פרשת קורח
שְׁמוּאֵל מְחַדֵּשׁ מְלוּכָה
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם שִׂמְחַת הִלּוּלִים
הֵאָסְפוּת בַּגִּלְגָּל - רַבַּת קְהָלִים
בִּשְׁמוּאֵל וְשָׁאוּל הַכֹּול מַבִּיטִים
עַנְנֵי שְׁכִינָה מֵעֲלֵיהֶם חַגִּים.
הָעָם מַמְלִיךְ שָׁאוּל בַּנְּעִימִים
בְּרִינָּה לָה' - זוֹבְחִים שְׁלָמִים
סוֹף, סוֹף הִתְמַלְּאָה בַּקָּשָׁתָם
זֶה הַצָּעִיר - מֵעַתָּה מַלְכָּם.
שְׁמוּאֵל נוֹשֵׂא בִּפְנֵיהֶם דְּבָרִים
נְאוּם חוֹצֵב לֶהָבוֹת כָּרְעָמִים:
הִגִּיעַ הַזְּמַן - שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלְכֶם
ַעתָּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם.
אֲנִי זָקַנְתִּי וּבָנַי אִתְּכֶם
זמן רב הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם
מֵעוֹלָם לֹא עָשַׁקְתִּי אֶתְכֶם
עתה הַשְׁמִיעוּ יַחְדָּיו קוֹלְכֶם!
חִישׁ עָנוּ: לֹא לָקַחְתָּ – מְאוּמָה
בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם עַל כָּךְ הֵעִידָה.
עַל חֶטְאָם מִשָּׁמַיִם הוֹפִיעַ סִימָן
לְפֶתַע בִּקְצִיר חִיטִּים - יָרַד מָטָר.
הערה: השיר בהשראת ההפטרה לפרשת: קורח [ספר שמואל-א', פרק: י"א, י"ד עד פרק: י"ב, כ"ב]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 42
פרשת קרח - מהי הסכנה הטמונה לעם ישראל במחלוקת ?
מאת: אהובה קליין.
פרשת קרח פותחת במחלוקת כפי שנאמר: "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל־מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם רַב לָכֶם--כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל קְהַל ה'. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו".
[במדבר ט"ז, א'- ה']
השאלות הן:
א] מה הקשר בין פרשה זו לפרשיות הקודמות: "בהעלותך", ו"שלח-לך"?
ב] מהי הסכנה הטמונה במחלוקת?
תשובות.
הקשר בין פרשיות: "בהעלותך" ו"שלח- לך" לבין פרשת קורח.
בפרשת בהעלותך: למדנו על מרים-אחות משה שחטאה בלשונה שדיברה באשת משה ולא התכוונה כלל לדבר לשון הרע, אך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה – לכן נענשה בצרעת ונגזר עליה לשבת מחוץ למחנה במשך שבעה ימים..
כפי שנאמר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח".
רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על מדרש בספרי - המביא דוגמאות לכך ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות" [בראשית מ"ב, ל] או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]
כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו - ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת ציפורה אמרה: 'אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה - הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש - באופן שמשה פרש ממני'.
כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון , כאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.
בפרשת: "שלח- לך"- המרגלים שנשלחו לרגל את ארץ ישראל - הוציאו את דיבת הארץ רעה ולא למדו מהעונש שמרים נענשה היות וחטאה בלשונה!
כפי שנאמר: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת. וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת־ הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק—מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".[במדבר י"ג, ל"ב- ל"ג]
דברי "במדבר רבה", [י"ח, ב'] מאירים את עיננו –באור מיוחד -בקשר מצוות הציצית המופיעה בסוף פרשת בהעלותך—כנאמר: "וְנָתְנוּ עַל־ צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת".[במדבר ט"ו, ל"ח]
"למה נסמכה פרשת קרח לפרשת ציצית? כשאמר משה
'וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת'- מיד ציווה קרח ועשו חמישים ומאתיים טליתות של תכלת, נתעטפו בהן אותם חמישים ומאתיים ראשי סנהדראות שקמו על משה [התנגדו לדברי משה] שנאמר:
"וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי ־שֵׁם".[להלן, ט"ז, ב'] עמד קורח ועשה להם משתה ונתעטפו כולם באותן טליתות של תכלת, באו בני אהרון ליטול מתנותיהם-חזה ושוק. עמדו כנגדם: ואמרו להם מי ציווה אתכם ליטול כך וכך? לא משה?, לא ניתן לכם כלום, ולא כך דיבר המקום! באו והודיעו את משה. הלך משה לפייסם, מיד עמדו כנגדו לקדמו שנאמר: "לפני משה" קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת- מהי? שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו: חייבת בציצית. אמר לו קורח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה, וארבעה חוטים בלבד פוטרים אותה? עוד שאל: בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו: חייב במזוזה, אמר לו קורח: כל התורה כולה, מאתיים שבעים וחמש פרשיות, אינה פוטרת את הבית, ופרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?- דברים אלה, אתה לא נצטווית עליהם-ומליבך אתה בודה [ממציא] אותם וזהו שנאמר: "וַיִּקַּח קֹרַח,.."
