movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home

ספירת העומר במקום מטונף

ספירת העומר במקום מטונף
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

מוישה, בן ישיבה מתמיד, החליט לנצל את אחד מלילות סוף 'בין הזמנים' של חודש ניסן ללימוד מסכת תמיד. בית הכנסת היה ריק מאדם ומוישה הגה בתורה בניחותא. לאחר שעת לימוד נכנס מיודעינו לשירותים, אך המנעול החלוד סירב להיפתח והדלת ננעלה. כל נסיונות פתיחת הדלת עלו בתוהו ומוישה הבין שהוא יוותר כאן נעול עד שבאי תפילת הנץ החמה יגיעו לביהכנ"ס. לפתע נזכר שלא התפלל עדיין ערבית וגם לא ספר ספירת העומר. האם הוא יכול לספור ספירת העומר כאן, במקום המוגדר להלכה כמקום שלא ניתן לברך בו ברכה? 

לא נעסוק כעת בשאלה האם בית הכסא בימינו נחשב למקום מטונף, או לבה"כ דפרסאי, ואכמ"ל. ונעסוק במקום המוגדר לכו"ע כמקום מטונף, האסור בד"ת וברכות. 

בשונה מדברי תורה והזכרת השם, שאסור לאומרם במקום מטונף, הרי שספירת העומר אינה אלא אמירה, שיש בה מעשה מצוה. הביאור הלכה בהלכות שופר כותב כך: "וקשה לי לפי מה שהכריע המג"א שלא להחמיר בהפסיק מחמת אונס, אלא א"כ בשהאונס הוא בגוף הדבר, כגון שלא היה האדם ראוי מחמת גוף נקי או שלא היה המקום ראוי שלא היה נקי, א"כ לכאורה לא שייך זה רק בתפלה או בבהמ"ז ובהלל ומגילה, שאסור להזכיר שם ולומר דברי תורה במקום מטונף, משא"כ בתקיעות שאינה רק מעשה מצוה, והיכן מצינו שאסור לקיים מצוה כשגופו אינו נקי או במקום שאין נקי? האם אסור ללבוש טלית של ד' כנפות כשגופו או המקום אינו נקי? לא מצינו כן בשום מקום! וצ"ע". ואמנם הביאה"ל כותב שהמטה אפרים כתב שראה שאם התחיל לתקוע ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר לתקוע מראש להלן על הסדר, ואם תקע בשעה שהמים היו שותתין, יצא, אך שיחזור ויתקע בשופר ללא ברכה. וכותב הביאה"ל שהמט"א דימה זאת לדיני קריאת שמע, והוא מסביר ש"אפשר שהטעם הוא דכיון דקי"ל דצריך כונה לצאת ידי המצוה שציונו הש"י, זה גופא ג"כ חשיב כדברי תורה [ודומיא דפסק הרמ"א סימן פ"ד דאסור לענות אמן בבית המרחץ], ולא גרע מהרהור בד"ת". 

והנה אם האיסור הוא רק משום כוונת המצוה, נמצא לכאורה שאדם שכיון לשם המצוה לפני כניסתו למקום המטונף, יכול לקיים את מעשה המצוה במקום המטונף, וא"כ כשאדם יודע שעליו להיכנס  למקום בו אסור לברך, עליו לכוין בלבבו לשם מצוה לפני כניסתו למקום זה, וכשיכנס יוכל לספור ספירת העומר. 

זאת ועוד שמצינו בשו"ע בהלכות ספירת העומר, שאם שאלו חברו איזה יום היום בספירת העומר והשיב לו ש"היום כך וכך יום, שהם כך וכך שבועות לעומר", שאינו יכול לחזור ולמנות בברכה. וכתב המשנ"ב שהלכה זו היא להסוברים שמצוות אינן צריכות כוונה, אך אנו פוסקים שמצוות צריכות כוונה, ולכן כיון שהאדם לא התכוין לצאת בדבריו י"ח המצוה, יכול לספור שוב בברכה. ואולם כ' בשעה"צ ובביאה"ל שהרדב"ז והא"ר כתבו שמצוות אינם צריכות כוונה במצוות מדרבנן, וספירת העומר דרבנן היא לרוב הפוסקים, ולכן יצא י"ח גם ללא כוונה, ולכן אינו יכול לספור בברכה. וראו במשנ"ב סי' ס' סק"י שכ"כ המג"א בשם הרדב"ז, שאין הכוונה מעכבת בדיעבד במצוות מדרבנן, אך מכמה מקומות בשו"ע משמע שהוא חולק ע"ז, וכן מבאור הגר"א בסימן תפ"ט משמע ג"כ שאין לחלק בין מצוה דאורייתא למצוה דרבנן. ולפי"ז לדעת הרדב"ז וסיעתו אכן א"צ כוונה, ויוכל לספור במקום מטונף, מבלי שיכוין במפורש לשם מצוה.

