מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט

נסיון הריגת דוד המלך ע"י ערפה המואביה ובניה

הרב שמואל ברוך גנוט

נסיון הריגת דוד המלך ע"י ערפה המואביה ובניה

- "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"

הגמרא בסנהדרין (צה, א) מספרת שדוד המלך נקלע לסכנת חיים על ידי ערפה המואביה ובניה, שרצו לרוצחו נפש, ודוד עלה למעלה והם נעצו חרב בקרקע, כדי שדוד המלך יפול על החרב וימות, ואמר אבישי שם משמות הקודש והעמיד את דוד בין שמים לארץ וכך הצילו. שואלת הגמרא: מדוע דוד עצמו לא השתמש בשם משמות הקודש והציל את עצמו? ותירצה הגמרא: אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין. ופירש רש"י: " אין חבוש - אין דעתו מכוונת לומר השם", עכ"ל.

וכתב על כך הבאר שבע (שם): "וקשה לי על פירושו שהרי בפרק קמא דברכות (ה, ב) נמי אמר לשון זה בעיניה גבי רבי יוחנן חלש עאל לגביה רבי חנינא כו', ולוקים רבי יוחנן אנפשיה אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, והתם אי אפשר לפרש שאין דעתו מכוונת, כי למה צריך שיהא דעתו מכוונת. לכן נ"ל לפרש הטעם משום דאיתרע מזליה ומדת הדין מתוחה כנגדו".

ולענ"ד נראה דענין 'אין חבוש' הוא משום דכח תפילת החולה או הנזקק אינה מתקבלת כ"כ, מהסיבות הידועות. אך משא"כ בדרך הצלה של אמירת שם הקודש, שאינו מדין תפילה, אלא הוא מכח שם הקודש (וגם בשמות טומאה אפשר לפעול גדולות), ובזה ל"ש האי ד'אין חבוש', ולכן ביאר רש"י שחסרון דוד היה חסרון טכני, בכך שהתקשה לכווין בשם.