מתוך: מרוה לצמא, זכור ימות עולם, פ. שטרן

 

אל ביתו של הגאון רבי ישראל ליפקין (סלנטר) נשלחו הודעות וצווים בזה אחר זה: בצו המלכות, על הגאון לעמוד לימין "בית המדרש לרבנים" של המשכילים. 

אבל רבי ישראל ידע: "בית המדרש לרבנים" של המשכילים הוא בשר טרף! האם יש חותמת כשרות אחת בעולם הרשאית לתת הכשר לבשר הזה? לעולם לא יוכל ליהודי כשר לעמוד בראש מוסד הפיגולים הלזה...

 

 למחרת נעלמו עקבותיו של רבי ישראל. הוא נמלט על נפשו לעיר הנמל ממל שבצפון גרמניה.

 

רבי ישראל, שכבר הקהיל קהילות ותיקן תקנות, נדהם למראה עיניו: חיי הקהילה היהודית בממל חגו סביב הנמל המשגשג: פריקה וטעינה, משרדי מכס, יבוא ויצוא, שבת המלכה הלכה והתקרבה, ולגודל הפלצות, המשיכו העובדים היהודים בעבודתם - - -

 

"מה זה??? למה אינכם חוזרים הביתה??? שבת!!!" הזדעזע רבי ישראל.

 

"מה לעשות... אי אפשר לסגור את הנמל. הוא פתוח שישה ימים בשבוע, מלבד יום אחד - יום ראשון. עוד מעט נחזור הביתה, נתפלל ונעשה קידוש", ענה לו אחד העובדים בבהילות ורץ לעבודתו.

 

הבין רבי ישראל כי הקדוש ברוך הוא זימן אותו דוקא אל עיר זו, עיר רבתי עם שהגיעה לשפל המדרגה. עמד ותהה: כיצד יביא את הקודש אל עיר החול והים?

 

מחד גיסא, אילו יאמר ליהודים להפסיק את עבודתם מיד, בבית אחת, לא ישמעו לו. 

 

ומאידך גיסא, אילו ישתוק, יראה זה כאילו הוא נותן להם היתר, והדבר ידמה ל... חותמת כשרות על בשר טרף.

 

ישב ושקל את הדברים והבין כי דרך הפעולה כאן שונה היא.

 

בין קבלת שבת לערבית ביקש רבי ישראל את רשות הדיבור וקרא מנהמת ליבו:

 

אחים יקרים! הרי כולנו יהודים. כולנו מאמינים וכולנו רוצים לשמור את התורה, והראיה לכך היא שאתם כאן! לאחר יום עבודה מפרך ומתיש התכנסתם לקבלת שבת. אלא מאי, גדול ניסיון הפרנסה ואינכם עומדים בו... לא אחוה דעתי , "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע".

 

 אבל  בדבר אחד תסכימו איתי... גם אם נכשלים אתם ופותחים את העסק: אין שום הכרח ואין שום היתר לעשן! גם אם עוברים הנכם וכותבים בענייני מסחר: איון שום סיבה לכתוב בעניינים שאינם נוגעים לעסקיכם. לפחות על זה תשמרו!

 

היו הדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. קיימו היהודים וקיבלו עליהם לקבל שבת כהלכתה בכל פרטיה, מלבד בעניין עסקים.

 

והיה מעט האור דוחה עוד ועוד חושך. יהודים חשו כבוד לשבת. גם כשנכשלו בעוון הנורא של חילולה, התאמצו שיהא זה בענייני עסקים בלבד.

 

עד שכעבור שנים אחדות, כשהגיע רבי ישראל שוב אל העיר, היתה השבת בממל שלמה ומאירה.