אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חגים הליכות והלכות לחגי ישראל הלכות והליכות ראש השנה התשע"ה

הלכות והליכות ראש השנה התשע"ה

 

שהחיינו וקיימנו והגיענו לשנת השמיטה

 

הלכות והליכות ראש השנה התשע"ה

 

/הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א /

 

ערב ראש השנה

 

ראש השנה יחול השנה בימי חמישי ושישי. לכן אנו צריכים לעשות בערב החג 'עירוב תבשילין', מפני שנאסר עלינו לבשל בסיר מיוחד או לאפות ולהדליק נרות ביום טוב לצורך שבת. לכך תיקנו חכמינו 'עירוב תבשילין', כדי להראות שאנו לא מתחילים בחג את בישולי והכנות השבת כעת, אלא שאנו ממשיכים את ההכנות והבישולים לשבת, אותם התחלנו כבר מערב החג.  בשעת הנחת העירוב, עוד לפני שנכנס החג כמובן, מברך :'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם  אשר קדשנו במצותיו וציוונו על מצות עירוב', ואת הנוסח המודפס בסידורים: 'בהדין עירובא'.

 

שיעור התבשיל לעירוב הוא כזית. ועדיף לקחת חתיכה חשובה של תבשיל. ואם רוצה גם לאפות-צריך לקחת גם פת, עדיף פת שלמה בגודל כביצה. ורבים נוהגים לקחת לחמניה וביצה לעירוב. העירוב צריך להישאר עד שיגמרו לבשל או לאפות לכבוד השבת, ואם נאכל או נאבד העירוב, עד שלא נשאר ממנו כזית, אסור להמשיך בהכנות לצורך שבת, חוץ ממה שכבר התחיל לעסוק בבישולו, שמותר לסיימו.

 

אם שכחו, בפעם הראשונה בחיים,  ולא הניחו עירוב תבשילין, ניתן לסמוך בדיעבד על עירובו של רב העיר או כל אלו שהניחו עירוב עבור האחרים. אך אם זאת השכחה השניה שלו, נחשב הוא כפושע ואינו יכול לסמוך על עירוב הרב ועליו לשאול  רב כיצד לנהוג לענין בישול מאכלי השבת שלו[1].

 

 

לילה ראשון של ראש השנה

 

הגאון רבי שמאי גינזבורג זצ"ל הוכיח מדברי הירושלמי (סוף פ"ז דסוטה, שם נאמר: רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי ואינו צריך להבדיל אמר ליה כבר הבדיל מראש השנה), שכשמברכים ברכת 'שהחיינו' של ליל ראשון של ראש השנה, ראוי לכוין גם על קיום המצוות של שנת השמיטה, הבאה עלינו לטובה, והסכימו איתו מרנן הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל.

 

בראש השנה עלינו להתפלל בכוונה גדולה[2]. וכתב הקדוש האריז"ל שצריך לבכות בתפילות ר"ה ויוהכ"פ, ומי שאינו בוכה בימים אלו, היא הוראה שנשמתו אינה הגונה ושלמה[3]. אך לדעת הגר"א ז"ל אין בוכים בראש השנה, אך אם בכה אין להקפיד בכך. (וגם תלמידי הגר"א ז"ל לא נהגו כמותו בענין זה ובכו בתפילות ר"ה ויו"כ)[4]. ישנם נוהגים להתפלל מעט בקול בתפילות "שמונה עשרה", כדי לעורר את הכוונה. אך לא להגביה את הקול יותר מידי, כדי שלא יפריע לסובבים[5]. ויש מפקפקים בדבר וסוברים שלא יגביה את הקול.

לאחר ערבית נוהגים לברך איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם"[6]. לדעת הגר"א לא מברכים "ותחתם", כיון שהחתימה לדידו היא ביום כיפור[7]. ויש מוסיפין "לאלתר לחיים טובים ולשלום"[8].

 

סעודת ליל ראשון של ר"ה

 

צריך להיזהר מאד שלא לכעוס ולהקפיד בראש השנה, שהוא הסימן לשנה כולה[9]. (ואם הילדים משתוללים ומרגיזים מאד, ניתן לפייסם בפרסים, או לחנכם מבלי לכעוס...).

