דבר החסידות – ראש השנה (וההפטרה)

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:43

נכתב על ידי Super User

כניסות: 929

ב"ה

דבר החסידות – ראש השנה  (וההפטרה)

מה באמת רצתה חנה?

ביום א' דר"ה מפטירים בסיפור חנה ותפילתה. ושם מסופר (שמואל א' א, יג-טו) שחנה התפללה בצורה מוזרה: "היא מדברת על לבה וקולה לא ישמע" וכתוצאה מזה "ויחשבה עלי לשיכורה" והוא נזף בה "עד מתי תשתכרין וגו'", ואז ענתה לו חנה "לא אדוני גו' ואשפוך את נפשי לפני ה'".

ולכאורה לא מובן:

א) איך ייתכן שעלי הכהן טעה בצורה כה קיצונית – שבמקום להבחין בכך שהיא מתפללת בשפיכת הנפש חשב אותה ל"שיכורה"?

ב) אפילו אם נמצא ביאור על הטעות של עלי (ראה רש"י ועוד) – מדוע כותבים על כך בנביא? והרי אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב", על אחת כמה וכמה, להבדיל, בנוגע לעלי הכהן!

ג) כיון שעלי חשב אותה לשיכורה – מדוע המתין לה עד שסיימה תפילתה ("ועלי שומר את פיה" – לשון המתנה), היה עליו לדאוג להוציאה תיכף מבית ה'!?

אלא ודאי, שאין המשמעות שעלי חשב אותה לשיכורה כפשוטו, אלא העניין יובן ע"פ דברי הגמרא (ברכות לב, ב) "כל המאריך בתפילתו ומעיין בה – סוף בא לידי כאב לב" שהמפרשים מסבירים שהמדובר על אריכות בבקשת צרכיו, כי הוא "מצפה שתיעשה בקשתו על ידי הארכתו" (רש"י).

ועפ"ז אפשר לפרש, שכאשר ראה עלי שהיא עומדת לפני ה' – "לפני קדשי הקדשים" (רלב"ג) – הוא חשב אותה ל"שיכורה", כלומר שיכורה בעניין התפילה; שהיא כל כך שקועה בצרכיה וברצונותיה "ונתתה לאמתך זרע אנשים" וכו' ומאריכה בהם, עד שהיא שוכחת שהיא נמצאת לפני ה'! והדבר קל-וחומר ממי שעומד בפני מלך בשר-ודם, שמתבטל לפניו באימה ופחד וגם אם מבקש דבר אינו מאריך בדבריו אלא במילים קצרות.

ועל כך ענתה לו חנה: "ואשפוך את נפשי לפני ה'" – שתפילתה לא היתה לצורך עצמה, אלא בדוגמת הכתוב "את פניך ה' אבקש": שזה שהיא רוצה בן הוא כדי שיעבוד את ה' – וכפי שהיא מיד ממשיכה "ונתתיו לה' כל ימי חייו", וזו היתה אריכות תפילתה!

וזו הוראה גם לכל אחד ואחת מאיתנו, שכאשר ניגשים להתפלל לפני ה' בראש השנה, אמנם אנו מבקשים גם את צרכינו האישיים: זכרנו לחיים, פרנסה טובה וגזרות טובות וכו' – אבל כוונתנו ומטרתנו צריכה להיות לא בשביל לשבוע מטוב עוה"ז*, אלא כדי שנוכל למלא את רצונו של הקב"ה – מלוך על העולם כולו בכבודך.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יט, ר"ה - ו' תשרי (עמ' 291 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 313 ואילך וכן בספר "שערי המועדים ראש-השנה" עמ' רצט ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קעה-ו.

______________

*)  ואף שחז"ל קבעו את נוסח התפילה עבור כל בני ישראל, גם האדם הפשוט, והרי אנו יודעים ("ידע אינש בנפשיה") שהוא מתפלל לא רק שתושלם הכוונה העליונה אלא שהקב"ה ימלא את צרכיו "מידו המלאה . . והרחבה", ואדרבא, זוהי כוונת התפילה כפשוטה – לבקש צרכיו, ומדוע איפוא קבעו כזו אריכות בבקשות צרכנו בראש השנה – יום הכתרתהמלך?

אלא הדבר יובן ע"פ פירוש הבעש"ט (כתר שם טוב סי' קצד) על הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז, ה) – שהרעב והצמא של הגוף לדבר מאכל ומשקה הוא בגלל שהנפש רוצה לברר את ניצוצות הקדושה השייכים אליה ועליה לתקנם ולהעלותם. כלומר, אע"פ שהרעב נראה דבר גשמי מצד הגוף – הרי השורש לזה הוא מהרעב של הנשמה.

וכך גם בענייננו: זה שיהודי מבקש בר"ה בתחנונים כו' שהקב"ה יתן לו את צרכיו – אז [אע"פ שבחיצוניות הרי זה מפני שנוגע לו בני חיי ומזוני והמציאות שלו, אבל] האמת והפנימיות של 'שפיכת הנפש' שלו היא ה'רעב' של הנשמה למלא את הכוונה העליונה ולעשות מהדברים הגשמיים דירה לו ית'.

דבר החסידות – ראש השנה שחל בשבת

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:48

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1099

ב"ה

דבר החסידות – ראש השנה שחל בשבת

לכבוד שבת קודש אותיות לשמוע קול שופר

אדמו"ר הזקן, בעל התניא, הפליג פעם במעלתו של יום השבת ואמר "מה שפועלים בראש השנה ע"י תקיעת שופר פועלים בשבת קודש ע"י אכילת קוגל [=פשטידה]!"

-         שאלוהו: אם כן, מדוע עלינו לתקוע בשופר בראש השנה? נאכל קוגל!

-         השיב הרבי: אכן כך אנו עושים בפועל – כשראש השנה חל בשבת אנו אוכלים קוגל ולא תוקעים בשופר!...

