movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home סיפורים לכבוד שבת סיפורים על גדולי ישראל עבד ה': סיפורו של רבי יצחק זילבר זצ"ל

עבד ה': סיפורו של רבי יצחק זילבר זצ"ל

מעל שנה חלפה מאז הסתלקותו של הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל, מי שחולל מהפיכה בקרב יהודי רוסיה, ופעל במסירות נפש למען החינוך ולמען כלל ישראל, גם בעת שהיה במאסר בסיביר. נביא כאן חלקים מכתבתה של ל. קדם, ובהם סיפורים  ששופכים אור על הנהגותיו והליכותיו של מי שהיה אחד מל"ו צדיקים שנשתלו בדור הזה, והיווה סמל ומופת לעבודת ה' אמיתית, גם בתנאים הקשים ביותר.

הספדים על הרב זילבר זצ"ל, מתוך אתר האינטרנט של ארגון "תולדות ישורון":  http://www.toldot.ru/heb_articles.php?art_id=65
 
בתשעה באב התשס"ד, נפטר הצדיק הרב הגאון רבי יצחק זילבר זצ"ל, עליו אמר מרן הגרי"ש אלישיב יבלט"א שאין לו כל ספק שהוא היה אחד מלו"ו צדיקים שנשתלו בדור הזה.

שנה חלפה והסיפורים ממשיכים לזרום. טיפין טיפין הם חושפים את דמותו של הצדיק שזכה לקרב אלפי יהודים לאבינו שבשמים, גם בתוככי רוסיה המאיימת, בה על סעיף של "שום דבר" נידונו אנשים ל-10 שנות מאסר במחנות עבודה בתנאים שקשה לדמיין.

קשה לכתוב על הצדיק. מאחורי כל מילה שנכתבת יש רבות אחרות שלא נכתבות. ובכל סיפור גלוי יש מילים רבות שלעולם לא יסופרו.

נהוג לומר שקירות הבית מעידים על הצדיק. בביתו של הרב זילבר זצ"ל מעידים עליו שולחנו הצנוע ששימש בבקרים לחבורות התלמידים ששתו בצמא תורה מפיו, בצהריים לבריתות מילה ובשבתות לאנשים הבודדים שבאו לסעוד את סעודות השבת על שולחן המשפחה.
"תדיר הבית היה מלא באנשים", אומרות בנותיו הרבניות הגב' חוה קופרמן והגב' מלכה שוויגר שמהן ביקשנו לדלות קווים לדמותו. "אנשים שבאו להתייעץ עם אבא, ללמוד מפיו או סתם כי לא היה להם מקום אחר לאן ללכת".
"אם הייתן צריכות להגדיר את אביכן במילה אחת, במה הייתן בוחרות?" שאלתי אותן והן נענו לי מיידית. "מורה". "מהפכן". שתי תשובות שונות שמשלימות אחת את השנייה, שהרי הוא היה בבואתו של היחיד שכוחו הדל חולל מהפיכה רוחנית עצומה, בקרב עולי רוסיה.
שנים רבות הרב זילבר שמר את עברו בקרבו, נמנע מלספר. אולם לאחר ביקורו אצל הגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל מחבר ה"פחד יצחק", לאחר ששמע חלק מסיפוריו, ציווה עליו לפרסמם ולספרם. "ספר!" הוא ציווה, "ספר לכולם והאמן לי, אילולי הייתי מתבייש הייתי פורץ בבכי".

הספר שכתב "שתישאר יהודי", קיים כרגע רק ברוסית.
"מה יהיה על הורי בלעדי?"

הרב זילבר נולד בקאזן בג' אב בשנת 1917. חודשים מספר לפני המהפכה הקומוניסטית שחישלה את אישיותו הרוחנית. כילד שנולד ברוסיה הסובייטית הוא מעולם לא ראה חיים יהודים מסודרים. לא היה לו כלום. לא כסף, לא קשרים, כל מה שהשיג בחייו היה נטו הרצון שלו. הוריו שחששו לשולחו לבית ספר לימדו אותו בבית לימודים כלליים לצד לימודי קודש.
למהפכן יש נטייה לחנוך אנשים, להגיע עימם לעימותים, אבל הרב זילבר מעולם לא היה כזה. הוא לא התווכח. הוא היה עושה שמיניות באוויר כדי לא לפגוע באף אחד, אבל מצד שני הוא לא וויתר על האמת הפנימית שלו. בדרכים חכמות הוא ידע לעקוף את כל המוקשים ולהמשיך בדרכו. הוא תמיד אמר שהקב"ה העניק לאדם מספיק שכל לנהוג כרצונו בלי לפגוע ואם דרך מסויימת פוגעת בזולת ניתן למצוא דרך אחרת לעשות את הדברים בלי לפגוע.
"בכל יום כשהיינו מגיעות", מספרת הרבנית חוה קופרמן, "הוא נהג לספר לנו בדיוק מה עשה וכמה 'כסף' הוא הרוויח באותו היום. היתה לו שיטה מיוחדת לתמחר מצוות. אבא מניסיונו וממגעו עם אנשים שונים ומגוונים ברחבי רוסיה, נהג להגיד שכסף מניע את העולם. וכאשר יש לאדם קושי לעשות מצווה הוא צריך לשאול את עצמו אם הוא היה עכשיו מרוויח כך וכך כסף, הרי שבוודאי שהיה עושה. לפעמים מניין המצוות שלו לאותו היום הגיע למיליון דולר ואבא היה צוחק ומתבדח עם אמא שהוא מיליונר".
אחד מהימים הכי "עשירים" שלו היה היום בו ברוסיה הסובייטית, מקום שברית מילה פירושו מאסר, הוא הצליח לעשות ברית מילה לסבא, בן ונכד.
בגיל 16 החליט ללכת ללמוד באוניברסיטה מתמטיקה היות ובמקצוע זה יש הכי פחות חילול שבת. כל סיפור כניסתו לאוניברסיטה היה בגדר נס היות והוא כלל לא למד בבית ספר מסודר. למרות ידיעותיו, חומר הבחינות היה רב.
וכך מספר הרב זילבר בספרו - "שתישאר יהודי": "בתקופה הזו שרר מחסור ואפילו ספרי לימוד היו חסרים. בין שאר הבחינות נאלצתי לעבור בחינה בהסטוריה של המפלגה. לקורס זה היה משקל רב והיה הכרחי לעבור אותו כדי להתקבל. אך את ספר הלימוד לא יצא לי אפילו לראות. היה רק ספר אחד עבור כל הקבוצה... זוכר אני כיצד פניתי במילים לקב"ה באומרי: 'הרי יודע אתה כמה קשה אני עובד ובלבד שאוכל לשמור את השבת. אני אעשה את שלי ואתה תעשה את שלך'. לבחינה הגעתי משום מה באיחור של מחצית השעה. ננזפתי קשות אך הסכימו לקבלני לבחינה. 'שב וחכה כאן' הורו לי. לפתע ראיתי את הספר אצל אחד מהסטודנטים, ביקשתי ממנו לעיין בו מספר דקות. פתחתי בקטע המדובר על הכנס השביעי של המפלגה בנאומי לנין על הסכם השלום עם גרמניה. ועל נאומו של בוכרין אודות מלחמה עד לניצחון מוחלט. רק עמוד ורבע הספקתי לקרוא עד שקראו לי לבחינה. והנה... בכרטיס אותו לקחתי הופיע הנושא: הכנס השביעי של המפלגה נאומיהם של לנין ובוכרין. שאלות נוספות לא היו. כך שהצלחתי לקבל ציון טוב ולהתקבל".

במהלך הלימודים באמתלאות שונות הצליח להימנע מלחלל שבת. בכל שנותיו ברוסיה לא חילל את השבת.
לאחר לימודיו החל ללמד בכפר סטולביטשי מרחק של 20 ק"מ מקאזן. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה והרעב היה נורא. במשך שלוש שנים לא ראו אנשים חמאה או סוכר. כדי להשיג לחם היו עומדים שעות וימים בתורים ארוכים. כל פירור לחם שחולק חושב עד לגרמים האחרונים. הרב זילבר נהג להגיע מביתו בעיר לכפר סטולביטשי ברגל.
מתוך הספר: "היה זה בחורף של שנת 42. עשיתי דרכי חזרה מקאזן לסטולביטשי. יצאתי מהבית בשעה חמש בבוקר ומאחר שידעתי כי את הלחם אקבל בסטלביטשי לא אכלתי לפני צאתי. הייתי רעב מאוד, קרה איומה שררה 42 מעלות מתחת לאפס. ושלג ירד. את 20 הקילומטרים עד לסטולביטשי רצתי כמשוגע והצלחתי להגיע בתוך שלוש שעות. בשמונה כבר הייתי בבית הספר אך חיכתה לי אכזבה. לא אפו לחם במאפייה המקומית שכן הקרה לא איפשרה את הבאתם של בולי עץ.
באותו היום לא באו התלמידים, לכאורה יכולתי ללכת הביתה אך השלטונות הרוסים לא אהבו להניח למורים לשבת ב"חיבוק ידיים" ולכן דאגו לנו למשימה: לעבור בכפרים הסמוכים ולערוך רישום לשנה הבאה. בחלקי נפל הכפר בולשייה קאבאני המרוחק 5 ק"מ מסטולביטשי. 
הייתי עדיין רעב. בדרך כלל הוביל שביל למקום, אך באותו היום מכוסה היה בערימות שלג ולא הצלחתי למצוא אותו. צעדתי בתוך השלג העמוק שהגיע מעל לברכיים ונאלצתי לקפוץ. עם כל צעד נעשתה התנועה קשה יותר. רוח בלתי נסבלת החלה לנשוב. הרגשתי כי הגעתי למצב של אפיסת כוחות. תקף אותי דחף אדיר לשכב לנוח לפחות לדקה, אך ידעתי שמעשה זה יוביל לקיפאון ומוות. פתחתי בתפילה לבורא עולם: "ריבונו של עולם, בן יחיד אני להורי, צעיר אנוכי ולא הספקתי לעשות דבר. מה יהיה על הורי בלעדי?" ביקשתי שהקב"ה ירחם על הורי, ואכן תפילה אינה שבה ריקם. כאשר תחבתי את ידי לכיס הרגשתי בחפץ עטוף בניר. הוצאתי אותו והנה חתיכת חלווה. לא הבנתי מהיכן הגיעה לכיסי חלווה, מעדן שלא ראיתי שנים רבות. לאחר מכן התברר שאימי הצליחה לקנות את זה משכן ושמה בכיסי את המאכל היחיד שהיה אז בבית. אכלתי. החלווה הזו הצילה את חיי. קפצתי שוב ושוב בשארית כוחותי. בדרך נס מצאתי את השביל, רשמתי את הילדים וחזרתי בחזרה".
התפילה הזו, כותב הרב זילבר בהמשך, היתה תפילה שטעמה לא ישכח, כל ימי חייו.
המעצר

 

לאחר נישואיו כשלהם שני ילדים רכים, נעצר הרב זילבר כשביקש להחזיר הלוואה שלקח. אבל מסתבר שהגיע בזמן גרוע.
באותו יום ביקרה את האיש המשטרה, והרב זילבר נפל למלכודת. להיכנס, הניחה לו המשטרה אך לא לצאת. מלווה במשמר כבוד הוא הובל לביתו, שם ערכה המשטרה חיפוש יסודי, וברוסיה הסובייטית כשמתאמצים למצוא, מוצאים. לרב זילבר נפסקו שנתיים במחנה עבודה בבית הכלא בקאזן ששמור לו מקום חשוב ברשימת בתי הכלא הקשים ביותר ברחבי רוסיה הסובייטית. את השבת הראשונה בילה הרב זילבר מסתתר בסירה ליד נהר שהיה גם הוא בשטח מחנה העבודה.
שעות של מתח עברו עליו עד שנתפס בערב. רטוב וקפוא ספג הרב זילבר את זעם האסירים שנאלצו לעמוד בגללו כשעה בקור המקפיא עד שיימצא. היה ברור שעליו לחפש עבודה אחרת בה יוכל לשמור על השבת מבלי לסבך אחרים. הרב זילבר החל לשאוב מים עבור כל אסירי המחנה. מדובר היה בעבודה מפרכת. הנהר היה רחוק והדליים כבדים והעבודה ארכה מחמש וחצי בבוקר ועד לשבע וחצי בערב. "היתה זו עבודה של חמישה אנשים, אבל השתדלתי לעשותה לבד כדי לא להיות תלוי באיש והעיקר כדי לשמור את השבת", סיפר הרב זילבר.
אחת מדאגותיו במחנה היה לימוד התורה. נאמר ברמב"ם "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה. בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו... שנאמר והגית בו יומם ולילה ועד מתי? אמור, כל ימי חייך".
ואם צריך אז אין אי אפשר. חיפש הרב זילבר זמן פנוי ללמוד תורה. לאחר העבודה הוא היה תשוש מדי ולכן חישב ומצא שאם ירוץ את כל הדרך לנהר יקצר את הזמן משעה ל-45 דקות. ברבע השעה שנשארה לו, היה סר למחבוא בו הטמין את ספרי הקודש ולומד. מיום עבודה של 14 שעות הצליח הרב לפנות שלוש וחצי שעות ללימוד תורה. כך למד בע"פ משניות ראש השנה, יומא ואחרות. מתוך הספר: "עוד לא למדתי שם מסכת 'קינים', בהיותי מחוץ לכלא למדתי אותה, אך לא הבנתי. ואילו כאן, הבנתי".
האסירים במחנות היו אנשים קשים. רובם היו פושעים פליליים אכזריים, חלקם קומוניסטים שהעלו את סטאלין לשלטון ובתמורה הוא שלח אותם לטיהור ולימוד מחדש למחנות עבודה. בכל שהותו במחנה, השתדל הרב זילבר לקרב יהודים למצוות. אותם יהודים היו הפסולת שבחברה, מלשינים ומוסרים שגרמו למותם של יהודים רבים. חלקם אף מסרו את הוריהם לשלטונות. טיפוסים לגמרי אבודים. אבל הרב זילבר הצליח לקרבם ליהדות. חלקם התחזקו מאוד, עלו לא"י וילדיהם לומדים במוסדות חינוך חרדיים. חלקם עם שחרורם, גרשו את נשותיהם הגויות והתחתנו עם נשים יהודיות.
אחד מהם היה יהודי כבן ארבעים בשם אוברוב שעשה כל שביכולתו למרר את חיי הרב במחנה. עד לחלום שחלם. בחלומו הוא הוזהר להתייחס יפה לרב זילבר אם הוא חפץ חיים. ומאותו הרגע הוא שינה את דרכו לחלוטין.
"הרב זילבר היה מכבד את כולם. בכל אחד הוא מצא נקודה טובה שיש לכבד ואנשי שיחו הרגישו את הכבוד והטוב ששופע ממנו ונענו לו במטבע זהה. כך הצליח לשמור את שבתות ומועדי ישראל גם במחנה העבודה הקשה של סטאלין, בתקופה נוראה בה יותר מ-50% מיושבי מחנות העבודה מתו מרעב, מחלות והתעללויות", מספרים בני משפחתו.
הכל היה יחסית נסבל עד שהגיע למחנה מנהל עבודה חדש בשם גיינולין. הלה החל להתנכל לרב זילבר בגין שמירתו את השבת. לאחר שניסה להתנכל לרב היהודי בדרכים שונות, החליט להעלות את הדבר באסיפה הכללית של המחנה. באותה אסיפה האשים גיינולין את הרב כי הוא מתחמק מעבודה בשבת והוא קורא ספרים אסורים. היו אלו האשמות חמורות שיכלו לגרום למותו.
"לפתע", כותב הרב זילבר בכתביו, "קרה לי נס של ממש. משני הצדדים התקרבו אליו שני אנשים ותפסו אותו בגרונו. היו אלו שני ותיקי הכלא. הם היו גבוהים וחסונים. ידעתי כי הם מרצים תקופת מאסר ארוכה מאוד. אנשים כה מפחידים לא ראיתי מימי. ואם כי מעולם לא התייחסו אלי טוב ואף נהגו להציק לי ככל יכולתם הם הזהירו את גיינולין: כמה זמן אתה נמצא בכלא, הם אמרו לו, שלוש שנים? ובכן אנו כאן שבע שנים וכל אותם שנים סבלנו מנושא המים. מאז שזילבר בתפקיד אין כל בעיה. אם תמשיך לפטפט פשוט נחנוק אותך על המקום וגם אם יוסיף לנו חמש שנות מאסר - מה איכפת לנו?"
למותר לציין שאותו מנהל עבודה ירד מכל נושא השבת.
עושים מצוות גם כשקשה
לאחר שחרורו מהמחנה, נפלה עליהם צרה חדשה, כיוון שילדי זילבר לא נכחו בבית הספר, והוחלט כי יש להוציאם מחזקתם.
הזילברים הוכרזו כהורים לא ראויים והיה חשש כבד שילדיהם ילקחו לבתי יתומים.
לאחר השתדלויות רבות ומסכת יסורים ארוכה שכללה כתבה עויינת בעיתונות המקומית, הסכימו לבחון את הנושא בשני תנאים: אסור לבן להגיע לבית כנסת, ועל הילדים ללמוד בבתי ספר. בנוסף, נשלחה לאב הודעה כי עליו להתייצב לחקירה במשרדי הק.ג.ב.
בקשה שכזו פירושה היה אחד, חקירות ומאסר. עוד באותו היום הוחלט שעליו לברוח. במשך שנה שלמה, מספרות הבנות, אבא היה נוסע ברכבות בכל רחבי רוסיה כדי לא להיתפס. הוא פשוט חי ברכבות.
לאחר שעבר זמן ממושך, הוא השתקע בטשקנט ושלח להביא לשם את כל המשפחה. העוני בשטקנט היה איום ונורא. בלי עבודה מסודרת ורישום חוקי, קשה היה לאכול. באותה תקופה נולדה הבת חוה ובבית לא היה אפילו כיסא ליולדת ולתינוקת. 
"אבא עבד בעבודה פיסית קשה, בית חרושת לחומרים מסוכנים. באחת מהפנים הוא שמע תיפוף תופים שנלווה ללוויה. אבי, שהיה איש סקרןן, הציץ לעבר המת שהיה נתון חנוט בחליפה בארון פתוח, כמנהג הגויים. לפתע הוא קפץ וצעק שהוא מכיר את היהודי כיהודי ירא שמים שבנותיו פרקו עול ואסור שיקבר כך. אבא רץ למטה ובידו מקדחה חשמלית. הוא התקרב לארון ובלי שיבחינו, קדח מספר חורים בארון כדי שיהיה מגע עם האדמה. לאחר שחזר החליט שהוא לא עשה די למען המטפר. הוא חזר לבית הקברות, דיבר עם שומר בית הקברות, וביחד לקחו את המת, עשו לו טהרה, והחזירו אותו בחזרה לקברו.
פעם אחת הגיע אבא מאוחר לבית. אמא שאלה אותו לסיבת איחורו ואבא סיפר כי כשהלך ברחוב הוא ראה יהודי מבוגר שנדרס על ידי חשמלית. הוא רץ והצהיר עליו שהוא אחיו וקבר אותו בלוויה יהודית כשרה.
במשך 16 שנה הגישו בני הזוג זילבר בקשות לעלות לא"י. בקשות שסורבו. לא"י הגיעה המשפחה בשנת 1972 עם ארגזים ובהם עשרות ק"ג של ספרים. כל החפצים האישיים הושארו ברוסיה כדי לפנות מקום לספרים.
לא לדחות למחר
הרב זילבר היה ת"ח עצום שזכה לסיים את הש"ס מספר פעמים. בנוסף, הוא ניחן בזיכרון מפליא וזכר דפי לימוד ומספרים לאחר הצצה חטופה. תכונה זו עזרה לו כששימש שומר לחניון מכוניות. בשבתות נצר בזיכרונו מספרים של עשרות מכוניות, את שעת הגעתן ויציאתן, ובמוצ"ש היה מעלה זאת על הכתב.
"בתור ילדות אנחנו זוכרות את אבא תמיד צמא, לא היה לו רגע אחד לשתות בנחת. בכל פעם שכבר הספיק להגיע למקרר כדי לשתות ולפעמים זה קרה רק לקראת היום, הוא שתה בבת אחת כמות עצומה. אנחנו זוכרות את צום י"ז בתמוז צום חם, אבא כרגיל רץ ממקום למקום כדי למסור שיעורי תורה, לטפל באנשים, והוא היה מאוד צמא. אני זוכרת את התמונה שלו שהוא פתח את המקרר, הוציא בקבוק של מים קרים, ואמר לנו הילדים אני מאוד רוצה לשתות, אבל אני לא אשתה כי אסור", והחזיר את הבקבוק למקרר. עד היום התמונה הזו נחרטה במוחי. אבא מחנך אותנו לכופף את הרצון שלנו מול רצונו של הקב"ה. זה היה חינוך. בכלל, אבא היה מחנך, מורה, אבל הוא חינך קודם כל את עצמו. אבא התחרה עם עצמו. בכל יום הוא שבר שיא חדש.
אחת מההנהגות שאפיינה את הרב זילבר היתה לעשות את מה שצריך מיד. לא לדחות כלום למחר. הוא נהג להגיד "די מינוט" כלומר בזה הרגע. אם היה צורך ללכת למקום מסויים הוא מיד היה יוצא מהבית או מטלפן או עושה כל מה שצריך. זה היה סוד ההספק שלו. לא לדחות כלום. ואכן היתה לו סיעתא דשמיא מדהימה.
מהדירה בירושלים הוא פרש את השפעתו כשהוא מכתת רגליו מבית לבית מעיר לעיר ואף מארץ לארץ והכל בשביל עוד יהודי. בשביל עוד מצווה.
דפיקות בדלת קוטעות את רצף הסיפורים. לדירה נכנסים אברכים רוסיים הבאים ללמוד תורה מפיו של הבן ממשיך דרכו, הרב בן ציון זילבר שליט"א ראש מוסדות תולדות ישורון. דירת האב הפכה לכולל "תולדות ישורון", אותו הקים הרב זצ"ל לפני כחמש שנים.
"מה לקחתם מאבא?" שאלנו את הבן, הרב בן ציון זילבר המתכונן לשיעור. "מה נחרט בליבכם יותר מכל דבר?" והוא עונה בשקט ובענווה, "בכל דבר לחשוב מה הקב"ה רוצה ממני ברגע הזה לעשות".
"סיפור אחרון", ביקשנו לפני שיתחיל השיעור, והוא סיפר בעיניים מתגעגעות על התפילה הזכה שאביו היה נוהג להתפלל לפני השבת. 'ריבונו של עולם, אל תזכור לי את עוונותי, שלא יפריעו לי לקיים את השבת'. בכל מוצאי שבת אבא היה רוקד משמחה על שהצליח לעבור עוד שבת בלי לחללה. השמחה פרצה ממנו על שזכה לשמור עוד שבת אחת.
 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, שולמית בת בת שבע לבשורות טובות, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17954313

אתר השבת