 

חכמינו תיקנו להכין סעודות חג דשנות בראש השנה. בערב ראש השנה שחטו בארץ ישראל פרות ובקר רב, דבר שהוביל להשלכות הלכתיות שונות. כל זאת כדי לפתוח את השנה בסעודות חגיגיות וטעימות, שיהוו סימן טוב לשנה החדשה. הפוסקים אינם מסתפקים בארוחה חגיגית והם מצווים עלינו להכין לראש השנה בשר שמן (כדי שהשנה תהיה מתוקה ושמנה) ומיני מתיקה (כמאמר הכתוב "אכלו משמנים ושתו ממתקים... כי קדוש היום לאדונינו").

 

טובלים החלה בדבש. יש הנוהגים לטבלה רק בדבש ויש שטובלים אותה גם במלח ויש הטובלים אותה מצד אחד במלח ומצידה השני בדבש ויש הטובלים קודם בדבש ואח"כ במלח[10]. בבתים רבים נוהגים שהילדים המתוקים מכניסים את כרטיסי הברכה שלהם מתחת לחלות, כדי שאבא ואמא יתענגו בהם ויהנו מאיחולי שנה טובה, ולכאורה אין בעיה בקריאת הכרטיסי ברכה מדין 'גזירת שטרי הדיוטות', כיון שיש בכך צורך מצוה לחינוך הילדים[11].

 

הגמרא בהוריות (יב, א) אומרת: "השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיחזי ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סלקא ותמרי". הגמרא בכריתות (ו,א) כותבת גם היא כך, אך ישנו כאן שינוי משמעותי, שינוי של מילה אחת, בין שתי הגמרות, "יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא". השיטה מקובצת ועוד ראשונים גורסים גם בגמרא בכריתות ש"יהא רגיל איניש למיחזי", שהכוונה שצריך לראות את הסימנים ואין צורך לאוכלם. גם בתשובות הגאונים מסופר שנהגו להביא לפני רב האי גאון סלסלה עם מיני הסימנים. הוא נטלם בידו ואמר עליהם את הבקשה, מבלי לאוכלם.

לעומת זאת, בתשובת הגאונים מוזכר בפירוש שנהגו לאכול את הסימנים ולא רק לראותם, וכך פסקו השולחן ערוך ויתר הפוסקים. מסיבה זו כותב הכף החיים שאדם שאינו יכול לאכול את הסימנים מטעמי בריאות או מחשש תולעים וכדומה, די לו שיביט בהם ויאמר עליהם את ה"יהי  רצון".  ומסתבר שכאשר הילדים אינם רוצים לאכול חלק מהסימנים, בגלל ש"זה לא טעים", נציע להם לפחות להביט בסימנים הללו ולומר עליהם את ה"יהי רצון".

 

התפוח בדבש התקבל מאד, אף יותר מיתר ה"סימנים" המוזכרים בגמרא, למרות שמקור אכילתו נמצא במקור מאוחר יותר, בספר הטור, הכותב שנהגו לאוכלו באשכנז. ככל הנראה באשכנז לא היו מצויים הסימנים המובאים בגמרא ולכן התפוח כבש את מקומו בסערה, עד כדי כך שישנם רבים שאוכלים תפוח בדבש ורימון ולא אוכלים כלל את הסימנים המובאים בגמרא. יתכן שהתפוח בדבש זכה לעדנה מיוחדת גם בגלל הסודות הטמירים הטמונים באכילתו (ולפני שנה כתבנו כאן מאמר ארוך על אכילת הסימנים וכעת לא נכפול את הדברים).

מה לא אוכלים בראש השנה? לא אוכלים אגוזים ("אגוז" בגימטריה "חטא" וגם מפני שהאגוז גורם לכיחכוח-גרוני המפריע בתפילה, ולכן אין לאכול פול וקטניות). לדעת הגר"א ז"ל מוילנא לא אוכלים ענבים, לפי תורת הסוד. לכן אלו הנוהגים כשיטת הגר"א הקדוש, לא יאפו צימוקים בעוגות ראש השנה ולא ירכשו חלות עם צימוקים.

 

לא אוכלים דברים חמוצים, חריפים או מרים בראש השנה. בראש השנה, כך כתבו רבותינו, אנו לא רוצים להיזכר בחמוץ, בחריף ובמר. ומסופר על הגרש"ז אוירבך זצ"ל שכשהזמין אורח לסעודת ראש השנה, התנצל בפניו שליד הקוגל הירושלמי לא יהיה היום מלפפון חמוץ, כי בראש השנה לא אוכלים מלפפון חמוץ...

