הרב דן טיומקין צלצל אלי בשבוע שעבר ואמר לי: צלצלה אלי אישה חילונית ואומרת: אני אישה חילונית, שמעתי שיש לך קשר עם אורי זוהר.

היא ראתה בטלויזיה שגב' סיון רהב עשתה כתבה עלי שאני עושה רשימת קדישים על כל מיני חברים שלי שאני אומר עליהם קדיש עם תאריכי היארצייט שלהם. אני מכניס אותם לפנקס וכל שבוע אומר כמה קדישים לעילוי נשמת חברים לשעבר.

והיא אמרה כך:

חלמתי חלום. אני לא יודעת את פשר החלום. ראיתי קבר פתוח, וצעיף לבן מתנפנף על הקבר.

היא הרגישה שחנה מרון קבורה שם, ושמעה את חנה מרון אומרת: "תגידי להם שיגידו עלי קדיש". 

זה היה החלום שהגברת הזאת חלמה. חנה מרון היתה שחקנית מפורסמת. 

דן טיומקין צלצל אלי ואמר לי את זה. אני תוך כדי דיבור אומר לו, טוב, תברר לי מתי חנה מרון נפטרה, ואגיד עליה קדיש. 

פתאום אני נזכר: רגע, אני אומר על חנה מרון קדיש! היא מופיעה ברשימה שלי, כאן, בב' בסיון. 

פתאום אני נזכר שהשנה לא אמרתי עליה קדיש. כי באותו תאריך עצמו, שהוא היארצייט של חנה מרון, היתה הקבורה של בן דודה שלי, מנדל, שהיה לי קשר אתו שנים רבות, והוא ניצול שואה. נסעתי ללויה. ואותו יום, בגלל הנסיעה, בגלל הבלאגן, שכחתי להגיד את הקדיש על חנה מרון.

וזה נתן לי זעזוע. 

אני אומר את הקדישים האלו כי אני יודע שזה מביא תועלת לנשמה. אחרת לא הייתי אומר אותם.

אבל כנראה יש הבדל גדול בין ידיעה שכלית לבין שפתאום אתה מקבל מסר עכשוי, ברגע זה, בעולם האמת. 

וזה נתן לי חיזוק גדול. 

היו מקרים נוספים ששכחתי להגיד קדיש פה ושם, זה נדיר, אני כן משתדל, ורושם את זה בפנקס, בפתק, ושם בכיס, אבל לפעמים קורה שאני עלול לשכוח. 

ופתאום הבנתי שזה פגם רציני.

פתאום הבנתי: כל פעולה שלנו, כל מחשבה שלנו, כל דיבור שלנו, הכל עושה פעולות גדולות בשמים. כמה דבר כזה עושה רושם בשמים. לכן אני אומר את הדברים האלו פה בפומבי.

אבל חשוב לדעת: העולם הבא הוא המשך לעולם הזה, ואנחנו כולנו רוצים אריכות ימים, ושנזכה כולנו לאריכות ימים. אבל לזכור את הקשר. אין דבר בעולם שהולך לאיבוד. הכל: "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".

וכשאדם יכול לעשות טובה, לחשוב מחשבה טובה, ברכה, כל שכן, לעשות מעשה טוב. להקדים שלום לכל אדם. זה מחמם את הלב. זה עושה טוב. 

מלבין שניים לחברו יותר ממשקהו חלב. "לבן שניים מחלב". מחייך. אומר מילה טובה. שלום, מה שלומך, אני שמח לראות אותך. כמה דברים כאלו עושים בשמים. 

 

מקור הסיפור: הידברות https://www.hidabroot.org/article/1128308