דבר החסידות – ראש השנה (וההפטרה)

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:43

נכתב על ידי Super User

כניסות: 951

ב"ה

דבר החסידות – ראש השנה  (וההפטרה)

מה באמת רצתה חנה?

ביום א' דר"ה מפטירים בסיפור חנה ותפילתה. ושם מסופר (שמואל א' א, יג-טו) שחנה התפללה בצורה מוזרה: "היא מדברת על לבה וקולה לא ישמע" וכתוצאה מזה "ויחשבה עלי לשיכורה" והוא נזף בה "עד מתי תשתכרין וגו'", ואז ענתה לו חנה "לא אדוני גו' ואשפוך את נפשי לפני ה'".

ולכאורה לא מובן:

א) איך ייתכן שעלי הכהן טעה בצורה כה קיצונית – שבמקום להבחין בכך שהיא מתפללת בשפיכת הנפש חשב אותה ל"שיכורה"?

ב) אפילו אם נמצא ביאור על הטעות של עלי (ראה רש"י ועוד) – מדוע כותבים על כך בנביא? והרי אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב", על אחת כמה וכמה, להבדיל, בנוגע לעלי הכהן!

ג) כיון שעלי חשב אותה לשיכורה – מדוע המתין לה עד שסיימה תפילתה ("ועלי שומר את פיה" – לשון המתנה), היה עליו לדאוג להוציאה תיכף מבית ה'!?

אלא ודאי, שאין המשמעות שעלי חשב אותה לשיכורה כפשוטו, אלא העניין יובן ע"פ דברי הגמרא (ברכות לב, ב) "כל המאריך בתפילתו ומעיין בה – סוף בא לידי כאב לב" שהמפרשים מסבירים שהמדובר על אריכות בבקשת צרכיו, כי הוא "מצפה שתיעשה בקשתו על ידי הארכתו" (רש"י).

ועפ"ז אפשר לפרש, שכאשר ראה עלי שהיא עומדת לפני ה' – "לפני קדשי הקדשים" (רלב"ג) – הוא חשב אותה ל"שיכורה", כלומר שיכורה בעניין התפילה; שהיא כל כך שקועה בצרכיה וברצונותיה "ונתתה לאמתך זרע אנשים" וכו' ומאריכה בהם, עד שהיא שוכחת שהיא נמצאת לפני ה'! והדבר קל-וחומר ממי שעומד בפני מלך בשר-ודם, שמתבטל לפניו באימה ופחד וגם אם מבקש דבר אינו מאריך בדבריו אלא במילים קצרות.

ועל כך ענתה לו חנה: "ואשפוך את נפשי לפני ה'" – שתפילתה לא היתה לצורך עצמה, אלא בדוגמת הכתוב "את פניך ה' אבקש": שזה שהיא רוצה בן הוא כדי שיעבוד את ה' – וכפי שהיא מיד ממשיכה "ונתתיו לה' כל ימי חייו", וזו היתה אריכות תפילתה!

וזו הוראה גם לכל אחד ואחת מאיתנו, שכאשר ניגשים להתפלל לפני ה' בראש השנה, אמנם אנו מבקשים גם את צרכינו האישיים: זכרנו לחיים, פרנסה טובה וגזרות טובות וכו' – אבל כוונתנו ומטרתנו צריכה להיות לא בשביל לשבוע מטוב עוה"ז*, אלא כדי שנוכל למלא את רצונו של הקב"ה – מלוך על העולם כולו בכבודך.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, ר"ה - ו' תשרי (עמ' 291 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 313 ואילך וכן בספר "שערי המועדים ראש-השנה" עמ' רצט ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קעה-ו.

______________

*)  ואף שחז"ל קבעו את נוסח התפילה עבור כל בני ישראל, גם האדם הפשוט, והרי אנו יודעים ("ידע אינש בנפשיה") שהוא מתפלל לא רק שתושלם הכוונה העליונה אלא שהקב"ה ימלא את צרכיו "מידו המלאה . . והרחבה", ואדרבא, זוהי כוונת התפילה כפשוטה – לבקש צרכיו, ומדוע איפוא קבעו כזו אריכות בבקשות צרכנו בראש השנה – יום הכתרתהמלך?

אלא הדבר יובן ע"פ פירוש הבעש"ט (כתר שם טוב סי' קצד) על הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז, ה) – שהרעב והצמא של הגוף לדבר מאכל ומשקה הוא בגלל שהנפש רוצה לברר את ניצוצות הקדושה השייכים אליה ועליה לתקנם ולהעלותם. כלומר, אע"פ שהרעב נראה דבר גשמי מצד הגוף – הרי השורש לזה הוא מהרעב של הנשמה.

