הסיפור באדיבות ד"ר אבי האופט

 

אוירה מיוחדת יש לה, לשבת הצפתית. ניחוח של בישולים ועשבי בשמים, בגדי לבן ואויר הרים צלול. דורות על דורות נשמרת לה קדושת השבת בצפת. 

העיר שבה ישבו המקובלים ותיקנו פיוטים ומזמורים. העיר בה התגורר רבי יוסף קארו וחיבר את השולחן ערוך. עיר ששומרת על מסורת ישראל מדורי דורות. 

וגם תושבי צפת מיוחדים הם. יש מהם שהיגרו אליה ממגוון ארצות הגולה, יש מהם שנולדו בה, ויש מהם שחיים בה כבר דורות ארוכים. 

וכזה היה גיבור סיפורנו, ששמו אינו ידוע לנו עד עצם היום הזה, אבל סיפורו נשמר כבר עשרות שנים עד שהתגלגל לפתחנו. יהודי הוא, צפתי הוא, שומר תורה ומצוות הוא, שהוא ואבות אבותיו ואבות אבות אבותיו כבר צפתיים היו מדורי דורות.

 

מיוחדת היא השבת הצפתית, ומיוחדים הם תושביה. אבל, את המיוחדות הצפתית והאוירה המיוחדת שלה גילו אי שם בשנות החמישים כמה אנשי מפא"י נמרצים והחליטו להפוך אותה לעיר נופש. 

אדרבה, יהנו מהעיר תיירים, נופשים, וכלל עם ישראל, וגם העיר עצמה, אמרו, לא תפסיד דבר. מקורות תעסוקה חדשים יהיו לה. יותר הכנסות. יותר כסף. יותר פרנסה. והרי צריך פרנסה. 

אמרו, ועשו. אט אט עלתה העיר צפת על מפת התיירות. מלונות צמחו בה, וגם מועדונים, בתי קולנוע, ואתרי בילוי נוספים. 

היו שהתלוננו: אתרי הבילוי סואנים הם ומפריעים את מנוחת הלילה, ואת מנוחת השבת בפרט?

מה לכם, ענו להם מן העיריה, הרי התיירים חשובים הם לנו. מקורות תעסוקה חדשים הם מביאים אלינו. והרי צריך פרנסה. 

 

ואחד מן המתפרנסים מן התיירים החדשים הוא גיבור סיפורנו. הוא מצא עבודה באחד מבתי המלון החדשים, שצצו בעיר כפטריות אחר הגשם. המלון אינו בעל תעודת כשרות, אבל כשר, כשר, כמובן הכל בו כשר. ותנאי העבודה? משכורת יפה, שבת לא תצטרך לעבוד - הכל מושלם.

החל גיבור סיפורנו לעבוד במלון. ועבודתו אמנם לא כללה שבתות.

עד שניגש אליו הבוס וביקש ממנו, חד פעמית, להגיע לעבודה גם בשבת.

מה לעשות? זה חד פעמי. והרי צריך פרנסה!

חלף עוד שבוע ועוד שבועיים ושוב נתקע הבוס בשבת וביקש את עזרתו של גיבורנו, חד פעמי, אתה חייב להציל את המקום. פרנסה כבר אמרנו?

עם הזמן החלה העבודה בשבת להיות קבועה. שבת פה, שבת שם, שבת כן, שבת לא. וגיבור סיפורנו אובד עצות. מה יעשה? הרי זקוק הוא לפרנסה לצורך משפחתו. ניסה למזער את חילולי השבת תוך כדי עבודתו, לפחות להשקיט את המצפון הצועק - - -

 

אבל לילה אחד הגיע אליו אביו בחלום, והחל לנזוף בו:

 

מה אתה עושה? שאל אותו אביו, חילול שבת עוד פעם ועוד פעם? שבת כן שבת לא? הרי משפחה של יוצאי גירוש ספרד אנחנו. במסירות נפש עזבו אבותינו את ארץ התפוזים והשמש וגלו אל הלא נודע, תוך סיכון חייהם, כדי לשמור את התורה ומצוותיה, עד שהגיעו הנה, לעיר הקודש צפת. 

דורות על דורות שמרו אבותינו ושמרנו אנחנו על קיום המצוות, קלה כבחמורה, אף בתנאים הקשים ביותר, ואתה, עליך להמשיך בכך!

 

העובד התעורר, נרעש כולו, והבין שעליו לעשות מעשה. 

 

מיידית הודיע על התפטרותו ממקום העבודה. ללא השהיה וללא דיחוי. לא להיכנס שוב לתוך מלכודת ה"חד פעמית" הזו. לא לתת ליצר הרע ה"פרנסתי" לתעתע בו שוב. 

 

תקופה מסוימת הוא אמנם לא מצא פרנסה. עסקנים צפתיים שונים ניסו לעזור לו אך ללא הועיל. אולם בסופו של דבר הוא מצא עבודה טובה יותר, שאפשרה לו לשמור שבת, כל שבת, למהדרין.

 

עשרות שנים עברו מאז, אך הסיפור נשמר לדורות. ראש המועצה הדתית בצפת דאז, ר' שלמה האופט ז"ל, סיפר אותו לבנו, ד"ר אבי האופט הי"ו, שהביא את הסיפור בספרו העומד לצאת לאור על העיר צפת לדורותיה, וברשותו אנו משתפים את קוראינו בסיפור המעשה המדהים.