(מפי חסידים. הובא ב'שיחת השבוע' גל' 662, כ"ט אלול תשנ"ט)

~~~

השופר והשבת

ידועים דברי המשנה (ר"ה רפ"ד) "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה".

והטעם מבואר בגמרא (כט, ב): "דאמר רבה . . שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים".

ולכאורה תמוה:

א)    איך ביטלו מצוות עשה מן התורה של תקיעת שופר, בגלל "גזירה דרבה"* שהיא מדרבנן?

ב)    ובפרט תמוה: הרי החשש "שמא . . ילך אצל הבקי ללמוד" שייך בעיקר אצל עמי הארץ ופשוטי העם, ואיך מנעו את מצוות שופר בשבת מכל החכמים והצדיקים שבכל הדורות בגלל חשש שיהודים בודדים עמי הארץ יטלטלו את השופר?

ג)     במיוחד קשה הדבר, על פי הידוע שעיקר העבודה של ר"ה היא הכתרת הקב"ה למלך, וזה נעשה על ידי השופר כדברי הגמרא (שם טז, א. לד, ב) "אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם . . ובמה בשופר"**, ואם כן איך בכלל פועלים בשבת את עניין הכתרה ללא תקיעת השופר?

אלא, מבואר בחסידות, שהדבר יובן במשל ממלך בשר ודם, להבדיל:

הסיבה שמלך צריך את הכתרת העם, הוא מכיוון שהמלך הוא מרומם ומנושא מכל העם, כמו שנאמר בשאול (ש"א ט, ב) "משכמו ומעלה גבוה מכל העם", כלומר, שה'לב' שלו ('שכמו') היה גבוה מה'ראש' של העם. ומכיוון שכן המלך מצד עצמו לא מעוניין להשפיל את עצמו ולרדת למלוך על העם.

[בניגוד למנהיגים שאנחנו מכירים, שמחפשים למלוך, שזה מראה על נחיתותם הפנימית שהם רוצים להשתלט על אחרים – מלך אמיתי אינו רוצה לשלוט]

ולזאת צריך את הכתרת העם, שיעוררו אצלו את הרצון למלוכה.

מכך מובן בכל שכן וקל וחומר – במלכותו של מלך מלכי המלכים, המרומם ומנושא באין-ערוך מהנבראים, שיש לעורר אצלו כביכול את הרצון למלוכה. והיינו לגרום לקב"ה עונג בקיום העולם.

ואיך גורמים כביכול תענוג למעלה? ע"י השופר! תקיעת השופר מבטאת את הצעקה הפנימית של היהודי מעומק נשמתו, המגיעה עד פנימיותו ועצמותו של הקב"ה כביכול. וזה מעורר למעלה רצון חדש למלוכה והקב"ה נענה לבקשתם של בנ"י "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".

אך כאשר ראש השנה חל בשבת – אין צורך לעורר את העונג למעלה, שכן השבת עצמה היא עונג, שכן היא באה לאחר סיום המלאכה ("ויכל אלקים גו'") והעונג שנעשה למעלה אחרי המלאכה שהושלמה חוזר על עצמו בכל שבת ושבת [כמו שאומרים בברכת יוצר "לא-ל אשר שבת מכל המעשים . . תפארת עטה ליום המנוחה ענג קרא ליום השבת"].

על פי זה מובן למה דחו חז"ל את מצוות תקיעת שופר, כיון שהעניין הרוחני (הרצון למלוכה) נפעל מעצם יום השבת, ולכן די בחשש בעלמא ("גזירה דרבה") כדי לדחות את תקיעת שופר.

ובשנה זו כל ההשפעות באות מלמעלה מתוך עונג שבת ומתוך מנוחה ושמחה.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

תהא שנת פלאות אראנו***

מבוסס על: לקוטי תורה דרושי ר"ה נו, א. וראה בארוכה התוועדות ש"פ נצו"י התשמ"ט (תו"מ ה'תשמ"ט ח"ד עמ' 341 ואילך) ושם מבואר גם מדוע במקדש היו תוקעין גם בשבת. העיבוד והתימצות בסיוע מאמרו של הגה"ח הרב יואל כהן "ראש השנה שחל בשבת", 'מעיינותיך' גליון 10, שיחת השבוע גליון 662 מדור 'דרכי החסידות' (הר"מ ברוד).

______________

*)  ולהעיר מ"חידוש מפתיע" (ל' הרבי באג"ק ח"ב עמ' רמג) של אדמו"ר הזקן בשולחנו (סי' תקפח ס"ד) שטעם האיסור דתקיעת שופר בשבת הוא "משום עובדין דחול . . ולמה אין דוחין איסור קל כזה מפני מ"ע של תורה כמו שדוחין אותו בכל י"ט של ר"ה הואיל ואין בו שבות גמור? . . גזרה שמא יטלנו בידו כו'". וראה בארוכה רשימות חוב' ס' מדוע צריך את שני הטעמים – גם עובדין דחול וגם גזירה דרבה [ועוד חזון למועד לסכם סוגיא זו].

**)  וכמ"ש הרס"ג (הובא באבודרהם בטעמי התקיעות – "הענין הראשון") שאחד הטעמים דתק"ש הוא לפי ש"כן עושין המלכים בתחלת מלכותם שתוקעין לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום התחלת מלכותם".

***)  ע"פ שיחת ש"פ ויגש ה'תנש"א הע' 94 בשוה"ג. נד' בתורת מנחם התוועדויות תנש"א ח"ב עמ' 94-5. ויה"ר שכשם שנתקיימו דברי הרבי "תהא שנת אראנו נפלאות" בשנת תנש"א במלחמת המפרץ – כן יתקיימו דבריו הק' "אראנו פלאות" ועוד לפני תשפ"א יוציאנו ה' מאפילה לאורה וביו"ט של ר"ה דשנת אראנו פלאות נשמע תקיעת שופר בביהמ"ק השלישי ("במקדש היו תוקעין") משופרו של משיח צדקנו.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

האם ואיך מתאימות תפילות תשליך עם ההקפדה שלא להזכיר חטא בראש השנה?

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם בשישי, 03 ספטמבר 2021 08:13

נכתב על ידי Super User

כניסות: 443

שאלה:

האם ואיך מתאימות תפילות תשליך עם ההקפדה שלא להזכיר חטא בראש השנה?