וכך גם בענייננו: זה שיהודי מבקש בר"ה בתחנונים כו' שהקב"ה יתן לו את צרכיו – אז [אע"פ שבחיצוניות הרי זה מפני שנוגע לו בני חיי ומזוני והמציאות שלו, אבל] האמת והפנימיות של 'שפיכת הנפש' שלו היא ה'רעב' של הנשמה למלא את הכוונה העליונה ולעשות מהדברים הגשמיים דירה לו ית'.

דבר החסידות – פרשת נצבים – ראש השנה

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:39

נכתב על ידי Super User

כניסות: 359

ב"ה

דבר החסידות – פרשת נצבים – ראש השנה

שנה מבורכת

ידוע מאמר הבעש"ט: "החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחדשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים, שהוא השבת האחרון דחודש אלול, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה".

וממשיך, שזה מרומז בפרשתנו: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם": "היום" מתייחס לראש השנה שהוא יום הדין, כפי שנאמר באיוב (א, ו) "ויהי היום ויבואו בני האלקים להתייצב על ה'" אומר התרגום (וגם המפרשים): "והוה יום דינא רבא". והפירוש "אתם נצבים" הוא קיימים ועומדים והיינו שזוכים בדין [ומנהגנו לקרוא את כל התהילים בשבת זו כמו בשבת מברכים].

בפעם האחרונה שהרבי דיבר לקראת השנה החדשה (לפני 24 שנה. זכיתי להיות נוכח שם) היתה זו שנת תשנ"ב. ראש השנה חל אז בימי ב' וג' (כמו השנה) והרבי הזכיר בשיחה את הסימן שמובא בשולחן ערוך (סי' תכח ס"ד) על הפסוק "פתבג המלך" (דניאל א, ה): "ב"ג המלך פת וילך" כלומר, מתי שראש השנה ("המלך") חל ביום ב' או ג' – אז  פרשת וילך נפרדת ("פת" כמו "פתות אותה פיתים") ונקראת לחוד.

וכשם שבדניאל נאמר "וימן להם המלך דבר יום ביומו מפתבג [=סעודת] המלך ומיין משתיו" – כך בראש השנה, במיוחד כשהוא חל בימי ב"ג, מזמין הקב"ה, מלכו של עולם, לכל אחד ואחת מישראל את כל צרכיו ("פת") לכל השנה משולחן המלך!

ויהי רצון שכן תהיה לנו בשנה זו שהיא גם "שנת הקהל" – שניקהל כבר יחד כל בני ישראל בשולחן המלך בביהמ"ק השלישי ובקרוב ממש.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!

מבוסס על: "היום יום" כ"ה אלול. תו"מ התוועדויות ה'תשנ"ב ח"ב עמ' 10 ועמ' 18. לשלמות העניין מומלץ ללמוד את השיחה כולה, המבארת באריכות ובפרטיות את הקביעות המיוחדת של השנה ושל פרשיותיה, וגם את סימנה 'בש"ז', שהיא גם סימנה של השנה הבעל"ט - תשע"ו.

וורט לראש השנה

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 12:54

נכתב על ידי Super User

כניסות: 469

וורט לראש השנה

לעורר את הרצון למלוכה

על ארץ ישראל נאמר בכתוב (עקב יא, יב) "ארץ אשר . . תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". נשאלת השאלה: לשם מה האריכות הזאת "מראשית השנה ועד אחרית שנה", הרי הכוונה שהוא נמצא בה כל השנה, ואם כן היה לו לכתוב "לעולם ועד"!

אלא, מבאר אדמו"ר הזקן ב"תניא", נמצאנו למדים מכך, שבסיומה של כל שנה – בליל ר"ה – מסתלק הרצון של הקב"ה מהעולם, ובלשון הקבלה: "עליית המלכות", ואז צריך לעורר כביכול אצל הקב"ה את הרצון לשוב ולמלוך, כפי שמבקשים בכל תפילות ר"ה: "מלוך על העולם כולו בכבודך". ואז, כאשר ישראל תוקעין בשופר ומקבלים את הקב"ה למלך עליהם - יורד אור חדש לעולם שלא היה כמותו במשך כל שנות היקום, עבור השנה הבאה.

וזה הפירוש 'מראשית השנה ועד אחרית שנה', רשית אותיות תשרי (בעל הטורים), כי בכל ר"ה יורד אור חדש לעולם שמחיה אותו עד לליל ר"ה הבא.

משל למה הדבר דומה, לאדם שבנה מפעל ומדי תקופה עליו לערוך מאזן אם הוא בכלל מעוניין להמשיך את המפעל, כך כביכול כאשר "אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם . . אתה זוכר את כל המפעל" נהיה מצב "סילוק הרצון" למעלה, אבל כאשר "וגם את נח באהבה זכרת . . בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר" כלומר בזכות נח וצאצאיו, העם הנבחר, שמכתירים שמו בקודש – מעוררים שוב את הרצון למלוכה כבי'.