 

 

יום ראש השנה

 

נאמר בירושלמי שהישן ביום ראש השנה, מזלו ישן אף הוא[12]. ולכן נהגו רבים לקום קודם עלות השחר, כדי שלא לישון ביום זה[13]. אך אחר חצות מותר לישון. וביחוד ביום השני של ראש השנה. (ומו"ר הגר"ח קניבסקי מיקל בהירדמות או נימנום ארעי ליד הסטנדר או השולחן במהלך התפילה)

 

בקהילות רבות לובשים "קיטל" בראש השנה[14], אך  הנשואים תוך שנתם הראשונה לא ילבשו "קיטל"[15]. אך יש הנוהגים ללבוש גם בשנה הראשונה.

 

נפסק בהלכה שאסור לאכול ולשתות, ואפילו לא לטעום קודם קיום מצות שופר, אך במקומות רבים נתפשט להקל בדבר מעט. אך חייבים להדגיש מפורשות שאסור לאכול יותר מכביצה (100 גרם להחזון איש או 57.6 גרם לר"ח נאה) פת או מזונות. ויעשו קידוש קודם האכילה. (ובנשים חלושות אפשר להקל בדבר יותר).

אלו שיצאו להפסקה בין שחרית למוסף, יטלו ידיים בשובם מההפסקה[16].

 

תקיעת שופר

 

מהתורה צריך אדם לתקוע תשע תקיעות. ורבנן, מחמת ספק בגדרי התרועות וטעמים נוספים, תקנו לתקוע שלושים תקיעות (-שלוש פעמים תשר"ת, שלוש פעמים תש"ת ושלוש פעמים תר"ת). תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמיושב", משום שמעיקר הדין יכול הציבור לשבת בהן. (רק שנהגו לעמוד גם בשעת תקיעות אלו).

חז"ל הצריכו לתקוע בשופר גם בסדר הברכות שבשמונה – עשרה של מוסף, על סדר "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות". והמנהג לתקוע בכל אחת משלוש סדרות אלו עוד עשר תקיעות (תשר"ת, תש"ת ותר"ת בכל סדר), שהן יחד שלושים תקיעות. תקיעות אלו נקראות "תקיעות דמעומד", מפני שצריך לעמוד בהן ולא לשבת.  עוד נהגו (ואינו מצד הדין אלא ממנהג) לתקוע בסוף התפילה עוד ארבעים קולות, כדי להשלימן למאה תקיעות, [כנגד מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא, כאשר אנו מדגישים את ההבדל שבין שרה אמנו שפעתה מאה פעיות לאחר עקידת יצחק ובין אם סיסרא שבכתה על בנה, שוחר המלחמה והריב][17]. יש התוקעים ארבעים תקיעות אלו בבת אחת ויש שמחלקים אותן לשתי סדרות של שלושים ועוד עשר.

 

אין לדבר סתם כך עד לאחר תקיעות אלה. (אך הנצרך לשרותים באמצע מוסף, יכול לברך "אשר יצר").

 

נשים וילדים בתקיעת שופר

 

למרות שמעיקר הדין נשים פטורות מתקיעת שופר, מ"מ קבלו הן על עצמן לשמוע את התקיעות[18].

 

ילדים שהגיעו לחינוך חייבים במצות שופר. אך שלא הגיעו לחינוך, ראוי להמנע מלהביאם לבית הכנסת, כדי שלא ירעישו, או שישמרו עליהם בעזרת הנשים[19]. (וכדאי שבנות מתנדבות, שכבר שמעו תקיעת שופר, יתארגנו לשמור על הקטנים, כדי לאפשר לאימותיהן לשמוע קול שופר, והיא מצוה גדולה וזכות נהדרת ביום הדין).

 

נשים יכולות להסתפק בשמיעת שלושים הקולות שלפני תפילת המוסף. ואם רוצות, כדאי שתשמענה גם את שלושים הקולות שבתפילת מוסף[20].

