ספר תהילים "תכלת וארגמן"
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים אקטואליים
- פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:21
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1512
|
מילי דהספידא
לזכרו של הרב הלל קלעוואן זצ"ל
רב ונשיא התאחדות הרבנים בוושינגטון הבירה
--הרה"ג רבי שלמה מילגרום שליט"א----
הדברים הכתובים בשורות הבאות, נכתבו ונערכו מתוך ההספדים שנשאו ונאמרו, בעת בה לווינו את הרב הלל קלעוואן זצ"ל בדרכו האחרונה למנוחת עולמים. מן הראוי להקדים, כי אם ננסה להעריך את כל חייו הגדושים והמלאים בתורה ובמעשים טובים של רבי הלל זצ"ל, תקצר היריעה לכך ובוודאי שמסגרת זו אינה מתיימרת לעמוד במשימה זו. כמו כן, לא נוכל במילים פשוטות אלו להעביר את רחשי הלב, את הרגשות ההומים, שנשפכו מקירות ליבם של המספידים הרבים, בהיפרדם מרבי הלל זצ"ל. תפקידנו הוא לתאר ולו במעט בפני אברכי הכולל היקרים, האברכים החשובים שנשא ליבם אותם ללמוד את הש"ס כולו לעילוי נשמתו, את הקו המוביל לאורך חייו של רבי הלל זצ"ל, הקו שלאורו הלך ולשמו פעל ועשה, את כל מעשיו ופעליו הגדולים בתחום הרבנות וביחסיו האישיים בין אדם לחברו.
חייו של רבי הלל היו למופת בעשייתו למען הכלל, בעבודתו למען החינוך ובפעלו למען הכשרות, אישיותו הכבירה היתה לסמל ולדוגמה בנתינת אמת לטובת כל יהודי ויהודי באשר הוא. דמותו של רבי הלל בחיי חיותו הקרינה אור על כל סובביו, וכל מי שזכה להיות בקרבתו חש מושפע מעוצמת אישיותו הנעלה.
למעלה מיובל שנים עברו מאז החל רבי הלל זצ"ל כהן בתפקיד רבנותו בוושינגטון הבירה, על אף היותו ממשיך דרכו של אביו הגדול רבי יהושע זצ"ל זכה רבי הלל לתואר לשבח מפי אחד מגדולי ראשי הישיבות בארה"ב שכינה אותו כאחד מ'עשרה ראשונים' בתחום הרבנות והנחלת דרכי התורה ההלכה והיראה בוושינגטון די.סי. ובשל כך ראוי הוא ליטול שכר כנגד כולם.
חותם גדול בחיי התורה והיהדות בעיר וושינגטון הניח אחריו רבי הלל, מושגי ה'יידשקייט' בעירו מורגשים עד היום ביתר שאת, כתמורה להשקעתו הברוכה בהנחלת חיי הדת בקהילתו, וכפי שהתבטא אחד המספידים ואמר: "אם יכולים אתם לאכול היום אוכל כשר מחנות מזון או מקייטרינג ללא חשש, דעו לכם כי אתם נהנים מפירותיו ברוכים ומעמלו של המנוח זצ"ל". באישיותו הקורנת והנינוחה, קרב רחוקים וחזק קרובים, ורבים חבים לו את חייהם הרוחניים, באשר הוא אשר נטע בהם את ההרגשה כי הם בנים למקום והכוונתו בנו את בתיהם על אדני התורה והיראה.
הרב הלל זצ"ל ניחן בכישורים הטבעיים להנהגה ולרבנות, וכפי שניתן להבין מושגי הרבנות היו קרובים לליבו עוד מבית אביו הגדול. כבר בהיותו בחור בישיבת 'נר ישראל' היה מצויין במידות נעלות, באחריות ובאכפתיות לכל נושא ועניין שבקדושה, וכפי שהתבטא הגאון הגדול רבי אהרון פלדמן שליט"א, ראש ישיבת נר ישראל וחבר מועצגה"ת בארה"ב, כי משחר נעוריו היה ניכר כ'בר-דעת' מורם מעם.
למרות התכונות שנתברך בהם, מציינים תלמידיו ומוקיריו, כי הצלחתו הגדולה במעשיו ובהשפעתו, לא היו תולדה של כישורים אלא נבעו ישירות מעצם אישיותו הנעלה, וממהותו הפנימית והמוסרית.
ענוותן כהלל היה רבי הלל זצ"ל, לעולם לא חשב על עצמו, וכל מבטו היה על טובת הכלל והפרט, הן ברוחניות והן בגשמיות, מתוך טוב לב העולה על גדותיו, הטיף טוב וחסד ללא גבולות על כל סובביו. כשאדם פתח קייטרינג ובקש הכשר למוצריו, לא הסתפק רבי הלל זצ"ל בפיקוח ובתעודה בלבד, אלא הוסיף להתעניין באיש המבקש ובצרכיו. "הרי אתה פותח עסק חדש, בוודאי זקוק הנך לעזרה וסיוע, כיצד אוכל לעמוד לימינך כדי שתתבסס ובמה אוכל לסייע בעדך" כך בדברים אלו היה פונה הרב למבקש תעודה וכשרות. כמובן שיחס אישי וכנה שכזה, היה פותח בפני הרב שיתוף פעולה הדוק, והאדם המבקש היה מכיר לו טובה וחפץ לעמוד בכל דרישות הכשרות שהציב בפניו הרב, וכך רומם הרב את קרן הכשרות. בכלל, דואג היה רבי הלל זצ"ל תדיר לכבודם של משגיחי הכשרות, שיזכו לכבוד הראוי להם בפני הציבור, ובכך יכלו לעשות את מלאכתם נאמנה.
רבי הלל האיר פנים לכל אדם בנעימות מיוחדת, מלווה בחיוך נצחי הנסוף תמיד על פניו, ותמיד דבר טוב לעמו. אין פלא שכינוהו ה'נסיך' כאות לאצילות רוחו ויושר ליבו, אשר ליווהו כל ימי חייו.
אצילות רוחו ומידותיו התרומיות של רבי הלל זצ"ל, שרשם ויסודם בהררי קודש, נטועים וחזקים היו מידות אלו בנפשו, מאביו הגאון הגדול רבי יהושע זצ"ל, שאף הוא קבל את דרכו בעבודת ה' ובתורה מרבותיו בעל הברכת שמואל זצוק"ל והאלטער מסלבודקה זצוק"ל. שרשים אלו התפתחו לאילן רב פארות, שכלל את מסכת חייו הארוכה של רבי הלל זצ"ל. חייו לא ידעו עליות ומורדות, ומעולם לא נכרה בו ההפסקה מהמדרגה הרוחנית אותה הוריש לו אבותיו ורבותיו, תמיד היה שרוי באותה שמחת החיים ואהבת הבריות, ובהתמדה ויציבות מפליאה אחז תמיד את דרכו בעבודת קונו.
תפלותיו היו לשם דבר בכל מצב, אפילו בזמני חולשב לא הרפה מלהתפלל כעבדא קמיה מאריה, וכבן המתחטא לפני אביו, אמר את תיבות התפלה במתינות כמונה מעות, ובטעמו הטוב היה מורה לרבים את דרכם בחשיבות התפלה מעצם עבודת תפלתו.
כמו שניכרו בו בחייו בחינת 'עשה טוב' כך בלטה בו מאד הנהגת ה'סור מרע' עד כי בני משפחתו מעידים עליו כי מעולם לא שמעוהו מדבר בגנות אדם, ובכלל לא נשמע ממנו דבר שאינו חיובי. כך גם כשקלטו אוזניו תחילת דברי לשון הרע, מיד היה מצהיר בתקיפות 'אנו לא הולכים לדבר על כך כעת' וכך סתם את הגולל על האפשרות לדבר במחיצתו בדברי לה"ר. גם מענייני ממון היה מרוחק מאד, שונא בצע כפשוטו, ולא שמעוהו מדבר על כסף בשום צורה.
בערוב ימיו ציווה לבנו כי אם יספידהו לא ישכח לבקש בשמו מחילה מאנשי קהילתו, ולבן אחר אמר כי צוואתו היא: 'הזהרו בכבוד אמכם'. אכן סיום זה נאה לחייו הארוכים שהיוו מופת ודוגמה, לשמירה על כבוד הזולת והאכפתיות לכבודו של האחר.
בלי ספק אבד דורנו דמות נדירה ומיוחדת שהשתייכה לדמויות ההוד בני הדור הקודם, דמות שהאירה מאורה הגנוז בדור יתום כשלנו, וחסרונו מי ימלא. בהתבוננות בדמות מופת זו, נלמד ונקח מוסר, הלוואי יגעו מעשינו במעשיו ונתרומם על ידם למעלה, כפי שהיתה שאיפתו כל חייו לרומם את האנשים שסביבו לקרבת ה' וטהרת המידות.
ת.נ.צ.ב.ה.
מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א:
"גם החזון ואיש וגם הסטייפלר למדו אסטרולוגיה"
השבוע יצא לאור ספר מרתק בענייני המזלות, הספר 'האיצטגנינות באספקלריית התורה'. הספר בן 500 העמודים נכתב במשך עשרות שנים על ידי הרה"ג רבי אליעזר פישר שליט"א ובשנים האחרונות נערך לדפוס על ידי הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א.
להוצאת הספר התלווה סיפור מעניין. מחבר הספר הרה"ג רבי אליעזר הכהן פישר מספר בראש הספר שבשנת תשמ"ג ביקר בבני ברק אצל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, "ושאלתי אותו אודות קבלת תשובה להלכה בכתב האם מקיימים מצות תלמוד תורה בלימוד בספר ליקוט של כל מקורות חז"ל בענייני האסטרולוגיה בלבד, ואמר לי שודאי זוהי מצות תלמוד תורה ואין שום ספק בכך, כי אחרי שהוא מדברי חז"ל אין בזה שום איסור חלילה, וישנה מצוה ללמוד זאת".
מספר הרב פישר: "ביקשתי זאת בכתב וענה לי שאינו חותם על שום דבר לפני שמראה לאביו מרן בעל ה'קהילות יעקב' קודם, והיות ואביו חולה כעת, לא ניתן להטרידו בדבר, וגם אין צורך להטרידו לאחר שהדבר ברור מאד, ושניתן לפרסם זאת בשמו".
כעת, לקראת הוצאת הספר, עבר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שוב בפרוטרוט על כל הספר, מתחילתו ועד סופו, הביע את קורת רוחו המרובה מהנכתב בו, וצירף את חתימתו להסכמת הראב"ד הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל.
בני ביתו של הגר"ח קניבסקי סיפרו שכאשר קרא מרן שליט"א את הסכמתו של הגרי"י פישר זצ"ל לספר, בו הוא מביע חשש מביטול תורה בלימוד ענייני אסטרולוגיה, הגיב מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א: "האמת היא שאין כל חשש ביטול תורה בלימוד כל עניני המזלות וחכמת האסטרולוגיה המופיעים בחז"ל, בספרים הקדושים ובקדמונים. גם אבא זצ"ל וגם החזון איש זצ"ל למדו את העניינים הללו".
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א- פורסם ביתד נאמן
בן תורה מופלא ומיוחד במינו, עלם חמודות, מלא וגדוש בתורה, יראת שמים ומידות טובות, היה בן דודי, יהודה אריה לבית מאיר. שקיעותו בלימוד, למדנותו ובקיאותו, יחד עם מידותיו התרומיות והיחס הלבבי שלו לכל אדם באשר הוא, היו לשם דבר בין כל מכיריו.
יהודה נשק לגמרא הקדושה באהבה ויצא מהישיבה, ישיבת חברון שבשכונת גבעת מרדכי, כדי להגיע ולבקר את סבי וסבתי שיחיו ויאריכו ימים בטוב ובנעימים. חוסר זהירות בדרכי 'כביש המנהרות' ויהודה נפגע מרכב חולף ונפצע אנושות. בתקופה בת עשר שנים שכב יהודה ללא הכרה מלאה, בתרדמת. דוד אמו, מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זי"ע, הגדיר את מצבו בכאב כ'ספר תורה שרוי בצער'. בכל יום ויום, במשך עשר שנים, הגיעו סבא וסבתא שיחיו לבקר את נכדם, לדאוג לו ככל האפשר, לדבר אליו, למרות שכלל לא ידוע האם הוא שומע או לא. לבדוק שהכל תקין, ללמוד איתו, לטפל בו, לאהוב, לחבק ולנשק.
בכל פעם כשהוריו היקרים וסבא וסבתא התקשו להגיע אל נכדם האהוב, היו מגיעים הדוד והדודה של יהודה, הרב הגאון רבי נפתלי מלמוד שליט"א ורעייתו מרת לאה. גם בערבי חגים, ערבי פסח, ערבי ראש השנה ויום הכיפורים. בשעות לא שעות, בימים קשים, מתמסרים ברגישות רבה, בהתמסרות שאין כמותה, מתייצבים ליד מיטת האחיין, שנפטר לבית עולמו בערב פסח התשע"ב.
ובשבוע שעבר נפטרה הדודה הצדקנית של יהודה זצ"ל, נכדתו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל ובתו של הגאון רבי יהושע גרודזיצקי זצ"ל, הלא היא הרבנית המחנכת מרת לאה מלמוד ע"ה, בתאונת הדרכים המחרידה של קו 402.
&&&&
תאונת הדרכים המזעזעת, בה נקטפו ששה נפשות יקרות ומופלאות, הביאה את כולנו לחשבון נפש נוקב. לב יודע מרת נפשו. כלי המשחית הטכנולוגיים, עליהם ועל שכמותם אמרה תורתינו הקדושה "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". פירוד בלבבות היראים, הזילזול העמוק בכל הקדוש והיקר לנו, תחושת ה'אשר קרך', וכמובן, ביטול תורה, כאשר תלמוד תורה כנגד כולם ו'ויתר הקב"ה על ג' עבירות ולא ויתר על ביטול תורה'.
אך מה עם הגורם הטבעי, האנושי, שגורם לתאונות דרכים?
"ופשוט מאד דבכלל הלכות אלה בזמנינו אלו הנוסעים במכונית אוטו במהירות גדולה, וכל אחד רוצה להקדים לחבירו וכבר ידוע כמה קפחו חייהם כבר בעוונותינו הרבים, והיא סכנה גמורה. זה וכיוצא בזה ספק רציחה ספק מאבד עצמו לדעת" (שו"ת שבט הלוי ח"ו קי"ב, הלכות שמירת הנפש).
מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל מגדיר את אלו שנוסעים במהירות כספק רוצחים ספק מתאבדים. הדברים לא נאמרו בדרשה מוסרית או בתור דברי חסידות והנהגות טובות, אלא בשו"ת הלכתי, הלכה למעשה.
כיהודי הולך רגל מעיד אני נאמנה, שאצל רבים מהנהגים בערים החרדיות, מעברי החצייה וזכות הקדימה להולכי רגל הינם הצעה לא מחייבת. ישנם אזורים שלמים של הציבור החרדי, בהם חוקי התנועה משולים לסוג של 'עצה טובה קא משמע לן', ואיש הישר בעיניו יעשה, כל עוד שוטר אינו עומד ממש ממול.