לכן נהגו חסידים ואנשי-מעשה להזהר מדיבור-חול עד קצה האחרון בימי ר"ה ולשקוד באמירת תהילים לילה ויום ולהרבות בתפילה ובתחנונים מקרב ולב עמוק. והשי"ת יכתבנו ויחתמנו לחיים טובים וימלא משאלות לבבם לטובה ולברכה בגו"ר.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

יום אחד ללא תקיעות

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 20:01

נכתב על ידי Super User

כניסות: 836

& ראש השנה חל בשבת וביום הראשון לא נשמע תקיעות שופר. כיצד נתמודד עם השטן ללא תקיעות? & הערוך לנר קובע: כשראש השנה חל בשבת- היו שנים גרועות. היו גם שנים טובות & ואיך השנה הבאה תהיה טובה? נשמור שבת כהלכתה, נמסור נפש על קיום מצוות ונתחזק באמונת חכמים & וסיפור על השר הסורר ואשתו, מדוע לא אומרים תשליך בשבת ועל מה משוחחים בראש השנה &  הכל על ראש השנה שחל בשבת, במאמרו המופלא של הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א&

סיפר הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל: היינו קבוצת בחורים מישיבת פוניבז', נכנסנו אל מרן החזו"א בליל ראש השנה שחל בשבת, והוא בירך כל אחד בברכת היום.

אחד הבחורים אמר למרן החזו"א: "רבי, תן ברכה". השיבו מרן בברכה 'כתיבה וחתימה טובה'. שוב אמר הבחור: "רבי, צריך אני ברכה טובה". וענהו החזו"א: "האם כתיבה וחתימה טובה זו ברכה רעה? מה כבר יכול להיות יותר טוב מזה?"

מרן החזו"א הבחין שמחמת אימת הדין הבחור שקוע בעצבות, וכדי לשמחו אמר לו כשבת שחוק נסוכה על פניו: "היום שבת, מדוע לא הולכים בשבת לאמירת תשליך?"  והבחור השיב מה שהשיב.

אמר לו מרן החזו"א: "אני אגיד לך תשובה אחרת. לך אסור להגיד תשליך, אתה מרגיש את העוונות עליך כמשא, ואם כן הדבר נחשב אצלך להוצאה בשבת"…

הבחור נרגע, והבין שבצורה של עצבות אין זה נקרא אימת הדין... (עפ"י 'מעשה איש' חלק ד').

****

מידי פעם בפעם מגיעים אלי יהודים ומציעים לי הצעות טובות ומשובחות על מה לכתוב בעיתון, במה כדאי להתחזק כולנו יחד. כמה ביקשו שאכתוב על 'ראש השנה שחל בשבת' ומה המשמעות של תחילת שנה בצל קורונה ללא תקיעת שופר ביומו הראשון של ראש השנה, כאשר כולנו יודעים את דברי חז"ל הקדושים, שתקיעות השופר מערבבות את השטן. אם כך, מה יהיה השנה, חלילה?

ביום שישי האחרון, לפני ה'סדר' בישיבה, ניגש אלי יצחק, בחור נפלא ו'מבקש', ושאל אם זה נכון שבית המקדש נחרב בשנה בו חל ראש השנה בשבת.

"... נכון מאד", עניתי לו, "גם בית המקדש הראשון וגם בית המקדש השני נחרב בשנים בהם חל ראש השנה בשבת קודש. אבל היו שנים מצוינות מאד שראש השנה חל בהם בשבת"...

רבינו בעל ה'ערוך לנר' בספרו 'מנחת עני' בפרשת האזינו, מצטט את דבריו של רבי יצחק בגמרא, (ר"ה טז, ב), לפיו "כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה - מריעין לה בסופה. מאי טעמא - דלא איערבב שטן". והוא דן לפי זה מה קורה בשנה שיום הראשון של ראש השנה חל בשבת. האם כשראש השנה חל בשבת זהו סימן טוב או רע. הוא כותב שמצאנו שכראש השנה חל בשבת, היו שנים רעות ביותר ושנים שטובות ביותר. שני השנים שנחרב בית המקדש חל בשבת, כמובא בתלמוד הירושלמי תענית פ"ד. הוא מחשב ע"פ חז"ל שגם בשנה שבית המקדש השני נחרב, חל ראש השנה בשבת.  ומנגד, הוא מחשב שבשנה שבו נמחל לישראל חטא העגל, וגם בשנה שעם ישראל נכנסו לארץ ישראל, חל ראש השנה בשבת.

רבינו הערוך לנר תוהה ושואל: אם כך, האם שכחל ראש השנה בשבת, השנה תהיה טובה או רעה?

