אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חגים הליכות והלכות לחגי ישראל האם נפלה פצצה גרמנית?

האם נפלה פצצה גרמנית?

האם נפלה פצצה גרמנית?

 אנקדוטות לחודש אלול/ הרב שמואל ברוך גנוט

* יושבי קרונות הרכבת באנגליה נכנסו לפאניקה, כשהזעקות נשמעו מכיוון הקרון היהודי. האם נפלה שם פצצה גרמנית? * מדוע רצה "החפץ חיים" לקבל את שני הבחורים לישיבת ראדין? * ומה עשה הבחור בן השישים בכל ליל יום הכיפורים? * אלול בפתח ואנו מביאים בפניכם ניחוחות של אלול של פעם, כאשר ה"אלול היה אלול". כדי שנקרא, נפנים, נתחזק ו... נתחיל לעבוד על עצמנו, מעשינו ופנימיותינו *הרב שמואל ברוך גנוט*

גדולי ישראל מתעלפים

היכל ישיבת וולוז'ין. בני הישיבה ותלמידי חכמיה אומרים את הסליחות לימים הנוראים. איש איש ספון בספר הסליחות, מתחנן אל קונו לתשובה ולסליחה, כשלפתע נשמעה חבטה מכיוון כותל המזרח ודמותו- גופתו של ראש הישיבה, רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, צנחה על הרצפה. קריאות "הצילו" נשמעו מכל עבר וספל מים נשפך על ראשו של גאון התורה, עד שהתעורר מעלפונו. מה קרה? רבי חיים הגיע למשפט "עזרא הסופר אמר לפניך אלוקי בושתי ונכלמתי להרים פני אליך" והוא התעלף. "אם עזרא הסופר יכול היה להעיד על עצמו שהתבייש ונכלם להרים את פניו למול הקב"ה, מה נאמר אנחנו?!", תהה לעצמו רבי חיים.

ראש השנה והרבי הקדוש מקרלין פוצח באמירת "המלך". הרבי צועק "המלך", בקולות וברקים כנהוג בקרלין, והוא נופל ארצה מתעלף. לאחר שעוררו מעלפונו המשיך הרבי את התפילה כדרכו בקודש, בקול ה' חוצב להבות אש, וכשהסתיימה התפילה שאלוהו מקורביו מדוע התעלף במילת "המלך". השיב הרבי זי"ע שכשאמר "המלך", נזכר הוא בדברי אספסינוס קיסר, שאמר לרבי יוחנן בן זכאי: "אם מלך אני, מדוע לא באת אלי עד עכשיו??!!"...
ואם אנו עומדים לפני המלך, מלך מלכי
המלכים הקב"ה, היכן היינו עד עכשיו?!...

תלמידיו של גאון התורה והמוסר רבי איצלה' בלאזר זצ"ל סיפרו שחודש אלול בסלבודקה היה דומה למחזה של צבא חיילים חסר ישע, המתכונן למלחמה, כשלפתע מגיח לו מאי שם המצביא, הלא הוא רבי אצלה' בלאזר, המגיע כדי להציע הצעה מופלאה וחדשה, איתה יוכלו לנצח במלחמה...
רבי איצלה היה נראה אפוף חרדה ופחד, כשעיניו מסתתרות עמוק מתחת למצחו. כך היה ניגש למקומו הקבוע והתפלל כדרכו בקודש, במתינות, בדממה דקה ובפשטות מרובה, עד שלפתע פרץ בבכי רם ונסער, רועד כל כולו מבכי. האווירה היתה שרויה במתח וחלחלה, עד ששרבי איצלה' שב לתפילתו השקטה והרגועה וחוזר חלילה, הוא שוב פרץ בבכי נסער ושוב נרגע...