 

השומעים

 

כולם צריכים לכוון לצאת ידי חובת הברכות והתקיעות. התוקע לאשה (הנוהגת כהרמ"א) והתוקע יצא כבר ידי חובתו, תברך האשה את הברכות[21] . התוקע לקטנים יברך הקטן, ואם אינו יודע לברך, יברך הגדול[22]. ובנות ספרד אינן מברכות כלל ברכהכשאיחר לבוא וכבר ברכו את הברכות. אם לא התחילו עדיין לתקוע, יברך לעצמו בלחש. ואם החלו לתקוע, או שלא הספיק לברך, ימתין לברך עד שורת התקיעות שאחר כך ואז יברך[23]. ומי שאחר בביהכנ"ס בו תוקעים בשופר באמצע "שמונה עשרה" של לחש (כמנהג נוסח בני עדות המזרח ונוסח ספרד, ויסודם בהררי קודש ועל פי הסוד), יברך בתוך תפילת "שמונה עשרה" שלו לפני התקיעות על סדר "מלכויות"[24].

 

תשליך

ביום הראשון של ראש השנה הולכים לנהר או למקוה מים ל'תשליך'. והגר"א מוילנא לא הלך לתשליך בנהר[25]. וישנם קהילות ההולכות לתשליך בימים אחרים, כמו בעשרת ימי תשובה. ועלינו להיזהר לבל תהיה עירבוביה בשעת התשליך בין אנשים ונשים ויצא שכרו בהפסדו[26]. וישנה מעלה לומר תשליך ליד מקום מים עם דגים חיים, לסימן שלא ישלוט בנו עין הרע ונפרה ונרבה כדגים[27], וכן יש בזה ענינים על פי הסוד[28].

 

יום שני של ראש השנה

 

אסור להכין שום דבר ביום א' של ראש השנה ליום השני, כולל מלאכות האסורות וכולל הכנת השולחן, הבאת מחזור לבית הכנסת, הדחת כלים וכו'. ויכינו הכל רק מצאת הכוכבים של ליל שני של ראש השנה.

 

מותר להסיר ביום טוב את שאריות השעוה שנטפו לתוך הפמוט והן מעכבות את הנחת הנר של היום השני בפמוט, וכן מותר להסיר את דיסקית הברזל המונחת בתוך כוסית הזכוכית ומפריעה להכניס את הנר החדש[29].

 

לאחר צאת הכוכבים (ויש נוהגות לפני הקידוש) מדליקה האשה נרות ומברכת עליהן. ועדיף שלא יברכו "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות, אלא תשמע "שהחיינו" בקידוש[30]. אם כי ישנם הנוהגים לברך "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות. אך בליל שני צריכה לברך "שהחיינו" ולכתחילה תלבש בגד חדש או שתניח לפניה פרי חדש[31]. ויש אומרים שאם מברכת "שהחיינו" על הפרי החדש, עליה להדליק נרות סמוך לקידוש, כדי שתוכל לטעום מהפרי לאחר הקידוש[32]. (וגם לא תדבר עד שתאכל את הפרי החדש)[33].

 

מניחים פרי חדש (שלא ברכו עליו עדיין "שהחיינו") על השולחן ומביטים בו בשעת ברכת ה"שהחיינו" שבקידוש. ואם אין פרי או בגד חדש, אפשר גם כן לברך "שהחיינו[34]. יש הנוהגים לאכול את הפרי החדש מיד לאחר שתיית יין הקידוש, כדי להסמיך לאכילתו את ברכת ה"שהחיינו"[35]. אך רבים וטובים לא נוהגים כן, כיון שמצד הדין אפשר לברך "שהחיינו" רק על ראית הפרי[36].

 

טובלים את החלה בדבש. רבים נוהגים לאכול את הסימנים שאוכלים בליל ראשון של ר"ה[37], אך ה"בני יששכר" כתב שלא נוהגים כן כי אם בליל הראשון51.

 

רחצה בראש השנה

 

האם מותר להתרחץ בראש השנה, ובפרט בשלהי יומו השני לפני שבת, כאשר מזיעים מיומיים של עבודת התפילה והמצוות? ובכן: אלו הנוהגים ללכת בראש השנה למקוה, כמנהגם בכל שבת, יכולים לעשות כך כמובן, על פי כל הכללים והסייגים המובאים בהלכה והידועים להם מכל שבת.