איך אומרים תשליך עם כל התפילות והבקשות שתיקנו החיד"א וגדולי האחרונים בר"ה, הרי ר"ה זה יום מלכות ה' ולדעת האר"י אין להזכיר בו גם ענין של חטא, ובבקשות אלו מזכירים גם את ענין החטאים, כמו"כ ידוע מהזוהר הקדוש שאין לבקש בקשות בר"ה שהוא יום מלכות ה', וכן נהגו המדקדקים שלא נזקקו להיתר של ר' ישראל סלנטר (שאמר שבדור שלנו אם לא נבקש אזי לא נכיר מספיק במלכות ה' וכו' ולכן היום מותר כידוע מבעלי המוסר), וא"כ איך אנו מבקשים בר"ה בקשות ע"ג בקשות בתשליך, והאיך תיקן כן החיד"א?

רפאל אלחנן רבינוביץ

תשובת הרב שמואל ברוך גנוט:

הדין הוא עד חצות היום ולאחר מכן כבר אין דין, והתמתקו הדינים ע"י התקיעות והתפילות.

לכן האריז"ל ישן אחר חצות אף שבירושלמי כ' שאין לישון בר"ה, וכמובא במשנ"ב שאחר חצות המתקו הדינים.

ןתשליך נאמר הרי אחה"צ אחר מנחה.

שמואל ברוך גנוט

הלכות והליכות ראש השנה התשע"ב

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 13:44

נכתב על ידי Super User

כניסות: 519

הלכות והליכות ראש השנה התשע"ב

/הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א /



צום ערב ראש השנה 

א. במדרש תנחומא נאמר שהמתענים בערב ראש השנה, מוחק הקב"ה שליש מעוונותיהם . עוד אמרו חז"ל שכל העושה תשובה ביום אחד בשנה, נחשב כאילו שב בתשובה כל השנה , ולכן נהגו להתענות בערב ראש השנה, שהוא היום האחרון בשנה . אך לא צמים עד הלילה, כדי שלא להיכנס מעונים לראש השנה. ובפוסקים מצינו שיטות ומנהגים שונים עד מתי צמים. האם עד פלג המנחה (שעה ורבע קודם הלילה), ואחרי תפילת מנחה, או עד זמן "מנחה גדולה" (כחצי שעה לאחר חצות) ומתפלל מנחה קודם אכילתו, או עד חצות ותו לא, מבלי להתפלל מנחה קודם האכילה.

ב. הצום נועד לגברים ונשים כאחד, מגיל בר/ בת מצוה . 

ג. כשהצום יפריע לנו לשוב בתשובה וללמוד תורה היטב ביום זה, אין צורך לצום . כמו כן ישנם הנוהגים לסיים מסכת או להשתתף בסיום מסכת, כפי הנהוג בערב פסח . 

ד. מנין לסליחות שהתחיל בערב ראש השנה קודם עלות השחר, אומר "נפילת אפיים" בסיום הסליחות, למרות שכבר עלה השחר . אך אם התחילו לומר סליחות ביום, אין אומרים "נפילת אפים" בסליחות . 

ה. שאלתי את מורי הגר"ח קניבסקי שליט"א האם אלו שעושים סיום מסכת בערב ראש השנה ואינם צמים כלל. מלבד זה שאינם צריכים לצום, האם מרוויחים הם גם את סגולת הצום, שכל המתענה מוחלין לו שליש מעוונותיהם. השיב לי מו"ר הגר"ח שליט"א: 'אני עושה סיום מסכתות בערב ראש השנה'... 

ו. התרת נדרים

ז. מתירים נדרים בערב ראש השנה, לפי האמור בגמרא (נדרים כג, א) שהרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר:"כל נדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלים". השל"ה הקדוש מסביר שבהתרת נדרים של ערב ראש השנה ישנם שני חלקים. 1)התרת נדרי העבר. 2)מסירת מודעה לשנה הבאה, שהנדרים והשבועות שנידור יתבטלו מאליהם. 

ח. התרת נדרים כללית זו מועילה רק לנדרים שנשכחו. אך כשזוכר את נדריו, עליו להתירם לפי כל כללי התרת נדרים (בתוספת פירוט הנדר, פתח וחרטה) .את התרת הנדרים לנדרים ספציפיים שזוכר אותם, צריך להתיר רק בפני תלמידי חכמים המבינים בהלכות נדרים, פתח וחרטה . 

ט. עוון נדרים ושבועות חמור הוא מאד מאד ועונשו רב, כמבואר בגמרא ובספרים.וראוי להזהיר את ההמון העם לבל לנדור ולהישבע ("אני נשבע לך" הוא ביטוי נפוץ במקומות רבים, והיא רעה חולה ועוון פלילי). שמעתי פעם ממו"ר הגר"ח קניבסקי ש"נדרים זה משחק באש". בהלכה ישנם כללים מתי נודרים ומתי לא ומי שאינו בקי בהלכה, שלא יידור כלל וכלל. ושוב: העונש על העובר על נדרים ושבועות הוא מיתת אשתו וילדיו הקטנים של אדם (כמובא במסכת שבת ונדרים). 

י. יעויין בספרי הפוסקים למה מועילה התרת נדרים כללית זו (של ערב ראש השנה ו"כל נדרי" בתחילת יום כיפור). 

יא. יש שנהגו שמתירים גם את נדרי נשותיהם, כאשר האשה תמנה את בעלה לשלוחה ובסוף אמירת התרת הנדרים מוסיף שמתיר גם את נדרי אשתו ומוסר מודעה להבא גם בשבילה . ונראה שכשהאשה יודעת שלא תלך ל"כל נדרי" בליל יום כיפור (משום שעסוקה במצוה החשובה של הטיפול בילדיה), אזי ראוי שבעלה יתיר את נדריה כעת, בהתרת נדרים זו . –ושוב:אם האשה רוצה שיתירו את נדריה, שתמנה את בעלה לשלוחה, (כי בלעדי זה הוא אינו יכול להתיר את נדריה). 

הכנות לראש השנה 

יב. מכבסים את בגדינו ומסתפרים, כדי להראות שאנו בטוחים בחסד ה', שיוציא לצדק משפטינו. אף אין ללבוש בגדים חשובים כבשאר יום –טוב, (ואפשר שהלובשים רק ביום –טוב את בגד ה"פראק", שלא ילבישוהו בראש השנה, ולא כפי הנהוג במקומות מסוימים). 

יג. כתב ה"חיי אדם":"ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה".

יד. נוהגים לטבול במקוה משום טהרה ופרישות. ויש הטובלים שלוש פעמים . ויטבול משעה לפני חצות ולא קודם לכן . 

טו. יש לתת צדקה בעין יפה בערב ראש השנה, ועדיף לתת צדקה קודם יום זה, כדי שהעניים יספיקו לקנות מזון לחג . ונפסק בהלכה ש'עניי עירך קודמין'. 