והוא משיב על כך במשל ארוך על "שר אחד בעבודת המלך חטא והמלך קצף עליו עד מאוד ויצו להשופטים לדונו כפי שורת הדין. וילך השר לבקש לו מליצים היותר טובים שיעמדו לו בשעת דינו אבל המליצים נשמטו להם אחד אחד ולא נשאר איש שרצה לקבל עליו המשרה הזאת, באמרם כי אין לו התנצלות ואחת דתו להיענש. והשר בראותו כי אין איש עומד לו בשעת דחקו ויצר לו מאוד ויגד לאשתו את כל הדברים האלה. ותנחמהו אשתו ותאמר אליו: למה פניך נופלים ומה לך תלך אל המליצים. הלא אנכי יוצא ובאה בחצר בית המלך הפנימית וגם שם לי אוהבת קשורה בנפשי שתעמוד בעת צרתי. הסכת ושמע אנכי אדבר לך אל המלך ואל השופטים"...

ואכן, כך היה. אשתו של השר הסורר ובן הבליעל דיברה לטובתו לפני המלך. המלך הקשיב לדבריה ושיחרר את בעלה מעונש.

אותו שר סורר ראה שאשתו יכולה להציל אותו מעונשי המלך והמשיך לעשות מעשים רעים. כל פעם שעשה בעיות ורצו להענישו, נעמדה אשתו מול השופטים והצילה אותו. עד שבאחד הימים חטא השר והיה אמור לעמוד למשפט. יום לפני המשפט הוא לא התאפק והעניק לאשתו מכות נאמנות, עד שכל פניה היו סגולות- אדומות מהחבלות.

ובכל זאת, באה האשה למחרת לפני המלך כדי לשחרר את בעלה מעונש.

המלך ראה את החבלות בפניה ותהה מי הכה אותה כך. האשה שתקה והמלך הבין שבעלה הרשע עשה זאת.

אמר המלך: "אם כך, את לא סניגור. את קטגור!!", והעניש את בעלה השר מנה אחת אפיים, גם על העוונות שעשה וגם על שהיכה את אשתו, שכל כך הגנה עליו.

והנמשל, כותב רבינו הערוך לנר זיע"א, כאשר עם ישראל עושה עבירות בכל ימות השנה וראש השנה חל בשבת, באה בת זוגו של עם ישראל, הלא היא שבת המלכה, לפני מלכו של עולם, ומליצה עליהם יושר. בשנים כאלה, בהם עם ישראל שמר כראוי את השבת, מגיעה השבת ומגינה עליהם. אז זוכים הם לשנה טובה ומיוחדת במינה.

"אבל כשאין ישראל משמרים את בת זוגם כראוי ואדרבא, מחללים את כבודה ברבים, בפהרסיא. איך תעשה השבת סניגור להצדיק את משפטינו הלא תיעשה קטיגור!

"ועל כן כשרז"ל אסרו לתקוע בשבת הוא כדי להרחיק מחילול שבת משום גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. אבל מי שמחלל כל השנה את השבת בטלטול, הלא אז לא לבד שלא נעשה ססניגור לפנינו, אלא אחרי שלא התערבב השטן, שוב צריכים לדאוג לדברי רבי יצחק בגמרא, שכל שנה שאין תוקעין בתחילתה, מריעין לה בסופה".

והערוך לנר זצ"ל מחזק אותנו וכותב שלכן "בפרט בשנים כאלו שראש השנה חל בשבת, נתאמץ בתשובה בלי הפסק, כי המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו בל נשאל, ומי יודע אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא"....

אם כך, כשראש השנה חל בשבת, ואנו רוצים שהשנה שלנו תהיה נפלאה וטובה, עלינו להתחזק בשמירת השבת בצורה מיוחדת. כך נזכה ש'בת הזוג' שלנו, השבת, תגן עלינו כסנגור מצוין.

ראיתי שאחד החכמים הסביר שלאור דברי הערוך לנר מובן מדוע תמיד כשחל יומו הראשון של ראש השנה בשבת, חל גם יומו הראשון של חג הסוכות בשבת, בו גזרו חז"ל גם כן שלא ליטול ארבעת המינים. כי כידוע אמרו חז"ל שארבעת המינים הם ה'דידן נצח' שלנו, כלשון המדרש, וגם בזמן זה של חג הסוכות, בו אנו מראים שניצחנו בדין של ראש השנה ויום כיפור, אנו לא נוטלים ארבעת המינים, כדי להראות שהשנה ניצחנו בזכות השמירה על הלכות שבת, בגלל החשש שיהודי ייצא עם שופר וארבעת המינים לרשות הרבים. הוי אומר: שמירת השבת הגנה עלינו בראש השנה, ואנו ממשיכים לשמורה בכל הכח, גם בחג הסוכות.

שיהודי אחד לא יעבור עבירה!!