אדם שמזיע ביותר ומצטער מכך שאינו מתרחץ, יכול להתקלח במים קרים ביום ראש השנה (וראה הערה שישנם הסוברים שגם ללא צער כלל,  הדבר מותר)[38]. אך יזהר שלא לסחוט את שערותיו.

 

מותר לחמם מים ביום טוב בכדי לרחוץ בהם פנים, ידים ורגלים, כפי שמותר לחמם אוכל ביום טוב לצורך 'אוכל נפש'[39]. וניתן להקל, ולו בשעת הדחק, להרתיח מים גם לצורך רחיצת יתר אברי הגוף. אך אסור לחמם מים לצורך רחיצת כל הגוף[40]. לדעת השו"ע, כשיחממו מים בערב החג ונותרו חמים, ניתן לרחוץ בהם את כל הגוף מחוץ למרחץ, אך במרחץ אסור (וצ"ע האם מחשיבים מקלחת ל'מרחץ' לדין זה[41]), ולדעת הרמ"א אף מחוץ למרחץ, אין לרחוץ יחדיו את כל הגוף, אלא רק אבר אבר[42]. ואולם כאשר האדם מצטער, (כשהוא מזיע מאד, למשל, והיום הוא יום שרבי), מותר לו לרחוץ את כל גופו, במים שחיממו מערב יום טוב[43].

 

תינוק שרוחצים אותו בכל יום, מותר לרחוץ את כל גופו במים חמים שהוכנו מבעוד יום. או שאם צריך ניתן לחמם מים להדחת כלים ושתיה, אזי ניתן להניח כלי גדול ומלא מים על האש ולחממו, ולקחת חלק מהמים שחיממו, לצורך התינוק[44].

 

האם מותר להשתמש, כפי התנאים לעיל, במים שהתחממו בדוד החשמלי ב'שעון שבת', או בדוד השמש[45] ? – לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל מותר להשתמש, לצרכים המותרים לשימוש בחג, ממים מכל מתקני המים שהמים התחממו בהם על ידי שעון שבת או מערב יו"ט, למרות שעל ידי כך ייכנסו מים חדשים לדוד ויתחממו, ואולם לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל ופוסקי הלכה אחרים, הדבר אסור[46]. ויש המקילים יותר בדוד שמש[47].

 

 



[1] שו"ע ומשנ"ב סי' תקכז.

[2] חיי אדם.

[3] מטה אפרים תקפ"ב, מעשה רב.

[4] כן כתב לי הגר"ש דבלצקי שליט"א.

[5] שו"ע ומשנ"ב ס"ס תקפ"ב.

[6] רמ"א סו"ס תקפ"ב ומג"א.

[7] כדעת התוס' בר"ה יז, ב.

[8] עי' בפוסקים ובביאור הגר"א.

[9] פוסקים רבים.

[10] כל מנהגים אלו מובאים בספרים.

[11] ראו בשו"ע ונו"כ סימן ש"ז ובס' אורחות שבת בענינים דומים לזה, כמו קריאת הדף קשר של המחנכים/מחנכות, שמותר.

[12] רמ"א ס"ס תקפ"ג.

[13] מטה אפרים.

[14] עיין מטה אפרים.

[15] שו"ת מהר"ם שיק, וכן שמעתי ממו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א (ועיין מש"כ בשו"ת דברי יציב).

[16] שם.

[17] הלכות חג בחג (קארפ)  עמוד צב.

[18] מהרי"ל. וכן בשו"ת רעק"א השמטות לסימן א'. וכן המנהג.

[19] משנ"ב תקפ"ז סקט"ז.

[20] עי' שו"ת רבבות אפרים ח"א שצ"ז ובהלכות חג בחג.

[21] משנ"ב תקפ"ט י"ב.

[22] הגר"ש דבלצקי שליט"א.

[23] קיצור הלכות מועדים ( להגר"ש דבלצקי).  

[24] שם, וכן בספר משנת יעקב מהגר"י רוזנטל.

[25] ולענ"ד גם הנוהגים כהגר"א יכולים לומר תשליך בביתם, ליד אקווריום או מים בבית, כי  בשם הגר"א מובא שלא הלך 'לתשליך על גב הנהר' דייקא, אולי מצד חשש הערבוביא בין גברים ונשים שהביאוהו הפוסקים.

[26] פוסקים. ועיין חיי אדם.

[27] משנה ברורה.