וביותר שהמשנ"ב (סי' ס' סק"י) כתב כך: "כתב החיי אדם (כלל ס"ח) דמה דמצרכינן ליה לחזור ולעשות המצוה, היינו במקום שיש לתלות שעשייה הראשונה לא היתה לשם מצוה כגון בתקיעה שהיתה להתלמד או בק"ש שהיתה דרך לימודו וכדומה. אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו קורין בסדר תפילה, וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב, אע"פ שלא כיון לצאת יצא שהרי משום זה עושה כדי לצאת אע"פ שאינו מכוין עכ"ל ור"ל היכא שמוכח לפי הענין שעשייתו הוא כדי לצאת אע"פ שלא כיון בפירוש יצא", עכ"ל המשנ"ב. ולזה י"ל שיספור בלא כוונה מיוחדת, ומחד ייצא י"ח ספירה משום שהענין מוכיח את כוונתו למעשה המצוה, ומאידך כוונה כללית זו, ללא שכיון במפורש, מותרת לכאו' במקומות המטונפים, שהרי לא כיוון בפועל.

ואמנם בשו"ת מעט מים (סימן צה) דן בשאלתנו, האם מותר לספור ספיה"ע במקום מטונף, וכתב בתוכ"ד שכאשר אדם מקיים מצוה כמו ספירת העומר, בודאי עולה במוחו ולבבו שכעת מקיים מצות ה', מצות חכמים לספור בכל ערב וכו', "ואין לך הרהור ד"ת גדול מזה שמהרהר בחוקי האלוקים ותורותיו". והיינו שלא 'חלות הכוונה' היא זו הנחשבת כהרהור ד"ת, אלא שלא יימלט שאדם שלא עושה מצוה כמתעסק בעלמא, אלא משים את ליבו שכעת עושה מצוה, מהרהר הוא בכך שמקיים כעת מצוה כרצון התורה, וזהו גופא נחשב כהרהור בד"ת האסור במקום מטונף. וא"כ גם כשאדם לא מייחד את מחשבתו לכוונת המצוה, אלא רק עושאה בסתמא, הרי מהרהר הוא בכך שמקיים מצוה, וזה גופא אסור.  

עוד כתב המשנ"ב בטעם ד' המט"א, ואלו דבריו: "וגם י"ל בפשיטות דבשעה שמקיים מצוה בפועל הוא עבודה ואין לעשות עבודת ד' דרך בזיון דהוא בכלל ביזה מצוה. וגדולה מזו אמרו בר"ה דף ל"ג דאסור לצחצח שופר של ר"ה במי רגלים מפני הכבוד, והוא רק הכשר מצוה, וכ"ש המצוה עצמה", עכ"ל. ולכאו' נראה שמשום ביזוי המצוה לא נאסור על האדם להפסיד יום אחד מספירת העומר, ועי"כ יפסיד את כל רציפות מ"ט ימי הספירה לדעת הבה"ג. (וסברה דומה לזו הובאה בנודדע ביהודה מהדו"ק או"ח סי' כז גבי אונן, שמתיר לו לספור כדי שלא יפסיד שאר הימים, אע"פ שאסור לאונן לקיים מצוות עשה).

ושו"ר שהגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"ב (סי' קעג) נשאל האם מותר לעשות צדקה ומצוות אחרות במקום מטונף, והשיב שבדבר זה נסתפק בס' טוב עין, ובעקרי הד"ט כ' להתיר. ובסו"ד ציין לכמה ספרים בזה, ורמז לד' הרמ"א ביו"ד סי' יט שמותר לשחוט במקום מטונף ויברך בחוץ וכו'. וכ' שלענין ספירת העומר יספור בלא ברכה כדי שלא יאבד את המצוה לגמרי בשאר לילות כשיצא לחפשי מבית האסורים. וכן פסק בספרו מועד לכל חי (סי' ה אות ו).

וביקשתי השבוע מידידי נכד רבנו רבי יעקב קניבסקי שליט"א לשאול את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א באחד שננעל במקום מטונף לפני שקיעת החמה, ונזכר שעדיין לא ספר ספירת העומר, והורה מרן שליט"א שאינו יכול לספור. (ואם כי לענין ספירת העומר בבית הכסא, העיד לי חכ"א לפני כמה שנים שמרן הגר"ח התיר לספור בו, ואולם השואל צירף לשאלתו גם הא דבית הכסא דידן נחשב לבה"כ דפרסאי, ואולי רבנו התיר לו מטעם זה, וצ"ע).

 

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נחום אלימלך בן זהבה רבקה, נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, שולמית בת בת שבע לבשורות טובות, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 17981019

אתר השבת