מהתורה, גם כשחל ראש השנה להיות בשבת, ישנה מצווה לתקוע בשופר, אלא שחז"ל תקנו שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת. מפני שהכל חייבים במצוות השופר ואין הכל בקיאים באיסור טלטול ברשות הרבים, ויש חשש שאנשים שאינם יודעים לתקוע בשופר, ייטלו את שופרם וילכו אצל מי שבקיא בתקיעות כדי שילמד אותם לתקוע כהלכה, ובתוך כך יטלטלו את השופר ארבע אמות ברשות הרבים ויעברו על איסור שבת (ר”ה כט, ב; שו”ע תקפח, ה).

אמנם בבית המקדש היו תוקעים גם כאשר ראש השנה חל בשבת, שאין גזירות חכמים חלות על המקדש. ואף בירושלים ובסביבתה הקרובה היו תוקעים כל זמן שחברי בית הדין הגדול היו יושבים, מפני שעל ידי השפעת בית הדין, תושבי ירושלים והסביבה נזהרו מאיסור טלטול בשבת (רמב”ם שופר ב, ח-ט).

ואף שתקנה זו שלא לתקוע בשופר בראש השנה שחל בשבת מדברי חכמים, יש לה רמז בתורה, שבפסוק אחד נאמר (במדבר כט, א): “יוֹם תְּרוּעָה”, ובפסוק אחד נאמר (ויקרא כג, כד): “שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה”. הרי שכאשר ראש השנה חל בימות החול הוא יוֹם תְּרוּעָה, וכאשר ראש השנה חל בשבת הוא שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה, שזוכרים את התרועה אבל אין מריעים בפועל (בבלי ר”ה כט, ב).

הגה"צ רבי יעקב ניימן זצ"ל, ראש ישיבת אור ישראל ובעל 'דרכי מוסר', מעיר שדבר זה מעורר אותנו למחשבה נפלאה, עד כמה חשוב שניזהר ונישמר מכל חשש של איסור. אם היו שואלים אותנו האם נכון לעשות זאת, יכול להיות שהיינו אומרים: וכי בגלל חשש שמישהו יחלל שבת מתוך טעותו, כל עם ישראל יוותר על מצווה של פעם בשנה, שהיא המצווה היחידה והמיוחדת של יום הדין? אך חכמים מלמדים אותנו סדרי עדיפויות, ואומרים שחשיבותה של השבת, ואחריותינו על שמירתה, אפילו מחשש אולי אולי יהיה יהודי אחד יטלטל שופר ברשות הרבים בשבת, גוברת על חביבותה של מצוות תקיעת שופר, לכל עם ישראל כולו. כמה עלינו להשקיע ששום יהודי לא יעבור שום עבירה!!

רבינו רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק  זצ"ל, בעל ה"משך חכמה" וה"אור שמח", מעמיק עוד יותר בענין. הגמרא בר"ה ט"ז, ע"ב אומרת "אמר רבי יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה - מריעין לה בסופה. מאי טעמא - דלא איערבב שטן". כלומר, יש בשופר , מעבר לעצם המצווה, גם כח הגנה מפני השטן, וכשאין שופר, כח זה לא קיים. האם נכון הדבר גם בשנה כזו, שאיננו תוקעים מסיבה מוצדקת, שהרי חכמים אמרו לנו לא לתקוע? תוספות במקום אומר שבשנה כזו, אין חשש ולא על כך דברה הגמרא. מדוע?

הסבר מופלא כותב המשך חכמה: "דאחד המיוחד ממצוות שופר הוא לתקוע בשופר של איל להזכיר זכות העקידה... והתקיעה מכניס זכות ישראל מה שנחלו מיצחק למסור עצמם לחרפה, ולמכה, ולביזה עבור שם ה' יתברך... זהו זכות עקידה שבניו עוקדים כל תאוותיהם והרגשותיהם ושאלות החיים על מוקד אהבת ה' ותורתו...

לכן אחרי שידוע לנו גודל התועלת ממצות שופר אשר אם יבוטל- אף באונס- הסכנה גדולה ובכל זאת אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת אשר מעיד על קדושת שמו יתברך... יהיה מה! יעבור עלינו מה ויתקדש שמו יתברך! יקטרג השטן ולא יכנס זכרונינו לאבינו שבשמים לטובה, אך לא יבולע לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך, פן יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים...ויתגדל ויתקדש שמיה רבא, ועוקדים כולם עבור קידוש שמו יתברך, וכיוון שכן הרי זה גופיה מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל בשבת, זה גופא עקידה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו כמו שמרצה זכרון שופר". דווקא בגלל שחכמים ידעו מה גדול כוחה של המצווה לכלל ישראל, ועקדו את רצונותינו עבור כבוד שמיים, אין לנו לחשוש ,כי זכות זו היא תחליף לכוח השופר.

