דלג לתוכן העיקרי

חדשות לקראת שבת

שמירת שבת עולמי
לזירוז גאולת עמי
שבת משיח לעם ישראל
ובמהרה יבוא הגואל
כל עם ישראל מתאחדים
בארץ ובכל העולם
לשמור שבת פרשת מקץ
קץ לכל הצרות
ונזכה לכל הישועות!
לקבלת חוברת חינם: שלחו מייל This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1625

סגר את המסעדה בשבת ופתח בתי קפה למהדרין: "נמאס מהשיח המכוער בין המגזרים"
 
כתבתה של  מיכל אריאלי, הידברות
 
"נמאס לי לשמוע את השיח המכוער שנוצר בין הציבור החרדי לרוסי, וזה מה שגרם לי לקום ולעשות מעשה", את הדברים אומר לנו גנאדי מולר, הבעלים של 'מסעדת ווקס' שהייתה פתוחה עד לפני כחודשיים בחוף הקשתות באשדוד. המסעדה, אשר נחשבה לשם דבר בקרב עולי ברית המועצות שאינם שומרי מצוות, הציעה מאכלים ייחודיים ושעות פתיחה עד השעות הקטנות של הלילה. היא גם הייתה פתוחה בסופי שבוע, כולל בשבתות, מה שסחף אליה המונים שהגיעו לבלות בחוף הים.
 
אלא שלפני כחודשיים החליט מולר לעשות מעשה, ולפתוח רשת בתי קפה כשרים למהדרין תחת השם 'פונץ'. "היו שיקולים שונים שגרמו לי להחליט על כך", הוא מספר, "הדבר העיקרי שהוביל אותי הוא הרצון שהיה לי מאז ומעולם להתאים את עצמי לכל הסגנונות ולכל הציבורים. כחלק מכך אני מקפיד להציע ברשת שהקמתי משקאות ללא סוכר ומוצרים ללא גלוטן, אני מביא מגוון עצום של סוגי מאכלים, כדי שכל אחד יוכל למצוא את מה שהוא אוהב, ובין היתר אני גם דואג לכשרות מהדרין ולסגירה בשבתות, כדי שהציבור החרדי יוכל לבוא וליהנות גם כן".
 
 
 
"נמאס מהשיח המכוער"
אבל היה גם דבר נוסף שהוביל לתפנית המשמעותית. "בתקופת הבחירות שמעתי הרבה מאוד דיונים מכוערים, בהם הציבור הרוסי השמיץ את החרדים וכינה אותם בכינויים שאני אפילו לא מסוגל לצטט. מנגד, כאב לי שיש אנשים בציבור החרדי שמכלילים את עולי חבר העמים, וחושבים שכולם מעוניינים להתנכל להם, מבלי להבין שיש גם יהודים ממוצא רוסי שרוצים שלום בין הצדדים ואוהבים את כולם. אני לדוגמה איני אדם דתי, אבל אני יהודי מאמין, והשכל הישר שלי אומר שאפשר למצוא דרך להשכין שלום בין הצדדים ולדאוג לכך שכולם יהיו מרוצים".
 
 
 
בשלב הראשון פתח מולר את הסניף הראשון של 'פונץ' בכיכר הסיטי באשדוד – סניף כשר למהדרין. לאחר מכן הוא הוסיף את הסניף בגן העיר, אף הוא מהדרין, ובשלב הסופי סגר את מסעדת 'ווקס' בחוף הקשתות, ופתח במקומה סניף שלישי של פונץ', גם כן בכשרות מהודרת. "הרגשתי שלא ייתכן להחזיק רשת כשרה למהדרין, ובמקביל לנהל מסעדה שפתוחה בשבתות", הוא מסביר.
 
לדבריו, לא היה לו קל לקבל את ההחלטה הזו, מאחר שמסעדת ווקס חוותה הצלחה כבירה במהלך שנות פעילותה, והיא הייתה מלאה במשך כמעט כל שעות היממה. "אני לא יכול להגיד שלא פחדתי כשהחלטתי על המהלך הזה", הוא מודה, "אבל כשאני רואה היום את כל סוגי האנשים מגיעים אליי, גם עולים חדשים, גם בעלי כיפות סרוגות וגם חובשי כיפות שחורות – זה משמח לי את הלב".
 
ואתה לא חושש מהפסדים?
 
"לא, לדעתי זה שסוגרים מסעדה בשבת לא מוביל בהכרח להפסדים, אפשר גם להרוויח".
 
 
 
 
 
"אנשים קראו לי 'בוגד'"
גנאדי אינו נח לרגע. בימים האחרונים הוא חתם עסקה עם זכיינים בנתניה, באשקלון וברחובות, שם יוקמו בתי קפה נוספים של 'פונץ', כולם גם כן כשרים למהדרין. "אנחנו מציעים בבתי הקפה מוצרים מאוד מיוחדים", הוא מספר, "יש לנו קפה טעים במיוחד ומאפים מיוחדים שלא מיוצרים בשום מקום אחר בארץ, אלא רק אצלנו, כמו גביניות מיוחדות, אגוזי ריבת חלב, עוגיות אלפחורס, פחזניות ממולאות, ועוד מאפים נוספים. המאפים שלנו נאפים לעיניו של הלקוח, אלו לא מאפים שישבו והתייבשו במשך כמה שעות. יש לנו גם קוקטיילים ואייסים, וכן גלידה אמריקאית בשלושה טעמים, כולל גביעי וופל שמיוצרים אצלנו במיוחד".
 
איך אנשים הגיבו כששמעו שסגרת את המסעדה בחוף הקשתות?
 
"עד היום, למרות שחלפו כחודשיים, יש הרבה אנשים שמתקשרים אליי ומבקשים לדבר איתי על כך, אולי חושבים שיצליחו לשכנע אותי לפתוח את המסעדה בחזרה. יש כאלו שאומרים לי בצורה ברורה: 'עשית טעות, משגיחי הכשרות יהרסו אותך ולא ייתנו לך לחיות'. היו גם כאלו שקראו לי 'בוגד' ושאלו: 'איך העזת? הרי כל העיר מכירה אותך ויודעת שאתה פתוח בשבתות. איך נבוא להתארח אצלך?' אבל מצד שני יש גם הרבה שמעודדים. אני אישית לא מתרגש מאף תגובה. עם הזמן גיליתי שהחברים שלי נשארו חברים שלי, ומי שלא – כנראה לא באמת חבר. אני יודע שעשיתי מה שנכון, יש לי סיפוק, ואני מאמין בדרך שלי. אני הולך בדרך שלי עד הסוף, וברור לי שבסופו של דבר כל הדיבורים יישכחו ומה שיישאר זה הטעם הטוב בפה".
פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1831

ידידיה מאיר קורא לכם להיות אכפתיים לשבת, לא להיות "מהאו"ם"
מה קרה לנו, שומרי השבת, שהתחלנו לדבר ככה? שהתחלנו לחשוב ככה? למה אנחנו נכנסים כל כך בקלות לראש של הצד השני?
 
1. השבת האחרונה, שבת קודש פרשת וישלח, היתה הפעם הרביעית שבה דרסו גלגלי אוטובוסים עירוניים את השבת בגוש דן. מה שעצוב לא פחות מעצם חילול השבת הציבורי הזה בלב מדינת ישראל, הוא התגובות הדתיות. תראו, מרון חולדאי כבר אין לי כל כך ציפיות. הוא תינוק שחצן שנשבה. אבל מה עם כל אוהבי השבת?
 
