סיפורים לכבוד שבת

שבת באלף דולר

שבת באלף דולר 
(מקור הסיפור: איש לרעהו).

בערב שבת קודש יצא הרב יעקב עם משפחתו, מביתו שבאחת משכונות ירושלים. השעה היתה מאוחרת. השבת מתקרבת. עליהם להספיק להגיע לבית הוריו בשכונת גבעת שאול. תנועת האוטובוסים פסקה זה מכבר. הם נכנסו למונית שהפליגה מיד לדרכה.

לפתע נזכר יעקב שעליהם לעבור דרך השכונה הסמוכה, כדי לקחת משם את חליפת השבת החדשה שלו. את החליפה הנוכחית הוא לא יכול ללבוש בשבת, והחליפה החדשה נמצאת אצל החבר. הוא ביקש מהנהג להביאו לשם ולהתעבר קמעא, כדי שיוכל "לקפוץ" ולהביא את החליפה. הנהג עשה כבקשתו ורק בתום כמה דקות יקרות נראה יעקב שועט לכיוון המונית עם החליפה.

השעה היתה כעת עוד יותר מאוחרת, והמונית הזדרזה בואכה גבעת שאול.

דקות מועטות לפני השקיעה עצרה המונית בחריקת בלמים ליד הבית המתאים. הם פרקו במהירות את המזוודות, ויעקב ניגש לשלם לנהג את זכרה. לפתע הדהדה במוחו התבונה: הרי הנהג יחלל שבת בגללי!!!

זה היה ברור. בעקבות העיכוב שחל בדרך, הנהג לא יוכל להגיע הביתה לפני שבת. לבו של יעקב החל נוקפו. הוא ממש לא רצה שיהודי יכשל בחילול שבת בגללו.

"סלח לי", פנה יעקב אל הנהג, "מה שמך?"

"רוני", השבי הנהג ביובש.

"אמור לי רוני", המשיך יעקב, "האם יש לך מכר כלשהו באזור?"

"האמת היא שכן", השיב רוני, "יש לי כאן ידיד, ממש ברחוב הסמוך, אך מדוע זה משנה לך?"

יעקב ניסה לברר האם רוני יוכל לשבות אצל הידיד. הנהג לא הבין מה הור אוצה ממנו, אך השיב שהדבר בטח אפשרי אם כי אין לו שום סיבה לעשות זאת. "בשבת", הסביר הנהג, "המונה עובד כל הזמן על תעריף שתיים. אתה מבין, זה לא זמן לבלות אצל חברים!"

"כמה אתה מרוויח לשבת?", שאל יעקב בפרץ של אומץ.

"אלף דולר", השיב הנהג בלי להתבלבל.

יעקב פתח את ארנקו, שלף חבילת שטרות ירוקים, ספר אותם ומסר אותם לנהג.

אלף דולרים היו שם!!!

"יש לך כאן אלף דולר", בישר יעקב, "אבל תישאר כאן בשבת. אם לא אצל הידיד, אז אצלינו. רוני! השבת שלך חשובה לי!"


רוני הודה לו במבוכה, נעל את רכבו וצעד לעבר בית חברו. הוא מעולם לא הרגיש חשוב כפי שהרגיש באותו רגע. אדם זר מוכן לשלם עבור השבת שלום אלף דולר. משמע השבת שלו שווה משהו...

יעקב שעט לעבר ההורים. הוא יסר את עצמו על כך שעזב את ביתו בשעה כה מאוחרת לפני שבת, אך שמח שברגע האחרון עשה את הצעד הנכון: הוא לא הכשיל יהודי בחילול שבת.


קידוש ליל שבת. כולם ניצבים על מקומם מוכנים לשמוע את הקידוש. עוד לפני שהמקדש פתח ב"יום השישי" נשמעה דפיקההססנית מכיוון הדלת. בפתח עמד בחור צעיר מבויש משהו. כיפת קרטון קטנה היתה מונחת על קודקודו והוא ניסה ליישר אותה שוב ושוב מעל רעמת שערותיו.

יעקב זיהה אותו מיד והזמין אותו להיכנס פנימה. רוני נכנס ומעתה ננעצו עיניו הצמאות בכל מה שהתרחש באותו ערב. כל המנהגים היו חדשים עבורו, הוא מעולם לא השתתף בשבת אמיתית.

הוא לא הגיע להוריו של יעקב מהר כל כך, למרות ההזמנה המפורשת. קדמו לכך כמה וכמה ספקות והתלבטויות, אך מה שהצית את הכל היה אותו פרץ אכפתיות בדמות אלף הדולרים... החל מאותו רגע השתנתה כל הסתכלותו על הדברים. אם אתדם מוכן לשלם עבור הזולת אלף דולר כדי שלא יחלל שבת, משמע הוא אוהב אותו, מעריך אותו! תכונות אלו כמעט לא מצא עד כה, ולכן הדבר היה לו חשוב כל כך .

וכאשר יעקב הזמין אותו לשבת הבאה, הוא הגיע. יעקב המשיך להנהיג את שולחן השבת ורוני בלע בשקיקה כל מילה. מאז ועד היום, רוני הינו אורח קבוע בביתו של יעקב. הוא שינה את אורח חייו והפך ליהודי שומר תורה ומצוות. ברבות הימים נישא רוני לאישה כשרה וצנועה, בעלת תשובה אף היא.

באחד הימים, ברגע של פתיחות, נענה רוני ואמר: "אילו לא היה איכפת לך מחילול שבת של יהודי שלא הכרת כלל, אילו לא נתת לי את אותו סכום כסף שרק הביע את אהבתך ודאגתך ליהודי באשר הוא, היכן הייתי כיום?!

ויעקב ישב וחייך חיוך של נחת, חיוך של מליון דולר....