רבינו החתם סופר (תורת משה, דרוש לכ"ז אלול) כותב שהנה "עמדו חז"ל לתקן דבר גדול שבשביל שבות דרבנן גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים יתבטל מצות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ועמדו בהבטחה זו כי אף אם לא יתקעו שופר בר"ה עם כל זה לא יהיו מריעים עליה בסופה אך יהיה כפרת עוונם ביום הכיפורים כסדרן", כלומר חז"ל גזרו גזרה זאת ולקחו על עצמם לדאוג שלא נפסיד מכך . לא הסביר החת"ס כיצד הדבר פועל , משמע שזה חלק מכוחם של חכמים, להבין ולהשכיל שאם זה הדבר הנכון לעשות לפי רצון ה' , לא יארע מכך נזק.

אבל שימו לב להוספתו של ה'חתם סופר': "ויש לעורר בזה אותן האנשים אשר לא יאזינו בכל השנה על דברי חז"ל ויעברו על הגזירות ושביתות, ועתה ישמעו לדברי חז"ל בלי לתקוע בר"ה שופר, איך יגן עליהם מצוה דרבנן זאת אשר תקל להם לעבור עליה, איך תעמוד להם בבוא יום הגדול והנורא במה תהיה כפרתם, מה יענו ומה יעשו ביוה"כ כי לא יכופר עוונם".

תעצור,  תחשוב לרגע. כל השנה אתה לא מקשיב לדברי החכמים, מזלזל במה שהם אומרים ומתווכח עם ההחלטות שלהם. ופתאום, כשמגיע ראש השנה, אתה לא שומע תקיעות שופר, כי החכמים אמרו?!...

רק הקשבתנו התמידית והעקבית לחכמים, לא רק חכמים מתקופת המשנה והגמרא, אלא גם חכמי וגדולי הדור שלנו, היא זו שמגינה עלינו גם בוויתור זה על שופר ובזכותה בטוחים אנו שלא נפסיד

כ"ק האדמור מטאלנא [אורי וישעי ימים נוראים] מוסיף הסבר מעט שונה, אך עם כיוון דומה: "כאשר בני ישראל מצייתים לדעת התורה שניתנה לחז"ל, ואינם תוקעים בשופר. הנה בציות זה לדברי חז"ל , הם מקיימים את התורה , לפי שקיום התורה והציות לדעת תורה היא עצמה המלכת המלך, והוא הריצוי המופלא העולה תחת התקיעה, ועל כן ריצוי זה עצמו דוחה ומבטל את השטן..תחת התקיעות עצמן, שהרי כל עצמה של תקיעה לא באה אלא כדי להורות על המלכת המלך , והמלכת המלך משמעה ציות מוחלט לכל חוקי התורה, וכיון שעם בני ישראל נצטווה לשמוע בקול חכמיו..כאשר עם בני ישראל מציית לחכמיו.. הנה בכך הוא מוכיח קבל עם ועולם שהוא ממליך את מלך מלכי המלכים, והציות לדברי חכמים הוא עצמו המכפר והמרצה".

הנצי"ב מוולוזין (מרומי שדה ר"ה שם) מרגיע אותנו. אנחנו חוששים שהשטן לא יתערבב ביום הראשון של ראש השנה, משום שלא תוקעים ביום הראשון של החג אל דאגה, השטן יתערבב יפה יפה ביומו השני של ראש השנה וכך תהיה לנו בס"ד  שנה טובה ומתוקה.

ראש השנה שחל בשבת- צועקים מפנימיות הלב

ה'בעל התניא' מסביר שמצד האמת, כאשר ראש השנה חל בשבת, אין צורך כל כך בתקיעות, מפני שכמעט כל המעלות הקדושות שמשיגים בראש השנה על ידי התקיעות, משיגים בראש השנה שחל בשבת על ידי קדושת השבת. ואמנם עדיין יש מעלה נוספת בתקיעות, אלא שמעלה זו עליונה מאוד וכמעט שאינה נקלטת ומורגשת, ובמקום המקדש ובית הדין היו קולטים אותה, ועל כן רק שם היו תוקעים (ליקוטי תורה דברים נו, א, ואילך).

המצווה הגדולה והעיקרית של ראש-השנה היא מצוות תקיעת שופר - "מצוות היום בשופר". דברים גדולים ונשגבים טמונים בה. די לראות את טעמי המצווה, כפי שהם מופיעים בחלק ה'נגלה' של התורה - וקל-וחומר, טעמיה המופלאים על-פי הקבלה והחסידות - כדי להבין עד כמה היא רבת-חשיבות עבור העולם כולו.