אני הולך מידי יום במדרכות העיר בה אני מתגורר, עובר במעברי החצייה ורואה, מול עיני המשתאות, רבים מנהגי העיר מביטים במכשירים הסלולריים שלהם במהלך הנסיעה, מסתכלים בהודעות ואפילו כותבים הודעות טקסט באמצע הנסיעה. אנו כולנו, כהורים, משקיעים הרבה בחינוך הילדים שלנו לזהירות בדרכים. רוב הילדים אכן חוצים כביש כהלכה, מבקשים עזרה מהמבוגרים, מביטים לכל הצדדים ונוהגים ככל כללי הבטיחות. אך דוקא חלק מהמבוגרים אינם מצייתים לחוקי התנועה, לא עוצרים להולכי רגל במעברי חציה, נוסעים במהירות ומחזיקים מכשירים טכנולוגיים במהלך הנסיעה. "ספק רוצחים, ספק מאבדים עצמם לדעת"!!!
&&&&&
סיפר לי השבוע ידידי הרה"ג רבי ישראל מאיר פלמן שליט"א, שקרוב משפחתו ניסה להיכנס לחנייה ברחוב בבני ברק ולכן נסע, למשך מספר שניות, נגד כיוון התנועה. שוטר עצר אותו ושלל את רשיונו. היהודי ביקש להישפט בבית משפט, כדי לנסות ולהציל את רשיונו. הוא נכנס אל רבנו מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל וביקש ברכה להצליח במשפט. רבנו הסטייפלר זי"ע החל לצעוק עליו צעקות נוראיות. "רוצח!!! מי שמזלזל בחוקי התנועה הוא רוצח!!! אם היה היום סנהדרין, היו דנים אותך בחומרה!!! תלך מפה ואל תבקש ממני ברכות על דברים כאלה!!! אדרבה, שיקחו ממך את הרשיון!!!".
&&&&&
כל פוסקי ההלכה קובעים בנחרצות שחובה לציית לחלוטין, ללא שום פקפוק וטצדקי, לחוקי התנועה והזהירות בדרכים, ואין בנושא זה שום קשר למחלוקת הפוסקים האם ישנו 'דינא דמלכותא דינא' בארץ ישראל.
בספר נתיבות חיים (שער פ"ב הערה 112) כתב בשם מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאדם הנוסע בכביש ללא רשיון נהיגה, הרי הוא גוזל את הציבור, כיון שהכבישים שייכים לציבור, ולענין זה יש לשלטונות רשות ציבורית להחליט מי יכול להשתמש בכבישים.(וראו בהרחבה בקונטרס סלע מדינה, עמו' קו, ובס' שלהי דקייטא סי' לז).
בעיני ראיתי את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נכנס לרכב, כדי לנסוע נסיעה בת עשרות מטרים בלבד, והנה מיד כשנכנס למכונית חגר הוא את חגורת הבטיחות, למרות שהנסיעה ארכה כשלושים שניות בסך הכל.
ואם חלילה לא שמרנו על חוקי הנסיעה והדרכים וברוך ה' הנסיעה עברה ללא פגע, מי ערב לנו שלא ינכו מזכויותינו על כך?! הלא חז"ל אמרו (ברכות נה, א) שהנכנס למקום סכנה וניצול ממנו, מנקין לו מזכיותיו. וכי יש לנו כל כך הרבה זכויות, שאנו מוכנים לבזבז אותם על חוסר זהירות בדרכים, הגברת מהירות, אי ציות לתמרורי 'עצור' או אי חגירת חגורת בטיחות?!
בכל דרכיך דעהו. אנו מצווים להיות יהודים נאמנים לתורה ולמצוותיה בכל רגע ממהלך היום שלנו, כולל בתוככי הרכב, וגם בעוברינו את הכביש. ניקח איתנו גם למדרכה ולכביש את מידת הסבלנות והזהירות, כי בנפשינו הדבר.
הדיבוק החדש...
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
אלעד בפרט והארץ כולה- שוב סוערת, והפעם, "דיבוק" חדש. בתקשורת פורסם שהסיפור החל לפני כחודש וחצי, כשתושבת חולון פנתה למספר יהודים בטענה כי רוח נכנסה בה. אדם שסייע לבני הזוג, פנה עמם לאנשים באלעד, שהסכימו 'להוציא את הדיבוק' בעזרת תפילות ובקשות, שופרות ותחינות... במהלך השבוע האחרון הגיעה האישה עם בעלה לבית כנסת באלעד לתפילה מיוחדת. בתפילה השתתפו מנין עם שופרות וקריאה בשמות המלאכים שאותה הוביל אותו רב מוכר בנוכחות עשרה אנשים שזכו לכינוי 'המייחדים'. אחד ממשתתפי התפילה סיפר: "זה היה מחזה קשה. האשה יושבת ומתוכה בוקע קול של אדם. הרב דיבר איתו והצליח להבין מי הרוח. האשה חיפשה מחילה". לדבריו, "היא מכירה את זהות הנפטר ומצאה את הקבר שלו. אי אפשר להגיד שזו שטות. ניסינו במשך הרבה זמן להוציא את הרוח, איימנו שנעביר אותו לגיהנום". הנוכחים סיפרו על "עובדות", לפיהם הבוהן של האשה האומללה התנפחה וכו', כיד הסיפורים המרתקים המובאים באגדות.
הסיפור האמיתי הוא שבני משפחה מחולון הגיעה אל הרב הגאון רבי ציון בוגנים שליט"א, רב הישוב חשמונאים וראש "כולל חצות" בעירנו המעטירה מזה שנתיים, כדי לבקש ברכה ותפילה לאותה אשה. הגר"י בוגנים ראה את האשה ואמר שלדעתו האשה חולה במחלת נפש ושכדאי שרופאים יטפלו בה. למקום הגיעו אנשים שונים, שלא קראו ושנו דיים ושבו לצור מחצבתם רק לפני מספר שנים, ו"החליטו" שמדובר ב'דיבוק' אותנטי, כאשר הגר"י בוגנים שליט"א מתנער מהענין, כדי שלא להתעסק בענינים כגון דא, והעתיר בתפילה לרפואת האשה האומללה.
מדובר באשה שככל הנראה סובלת ממחלת פיצול האישיות או בעיה פסיכאטרית דומה, והיא מדברת כביכול בקולו של איש שבא מהעולם העליון... האשה נשאלה על ידי הגאון רבי ינון מלאכי שליט"א מספר שאלות בסיסיות, כגון האם מלאכי החבלה עומדים לימינה או לשמאלה, והיא השיבה שהם עומדים לשמאלה. דבר שלדברי הגר"י מלאכי, האריז"ל כותב במפורש לא כך, שמלאכי החבלה עומדים בצד ימין. האשה נשאלה ע"י הגר"י מלאכי האם בבית דין של מעלה השתתפו 14 או 18 דיינים והיא השיבה: 18... שזהו מספר סתמי, שלא היה ולא נברא בבי"ד של מעלה...
היא נשאלה לשמות בני משפחתה ואמרה שנין שלה לומד בירושלים, שמו כך וכך ושם ישיבתו כך וכך. בבירור שנערך עולה שאין בחור כזה ואין כזאת ישיבה בשום מקום בתבל, וכן גיבובי הבלים, שאינם מתאימים לשום מעשה של דיבוק שמובא בכל ספרי הדיבוקים (וכבר הארכתי בזה במאמר שפורסם בקוראים אלעד לפני מספר שנים).
האשה טענה שהיא רוח של אדם בשם 'אהרן בן מסעודה', והגר"י מלאכי שליט"א טוען, ובצדק רב, שגם אם ישנו קבר כזה, הרי שבכל בית קברות, בחלקת יוצאי מרוקו, ישנם כמה וכמה 'אהרן בן מסעודה', ואם זהו הראיה שמדובר בדיבוק, אזי זוהי ראיה מגוחכת.
יש הרבה לכתוב על תופעת ה'מקובלים', שחלקם בעלי תשובה מלפני שנים ספורות, ועוסקים בתורת הקבלה, ואינם יודעים מימינם לשמאלם בתורה והלכה, ואכמ"ל. גדולי ישראל זעקו בעוז נגד התופעה, והגר"י הלל שליט"א, ראש ישיבת 'אהבת שלום', אף חיבר, על פי בקשת גדולי ישראל מכל החוגים, ובראשם רבנו הקדוש בעל 'אבי עזרי' זי"ע, ספר נוקב בענין זה. ואדרבה, התלמידי חכמים שנכחו בתיחקור האשה קודם לכן, פרשו מיד, כשהבינו שהכל בוקי סריקי והאשה האומללה זקוקה לאישפוז בבית רפואה המתאים לכך, ה' ירחם. תלמידי החכמים, שקראו ושנו כל ימיהם, הבינו במהירות שהאשה המסכנה זקוקה לישועה, אך אין בה ולו מעט שבמעט שבדיבוק...
נסיים רק בדברים מחזקים שאמר אחד הדיבוקים האמיתיים, שהופיע בפני גדולי עולם בליטא. רבי אליהו לאפיין זצ"ל סיפר שאותו הדיבוק, שנכנס בגופה של אשה, צעק צעקות נוראיות וצווח שאם ייצא החוצה מגוף האשה, יתנפלו עליו מלאכי החבלה ויעשו בה שפטים. הדיבוק זעק זעקות אימה ותיאר את העונשים הקשים שאמור לספוג, עד שכל שערותיהם של הסובבים סמרו וכולם שם הזדעזעו. ואולם כעבור מספר דקות התחיל הדיבוק לנבל את פיו ולדבר דברי ליצנות ודבורים גסים. השומעים ההמומים לא התאפקו ושאלו את הרוח כיצד ייתכן שלפני מספר דקות צעק והתחנן שלא יבולע לו בדין שמים, והנה כעבור זמן מה מדבר דברי נבלה שכאלה.
השיב להם הדיבוק: "תדעו כי אם לא עושים תשובה ולא מתנקים מהחטא, אזי הנפש מתאווה לחטוא בדיוק כמו בעולם הזה, למרות שהיא רואה בעיניים ובחוש את מלאכי החבלה האורבים לה"...
--- ולנו אין שיור אלא התורה הזאת!!!
קדיש התום
ההספד המרגש של אופיר שער באזכרה לבנו גיל-עד הי"ד.
מובא באתר בשבע
תפילת שחרית ד' בתמוז תשע"ד
אני מסיים "שיר של יום" ועיני נתקלות לפתע במילים כה זרות
"האבלים אומרים קדיש"!
אני? קדיש יתום?
ח"י ימים עמדתי במקומי בבית הכנסת הנמצא
מקומות ספורים מהמקום בו עומדים האבלים ואומרים קדיש יחדיו.
ח"י ימים עמדתי ושפתי מלאות תפילה –
שגילעדוש ישוב בשלום ולא אצטרך לשנות את מקומי לצד מקומם של אלו...
אבל רצה הקב"ה אחרת ובחצר ביתנו אני מתחיל -
"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא"
שנה חלפה וכמה התגדל שמו של הקב"ה בזכותך גילעדוש ובזכות איל ונפתלי.
שנה עברה וכמה התקדש שמו של ריבון העולמים בזכותכם.
כמה קדושה ורוממות חווינו לצד הכאב והצער הבלתי נתפשים.
"בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ"
בעולם שבראת כרצונך חיכינו כמו כל עם ישראל לתשועה.
לראות אותך גילעדוש פה באולם האירועים במסיבת הודיה
בחצר בתנו ישבו זה לצד זה
קצוות וניגודים של דעות ואנשים וכולם רצו רק שתשוב
כמה חשנו שמשיח קרוב ממש
"בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן"
כל יום שחלף בתקוה שאתה חי
הוסיף עוצמות של חיי אחדות וחיבור לכל בית ישראל
שהתפללו לראותך חוזר הביתה במהרה ובזמן קרוב
"אמן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא"
אמרו חז"ל בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים יהא שמו הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך.
גילעדוש – המוני ישראל נכנסו פה לבית הכנסת ולבתי כנסיות בכל העולם וענו "יהא שמו הגדול מבורך".
ונבקעו רקיעים בשמיים ונפרצו סכרים בלבבות פה בארץ.
אמרו חז"ל שאמירת "אמן יהא שמיה רבא" בקול רם ובכוונה בכל כוחו, קורעת גזר דינו של אדם.
אמנם גזר דינך נחרץ אך גזר דינם של כה רבים נקרע
לקול תפילותם של כל העם.
"יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא"
ומאז אותו יום במשך 11 חודש 3 פעמים ביום
אני מברך ומשבח ומפאר ומהלל את שמך הקב"ה
ובאותם רגעים גם מבקש לזכור ולחבק אותך גילעדוש.
"לְעֵלָּא מִן-כָּל-בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא"
רצינו כל כך שהתפילות לשלומך יהפכו לברכות שירות ותשבחות
ונשארנו רק עם התפילות לנחמות
וכבר שנה חלפה בלעדיך
ונותרנו עם התמונות הסרטים והסיפורים
והרגעים שנצרבו בלב, לעולמים
"יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, וחַיִּים טובים עלינו ועל כל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן"
וכמו זרם בלתי פוסק שהתחיל בזרזיף דק
החל שלום רב לזרום מן השמים, ללב של כולנו
ולמדנו -
להעריך ולהודות לקב"ה על ה"חיים" , פשוט "חיים"
ובענווה גדולה לבקש גם שיהיו "חיים טובים"
ובאחדות נפלאה לבקש גם עלינו ועל כל יִשְׂרָאֵל.
ויום רודף יום וחולפים להם אחד עשר חודשים
ומגיע ג' בסיוון וקולי נדם
ויששכר ובצלאל שכניי למקום "הקדיש יתום"
ממשיכים לומר את הקדיש
ואני ממשיך בליבי איתם
וגילעדוש אתה תנוח על משכבך בשלום
ואנחנו נמשיך ונתפלל -
"עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ,
וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן"
ועושה השלום
עשה שלום ברחמים בין כולנו
עם עצמנו ועם בני זוגנו
עם משפחתנו ועם שכננו
שמור לנו על גלעדוש שלנו
נער מלא נעורים גיל ותום
ואני סיימתי לומר "קדיש יתום"
אולי ראוי שיקרא - "קדיש התום".
להיכן הלכו התפילות על שלושת הנערים???????
------ הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א-----
כשאנו קוראים בתחילת פרשתנו, פרשת בהעלותך, על מעשה הדלקת המנורה והטבת הנרות, אנו מתמלאים כמיהה והשתוקקות עזה לחזות בעינינו בעבודת המקדש ולהקריב בעצמנו קרבנות, מנחה כלולה לה' יתברך. אך הנה כל עוד לא נבנה הבית, עבודת התפילה הינה במקום המנורה, המזבח והקרבנות.
בימים אלו אנו מציינים בכאב שנה לחטיפתם והרצחם של שלושת הנערים הי"ד, שאחד מהם, הבחור אייל יפרח הי"ד, התגורר בעירנו יצ"ו עם הוריו היקרים, חדורי האמונה בהית"ש, שחיזקו רבבות במעשיהם ודבריהם. רבבות תפילות עלו השמיימה לשחרורם של הנערים היקרים, אך בשעה שהתפילות נישאו למרום, היו הנערים כבר תחת כנפי השכינה. ובכל זאת, שום תפילה לא שבה ריקם והקב"ה הראה בחוש עד כמה גדול הוא כח התפילה. מיד לאחר גילוי הנערים הי"ד והלוויותיהם, החל המבצע המלחמתי, בו התגלו, בחסד ה' עלינו, מנהרות תופת רבות, כאשר אז נודע לראשונה על כוונת המחבלים הפלשתינאים לערוך פיגועי דמים רצחניים בעיצומו של ראש השנה. לחדור דרך המנהרות לישובי וקיבוצי הספר ולרצוח יהודים, ה' ישמור. כל מביני הדבר טוענים בתוקף שגילוי המנהרות מנע שפיכות דמים מזעזעת, כאשר מגלגלים זכות על ידי זכאי ובזכות התפילות הרבות לשלום הנערים, הצילנו הקב"ה מיד אויב רע ומר!
מובא במדרש שמואל דבר נפלא ומחזק: "יש תפלה שהיא נענית למאה שנה, מאברהם, ואברהם בן מאת שנה (בראשית כ"א ה'). יש תפלה שהיא נענית לתשעים שנה משרה, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם י"ז י"ז), יש תפלה שהיא נענית לשמנים שנה ממשה, ומשה בן שמנים שנה (שמות ז' ז'), יש תפלה שהיא נענית לששים שנה מיצחק, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (בראשית כ"ה כ"ו), יש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה משמואל, שאמרה וישב שם עד עולם (ש"א א' כ"ב), ואין עולמן של לוים אלא חמשים שנה".
שום תפילה לא נעלמת לה סתם כך. אך לא תמיד כל תפילה פועלת מיד. לפעמים התפילה עוזרת רק כעבור 100 שנה, 80, 60 או 50. אך שום תפילה אינה הולכת ריקם. הכל נרשם לטובה ופועל לטוב בשמים ובארץ.
מעלות רמות לה, לתפילה. מדרגה מעל מדרגה. אך מהי העבודה הבסיסית של התפילה?
"המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו".
קטע זה שקראנו זה עתה אינו לקוח מספר מוסר או ספר הנהגות של מידת חסידות ומעלה יתירה. זוהי הלכה פסוקה בשולחן ערוך ורמ"א הלכות תפילה (סימן צח, א), וכל יהודי, בכל דרגה רוחנית, מחויב בה, הלכה ולמעשה.
-- "רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה", חזק בתורה ואמץ במעשים טובים. תפלה מנין? שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (ברכות לד, ב).
דברי מרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל
בכינוס 'דגל התורה', ר"ח ניסן התש"נ:
כלי הנשק שלנו- הקשר עם אבותינו!!!
"....רבותי! אנו חיים בתקופה איומה ונוראה. אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברתו. כל המלחמות והתהפוכות לא התחילו עכשו וגם לא נגמרו עכשו, הם נמשכים מאז המלחמה העולמית הראשונה, כאשר בכל התקופה לא שרר שקט, עד ימינו אלה. ורק הקב"ה יודע מה ילד יום. כל מדינות העולם רוכשות נשק, מתחזקות ומתעצמות עם נשק יותר ויותר משוכלל, ואיך אפשר שלא לפחד כאשר רואים זאת? ואנחנו עם ישראל, המעט מכל העמים, במה אנו נחשבים בין אומות אלו? אנו שה אחת בין שבעים זאבים ומה ביכולתנו לעשות?
רק דבר אחד בלבד משמח אותי ומחזק אותי, וזה צריך גם לחזק כל יהודי באשר הוא נמצא. אותו יהודי צריך לחוש עצמו חזק יותר ממי שיש לו את הנשק החדיש ביותר. עליו לחוש עצמו חזק יותר מאמריקה, יותר מרוסיה, יותר מכל מדינות העולם, כי הוא באמת חזק יותר. ואני לא מדבר רק בתיאוריה, אלא אני אראה לכם זאת בחוש. עם ישראל שעבר גלות אחר גלות, גזירות אחרי גזירות, טביחות ושמדות, שריפות והריגות, עמים חזקים עמדו עליו להשמידו ובכל זאת אותם אומות אבדו. ואילו עם ישראל ניצב כבר אלפיים שנה מול כל הקמים עליו, בידים ריקות, ללא נשק, כיצד הוא הצליח להתקיים? כיצד הוא הצליח לגבור על כל אויביו? מהו סודו של עם ישראל ואיזהו המופת שבזכותו הואעומד וקיים?
האות והמופת שלנו כי אנחנו יהודים, ובזה אנחנו חזקים יותר מהם. יהרגו את האב אבל הוא חינך את בנו והבן ימשיך את הדרך. האב לא יוכל ללכת לבית כנסת, אבל הבן ילך. האב כבר לא יוכל ללמוד, אבל הבן ילמד. הוא לא ניתק את מורשת אבותיו, הוא לא ניתק את הקשר איתם. הוא קשור עם אבותיו אברהם יצחק ויעקב, הוא קשור עם הדורות הקודמים של תנאים, אמוראים וצדיקים.
זוהי חיותו של היהודי. כל עוד נמשך הקשר שלו עם אבותיו, כל עוד הוא ממשיך להתנהג בדרך האבא והסבא ואינו מחפש חוכמות אחרות ואידיאולוגיות זרות, אזי הוא חי, ואלו שעזבו וניתקו את הקשר הם מתים. הוא ממשיך ללמוד את החכמה של עם ישראל, ואלו שניתקו את הקשר, אינם לומדים את חכמת ישראל. הם גם יהודים, הם בני ברית, אך האם הם יודעים מהי החכמה שלהם? וכי כאשר הם לומדים חכמות זרות בכך הם יבקשו להתייחד? הרי חכמות אלו גם אומות העולם יודעות. וכי כאשר הם פותחים חומש, הם יודעים את ביאור המילים? הם זרקו את החומש, ניתקו את הקשר מאבותיהם, ואם הקשר הזה נותק, הם מוכרחים להיאבד. אומה שאין לה קשר עם אבותיה הרי מלכתחילה היא אמורה להיאבד, לא יקום ולא יהיה!
אם פוגשים ילד שלומד בבית ספר ושואלים אותו: "איך המורה הסביר לך את הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", מהי תשובתו? "היה איזה "כתבן" שכתב פעם דבר שכזה, אבל היום זה לא נוגע לי, אני לא מתענין בהיסטוריה"... ברצוני לומר דברים, ואין לי כל פחד. אם יש כיום בני קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, מה זה שבת, מה זה מקווה. אין להם שום מושג ביהדות, מגדלים שפנים וחזירים, יש להם קשר עם אבותיהם?! וכי יש תקומה לקיבוץ הזה? האם גם אבותיהם אכלו ביום הכיפורים? במה נזכה שנשאר "עם"?
אם יש דבר שמשמח אותי הרי זה בראותי ציבור של אנשים הצמאים לשמוע דבר ה'... לכן בואו ונתחזק בשמירת התורה ומצוותיה, כל אחד יתחזק לקבוע עיתים לתורה, איש איש כפי יכולתו ובלבד שתהיה לו קביעות מדי יום ללמוד, כדי שהיום לא ילך לאיבוד, ונזכה במהרה לגאולה שלימה".
בס"ד כסלו תשע"ה פרשת "מקץ"
יהא השיעור לרפואת הרב זאב בן רות (קרוב) / הרב יהודה יהושע בן רבקה איטה ברנדה (גליק) / מנחם בן פנינה פערל (שינברגר) / חגי בן חנה (בן ארי) / יהודה יצחק בן איריס (הישראלי) / פסה בן פגא (שטיין) / אסתר בת פסיה לאה (לוי) / רבקה בת שושנה וכל החולים והפצועים בעם ישראל /לע"נ צפורה (אופנר)בת משה (לנדרר) ז"ל / לע"נ אלמוג עשהאל בן יוסי (שילוני) הי"ד / לע"נ שלושת החטופים:אייל בן אורי (יפרח), גיל-עד מיכאל בן אופיר (שער), יעקב נפתלי בן אבי (פרנקל) הי"ד / ולהרבות בעם ישראל אמונה ובטחון , אהבה ואחוה ושלום ורעות
"וקרב קץ הישועה"
"לפעמים נס גדול שב ומתרחש / האורות דולקים על אדן חלוני / יש מי שידע לפתור את חלומי / זה אותו סיפור,אותו המחזה / בימים ההם ובזמן הזה", כתבה נעמי שמר בשירה מי ידליק נר עתיק. בפרשת "מקץ" שנקראת בכל שנה בחנוכה מסופר על נס גדולשארע ליוסף, אשר היה במשך שתים עשרה שנים בבית הסוהר ופתאום "ויריצוהו מן הבור" (בראשית מ"א,14). פירש ספורנו:"כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כאמרו:"כי קרובה ישועתי לבא" (ישעיהו נ"ו,1 ) וכאמרו: "לו עמי שומע לי...כמעט אויביהם אכניע" (תהלים פ"א,14-15) וכך היה ענין מצרים כאמרו "כי גורשו ממצרים" (שמות י"ב,39) כאמרם ז"ל "שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם" וכן אמר לעשות לעתיד,כאמרו "ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים" (מלאכי ג', 1)
אנו מקווים ומצפים שכמו "בימים ההם"-אז שוחרר יוסף, כך גם "בזמן הזה" ישוחרר יהונתן פולארד.
אסתר פולארד רעייתו של יהונתן פולארד אשר נעצר ב-ח' כסלו תשמ"ו באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל, רואיינה על ידי הזמר והיוצר אודי דוידי, על קשריו של מרן הרב אליהו זצוק"ל עם בעלהhttp://www.harav.org/Dmuto/ArticleDetail.asp%3FID%3D53
בראיון אמרה מספר דברים שמקשרים בין יוסף הצדיק לבין יהונתן פולארד.
* יוסף היה במשך שנים בבור הכלא וגם יהונתן נמצא בכלא כבר (עשרים ותשע) שנים.בשבע השנים הראשונות היה כלוא בתא מבודד ובצינוק בכלא מריון, שלוש קומות מתחת לאדמה, במשך כל השנים האלו הוא לא ראה אור יום. ב-ו' כסלו תשס"ב אמר אמנון רובינשטיין בנאום בכנסת:"אדוני היושב ראש,כנסת נכבדה...אני לא אשכח את נאום התובע הכללי...כאשר התובע הכללי אומר (*ליהונתן פולארד):"אתה לא תראה את אור השמש לעולם"...
* הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר : "יהונתן הוא יוסף הצדיק של דורנו"
* הרב מרדכי אליהו זצ"ל הוסיף לשמו המקורי-יונתן,את האות ה' וקרא לו יהונתן.(גם על יוסף יש פסוק שבו נוספת אות ה' לשמו :"עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" תהלים פ"א,6 )
יהונתן פולארד כתב (בכלא באטנר, צפון קרוליינה, ארה"ב) בערב חנוכה תשס"ד מכתב פתוח ל"נוער למען פולארד": "בזמנים שכאלה הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות בתור עם הוא לייצר קבוצה קטנה של יהודים אמיצים ומאוחדים ברצון לפעול למען האומה. מן השמים מסייעים בידינו ומקבלים את תשובתנו דרך קבוצה זו. האחדות שלהם עומדת לזכותנו ופעולותיהם נרשמות לזכות כולנו. מהשמיים עונים לנו בזכות המעטים, והרבים ניצלים בצורה נסית נגד כל הסיכויים. כך זה היה בזמן המקורי של נס חנוכה וכך זה יקרה שוב בימינו... מי ייתן ואסתר ואני נהיה בקרוב בבית להדליק נרות חנוכה אתכם השנה בירושלים ולחגוג את הנסים שה' עושה לנו היום כפי שעשה לאבותינו בימים ההם".
במשך שנים נעשים נסיונות שונים לשחרר את יהונתן פולארד מבית הכלא,אך עדיין לא הצליחו לקבל את הסכמת האמריקאים לכך ולכן חשוב לעשות פעולות שונות, כדי שעניין זה יישאר על סדר היום הציבורי וידעו שהעניין חשוב לנו.
מה הפעולות שניתן לעשות? כל אחד יכול לחשוב על פעולות יצירתיות,כפי שמתאים לו ולפעול לביצוען.לדוגמא:
* תפילה למען שחרורו של יהונתן בן מלכה בין שאר השבויים והנעדרים.
* כתיבת מכתבים באנגלית ליהונתן פולארד, כדי לחזקו ולעודדו
*פעילויות חינוכיות והסברה בנושא פולארד, וכתיבת מאמרים בנושא.
*פניה לאישי צבור שונים, כדי שיפעלו להצלתו של יהונתן פולארד.
* הפצה של סטיקרים לרכב, שלטים למרפסת, וכו'.
*כתיבת מספר הימים שיהונתן פולארד נמצא בכלא, בעתונים, בטלויזיה ובאינטרנט, כדי שהדבר יחלחל למודעות של כל אדם.
* כתיבת הצגה או סרט בנושא, כתיבת שירים והשמעתם.
* ניתן לחשוב על רעיונות נוספים וגם לבצע רעיונות שנהגו ובוצעו במקומות שונים וניתן לקרוא עליהם באתרים שונים בהם כתוב על יהונתן פולארד ועל הפעולות השונות שנעשות למענו.
ב-ט"ו כסלו,תשע"ה אמר בנימין נתניהו בישיבה בכנסת:"אנחנו לא נפסיק לפעול עד שנחזיר אותו הביתה,כאן במדינת ישראל".
שאלה למחשבה:*מה עשיתי היום כדי להביא אור ושמחה לחיי / לחיי בני משפחתי / לחיי חבר/ה ?
*מה עשיתי היום כדי להביא אור ושמחה לחייו של יהונתן פולארד ?
כפי שכתב דובר מטה המאבק למען שחרורו של פולארד:
"בואו נשאל את עצמנו בכל יום : מה עשינו כדי להציל את יהונתן פולארד?
ולא פחות מכך – מה עשינו כדי שיהונתן יידע שאנו לא שוכחים אותו?"
שבת שלום וחנוכה שמח! חודש טוב (השבת –שבת מברכין לחודש טבת – נתבשר ונבשר בשורות טובות ) עדנה ויג This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
ממכתבו של הרבי מליובאוויטש זי"ע לחיים משה שפירא ז"ל
המכתב נשלח ב- ב' דראש חודש אלול תשכ"ה- ערב הבחירות לכנסת השישית.
מקור: רדיו קול חי
במענה לבקשתו מאז לחוות דעתי בשאלת הקמת חזית מאוחדת של המפלגות הדתיות לקראת הבחירות לכנסת הממשמשות ובאות, ומכמה טעמים לא עניתי עד עתה, ואחד מהם הוא, אשר לרוב פשיטות הדבר קויתי אשר גם בלעדי בוא הענין על פתרונו הנכון, על כל פנים כשיתקרב המועד האחרון להגשת הרשימות, אבל לצערי הרב הנה עד עתה לא קם הדבר ולא היה ולכן באתי עתה במענה על שאלתו.
ובהקדמה אשר המדובר הוא על דבר הקמת חזית דתית טכנית, לקראת הבחירות לכנסת, ובהדגשת המלה טכנית כלומר שלאחרי הבחירות חוזר המצב ביחסי המפלגות כפי שהי' קודם הקמת החזית.
ודעתי בזה ברורה ומוחלטת, אשר הקמת חזית דתית טכנית היא לא רק רצוי' כי אם גם מוכרחת לטובת המצב דתי ולטובת מצב היהדות האמתית בארץ הקודש ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו – ברורה עד כדי כך שלפלא כל ספק בדבר – מנקודת מבט המצב הדתי וטובתו.
ולמרות פשטות הדברים אציע, בקצרה על כל פנים, הטעמים ונימוקים המחייבים הקמת החזית הדתית הטכנית, והם:
א. בשטח השכר וההפסד
(א) הסיכויים לרכישת צירים נוספים:
טבעי הדבר אשר בתעמולת הבחירות, כל מפלגה תשתדל לרכוש מספר הכי גדול של קולות. וכיון שהאמצעים העומדים לרשות כל מפלגה מוגבלים הם (בזמן, בכסף, במספר הפעילים כו'), תשתדל לכל לראש לרכז אמצעיה בנוגע לאלה מהבוחרים – שהסיכויים להשפיע עליהם גדולים וטובים ביותר. ובנידון דידן זאת אומרת שכל מפלגה מהמפלגות הדתיות (באם לא תהי' חזית מאוחדת ח"ו) תכוון תוקף התעמולה וההשתדלות – כלפי חברי מפלגות דתיות האחרות, שהרי הסיכויים לרכשם גדולים וטובים יותר מאשר לרכוש קולות מחוגי הבורים השייכים למפלגות בלתי דתיות, על אחת כמה וכמה האנטי-דתיות.
וכמו שראו במוחש ובעליל מהבחירות לכנסת שהיו בעבר.
זאת אומרת, שבנוגע לסך-הכל של מספר הקולות של המפלגות הדתיות בכנסת – לא תשפיע התעמולה, או על כל פנים תהיה השפעה מועטה ביותר.
מה שאין כן באם תהיה חזית דתית מאוחדת, שאז התעמולה תהיה מופנית כלפי חוץ ויש סיכויים טובים לרכוש קולות מחוגים שונים.
(ב) שיורי הקולות:
מובן ופשוט שבאם תהי' חזית מאוחדת לא ילכו לאיבוד שיורי הקולות של כל מפלגה, אלא יצטרפו לחשבון גדול להגדיל מספר המנדטים.
(ג) ועיקר הוא – קירוב לבבות לעניני דת:
תעמולת הבחירות רישומה ניכר משך זמן גם אחרי הבחירות, ובאם התעמולה תהיה מופנית כלפי חוגים שעדיין אינם דתיים מאיזו סיבה שהן, הרי לא רק שיש לקוות לרכישת קולות חדשים כאמור, אלא יהיה בזה ריווח גם בנוגע לקירוב מספר מסויים של אחינו בני ישראל לעניני דת.
(ד) מניעת השמצה הדדית:
באם לא תהיה ח"ו חזית דתית, הרי תעמולת המפלגות הדתיות תהיה מופנים בעיקרה נגד מפלגות דתיות האחרות, וכנהוג בזה, וכדרך תעמולות של בחירות, אין מסתפקים בהדגשת מעלות המפלגה שלהם, כי אם מדגישים "לא פחות" את החסרונות של המפלגות האחרות, וכנ"ל כנהוג בתעמולה לבחירות לא תמיד האמת נר לרגלם ורסן לפיהם של הנואמים, ובמילא מגדילים ומגזימים וכו'. ומטבע בני אדם אשר, בסגנון חכמינו ז"ל, ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל (משא"כ בנוגע לסיפור מעלות עצמו ומפלגתו, שאין רוחשים לו נאמנות מלאה ולפעמים גם לא נאמנות פגומה).והתוצאות מובנות, וכאמור לעיל, לא רק בנוגע לתוצאות הבחירות במספר המנדטים, כי אם גם בנוגע לרושם לאחרי כן – ביחס לדת ולעניני הדת.
(ה) שלילת חזית דתית – נשק בידי מתנגדי הדת:
עובדה זו עצמה שאין מתדברים ביניהם להקים חזית דתית לבחירות, בה בשעה שכמה מפלגות שאינן דתיות נתדברו ביניהם לילך יחד לבחירות, בודאי תשמש נשק בידי המפלגות הנלחמות במפלגות הדתיות, ובפרט כשיוכלו לצטט מתעמולת המפלגות הדתיות עצמן חסרונות מפלגות הדתיות הפוסלות זו את זו וכו'.
(ו) שוני המצב:
כיון שגדל מספר הבוחרים לכנסת הבאה, ובמילא גדל מספר הקולות הדרוש לבחירת ציר ולדעת כמה מעסקני אה"ק ת"ו רוב אלו שנתוספו לאחרונה בקהל הבוחרים – אינם שייכים למפלגות הדתיות, הרי שנוי האמור לא לטובת מפלגות הדתיות. שלכן דרוש מאמץ נוסף בבחירות אלו לגבי בחירות שעברו, אפילו אילו היו תוצאות הבחירות שעברו משביעות רצון, ובפרט שהתוצאות היו – אכזבה. והרי זה מחזק עוד יותר הטעמים והנימוקים דלעיל בהכרח הקמת חזית דתית טכנית לבחירות.
ב. הטענות נגד חזית דתית
מהטענות ששמעתי נגד הקמת חזית דתית הן:
(א) אין זה מהכנות והיושר לגבי הבוחרים לדבר במעלות מפלגה אחרת בשעת הבחירות בה בשעה שעד הקמת החזית ולאחרי הבחירות לא תמיד ידברו בשבחה ואולי גם לחמו כנגדה בכמה שטחים.
ומובן שטענה זו אין לה אחיזה במציאות, כיון שמדגישים בפירוש שזוהי חזית דתית טכנית, שמזה מובן שישנם חילוקים עיקריים בין המפלגות הדתיות שלכן אינן מתמזגות למפלגה אחת, ואפילו לא לחזית שתתמיד גם לאחרי הבחירות.
(ב) יש אומרים אשר ישנו איסור על פי תורה לעשות חזית דתית, אפילו טכנית, עם מפלגה שאין שבעים רצון מיחסה לעניני דת.
וגם טענה זו שוברה בצדה, נוסף על מעשה רב בזה – מנהג גדולי ישראל בפולין וכו' שאישרו הקמת חזית טכנית, ואפילו אם אלו שאינם דתיים. ובאה"ק ת"ו גופה היתה כבר חזית דתית פעם אחת, ובפעם השני' שנתבטלה לא הי' זה כלל וכלל מפני טעמי איסור על פי השלחן ערוך, ואדרבה הביטול בא מצד אלו המכונים "השמאליים" שבמפלגות הדתיות, כידוע ומפורסם.
(ג) יש אומרים שישנו איסור נגד הקמת חזית דתית מגדול פלוני -
והנה בכלל בכגון זה – פשוט שאין לעשות מעשה בפועל עד שרואים נוסח האיסור בכל פרטיו בכדי לדעת אם מכללא אתמר או בפירוש אתמר, אם נאמר גם בנוגע חזית טכנית, ואם נאמר בנוגע למצב הדומה למצב עתה, שאינו דומה כלל להמצב שהי' באה"ק לפני ארבע ושמונה שנים ויותר.