חשוב להבהיר כבר בהתחלה: אין לי שום רצון להתערב, חלילה, בחייו האישיים של אף אחד. אני באמת נגד כפייה דתית. אבל אני גם נגד אדישות. לא נראה לי נכון לקרוא פה כעת לארגון הפגנות ענק נגד ראשי הערים, כי זה רק יחזק אותם וידליק את הנושא בבחירות הבאות עלינו לרעה, והתקשורת כולה תעסוק באיזה שלט מטופש שמישהו יחזיק בשולי ההפגנה הזו ("הסתה!"). נדמה לי שגם הח"כים הדתיים והחרדיים הבינו את זה, ולא סיפקו לחולדאי ולחבריו את הסחורה המבוקשת. אבל האם זה אומר שאפשר פשוט לעבור לסדר היום? האם זה אומר שזה לא מצער אותנו, ושאנחנו לא חושבים מה אפשר לעשות?
 
הרי יש כאן כמה ראשי ערים שקמפיין ההדתה עלה להם לראש, והחליטו, בין בחירות לבחירות, לקבל החלטות דרמטיות על צביונה של המדינה. לא מדובר פה על עניינים מוניציפליים של איסוף אשפה או גזם. מדובר בשורה של סוגיות לאומיות עקרוניות מאוד: איך ייראה הרחוב במדינת ישראל בשבת? האם מאות נהגי אוטובוס מסורתיים שרוצים לעשות קידוש עם המשפחה שלהם ביום היחיד שבו כל בני הבית בחופשה, יוכלו לעשות זאת, או שייאלצו לקחת משמרות בשבת? והאם משלם המיסים – הארנונה במקרה הזה – צריך לממן מכיסו מהלכים כאלה?
 
 
 
2. אז מה עושים? קודם כול, כואבים. מביעים אכפתיות. בחודש האחרון, כל כך הרבה כותבים ומגיבים דתיים פרסמו טקסטים שלמעשה מביעים אהדה לתחבורה ציבורית בשבת. אין ברירה, הם כתבו. חייבים להתחשב, זה המצב. מה אנחנו מצפים, שהם ייקחו מונית במקום אוטובוס? שהם לא ייצאו למרכזי הבילוי? מדובר בכותבים שבדרך כלל, כשעוסקים בסוגיות של ימין ושמאל, לא מסכימים לוותר על קוצו של יו"ד. שם – זה ייהרג ואל יעבור. אף שעל. קיר ברזל. אבל מהי השבת לעומת חאן אל אחמר?
 
מה קרה לנו, שומרי השבת, שהתחלנו לדבר ככה? שהתחלנו לחשוב ככה? למה אנחנו נכנסים כל כך בקלות לראש של הצד השני? למה כשמדובר במאבקים על ארץ ישראל אנחנו לא נוטים אף פעם ללמד זכות על השמאל, מכריזים בנחרצות שהוא טועה ומנסים לשכנע? האם השיח המכיל הזה נובע רק מהתחשבות באחר, או שמא גם מחוסר אמונה בקדושת השבת, ובכל הטוב והברכה שהיא מביאה איתה לכולנו? האם איבדנו את האמונה בקדושת עם ישראל? בקדושת ארץ ישראל (כן, כולל תל אביב)? האם אנחנו מקבלים את הנחת היסוד שלנצח יהיו יהודים שומרי שבת ויהודים מחללי שבת, או שאנחנו מאמינים שאפשר לשנות? האם הצטרפנו לחסידות סאטמר, שלא רואה שום ערך במדינת ישראל? אין לנו שום סנטימנט לצביון של המדינה? אנחנו סתם אוסף של עיירות מפוזרות, ושכל מחוז או קולחוז ינהג כפי רצונו? ובכלל, זה נראה כאילו יש החרדים, יש החילונים, ובסוגיות מסוימות הציונות הדתית הפכה ל"אובייקטיבית", לשוחרת אחדות ולא לשוחרת שבת, שמסתכלת על הנושא כאילו היא מהאו"ם.
 
רק תדמיינו שהיינו מכריזים על קמפיין שבת. כל אחד מזמין משפחה שתטעם ותראה. כן, כן, ממש כמאמר הקלישאה "בואו תעשו אצלנו שבת". כל אחד מחפש שכן או חבר מהעבודה שיבוא לקידוש. כל אחד מעלה פוסט שמספר מהי שבת בשבילו ולמה היא יקרה לליבו, או אפילו סתם תמונה של שולחן שבת ערוך ומוכן. כל אחד שומע ומשתף יותר שירי שבת. אלה רק רעיונות ראשוניים. הרב קוק כתב פעם שהוא מחכה ל"משורר התשובה". אני אישית מחכה ל"קופירייטר התשובה". מישהו שיודע להשתמש בכלים השיווקיים החדשים כדי לחבר אנשים למתנה הטובה הזאת. מישהו שייצור קמפיין המונים משנה תודעה. להערכתי אדם כזה יגיע מקרב החוזרים בתשובה, אלה שיודעים מהם חיים בלי שבת ומהם חיים עם שבת.
 
 
 
3. בחודש חשוון תש"ח, כחצי שנה לפני הקמתה של מדינת ישראל, פרסם צעיר מוכשר ומבטיח בשם פנחס קהתי מאמר בגיליון השני של עיתון "זרעים". בער בו רעיון גדול: תנועת בני עקיבא תוביל את נושא השבת בעם ישראל. "השבת כיסוד חינוכי", הוא קרא למאמר.
 
בפתיחה, לפני שעסק בחשיבות השבת, הוא כתב על המשבר של הנוער הדתי באותה תקופה, והציע פתרון: "תוכנית השבת היא דרך רצויה ומועילה לחיזוק האמונה וביסוס ההכרה הדתית של חברינו. בנושא השבת כלולים יסודות האמונה הישראלית ועיקרי ההשקפה היהדותית: מציאות הבורא, חידוש העולם, השגחה פרטית, בחירה חופשית, קדושת החיים, יסוד החירות ועוד. 'עניין השבת הוא שורש האמונה לידע שהעולם הוא מחודש. וכיון שברא הכול הוא אדון על הכול, ואנחנו עבדיו ומחויבים לעשות רצונו ולעובדו בכל גופינו ונשמותינו וממונינו, כי הכול שלו' (משנה ברורה)".
 
 
 
 
4. אבל קהתי לא מסתפק רק בעיסוק בשבת ובהלכותיה. "מלבד זה יש לדייק כי תוכניתנו היא גם 'לעשות את השבת'. יש לעשות את השבת כשאיפה מרכזית בחיינו, כיסוד להגשמה אישית, כמשאת נפש דתית ביחס לצביון החיים ביישוב כולו. אין כאן רק פעולה המסתיימת בסידור תוכנית וביצועה, אלא אידיאה נשגבה שיש להחדיר אותה בין חברינו. בדרך זו ייווצרו בוודאי התנאים להווי דתי מובהק בתוך מסגרת הסניף והארגון כולו. אכן, גדול כוחה של השבת להשפיע השפעה ניכרת על כל הלך רוחנו ואורח חיינו. כל מה שמתקרב יום השבת, גדלה והולכת השפעת רוחה וריחה של השבת בכל פינות חיינו. יום השישי כפרוזדור אחרון לטרקלין. ועם כניסת השבת מכריזה ומבשרת הדלקת הנרות כי 'קדושת השבת ירדה ופרשה את כנפיה על ישראל'. מאותו רגע ועד למוצאי שבת, כל פרטי חיינו וכל מעשינו הרוחניים והגשמיים מקודשים בקדושת השבת. 'וכבדתו – שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול, שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, כי קודש היא לכם – מגיד שהשבת מוספת קדושה על ישראל'. השבת היא אפוא מרכז החיים של האדם מישראל. אם נרכז את מחשבתנו במהותה של השבת ונתמסר לעשות את השבת, יתחדשו בתוך חברתנו ערכים וביטויים מיוחדים. תתפתח הבחנה אחידה ויתגבש מתוך כך בארגוננו צביון חיים תורני והווי דתי מחנך ומשפיע".
 
 
 
.5 ואז, בסוף המאמר הארוך והמקיף, שהובאו כאן רק חלקים ממנו, עובר קהתי למה שהוא רואה כמשימה לאומית: "הדברים שהזכרנו מכוונים בעיקר לשיפור החיים הפנימיים שלנו, לביצור עמידתו הדתית של החבר וליצירת הווי תורני בתוך מסגרת הארגון. ברם ישנה עוד בעיה יסודית שעד כה לא עמדנו עליה במידה מספיקה, והיא: כיצד לחנך את חברינו להכרה ולהרגשה כי תפקידנו להגשים את תורת ישראל בתוך מסגרת האומה העברית כולה המחדשת את חייה הממלכתיים בארצנו הקדושה. ובכן, גם ביחס לבעיה הזאת משמשת השבת יסוד ראשון ועיקרי. עלינו להיות חלוצי השבת של קודש. מופת ודוגמה לגבי הציבור המחטט ומחפש תיקון לחייו החילוניים. תפקידנו להדליק ביישוב את הנרות של שבת קודש ולהפיץ על ידם את האור העליון של השבת העברית המקורית. אנחנו צריכים לראות את עצמנו אחראים לא רק לגבי ארגוננו, אלא גם לגבי האומה כולה. במיוחד עכשיו, בשעה שאנו מתכוננים לכונן בעזרת צור ישראל וגואלו את מדינתנו העברית. את ההכרה הלאומית הזאת, ואת הרגשת אחריותנו לגבי העם כולו – יש להחדיר בין כל חברינו עד שנראה את עצמנו כמשרתי האומה העברית שבין שאר התפקידים הלאומיים. יש לנו תפקיד יסודי מיוחד לעמוד על משמר צביונו הרוחני של העם וקדושת חייו על ידי הגשמת השבת שלנו, שבת הקודש, בחיי האומה כולה".
 
קהתי מסיים את מאמרו, שכאמור נכתב בימים המכוננים של תש"ח, חודשים ספורים לפני הקמת המדינה, בקריאה נרגשת לציונות הדתית: "רבים ראו את תפקידם המיוחד בגאולת האדמה, אחרים בתחיית השפה העברית. אנחנו רואים את חזון חיינו הדתיים בקדושת השבת למען גאולת העם. 'אין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת'. סביב התוכנית הזאת עלינו אפוא לרכז את עבודתנו החינוכית, בכדי לפתור לא רק את בעיית לימוד התורה, אלא גם את בעיות החינוך הדתי כולו. לבסס את ההכרה הדתית של חברינו. ליצור בארגון הווי תורני דתי, לחנך את החבר לקיום מצוות, ולהכשיר את החבר לתפקיד לאומי חלוצי: לקדש את השבת בציון ולקדש את העם היושב בציון על ידי שבת הקודש".
 
 
 
6. למעלה מ-70 שנה חלפו מאז שנדפסה הקריאה הנלהבת הזו. אולי אם היו מקשיבים לרעיון שלו, לתפקיד ההיסטורי שהוא ייעד לציונות הדתית, השבת במדינת ישראל הייתה נראית אחרת. עדיין לא מאוחר.
 
הטור פורסם בעיתון "בשבע".
פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1834

מי אוהב את השבת?

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

במוצ"ש הקרוב תיערך בישראל תחרות זמר עולמית הנקראת אירוויזיון הנחשבת התחרות לאירוע המוזיקה הגדול ביותר בעולם, עם מאות מיליוני צופים מדי שנה מכל העולם. ישראל החילונית עסוקה מעל הראש, בעיסוק אובססיבי בתחרות, זאת מפני שהיא מתקיימת במוצ"ש בישראל.

מאות ואולי אלפי 'היתרי עבודה' ניתנו על ידי משרדי הממשלה למאות יהודים, שייאלצו לעבוד בשבת הקרובה ולחללה בריש גלי. היהדות התורנית זועקת בקול רם כנגד חילולי השבת החמורים, אבל בשקט בשקט כולם יודעים ששום שר או נציג חילוני, לא ינקפו אצבע בכדי לבטל או להמעיט את חילולי השבת הקרובה, ה' ירחם. הרי כל מי שגר בכדור הארץ, ואינו שומר מצוות, בטוח במאת האחוזים שהתחרות העולמית והכל כך מתוקשרת הזאת, דוחה שבת, רח"ל...

אז מה עושים? מתייאשים? יודעים שבכל מקרה אין מה לעשות?

ואז קם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א וכותב לנו מכתב: "הנה קמו מרשיעי ברית לחלל את שבת קדשינו ותפארתנו בפרהסיא גדולה ביד רמה ה"י, גם כופין על שומרי שבת רבים לעבוד ביום השבת ואין אתנו כח לעמוד כנגדם ולהפר עצתם, והדבר הוא סכנה לכל הישוב כאן בארה"ק, כדאיתא בשבת קי"ט ב' מקראי דירמיה' י"ז, ומה בידינו לעשות".

--- מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מבין שבדרך הטבע, לפי כל ברומטר טבעי, "אין אתנו כח לעמוד כנגדם ולהפר עצתם"...  "ומה בידינו לעשות"...

אבל כן, יש בידינו לעשות!!

"אולם כוחנו בפה אומנות אבותינו, ועלינו לזעוק ולהריע, ולהתחנן לפני הקב"ה להגן עלינו מפני כבוד השבת המחוללת, ושלא יפגע ח"ו זעקת השבת לא בשומרי השבת בפרט, שהם רוב מנין ובנין יושבי ארה"ק, וגם לא תבא רעה ח"ו, על כל הישוב בכלל, ועלינו לגלות דעתנו כי אין ידינו במעל הזה, ואנו מתנגדים לזה בכל דעתנו, ואנו חפצים בשבת, ומתענגים על מתנת השבת", ממשיך מרן שליט"א וכותב במכתבו ומבקש שכולנו כאחד נתכנס ונתפלל להשי"ת שישמור על שבת קודש. לפי בקשת הגר"ח קניבסקי שליט"א, נתכנס כולנו בליל שישי הקרוב ונעתיר בתפילה להשי"ת שיחוס על השבת, על מחלליה ועל שומריה. על אלו הרוצים לחחלה- שישובו בתשובה, ועלינ- שלא ניענש חלילה בעוונם, רק בגלל שלא פצינו פה, לא מחינו, לא ניסינו להעביר את 'גזירת חילול השבת שרוב הציבור לא רוצה לעמוד בה'....

ומרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטין שליט"א כותב ומצטרף במשפטים חדים וברורים, "ראוי שכל אחד ואחד יתחזק בעניניבענייני שמירת שב"ק, ודאי שזה ישפיע על כל הציבור שישמרו שב"ק כראוי. ידוע לי מהחזו"א זללה"ה שאמר שכאשר בני תורה מתחזקים בשמירת שב"ק זה משפיע על כל הציבור שישמרו שבת קודש כראוי".

כדי שנוכל להשפיע, עלינו ליצור קודם כל לעצמנו שבת קודש אמיתית.

שבת נקראת בגמרא מתנה. "מתנה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל". לא כתוב "מתנה יש לי בבית גנזי והנחת תפילין שמה", כי הנחת תפילין אינה מתנה אלא מצווה. אי אפשר לומר לילד "מתנה יש לי בשבילך- להכין לי כוס תה"... מתנה היא דבר שניתן מהנותן למקבל, לא פעולה שעושה אותה המקבל. על שבת כתוב שהיא מתנה. היא השפעה מיוחדת מהקב"ה. כלומר, הקב"ה כביכול נתן לנו במתנה את יום מנוחתו. העובדה שאנחנו משתתפים כביכול במנוחה של הקב"ה היא אות ברית בינו ובינינו. רק מי שקרוב מאוד אל ה', יכול להשתתף עימו במנוחתו. לכן גוי ששבת חייב מיתה. השבת היא שלנו, אהובי ה', ולא של כל האחרים.

מהותה של המנוחה היא מצב של שלימות והשגת התכלית המבוקשת. כלומר, ההגדרה של "עמל" היא מאמצים ליצור ולהשיג את המצב שאליו אנחנו שואפים להגיע, וההגדרה של "מנוחה" היא שאין צורך לטרוח ולהשיג, כי הגענו כבר למצב הרצוי.

מנוחה ביחס לקב"ה מתפרשת שיש לו כביכול נחת בעולמו. כל השבוע העולם צועד כל הזמן לקראת התכלית של כבוד שמים בשלמותו כשיגמר התיקון של העולם, ובשבת ישנה איזו שהיא תכלית, כאילו כבר הושגה המטרה. זוהי הכוונה ששבת היא מעין עולם הבא. שבת הוא יום של נחת של הקב"ה בעולמו. השתתפות שלנו במנוחתו של הקב"ה פירושה שגם אנחנו מקבלים את השלמות שישנה בבריאה בשבת.

עבודתינו הרוחנית בשבת אינה בסגנון של לעשות וליצור, כמו בכל השבוע, אלא לשמוח עם הקב"ה ועם מה שהוא נותן לנו. תפקידנו לעשות מאמץ להיכנס למצב המרומם של שבת. הבה נתבונן במבט הזה על ההלכות שנאמרו בשבת: לא יוצרים כלום, לא עמלים לפרנסה, לא בונים מאומה, לא דואגים ולא מתכננים את העתיד. האוכל מוכן מראש והוא לא עולה לנו פרוטה, כי הוא מחוץ לקיצבה שאנו מקבלים מהקב"ה לכל השנה. אנחנו במצב של שלימות שלא דורשת מאיתנו ליצור כלום. הכל כבר מוכן. כאילו אתה בבית מלון.

גם התפקיד הרוחני שלנו בשבת שונה מעל השבוע. כל השבוע אנחנו עובדים להרבות כבוד שמים ולתקן את עצמנו במהלך של עמל ויגיעה. אנחנו מתרכזים בעצמנו, ליצור ולהתקדם על ידי מעשינו, אבל בשבת הקב"ה הוא זה שמשפיע את ההצלחה והקירבה אליו. התפקיד שלנו הוא רק להתבטל אליו ולקבל את השפעתו. התפקיד שלנו הוא לעבוד את ה' בדרך של רוגע ונחת, "להתענג על ה'", גם בזה יש תפקיד, אבל תפקיד מסוג שונה. (וראו בספר 'חישבתי דרכי' בארוכה).

מה זה אומר למעשה?

מסביר לנו בספר "חישבתי דרכי", ע"פ המבואר בספה"ק: לימוד טוב בשבת, לא במסגרת המלחיצה והדורשת של כל השבוע, אלא בהנאה ובשמחה, מתוך בחירה של מה שליבו חפץ, הוא לימוד אחר לגמרי. גם בלימוד הסדיר, כשאדם נמצא במצב רגוע, הראש יותר פתוח. זו מציאות התפילה בשבת, שאינה עוסקת בבקשות ובשפיכת שיח לפני ה', אלא בשבח ושירה. קבלת שבת בשירה וזימרה, פסוקי דזימרה ארוכים יותר, ברכת יוצר אור עם תוספות, ובאופן כללי, אוירה מסוג שונה מכל השבוע. התפקיד שלנו בעבודה הזאת כולל גם שיתוף הגוף. לתת לעצמנו אוכל משובח, לשבת רגועים בסעודה במשך זמן ארוך, לשיר ולהודות לה' על העולם הנפלא שברא, על קרבתו אלינו ועל המנוחה שנתן לנו.

רש"י הקדוש מסביר שהנשמה יתירה שאנו מקבלים בשבת,  היינו "רוחב לב למנוחה ושמחה ולהיות פתוח לרווחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו". כוונת רש"י היא, שבשבת הכח הנפשי הנהנה מהאוכל נהיה יותר גדול. הוא לא נהנה מהאוכל כמו פרה, אלא כמו אדם גבוה שנהנה מחוויה רוחנית, החלק המרומם שבו גדל יותר ונהיה יותר דומיננטי.

"שבת" היא חוויה שכל אחד מרגיש אותה על בשרו בחוש, אין יהודי שלא שואב משבת כוחות נפשיים למלא את המצברים המתרוקנים כל השבוע. שומר שבת המאושפז בבית חולים חילוני בשבת, מרגיש אומלל. הוא לא הפסיד מצוה, אך הוא הפסיד חוויה, שבת היא חוויה מוחשית ונפלאה.

וזה מגלה על כל המהלך של המצוות, כי כל דבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. מהלך העבודה שלנו לקב"ה אמור לבנות אותנו ולסדר את חיינו על הצד היותר טוב. הקב"ה אוהב אותנו, "אהבתי אתכם אמר ה'", ולכן קיבלנו ממנו את המתנה הנפלאה, מתנה ושמה שבת. ומי שלא מבין את זה, בינתיים, מעדיף תחרות זמר מ... שבת קודש.

 

הבה ניקח על עצמנו משהו קטן לשבת הקרובה, כדי לחזק את ארץ ישראל כולה בקדושת השבת. למשל, לא לעסוק בענייני חולין בשבת.

חז"ל אומרים שאין זה מן הראוי לדבר דברי חולין בשבת, המושג "דברי חולין" הוא מושג משתנה, יש בו כמה וכמה דרגות. ננסה לדרג את זה: א. שיחות על תחושות וחוויות אישיות. ב. שיחות על חוויות הילדים בחיידר ובבית הספר. ג. שיחות על המשפחה המורחבת. ד. שיחות על השכנים ועל כך שמשפחת לוי הרחיבו את הדירה והחדרים החדשים שבנו מתוכננים טוב. ה. שיחות על קניות מתוכננות. ו. שיחות על מחלוקות בישיבות ובחצרות ועל פוליטיקה חרדית, ארצית או מקומית. כל שיחה עומדת ברמה שונה ומכניסה את המשוחחים לאווירה שונה.

ברור שככל שננסה לדבר על דברים יותר נקיים, יותר טובים, יותר נעימים לנפש ופחות זולים, כך הקדושה והאווירה המרוממת של השבת נשמרת יותר.

אפשר להתחזק בהוספה בלימוד תורה בשבת, על חשבון כל כך הרבה שינה/קריאת עיתונים. אפשר להקדים את כניסת השבת או לאחר את צאתה, אולי ללמוד בכל סעודות השבת כמה הלכות שבת ואולי להחליט יחד, בחיק המשפחה, על חיזוק קטן בנושא הקשור לשמירת השבת שלנו (גנרטור לשבת/ הקשבה קשובה יותר לסיפורי פרשת השבוע של הזאטוטים בשולחן שבת/ שכולם כולם שרים בשולחן שבת, בלי לסור באמצע לספה ולהציץ בעיתון../ לא להתרגז יותר מידי בשבת/ התארגנות מוקדמת יותר לקניות לשבת, או כל דבר אחר).

 

והנה, התקרבנו בעצמנו, וכך נקרב את כלל ישראל כולו, אל שבת קודש, כי –כך כותב מרן הגר"ג אדלשטין שליט"א- "כאשר בני תורה מתחזקים בשמירת שב"ק, זה משפיע על כל הציבור שישמרו שבת קודש כראוי".

(פורסם בעיתון קוראים אלעד)

פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 2107

כנגד חילול השבת ההמוני שנכפה עלינו - בואו נקדש את השבת לפחות בביתנו
 
מנוחה פוקס, הידברות
 
 
פעם יכולנו לעצום עיניים ולא לראות.
 
השבת הייתה מחוללת באזור אחד, ואנחנו היינו באזור אחר. איננו יודעים. איננו שומעים.
 
אבל היום, כשהכול כל כך פתוח, נגלה, מדובר ומתנוסס, גם בלי להיות בעניינים כולנו יודעים. כך כשהשבת מחוללת בריש גלי, אי אפשר שלא לשמוע מזה. אי אפשר שלא לדעת.
 
ומכיוון שבעל כורחנו אנחנו שומעים על כל עיוות ורוע שמתקיים בארצנו, אנחנו גם מחויבים להגיב.
 
כנגד חילול השבת ההמוני שמתקיים מול עינינו בארץ קודשנו, אין לנו אלא לזעוק. את זאת אנו עושים באופן שבו גדולי ישראל מחנכים אותנו: בתפילה, בקריאה, בצעקה אחת גדולה.
 
אבל מה אנו יכולים לעשות במשפחתנו הקטנה, כדי שילדינו יבינו ויראו שהדבר באמת כואב לנו?
 
איך נוכל לנהוג בצורה כזו, שבה יראו ילדינו שאיננו עוברים לסדר היום, כששבת קודשנו מחוללת?
 
אני אומרת תמיד להורים: "דעו לכם, שיותר ממילים, זועקות החוויות. לכן, כשאנחנו רוצים לומר לילד מה 'לא' - נחזק את ה'כן', והוא יבין".
 
לא נוכל לעשות מאומה נגד חבריו בכיתה שמדברים במילים לא יפות, אבל נוכל לחזק את ביתנו במילים נכונות וראויות, ולא לאפשר לביטויים שאינם לרוחנו, להיכנס לשטחנו.
 
לא נוכל לעשות שום דבר נגד מורה שמתנהג לילדים בצורה רצינית מדי, לטעמנו, אבל נוכל, לפחות אצלנו בבית, להיות קלילים יותר עם ילדינו, ולאפשר להם להיות ילדותיים יותר.
 
גם במקרה זה, לא נוכל להשקיט את חילול השבת בארצנו, כי מי אנו, הקטנים, שנצליח לטרפד ארגון עצום שכזה. אבל כן נוכל להתחזק ולחזק את בני ביתנו בשמירת השבת, באהבת השבת ובקידוש השבת.
 
איך?
 
בואו נקבל על עצמנו לפאר את היום הזה.
 
כולנו מתכוננים לשבת, בהכנת מאכלי הסעודות, בואו נזכור שלא האוכל הוא העיקר, אלא כבוד השבת במאכלים הללו. לכן, במקום להמשיך לבשל לשבת בלחץ ובטורח, ננהג הפוך, נכין את המאכלים הללו בחיוך ובשמחה. ברוך ה' שנתן לנו את המתנה הגדולה הזו, ששמה שבת, שאנחנו מתכוננים לה בנועם ומכינים בעבורה מאכלים.
 
עדיף להכין פחות מאכלים, אבל את מה שכן מכינים - לעשות בשמחה.
 
כשנצא לקניות עבור השבת, לא נאנח מהשמש הקודחת, אלא נראה פנים צוהלות, ונסביר לילדים כמה אנו מאושרים, שזכינו להתכונן ולקנות את כל הנדרש לכבוד שבת המלכה.
 
כשנכין את המאכלים בעונג, הילדים יראו זאת ויפנימו. נוכל להוסיף מילים ולומר ולהסביר: "ילדים יקרים, בואו ראו, אני מכינה עכשיו עופות ותפוחי אדמה לכבוד שבת המלכה!".
 
בואו נודה לה' שנתן לנו מתנה כה נפלאה, ושאפשר לנו להתכונן לבואה.
 
כשנבקש מהילדים להיכנס להתרחץ, בואו נקרא להם בחיוך על פנים, ניתן להם יד, נלווה אותם לאמבט, בתוספת כמה מילים: "בוא, חמוד, עכשיו מתרחצים לכבוד שבת. אנחנו רוצים לקבל את השבת נקיים ומצוחצחים, נכון?".
 
כשסיימנו עם ההכנות המרובות, ואנחנו מחכים לבואה, בואו נשתף את הילדים בכמיהה: "יש לנו עוד שעה עד שבת, אני כל כך מחכה כבר למלכה הזו שתבוא, גם אתה?".
 
בתוך יום השבת, לפחות כמה פעמים, נעצור כדי להודות לה' על הברכה שהביא לנו.
 
נעשה זאת בקול רם, מול עיני ילדינו ומול אזניהם הכרויות לשמוע.
 
דפי הקשר שהילדים מביאים, יכולים לעזור לנו בהעצמת הקדושה. נעצים את השיחה עמם סביב הפרשה, הלכות השבת וסיפורי הצדיקים.
 
מנוחת השבת, כשתיעשה מתוך הנאת שבת אמיתית, גם היא תצטרף לחוויה.
 
נקבל על עצמנו להגיע לכך שנצרוב בתודעת ילדינו את אהבתינו לשבת קודשנו.
 
אנחנו לא יכולים למנוע את חילול השבת ההמוני, אבל אנחנו כן יכולים, איש איש בדרכו, להביא לכך שיום השבת יקבל את כבודו, לפחות אצלנו, בביתנו הקט.
 
וכשכל אחד ואחת מאתנו יפארו את השבת בביתם, כנגד החילול שניבט – נביא אל ארצנו את חיבת השבת.
 
אור גדול יזרח מכל חלון, ובעזרת ה' יאיר את החושך הגדול, ויביא עלינו את הגאולה השלמה.
 
מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך
פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1660

בקשת הרבנים הראשיים של ירושלים

ראינו לנכון לחזק בדברים דלהלן את משמרת השבת, לעת הזאת בפרוץ פרצות ברחבי הארץ לצערנו, על ידי הפעלת עסקים, תחנות דלק ובריכות שחיה שפותחים בשבת תוך כדי פעילות הכרוכה בחילול שבת.

אנו מבקשים להודיע ולהוודע שפתיחת עסקים בשבת גורמת צער ועגמת נפש מרובה לחלקים גדולים בציבור. ויש בזה עוד רעה גדולה, שמאבדים ומטשטשים את הזהות היהודית של המדינה.

לכן אנו ומבקשים מהם כיהודים מאמינים בני מאמינים, שישנו דרכם לטובה, ובזה גם ישמרו על יום של חפש בכל שבוע לטובת הסוחרים וגם הקונים. וישאו ברכה מאת ה'.

מאידך בקשתנו מכל הציבור שיעודד את שומרי השבת וישתדלו בכל עוז שכל עסקיהם וקניותיהם יהיו באופן שמחזקים ומעודדים את שומרי השבת במסירות ובנאמנות. ולא יחשבו שמפסידים מסגירת עסקיהם בשבת, כי השבת היא מקור הברכה וממנה בא השפע והפרנסה לכל בני ישראל.

ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם ברית עולם. ובזכות השבת נזכה לגאולה השלימה בשובה ונחת אמן.

ועל זה באנו על החתום, בחודש אדר ב' תשע"ט

שלמה משה עמאר, הראשון לציון הרב הראשי לירושלים

אריה שטרן, הרב הראשי לירושלים

פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1655

שבת היא מלשתוק / ידידיה מאיר

אין מה לעשות, עכשיו זו המשמרת שלנו. חייבים לקחת אחריות. הרי בכל צעד שאנחנו צועדים, סיפור המסע היהודי ממשיך להיכתב. על ידינו.

למה רק נציג ציבור ציוני-דתי אחד טורח לדבר על השבת בפומבי?

1. השבוע ביקרתי בבית הקולנוע החדש והמסקרן של ירושלים. לא, לא 'יס פלנט', נראה לכם? ביקרתי בבית הקולנוע החשוב באמת, זה שייפתח בתוך כמה שבועות לציבור הרחב. הוא נמצא, שימו לב, בתוך מנהרות הכותל, והוא מקרין סרט אחד בלבד: "המסע מירושלים לירושלים". במשך כמה שנים עבדה עליו קבוצה של בימאים, תסריטאים, היסטוריונים וכמובן גם תורמים.

העיקרון הוא כזה: מטר מהכותל, ממש היכן שנכנסים למנהרות הכותל, פונים שמאלה בדלת קטנה ומגיעים לחלל ענק ועתיק. ושם, מוקפים בקירות אבן ירושלמית בת מאות שנים, ניצבים 50 מסכי טאץ' דקים וחדשניים. כל משתתף מתיישב מול עמדת מחשב אבל מתבקש להסתכל תחילה על המסך הגדול, המרכזי. שם מתחיל המסע, בחורבן הבית. מכאן כל אחד צריך לבחור לאן הוא ממשיך. המחשב מציג בפניך אפשרויות שונות (רוצה לברוח למצרים? לרומא? לבבל? לצפון אפריקה? ואולי לנסות להישאר בארץ ישראל?) ואז העלילה מתקדמת בהתאם לבחירה שלך. גרפיקה, מוזיקה, קטעי ארכיון וקטעי משחק מנסים להמחיש לך מה קרה ליהודים שבחרו כמוך: האם הם סבלו מרדיפות או משגשוג? מה האתגרים שהעולם והעם שלנו התמודדו עמם?

מדי פעם כולם עוצרים ומסתכלים שוב על המסך הגדול, לשמוע מה קורה בינתיים ליהודים בשאר חלקי העולם. אלפיים שנות היסטוריה מתנקזות בסוף, כמובן, לירושלים. זה הרי השם של הסרט, זוכרים? המסע מירושלים לירושלים. השאלה היא רק אילו תחנות תעבור בדרך. המשפחה שלך מאמריקה? מרוסיה? מסוריה? רק תבחר, ותעבור בנתיב של אבות אבותיך, בדרך חזרה לציון.

2. איך צריך להתייחס ל'יס פאלנט', מרכז קולנוע ומסעדות חדש ומחלל שבת, בתוך המסע שלנו מירושלים לירושלים? מה חלקם של משחקי כדורגל בעיצומה של שבת קודש? ומה ביחס לחילול שבת במהלך עבודות פינוי גשר מעריב? שלושת הנושאים האלה עלו לכותרות בימים האחרונים וגרמו לסערה ציבורית. הקשבתי קצת לוויכוחים בתקשורת בנושאים האלה, והם נשמעו לי אקטואליים מדי. מצטער, אבל אני חושב שהדיון בסוגיות האלה הוא לא אקטואלי, הוא בראש ובראשונה היסטורי. אי אפשר לדבר רק על הקואליציה של ברקת ועל יחסיו עם המפלגות החרדיות, ועל הטריק שישראל כץ עשה לאריה דרעי (או להפך?) ועל ההתאחדות לכדורגל מול בית הדין לעבודה. נכון שכל אלה הם הגורמים הרלוונטיים למהדורת החדשות, אבל אולי צריך לשלוח את כל הצדדים בוויכוח (כולל העיתונאים) למסע הזה במנהרות הכותל, ואז להתחיל מחדש את הדיון. להיזכר שירושלים כבר ידעה מחללי שבת לפני אלפיים שנה, אבל צאצאיהם של אותם מחללי שבת לא יודעים היום מהי ירושלים. לחשוב בפרספקטיבה של אלפיים שנה, של גלות ושל גאולה, איך ירושלים צריכה להיראות ואיזה יחס מגיע לה מאיתנו.

אתם יודעים מה? עזבו אתכם מההיסטוריה. בואו נדבר על העתיד. בואו נחשוב מה העתיד הצפוי לירושלים במקורות שלנו, ואיך אנחנו רוצים לקדם אותה לקראת הייעוד הזה.

כל השבוע חיכיתי לשמוע עמדות פרו-שבתיות מפי נציגי ציבור שומרי שבת, אך לשווא. חלק מהפוליטיקאים החרדים שיגרו הודעות לעיתונות, רובן צפויות וכתובות מראש עוד מפרשת המשחן, ואצל הנציגים הדתיים-לאומיים – דממה. צדיק אחד מצאתי. לא צדיק בסדום, צדיק בירושלים. דב קלמנוביץ', המשנה לראש עיריית ירושלים ויו"ר סניף הבית היהודי בעיר, פרסם מאמר ב'עולם קטן'. תקנו אותי אם אני טועה, אבל נראה לי שהוא ממש היחיד שהעז להגיד משהו בקול רם על חילול השבת ההמוני והחדש בחוצות עיר הקודש. קול קורא במדבר. לכל השאר זה כנראה נראה פחות חשוב או פחות נעים או פחות ליברלי. ובכלל, תשאירו את זה לגפני ולליצמן.

מילא שאותם נציגי ציבור לא רואים לנכון לדבר על שבת כשבת קודש, אבל אפילו את ההיבט החברתי והסוציאלי כבר אין לנו אומץ להזכיר? האם אנחנו לא שמים לב לרמיסה של מאות אלפי מסורתיים בישראל שלא יוכלו להתפרנס אם המגמה של עבודה בשבת תלך ותתרחב? ולמה שוב דווקא הח"כים המסורתיים מהליכוד (מיקי זוהר, מירי רגב) עוקפים את כל הח"כים הדתיים והחרדיים בסיבוב, ומדברים מהלב בעד השבת, בלי להתבלבל ובלי להתנצל?

3. "כיצד יכול להיות שקולה של מפלגתי, מפלגת הבית היהודי נדם לחלוטין בעניין הזה?", שואל קלמנוביץ', "כיצד יכול להיות שכאשר מדובר על שני מתחמי מגורים לא מאוכלסים בבית-אל נזעקים כל ראשי המפלגה, וכאשר מדובר על הערך המרכזי והחשוב ביותר של המחנה הדתי-לאומי, ערך שהוא הלכה פסוקה – שמירת השבת – קולה של המפלגה אינו נשמע? בעבר המפד"ל ההיסטורית פרשה מן הממשלה ואף הביאה לבחירות חדשות בגלל סוגיית הבאתם ארצה של מטוסי F16 בשבת. האם ייתכן שערכי השבת היו מהותיים וחשובים יותר אז, ולא כך הדבר היום?".

אני חושב שקלמנוביץ' קצת מגזים כשהוא קובע שמדובר בדוגמה לחוסר הטיפול הכולל של הבית היהודי בנושאי דת ומדינה ("אין לנו במפלגה קו אדום בענייני דת ולא ברור מהי האידיאולוגיה שלנו בתחום"), אבל הוא בהחלט מאבחן היטב את התופעה התמוהה הבאה: ברור שכאשר מדובר בפינוי יישובים, או אפילו בתים, או אפילו מחשבת פיגול על הקפאת בנייה – אנחנו נשמע התנגדות קולנית ובטוחה בעצמה. ומנגד, חילול שבת המוני, פומבי ומוצהר לא מצריך התייחסות. כאן פתאום אנחנו מהאו"ם. רק לא רוצים שהחילונים ייעלבו. והרי אותם חילונים ישמחו לפנות את בתי דריינוף, ואת כל בית-אל ביחד איתם, אבל במקרה הזה לא אכפת לנו להתעמת איתם. כאן אנחנו עומדים על עקרונותינו.

ובכלל, מאיפה מגיעה הנחת היסוד שמדובר בשני תחומים נפרדים? שיש מצד אחד את ארץ ישראל, ומצד שני את השבת? מצד אחד את העניינים הביטחוניים, ומצד שני את העניינים ההלכתיים והדתיים? אני מניח שלח"כים ולאישי הציבור שהתייצבו בבתי דריינוף ברור שהמאבק על ארץ ישראל מקבל את כוחו גם משמירת השבת בארץ ישראל, לא? הרי קדושת השבת וקדושת הארץ אינם שני נושאים לא קשורים. יש אינספור מקורות שמזכירים איך לבסס את זכותנו על הארץ ואיך צריך להתנהג כשחיים בה ולמה בכלל חזרנו אליה (רמז: לא כדי לפתוח קולנוע בשבת).

וכשסיימתי לקרוא את המאמר של קלמנוביץ', נזכרתי שלצד דבריו הנוקבים על מאבק השבת, אין כמוהו כדי לספר לנו על המאבק על הארץ. קלמנוביץ' הוא הפצוע הראשון של האינתיפאדה הראשונה. ב 1988 נזרק לעברו בקבוק תבערה בדרך לאותה בית-אל, והוא נכווה קשות ועבר תהליך שיקום ממושך. מספיק להסתכל על פניו כדי להיזכר אילו מחירים כבדים הוא שילם על עצם החיים כאן – ובכל זאת, הסיפור הביטחוני הוא לא הסיפור הבלעדי בעיניו. כל זה מעניק יותר תוקף לכותרת שהוא נתן למאמר שלו: "המאבק נגד פתיחת 'יס פלנט' בשבת הוא מאבק על צביונה של הציונות הדתית כולה".

4. אז מה אני מציע? להתעורר ולהתחיל לנהל מאבק חכם וסוחף ומרגש בתחום הזה. אין נושא יותר מוצדק ויותר מוסכם בכל רחבי הציבור המסורתי והדתי והחרדי כמו השבת. הנה כמה כיוונים לפעולה: קודם כול, השפעה דרך הכיס. דובר עיריית ירושלים אביתר אלעד כתב השבוע תוך כדי ביקור ב'יס פלנט': "לידיעת מי שאמר את השטות שאם ה'יס פלנט' ייפתח בשבת הדתיים יחרימו אותו באמצע השבוע – אפשר לפתוח פה בית כנסת לפי כמות הכיפות. ברוך ה', ברוך ה'". אז בואו נתחיל בלא לעודד חילול שבת בירושלים. אין סיבה לבקר במתחם כזה גם בימות החול (יהיו מתפלפלים שיאמרו, איכא דרכא אחרינא: סינמה סיטי!).

אבל זה כמובן לא רק זה, צריך לעלות רמה. מאז ומתמיד המאבק למען שמירת השבת זוהה עם צעקות "שאבעס" של העדה החרדית ועם הפגנות שבחלקן הפכו לאלימות. מכיוון שזה הסגנון, רבים החליטו לשמור מרחק. מה להם ולזה? נכון, לשבת באמת מגיע יותר מזה. מי אמר שצריך להפגין למענה? אולי צריך לשיר למענה? מה עם קבלות שבת המוניות, מול ה'יס פלנט' ובכלל, להרמת קרנה של השבת המחוללת? מה עם יציאה למבצעי 'פנים אל פנים' בנושא השבת? הרי בזמן תוכנית ההתנתקות היו רבים שהבינו שהפגנות ומאבקים בכנסת ובתקשורת לא מספיקים, שחייבים שכנוע מלב אל לב, שצריך להתדפק על הדלתות ולדבר עם אנשים ולהכיר ולהסביר. אז למה לא לצאת למסע הסברה כזה למען השבת? ומה עם שימוש ברשתות החברתיות לקמפיין מבריק בתחום הזה? או למשל, תחשבו שבתגובה להידרדרות האחרונה בתחום ולשבירת הסטטוס-קוו, כל משפחה שומרת שבת תחליט לאמץ משפחה אחת שעדיין לא. זה יכול ממש להפוך את המדינה.

אין מה לעשות, עכשיו זו המשמרת שלנו. חייבים לקחת אחריות. הרי בכל צעד שאנחנו צועדים, סיפור המסע היהודי ממשיך להיכתב. על ידינו.

מתוך עיתון בשבע

פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1732

סיפור של חלום

החגים והמועדים וגם שבתות רבות של ימי ילדותי עברו עלי בבית סבי וסבתי, בשכונת הדר הכרמל בחיפה. שם היינו משחקים בגן שטרוק ובגן בנימין ובעוד גינות. אל בית סבי וסבתי שברחוב השילוח היינו מגיעים בערב שבת וחג, ושם היינו שוהים במהלך החג והשבת, יחד עם עוד דודים ובני דודים. הנשים היו מדליקות נרות, ואחר כך עורכות עם הילדות את השולחן לסעודה, והגברים היו הולכים לבית הכנסת. כשהיו חוזרים, היינו כולנו סועדים ביחד סביב שולחן גדול, ובחגים סביב שלושה שולחנות מחוברים, ואחרי הסעודה היינו מפנים את חדר האוכל, שהיה הופך לחדר שינה של הבנים, והסלון היה הופך לחדר שינה של הבנות, עם שמיכה גדולה פרושה על השטיח, כמו במחנה קיץ.

סבי וסבתי יקים היו, ועלו מגרמניה אחרי ליל הבדולח, באחת האוניות האחרונות. ובשכונתם, מרחק של כמה דקות הליכה, היה בית הכנסת היקי "אהבת תורה", בו התפללו ביחד פרופסורים ופועלים, עם שלל צבעי בגדים וכיפות, ומארצות מוצא מגוונות, שהמשותף לכולם היה הנאמנות המוחלטת לנוסח התפילה ולמנהגי  יוצאי גרמניה. לכל תפילה היה ניגון משלה, לכל ברכה, לכל פסוק, ניגונים שעברו מדור לדור. ואמנם מפעם לפעם הכניסו הצעירים ניגונים חדשים אותם למדו בישיבות שלהם, והיקים היו שרים בעקבותיהם. לדוגמא, בשמחת תורה, הכניסו הצעירים את הניגון הספרדי של "האדרת והאמונה - לחי עולמים" וכל המבוגרים היו שרים איתם ביחד. ואולי אני טועה ודוקא ניגון זה של "האדרת והאמונה" הוא ניגון יקי מסורתי? יתכן, ואם מישהו מהקוראים יודע, אשמח לשמוע על כך!

גם על שמחת תורה יש הרבה מה לכתוב. ילדים קטנים היינו, מגיעים לבית הכנסת מצוידים בשקיות, עוברים מאדם לאדם ואוספים שלל ממתקים, סוכריות וופלים מכל הסוגים. אחר כך היינו חוזרים עם שקיות עמוסות בדברי מתיקה. מתוקה היא התורה ואשרי מי שזוכה לטעום ממנה.

כך היו חוויות ילדותי, ולכן אין זה פלא שעד היום חוזרת אני אל הנוף של חיפה בתוך חלומותי.

וכך גם בלילה אחד, לא מזמן, (ואולי היה זה כבר לפנות בוקר) מצאתי את עצמי בערב חג בעיר חיפה, מחליטה שהפעם אלך להתפלל בבית הכנסת החסידי, ופוגשת חברות מימי ילדותי, ומארגנת כמה סידורים אחרונים לקראת החג. ואז הגענו בחלומי אל בית כנסת אחד, באיזור אחר של חיפה, והגבאי שם סיפר לנו שעכשיו יש סביבו הרבה הרבה בתי כנסת חדשים שנפתחו. והנה אנחנו בתוך קניון, ובתוכו, במתחם המרכזי, בית כנסת גדול, וכולו מלא מתפללים חדשים, וכיפותיהם לבנות, מתארגנים לקראת תפילת החג, מתרגשים להיכנס פנימה.

ומחוץ לבית הכנסת, בתוך אותו קניון, עוד חנויות קטנות יותר שהפכו אף הן לבתי כנסת לעת מצוא, וגם בהן, מתפללים חדשים, בכיפות לבנות, מתארגנים לקראת תפילת החג, על פי כל כללי ההלכה.

וגם בין בתי הכנסת, בפרוזדורים, יש עוד מניינים מאולתרים של מתפללים חדשים בכיפות לבנות גדולות שמתארגנים לקראת התפילה, שתהיה למהדרין מן המהדרין.

יצאתי משם בחלומי וכולי מרוגשת, אך ניסיתי להסתיר את התרגשותי. מחוץ למתחם ראיתי שאין זה קניון רגיל, אלא מרכז מסחרי קטן, ושהמתחם המרכזי אינו סתם מתחם, אלא הוא חנות מרכזית של מוצרי יודאיקה ורקמה, שבשבתות וחגים משמש כבית כנסת. וכל אלו לא הסתירו את התרגשותי.

בעזרת ה', עוד יבואו ימים וניכנס כולנו פנימה. ובתי הכנסת יהיו של כולנו. והתפילות, תפילות אבותינו ואבות אבותינו, יהיו גם תפילותינו ותפילות בנינו ונכדינו.

בעזרת ה' עוד יבואו ימים ונהיה כולנו, כל עם ישראל, יהודים עם כיפות מכל הסוגים, מאוחדים סביב בתי הכנסת. חדשים וותיקים, יוצאי כל הארצות, נתאחד סביב ספר התורה השלם, ונרקוד ונשמח ונודה לאבינו שבשמים שהביאנו עד הלום.

 

פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1905

מאמר על שמירת שבת מאת הרב אפרים זלמנוביץ'

מקור: ערוץ 7 

שר האוצר, מר יאיר לפיד, העלה בשבת קודש, סטטוס בפייסבוק. הוא עשה זאת במסגרת עבודתו כשר האוצר.

זו עובדה דחול, המהווה חילול שבת מצד ההלכה היהודית וגם עבירה על חוק שעות העבודה והמנוחה, שנחקק בכנסת ישראל, ואוסר על עבודת חולין ביום המנוחה. גם לחילונים אסור לעבוד בשבת. 

מר יאיר לפיד הקים תנועה פוליטית חדשה והוא מיצג גם את מספר שתים שהוסמך לרבנות, התנהלותו פוגעת גם בחברו וסגנו בתנועה, הרב שי פירון, שר החינוך

ובכלל, ראוי שראשי מדינת היהודים יקפידו שלא לחלל שבת בפרהסיה. רמיסת השבת קודש בראש חוצות, פוגעת אנושות בזכותנו ההיסטורית על הארץ. איך מחלל השבת בפרהסיה, הכופר בתורה, יוכיח לגויים את זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל ושבורא הארצות כולן "נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י)?!

השכחנו! הקושאן על ארץ ישראל מצוי בתורה. מחלל שבת להכעיס, כופר הוא בתורה ואת מצוותיה אינו מקיים. מחלל שבת להכעיס, מבקש לראות במדינת ישראל מדינה ככל המדינות, ללא קדושה, מדינת כל אזרחיה. ככל הגויים בית ישראל. איך יסביר מחלל שבת זה לאומות העולם, מה אנחנו היהודים עושים כאן בחבל ארץ זו. מדוע נישלנו את הערבים שחיו כאן מאדמותיהם.

זאת ועוד, ראשי המדינה מיצגים את כל חלקי העם היהודי היושב בציון, ואף את כל היהודים הפזורים בגולה, אשר על כן, אין הם יכולים לעשות שבת לעצמם. מחובתם להימנע מפגיעה ברגשות המאמינים, כן, גם אותם הם מיצגים. מר יאיר לפיד הקים תנועה פוליטית חדשה והוא מיצג גם את מספר שתים שהוסמך לרבנות, התנהלותו פוגעת גם בחברו וסגנו בתנועה, הרב שי פירון, שר החינוך.

על היום השביעי בשבוע, יום מנוחה ושביתה ממלאכה. ציוותה התורה (שמות כ') בעשרת הדברות הדיבר הרביעי "זכור את יום השבת לקדשו. ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוהיך, לא תעשה בו כל מלאכה, אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך... על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו".

"ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם ברית עולם. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם".

"כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם, ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" (שמות ל"א). שמירת השבת מיחדת את עם ישראל וייחודנו היא היא הערובה לבטחוננו.

 

פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1630

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס, 2011) פרסמה סקר על מקומה של הדת בחיים הציבוריים בישראל.

בראשית הסקר נתבקשו הנשאלים להגדיר את אורח חייהם. 8% הגדירו את עצמם כחרדים, 12% דתיים, 13% מסורתיים-דתיים, 25% מסורתיים-לא כל כך דתיים ו42% לא דתיים-חילונים.

מהסקר עולה כי 80% מהיהודים בישראל סבורים כי לדת יש השפעה חזקה על החיים במדינת ישראל. כשחילונים חשים זאת יותר מאשר דתיים וחרדים. 

נתון בולט בסקר הוא ש66% מסכימים כי חשוב לשמור על השבת לפי המסורת היהודית. בפילוח לפי מגזרים, לא קשה לנחש שאצל החרדים, הדתיים והמסורתיים, ההסכמה תגיע לכמעט 100% אלא שאפילו אצל החילונים מדובר ב 38% הרואים ערך בשמירת השבת.

(הגרף מתוך אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)



בנוסף, 59% מהישראלים סבורים שחשוב להמנע מעבודה בשכר בשבת, למעט שירותי חירום כמו בתי חולים, מד"א ומכבי אש. 

הסקר נערך בקרב 7,500 נשאלים, מבני 20 ומעלה, המייצגים כ4.7 מיליון אזרחים מקרב האוכלוסייה.

פרטים
קטגוריה: חדשות לקראת שבת
כניסות: 1481
  1. תגובות למבצע שתי שבתות

תתי-קטגוריות

השבת העולמית