שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט
גיור ללא רצון לקבל מצוות
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 15 ספטמבר 2020 13:28
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 513
הרב שמואל ברוך גנוט
מראשי ישיבת משאת המלך
אלעד
גיור ללא רצון לקבל מצוות
צעיר גוי הגיע להתנדב בקיבוץ חילוני ומנהל אורח חיים חילוני לחלוטין. במהלך שהותו בישראל החליט להישאר בארץ ולשם כך הוצרך לעבור גיור בבית הדין. הצעיר התחייב בפני הדיינים שהוא מקבל על עצמו עול תורה ומצוות, מל וטבל כהלכה, ומיד לאחר הגירות שב לקיבוץ והמשיך להתנהג כחילוני גמור, חילל שבת בפהרסיא, אכל נבילות וטריפות ולא קיים כלל מצוות. האם גירותו חלה?
תשובה: כתב הרמב"ם (איסו"ב פי"ג הי"ד והי"ז): "המצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא, בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו, אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן, שנאמר "ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם... גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואף על פי שנגלה סודן", עכ"ל.
והנה ממש"כ הרמב"ם והחרו אחריו בטוש"ע יו"ד סי' רס"ח, ש" גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר", היו שטעו לומר שגירות ללא כוונה לקבלת מצוות מועילה בדיעבד, ואולם כבר האריכו גדולי הפוסקים לדורותיהם שלא כן הוא, אלא כוונת הרמב"ם והטוש"ע היא שלא מקבלים לכתחילה גרים שהתגיירו לצרכים שונים ולא לש"ש, אך אם התגיירו, גירותם חלה, אפילו אם לא הודיעו להם בשעת הגירות את חובת קיום המצוות. אך וודאי שאם התגיירו שלא על מנת לקיים מצוות, אין זה כלל גירות. והפ"ת (ביו"ד שם סק"ט) הביא דברי שו"ת חמדת שלמה, שחילק בין קבלת המצוות, שגר שבא להתגייר ללא כוונה לקבל על עצמו תורה ומצוות אינו גר, לבין הודעת הבי"ד לגר על המצוות, יסודי הדת ואיסור ע"ז, פרטי מקצת מצוות קלות וחמורות, עונשן ומעלתן, שזה אינו מעכב. (ומש"כ בשו"ע שם ס"ג שהודעת מצוות מעכב בג' דיינים וביום , ד'משפט' כתיב ביה, היינו קבלת המצוות). וכ"כ רבים מספרי השו"ת ופוסקי הדורות.
ואלו דברי האגרות משה (יו"ד ח"א סי' קנז): "במה שנסתפק כתר"ה אם גר שלא קבל עליו מצות אם נחשב גר, פשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבד וכן הורה אבא מארי הגאון זצלה"ה הלכה למעשה בסטראבין בעובדא כזו שאינו גר כלל בין לקולא בין לחומר,א שקבלת מצות בגר מעכב כדאיתא ביו"ד סי' רס"ח סעי' ג'. ואף אם אמר בפיו שמקבל מצות אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום. וגר שמהני לשם אישות בדיעבד, איירי שבשביל האישות קבל עליו מצות באמת והוא ברור ופשוט וכל זה אמר אבא מארי הגאון בפירוש אז כשהורה. ובכלל איני יודע טעם הרבנים הטועים בזה דאף לדידהו עכ"פ איזה תועלת הם מביאין בזה לכלל ישראל שמקבלין גרים כאלו דודאי לא ניחא ליה להקב"ה ולעם ישראל שיתערבו גרים כאלו בישראל. ולדינא פשוט שאין זה גר כלל", עכ"ל.
והנה יסוד זה מדוייק הוא בדברי הרמב"ם (איסו"ב יג, ד), שכתב: "כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן", עכ"ל. והיינו שקבלת עול תורה ורצון להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה אינו תנאי בגירות, אלא כל מהותו של הגר הוא רצונו לקבל ע"ע עול תורה, ואם רוצה הוא בכך, אז צריך את תהליך הגירות, שהוא מילה וטבילה וכו'. אם כן המתגייר ללא רצון לקיים תורה ומצוות, אין זה רק שחסר לו בהליך הגירות, אלא הוא גוי גמור.
ונראה שבארץ ישראל שבימינו, המצב חמור שבעתיים. כי עד שהוקמה המדינה בארץ ישראל, היה חילוק ברור בכל הדורות בין יהודי לגוי. היהודי היה זה שקיים תורה ומצוות והגוי לא קיים אותם. כאשר נכרי רצה להתגייר, פירוש הדבר היה שהוא בא לקיים תורה ומצוות, כי בכך הובדל היהודי מהגוי. וע"ז אמרו חז"ל ונפסק בהלכה כנ"ל, שמקבלים לכתחילה גרים שבאו להתגייר לשם שמים ולא אלו שבאים להתגייר לתועלת צרכים שונים, כמו מאהבה או יראה, כסף או אהבת איש או אשה וכד', ואם קיבלו מהם, גירותם כשרה, כי הגם שרצו להיות יהודים בגלל תועלת כל שהיא, סו"ס רוצים הם להיות יהודים, היינו לקיים תורה ומצוות.
אולם מקום מדינת ישראל הפרידו החופשיים בין היהדות ללאומיות ובעיני רבבות יהודים, פירוש הדבר להיות יהודי הכוונה להיות ישראלי, המשתייך ללאום הישראלי, משרת בצבא, דוגל בחוקי המדינה הישראלית, ההמנון והדגל וכו'. כאשר גוי משתקע בישראל והוא מתנהג ככל שכניו החילונים, שגם הם אינם שומרים תורה ומצוות, והוא רוצה להיות יהודי, אין כוונתו להיות יהודי שומר מצוות, אלא 'להיות ישראלי', וככזה יכול הוא להמשיך ולחיות כגוי גמור ולהתנהג בדיוק כפי שמתנהגים החילונים בארצנו, השומרים כמה מצוות או מנהגים, ודי להם בכך, רח"ל. כדי להיות ישראלי זקוק הוא להירשם במשרד הפנים כישראלי, והתהליך הפורמלי, מבחינתו, לקבל אזרחות ישראלית, עוברת דרך הממסד הדתי, המחייב אותו להתחייב על קבלת מצוות. אך לדידו אין בכך שום התחייבות ממשית, שום רצון לחיות כיהודי, אלא רק עוד הסרת מכשול בדרך אל קבלת האזרחות הישראלית.
אם כך, אם בעבר דנו הפוסקים בהכשרה בדיעבד של גרים שלא הודיעו להם על המצוות בזמן הליך הגירות, הרי בימינו, כאן בארץ ישראל, כל נושא זה אינו שייך, משום שבעבר כל גוי שבא להתגייר ולחיות כיהודי, כוונתו הייתה שכיהודי עליו לקיים תורה ומצוות, ואם לא- הוא הבין שהוא נשאר גוי. אך לעת הזאת בארצנו, גוי שבא להתגייר, כוונתו להיות ישראלי ולא יהודי ולחיות את חייו ככל החופשיים בארצנו. נמצא שגם אם יקבל על עצמו עול מצוות אך לא יתכוין כלל לקיימם, אין זו גירות כלל. כי אם, כך מבין הוא בטעותו, הליך רשמי בלבד בדרך להשגת האזרחות הישראלית.
ובספרי פוסקי זמנינו דנו שאולי קבלת מצוות בפני בי"ד נחשבת לאומדנא דמוכח, ומה שבאמת לא התכוין לכך, זה בגדר דברים שבלב אינם דברים. ובשו"ת בנין אב (ח"ד נ"ד) דן האם שייך זה בדינים שבין אדם לעצמו ובין אדם למקום, עי"ש. ולענ"ד יש לדון האם זהו שייך בגוי, וא"נ שלא, א"כ גר זה אינו אלא גוי בשעת גירותו, ואשר פיהם דיבר שווא וכו', ואכ"מ. ואולם לפי הנ"ל א"צ לזה, כיון שכאן בארץ ישראל אין שום אומדנא דמוכח בכך שגוי שמצהיר שיקיים מצוות, אכן מתכוין לכך. ואולי להיפך, אומדנא דמוכח שפיו וליבו אינם שווים, ולכן אין זה גירות כלל, וכנ"ל.