והנה, בזמן בית שני באו חכמי-ישראל וקבעו, שכשראש-השנה חל בשבת - אין תוקעים בשופר (חוץ מבבית-המקדש). הם ביטלו מצוות-עשה מן התורה, ולא סתם מצווה, אלא את המצווה הגדולה והחשובה של תקיעת שופר בראש-השנה (כשהוא חל בשבת).

מהי הסיבה לעקירת המצווה? כאמור, מסבירה הגמרא ש"הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכול בקיאין בתקיעת שופר; גזירה שמא ייטלנו בידו ויילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות-הרבים". כלומר, בשל חשש בלבד, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות-הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת - ביטלו חז"ל את המצווה לכל עם-ישראל!

מעבר לשאלה למה החליטו חז"ל לעקור מצוות-עשה בשל חשש בלבד, מעניינת אותנו שאלה מהותית יותר: הרי ידוע, שכל שפע-החיים ששופע לעולמות במשך השנה, בא על-ידי תקיעת השופר. תורת החסידות מרבה לבאר את מעלתו של השופר, שמעורר חיות חדשה מפנימיותו ועצמותו של הקב"ה. יוצא אפוא, שביטול המצווה בראש-השנה שחל בשבת, מונע לכאורה מאיתנו את ההשפעות העליונות של השופר!

נושא זה נדון בהרחבה רבה בתורת החסידות, ותמצית שבתמצית מובאת להלן. השופר מהווה חלק מרכזי בהכתרת הקב"ה למלך העולם. בכל שנה צריך לעורר מחדש אצל הקב"ה את רצון המלוכה, וכדי לעורר רצון כזה יש לעורר תחילה נקודה של עונג בקיום העולם. כלומר: צריך שהקב"ה יתענג מקיומו של העולם, וכתוצאה מכך יתעורר בו הרצון למלוך עליו.

כיצד מעוררים את העונג הזה? - על-ידי השופר. תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של היהודי אל הקב"ה, צעקה בלי מלים שפורצת מעומק הלב, והיא מגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה ומעוררת בו עונג בקיומו של העולם. על-ידי-זה מתעורר אצל הקב"ה רצון חדש למלוכה, והוא נענה לבקשת עם-ישראל: "מלוך על העולם כולו בכבודך".

אך כאשר ראש-השנה חל בשבת, אין כל-כך צורך לעורר את העונג העליון, מכיוון שהשבת עצמה מהווה התגלות של עונג. העונג הוא חלק מרכזי ממהותה של השבת, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ("ויכל אלוקים"), ואז מתעורר עונג רב למראה המלאכה שהושלמה. עונג זה, שהיה בשבת הראשונה של הבריאה, חוזר וניעור מדי שבת, עד שהדבר משפיע גם עלינו, ולכן אנו מצווים לענג את השבת.

כאשר ראש-השנה חל בשבת, יורדת ממילא חשיבותו של השופר, שכן השבת עצמה מחוללת את מה שעושה תקיעת השופר. עצם מציאותה של השבת מעוררת את העונג העליון, ועל-כן די בכך שעם-ישראל רק אומר את פסוקי ה'מלכיות', 'זכרונות' ו'שופרות', כדי שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם.

דבר זה מסביר למה דחו חז"ל את מצוות השופר בראש-השנה שחל בשבת. הואיל והפעולות הרוחניות שנוצרות על-ידי השופר, נעשות ביום זה מעצמן על-ידי השבת, על-כן די היה בחשש שמא מישהו יחלל שבת לצורך השופר כדי לבטל את מצוות התקיעה ביום זה. איננו מאבדים אפוא דבר בכך שאיננו תוקעים בשופר בראש-השנה שחל בשבת; אדרבה, כל הברכות וההשפעות העליונות אינן תלויות כלל בעבודת האדם אלא באות מלמעלה, בזכות השבת, והן באות בשלמות ומתוך שמחה.

תמיד חשבתי לעצמי נקודה נוספת. בר"ה שחל בשבת אנו מוסיפים בתפילה את המילה "באהבה"- ישנה אהבה מיוחדת ליום שב"ק, בה הקב"ה אוהב אותנו בשבת באהבה מיוחדת שאינה נמצאת בשאר ימות השנה, גם לא בראש השנה 'רגיל'. אהבה מופלאה זו מגינה עלינו, גם כשאנחנו לא תוקעים בשופר ביום הראשון של ראש השנה.

--- שנזכה לשנה מתוקה מתוקה, רגועה ובריאה....

העולם, מהדורת התשע"ט

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:49

נכתב על ידי Super User

כניסות: 600

העולם, מהדורת התשע"ט

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

החזן מתחיל את יום עבודת ראש השנה בהכרזה בת מילה אחת, המביאה לידי ביטוי והמסבירה את מהות עבודתנו בראש השנה.

 ---------- "המלך"!!!