בני הישיבה הקדושה של ראדין הסתופפו סביב הסבא קדישא, "החפץ חיים" זצ"ל, שסיפר על חולה אנוש, גדוש ביסורים ובמחלות מכף רגל ועד ראש. החולה אסף בעבור עצמו מומחי רפואה שונים, כשכל רופא היה מומחה ישיר לאחד מאבריו החולים. הדוקטור לכאבי גרון נתן לו תרופה לגרונו הכואב, הפרופסור לכאבי הראש המליץ לו על טיפול בראשו והמומחה לכאבי הבטן רשם לו רשימת תרופות להקלה בכאבי בטן. רופא האוזן העניק לו טיפות אוזניים ורופא הידיים והעור בדק את הנצרך והמליץ על סדרת טיפולים. עד, עד שבא המומחה לרפואת הלב וגילה שליבו של החולה אינו בסדר. "עזבו את כל התרופות שלכם", אמר רופא הלב לעמיתיו- "הניחו את שאר המחלות! כעת צריך לטפל בדבר המרכזי, בלבו של החולה שלפנינו. רק לאחר שיתרפא החולה ממיחושי הלב ומבואותיו, נוכל לטפל בשאר אבריו החולים". כך סיפר "החפץ חיים" לתלמידיו שבראדין ואמר: "והנמשל הוא, שבעוד שבכל השנה אנו עסקים בטיפול בפרטים, מתקנים מידה זו או אחרת ומשתדלים לרפא את אברי הנשמה אחת לאחת, הרי כעת, כשאנו בחודש אלול, מתקרבים ליום הדין, אין לנו זמן לטפל בשאר התחלואים, אלא ב"לב  הבעיות", חיזוק הלב לקראת ראש השנה ויום הכיפורים".
מרן "החפץ חיים" ניצח על מלאכת עבודת חודש אלול, כמנצח על מקהלה פילהרמונית גדולה וחשובה. "מה מועילים אמירת הסליחות?" תהה הסבא קדישא בפני תלמידיו- "הרי הקב"ה יתברך יודע היטב את כל חטאינו. וכי אנו באים לספר לו במה חטאנו?! אלא העיקר הוא לקבל על עצמנו שלא לשוב עוד לחטוא!"... מספרים ש"החפץ חיים" עצמו היה מגיע לבתי כנסיות קטנים ורחוקים, יושב שם בחשאי ושב בתשובה. הוא היה שופך את צקון לחשו בפני הקב"ה ומתוודה בוידויים של חרטה. בערב יום הכיפורים נכנסו אליו תלמידי ישיבת ראדין, כדי לספוג עוד רגעי קדושה וחרדת הדין, תשובה והתעוררות. "החפץ חיים" היה יושב מהורהר ומביט בבחורים בעיניים רחמיאיות. הוא הסתכל על בני הישיבה שהגיעו מאמריקה, הרים את עיניו השמימה ולחש: "רבונו של עולם הבט וראה! עומד לו בחור ועוזב את הוריו, את אחיו ואחיותיו, את כל קרוביו שבאמריקה, ומגיע ללמוד בארץ לא זרועה, במקום של עניות ודלות, חרפת רעב וחוסר כל, למרות שגם באמריקה היה יכול ללמוד. וכל זה, רבונו של עולם, לכבוד מי? האם לכבודו הפרטי?! לא! רק לכבודך יתברך, רק לשמך ולשם תורתך! והלא רבונו של עולם, טאטע זיסער, רק בשביל בחורים אלו עליך לרחם על עם ישראל!" ו"החפץ חיים" פרץ בבכי, וכל הבחורים בכו יחד איתו, שבים בתשובה ומתפללים להקב"ה.

צחק על הנאצים- פחד מהקב"ה

קבוצת תלמידי חכמים ישבו לפני הגאון רבי חיים לייב ברנשטיין זצ"ל, מחבר "הליכות חיים", שהיה מתלמידיו של הסבא מסלבודקה, כדי שיספר להם כיצד נראו הימים הנוראים בקלם, שם התחנך בצעירותו, לפני בואו לסלבודקה. רבי חיים ברנשטיין נתקף בהתרגשות עזה והחל לומר: "אוי מאמע! אי אפשר לתאר את אשר ראיתי שם"... וכך סיפר הגרח"ל ברנשטיין: "נכנסתי מעט באיחור לסדר המוסר ב"היכל התלמוד- תורה דקלם" ולא האמנתי למראה עיני. הגאון הנודע רבי נפתלי טרופ זצ"ל ישב ב"מזרח", ליד רבי יוסף לייב נענדיק זצ"ל המשגיח של ישיבת קלאצק, רבי דניאל מובשוביץ ועוד מגדולי תלמידי קלם. הצעקות והיללות שם בקעו לב שמים וכולם בכו ורעדו מפחד יום הדין הנורא. מה אומר ומה אדבר! אם אדם זר היה נכנס לשם, הוא היה בטוח בוודאי שעומדת כאן פלוגת חיילים עם נשק בידם, רוצים להרוג את כולם! ושימו לב"- סיפר הרב ברנשטיין בהתפעמות- "אותו רבי יוסף לייב נענדיק זצ"ל, שלעג וצחק על הנאצים יש"ו כשהם חתכו את בשרו והתאכזרו אליו במכות נוראיות, אותו ר' יוסף לייב לא יכול היה להחזיק מעמד לפני התקיעות בקלם והוא התעלף, מרוב אימת הדין ופחד משפט שמים".