טז. השנה, (התשע"ב), כיון שראש השנה חל בימי חמישי ושישי, אנו צריכים לעשות בערב החג 'עירוב תבשילין', מפני שנאסר עלינו לבשל בסיר מיוחד או לאפות ולהדליק נרות ביום טוב לצורך שבת. ולכן תיקנו חכמינו 'עירוב תבשילין', כדי להראות שאנו לא מתחילים בחג את בישולי והכנות השבת כעת, אלא שאנו ממשיכים את ההכנות והבישולים לשבת, אותם התחלנו כבר מערב החג. 

יז. שיעור התבשיל לעירוב הוא כזית. ועדיף לקחת חתיכה חשובה של תבשיל. ואם רוצה גם לאפות-צריך לקחת גם פת, עדיף פת שלמה בגודל כביצה. ורבים נוהגים לקחת לחמניה וביצה לעירוב. 

יח. העירוב צריך להישאר עד שיגמרו לבשל או לאפות לכבוד השבת, ואם נאכל או נאבד העירוב, עד שלא נשאר ממנו כזית, אסור להמשיך בהכנות לצורך שבת, חוץ ממה שכבר התחיל לעסוק בבישולו, שמותר לסיימו יט. בשעת הנחת העירוב, עוד לפני שנכנס החג כמובן, מברך :'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציוונו על מצות עירוב', ואת הנוסח המודפס בסידורים: 'בהדין עירובא'. 

כ. אם שכחו, בפעם הראשונה בחיים, ולא הניחו עירוב תבשילין, ניתן לסמוך בדיעבד על עירובו של רב העיר או כל אלו שהניחו עירוב עבור האחרים. אך אם זאת השכחה השניה שלו, נחשב הוא כפושע ואינו יכול לסמוך על עירוב הרב ועליו לשאול רב כיצד לנהוג לענין בישול מאכלי השבת שלו . 

לילה ראשון של ראש השנה

כא. יתפלל בכוונה גדולה . 

כב. כתב הקדוש האריז"ל שצריך לבכות בתפילות ר"ה ויוהכ"פ, ומי שאינו בוכה בימים אלו, היא הוראה שנשמתו אינה הגונה ושלמה . אך לדעת הגר"א ז"ל אין בוכים בראש השנה, אך אם בכה אין להקפיד בכך. (וגם תלמידי הגר"א ז"ל לא נהגו כמותו בענין זה ובכו בתפילות ר"ה ויו"כ) . 

כג. ישנם נוהגים להתפלל מעט בקול בתפילות "שמונה עשרה", כדי לעורר את הכוונה. אך לא להגביה את הקול יותר מידי, כדי שלא יפריע לסובבים . ויש מפקפקים בדבר וסוברים שלא יגביה את הקול. 

כד. לאחר ערבית נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם" . להגר"א לא מברכים "ותחתם", כיון שהחתימה לדידו היא ביום כיפור . ויש מוסיפין "לאלתר לחיים טובים ולשלום" . 

סעודת ליל ראשון של ר"ה

כה. צריך להיזהר מאד שלא לכעוס ולהקפיד בראש השנה, שהוא הסימן לשנה כולה . (ואם הילדים משתוללים ומרגיזים מאד, ניתן לפייסם בפרסים, או להענישם מבלי לכעוס...).

כו. טובלים החלה בדבש. יש הנוהגים לטבלה רק בדבש ויש שטובלים אותה גם במלח ויש הטובלים אותה מצד אחד במלח ומצידה השני בדבש ויש הטובלים קודם בדבש ואח"כ במלח .

כז. הגמרא (במסכת כריתות ובמסכת הוריות) מביאה רשימת מאכלים שראוי לאוכלם בראש השנה לסימן טוב ("קרא" ו"רוביא", "כרתי", סילקי ותמרי).הקדמונים הוסיפו אכילת תפוח בדבש, לשנה טובה ומתוקה וכן מאכלים שונים המרמזים לדברים טובים (כמו ריאה המרמזת לאור העיניים בתורה או גזר, שקרא "מעהרן" באידיש, הרומז על ריבוי וגזירת גזירות טובות). וכשאוכלים סימנים אלו ראוי לכוין לקיים מצות לשמוע בדברי חכמים, שאמרו לאכול (או לראות) סימנים אלו. לכל קהילה ומשפחה מנהגים משלה בנושא זה וגם באמירת ה"יהי רצון", (יש אומרים "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים", או "ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו" ועוד). וצריך לדעת שכל המנהגים יסודם בהררי קודש וכמעט שאין מנהג שלא מוזכר בסופרים ובספרים.

כח. יש המדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא , ומפני שמרבים כיחה וניעה ומפריעים לתפילה. להגר"א ז"ל לא אוכלים ענבים, על פי תורת הסוד. ויש שאכלו ענבים בדוקא. וכל אחד יעשה כמנהגו. 

יום ראש השנה

כט. נאמר בירושלמי שהישן ביום ראש השנה, מזלו ישן אף הוא . ולכן נהגו רבים לקום קודם עלות השחר, כדי שלא לישון ביום זה . אך אחר חצות מותר לישון. וביחוד ביום השני של ראש השנה. (ומו"ר הגר"ח קניבסקי מיקל בהירדמות או נימנום ארעי ליד הסטנדר או השולחן במהלך התפילה...)

ל. בקהילות רבות לובשים "קיטל" בראש השנה , אך הנשואים תוך שנתם הראשונה לא ילבשו "קיטל" . אך יש הנוהגים ללבוש גם בשנה הראשונה.

לא. נפסק בהלכה שאסור לאכול ולשתות, ואפילו לא לטעום קודם קיום מצות שופר, אך במקומות רבים נתפשט להקל בדבר מעט. אך חייבים להדגיש מפורשות שאסור לאכול יותר מכביצה (100 גרם להחזון איש או 57.6 גרם לר"ח נאה) פת או מזונות. ויעשו קידוש קודם האכילה. (ובנשים חלושות אפשר להקל בדבר יותר).

לב. ישנם הנוהגים להקל לשתות תה וקפה. גם ללא קידוש, (אך בהלכה הפסוקה נפסק לא כך).

לג. בשנותיו האחרונות של הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שהתקשה להתפלל מוסף בלי לטעום דבר מה, נהג הוא ללכת לביתו אחרי "תקיעות דמיושב", קידש וטעם, ושוב הלך למנין אחר כדי לשמוע שוב "תקיעות דמיושב" ולהתפלל איתם מוסף . ויש הנוהגים לשמוע "תקיעות דמיושב" ולאחר מכן לצאת לחדר השני, לקדש ולאכול (בלי לדבר, כמובן) ולשוב לתפילת מוסף .

