סיפורים לכבוד שבת

תלמידו של הנשר הגדול

תלמידו של הנשר הגדול

מתוך האתר לזכרו 

בליל יח' תמוז תש"ס (20.7.00) הלך לעולמו והוא בן 82, אחד מהמיוחדים בגדולי חכמי ישראל וגדול מבארי הרמב"ם בדורות האחרונים מ"ור הרב הגאון מארי יוסף קאפח זצ"ל. 

הרב הגאון יוסף קאפח זצ"ל או כפי שנקרא בפי תלמידיו ומקיריו -מארי, נולד בצנעא בירת תימן ביום ג' י"ב כסליו תרע"ח (27.11.1917). הרה"ג זצ"ל נצר לשושלת רבנים ודיינים במשך 13 דורות ונכד לרה"ג המארי הישיש יחיא קאפח זצ"ל שהיה מגדולי רבני תימן בתחילת המאה העשרים ותרם תרומה מכרעת לחיזוק לימוד התלמוד ופוסקים ראשוניים ובמיוחד את הנשר הגדול, רבנו הרמב"ם. 
כבן שנה מת אביו הרב דוד קאפח זצ"ל וכבן שש מתה גם אמו וסבו לקחו תחת חסותו תוך דאגה לכול מחסרו ולימודו. הילד יוסף התגלה עד מהרה כמהיר תפיסה וזיכרון בלתי רגיל ובעל התמדה יוצאת דופן בלימוד שליוותה אותו עד סוף ימיו. התכונות הללו הפכו את הילד יוסף לתלמידו המובהק של הסבא בכל התחומים בלימוד ש"ס, הלכה, פילוסופיה יהודית ואוניברסלית, איסוף והשוואות כתבי יד עתיקים כדוגמת משנה תורה לרמב"ם, רס"ג, כתבי יד יחידאיים כדוגמת פרוש אב נתן למשנה ועוד. 

בנוסף השתלם בלימודי מדע שונים כמו ביולוגיה, אסטרונומיה, שפות וכדו' וזאת יש להזכיר כי בתימן של אותה תקופה לא היה קיים מוסד כאוניברסיטה, בדומה למדינות באירופה. בגיל 11 השתלם במקצוע הצורפות המשפחתית ועזר בפרנסת המשפחה אולם ללא הזנחת הלימודים שכה אהב. 

בהיותו כבן 13 נפטר סבו האהוב הרה"ג מארי יחיא קאפח זצ"ל (תרצ"ב). פרסומו של יוסף הנער כעילוי, שוחט ומוהל בתימן ולמרות גילו הצעיר הקנו לו סמכות הלכתית ושאלות הלכתיות רבות הופנו אליו מתימן ומחוצה לה. כבן 15 נשא לאישה את בת דודו- הרבנית ברכה תבדל"א שלימים תקבל את פרס ישראל בגין מעשה החסד המרובים. 

בגיל 25 עלה הרב לארץ ישראל (תש"ג) עם משפחתו האישה ושני ילדים כשבמסע רב התלאות מתה סבתו ואחד מבניו. בבואו לארץ התיישבה המשפחה בתל- אביב והרה"ג יוסף קאפח זצ"ל עמד בראש בית כנסת תמני, לימד תורה והתפרנס מצורפות. כעבור ארבע שנים בת"א החליט לעזוב לירושלים בגלל אי התאמה רוחנית וזאת גם הסיבה שכתב את ספרו "הליכות תימן". 

בהגיעו לירושלים(תש"ז) החליט ללמוד שנה בישיבת מרכז הרב אולם נתקל בתחילה בסירוב מצד רבני הישיבה בגלל גילו ה"מופלג". לבסוף אחרי שראש הישיבה עמד על גדולתו של הרב הסכים לקבלו ועד מהרה הפך למופת חי לשקדנות ולמדנות מופלאות שנמשכה 4 שנים. 
בהמשך נשלח ללמוד במכון הארי פישל לדיינות, התמנה כדיין בבית הדין הרבני בת"א ולאחר שנה התמנה לבית הדין הגדול לערעורים בירושלים עד שנתו ה- 70. בנוסף, שלוש פעמים הוצע לו להיות הרב הראשי לישראל אך הוא סרב. 

הרשימה הבבליוגרפית כוללת כ- 80 ספרים ומאות מאמרי מחקר בנושאי הלכה ומחשבה, כדוגמת רס"ג, רמב"ם, ריה"ל, ראב"י, ראב"ד, ריטב"א, רבנו תם, ר"י מישאש, חכמי תימן הראשונים כמו הרב אברהם בן שלמה, רבי סעדיה בן דוד אלדמארי ועוד ועוד. עבודותיו בתחומים השונים של מדעי היהדות זיכוהו בכל פרס אפשרי בארץ כמו: פרסי ביאליק, מימון, הרב קוק ופרס ישראל בשנת תשכ"ט. בנוסף קיבל על פועלו את הערכתם של מוסדות אקדמיים כמו האוניברסיטאות העברית ובר אילן ע"י מתן תואר דוקטור לשם כבוד.

בעבר נשאל הרב קאפח איזו שאלה היה מציג לרמב"ם, אילו היה פוגש אותו. והוא ענה: "לא הייתי שואל אותו שום שאלה, הייתי רק מודה לו על כל מפעלו".

בשנותיו אחרונות עסק בגולת הכותרת של עבודותיו: הוצאת מהדורה חדשה של משנה תורה לרמב"ם מדויקת מהוגת מכתבי יד תימן עתיקים, תוך כדי הבאת פירושיו ופרושי למעלה משלוש מאות חכמי ישראל !!!, סה"כ 24 כרכים. 

מעבר לכל גדולתו התורנית זכות שכלו ונקיות דעתו היה מארי בעל מידות גדולות, פשוט הליכות וישר, צניעות וענווה אמיתית בדיבור, מגורים, לבוש, ריהוט ומאכל. קיים למעשה ובפועל את דבריו של הרמב"ם בספר המדע, פרק חמישי הלכה א' בהלכות דעות: 

"כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהן משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו... ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר" 

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים