- פרטים
-
קטגוריה: מאמרים אקטואליים
-
פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1134
טלית של חסד: מתנדבים בשטח לחימה
"אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים", רקדו בני הישיבות עם החיילים בגבול רצועת עזה כשהם מלבישים להם ציציות על בגדיהם ומשדלים אותם בדברים בזכות שמירת מצוות ציצית.
היה זה בערבו של יום השישי בסוף השבוע שעבר. יוזמה ברוכה של בני ישיבות ומתנדבים חרדים אשר החליטו לתת כתף ולהצטרף למעגל המסייעים והתומכים בידי החיילים המחרפים את נפשם להילחם באויב אכזר, שכל מטרתו היא לעקור אומה קדושה מאדמת הקודש.
אלפי החיילים המוצבים גם בשעות אלו בגבול רצועת עזה ואף בצפונה של ארץ ישראל כדי לקדם חלילה את פני הרעה ר"ל, מוצפים בארגזים מכל טוב ששיגרו אליהם יהודים רחמנים, מוסדות וארגונים. החל ממוצרי מזון יבשים, מלוחים ומתוקים, שתיה קלה בשפע וכלה במוצרי טקסטיל, רחצה ומצרכים בסיסיים. רבבות יהודים נרתמים לעזרת אחיהם בגיבורים, ועושים הכול על מנת לעודד את רוחם ולחזק את מי שמוסר את נפשו למען קדושת ארץ ישראל ויושביה.
ביקור קצר בבסיסי ומוצבי צה"ל בדרום, מעלה כי החיילים אומנם נרגשים מהחום והאהבה העוטפים אותם מכל פינה ועבר, מודים לאזרחים שעולים בהמוניהם באים לחזק ולעודד את רוחם, אך דומה כמי שהתעייפו מעט מ"ים" הארגזים והמשלוחים הנערמים לצדי הדרכים, כשהם מודים בנימוס על כל משלוח נכבד לעברם ומקבלים כל יהודי בסבר פנים יפות.
לעומת זאת, יש מי שמבקש לחזק את החיילים בדרכים שונות, יצירתיות יותר ומועילות יותר. "אנו מעוניינים להכניס מעט רוחניות בקרב חיילי צה"ל, ולהצטרף יחד עמם לתפילות לשלומם של חבריהם וכל בית ישראל", אומרת הגב' תהילה גזית, שיחד עם חברתה לאה שרעבי הגתה את רעיון "חלוקת הציציות" לאלפי החיילים. לא, אין להם ארגון ולא מוסד ואף לא מי שעומד מאחוריהן. שתי נשים צדקניות שחזו במו עיניהם בתפילות והקבלות של בית ישראל, והחיזוק הרוחני בקרב העם היושב בציון, והחליטו לנצל את המצב ולצרף אף את החיילים למעמד של התעלות רוחנית, כאשר רואה כל יהודי עין בעין את שרשרת הניסים והנפלאות במלחמה הקשה והאכזרית בעת הזו הגורמת להתעוררות עד אין קץ.
בראשית השבוע שעבר הם יזמו את רעיון חלוקת הציציות, ופרסמו את מספרי הטלפונים שלהם. עלות כל ציצית קטן 14 שקלים ללא כוונת רווח. הם הזמינו את התורמים להצטרף לבני הישיבות המתנדבים שנענו בחפץ לב להתמסר למען המטרה החשובה ולחזק את רוחניותם של חיילי צה"ל. בתוך שעות אורגנו כמה תרומות, נרכשו הציציות, והמבצע יצא לדרך.
כל כוונתם של מלאכי החסד שהחיילים לא יסירו את הציציות מעליהם. ולכן, הם עמלו רבות על מנת למצוא מפעל שיסכים לייצר במהירות ציציות לבגד ירוק, מאחר שעל פי הנחיות הצבא בגד הציצית חייב להיות בצבע ירוק הזהה למדים וכך לא ייאלצו להסיר מעליהם את הציצית.
ההתרגשות גברה שבעתיים כאשר הורים לחיילים בודדים מצרפת וגרמניה ששמעו על המבצע, יצרו קשר עם האחראים לכך וביקשו לזכות אף את בניהם בציצית, בסידור ובתהילים.
"ירדנו ביום חמישי בערב לגבול רצועת עזה", מספר יוסי לחייאני, "היינו כמה בחורי ישיבות שחשקה נפשם לחזק את החיילים והבאנו איתנו את המטען הרוחני. ברגע שהתקדמנו אל הגבול, עצרו אותנו חיילים לביקורת ואמרנו שכל רצוננו לחזק את החיילים. כבר בביקורת הבנו שהם קצת התעייפו בלשון המעטה מזרם המשלוחים המועברים אליהם ממוסדות וארגונים שונים. ניסינו להסביר שהפעם זה משהו שונה, והמתנו זמן מה עד שיכולנו להתקדם לעבר החיילים". וכך, הגיעו קבוצת בני הישיבות לעברם של החיילים, שהם משבחים אותם על אומץ לבם ועל נכונותם למסור את נפשם ולהעמיד את עצמם בסכנה לשלומו של העם היושב בציון.
"לפתע חשנו שכל דעתם על הציבור החרדי ובני הישיבות התחלפה ברגע אחד", מספר שלומי גזית. חיילים שהיו מוסתים בימי חוק הגיוס כנגד בני הישיבות, שינו את דעתם כאשר חזו באהבתם של בני הישיבות אליהם. "תדעו לכם שבכל הישיבות והכוללים בתי הכנסיות ובתי המדרשיות מתפללים לשלומכם ולמענכם יום יום שעה שעה. אין ישיבה שלא מתפללים למען החיילים, אם זה בפתיחת ההיכל או באמירת פרקי תהילים לאחר כל תפילה ותפילה. אין כולל אשר לא מקדיש את לימודיו להצלחת המערכה. אין בית המדרש אשר המתפללים בו לא שופכים את צקון לבם לאביהם שבשמים למען חיילי ואזרחי ישראל", אמרו להם האחים שלומי ויוסף גזית, שחשו לפתע את האהדה של החיילים כלפי בני הישיבות, אשר שותפים יחד עמם לשאת בעול ובנטל, אלא שגם הם מתחילים להבין שכל אחד ממלא את התפקיד המוטל עליו בדרך אחרת.
על מצוות ציצית
לאחר שהרעיפו עליהם דברי חום ואהבה וביטאו את רחשי לב העם כולו ללא יוצא מן הכלל, הוציאו מאמתחתם ציצית קטן, וביקשו מהחיילים להניח מעל או מתחת לבגדיהם. ההתרגשות הייתה כה גדולה. הם ניגשו לעשרות חיילים בזה אחר זה, לימדו אותם את הברכה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות ציצית" והניחו אותם על בגדיהם. "רגע, אבל זכור לי שבבר מצווה הברכה הייתה מעט שונה", אמר אחד החיילים למתנדבים, וכוונתו הייתה ככל הנראה לברכה להתעטף בציצית. מיד הסבירו לו שבטלית גדול הברכה שונה מעט מציצית קטן, ופניהם של החיילים אורו. לאחדים זה הזכיר את בית אבא, והם החלו לספר על קרבתם ואהבתם למסורת ישראל.
הם אף נתקלו בסיטואציה מעט לא נעימה כאשר ניגשו אל אחד החיילים, שסירב בנימוסין לשים ציצית, ובאותה נשימה הסביר כי הוא אינו יהודי... הם הגישו לו סלסלת מצרכים, ושוחחו ביניהם על ייחודו של העם היהודי. שאיש מהם לא סירב לזכות במצוות ציצית, ואף כאשר יש אחד שכזה, הוא כלל אינו יהודי.
המתנדבים סובבו בין החיילים והמשיכו במבצע חלוקת הציציות, כשהם מרבים לספר על מעלת מצוות הציצית אשר שומרת מפני המזיקין בעולם הזה ובעולם הבא.
"חשנו את הצימאון האדיר לרוחניות שהיה בקרב החיילים. את ההתרגשות הגואה בקרבם, ואת הניצוץ בעיניהם כאשר החלו לברך על מצוות ציצית והניחו את הציצית מעל בגדיהם כשהם תוחבים את הציצית מתחת החולצה. קיבלנו אין ספור טלפונים ומסרים מחיילים ובני משפחותיהם על פרויקט חלוקת ציציות כבר ביום הראשון שהגיעו המתנדבים אליהם, וזה מה שנותן לנו את הכוח להמשיך הלאה", מסכמת הגב' תהילה גזית, שהחלה לגייס תורמים נוספים למען חלוקת ציציות לחיילים, וסידורים וספרי תהילים לחיילות. אנו בדרך לעוד בסיסים ומוצבים בדרום ובצפון, וכל מטרתנו לחזק את הצד הרוחני של החיילים אל מול גלי האהדה של המוני בית ישראל והמשלוחים הרבים הזורמים בכל שעות היממה לעברם", מסכמת את היום הראשון של המבצע הגב' תהילה גזית.
חיזוק גם בבתי חולים
יהודים רבים נוטלים על עצמם יוזמות פרטיות לחזק את ידיהם של החיילים, וצה"ל כבר מגביל את פעילותם של אנשי החסד, בשל היכולת להתמודד עם זרם המבקרים הרבים.
הרב מאיר מלכה, מראשי תנועות החסד, החליט לערוך סבב בכל בתי החולים שם מאושפזים החיילים, לחזק אותם, ולקרוא יחד עמם פרקי תהילים. הוא הסביר לחיילים כי זעקתו של החולה לבורא עולם, מועילה יותר מאשר שאחרים מתפללים עליו, כמו שנאמר תפילה לעני כי יעטוף. משום שרק הוא מרגיש בסבלו הרב, ולכן שכינה נמצאת למעלה מראשותיו של חולה והקב"ה מתאווה לשמוע את תפילתו. דברים אלו חיזקו את החיילים וממיטותיהם הם אמרו פרקי תהילים ותפילת "אבינו מלכנו".
הוא תיאר בפניהם את ההתעוררות שיש בקרב בית ישראל למענם, ואת התפילות הנאמרות בכל תפוצות ישראל לשלומם ולשובם הביתה במהרה. הוא בירך אותם שיקומו ממיטת חוליים, ולא יאונה להם ולא לחבריהם כל רע.
שיירות החסד
ארגון החסד "יד עזרא ושולמית" שלח שיירות של משאיות עמוסות כל טוב שיצאו מהצפון והמרכז אל יישובי הדרום ושטחי הכינוס כדי לחלק מזון לתושבים ולחזק ולפנק את החיילים במסע של תמיכה, עזרה וחיזוק רוחני. מתנדבי הארגון יצאו במסירות ובחירוף נפש בין מטחי הרקטות והאזעקות.
השיירה הראשונה יצאה ממש ערב הכניסה הקרקעית, והשיירה השנייה יצאה בשבוע שעבר. המשאיות בשיירה הכילו למעלה מ-100 טון של מוצרי מזון, ממתקים, מוצרי היגיינה ואף ארטיקים ואבטיחים קרים. השיירה יצאה מצפון הארץ, פגשה במשאיות נוספות בכביש 6 ומשם המשיכה לאשדוד, קריית גת, נתיבות, אופקים, שדרות, באר שבע ושטחי כינוס של צה"ל ליד עזה.
בכל מקום שאליו הגיעה השיירה, פרקו אנשי יד עזרא ושולמית ביחד עם התושבים שהצטרפו למסע, טונות של ארגזים מלאים בכל טוב, שהעלו חיוכים על פני התושבים ביישובים המופגזים ועל פניהם של החיילים, ששוהים באזור מאז תחילת המבצע.
במרכזי הערים שאליהן הגיעו המשאיות חולקו לתושבים סלי מזון יבש, פירות וירקות, ואף נערכו הפנינגים עם מכונות פופקורן וסוכר ואלפי קרטיבים לחלוקה לילדים.
התושבים קיבלו את המתנדבים כשדמעות בעיניהם, חלק גדול מהם משפחות קשות יום בחייהם השוטפים, ועל אחת כמה וכמה בעקבות המצב הביטחוני, והעובדה שמקומות עבודה רבים סגורים או מושבתים חלקית, גרמה לקריסתם הכלכלית.
הסיוע שנשלח אליהם היה כפשוטו – חלוקת מזון לאנשים רעבים. כמו כן במוצבי צה"ל התמקדו בלחזק את רוחם של החיילים, חולקו כיפות, ציציות וספרי תהילים ומוצרים שימושיים כגון קופסאות שימורים, עוגות, מוצרי היגיינה, שתייה ופירות.
הרב אריה לורי, מנכ"ל " יד עזרא ושולמית" , חש התרגשות רבה: "מרגש ביותר היה לראות את פניהם של החיילים, כשהגענו אליהם בשעות הקטנות של הלילה, והענקנו להם תמיכה וחיזוק רוחני: שרנו ורקדנו עמם, הענקנו ספרי תהילים וציציות. לראות את הצמא הרוחני שלהם, הצורך הטבוע בנשמה להדבק בבורא. החיילים התרגשו עד דמעות והתנפלו על הכיפות והציציות יותר מהארטיקים וביקשו מכל המתנדבים שיתפללו לשלומם, העבירו את שמותיהם לתפילה וביקשו כיפות על מנת לומר תהילים בצוותא. מרגש היה לראות את החבר'ה הצעירים באלפים, מכוסים באבק מכף רגל ועד ראש, עד כדי כך מאובקים שלוקח לך חמש דקות כדי לראות שיש חייל שעומד מולך, כשהם קיבלו מאתנו גלידה, מים או אבטיח קר, מוצרי היגיינה, ביגוד פנימי ואפילו סיגריות. להערכתי נגענו באלפי אנשים בתוך יום אחד".
ההתקרבות העצומה לבורא עולם עקב המבצע האדיר הייתה מעל המשוער. החיילים נפרדו מהמתנדבים בדמעות, כשהם קוראים: "אנחנו עוד מעט נכנסים פנימה! תתפללו עלינו!" בכל פעם שהשיירה עזבה מקום כינוס, החיילים פנו לרב לורי ועם יד על הלב הם אמרו לו: "אנחנו מרגישים שאתם נותנים לנו את הכוח להילחם. אין לכם מושג איזה חיזוק וחיבוק זה לפגוש אתכם ככה באמצע המדבר!"
השיירות יצאו בשעות הבוקר וחזרו רק כעבור כ-20 שעות, ב-4 לפנות בוקר.
הרב שמעון פינטו: "אין זו הפעם הראשונה שאנו שולחים שיירות סיוע לדרום, גם במבצע עמוד ענן עשינו זאת, אם כי הפעם הגענו הרבה יותר לעומק, עד לבסיסי החיילים. קראנו גם לאזרחים להצטרף אלינו, כדי לשדר לתושבי הדרום והחיילים שאנחנו איתם, היו אלה שיירות הזדהות וחיזוק רוחני לא פחות מאשר תרומה וסיוע. הייתה כאן אמירה שכולנו עם אחד, מהצפון עד לדרום".
היו אזעקות ונפילות בדרך?
"היו בדרך אזעקות, שמענו את היציאות של הטילים, לא ידעתי אפילו מאיזה צד. היינו למשל באתר של סוללת כיפת ברזל, פתאום היא החלה לפעול, זיהתה טיל וישר התבקשנו לזוז הצידה. או למשל היינו במתחם של הצבא, בדיוק כאשר קיבלו פקודה לפתוח בירי מרגמות".
הכתבה פורסמה ב"יום ליום".
- פרטים
-
קטגוריה: מאמרים אקטואליים
-
פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 941
חלק מפאזל הגלות
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
יושב לידי בכולל ר' יונדב, תלמיד חכם מופלג, נפלא ואציל, שלומד בהתמדה רבה. בשבוע שעבר השתתף ר' יונדב במבחן מקיף ביותר על חלק מ"יורה דעה" והוא התכונן למבחן בכל הרצינות וכובד הראש.
ואז, יום לפני המבחן, הסתובב ר' יונדב הלוך וחזור, כארי בסוגר. "מחר נבחנים!", אני מזרז אותו ומנסה להחזיר אותו למבחן שלנו, למחלוקת הרמב"ן והרמב"ם על חישוב הימים, ל"יבחושים" ולברכת הטבילה. אך האברך, שניסה בכל כוחו, התאמץ, אך התקשה לשבת רגוע.
מה קרה?
שני אחים לו, לר' יונדב. אחד נכנס לעזה עם "גולני". השני שייך ל"גבעתי". בנוסף לשני אחיו שפועלים בשכונות התופת, יש לו מספר בני דודים שנמצאים כעת באותם המקומות, יחד עם חברים רבים וטובים, שנמצאים בזה הרגע בסכנת חיים ממשית.
אין לנו שום ספק שלימוד התורה שלנו והתפילות של עם ישראל ודאי מצילים את ארץ ישראל ואת העולם כולו. כל אלו שמשתדלים להמית את עצמם באהלה של תורה, הם הכח האמיתי, המונע והחזק כנגד אויבי ישראל ימח שמם וזכרם. אך אי אפשר שלא לרחם ולחוס על אלפי חיילים יהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב, הנלחמים בגופם, בסיכון חיים ממשי, כדי לפעול בדרך הטבע להציל ישראל מיד צר.
כל חייל וחייל שמחרף את נפשו כדי להציל ישראל מיד צר מקיים מצוה גדולה ועצומה של הצלת כלל-ישראל, וכפי שכתבו רבנו ה"פלא יועץ", הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ועוד (וכדאי לעיין בשו"ת דברי יציב, חו"מ סימן פ"א, בו מאריך הגה"ק מצאנז זצ"ל בגודל מעלת החיילים הנלחמים להצלת ישראל, והוא כותב עליהם ש"קדוש יאמר להם").
נכון. עברנו שנה מעוברת. שלהי דקייטא נושף בעורפנו, וקשה להתאמץ מאוד. הגוף עייף וגם הנפש כבר זקוקה ומצפה למעט מנוחה ורוגע. אך אם החיילים מוסרים את נפשם בין פגזים ופצצות, גם אנחנו חייבים להתאמץ, פי כמה. כי התורה והתפילה שלנו הם הם אלו שיכריעו את גורל העם היושב בציון.
***
בתקופות סוערות כאלו, יש מן הסתם אנשים המחפשים תשובות "למה זה קורה לנו?" ו"מה ישראל צריכה לעשות כדי לצאת מהסבך", גם במהלכים הפוליטיים והמלחמתיים המתקיימים. בגיליון זה מתפרסם מאמר העוסק בגלות ישמעאל. חז"ל וגדולי הדורות חזו ברוח קדשם את אשר יתרחש עימנו עצמנו, ואנו מרגישים בחוש כיצד אנו חלק מפתיל שרשרת הדורות של עם ישראל, מחורבן בית המקדש ועד ימינו, עד בא משיח צדקנו בקרוב.
אסון חורבן המקדש וגלות ישראל החל בגלות בבל ופרס, יון ואדום, וכעת אנו שרויים בגלות ישמעאל, יחד עם שהותנו בגלות ארצות המערב, השולטות עלינו.
לדאבונינו, בעשרות השנים האחרונות אנו מצויים גם בגלות קשה, גלות בין יהודים. אנחנו לא שייכים לתקופה קצרה. המאורעות הקשים האורבים עלינו, אינם מאורעות חד-פעמיים, כי האמת היא שאנחנו, אבותינו, ואבות אבותינו הינם תמונה אחת מאלבום התמונות של הגלות. אנחנו וכל המאורעות שסביבנו הינם חוליה אחת בשרשרת הגלות, כאשר הקב"ה אוחז בשרשרת ומוסיף בה חוליה אחר חוליה, עד לסופה הטוב.
כשאנחנו רצים לממ"ד ב-2:30 בלילה, כשאבא דאג מההפצצות של נאצר, כשסבא קבר את כל משפחתו באושוויץ, וכשסבו של סבא התחבא מפחד הקלגסים בפולין, הכל כלול במילה אחת- גלות!
אנחנו לא לבד בגלות המרה הזו. אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, עם הנצח. ואנו ממלאים תפקיד כחלק מפסיפס המאיר את עמנו המפואר. תפקיד אותו ייעד לנו הבורא, אב הרחמן. כולנו, אנו ובנינו, אבותינו ואבות אבותינו, ואבות אבותיהם, משתייכים לשרשרת אחת ארוכה, שמחליפה גוונים וצבעים, שמות וכינויים, אך בעצם כולנו, כמעט אלפיים שנה סובלים בעוון הגלות, וכולנו, בעזרת ה', יחד עם קדושי כל הדורות שמסרו נפשם על קידוש ד', נשמח בקרוב יחדיו עם סיום הגלות וביאת משיח צדקנו.
- פרטים
-
קטגוריה: מאמרים אקטואליים
-
פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:02
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1357
קריאה למקבלי ההחלטות
אמנם בזמנים אלו האחדות היא חשובה מכל, אך נקודה אחת ראוי להדגיש:
כידוע מכתבי הקודש, התורה היא שמגינה על עם ישראל כמו שחפץ, כמו שריון,
ולומדי התורה שתורתם אומנותם, תפקידם הוא ללמוד תורה ואין תפקידם להילחם
במלחמות, אלא תורתם היא שמגינה על הלוחמים בשדה הקרב.
וכך כותב הרמב"ם על שבט לוי ועל כל מי שתורתם אומנותם:
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את
ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו
משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".
לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא
זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו", והוא ברוך
הוא זוכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך",
ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, שנדבה רוחו אותו
והבינו מדעתו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה'... ופרק מעל
צוארו עול החשבונות הרבים, אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש
הקודשים, והיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה
דבר המספיק לו כמו שזיכה לכוהנים ללויים".
וכך כותב החפץ חיים בשער התורה פרק ו':
"לכן האיש, שנגעה יראת ה' בלבו, יראה להשתדל בענין זה של החזקת התורה,
למען לא יתבעו ממנו לעתיד עבור דמי ישראל, כידוע שבעוון ביטול תורה, בנים
מתים (שבת ל"ב)... וגם למען כבוד ה' ותורתו הקדושה שנתחללו עתה
בעוונותינו, ואז אין קץ יהיה לשכרו, כמו דאיתא בירושלמי פרק בתרא דברכות:
אם ראית דור שמתרשלין מן התורה, עמוד והחזק בה, ואתה נוטל שכר כולם".
וזה לשון הזוהר הקדוש:
"בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, הקדוש ברוך הוא שמח
במעשי ידיו ושמח בעולמות כולם, והשמים והארץ עומדים בקיומם, ולא עוד אלא
שהקדוש ברוך הוא אוסף את הפמליא שלו ואומר להם: ראו עם קדוש שיש לי בארץ,
שהתורה מתעטרת בשבילם. ראו מעשי ידי שאתם אמרתם: "מה אנוש כי תזכרנו",
וכאשר רואים שמחתם ריבונם בעמו, מיד פותחים ואומרים "כמי כעמך ישראל גוי
אחד בארץ"...
לצערנו הרב, בשנה וחצי האחרונים התחוללה פגיעה חמורה בעולם התורה. פגיעה
כלכלית (מניעת פת לחם מרבבות משפחות אברכים שתורתם אומנותם - למרות
שהסכומים שהם היו מקבלים היו מינימליים ולא באמת פגעו בכלכלת ישראל)
ופגיעה ערכית עקרונית (הצגתם כ"עבריינים פליליים" כביכול).
אנא, בעת זו, קבלו על עצמכם, ועדיף שגם תוציאו הכרזה רשמית על כך, שאתם
פועלים מיידית לשנות את שני הדברים הללו:
א. דאגה לרשת כלכלית עבור אברכים שתורתם אומנותם: באמצעות מלגת קיום
הוגנת לכל מי שתורתו אומנותו.
מדינה שיש לה מליארדים עבור "מע"מ אפס", שעל פי חוקי הביקוש וההיצע יגיע
ברובו לכיסי הקבלנים והפקידים, יש לה גם כסף לתת לחם וחלב למשפחות
שמשקיעות את כל זמנן בשחפץ הרוחני של עם ישראל!
וכמו שמשקיעים בטנקים ובארטילריה ובכך מצילים חיי אדם, כך ראוי להשקיע
בכיפת הברזל הרוחנית שלנו, הם לומדי התורה, שמגנים בתורתם על חיי אדם.
ב. שינוי חוק הגיוס: בלי "מכסות", בלי "פלילי". זה מעליב את הלומדים וזה
מעליב אותנו כאזרחי המדינה, שהרי אנו נמצאים פה בזכות הבטחת התורה ואיך
נוכל להתייחס כך ללומדיה?
מי שתורתו אומנותו, אדרבא, ילמד ויעסוק בתורה ועל כולנו לכבד זאת להעריך
זאת. זה לא קל בכלל לשבת כל היום וללמוד תורה מתוך ריכוז ומסירות! ומי
שמוכן לקחת את עול התורה על עצמו - תפקידנו לעודדו ולחזקו ולומר לו אלף
פעמים תודה ורק תודה.
בל נפגע חלילה אנחנו באנשי השחפץ הרוחני שלנו! הם מגינים עלינו בתורתם -
ואנו מוכרחים להגן עליהם ועל תורתם. עם ישראל כולו, וצה"ל בפרט, זקוק
ללומדי התורה כלומדי תורה. אנו זקוקים להם שיאבקו איתנו ובעבורנו במלחמה
הרוחנית שלנו מול האויב. אל לנו לזלזל חלילה בחיל חשוב זה!
- פרטים
-
קטגוריה: מאמרים אקטואליים
-
פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:01
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1395
ראיון עם אל“מ עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי
מתוך מגזין "משפחה"
בתחילת מבצע "צוק איתן" התפרסם שמו של מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, בעקבות מכתב שפרסם לחייליו, בו כתב דברי חיזוק. "אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם, 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד''. ה' אלוקי ישראלי היה נא מצליח דרכינו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד האויב המנאץ שמך", כתב וינטר. "בשם לוחמי צה"ל ובפרט לוחמי החטיבה והמפקדים, עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם' ונאמר אמן".
בראיון למגזין ”במשפחה“, שמתפרסם היום, מספר אל"מ וינטר "החיילים לוחמים כאריות. רוחם איתנה, והם מאמינים בצדקת הדרך. הם יודעים מה הם עושים. הם יודעים כי הם מגִנים על עם ישראל והם לא מתבלבלים. אני מסתובב בין החיילים ומתמלא בעוז ותעצומות. אשרי העם שאלו הם בניו המוכנים למסור את נפשם ממש על העם והארץ. סגולת ישראל מתגלית בכל חייל וחייל ובכל בן לעם ישראל".
"מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה", הבהיר המח"ט הלוחם.
"לפני יציאה לקרב אני מקריא לפני חיילי את דברי כהן משוח המלחמה - 'שמע ישראל אתם יוצאים היום למלחמה' וכו'. אין אחד מהם, ואפילו החילונים ביותר, שאינם אומרים בכוונה עצומה את התפילה לפני יציאה לקרב. במלחמה, כשהחיילים יודעים שהם עשויים למסור את הדבר הכי יקר להם, את חייהם, הם מתחברים לאמת שלהם. כשאדם בסכנת חיים, הוא מתחבר לאמת הפנימית הכי עמוקה שלו, וכשזה קורה, גם הכופר הכי גדול פוגש את אלוקים. זאת הסיבה שבמלחמה כולם מאמינים, חוץ מזה שרואים כל כך הרבה נסים, שקשה מאוד לא להאמין".
על הלחימה הקשה אמר וינטר, "יש רושם בציבור כאילו יש יותר הרוגים ופחות הישגים. זה לא נכון, ממש לא נכון. הלחימה אינה קשה, היא פחות קשה ממה שציפינו. נכון, החמאס הוא אויב מתוחכם ואכזר, אבל בחסדי שמים אנחנו מתוחכמים יותר".
בכל מהלך השבועות האחרונים, ראה אל"מ וינטר נסים רצופים והוא מדבר עליהם במלוא האמונה. "נס כפי שהתרחש בעת הלחימה בחירבת חיזעה, לא ראיתי בכל ימי הקריירה הצבאית שלי.
החלטנו לתקוף את המקום עוד לפני עלות השחר, כדי שאיש לא יבחין בנו. כוח החלוץ הגיע למקום בזמן, אבל הלוחמים משום מה איחרו. לא ידענו מה לעשות כי בינתיים החל להאיר השחר, ונצנוצי אור החלו להראות את הלוחמים. מנגד היינו חייבים לתקוף, ואז פתאום הגנו עלינו עננים. ענני כבוד. לפתע כיסה אותנו, את כל הלוחמים, ערפל כבד, שהלך אתנו בכל ההתקפה. איש לא ראה אותנו. רק כאשר פוצצו הבתים שהיו צריכים להתפוצץ וכבר לא נשקפה כל סכנה לחיינו, התפזר לפתע הערפל. ממש 'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם'".
לאחר שחייליו הרגו חמשה מחבלים שיצאו מפיר של מנהרה, נשא כפיים לשמים ואמר ’ברוך השם, תודה לך השם‘. "מה שמנחה אותי, בפיקוד בכלל ובמבצע הזה בפרט", אמר בראיון, "הם שני עקרונות: לא חוזרים בלי לבצע, ועושים הכל כדי לחזור לשלום“.
וינטר גילה "בראשית המבצע פניתי לראשי ישיבות ולמקובלים ביניהם לרב הצדיק רבי יעקב עדס, וביקשתי מהם להתפלל להצלחת המבצע ולהצלחת חיילינו בקרב. הם הבטיחו לעשות זאת וביקשו ממני לקבל על עצמי משהו - עוד מצווה, עוד הידור. החלטתי לקבל עלי להתפלל שחרית בכוונה יתרה", אמר.
"דווקא בעת של מלחמה, שבה הרצון להצטרף לכוחות הלוחמים הוא עז, צריכים לחזור ולהדגיש שמה שהכי נדרש לעם ישראל זה שבני התורה ישבו וילמדו תורה ביתר עצמה ועוז. לימוד התורה מגן על עם ישראל יותר מכל דבר אחר. מי שיכול לשבת וללמוד - זאת חובתו".
- פרטים
-
קטגוריה: מאמרים אקטואליים
-
פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:01
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 1137
פרשת דברים / עדנה ויג
יהא השיעור להצלחת והצלת עם ישראל/לרפואת פצועי וחולי עם ישראל/לע"נ שלושת החטופים הי"ד ולע"נ החיילים הגיבורים שלחמו באומץ,במסירות ובאמונה וביניהם ברקאי ישי בן ירון אלחנן (שור) הי"ד
מלחמה, מחילה (=מנהרה), חמלה ("חמול על מעשיך") וחלום (=שיהיה שלום)
"אם רצונך בשלום היכון למלחמה" אמר וגטיוס הרומי, שחי בסוף המאה הרביעית לפני הספירה. ד"ר גדליה אלקושי ז"ל כתב על משפט זה בספרו "אוצר פתגמים וניבים לטיניים":"באמרה זו באה לידי ביטוי ההשקפה שחולשתו של יחיד או של ציבור תעודד את יצרי האלימות וההשתלטות של שכניו החזקים ממנו, מאחר שהם בטוחים כי תוקפנותם כלפי שכנם החלש תוכתר בהצלחה מלאה. לפיכך, כל הרוצה בחיים של שלום חייב להגביר אונים ולהימצא בדריכות מלחמתית מתמדת, שתרתיע את אויביו המתנכלים לו".