לד. אלו שיצאו להפסקה בין שחרית למוסף, יטלו ידיים בשובם מההפסקה . 

תקיעת שופר

לה. מהתורה צריך אדם לתקוע תשע תקיעות. ורבנן, מחמת ספק בגדרי התרועות וטעמים נוספים, תקנו לתקוע שלושים תקיעות (-שלוש פעמים תשר"ת, שלוש פעמים תש"ת ושלוש פעמים תר"ת). תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמיושב", משום שמעיקר הדין יכול הציבור לשבת בהן. (רק שנהגו לעמוד גם בשעת תקיעות אלו).

לו. חז"ל הצריכו לתקוע בשופר גם בסדר הברכות שבשמונה – עשרה של מוסף, על סדר "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות".והמנהג לתקוע בכל אחת משלוש סדרות אלו עוד עשר תקיעות (תשר"ת, תש"ת ותר"ת בכל סדר), שהן יחד שלושים תקיעות. תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמעומד", מפני שצריך לעמוד בהן ולא לשבת. 

לז. עוד נהגו (ואינו מצד הדין אלא ממנהג) לתקוע בסוף התפילה עוד ארבעים קולות, כדי להשלימן למאה תקיעות, [כנגד מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא, כאשר אנו מדגישים את ההבדל שבין שרה אמנו שפעתה מאה פעיות לאחר עקידת יצחק ובין אם סיסרא שבכתה על בנה, שוחר המלחמה והריב] . יש התוקעים ארבעים תקיעות אלו בבת אחת ויש שמחלקים אותן לשתי סדרות של שלושים ועוד עשר.

לח. אין לדבר סתם כך עד לאחר תקיעות אלה. (אך הנצרך לשרותים באמצע מוסף, יכול לברך "אשר יצר"). 

נשים בתקיעת שופר

לט. למרות שמעיקר הדין נשים פטורות מתקיעת שופר, מ"מ קבלו הן על עצמן לשמוע את התקיעות .

מ. ילדים שהגיעו לחינוך חייבים במצות שופר. אך שלא הגיעו לחינוך, ראוי להמנע מלהביאם לבית הכנסת, כדי שלא ירעישו, או שישמרו עליהם בעזרת הנשים . (וכדאי שבנות מתנדבות, שכבר שמעו תקיעת שופר, יתארגנו לשמור על הקטנים, כדי לאפשר לאימותיהן לשמוע קול שופר, והיא מצוה גדולה וזכות נהדרת ביום הדין).

מא. נשים יכולות להסתפק בשמיעת שלושים הקולות שלפני תפילת המוסף. ואם רוצות, כדאי שתשמענה גם את שלושים הקולות שבתפילת מוסף . 

השומעים

מב. כולם צריכים לכוון לצאת ידי חובת הברכות והתקיעות. 

מג. אין לענות בברכות "ברוך הוא וברוך שמו" אלא רק "אמן". ואם אמרו "ברוך הוא וברוך שמו" יצאו ידי חובה .התוקע לאשה (הנוהגת כהרמ"א) והתוקע יצא כבר ידי חובתו, תברך האשה את הברכות . התוקע לקטנים יברך הקטן, ואם אינו יודע לברך, יברך הגדול . ובנות ספרד אינן מברכות כלל ברכהכשאיחר לבוא וכבר ברכו את הברכות. אם לא התחילו עדיין לתקוע, יברך לעצמו בלחש. ואם החלו לתקוע, או שלא הספיק לברך, ימתין לברך עד שורת התקיעות שאחר כך ואז יברך . ומי שאחר בביהכנ"ס בו תוקעים בשופר באמצע "שמונה עשרה" של לחש (כמנהג נוסח בני עדות המזרח ונוסח ספרד, ויסודם בהררי קודש ועל פי הסוד), יברך בתוך תפילת "שמונה עשרה" שלו לפני התקיעות על סדר "מלכויות" . 

רחצה בראש השנה 

מד. בשנה שעברה חל גם ראש השנה בימי חמישי ושישי, כמו השנה, ורבים שאלו ורצו לדעת האם מותר להתרחץ בראש השנה, ובפרט בשלהי יומו השני לפני שבת, כאשר מזיעים מיומיים של עבודת התפילה והמצוות. ובכן:

מה. אלו הנוהגים ללכת בראש השנה למקוה, כמנהגם בכל שבת, יכולים לעשות כך כמובן, על פי כל הכללים והסייגים המובאים בהלכה והידועים להם מכל שבת.

מו. אדם שמזיע ביותר ומצטער מכך שאינו מתרחץ, יכול להתקלח במים קרים ביום ראש השנה (וראה הערה שישנם הסוברים שגם ללא צער כלל, הדבר מותר) . אך יזהר שלא לסחוט את שערותיו.

מז. מותר לחמם מים ביום טוב בכדי לרחוץ בהם פנים, ידים ורגלים, כפי שמותר לחמם אוכל ביום טוב לצורך 'אוכל נפש' . וניתן להקל, ולו בשעת הדחק, להרתיח מים גם לצורך רחיצת יתר אברי הגוף. אך אסור לחמם מים לצורך רחיצת כל הגוף .

מח. לדעת השו"ע, כשיחממו מים בערב החג ונותרו חמים, ניתן לרחוץ בהם את כל הגוף מחוץ למרחץ, אך במרחץ אסור (וצ"ע האם מחשיבים מקלחת ל'מרחץ' לדין זה ), ולדעת הרמ"א אף מחוץ למרחץ, אין לרחוץ יחדיו את כל הגוף, אלא רק אבר אבר . ואולם כאשר האדם מצטער, (כשהוא מזיע מאד, למשל, והיום הוא יום שרבי), מותר לו לרחוץ את כל גופו, במים שחיממו מערב יום טוב .

מט. תינוק שרוחצים אותו בכל יום, מותר לרחוץ את כל גופו במים חמים שהוכנו מבעוד יום. או שאם צריך ניתן לחמם מים להדחת כלים ושתיה, אזי ניתן להניח כלי גדול ומלא מים על האש ולחממו, ולקחת חלק מהמים שחיממו, לצורך התינוק 

נ. האם מותר להשתמש, כפי התנאים לעיל, במים שהתחממו בדוד החשמלי ב'שעון שבת', או בדוד השמש ? – לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל מותר להשתמש, לצרכים המותרים לשימוש בחג, ממים מכל מתקני המים שהמים התחממו בהם על ידי שעון שבת או מערב יו"ט, למרות שעל ידי כך ייכנסו מים חדשים לדוד ויתחממו, ואולם לדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א ופוסקי הלכה אחרים, הדבר אסור . ויש המקילים יותר בדוד שמש . 

יום שני של ראש השנה 