מדוע נוהגים ישראל ששליח הציבור עומד במקומו הפרטי, קורא "המלך", ורק אז הוא ממשיך אל מקומו של החזן?

כך שאל הרה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, בשיחה שמסר לאחרונה באלעד, ועל כך השיב רבי מיילך: "רוצים שתמליך את המלך במקום שלך, לפי ההשגות והמצב הפרטי שלך. לא ממקום אחר"...

בראש השנה מתחיל הקב"ה בכל שנה "סיבוב מלוכה" חדש. הרמח"ל מסביר שבכל ראש השנה כאילו נברא העולם שוב במהדורה חדשה, מהדורת התשע"ט, בלבד. כל ברואי העולם עומדים בסך ומקבלים ביום זה, יום "הנפקת מהדורת העולם", תפקידים חדשים, המותאמים רק להם באופן אישי, למהלך השנה הקרובה. אך בעוד שבבריאת העולם, לפני 5779 שנה כמעט, נברא העולם בחסד ומבלי שיקדמו אליה זכויות מעשי בני האדם, הרי שהבריאה של ראש השנה התשע"ט תיקבע על פי מימוש התפקידים שקיבלנו לעשות בראש השנה הקודם.

כשמלך העולם מתחיל שוב "סיבוב מלוכה חדש" בן שנה, יושב הוא על כיסא דין ובורר אחד לאחד, אחת לאחת, את כל בריותיו בכל רחבי הממלכה. עם תחילת מחזור המלוכה החדש צריך לדעת ולהחליט מי חשוב לכתר המלוכה ומי מפריע למלך, לנסיכי הכתר, לעיר המלוכה ולמדינה כולה. ישנם כאלו שמילאו את התפקיד שהטיל עליהם המלך בראש השנה שעבר וישנם שמילאו אותו רק למחצה, לשליש או לרביע.  כעת יושב המלך על כיסא המשפט שלו, מביט בספר הזכרונות, בו נרשם איפה היינו ומה עשינו במהלך השנה החולפת, והוא כותב וחותם, סופר ומונה, זוכר הכל ויודע הכל, ומחליט. מחליט האם אברהם או משה, חיים מנחם ודוד או רוני, חיה ושרה, עדינה ולאה ושירלי, ג'ורג' או עבדול, יאנג וריצ'ארד, זכאים לקבל תפקיד כזה או אחר לשנת המלוכה הקרובה. איזה תקציב יהיה טוב לתפקידם החדש, מה גודל המשרד לו הם יצטרכו, האם תפקידם דורש סביבה משפחתית חמימה או שמא דווקא כדאי להקשות עליהם קצת או הרבה, במחלות שפעת וחום, באוברדרפט גדול, בלחצי חברה ומשפחה, ידידים או 'שטעלע'.

ישנו דבר, כביכול, שהקב"ה אינו יכול "לעשות בעצמו" והוא צריך אותנו לשם כך. היתכן?

"אין מלך בלא עם", אמרו חז"ל. בשונה משליט, היכול לשלוט על נתיניו בכח השלטון והזרוע, גם אם נתיניו אינם חפצים בכך, הרי שמלך צריך את רצון העם כדי שיקבלו על עצמם את עול מלכותו. מלכות, כך מובא בספרים הקדושים, נתונה בידי הציבור ולא ברצון המלך. מסיבה זו בדיוק אנו עומדים בראש השנה וממליכים את הקב"ה עלינו למלך.

תפקידנו בראש השנה אינו רק "לארגן" לנו ולבני משפחתנו מזון, בריאות, ופרנסה לכל השנה הבאה. הזוהר הקדוש מלגלג על העוסקים בראש השנה בענייני הגשם, ומכנה אותם ככלבים הנובחים ודורשים "הב הב" בדרישת מזונותיהם. תפקידנו בראש השנה הוא להיות חלק מכלל ישראל, חלק מהאומה, המקבלת על עצמה בשמחה ובהכנעה מוחלטת, בביטול כל הישות העצמית, את מלכות ה' בעולם, את מלכותו של ה' עלינו עצמנו.

-- ומהי קבלת עול מלכות שמים עלינו?

שנדע, נפנים ונרגיש, שהקב"ה הוא יחידו של עולם. הוא הכל ואין בלתו. אין שום דבר מלבד רצונו והחלטותיו. הוא מנווט, הוא מחליט, הוא קובע, ואנחנו מקבלים באהבה וברצון את כל אשר הקב"ה יראה לנכון לעשות איתנו. -נכון, אנו מצווים להתפלל ולבקש שהקב"ה יחון אותנו בבריאות ובהצלחה בכל העניינים, אך הכל תלוי בהחלטתו וברצונו, ואנחנו מקבלים באהבה ובשמחה כל רצון והחלטה שלו. מקבלים בשמחה.