מוזר לי מאוד לבחור לכתוב על נושא של מלחמה,שהרי יש בפרשה נושאים נוספים שבשמחה הייתי כותבת עליהם (בע"ה בשנים הבאות), אך מכיוון שאנו נתונים עתה בעיצומה של מלחמת אין ברירה,מלחמת הישרדות ושמירה על חיינו וקיומנו, על אף (ואולי דוקא) שאנו רחמנים בני רחמנים וקשה לנו לראות סבל,הרס,פגיעות ועוד וכל העת אנו רוצים שלום (זהו חלום של דורות),מסתבר שכדי להגיע לשלום המיוחל, צריך ללמוד כיצד להתמודד מול אויב, "ללמד בני יהודה קשת" (שמ"ב א',18) ולעבור מלחמות.
בפרשה מסופר על דברים שקרו במדבר וגם על מלחמות שונות בדרך לארץ כנען והתמודדות מול עמים אחרים ושונים מאתנו.יש מלחמה שנכפתה על בני ישראל. אם מישהו בא להילחם כנגדנו,ברור שחובה להילחם עמו. בני ישראל פנו לסיחון מלך העיר חשבון ,דברו יפה,דברי שלום וסיחון המלך החזק בחר לצאת כנגדם למלחמה (דברים ב,33-34) "ויתנהו ה' אלוקינו לפנינו ונך אותו ואת בניו ואת כל עמו ונלכוד את כל עריו בעת ההיא..." ובפס' 36 נאמרת התובנה וההכרה ש:"לא היתה קריה (=עיר) אשר שגבה ממנו,את הכל נתן ה' אלוקינו לפנינו".על עם ישראל להכיר בטובות ש-ה' עשה להם ולדעת שלא נצחו בכוח עצמם.
בפרשה יש סוג נוסף של מלחמה -מלחמה יזומה לשם כיבוש שטח.עוג מלך הבשן היה גדול וחזק ה' אמר למשה (דברים ג',2) "אל תירא אותו (=אל תפחד ממנו) כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו". ובפס' 3 חוזרת התובנה וההכרה ש:"ויתן ה' אלוקינו בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד".ה' עשה נסים לבנ"י וכך יכלו לנצח מלך חזק שעַמו גר בערים רבות שלחלקן יש חומה (ולבנ"י לא היו באותה עת כלי נשק שבעזרתם ניתן לקעקע את החומה).
משה אמר את הדברים לעם כאשר הם עמדו לעבור לארץ כנען ושם יכולים להיות שני סוגי המלחמות.מלחמות שעם ישראל יוזם,כדי לכבוש את הארץ וגם מלחמות בהן עמים קמים כנגד ישראל ובני ישראל צריכים להשיב מלחמה.על בנ"י ללמוד מהמלחמות שלחמו ולהסיק מסקנות.
לקראת הכניסה לארץ אמר משה ליהושע:"עיניך הרואות את כל אשר עשה ה' אלוקיכם לשני המלכים האלה (=סיחון ועוג) כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה לא תיראום כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם" (דברים ג', 21-22 ).כתוב באגדת בראשית :"לא תיראום",למה?אלא לפי שהוא אומר (=דוד בתהלים כ"ז, 1):"לדוד ה' אורי וישעי -ממי אירא?!" שבשעה שישראל יראים מן המקום (=ה') -אף האומות יראים מהם.וכן דוד אומר:"ה' לי לא אירא" (תהלים קי"ח,6 ). כשהוא שלי-לא אירא וכשאנו מניחין יראתו (=אם ח"ו אנו לא יראי ה') אף האומות פושעין בהם (=אז האומות מרעות לעם ישראל) "זנח ישראל טוב-אויב ירדפו" (הושע ח',3) ומהו טוב שישראל זנח? אלא הכוונה על הקב"ה שנאמר "טוב ה' לכל" (תהלים קמ"ה,9)
ובמדרש הגדול פירשו מלים אלו כ אזהרה לא לפחד מהכנענים "כי ה' אלוקיכם הוא הנלחם לכם" (דברים ג',22).כשם שנלחם לכם במצרים,כך הוא נלחם בכניסתכם לארץ וכן הוא אומר (יהושע י',14) :"כי ה' אלוקי ישראל נלחם לישראל" וכן הוא עתיד להילחם לכם מארבע מלכויות,שנאמר (זכריה י"ד,3) :"ויצא ה' ונלחם בגויים ההם".
אם נוצר הרושם ,מדבָרַי עד כה, שתמיד ה' יילחם עבורנו ויעשה לנו נסים –הרי שֶאַל לנו להיות שאננים ולסמוך על הנס,כי עלינו להיות ראויים לעזרת ה' ולנסיו.מובא בפרשה מקרה שבו ה' לא היה עִם ישראל לאחר חטא המרגלים שבו העם בכה "ויבכו העם בלילה ההוא"(במדבר י"ד,1)ולא רצה לעלות לארץ.בסוטה ל"ה,ע"א נאמר שאותו יום היה ט' באב."אמר רבה אמר רבי יוחנן:אותו היום ערב תשעה באב היה.אמר הקב"ה:הן (=הם) בכו בכיה של חינם- ואני אקבע להם בכיה לדורות" לאחר שהבינו את טעותם ורצו לעלות לכיוון הארץ אירע חטא המעפילים שהעפילו להר חרף דברי משה ש-ה' לא בקרבם ושלא ילכו. ואז הם נגפו "ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם...ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה" (דברים א',44 )
שרש ר.ד.ף חוזר גם ב-ט' באב במגילת איכה,בה כתוב:"כל רודפיה השיגוה בין המֵצרים" (א',3 )
שאלה למחשבה:כיצד ניתן לפרש את המלים "השיגוה" ו-"בין המֵצרים"?(מהי תשובתך?ברורשיש אפשרויות שונות לתשובות)
הצעת תשובה:1.ניתן לפרש את הפועל "השיגוה" כתפישה,הצקה וגרימת צרות ובעיות לעם ישראל ואת המלים "בין המֵצרים" כתקופה שמכונה בשם זה (מ-י"ז תמוז עד ט' באב) האויבים יכולים (חלילה) להרע לעם ישראל.
2.ר' נפתלי מרופשיץ פירש את הפועל "השיגוה" כהבנה ואת המלים "בין המצרים" כמצב שבו יש צרות לעם (לאו דוקא בתקופה מסוימת בשנה):רוחו וגדולתו של העם היהודי יש ביכולתם של אויבינו להבין ולהשיג רק בזמנים שבהם היהודים נמצאים "בין המצרים",נאבקים בצרות ללא סוף וסובלים...הם,במקומנו,כבר מזמן היו נכנעים.הם,בתנאינו,כבר מזמן היו מאבדים את צלם האדם והופכים לחיות רעות.
כיום ביכולתנו להחיל את שני הפירושים הללו,על התקופה בה אנו נתונים עתה בצרות בתקופת "בין המצרים" האויב מנסה ל"השיג" אותנו ולפגוע,ואומות העולם יכולות אולי ל"השיג", להבין את הרוח והגדולה של עמנו, אך אל לנו להיות תמימים ולסמוך על הבנת האומות,שהיא זמנית ומשתנה ותלוית אינטרסים.אנו רואים שאויבינו זוממים להרע לנו,הם מתחמשים ומתאמצים לשכלל את יכולותיהם מ"מבצע" ל"מבצע",בבחינת "כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף"(ישעיהו י"ד,29 ). הסכנות הניצבות לפתחנו גדולות ומרובות ועלינו לנהוג לפי הכלל שקבע הפילוסוף והאסטרטג הסיני סון טסו במאה הששית לפנה"ס: "הכר את האויב שלך, והכר את עצמך- אפילו תילחם במאה קרבות, לעולם לא תובס. אם אינך מכיר את האויב אבל אתה מכיר את עצמך, סיכוייך לנצח או להפסיד שווים. אם אינך מכיר את האויב שלך ואינך מכיר את עצמך – אין ספק שתובס בכל הקרבות." האויב שונה מאתנו באמונתו,בהתנהלותו,בפרשנויותיו ובדברים רבים נוספים.כל מחווה של רצון טוב מצידנו-הוא מפרש כחולשה.האויב מחנך את ילדיו מגיל קטן לשנאה ולמלחמה ובאמנה הפלשתינאית ובאמנת החמאס נכתבה מטרתם :להשמיד כל יהודי בארץ וגם בעולם.
לאחרונה, שידרה הטלוויזיה הרשמית של הרש''פ סרטון שבו ילדה מדקלמת שיר הקורא ל"מלחמה אשר תכתוש את העושק ותוציא את נפש הציוני."
עלינו להכיר את עצמנו (בנוסף להכרת האויב) ולדעת שאיננו שוחרי מלחמה ,אלא להיפך.אנו שוחרי שלום.מדור לדור אנו מייחלים לקץ המלחמות וכאשר נולד תינוק אנו מייחלים שעד שיגיע מועד גיוסו כבר לא נצטרך להילחם ,אבל- עלינו ללמוד להגן על עצמנו ועל זכויותינו ולעתים אין ברירה וחייבים להילחם. יש בינינו כאלה החוששים מכך שעיסוק במלחמות עשוי להפוך אותנו לבעלי תכונות של רוע ואכזריות,אך אין זה מחויב המציאות,וכדוגמא אביא את דוד המלך שנלחם במלחמות רבות ויחד עם זאת כתב את מזמורי תהלים ברגישות רבה ובתקוה ורצון לשלום,אלא שבפיכחון ובודאי בתחושת כאב והחמצה אמר:"אני לשלום וכי אדבר המה למלחמה"(תהלים ק"כ,7).אז עלינו להמשיך ולחלום ולשאוף לשלום ולשמור על ערכינו ועל הטוב שבנו,אך יחד עם זאת עלינו להיות מוכנים ונכונים להילחם כדי להגן על בתינו ועל קיומנו מתוך תובנה והכרה שנצליח בכך בעזרת ה' שיחמול עלינו ויעזור לנו מאויבינו שחפרו מחילות ובאחדות,סבלנות ונחישות של הלוחמים שבחזית וכל האזרחים שבעורף נגן על הארץ ש-ה' נתן לנו.
שבת שלום! ומול המנהרות והרצון של אויבינו להשמידנו –נשיר ב"דרור יקרא":ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר
עדנה ויג This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
- פרטים
-
קטגוריה: מאמרים אקטואליים
-
פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 15:59
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 982
הנשק הסודי של החמאס
מאת הרב בנימין בלך
הרבה נאמר על ארסנל הנשק של החמאס. כפי הנראה, יש לו עשרות אלפי טילים, מספר לא ידוע של מנהרות טרור ומחסני נשק נסתרים, שאמורים לעזור לבעליהם להשיג את המטרה של חיסול ישראל ורצח אזרחיה.
ובכל זאת, אלה אינם כלי הנשק החזקים ביותר של החמאס.
לכלי הנשק הסודי של החמאס יש היסטוריה עתיקה. מקורה נמצא בתנ"ך, ושורשיו נעוצים כבר ברצח המתועד הראשון.
התורה מספרת לנו שכבר בראשיתו של המין האנושי, קנאה בין אחים הביאה לרצח, קין רצח את הבל. הצצה שטחית בפסוקים בפרשת בראשית, אינה נותנת תשובה ברורה מה בדיוק עורר את קין לרצוח את הבל. המדרש טוען שהוא פשוט הרגיש שהעולם לא מספיק גדול עבור שניהם. חיים זה לצד זה היו בלתי אפשריים. וכך, יום אחד קין הסתער. הוא היה בטוח שאלמנט ההפתעה יאפשר לו להשלים את מטרתו בקלות.
אבל זה לא קרה.
הסיפור, כפי שהוא מובא בתורה, מקמץ בפרטים. אולם יש בפסוקים רמזים שניתנו לנו כדי להבין מה באמת הלך שם.
"ויקם קין אל הבל אחיו, ויהרגהו" (בראשית ד,ח). המלה ויקם מתארת פעולה פיזית בעלת משמעות רבה. קין היה צריך לקום על אחיו בגלל שהוא עצמו היה על הקרקע. על פי המסורת היהודית, הבל היה חזק מאחיו. וכאשר הבל הותקף ללא סיבה, הוא הגן על עצמו. הוא הצליח להגן על עצמו כל כך טוב, עד שתוך זמן קצר אחיו היה בידיו, ושכב חסר אונים תחתיו. הסיפור היה אמור להסתיים כאן. אולם באותו רגע קין החליט להשתמש בנשק הסודי שלו.
בפסוק הכי מבלבל בתורה נכתב: "ויאמר קין אל הבל אחיו" (שם) – וזהו! באמצע הקרב, כשההתקפה נכשלה לכאורה, קין אומר משהו שמשנה את המצב ומאפשר לו לבצע בסופו של דבר את תוכנית הרצח הנפשעת שלו.
מה הוא היה יכול לומר? מה גרם להבל לשחרר את אחיו, שבשלב זה כבר היה ברור שהוא התכוון להזיק לו? זהו פרט חשוב, ומתבקש שהתורה תשתף אותנו מהו אותו נתון נעלם, מה אמר קין להבל כדי לגרום לו להרפות.
התשובה נמצאת ממש מתחת לאף. מה שקין אמר להבל היה פשוט ש...הוא האח שלו! זאת הייתה תחינה לרחמים, והוא ידע שהבל אחיו לא יוכל לעמוד בפניה. "אני כמוך", התחנן קין, "גם אני ילד של הקב"ה. שנינו בני אדם שנבראו בצלם אלוקים. כן, נכון שניסיתי להרוג אותך – אבל אתה, עם המוסריות הנעלה יותר שלך, ודאי לא תוכל להשחית את עצמך עם אותו פשע".
הנשק הסודי של קין היה הרחמים של הבל. וכשהבל באמת גילה רחמים, ושחירר את קין, הוא הכין את הקרקע למותו.
חולשתם וחוזקם של היהודים
כאשר החזק מאפשר לתוקף החלש להרים עליו יד, למרות כוונותיו הברורות של התוקף להרוג אותו, ואותו חזק מת כתוצאה מכך, התוצאה אינה רצח פשוט – אלא גם צורה מסוימת של התאבדות.
לכן, חוקי התורה אומרים לנו להציב גבולות לרחמים. על פי ההלכה, אנשים שמתכוונים לרצוח, מאבדים את זכותם לחיות. מקורותינו מתייחסים לדבר בדיון על מקרה שבו גנב פורץ לבית ומוכן להרוג את יושביו במידת הצורך, ונותנים לנו כלל ברור: "הקם להרגך, השכם להרגו".
על אחת כמה וכמה שהדבר נכון במצב של מלחמה. כן, מלחמה היא גיהינום. חפים מפשע נהרגים ואזרחים סובלים. ובכל זאת, הדור שלפנינו נלחם בהצלחה כדי להציל את האנושות ממטרותיו הברבריות של הרייך השלישי הנאצי. האם במלחמה ההיא לא מתו חפים מפשע? האם לא היו אזרחים תמימים ששילמו מחיר כבד על שכנותם לאותם מפלצות אדם? היו, ובכל זאת, זאת היתה מלחמה מוכרחת וצודקת.
ההיסטוריה חוזרת על עצמה. ממש כמו קין, גם החמאס סומך על טוב ליבם של היהודים כדי לפצות על חולשתו. הם יודעים שזו הנקודה החלשה שלנו, עם ישראל, שאנו רחמנים, ויש לנו בעיה מוסרית לעמוד מול צערם של אחרים, אפילו כשזה גורם לנו להפסיד. לכן החמאס יורה בלי אבחנה טילים על ערים מלאות באזרחים, כשהוא יודע מצוין שתגובה ישראלית תהיה מלווה באזהרות, לא מפציצים בלי שמזהירים (ונותנים בכך אזהרה לטרוריסטים לנוס על נפשם), לא מחזירים ירי למקומות מאוכלסים או למסגדים, בתי ספר ובתים מאוכלסים בצפיפות. על זה הם בונים, ושם הם מסתירים את אמצעי הלחימה שלהם.
ואכן, החמאס צודק. לרחמים היהודיים כמעט ואין גבולות. החמלה היהודית גוברת על ההיגיון.
עבור החמאס, ישראל היא השטן. אבל יש זמנים שבהם גם הם מראים גמישות מרשימה עם האידאולוגיה שלהם, לדוגמא, אותם זמנים בהם אחד מראשי החמאס או מבני משפחותיהם זקוק לטיפול רפואי דחוף. בנובמבר 2013, עמאל הנייה, נכדתו של איסמעיל הנייה, מראשי החמאס בעזה, התדרדרה למצב אנוש, עקב זיהום במערכת העיכול. בלי היסוס, הנייה שלח את התינוקת בת השנה לטיפול בישראל, והמדינה היהודית, בלי היסוס גם כן, פתחה את זרועותיה כדי לעזור לילדה. בדומה, בקיץ 2012, גיסו של הנייה הועבר במהירות את הגבול כדי לקבל טיפול חירום בליבו בבית חולים סמוך לתל אביב.
שבעים אלף תושבי עזה מחאן יונס ודיר בלאח, היו בחשיכה ביום ראשון בלילה אחרי שרקטה של החמאס שכוונה לישראל פגעה בקו מתח גבוה שמספק חשמל לכל האזור. כשטילים מעופפים סביבם, חברת החשמל הישראלית שלחה צוות תיקון – למרות העובדה שעזה לבדה חייבת על פי ההערכה 220 מליון שקל לחברת החשמל הישראלית (בתוך כלל החובות הפלסטיניים לישראל, שמצטברים לסכום המדהים של 1.5 מילארד שקלים).
המבצעים הישראליים נגד מנהיגי המחבלים מבוטלים, כשנראה שהמחיר יכלול מוות של אזרחים. נשקו הסודי של החמאס – מודעות להזדהות הישראלית המוטבעת עם תגובתו של הבל לתוכניות הרצח של אחיו החלש ממנו – הוא שנתן להם את האומץ לדחות כל הסכם להפסקת אש.
בהיסטוריית הלוחמה המודרנית, אין מדינה שנהגה בדאגה כה רבה לחייהם של אזרחים חפי מפשע כמו ישראל. זהו מאפיין ראוי לציון. ויחד עם זה, אנחנו לא יכולים להרשות לרחמים שלנו להוות מכשול במלחמה באויבינו שמנסים להרוג אותנו, ולסכן את חייהם של ישראלים חפים מפשע. החמאס מודע לנקודת התורפה שלנו.
יהי רצון שיהיה בנו הכוח להבדיל בין הגנה על אזרחים חפים מפשע (שאנחנו חייבים לעשות) וסילוק האיום מאלה שקמים להרוג אותנו (שגם את זה אנחנו חייבים לעשות).