נא. אסור להכין שום דבר ביום א' של ראש השנה ליום השני, כולל מלאכות האסורות וכולל הכנת השולחן, הבאת מחזור לבית הכנסת, הדחת כלים וכו'. ויכינו הכל רק מצאת הכוכבים של ליל שני של ראש השנה.

נב. לאחר צאת הכוכבים (ויש נוהגות לפני הקידוש) מדליקה האשה נרות ומברכת עליהן. ועדיף שלא יברכו "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות, אלא תשמע "שהחיינו" בקידוש . אם כי ישנם הנוהגים לברך "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות. אך בליל שני צריכה לברך "שהחיינו" ולכתחילה תלבש בגד חדש או שתניח לפניה פרי חדש . ויש אומרים שאם מברכת "שהחיינו" על הפרי החדש, עליה להדליק נרות סמוך לקידוש, כדי שתוכל לטעום מהפרי לאחר הקידוש . (וגם לא תדבר עד שתאכל את הפרי החדש) . 

נג. מניחים פרי חדש (שלא ברכו עליו עדיין "שהחיינו") על השולחן ומביטים בו בשעת ברכת ה"שהחיינו" שבקידוש. ואם אין פרי או בגד חדש, אפשר גם כן לברך "שהחיינו .

נד. יש הנוהגים לאכול את הפרי החדש מיד לאחר שתיית יין הקידוש, כדי להסמיך לאכילתו את ברכת ה"שהחיינו" . אך רבים וטובים לא נוהגים כן, כיון שמצד הדין אפשר לברך "שהחיינו" רק על ראית הפרי .

נה. טובלים את החלה בדבש.

נו. רבים נוהגים לאכול את הסימנים שאוכלים בליל ראשון של ר"ה , אך ה"בני יששכר" כתב שלא נוהגים כן כי אם בליל הראשון51.

נז. יהי רצון שהקב"ה יגזור עלינו שנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות!

הלכות והליכות ראש השנה התשע"ג

פרטים

קטגוריה: ראש השנה

פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 18:03

נכתב על ידי Super User

כניסות: 496

הלכות והליכות ראש השנה התשע"ג

// הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א //

יום ראשון: צום ערב ראש השנה

א. במדרש תנחומא נאמר שהמתענים בערב ראש השנה, מוחק הקב"ה שליש מעוונותיהם . עוד אמרו חז"ל שכל העושה תשובה ביום אחד בשנה, נחשב כאילו שב בתשובה כל השנה  , ולכן נהגו להתענות בערב ראש השנה, שהוא היום האחרון בשנה  . אך לא צמים עד הלילה, כדי שלא להיכנס מעונים לראש השנה. ובפוסקים מצינו שיטות ומנהגים שונים עד מתי צמים. האם עד פלג המנחה (שעה ורבע קודם הלילה), ואחרי תפילת מנחה, או עד זמן "מנחה גדולה" (כחצי שעה לאחר חצות) ומתפלל מנחה קודם אכילתו, או עד חצות ותו לא, מבלי להתפלל מנחה קודם האכילה.
ב. הצום נועד לגברים ונשים כאחד, מגיל בר/ בת מצוה  . 
ג. כשהצום יפריע לנו לשוב בתשובה וללמוד תורה היטב ביום זה, אין צורך לצום  . כמו כן ישנם הנוהגים לסיים מסכת או להשתתף בסיום מסכת, כפי הנהוג בערב פסח .
ד. מנין לסליחות שהתחיל בערב ראש השנה קודם עלות השחר, אומר "נפילת אפיים" בסיום הסליחות, למרות שכבר עלה השחר . אך אם התחילו לומר סליחות ביום, אין אומרים "נפילת אפים" בסליחות  .
ה. שאלתי את מורי הגר"ח קניבסקי שליט"א האם אלו שעושים סיום מסכת בערב ראש השנה ואינם צמים כלל. מלבד זה שאינם צריכים לצום, האם מרוויחים הם גם את סגולת הצום, שכל המתענה מוחלין לו שליש מעוונותיהם. השיב לי מו"ר הגר"ח שליט"א: 'אני עושה סיום מסכתות בערב ראש השנה'... [וידידי הרה"ג רבי יהושע גוטליב הסביר שבמדרש מובא שהיחידים מתענים וכולם מתכפרים, כך שאם ישנם המסיימים מסכת ואינם צמים, האחרים שצמים מכפרים עליהם]

התרת נדרים
ו. מתירים נדרים בערב ראש השנה, לפי האמור בגמרא (נדרים כג, א) שהרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר:"כל נדרים שאני עתיד לידור בשנה זו יהיו בטלים". השל"ה הקדוש מסביר שבהתרת נדרים של ערב ראש השנה ישנם שני חלקים. 1)התרת נדרי העבר. 2)מסירת מודעה לשנה הבאה, שהנדרים והשבועות שנידור יתבטלו מאליהם.
ז. התרת נדרים כללית זו מועילה רק לנדרים שנשכחו. אך כשזוכר את נדריו, עליו להתירם לפי כל כללי התרת נדרים (בתוספת פירוט הנדר, פתח וחרטה)  .את התרת הנדרים לנדרים ספציפיים שזוכר אותם, צריך להתיר רק בפני תלמידי חכמים המבינים בהלכות נדרים, פתח וחרטה .
ח. עוון נדרים ושבועות חמור הוא מאד מאד ועונשו רב, כמבואר בגמרא ובספרים.וראוי להזהיר את ההמון העם לבל לנדור ולהישבע ("אני נשבע לך" הוא ביטוי נפוץ במקומות רבים, והיא רעה חולה ועוון פלילי). שמעתי פעם ממו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א ש"נדרים זה משחק באש". בהלכה ישנם כללים מתי נודרים ומתי לא ומי שאינו בקי בהלכה, שלא יידור כלל וכלל. ושוב: העונש על העובר על נדרים ושבועות הוא מיתת אשתו וילדיו הקטנים של אדם (כמובא במסכת שבת ונדרים).
ט. יעויין בספרי הפוסקים לאיזה דברים מועילה התרת נדרים כללית זו (של ערב ראש השנה ו"כל נדרי" בתחילת יום כיפור).
י. ישנם שנהגו להתיר גם את נדרי נשותיהם, כאשר האשה תמנה את בעלה לשלוחה ובסוף אמירת התרת הנדרים מוסיף שמתיר גם את נדרי אשתו ומוסר מודעה להבא גם בשבילה .