משפט בחברון- "בוקר טוב" לחברים

רבי בנימין ברקאי מספר, בספרו "נחלת בנימין", על אלול תרפ"ו בישיבת חברון, שאז היתה ושכנה עדיין בעיה"ק חברון. וכך מספר ר' בנימין: "בראש חודש אלול בא הרב ר' לייב חסמן, שהיה רב בסטוצ'ין ונתמנה בתור "מנהל רוחני לומר שיחות בכל שבת אחרי סעודה שלישית בישיבה. בימים האחרונים לפני ראש השנה הוא גם אמר שיחה בביתו לפני חלק מבני הישיבה שהיו באים אצלו לבית. התפילות בישיבה היו ארוכות ובכוונה ועשו רושם כביר. היו גם השנה אורחים רבים בישיבה מערים ומישיבות שונות בארץ שבאו לכאן להרגיש "ימים נוראים". ובכלל- אפשר להרגיש בישיבה את ה"דין" ו"המשפט" בחוש.
סיפר מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ' שליט"א, ששמע מהגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, שעוד זכה לשמוע את שיחותיו של מרן הסבא מסלבודקה בחברון. פעם אחת בחודש אלול דיבר הסבא על עומק חומרי מעשי בני האדם ועל כך שקשה עד מאד לעמוד בפני משפט שמים והסבא נעמד שוב, דיבר על אותו הנושא של "בין אדם לחבירו" והרעיד את הציבור. הסבא אמר: "ואיך אפשר לעבור את ימי המשפט? רק אם מחייכים אחד לשני , אומרים לו "בוקר טוב" ומעודדים אחד את השני!! רק אם נחייך ונעודד אחד את השני, נוכל לזכות ביום הדין!".

ואכן כן. מידות טובות הם יסוד ההצלחה גם בעבודת האלול. וכך מספרים חכמי המוסר: יהודי תלמיד חכם וירא שמים גדול היה חרד מאימת הדין הנורא, החל מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. כששמע את קול השופר, היה מזדעזע ופחד נוראי היה משתלט עליו ומיום ליום גברה חרדתו, עד שבערב יום הכיפורים רעד כולו, כפשוטו. אותו תלמיד חכם ירא ה' פגש את רבי ישראל סלנטר בערב יום כיפור, ולמרות שהיה ממקורביו, לא השגיח בו ולא שאל לשלומו. אמר לו רבי ישראל מסלנט: "מה אני אשם שאתה חרד מאימת הדין?!". רבי ישראל הסביר לו שלמרות פחד הדין ועבודת הימים הנוראים, אסור לזנוח את המידות הטובות ואת ההתייחסות הלבבית לכל אדם באשר הוא אדם.

סיפור מופלא על מידותיו הטובות של "החפץ חיים" ועל הצורך להתחזק גם בעניינים אלו בימי הדין, סיפר מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל: "לאחר תפילת ליל יום כיפור ואמירת "שיר הייחוד" ברוב עם, עזבו בני הישיבה דראדין את היכל הישיבה דראדין את היכל הישיבה ופרשו לשנתם. בהיכל נותר בחור רווק בן שישים, שעקב מחלת ריאות שלקה בה לא נמצא זיווגו והוא ישב עצוב וממורמר. לפתע ניגש אליו "החפץ חיים" והחל לשוחח עימו על הא ועל דא. "החפץ חיים" סיפר לו כיצד הוא עצמו התייתם מאביו בגיל 10 ואיך נאלץ להסכים ולהינשא לבתו של אביו חורגו למרות שהיתה מבוגרת ממנו, כדי לשמור על שלום הבית של אמו ובעלה השני. "החפץ חיים" סיפר לו על עוניו ותלאותיו וכיצד נאלץ להתמודד עם משכילי וילנא. "ועם הכל, תמיד הקב"ה עוזר לי ונמצא איתי, כי אף אדם אינו יודע מה טוב עבורו ומה רע לו. כל חיי ייחלתי לעזרת הקב"ה ונוכחתי שהוא אוחז ביד ימיני ומנחני לטוב לי". כך ישב הסבא קדישא "החפץ חיים" זצ"ל ושוחח עם הבחור המבוגר, ניחם אותו בדברים והרבה עליו דברי נוחם, וכל זאת מבלי לדבר, בליל יום הכיפורים, ולו מילה אחת של תורה או ענייני מוסר ופחד הדין.