[28] בשו"ע הרב כתב: כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא.

[29] אורחות שבת פרק י רח בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל. ולגבי הוצאת שיירי הפתילות, ראה שם בהערה רפו.

[30] משנ"ב רס"ג סקכ"ג. ועיין בן איש חי פרשת נח אות י'.

[31] משנה ברורה.

[32] מטה אפרים.

[33] ספרים. ועי' מט"א שם.

[34] שו"ע. ולענין בגד חדש, היינו להנוהגים לברך "שהחיינו" על בגד חדש.

[35] בס' הלכות חג בחג כתב שכן נראה מסתימת  דברי כל הפוסקים ושכך פסק הגרי"ש אלישיב זצ"ל.

[36] מטה אפרים ופוסקים רבים.

[37] והביאו הדברים בספרים רבים.

51 והביאו הדברים בספרים רבים.

[38] ראה בשו"ע ומשנ"ב סי' שכו. והגרעק"א מיקל במצטער, אף במים חמים שהוחמו מערב שבת. כמובא בביאור הלכה. וראה בשו"ת אגרות משה בענין. ובס' אורחות שבת הביא דעת המחמירים בענין מקלחת במים קרים, וכן את דעת החזו"א המחמירה. ובס' שמירת שבת כהלכתה הביא בזה דעת המקילים, וכפשטות ההלכה שבמקלחת ביתית לא אסרו. וכתב שכאשר האדם מצטער, כגון שמזיע וכדומה, יכול להתקלח במקלחת, ובלבד שיזהר ויישמר לבל יסחט שערות חלילה. ומותר לרחוץ את חלקי הגוף בהם אין שערות, ולזה הסכימו עוד ת"ח, וגם בס' אורחות שבת ציינו לזה. וראה גם שו"ע ריש סי' ר"ס. וכאן הרי יהיה לו גם צער בשבת אם לא יתרחץ. 

[39] שו"ע תקי"א ב' ומשנ"ב וכה"ח שם.

[40] ראו בביאור הלכה שם בדיונו האם התירו לחמם מים רק לפניו ידיו ורגליו או גם לשאר האיברים, ובלבד שלא ירחוץ כל גופו. וראה הלכות המועדים (להגרש"ז גרוסמן) פרק טו.

[41] ראה בס' הלכות המועדים שם.

[42] שו"ע ורמ"א תקי"א.

[43] לפי"ד הגרעק"א שבביאה"ל שכו. וראה שהגרש"ז גרוסמן שליט"א בהלכות המועדים שם שכתב שלפי הגרעק"א יותר לרחוץ כל גופו בחמין דוקא מחוץ למרחץ. ולדידי צ"ע מדוע לפי רעק"א לא יותר לרחוץ את כל גופו גם במרחץ עצמו, ובפרט במקלחת דל"ש ביה גזירת הבלנין. כיון שהגרעק"א ייסד שחז"ל לא גזרו במקום צער, ולכאו' זה שייך גם בגזירה זו ולאו דוקא בגזירת הרחצה שבמחוץ למרחץ.

[44] רמ"א תקי"א ובמשנ"ב שם.

[45] לפי הדעות האוסרות שימוש בדוד שמש בשבת.

[46] ראה שש"כ פ"ב הערה כ"ב ובפל"ג הערה צ"ו ובספר שבות יצחק בדיני דוד שמש, פי"א בארוכה. והגר"ש גלבר שליט"א כתב במאמר שהגרש"ז זצ"ל ג"כ אסר בזה.

[47] כך שמעתי ממורי הוראה, כיון שלדעת פוסקים רבים דין דוד שמש קל יותר, ואכמ"ל. והעידו בפני כמה מיוצאי ישיבת חברון, שבישיבה הורו ראשי הישיבה להתרחץ בשעות מסוימות בראש השנה, בהם סגרו את דודי השמש שלא ייכנסו לתוכם מים חדשים, והם סברו שמותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו ע"י הדוד.וכנראה מצד מצטער.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: הגאון הרב אהרן יהודה לייב בן גיטל פייגא בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת טובה בת חנה מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רננה בת רות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת הילל רפאל בן יעל בתוך שאר חולי ישראל ולרפואת רועי בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה ולחזרה בתשובה לעידן בן שולמית וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 13482695

אתר השבת