ונראה שכשהאשה יודעת שהיא לא תלך ל"כל נדרי" בליל יום כיפור (משום שעסוקה היא במצוה החשובה של הטיפול בילדיה), אזי ראוי שבעלה יתיר את נדריה כעת, בהתרת נדרים זו . –ושוב:אם האשה רוצה שיתירו את נדריה, שתמנה את בעלה לשלוחה, (כי בלעדי זה הוא  אינו יכול להתיר את נדריה).

ההכנות לראש השנה

יא. מכבסים את בגדינו ומסתפרים, כדי להראות שאנו בטוחים בחסד ה', שיוציא לצדק משפטינו. אף אין ללבוש בגדים חשובים כבשאר יום –טוב, (ואפשר שהלובשים רק ביום –טוב את בגד ה"פראק", שלא ילבישוהו בראש השנה, ולא כפי הנהוג במקומות מסוימים).
יב. כתב ה"חיי אדם":"ולא יסיח דעתו כל היום מתשובה".
יג. נוהגים לטבול במקוה משום טהרה ופרישות. ויש הטובלים שלוש פעמים . ויטבול משעה לפני חצות ולא קודם לכן .
יד. יש לתת צדקה בעין יפה בערב ראש השנה, ועדיף לתת צדקה קודם יום זה, כדי שהעניים יספיקו לקנות מזון לחג . ונפסק בהלכה ש'עניי עירך קודמין', ולכן מן הראוי לתמוך בעניי עירנו..

לילה ראשון של ראש השנה
טו. יתפלל בכוונה גדולה .
טז. כתב הקדוש האריז"ל שצריך לבכות בתפילות ר"ה ויוהכ"פ, ומי שאינו בוכה בימים אלו, היא הוראה שנשמתו אינה הגונה ושלמה . אך לדעת הגר"א ז"ל אין בוכים בראש השנה, אך אם בכה אין להקפיד בכך. (וגם תלמידי הגר"א ז"ל לא נהגו כמותו בענין זה ובכו בתפילות ר"ה ויו"כ) .
יז. ישנם נוהגים להתפלל מעט בקול בתפילות "שמונה עשרה", כדי לעורר את הכוונה. אך לא להגביה את הקול יותר מידי, כדי שלא יפריע לסובבים . ויש מפקפקים בדבר וסוברים שלא יגביה את הקול.
יח.  לאחר ערבית נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם" . להגר"א לא מברכים "ותחתם", כיון שהחתימה לדידו היא ביום כיפור . ויש מוסיפין "לאלתר לחיים טובים ולשלום" .

סעודת ליל ראשון של ר"ה
יט. צריך להיזהר מאד שלא לכעוס ולהקפיד בראש השנה, שהוא הסימן לשנה כולה . (ואם הילדים משתוללים ומרגיזים מאד, ניתן לפייסם בפרסים, או להענישם מבלי לכעוס...).
כ. טובלים החלה בדבש. יש הנוהגים לטבלה רק בדבש ויש שטובלים אותה גם במלח ויש הטובלים אותה מצד אחד במלח ומצידה השני בדבש ויש הטובלים קודם בדבש ואח"כ במלח .
כא. בבתים רבים נוהגים שהילדים המתוקים מכניסים את כרטיסי הברכה שלהם מתחת לחלות, כדי שאבא ואמא יתענגו בהם ויהנו מאיחולי שנה טובה, ולכאורה אין בעיה בקריאת הכרטיסי ברכה מדין ' גזירת שטרי הדיוטות', כיון שיש בכך צורך מצוה לחינוך הילדים 
כב. הגמרא (במסכת כריתות ובמסכת הוריות) מביאה רשימת מאכלים שראוי לאוכלם בראש השנה לסימן טוב ("קרא" ו"רוביא", "כרתי", סילקי ותמרי).הקדמונים הוסיפו אכילת תפוח בדבש, לשנה טובה ומתוקה וכן מאכלים שונים המרמזים לדברים טובים (כמו ריאה המרמזת לאור העיניים בתורה או גזר, שקרא "מעהרן" באידיש, הרומז על ריבוי וגזירת גזירות טובות). וכשאוכלים סימנים אלו ראוי לכוין לקיים מצות לשמוע בדברי חכמים, שאמרו לאכול (או לראות) סימנים אלו. לכל קהילה ומשפחה מנהגים משלה בנושא זה וגם באמירת ה"יהי רצון", (יש אומרים "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים", או "ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו" ועוד). וצריך לדעת שכל המנהגים יסודם בהררי קודש וכמעט שאין מנהג שלא מוזכר בסופרים ובספרים.
כג. יש המדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא , ומפני שמרבים כיחה וניעה ומפריעים לתפילה. להגר"א ז"ל לא אוכלים ענבים, על פי תורת הסוד. ויש שאכלו ענבים בדוקא. וכל אחד יעשה כמנהגו.

יום שני: יום ראש השנה

כד. נאמר בירושלמי שהישן ביום ראש השנה, מזלו ישן אף הוא . ולכן נהגו רבים לקום קודם עלות השחר, כדי שלא לישון ביום זה . אך אחר חצות מותר לישון. וביחוד ביום השני של ראש השנה. (ומו"ר הגר"ח קניבסקי מיקל בהירדמות או נימנום ארעי ליד הסטנדר או השולחן במהלך התפילה...)
כה. בקהילות רבות לובשים "קיטל" בראש השנה , אך  הנשואים תוך שנתם הראשונה לא ילבשו "קיטל" . אך יש הנוהגים ללבוש גם בשנה הראשונה.
כו. נפסק בהלכה שאסור לאכול ולשתות, ואפילו לא לטעום קודם קיום מצות שופר, אך במקומות רבים נתפשט להקל בדבר מעט. אך חייבים להדגיש מפורשות שאסור לאכול יותר מכביצה (100 גרם להחזון איש או 57.6 גרם לר"ח נאה) פת או מזונות. ויעשו קידוש קודם האכילה. (ובנשים חלושות אפשר להקל בדבר יותר).
כז. ישנם הנוהגים להקל לשתות תה וקפה. גם ללא קידוש, (אך בהלכה הפסוקה נפסק לא כך).
כח. בשנותיו האחרונות של הגרש"ז אוירבך זצ"ל, שהתקשה להתפלל מוסף בלי לטעום דבר מה, נהג הוא ללכת לביתו אחרי "תקיעות דמיושב", קידש וטעם, ושוב הלך למנין אחר כדי לשמוע שוב "תקיעות דמיושב" ולהתפלל איתם מוסף  . ויש הנוהגים לשמוע "תקיעות דמיושב" ולאחר מכן לצאת לחדר השני, לקדש ולאכול (בלי לדבר, כמובן) ולשוב לתפילת מוסף .
כט. אלו שיצאו להפסקה בין שחרית למוסף, יטלו ידיים בשובם מההפסקה .

תקיעת שופר