וכן יש לבחון אם אין האיסור חלק משיטה – שכל מפלגות הדתיות אין מתנהגות על פיה, ואפילו לא בעקרונות של שיטה זו, ואפילו בענינים שאין להם סכנה למצב הדתי באה"ק ת"ו, כי אם רק צמצום בפעולות מסויימות ובנוגע לרווחים מסויימים, שאם כן הרי פשיטא שאם מפני רווחים מצומצמים אין מתנהגים לפי שיטה האמורה, אין כל מקום לנקוט פרט אחד מהשיטה ולעשותו טעם להנהגה שתזיק למצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו.
(ד) ההנהגה בפועל של כל המפלגות הדתיות במשך כל הזמן וגם עתה – מוכיחה שלא קבלו האיסור כלל (או שהי' בנוסח שאינו שייך לבעיה זו). ולדוגמא: בכמה מהעיירות הכי גדולות באה"ק ת"ו עשו חזית ביניהן (וגם עם המפלגות שאינן דתיות) ומסרו בידיים לידי איש מפלגה האחרת מחלקות חשובות מעניני העיר, ולא רק למספר שבועות כ"א לחדשים ולשנים, והמסירה היתה לא רשות לחוות דעה ולהצביע, כי אם לעשי' בפועל בשטחים שבחלקם הם דתיים ובהשאר – משפיעים בואפן בלתי ישר עכ"פ – על מצב הדת בעיר. וההצדקה היא – שתמורת חזית זו של כו"כ חדשים והמפורסמת באה"ק ובחו"ל תקבל המפלגה לידה מחלקה אחרת ובמילא ירויח המצב הדתי בשטח מסויים של עיר זו. – כיון שחזית זו קיימת זה כו"כ שנים ואין פוצה פה ומערער מכל המפלגות – הרי אין כלל מקום לומר שלדעתם יש איזה איסור שהוא בחזית טכנית למשך שבועות אחדים, שאין בה כל ענין של נוטל ונותן ביד, שהנבחרים לכנסת אינם אלא מביעים דיעה ומצביעים, שהמצביעים בעד הרשימה המאוחדת כל אחד יש לו בהרשימה מועמד של המפלגה שלו, שבכדי שיבחר לכנסת מוכרח שיצביעו בעדו ולו יכול להתכוון (משא"כ בהחזית בהעיירות האמורות שהצביעו באופן ישר וחיובי בעד מועמד מפלגה האחרת).
(ה) עוד נקודה בנוגע לכל הטענות הנ"ל: מובן וכלל שכלי הוא ודין בתורה אשר ברי ושמא ברי עדיף. הרווחים מהקמת חזית דתית טכנית ברורים הם, וכל הטענות נגדה אינן אלא בגדר ספק. ועוד זאת: הברי הוא לטובת המצב הדתי הכללי, והספק הוא – אולי לטובת מפלגה סיעה וכו'.
ג. טעמי השוללים חזית דתית
לכאורה, כיון שהמצב, כנאמר לעיל, הוא ברור למדי, מהו הטעם שיש כאלו המטילים ספק בנכונות הקמת חזית דתית? ונראה שהטעמים הם גם כן פשוטים, והטעם עיקרי הוא:
טבעי הדבר שעסקני מפלגה איזו שתהי' מעונינים בביצור מעמד המפלגה בתור מפלגה, ובביצור מעמד הסיעה שלהם במפלגה עצמה, שלזה דרוש אמון מלא, או לכל הפחות אמון ככל האפשרי, של חברי המפלגה וחברי הסיעה. ומובן שזה שמנהל תעמולה בעד הקמת חזית (דתית) עם סיעה אחרת, ועל אחת כמה וכמה עם מפלגה אחרת, מערער מעמדו בתור קנאי לתכנית הסיעה שלו וגם לתכנית המפלגה שלו. ולא עוד אלא שמקום לחשש שהקיצונים שבהסיעה או בהמפלגה יעזבו את הסיעה או המפלגה ויעברו לסיעה אחרת או מפלגה אחרת וכו'. במלים אחרות, הקמת חזית טכנית רצוי' וגם מכרחת לטובת המצב הדתי הכללי, אבל יש חשש, על כל פנים חשש קטן, שתגרע ותזיק מצב סיעה מסויימת או יחס החברים למנהיגי הסיעה והמפלגה וכו'.
ד. התכסיסים להכשיל הקמת חזית דתית
כמה אופנים להכשיל הקמת חזית דתית טכנית שמוצא אני לחובתי לכתוב עליהם במכתבי זה, כיון שישנם אוחזים באונים אלו בכדי לבטל הקמת החזית הטכנית ומתוך העלמת מטרתם המקווה. ומהם:
(א) להכריז בקול גדול שאדרבה ואדרבה מוכרח איחוד כל הכוחות הדתיים, ולכן גם איחוד כל המפלגות הדתיות; ולא עוד אלא שמוכרח מיזוג כל המפלגות, וצריך להושיט יד לימין ולשמאל ובלבד שיתאחדו כל המפלגות ביחד, אלא שצריך להיות שלום אמתי, מיזוג שלם, על כל פנים לזמן קיום הכנסת. – כל המכיר את המצב באה"ק ת"ו עתה, אין כל ספק אצלו שתכנית הקמת חזית דתית למשך כל ימי קיום הכנסת, ואין צריך לומר מיזוג המפלגות הדתיות, אינה מעשית כלל וכלל, ואין לה סיכויים כלשהם שתבוא לפועל. וההכרזה האמורה יכולה להתפרש רק בפירוש אחד, שזהו נסיון להכשיל חזית דתית טכנית, בבחינת תפסת מרובה – לא תפסת.
(ב) אופן שני הוא לנקוט בדרך היאוש, כלומר, מה תועלת לתעמולה להקים חזית דתית טכנית, כיון שלא תבוא לפועל, כי אין מצב הרוחות מוכשר לזה, וחבל על הזמן והמרץ וכו'.
ובסגנון חכמינו ז"ל מרובה מדה טובה ממדת פורעניות, באם היו יכולים לבטל הקמת חזית דתית ברגעים אחדים לאחרי מאמץ גדול להקמתה משך חדשים, ודאי שאפשר להקים חזית דתית טכנית גם עתה, ובלבד שאנשים מתי מספר העומדים בראש כל אחת מהמפלגות האמורות ירצו בזה באמת ובתמים ויעשו כל התלוי בהם להקמתה.
המורם מכל האמור, אשר איני רואה כל מקום לספק על דבר הכרח הגמור להקמת חזית דתית טכנית לבחירות הבאות, כי טובת המצב הדתי דורש זה במפגיע. לאידך גיסא, על פי הכלל אשר השוחד יעוור – והדברים אמורים אפילו לגבי גדולים וטובים – מקום לומר שבצמרת כל מפלגה ישנם היסוסים אם כדאי להקים חזית טכנית זו על חשבון רווחים מפלגתיים, או רווחי הסיעה, או רווחי אנשים מסויימים. וכיון שכך – יש לסייע לצרת המפלגות להתגבר על היסוסים שלהם -על ידי שדעת הציבור ובאי-כח ארגונים שונים וכו' יגלו דעתם ברורה ותקיפה שמוכרחת הקמת חזית דתית האמורה, ובהוספה -
שכל אלו המפלגות או הסיעות או האישים אשר ימנעו הקמת חזית דתית טכנית זו – מעמידים בזה את רווחי המפלגה, הסיעה וכו' מעל לרווחי המצב הדתי הכללי באה"ק ת"ו הנוגע לאלפים ורבבות של אחב"י באה"ק ת"ו.
ובאם יהי' גילוי דעת זה בנוסח חד-משמעותי ובתוקף המתאים, בודאי שיפעול פעולתו ותקום חזית דתית טכנית.