מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
כתיבת גט על הקרן
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 01:22
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 615
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
כתיבת גט על הקרן
איתא במגילה (יב, ב) שבשעה שהמלך אחשוורוש קרא לושתי המלכה, צמח לה זנב. ויש בקדמונים (מהר"י פיתוסי זצ"ל בספר ירך יעקב (אסתר אות ג) ועוד) שכתבו שצמח לה קרן על מצחה. והסתפקתי שלו יצוייר שיצמח קרן לאשה יהודיה, האם יכול בעלה לכתוב לה גט ע"ג הקרן או הזנב. וכן האם יכול אדם לכתוב גט על גבי ידה או על גופה של אשתו ולגרשה בכך.
תשובה: איתא במשנה (גיטין יט, א), "על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד". ובגמרא (כא, א): "בשלמא יד דעבד, לא אפשר למקצייה אלא קרן של פרה ליקצייה וליתביה לה אמר קרא (דברים כ"ד) "וכתב ונתן לה", מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה". ויש לעיין אמאי מצינו דגט כשר כשכתבו על קרן של פרה ועל יד של עבד ולא על יד האשה עצמה.
ונראה פשוט בב' אנפי, דהנה ישנה הלכה שהגט יהיה שייך לבעל עצמו, וכך נפסק בשו"ע (אבהע"ז קכ,א): "הגט צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו. ואף אם שלוחו כותבו, צריך שיהיה משל הבעל; לכך נהגו כשהבעל מצוי, שנותן לו הסופר הקלף והדיו, (רמ"א: ויש אומרים דאף הקולמוס ושאר כלי הכתיבה) במתנה, קודם כתיבה, והבעל נותן שכרו. ומפני תקנת עגונות, תקנו חכמים שהאשה תתן שכר הסופר והקנוהו לבעל". וא"כ מאחר שגוף האשה שייך לה ולא לבעלה, א"כ לא ניתן לכתוב את הגט על גוף אשתו, כיון שכה"ג אין הגט שלו, והוא לעיכובא.
עוד י"ל דהנה קי"ל דבעינן שהבעל יתן את הגט לאשתו, עי' בשו"ע (אבהע"ז סי' קלח). וא"כ בנדו"ד, שכותב את הגט על גוף האשה, ליכא נתינה, כיון שהבעל לא נתנו לה, ועד שלא נגמרה כתיבת הגט אכתי אינו גט הוא, וכשהסתיים, הוא כבר כתוב עליה, ונמצא שהבעל לא נתנו לה. וז"פ.
ובקידושא רבה בשב"ק שעברה שטחתי הדברים קמיה הגר"י סטפנסקי שליט"א ראש ישיבת תורה בתפארתה, ואמרתי דלכאו' לטעם הראשון, שיש בזה חסרון של קנין הגט להבעל, א"כ יהיה שייך לכתוב גט על עבדו, שבשעה שכותב הגט על גופו העבד הוא עדיין שלו ואח"כ גטו וידו באין כאחד. והשיבני דכיון דהוקשו גיטי נשים לשחרורי עבדים דילפינן 'לה לה' מאשה, א"כ גם בשטר שחרור לא יוכלו לכתוב על גופו. (ויש להוסיף בזה ד' הקצוה"ח סי' ר' דמהני לכתוב גט על שטר איסוה"נ, אע"ג דליכא תורת זכיה באיסורי הנאה, משום דגירושין בע"כ לא בעי זכיה כלל אלא ונתן בידה. וכתב הקצוה"ח דמ"מ גבי קידושין מהני כתבו באיסורי הנאה, משום דאתקש ויצאה והיתה, עכתו"ד. והיינו דההיקש לגט הוא לכל פרטי הדינים). ולפי"ז גם לא יתאפשר לקדש אשה בשטר הכתוב על גופה, כיון דאיתקש הויה ליציאה.
שוב הראוני שבתוספתא (גיטין פ"ב ה"ז) נאמר: "על מנת שהנייר שלי או שנתנו לה הנייר עצמו או שכתבו על ידה אינה מגורשת". והאור זרוע ביאר דאיה מגורשת משום דאין כאן נתינה, וכ"פ הדרכי משה (אבהע"ז קכד,ג) והב"ש (שם סק"ה).
&&&&&&&&
השמטת מילים בקריאת המגילה
כתב המג"א (סי' תר"צ סק"ד): 'אם השמיט הסופר - ואם השמיט הקורא תיבות שאין מפסידין הקריא' יצא (ש"ג) עיין סי' קמ"ב ולקמן סי"ד דלא משמע כן'. וכוונתו שבסעיף י"ד נאמר כך: 'אין מדקדקין בטעיותיה; וי"א דוקא בטעות שהלשון והענין אחד, כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבו קמי דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו; אבל טעות אחר; לא', עכ"ל. ומשמע דרק אם טעה בדקדוק האותיות יצא, אך לא אם השמיט מילים ממש.
ובביאור הלכה (שם) כתב: "אין מדקדקין בטעיותיה וכו' - דין זה הוא מירושלמי והנה מלשון ריא"ז המובא בש"ג פ"ב שכתב דבתיבות שאין מפסידין הקריאה אפילו אם השמיט ולא קרא כלל אינו חוזר וסיים שכן הוא בתלמוד א"י מוכח דסבר דמה שאין מדקדקין היינו בתיבות שאין מפסידין הקריאה [אבל אם מפסידין הקריאה כגון וימי הפורים האלה לא יעברו והשמיט תיבת לא וכן ומתנות לאביונים השמיט המ"ם לא יצא כ"כ שם] וכו'. ועיין בר"ן שהביא ראיה מוכרחת מן הגמרא דאם חיסר רק תיבות בני הרמכים ולא קראן כלל אינו יוצא אף בדיעבד דלא היקל בגמרא בזה אף דלא ידע פירושן רק משום דעכ"פ איכא בזה מצות קריאה ופרסומי ניסא הא אם לא קראן כלל אינו יוצא אף בדיעבד ואלו להריא"ז יוצא בזה בדיעבד דהא אינו מפסיד הקריאה, עכ"ד הביאה"ל. ולכאו' הוכחתו מדברי הגמ' , הוכחה אלימתא היא דלא כהריא"ז, וצ"ע. [אלא א"כ נאמר דהמילים 'האחשתרנים בני הרמכים' אינם מילים החשובות המפסידות הקריאה].
והנראה חידוש נפלא, דהנה הרי"ף כתב דמגילה שחלק מאותיותיה מטושטשות או קרועות, כשרה, וביאר הר"ן דכיון דמגילה נקראת אגרת ולא ספר, מהני גם כשחסר. ועל זה כתב השלטי גיבורים כך:'ונראה בעיני שלא הוצרכו לקרוא האותיות החסרות על פה, ואם לא קראן יצא, שלא אמרו אלא באותיות המפסידות את הקריאה, כגון 'והימים האלה לא יעברו', אם השמיט מילת 'לא' הפסיד הקריאה', עכ"ל ועיש"ע.
וכוונתו דאכן מי שיש לו מגילה מושלמת, ולא קרא בה כולה, לא יצא, אך כשקרא מגילה חסרה, שהיא כשרה, אזי את המילים החסרות אינו צריך לקרות, דזו היא מגילתו הכשרה כעת, ועליו לקרות את כל מה שבמגילתו, ותו לא, וזה מדויק בלשונו הנ"ל, וממילא לק"מ מהא דהאחשדרנים בני הרמכים ומה'יהודיים', דהתם מילים אלו כתובות אצלו, ואם לא קראם, לא יצא, אלא רק אם לא דקדק בטעויות לא עיקריות, והכל שריר וקיים.