ל. מהתורה צריך אדם לתקוע תשע תקיעות. ורבנן, מחמת ספק בגדרי התרועות וטעמים נוספים, תקנו לתקוע שלושים תקיעות (-שלוש פעמים תשר"ת, שלוש פעמים תש"ת ושלוש פעמים תר"ת). תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמיושב", משום שמעיקר הדין יכול הציבור לשבת בהן. (רק שנהגו לעמוד גם בשעת תקיעות אלו).
לא. חז"ל הצריכו לתקוע בשופר גם בסדר הברכות שבשמונה – עשרה של מוסף, על סדר "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות".והמנהג לתקוע בכל אחת משלוש סדרות אלו עוד עשר תקיעות (תשר"ת, תש"ת ותר"ת בכל סדר), שהן יחד שלושים תקיעות. תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמעומד", מפני שצריך לעמוד בהן ולא לשבת. 
לב. עוד נהגו (ואינו מצד הדין אלא ממנהג) לתקוע בסוף התפילה עוד ארבעים קולות, כדי להשלימן למאה תקיעות, [כנגד מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא, כאשר אנו מדגישים את ההבדל שבין שרה אמנו שפעתה מאה פעיות לאחר עקידת יצחק ובין אם סיסרא שבכתה על בנה, שוחר המלחמה והריב] . יש התוקעים ארבעים תקיעות אלו בבת אחת ויש שמחלקים אותן לשתי סדרות של שלושים ועוד עשר.
לג. אין לדבר סתם כך עד לאחר תקיעות אלה. (אך הנצרך לשרותים באמצע מוסף, יכול לברך "אשר יצר").

נשים בתקיעת שופר

לד. למרות שמעיקר הדין נשים פטורות מתקיעת שופר, מ"מ קבלו הן על עצמן לשמוע את התקיעות .
לה. ילדים שהגיעו לחינוך חייבים במצות שופר. אך שלא הגיעו לחינוך, ראוי להמנע מלהביאם לבית הכנסת, כדי שלא ירעישו, או שישמרו עליהם בעזרת הנשים . (וכדאי שבנות מתנדבות, שכבר שמעו תקיעת שופר, יתארגנו לשמור על הקטנים, כדי לאפשר לאימותיהן לשמוע קול שופר, והיא מצוה גדולה וזכות נהדרת ביום הדין).
לו. נשים יכולות להסתפק בשמיעת שלושים הקולות שלפני תפילת המוסף. ואם רוצות, כדאי שתשמענה גם את שלושים הקולות שבתפילת מוסף .

השומעים
לז. כולם צריכים לכוון לצאת ידי חובת הברכות והתקיעות. 
לח. אין לענות בברכות "ברוך הוא וברוך שמו" אלא רק "אמן". ואם אמרו "ברוך הוא וברוך שמו" יצאו ידי חובה .התוקע לאשה (הנוהגת כהרמ"א) והתוקע יצא כבר ידי חובתו, תברך האשה את הברכות  . התוקע לקטנים יברך הקטן, ואם אינו יודע לברך, יברך הגדול . ובנות ספרד אינן מברכות כלל ברכהכשאיחר לבוא וכבר ברכו את הברכות. אם לא התחילו עדיין לתקוע, יברך לעצמו בלחש. ואם החלו לתקוע, או שלא הספיק לברך, ימתין לברך עד שורת התקיעות שאחר כך ואז יברך . ומי שאחר בביהכנ"ס בו תוקעים בשופר באמצע "שמונה עשרה" של לחש (כמנהג נוסח בני עדות המזרח ונוסח ספרד, ויסודם בהררי קודש ועל פי הסוד), יברך בתוך תפילת "שמונה עשרה" שלו לפני התקיעות על סדר "מלכויות" . 
תשליך

לט. ביום הראשון של ראש השנה הולכים לנהר או למקוה מים ל'תשליך'. והגר"א מוילנא לא הלך לתשליך בנהר . וישנם קהילות ההולכות לתשליך בימים אחרים, כמו בעשרת ימי תשובה. ועלינו להיזהר לבל תהיה עירבוביה בשעת התשליך בין אנשים ונשים ויצא שכרו בהפסדו . וישנה מעלה לומר תשליך ליד מקום מים עם דגים חיים, לסימן שלא ישלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים , וכן יש בזה ענינים על פי הסוד .

יום שני של ראש השנה

מ. אסור להכין שום דבר ביום א' של ראש השנה ליום השני, כולל מלאכות האסורות וכולל הכנת השולחן, הבאת מחזור לבית הכנסת, הדחת כלים וכו'. ויכינו הכל רק מצאת הכוכבים של ליל שני של ראש השנה.
מא. מותר להסיר ביום טוב את שאריות השעוה שנטפו לתוך הפמוט והן מעכבות את הנחת הנר של היום השני בפמוט, וכן מותר להסיר את דיסקית הברזל המונחת בתוך כוסית הזכוכית ומפריעה להכניס את הנר החדש .
מב. לאחר צאת הכוכבים (וישנן הנוהגות לפני הקידוש) מדליקה האשה נרות ומברכת עליהן. ועדיף שלא יברכו "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות, אלא תשמע "שהחיינו" בקידוש . אם כי ישנם הנוהגים לברך "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות. אך בליל שני צריכה לברך "שהחיינו" ולכתחילה תלבש בגד חדש או שתניח לפניה פרי חדש . ויש אומרים שאם מברכת "שהחיינו" על הפרי החדש, עליה להדליק נרות סמוך לקידוש, כדי שתוכל לטעום מהפרי לאחר הקידוש . (וגם לא תדבר עד שתאכל את הפרי החדש) . 
מג. מניחים פרי חדש (שלא ברכו עליו עדיין "שהחיינו") על השולחן ומביטים בו בשעת ברכת ה"שהחיינו" שבקידוש. ואם אין פרי או בגד חדש, אפשר גם כן לברך "שהחיינו .
מד. יש הנוהגים לאכול את הפרי החדש מיד לאחר שתיית יין הקידוש, כדי להסמיך לאכילתו את ברכת ה"שהחיינו" . אך רבים וטובים לא נוהגים כן, כיון שמצד הדין אפשר לברך "שהחיינו" רק על ראית הפרי .
מה. טובלים את החלה בדבש.
מו. רבים וטובים נוהגים לאכול את הסימנים שאוכלים בליל ראשון של ר"ה, כמובא בספרים, אך ה"בני יששכר" כתב שלא נוהגים כן כי אם בליל הראשון.

יהי רצון שהקב"ה יעניק לנו שנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות!