פרשת שופטים - מדוע הצטווה המלך לשני ספרי תורה ?

פרטים

קטגוריה: פרשת שופטים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 19:44

נכתב על ידי Super User

כניסות: 623

פרשת שופטים - מדוע הצטווה המלך לשני ספרי תורה ?

מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו - הכתוב  מתאר  את רצון העם להמליך עליו מלך - בזמן הכניסה לארץ ישראל ומצווה על המלך ציוויים חשובים:

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.  שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.  וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹקיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם.  לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".  [דברים י"ז, י"ד -י"ח, א]

השאלות הן:

א] ישיבת עם ישראל בארצו והמלכת מלך- הקשר?

ב] מדוע מצווה המלך - לכתוב שני ספרי תורה?

תשובות.

עם ישראל והמלך.

חז"ל בספרי לומדים מכפל הלשון: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" ,כאשר המלך נפטר חייבים למנות תחתיו מלך אחר- זוהי אחת ממצוות עשה שחלה על עם ישראל- בזמן ישיבתם בארץ- הקודש  כפי שכתוב [מסכת סנהדרין, כ, ע"ב]: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ:

להעמיד [למנות] להם מלך,

להכרית זרעו של עמלק [דברים כ"ה, י"ט]

לבנות להם בית בחירה[בית מקדש]

הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק מעיר על כך: דברי מדרש אלה המופעים בספרי- באים ללמדנו: יסוד חשוב בבחירת מלך בישראל, אין המלך רשאי למנות את בנו תחתיו, אלא בחירת המלך החדש תלויה בכל עם ישראל, לכן בחירת המלך נקבעה כמצוות עשה על כל יהודי היושב בארץ ישראל.

במסכת קידושין [ל"ב, ע"ב] לומדים חז"ל: "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" שנאמר: . " שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", הכוונה שתהיה אימתו על העם אשר בחרו בו.

רבי צבי פסח פראנק [רבה של ירושלים] מסביר: היות והעם בחר  במלך, ישנה נטייה  ברבות הימים לזלזל בו ולחשוב: היות ואנחנו המלכנו אותו , איננו  חייבים לקבל את מרותו ,לכן מדגישים חז"ל: "שתהא אימתו עליך" גם אם אתם בחרתם בו ,תכבדו אותו  כראוי למלך מישראל!

רבינו בחיי אומר: כתוב בספר היצירה: חייבים למנות מלך בישראל ובתנאי שתהיה כוונתם של ישראל- לשם שמים- לכוונת מצווה ואת זאת לומדים מהמילים: "שׂוֹם תָּשִׂים.." הרי היה יכול הכתוב לציין: "תמנה מלך" אבל  יש כאן לשון – סם, ובכך רומז לנו הכתוב: כי המלך הוא סם חיים – "כי הוא כלול מן הכול" "והכל  לפי הכוונה ששואלים אותו"

בנוסף  רבינו בחיי אומר על המילים: "אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ": , מכאן: שהמלכות ושאר המעלות  ניתנות לאדם  מאת אלוקים והבחירה היא ממנו.

בנוגע למילים: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" על כך דרשו רז"ל אביו ואמו  חייבים להיות מישראל. מכאן יש ללמוד: שכל מי שלא-"מִקֶּרֶב אַחֶיךָ"- אינו ישראל והוא נקרא: נוכרי.

רש"ר סבור:[ על פי ספרי] ה' יבחר במלך על ידי נביא והוא יקבל זכויות של מלך והעם  יכניע  עצמו אליו. התורה נותנת אפשרות  שנייה :שהמלך לא ייבחר באופן ישיר על ידי ה' באמצעות נביא ,אלא יתמנה על ידי בחירה חופשית של האומה, או נציגיה.

המלך וספרי התורה.

 רש"י  מבהיר: המלך  מצווה לשני ספרי תורה.

אם כן, נשאלת השאלה: מדוע היה זקוק המלך לשני ספרי תורה?

התשובה לכך: ככל שאדם גדול יותר,  כך צריך הוא יותר ויותר לקבל   עליו את עול התורה- במטרה להכניע את עצמו, הוא חייב לקבל על עצמו משנה עול- תורה. מטעם זה בזמן שהיה מתפלל לה', היה חייב לכפוף את קומתו- משום שהיה חייב להשקיע עמל רב- על מנת  להגיע לידי הכנעה. [על פי ילקוט דוד]

 משך חכמה מאיר את עיננו    בהתבוננות המילים "וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו"—ושואל: היה ראוי שיהיה כתוב: "וקרא  בה"? אלא שהדין הוא: "שדברים  שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה" ולכן יש כאן רמז בכתובים "והייתה עמו" הכוונה לתורה אבל כתוב: "וְקָרָא בוֹ"-  כי המלך חייב לקרוא בספר התורה  בעצמו ולא יאמר את הדברים בעל פה.

חת"ם סופר מסביר: לאורך כל הדרך-  המלך יחפש פתרונות לכל מיני בעיות שמתעוררות בזמן מלכותו - כי דעת התורה  חייבת להכריע בכל ענייני הממלכה הדורשים תשובות. ועל כך אמרו חז"ל: כשהיה דוד המלך עומד להכריז מלחמה   נמלך תחילה עם הסנהדרין. [מסכת ברכות  ג']

על פי המפרשים: עוד סיבה טובה למלך שיהיה מחובר לתורה הקדושה: למרות שהמלך חייב להיות תקיף לגבי העם, "שתהא אימתו עליך"- כל זה תקף רק בחוץ, אבל בתוך עצמו יתרחק ממידת הגאווה אל  תחדור הגאווה המלכותית לתוך חדרי ליבו.

על פי הספרי- סובר מפרש ספרדי: בנוגע לכבודו האישי של המלך, אל ירום לבבו מאחיו ואל יגלה תקיפות רבה.

אך בקדושה ויראת שמים- עליו כן לגלות גבהות לב ותקיפות ולא לוותר כפי שנאמר: "ויגבה ליבו בדרכי ה' "

"נתיבות שלום" אומר רעיון יפה: המלך זקוק לשני ספרי תורה ויקרא בהם כל ימי חייו ,כדי שילמד ליראה את ה'.

 לעניין שני ספרי התורה: אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שצמודה אליו תמיד- כאן מרומזים שתי דרכי הנהגה:

א] כשהמלך בינו לבין עצמו .

וכאן מרומז- כאשר המלך נמצא לבדו ,ידע כי מעליו ישנו מלך מלכי המלכים- הצופה במעשיו בכל רגע. כפי שנאמר:

"אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'". [ירמיהו כ"ג, כ"ד] זהו הספר בבית גנזיו. כשהוא לבדו, בביתו ידע כי ה' משקיף עליו בכל רגע.

ב] ספר התורה הצמוד אליו בצאתו ובואו לפני אנשים. מכאן ילמד את כל סדר הליכותיו של תלמיד  חכם- כיצד יתנהג בזמן שאוכל ושותה  ובזמן שמדבר וכן ביתר הדברים הגשמיים- הכול מתוך אמונה ויקפיד  שיתקדש שם שמים על ידו.

בספר "תפארת שלמה" כתוב: אם רואה אדם, שבאו עליו ייסורים- מיד יפשפש במעשיו ואם לא גילה  עבירה שעבר, יתלה את הדבר בבטול תורה - היות וביטול תורה הוא חטא. ואז כוח התורה מגלה לו את חטאו.

בעוד שיצר הרע מסמא את עיניו לחשוב שהוא נוהג נכון, מנגד כוח התורה מגלה לו את הידיעה  כי חטא.

בנוסף התורה שהוא קורא בה מגלה לו את  טעויותיו ומעשים  שלא נהג בהם כהוגן.

לסיכום, לאור האמור לעיל, בחירת המלך בארץ ישראל - היא אחת ממצוות עשה שהצטוו בני ישראל – עם כניסתם לארץ הקודש.

המלך חייב  להיות אדם מישראל וברשותו יהיו שני ספרי תורה - אחד  הולך אתו לכל מקום והשני בבית גנזיו, וכך התורה תאיר את עיניו לאורך כל  הדרך הן כשהוא לבדו והן כאשר הוא  בא במגע עם העם.

 כמילות תפילת "אהבה רבה ":

וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ.     וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ,

מצור - שיר מאת: אהובה קליין ©

פרטים

קטגוריה: פרשת שופטים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:53

נכתב על ידי Super User

כניסות: 828

מצור

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 עם  רודף שלום

חפץ להגשים חלום

שָׂשׂ לישר הדורים

בנועם  פונה לאויבים.

בעת חומת סירוב

מעין רוע וכישוף

נאלץ לצור מצור

שמא ישקע לבור.

 אז יגייס חייליו

יצור מקום אויביו

יכניעם בעזרת  בוראו

וּנְתָנָם   ה' בידו.

על עץ  הפרי יַחְמוֹל

הכרת הטוב יגמול

ענפיו לא  יִגְדַּע

מפירותיו   יִשְׂבַּע .

 הערה: השיר בהשראת: פרשת שופטים.[ חומש דברים]

פרשת שופטים, אימתי יש להטיל מצור על עיר-וכיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת שופטים

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 04:52

נכתב על ידי Super User

כניסות: 617

פרשת שופטים, אימתי יש להטיל מצור על עיר-וכיצד?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים שבפרשה: אימתי  לשים  מצור על עיר  וכיצד לנהוג  בעת המצור  עם עץ השדה?

וכך התורה מתארת את המצב: "כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר, לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ--וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ, לְשָׁלוֹם.  וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ, וּפָתְחָה לָךְ:  וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ, יִהְיוּ לְךָ לָמַס--וַעֲבָדוּךָ.  וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ, וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה--וְצַרְתָּ, עָלֶיהָ" [דברים כ, י- י"ג]

בהמשך הכתוב מתאר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִילָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.  רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע, כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא--אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה--עַד רִדְתָּהּ". [כ, י"ט –כ]

השאלות הן:

א] במה התורה מזהירה את עם ישראל?

ב] כיצד לנהוג כלפי עץ  השדה- בעת המצור?

תשובות

כוח השלום.

רש"י  מסביר: אם  אותה עיר  שעם ישראל מתקרב אליה, איננה חפצה בשלום, יש לצור עליה מצור - מהטעם: שאם היא איננה חפצה בשלום, סופה להילחם בך אם תניח אותה ותלך, כלומר תוותר. במצב זה יש לצור עליה ואף להרעיבה ,להצמיאה  ולהמיתה מיתת תחלואים.

רבינו בחיי מביא את דברי רש"י: מדובר במצב של  מלחמת רשות.   תחילה פותחים בשלום עם האויב – כדי לנסות להימנע ממלחמה, אבל במלחמת מצווה של שבעה העמים אין  פותחים  בשלום.

מדגיש רבינו בחיי: בכל מקרה פותחים תחילה בשלום- בין אם זו מלחמת רשות ובין אם זו מלחמת מצווה- אין הדבר אמור לגבי עמון, ומואב לפי שנאמר:

"לֹא-תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם, וְטֹבָתָם, כָּל-יָמֶיךָ, לְעוֹלָם".[דברים כ"ג, ז]

אך אם הם בעצמם ביקשו שלום , מקבלים את בקשתם.

פרשה זו מהווה אזהרה לעם ישראל שלא יתחילו להילחם עם שום אומה ,אלא אם כן קודם קוראים לה לשלום! זה אמור לגבי מלחמת רשות וכן לגבי מלחמת מצווה של שבעת העמים ,אם העמים מקבלים על עצמם את שבע מצוות בני נח וגם את מס המלך- אז אין  הורגים מהם נשמה. שנאמר:

"וְהָיָה֙ אִם ־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כׇּל ־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא ־בָ֗הּ יִהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַעֲבָדֽוּךָ"׃[דברים, כ, י"א]

הכוונה: שהם יסכימו לעבוד את המלך בגופם ובממונם, כגון: בניית חומות וחיזוק מצודות ובניין ארמון המלך, כמו שנאמר:

"וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית יְהוָה וְאֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-הַמִּלּוֹא, וְאֵת, חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם; וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר".  [מלכים א, ט, ט"ו]

רש"י מסתמך על ספרי האומר: "דבר אחר: "כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר...": מגיד שתובע שלום שניים שלושה ימים עד שלא נלחם בה, וכן הוא אומר:

"וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג, יָמִים שְׁנָיִם".[שמואל-ב, א, א]

מתוך דברי הכתוב בפרשתנו אנו לומדים שני מסרים:

א] שזמן המצור היה לפחות שלושה ימים.

ב] לפני הטלת המצור יש לתבוע שלום במשך שניים ,או שלושה ימים.

במלחמת רשות זו - המטרה להחריב את העיר ,אך אילו היה מדובר במלחמת מצווה נגד שבעת  העמים- עליהם נאמר: "לא תחיה כל נשמה"! כפי שהכתוב מתאר:

"רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". [דברים, כ, ט"ז]

רש"ר מסביר: המצור על העיר נועד "לתפשה ולא לשבותה" [על פי ספרי] המטרה צריכה להיות ,אך ורק להכניע את העיר- ולא להפוך את התושבים לעבדים כשבויי מלחמה.

התייחסות אל עץ השדה.

הרמב"ן מבהיר: אסור להשחית עץ פרי כלל – כפי שהתורה מציינת: "כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"

זה כמו: "כי נפש הוא חובל"

אבל על פי דעת רבותינו: מותר  לכרות עץ מאכל –כדי לבנות מצור, ולא אמרה התורה: רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל  וגו' ,אלא להקדים ולהגיד: שאילן סרק קודם, הכוונה: שהתורה  הזהירה לא  להשחית את העץ ולכרות אותו דרך השחתה.

רבינו בחיי  מוסיף על דברי הרמב"ן ואומר:  "אין לך  להוציא כוח בזה לכרות עץ השדה, אלא תשמור מהשחית אותו ומהזיקו ותיקח ממנו התועלת, זהו כי ממנו תאכל, ואם אתה משחיתו נמצאת מזיק ומפסיד התועלת".

במילים אחרות: אין להשחית עץ הנותן פירות- לפי שממנו יש לאדם תועלת.

 ודרשו רז"ל: אם תראה תלמיד חכם והגון- ממנו תאכל ואותו לא תכרות.,,,   כלומר עץ השדה הוא משל לתלמיד חכם- שאותו יש לכבד וללמוד ממנו.

דעת מקרא סבור:  הכתוב מתכוון לאסור  כריתת עצים הגדלים סביב העיר- לפי שהצרים על העיר רגילים להשחית את  המקום שהם חונים שם,  לכן אסרה התורה להשחית את העצים ולקצץ את ענפיהם, אבל  אין האיסור הזה חל על המלחמה במואב – לפי  שהם היו אויבי ישראל- כפי שמתאר דוד המלך: "אָמְרוּ--לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי;    וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד ..... אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים;    מוֹאָב וְהַגְרִים". [תהלים פ"ג, ה- י"ז]

אלישע הנביא אמר על מלחמת מואב- למלך ישראל:

"וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים". [מלכים ב',,ג, י"ט]

אונקלוס אומר: אסור להרים ברזל על עץ הפרי כי ממנו אוכלים וממנו באה הפרנסה- כי לאחר שתכבוש את העיר – עץ הפרי יספק לך מחיה.

דבר אחר: באה התורה ללמדנו מידות טובות- מידת החמלה - שנהיה מרחמים על דבר שנהנינו ממנו – כמו שאמרו בתלמוד:  "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"

יונתן תירגם- שהעץ שונה מן האדם- לפי שאינו יכול להסתתר בעת מלחמה .

העץ שמותר להשחיתו: הוא עץ שעדיין צעיר ואינו נותן פירות, ואתה  יודע שהוא אינו עץ פרי וגם שיגדל לא ייתן פירות- הוא אילן סרק, מותר לקצוץ ענפים ממנו – ואפילו לגדעו כליל.

התורה אוסרת לכרות עץ מאכל , אפילו בעת הטלת מצור על מקום בזמן מלחמה.

בדומה לכך מצאנו  למען  מטרה קדושה- כי ציוותה התורה לקחת "עצי שטים" ולא עצי פרי ועל כך נאמר בשמות רבה: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים" וכאן לימד  ה' אותנו דרך ארץ- התנהגות נאותה,

ה' שהכול שייך לו ,כאשר  ציווה להקים  משכן לימד, אותנו:  שאם אדם ירצה להקים בית מעץ  פרי, אמור לו: מה מלך המלכים שהכול שלו כאשר ציווה לבנות משכן - ביקש לבנות את המשכן  רק מעצים שלא נותנים פירות, אתם לצרכים הפרטיים שלכם על אחת כמה וכמה.

על פי הרמב"ם: התורה אוסרת להשחית עצי פרי בכל מקום ובכל זמן ולא רק בזמן מצור הקודם למלחמה.

כך כותב הרמב"ם :"אין קוצצים אילני   מאכל ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום  כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה- לוקה [נענש] ולא  האילנות בלבד, אלא, כל המשבר כלים וקורע בגדים, והורס בניין [הראוי למגורים], סותם מעיין ומאבד מאכלים הראויים לאכילה דרך השחתה- עובר ב: לא תשחית.

לסיכום, לאור האמור לעיל: על פי התורה- יש תמיד להעדיף את השלום עם האויבים, אך אם האויב מסרב לשלום -יש לצור עליו מצור ולהיזהר לא לפגוע בעצי הפרי- שהם מספקים מזון לאדם : "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"!

שופט בדורו / שיר מאת: אהובה קליין©

פרטים

קטגוריה: פרשת שופטים

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 17:03

נכתב על ידי Super User

כניסות: 708

שופט בדורו / שיר מאת: אהובה קליין©

אדם חסר מנוחה

בשל בעיה סבוכה

במבוך נפשו כלואה

מגשש כסומא באפלה.

זקוק לרחמי שמים

חיש עולה לירושלים

בפני שופט נשוא פנים

ניצב נרגש חסר אונים.

מביע בפניו דבר פליאה

השופט מאזין לכל מילה

על פי התורה יפסוק

צדק, צדק ירדוף.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שופטים[חומש דברים]

פרשת שופטים - משפט צדק – כיצד ?

פרטים

קטגוריה: פרשת שופטים

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 17:02

נכתב על ידי Super User

כניסות: 641

פרשת שופטים - משפט צדק – כיצד ?

מאת: אהובה קליין.

פרשת שופטים, שמה את הדגש על משפט תקין החייב להתבצע ביושר ובצדק ללא משוא פנים - דבר התורם לחיי חברה בריאים ומונע מבני אדם –פריקת עול וחוסר סדר בחברה בריאה.

נאמר: " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף -- לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ".[דברים ט"ז, כ]

הצדק חייב להתבצע בכל מצב, גם כאשר נתקלים בעניינים לא ברורים- כיצד ליישב את הבעיה המשפטית, כפי שנאמר:

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ:  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ.  וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.  וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ה'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.  עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה:  לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל.  וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת-ה' אֱלֹקיךָ, אוֹ, אֶל-הַשֹּׁפֵט--וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.  וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן, עוֹד".[דברים י"ז, ח'-י"ד]

 השאלות הן:

א] מדוע נאמר בכפילות: " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"?

ב] כיצד יש לנהוג במקרה של בעיה משפטית שאינה ברורה?

תשובות.

"צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- הכפילות.

רש"י מתבסס על דברי הגמרא:   "תנו רבנן- צדק ,צדק תרדוף- הלך אחר בית דין יפה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבי יוחנן בן זכאי לברור חיל".

רבינו בחיי מסביר:

א] על דרך הפשט, על האדם מוטל להיות צודק בדבריו ובמעשיו- מכיוון שעל  ידי התנהגותו לטוב, או לרע יש ביכולתו של אדם להשפיע לטובה על אחרים , או חלילה  להזיק לעצמו וגם לאחרים- במידה ולא ילך בדרך האמת.

לכן באה כפילות הלשון וכל אחד שהולך בצדק- משמש אות ומופת על צדקת דרכו בפועל-ועל כן ראוי שכל אחד ואחד מישראל- יהיה צודק הן בלשונו והן במעשיו, כפי שנאמר: "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב" [צפניה ג] ומוסיף רבינו בחיי: כי הכתוב פונה אל אנשים שהם במצב של ריב ומזהיר אותם שירדפו , אך ורק אחרי הצדק - בין אם מדובר על תוצאה של רווח, בין אם מדובר על תוצאה של הפסד.

ב] ועל דרך הקבלה: "צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- מדובר בצדק של המקבל עליו את הדין ומנגד הצדק של השופט שישפוט צדק בבית הדין - מתוך רדיפה אחר הצדק.

כמו שכתוב בשירת הים : "  תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה "  [שמות ט"ו, ט"ז]  האות האחרונה  במשפט היא: ה"א – הכוונה לאימה מה' הגורמת פחד!

כמו שנאמר בשירת דויד ביום שה' הציל אותו מאויביו: "מִנֹּגַהּ, נֶגְדּוֹ; בָּעֲרוּ, גַּחֲלֵי-אֵשׁ".[שמואל ב, כ"ב, י"ג] דויד המלך מתכוון על צדק אמיתי שהוא: צדק של השכינה וזהו צדק ראשון

שנאמר:"...... צֶדֶק יָלִין בָּהּ"[ישעיהו א, כ"א]

ומהו צדק שני- זה הצדק שמפחיד את הצדיקים.

צדק זה  מתבטא במילים: "כובע ישועה על ראשו"- וראש  מסמל את האמת, כמו  שנאמר: "ראש דבריך אמת" [תהלים ב, כ] ואין אמת, אלא שלום, שנאמר: "וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, טוֹב דְּבַר-יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא אִם-שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי". [מלכים –ב, כ, י"ט]

ג] " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- הכוונה : לצדק  עליון - שהוא האור הגנוז  לצדיקים.   ומנגד: לרשת את הארץ. באמצעות צדק תחתון.

במסכת סנהדרין [ל"ב, ע"ב]: " צֶדֶק,  צֶדֶק, תִּרְדֹּף"- הכוונה: אחד לדין, אחד לפשרה.

ישנה כאן הוראה לכל שופט:  כי קיימות שתי דרכים להשגת הצדק:

1] הכרעת הדין  לטובת אחד מבעלי  הדין.

2] על ידי הצעת פשרה  בין שני בעלי  הדין.

על השופט מוטלת ההחלטה באיזו דרך עליו לבחור במטרה להגיע לאמת וצדק.

הנוהל בבעיה משפטית שאינה ברורה.

" כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט",

רבינו בחיי מבהיר: כי מדובר במקרה של העלמה, כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר.." [בראשית ח, י"ג-י"ד]

הכוונה: כאשר  ישנה בעיה משפטית שאינה ברורה - בין דם לדם, בין דם נקי לדם חייב, ובין דם טמא לדם טהור, או בעיה בדיני ממונות, בין נגע לנגע, הכאות וחבלות, כמו: פצע וחבורה ,סכסוכים. הפתרון: לבוא אל אותם מורי הוראה שיפסקו את הדין, כגון: כוהנים, הלוויים, או שופט שפועל באותו זמן, יפתח בדורו- כמו שמואל הנביא בדורו.

למרות שהשופט הוא לא בדרגה של חכמה- בדומה לקודמיו-חייבים לשמוע בקולו. אפילו אם יגיד- על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

רשי"י מסביר:

כל הפלאה- – לשון הבדלה ופרישה, שהדבר נבדל ומוכה ממך.

בין דם לדם-, (ספרי סנהדרין פ"ד)  בין דם טמא לדם טהור.

 בין דין לדין-  בין דין חייב- לדין זכאי.

בין נגע לנגע- בין נגע טמא לבין נגע טהור.

דברי ריבות- שיהיו חכמי העיר חולקים בדבר זה מטמא וזה מטהר זה מחייב וזה מזכה .

וקמת ועלית- (סנהדרין פ"ו)  מכאן לומדים: שבית המקדש מרומם מכל המקומות.

אבן עזרא אומר על המילים : "וְאֶל-הַשֹּׁפֵט,"- הכוונה למלך- שכתב  משנה תורה.  רש"י, יש לגשת אל השופט של אותם ימים, אפילו שלא  היה כשאר השופטים שלפניו ועל האדם שבא לפני אותו שופט- מוטל לשמוע ולקבל ממנו את פסק הדין.

הרמב"ן מדגיש: כי יש לקבל את פסק הדין מהשופט אפילו אם האדם שבא להישפט לפניו, סבור שהשופט טועה, עליו לכבד את פסק הדין ולנהוג בהתאם .

ישנו מדרש המסביר: את המילים " וְאֶל-הַשֹּׁפֵט" מכאן שהשופט שנמצא בדורו משתווה לשופט שהיה בימי קדם ולכן חייבים לציית לשופט שבדור ההווה - על כך אומר: רבי אבא בר כהנא: "לעולם יהיה בעינך דור שבא בהווה כדור שהלך בעבר". שלא תאמר: אילו היה רבי עקיבא [מגדולי התנאים] קיים, הייתי קורא [לומד תורה] לפניו ואילו רבי זירא ורבי יוחנן [מגדולי האמוראים] היו קיימין הייתי שונה [לומד משנה] לפניהם, אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך- כדור שהלך וכחכמים הראשונים שהיו לפניו..."

לסיכום, לאור האמור : ניתן להסיק כי תפקיד השופטים בכל דור להביא לסדר ציבורי - למנוע פריקת עול ולשים את הדגש על שמירת החוק .

לכן , חובה לציית לשופט- יהיה אשר יהיה- כוהן, נביא, או, מלך- בכל דור ולקיים הלכה ולמעשה את פסק הדין גם אם הנשפט חושב שהיה ראוי לפסוק אחרת.

יחד עם זאת יש לזכור שבניגוד לאלוקים ששופט בדייקנות- שופט בשר ודם עלול לפעמים גם לטעות בהחלטתו.  כפי שאומר ירמיהו הנביא:  "וַיהוָה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי".[ירמיהו י"א, ב]

על כן ,הבה נייחל כי תפילתנו היום, יומית: השיבה שופטינו..." תתקבל תמיד- ונזכה למשפט צדק אמיתי .