יחד עם רבי לוי יצחק מברדיטשב
סיפר הגרמ"מ שולזינגר שליט"א בשם דודו הצדיק רבי זאב צ'צ'יק, שבאחד מימי אלול הגיעו שני בחורים ללמוד בראדין, אך הנהלת הישיבה נאלצה להשיב את פניהם ריקם מחוסר מקום. הבחורים המאוכזבים החליטו לעלות לפחות אל בית "החפץ חיים", כדי לקבל את ברכת הדרך וברכת "כתיבה וחתימה טובה". במהלך שיחתם עם "החפץ חיים" נודע לו שהם נכדי הצדיק הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשב זי"ע ו"החפץ חיים" מיהר להזעיק את הנהלת הישיבה וביקשם שהבחורים ילמדו בכל זאת בישיבה. "ברצוני שנכדיו של סנגורם של ישראל יתפללו איתנו יחד בישיבה בימים הנוראים. זוהי זכות לכולנו!".

הטעות שמורידה שנות חיים

הס הושלך בישיבת "כפר חסידים" כשהמשגיח הנערץ רבי אליהו לאפיין זצוק"ל נשא את דבריו, וכך אמר ר' אליהו זצ"ל: "לפעמים אדם עומד לפני ראש השנה ועורך את חשבון נפשו, ואז מגיע הוא למסקנה שהשנה היתה כמו שנה שעברה, לפחות לא יותר גרועה ממנה, ואולי אפילו מעט יותר טובה ממנה, ואז הוא חושב לעצמו: "אם השנה עברה עלי בשלום, זאת אומרת שכאשר דנו אותי בשנה שעברה, מצאו אותי כשר וטוב, פחות או יותר, ולכן גזרו את דיני לחיים טובים, ואם כן מסתבר שגם השנה יגזרו כך את דיני, לטובה ולברכה!"...
ר' אליהו לאפיין עצר לרגע וזעק: "לא! אפשר שטעות חמורה היא בידו! הראב"ד מסביר שמה שאמרו חכמינו ש"בראש השנה נחתמים לאלתר למיתה", הכוונה שיתכן שיחתמו את דינם מיד בכך שימותו קודם הזמן שהוקצב להם. אדם רשע שמתחילה הקציבו לו שבעים שנה, יכול להפסיד עשר- עשרים שנה. נמצא שאדם זה חושב להוכיח מהעובדה שהוא חי את השנה הנוכחית, בכך שבראש השנה הקודם נחתם לחיים, והוא מסביר לעצמו שגם השנה, שמעשיו לא גרועים יותר, ייחתם הוא לחיים, בעוד שייתכן שבראש השנה הקודם החליטו להוריד לו שנה מהחיים שנקצבו לו, ואילו מידת הדין של השנה כבר לא תסתפק בהורדת שנה והיא תתבע להוריד לו שנתיים ויותר, ואז, כשבאמצע החיים יגיע קיצו, יתברר לו שראש השנה הספציפי הזה לא היה טוב"...
כך אמר רבי אליהו לאפיין, וכל הציבור געה בבכי חסר מעצורים.  "נכחתי שם באותה שיחה מזעזעת", מספר לנו הרב א.ז., "וכמעט כל האוכל בארוחת הערב נשאר בקערות ובצלחות. הבחורים פשוט לא אכלו מרוב אימת הדין".

דיברו על הקרובים

בנובהרדוק נהגו ללמוד מוסר פעמיים בכל יום, לפני מנחה ולפני מעריב, ואילו בחודש אלול הרבו יותר ויותר בלימוד המוסר, ההתלהבות היתה רבה יותר והתפילות- ארוכות מגדר הרגיל. "הגזר דין הקשה ביותר שנגזר על האדם- הוא שיישאר הוא בהרגליו הישנים", אמר הסבא מנובהרדוק זצ"ל לתלמידיו. שבוע לפני ראש השנה ת"ש פלשו הנאצים לביאליסטוק, למרות הסכם ריבנטרופ- מולטוב שאסר עליהם לעשות זאת. המשגיח הורה לבני הישיבה שהיתה סניף של "תנועת נובהרדוק", להישאר בבנין הישיבה וללמוד כרגיל, כאילו לא קרה דבר. "דיברנו אל הקרובים- אל "קראוהו בהיותו קרוב", ולא על הקרובים- קרובי המשפחה שלנו", סיפר לימים רבי חיים שבקס תלמיד הישיבה בזיכרונותיו- "בישיבה רעמו תותחי המוסר ובחוץ רעמו התותחים של הגרמנים. היו בחורים שרצו לברוח לברנוביץ', שהיתה עדיין בשליטת הצבא הרוסי, אך המשגיח הצדיק רבי ישראל מובשוביץ' טען בפניהם כי המטוסים הנאציים יוכלו להשיג אותם גם שם, והטוב ביותר הוא לשבת בישיבה ולעסוק בסדרי אלול". רבי חיים שובקס ממשיך ומספר: "בראש השנה התפללו כל בני הישיבה בפחד ובהתרגשות רבה, אך ללא קולות וברקים, כיון שהגרמנים לא הטילו אז פצצות או הפחידו אתנו. כפי הסכם עם הרוסים פינו הגרמנים את האזור לפני יום הכיפורים וביום הקדוש התפללנו כבר בקולות רמים וחשנו הקלה רבה שהנאצים לא שולטים בנו". בני ישיבות נובהרדוק הוגלו לבסוף למחנות עבודה רוסיים ולאזורים קומוניסטיים עד שזכו לצאת מאחורי מסך הברזל. (מתוך 'מוסף שבת קודש', יתד נאמן).

איפה הפצצה?

אלול תרצ"ט, ובאנגליה החלו להכשיר את מקלטי הבניינים, כהתגוננות מהמטוסים הנאציים, שהחלו להפציץ בעוז את הבירה הלונדונית. בלטשוורט, עיירה נחמדה במרחק 40 ק"מ מלונדון התגוררו יהודים רבים, אליהם הצטרפו גולים מלונדון הסמוכה והמופגזת. היהודים החרדים רצו לומר "סליחות", אך השכנים האנגלים התנגדו לרעש בשעת בוקר כה מוקדמת והקבוצה החליטה לומר סליחות ברכבת, בדרך לנסיעה היומיומית ללונדון. כל יושבי הרכבת היהודים הצטופפו בקרון אחד והמשגיח הצדיק רבי אליהו לאפיין עבר לפני התיבה. ר' אלה זעק: "אל תשליכני מלפניך" והציבור צעק והתחנן. הנוסעים האנגלים נכנסו לפאניקה... אחד הנוסעים משך בבהלה את שרשרת הבלימה לשעת סכנה והרכבת נעצרה...
אלול רק נכנס זה עתה ואנו צריכים לעלות על עגלת חודש הרחמים. הקב"ה קורא לנו באהבה עצומה וברצון אדיר להיטיב לנו לפי מעשינו. גורלנו וגורל הורינו וילדינו הרכים הנמצאים בידינו. האם לא כדאי?! הבה ונקבל על עצמנו להתחזק במשהו, כמו: ברכות הנהנין בקול רם, לחייך ל-3 אנשים בכל יום ו'לפרגן' להם, ללמוד עוד עמוד גמרא ולכעוס פחות, והנה, התקדמנו, בקצת שהוא הרבה, לקראת ימים קדושים אלו, המגיעים אלינו לברכה ולשמחה.

[מאמר זה התפרסם בעיתון "קוראים אלעד", אלול התשס"ט, ופורסם כאן ברשות הכותב]

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: הגאון הרב אהרן יהודה לייב בן גיטל פייגא בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת טובה בת חנה מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רננה בת רות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, ולרפואת הילל רפאל בן יעל בתוך שאר חולי ישראל ולרפואה שלמה עבור רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה ולחזרה בתשובה לעידן בן שולמית וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 13887791

אתר השבת