- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:45
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 728
דין צדק / שיר מאת: אהובה קליין ©
כמים הזורמים באפיקים
מהלכים להם השבטים
בשער העיר ניצבים
למשפט צדק מייחלים.
איש, איש ומצוקותיו
בפני השופט טענותיו
הקשוב לפרטים הקטנים
בשיקול דעת ובנעימים.
מביט עיני חכמים
בנתבע צמא המילים
יפסוק דין ללא סילופים
נעדר שוחד ומשוא פנים.
אמת ושלום ישכנו
בין איש לאחיו ורעהו
בארץ נחלת אבות
עטרת קדושת אורות.
הערה: השיר בהשראת פרשת שופטים[חומש דברים]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 00:45
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 696
פרשת שופטים- הקשר בין משפט צדק לירושת הארץ!
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בנושא חשוב של משפט צדק כפי שהכתוב מתאר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל- שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטך ושפטו את העם משפט צדק: לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים: צדק, צדק תרדוף למען תחיה וירשת את—הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך" [דברים ט"ז, כ]
השאלות הן:
א] מדוע נסמכה פרשת שופטים לנושא הרגלים בסוף פרשת ראה?
ב] מהי הדרך להגיע למשפט צדק?
ג] מה הקשר בין משפט צדק לירושת הארץ ?
תשובות.
הקשר בין פרשת שופטים לנושא הרגלים.
רבינו בחיי מסביר: נסמכה פרשת שופטים לפרשת הרגלים מהטעם: כי למרות שעם ישראל היו נוהגים לעלות לבית המקדש בירושלים בשלושת הרגלים והיו נפגשים שם עם הכוהנים, הלוויים ומורי התורה והיה באפשרותם לשאול אותם על דרך קיום המצוות באופן נכון, למרות זאת, התורה חייבה להעמיד שופטים ושוטרים בכל שערי הערים - היות והשופטים הם חכמים ובקיאים בענייני הדת והמצוות ובהתאם לכך פוסקים את הדין ואילו השוטרים דואגים שפסק הדין יצא לפועל - הלכה למעשה ,כי יש בידם את כל אמצעי הענישה המקובלים.
הדרך לקיים משפט צדק.
ה"כלי יקר" מפרש: כי על השופט להיות מושלם בכל המעלות- במילים אחרות- "קשוט עצמך תחילה" ואם השופט ידאג ליושרו המושלם יוכל גם לשפוט בצדק את העם.
בדומה לרעיון זה אומר רבי יעקב יוסף מפולנאה: בראש וראשונה על השופט לשפוט ולבדוק את עצמו ורק אחרי זה - הוא רשאי לבדוק את הזולת. בנוסף השופט חייב להיזהר שלא יהיו לו שתי מידות של משפט, מצד אחד- כלפי עצמו הוא מקל, אך מנגד כלפי אחרים הוא מחמיר, אלא במידה שהשופט מודד לעצמו ינהג כך כלפי האחרים.
רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר : פירוש הקרוב מאד לקודמיו: "שופטים ושוטרים תיתן לך" כאשר השופט מתרכז במעשיו בקביעות - אזי הוא מגיע לדרגה כזו שהוא רואה את חסרונותיו ומנגד את המעלות והיתרונות אצל הזולת. ובאופן זה הוא ישפוט את העם - "משפט צדק" אך אם השופט נוהג במהופך, היינו, מחסרונותיו הוא מתעלם ושם דגש על חסרונות האחרים, כך הוא מעוות את הדין ואינו פועל בצדק! יש להיזהר לא להטות משפט ועל עניין איסור לקיחת שוחד בפרשת משפטים [שמות כ"ג, ח] מסביר רש"י: על סמך הספרי : "ושוחד לא תיקח" אפילו לשפוט אמת ,ובוודאי שאסור לשופט להשתמש בשוחד על מנת לפסוק לטובת אותו אדם ששילם לו.
רבי אלעזר מגרמיזה, בעל "הרוקח" [שהיה מחכמי אשכנז בתקופת המאה הי"ג] היה מפרש את האותיות: "שחד" במובן "חשד" וממילה זו יש ללמוד : כי על השופט להתרחק מעניין השוחד ובנוסף על כך לחיות חיי צניעות כדי שהציבור לא יחשוד בו על כך שלוקח שוחד. ועל כך מתאים להגיד את דברי חז"ל: "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" [מסכת חולין מ"ד, ע"ב ]
בנוגע למילים: "צדק, צדק תרדוף"
על פי פשוטו של מקרא: ניתן להבין כי על השופט מוטל התפקיד לרדוף אחר הצדק עד להשגתו ולכן המילה :"צדק" מופיעה פעמיים.
אבן עזרא מביא שני פירושים:
א] במילים :"צדק, צדק תרדוף" הכתוב פונה דווקא אל בעלי הריב הבאים להתדיין בפני השופט והם חייבים לכוון אחר הצדק ,בין אם הדבר כרוך ברווח, או הפסד.
ב] הפניה במילים הנ"ל אל השופט עצמו, עליו להיות ברדיפה מתמדת על מנת להשיג את הצדק פעם אחר פעם כל ימי חייו.
רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר על הכפילות: "צדק, צדק תרדוף"- מכאן יש לרדוף אחר הצדק בדרך של צדק ויושר היות ועל מנת להשיג מטרה קדושה- יש לפעול בדרכים קדושות וטהורות.
על נושא זה נאמר במסכת סנהדרין [ל"ב, ע"ב] בפני הדיין ,או השופט ישנן שתי דרכים לשפוט בצדק והן:
א] על ידי הכרעת הדין לטובת אחד מבעלי הדין.
ב] על ידי עשיית פשרה בין שני הצדדים – הבאים להתדיין בפני השופט. על השופט מוטלת האחריות באיזו דרך לבחור כדי להשיג את מירב הצדק בפסק הדין.
רבינו בחיי מסביר: ראוי שכל אחד מישראל יהיה חייב לרדוף אחר הצדק בשני מישורים: על ידי דיבור ועל ידי מעשה.
כפי שנאמר: "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב" [צפניה ג]
רבינו בחיי מביא את מדרש ויקרא רבה: בנושא המשפט ישנן שישה לאוין: לכן מסופר שהיו שש מעלות לכיסאו של שלמה המלך כפי שכתוב [ בדברי הימים –ב, ט]"ושש מעלות לכיסא, והכרוז היה עומד לפני כיסאו של שלמה, כיון שהיה עולה במעלה ראשונה היה הכרוז אומר: לא תטה משפט, שניה: היה הכרוז אומר לא תכיר פנים, שלישית : היה הכרוז אומר: לא תיקח שוחד, רביעית היה הכרוז אומר: לא תיטע, חמישית היה אומר :ולא תקים, שישית: לא תזבח"
ומדוע היה צורך להעמיד שופטים בכל פתח של עיר? על כך ישנה תשובה יפה,
רבי שלמה קלוגר מסביר: באופן זה השופטים יהיו מתונים בדין ולשפוט בצדק, היות ולא יווצר לחץ של משפטים והדבר מונע חיפזון אצל הדיין ,או השופט דבר שמסוגל לפגוע במשפט צדק.
הקשר בין משפט צדק לירושת הארץ.
רבינו בחיי אומר: כי עשיית משפט צדק היא למען שני יסודות:
א] למען העולם הבא - תחיה בצדק עליון שהוא האור הגדול הגנוז לצדיקים.
ב] למען הצדק בעולם הזה - תירש את ארץ ישראל, על כך אמר שלמה המלך: "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"- על ידי רדיפה אחר מידת הדין שיש בה חסד , ה' ישיג צדק עליון שהוא העולם הבא וצדק תחתון בארץ ישראל.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק :כי הצדק הוא יסוד חשוב בחיי העם ועל כן יש לרדוף אחריו בהתמדה- רק בתנאי זה ישנו קיום לעם ישראל בארצנו הקדושה . ויהי רצון שתפילתנו תתקבל במהרה: "השיבה שופטינו בראשונה.." אמן ואמן.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:29
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 482
פרשת שופטים- מדוע התנגד שמואל הנביא למלוכה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים בפרשה: המלכת מלך בשר ודם על עם ישראל בארץ ישראל:
"כי תבואו אל הארץ אשרה' אלוקיך נותן לך וירשת וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי :שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא: רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד: והיה כשבתו על כיסא ממלכתו כתב לו את משנה התורה הזאת.."[דברים י"ז,י"ד-י"ט].
השאלות הן:
א] כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין הצו לשים מלך על ישראל לבין התנגדותו של שמואל הנביא למינוי מלך לדרישת ישראל?
ב] מהם האיסורים המוטלים על המלך?
ג] כיצד יבטיח המלך את הצלחת מלכותו?
הסתירה בין התנגדותו של שמואל הנביא למלוכה , לבין ציווי התורה.
חז"ל אומרים[במסכת סנהדרין ובספרי]: כי ישראל נצטווו למנות עליהם מלך עם כניסתם לארץ ישראל ומצווה זו שייכת לאחת מתרי"ג המצוות, אך בתקופתו של שמואל הנביא , ישראל בקשו מלך במטרה להעבירם לעבודת אלילים, כפי שנאמר: "והיינו גם אנחנו ככל הגויים" ועמדתו של ה' היא: "ככל המעשים אשר עשו מיום העליתי אותם מארץ מצרים עד היום הזה, ויעזבוני ויעבדו אלוקים אחרים"
דעת הר"ן: אשמתם של עם ישראל הייתה בדרישתם: "מלך לשפטנו" אם היו מבקשים מלך ללא סיבה מיוחדת, שמואל היה מסכים לבקשתם ,אבל עניין השיפוט אינו בידי המלך,אלא בידי השופטים בלבד.
הרמב"ן מסביר: כי הם חטאו בכך שמאסו בהנהגת שמואל ודרשו הנהגה אחרת. וזאת למרות ששמואל היה שופט ונביא על פי ה'.
אם כן אין זה פלא, אפוא, ששמואל התנגד לרעיון המלכת מלך בשר ודם.
האיסורים המוטלים על המלך.
חז"ל אומרים: כי המלך נצטווה בשלוש מצוות לא תעשה:
א] "לא ירבה לו סוסים"
ב] "לא ירבה לו נשים"
ג] "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"
מעניין שאין התורה מציינת את הטעם לאיסור השלישי ,מנגד היא נותנת נימוקים לשני האיסורים הקודמיםואילו לאיסור הממון והזהב – אינה מנמקת.
הסיבה לכך: שתאוות הממון קיימת אצל האדם מגיל הינקות עד סוף ימיו.
רעיון זה הוזכר בגמרא [ במסכת :בבא בתרא קס"ה, ע"א] לפי זה רוב בני האדם חשודים על הגזל, לכן אין צורך לנמק במפורש ציווי חשוב זה.
רבינו בחיי מסביר: למרות שיהיה לעם ישראל מלך בדומה ליתר אומות העולם,הרי התורה מזהירה אותו שלא ידמה להם במידותיהם, יש מלכים שמרבים סוסים ומרכבות ,אך לעומתם מלך ישראל מצווה לא להרבות בכסף לא בסוסים ולא בנשים ולא בזהב, יש מלכים בקרב הגויים שהם מאד מחשיבים את כל החומריות הזאת,אך לעומתם מלך ישראל ייחסר בריבוים וישים דגש ביתר שאת - על התורה והיראה.
מלכי אומות העולם מגיעים לגאווה על כל עושרם וירום לבבם,אבל מלך ישראל חייב להיות צנוע והכתוב מבטיח שאם יקיים את דברי התורה,מובטח לו שיאריך ימים במלכותו.
ורז"ל מדגישים: שהמלך מצווה לא להרבות בסוסים ,אלא אך ורק לצורך מרכבתו, פרשיו וחייליו.
אבל לא שיהיו לו מבחר סוסים וכל פעם יחליף סוסים אחרים . מהטעם שלא יחפוץ להשיב את עם ישראל אל מצרים.
כי משם נהגו להביא סוסים באותה תקופה ממצרים והראיה לכך: שנאמר ב: מלכים א,י]: "ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמישים ומאה".
ובעניין איסור להרבות נשים, על כך מפרשים רז"ל:
הותר למלך – עד שמונה עשר נשים כמספר הנשים שהיו לדוד המלך,
והטעם שאין להרבות בנשים,מפני שהאישה עלולה לפתות את המלך לסטות מדרך יראת אלוקים- כדוגמת חוה שפיתתה את האדם באכילת הפרי האסור בגן העדן.
ובנוגע לאיסור ריבוי כסף וזהב, על כך אומרים רז"ל- סכום הכסף מותר שיגיע עד לתת שכר לחילותיו של המלך כל שנה ושנה,אך ישנו איסור שישתמש בכספו למטרת אוצר ,או סגולה וזאת מטעם שלא יגיע לידי גאווה,כי אם אכן ינהג כך, חלילה, כתוצאה מכך ירום לבבו ומן הראוי שהמלך יציב לפניו את יראת ה'.
כפי שכתוב:"ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך"[איוב .איון כ"ה]
והחכם רבי אברהם ז"ל: מביא נימוק לא להרבות בכסף וזהב מהטעם שלא יכביד את מצבם הכלכלי של עם ישראל בכובד המס.
הצלחת תפקיד המלוכה.
כפי שהתורה מצווה - על המלך להיות מחובר לתורה הקדושה.
על פי רש"י: המתבסס על דברי חז"ל[סנהדרין כ"א,ע"ב]- נצטווה המלך לכתוב שני ספרי תורה:
אחת תהיה מונחת בבית גנזיו- כלומר בחדריו הפנימיים והשנייה שלוקח אתו לכל מקום שהולך.
בעל "כתב סופר" אומר על כך: מלך,רב ,או כל מנהיג בישראל חייב שיהיו לו שני ספרי תורה- אחת לעצמו כדי שינהג בחומרה בכל המצוות כולל במצוות קלות והשנייה שצמודה אליו תמיד על מנת שכאשר יוצא אל העם יתנהג כלפיהם בהתאם למשורת הדין בנחת ובדרך ישרה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק : שהתנגדותו של שמואל הנביא למלך בשר ודם נובעת מכך: שהוא עלול ללכת בדרך מלכי אומות העולם, אך למעשה יש ציווי להמליך מלך לעם ישראל בארץ ישראל ובלבד שהתורה ויראת ה' תהיה בבת עיניו וכך יוכל לשרת את עם ישראל נאמנה וכך יצליח בדרכו.
מי ייתן והתפילה שנאמרת בכל יום תתגשם במהרה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כתחילה והסר ממנו יגון והנחה ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים...." ["תפילת העמידה"]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 12:24
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 689
מלך בשר ודם/ שיר מאת: אהובה קליין©
מלך בשר ודם
מכובד בעיני העם
משנה תורה לרגליו
כמגדלור יאירו דרכיו.
ליבו שופע נאמנות
כמרחבי רקיע מסירות
ממעט בזהב וממון
צניעותו ערך עליון.
מעליו מרחפת שכינה
יושב בכרכרה קטנה
רתומה למעט סוסים
חורשת אבק דרכים.
פניו מועדות לתושבים
אינו מרבה בנשים
מצרימה לא ישוב
לכל אזרח קשוב.
עטרה לראשו יחבוש
אהבת הקהל יכבוש
לא יסור ימין ושמאל
דרך ישרים יסלול.
הערה: השיר בהשראת פרשת שופטים חומש דברים.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שופטים
-
פורסם בשני, 19 אוקטובר 2020 13:56
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 803
פרשת שופטים- מהו המתכון לניצחון במלחמה?
מאמר מאת: אהובה קליין
[לעילוי נשמת אמי חיה ז"ל בת בן-ציון]
פרשה זו גדושה נושאים רבים, ביניהם, נושא היציאה למלחמה:
"כי—תצא למלחמה על—אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי—ה' אלוקיך עמך המעלך מארץ מצרים: והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכוהן ודיבר אל—העם: ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל—ירך לבבכם אל—תיראו ואל—תחפזו ואל---תערצו מפניהם: כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם—אויבכם להושיע אתכם"[דברים כ,א-ה]
השאלות הן:
א] באיזו מלחמה מדובר ומה תפקידו של הכהן טרם היציאה לקרב?
ב] כיצד יש לנהוג בעת מלחמה- על מנת לנצח?
התשובה לשאלה א]
רבינו בחיי אומר: כי מדובר במלחמת מצווה, ופסוק זה קשור לפסוק קודם בו נאמר: כיצד לנהוג על מנת לבער את הרע מתוך העם:"ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל"
ומכאן יש להסיק :כי היוצא לקרב, חייב להיות שלם בגופו, מהטעם - כי אין מחוסר איבר יוצא למלחמה.[שהרי הדבר יפריע לו להילחם]
ויש להדגיש, כי אם נעשה משפט צדק בעם- מובטח ניצחון בזמן היציאה לקרב. כפי שנאמר: "עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקיי" [תהלים קי"ט]
רש"י מפרש כפי רבינו בחיי, אלא שהוא מצטט את דברי תנחומא: "כי תצא למלחמה.." מה כתיב למעלה מן העניין? ודרשו השופטים היטב משיעשו השופטים דין- צאו למלחמה ואתם נוצחין"
ספורנו אומר: כי מדובר במלחמת רשות- שבה יש לשחרר מן הצבא כל מי שבנה בית חדש ולא הספיק להתגורר בתוכו, או מי שאירס אישה ולא נשא אותה עדיין לאישה.
לעומת זאת במלחמת מצווה- זוהי מלחמה שאנו מצווים עליה מהתורה, דוגמת מלחמות יהושע בן נון בכנען- משתתפים כל ישראל, כפי שכתוב: "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה[חתן וכלה בתחילת נישואיהם][מסכת סוטה ה, ו]
לגבי הכהן, אומר רבינו בחיי: כי מדובר בכהן: "משוח מלחמה" ותפקידו לדבר אל העם בלשון הקודש.
הוא אומר: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה" ובזכות- "שמע ישראל" המסמל אחדות- עם ישראל בע"ה מנצח.
רבינו בחיי מעצים בדבריו את גדולת הכהן המשוח בשמן המשחה- המשחה הייתה כמין נזר-כתר- כמו שנאמר: "נזר אלוקיו בראשו"[במדבר ו]ומשם בא השפע אל המלאכים וצבאות השמים שהם הכוכבים והמזלות והם מלמעלה מחזירים לעם עזרה מתוך כוח עליון בעת המלחמה.
הרמב"ן אומר: על הכהן מוטל התפקיד לברך את העם – היות והוא נמצא בדרגה רוחנית גבוהה- בהיותו עובד את ה'- עליו להזהיר את העם ביראתו וכך יעניק להם ביטחון בה'.
לעומתו ,השוטרים בדרך כלל ידברו בנוהג שבעולם- על עניין המוות במלחמה.
ספר החינוך מסביר: היות ובזמן יציאה לקרב, היוצאים למלחמה צריכים חיזוק ועידוד, לפי שמטבע הדברים, אדם מאזין יותר לקולו של אדם נכבד ,לכן ציוותה התורה כי הממונה על חיזוקו וחישולו של העם יהיה הכהן לפי שהוא " בחיר האדם מישראל.
"העמק דבר" אומר: כי על הכהן מוטל להגיד לעם לא רק מה שנאמר בתורה, אלא ישנו צו מיוחד של: "ודבר אל העם" באמצעות דברי תורה, כי על הלוחמים לנקוט בזהירות בדברים רעים בזמן סכנה ובמיוחד כאשר הארון נמצא בקרבם, הדברים כוללים גם דברי עידוד וגם תוכחה, אמונה ודברי חיזוק.
תחילת דברו של הכהן: "שמע ישראל.."- ויש במילים אלה קריאה לאחדות שבה ה' חפץ.
הרב שמשון רפאל הירש אומר: כי מתפקידו של הכהן להפיח בעם רוח אמונה - על מנת שיבטחו בה' שהוא בעל כוח לחימה באויבים הקמים על ישראל.
רבי שמעון בר יוחאי מבאר: הכהן אומר לעם אפילו ולא קיימו את כל המצוות ,אלא קריאת שמע, שחרית, וערבית, מובטח להם שאין הם נמסרים ביד האויב.[מתוך מסכת סוטה מ"ב]
חז"ל אומרים: כי דברי הכוהן כוללים דברי עידוד ואמונה בה'.
מעניינים במיוחד דברי אברבנאל: באמצעות שלושה דברים הכוהן מלהיב את העם:
א] עניין הגאווה והכבוד הלאומי- כלומר עצם זה שעם ישראל נלחם עבור ארץ ישראל, יש בכך כבוד לאומי וגאווה.
כי אנשים נקלים בורחים מהמערכה, אבל עם ישראל האומר: "שמע ישראל" הם גיבורים אנשי השם, לכן יאה להם להילחם מתוך הכבוד גם אל העבר- ההיסטוריה של העם היהודי.
ב] "אתם קרבים היום למלחמה "ההחלטה לצאת למלחמה- נובעת מתוך רצונכם ועל כן עליכם לכבד את רצונכם ובחירתכם ויש להיות החלטיים ולא לסגת מכך.
ג] יש לזכור כי המלחמה היא נגד האויב, ואם חס ושלום תיפלו בידו, הוא ודאי לא ירחם עליכם, כפי שנאמר במסכת סוטה: "על אויבכם ולא אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על יהודה, שאם תיפלו בידם ירחמו עליכם, על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם"
הרמב"ן מדגיש את הביטחון בה' -אותו הכהן חייב להחדיר ללוחמים, טרם יציאתם לקרב: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם, להושיע אתכם"
התשובה לשאלה ב]
על פי דברי הרמב"ן: בעת יציאה למלחמת מצווה על העם לזכור כי-אל להם לפחד מפני האויבים ויזכרו כי הקב"ה נילחם איתם, כפי שהכתוב אומר: "אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להושיע אתכם" [דברים כ, ד]
ומנגד אין העם רשאי לחשוב כי כוחו ועוצם ידו עושה לו את החיל.
אלא יגבירו את ביטחונם בה'- כדברי דוד המלך: "כי לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה"
רבינו בחיי אומר: כי הכתוב מזהיר את העם: "אל תראו ואל תחפזו"- והכוונה כי כל הירא מבשר ודם יש בכך פגם, הוא כאילו שוכח את ה', כפי שהזהיר הנביא ישעיהו: "מי את ותיראי מאנוש ימות.. ותשכח ה' עושך"[ישעיהו נ"א, י"ב-י"ג]
ושלמה המלך אמר: "חרדת אדם ייתן מוקש ובוטח בה' ישוגב" [משלי כ"ט, כ"ה]
רש"י אומר: כי אין לרחם על האויבים -מהטעם שהם בעצמם לא ירחמו על עם ישראל.
וגם אם בעיני העם האויב נראה מרובה, הרי בעיני ה' אינו רב כלל.
כמו כן יש לנקוט בארבעה דברים:
א] להרעיש עם התריסים והקול החזק ישמש איום על האויבים.
ב] ורומסים בסוסיהם וגורמים להם שיצהילו קולם וישמיעו גם רעש באמצעות הפרסה שלרגליהם.
ג] וצווחים בקולם כדי להפחיד את האויב.
ד] ותוקעים בשופרות ועוד במיני כלים שונים- כדי להפחידם.
"כלי יקר" מפרש: כי בטרם עם ישראל יצא למלחמה נגד אויביו יסיר פחד מליבו גם אם נדמה לו שכל האויבים התאחדו כאיש אחד נגדו, אך בסופו של דבר האויבים לא יהיו מאוחדים במטרתם, אלא
יתפרדו ביניהם דרכיהם.
ה"כל יקר"- מבסס דבריו על פי מבנה הפסוק, המתחיל בלשון יחיד: "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב.. והמשכו בלשון רבים:".. אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם"
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד את חשיבות דברי הכהן לעם טרם היציאה לקרב באותם ימים . אך גם בימינו בעת היציאה לקרב -אם נבטח באלוקים ונגלה נחישות במשימה ללא יראה מהאויב. בע"ה נזכה לניצחון ויתגשם בנו הפסוק: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"