שלקחו ליבו לריב על משה" כלומר: הלב של קורח לקח אותו לריב עם משה.
על פי דוגמאות אלה: ניכר שקורח לא הסיק מסקנות נכונות - כיצד להימנע ממחלוקת שהיא לא לשם שמים!
על פי: מסכת אבות - אנו לומדים: כי ישנם שני סוגי מחלוקות:
"כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים; וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם,
אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם? זוֹ מַחֲלֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי;
וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ":[מסכת אבות פרק: ה, י"ז]
"נתיבות שלום" מסביר:[על פי דברי חז"ל מסכת סנהדרין ק"ט], כי מחלוקת זאת הייתה כתוצאה שקרח לקח מקח רע לעצמו - עסק בענייני קדושה! הוא הביע מחלוקת על הכהונה הגדולה והן על השבת שהיא התחדשות הבריאה לפי שהשבת משפיעה – לטובה על כל השבוע - והוא סבר שאין צורך בהשפעות חדשות..
ב"תפארת שלמה" מבאר: שגם בעניין המריבה בין קין והבל נאמר: שנשמת קין התלבשה בקורח ונשמת הבל התלבשה במשה.
הסכנה הטמונה במחלוקת שלא לשם שמים.
התורה מתארת לנו כיצד נענשו קורח ועדתו בשל חטא המחלוקת שלא לשם שמים כפי שכתוב:
"וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" [שם ט"ז, ל"א- ל"ד]
מעניין מדוע קרח-כתוב בכתיב חסר? על כך באים חכמים ונותנים תשובה: השם קרח הוא בראשי תיבות- קנאה, רוממות, חמדה = חמד לכבוד שאינו ראוי לו , במסכת אבות נאמר: "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" [אבות ד, כ"א]
עוד מוסיפים חכמים שקרח- הוא מלשון קרחה שנעשה קרחה = חורבן ושממה בישראל [ סנהדרין ק"ט, ע"ב]
כמו כן, אין לו ולאנשיו חלק בעולם הבא ולא הורישו לבניהם נחלה בארץ . לעומתם, יהושע וכלב בן יפונה- כן נחלו נחלה [בבא בתרא קי"ח ע"ב]
אומנם קרח ואנשיו נבלעו באדמה ,אך המחלוקת שלא לשם שמים קיימת- לאורך דורות וגם בימים אלה ממש!
מתברר – כי יש בכך סכנה גדולה מאד לכל עם ישראל!
על כך אנו לומדים במסכת אבות: [ד', כ"א]: "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם":
הרמב"ם מבאר: טעם לכך: "כי באלה המידות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח, ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המידות".
הרי קורח הטיף ליהדות אחרת וגרם לפילוג בלבבות - היה מתוחכם עם גאווה יתרה - כדוגמת אותם מנהיגים בעבר בהיסטוריה היהודית שהטיפו ל"יהדות אחרת" כביכול מותאמת לזמננו - המסלפת את התורה ומצוותיה ,המחלוקת שקרח הביא- היא לא הייתה לשם שמים .אלא נבעה מתאוות שלטון- מחלוקת היוצרת שנאה לתורה שלנו כפי שקיבלנו אותה – מאוחדים פה אחד לרגלי הר סיני- במילים: "נעשה ונשמע"
קורח היה מנהיג ממולח ,חכם שדאג כביכול לשוויון זכויות במטרה לרשת את המנהיגות לעצמו ואנשיו. כמו שנאמר: "כל הפוסל פסול- במומו פוסל"
[מסכת קידושין ע.] הוא סילף את האמת האלוקית ,לכן העונש היה קשה במיוחד- כאשר הוא ועדתו ירדו חיים שאולה.
גם בימינו - ממש כעת אנחנו רואים את הפלגנות בתוך העם שלנו ואלה שבזים לתורה הקדושה ועושים כל העולה על רוחם - בסופו של דבר פוגעים בעצמם במשפחתם ועלולים לאבד את היהדות שלהם על ידי שילדיהם שאינם מקבלים חינוך טוב לתורה ומצוותיה - יגיעו, חלילה, להתבוללות ובכך הם כורתים במו ידיהם את הענף המשפחתי היהודי - לטמיון.
לכן "איזהו חכם הרואה את הנולד? הורים חכמים, מחוברים לתורה הקדושה- שומרים שבת - למען ישמשו דוגמא חינוכית נעלה לילדיהם.
השבת קוראים את ההפטרה בספר שמואל-א [פרק: י"א, ד'- עד: "לעשות אתכם לו לעם" [י"ב, כ"ב] ישנו מכנה משותף לנאמר בפרשתנו על מחלוקת קורח ואנשיו נגד משה ואהרון ואילו בהפטרה מסופר שהעם מאס בשמואל טען שהוא כבר זקן ותבעו מלך משלהם.
גם בימינו המחלוקות קשות מאד וגורמות לשנאת חינם - מחלוקת זו נובעת מהתרחקות של אותם אנשים מהתורה הקדושה. יהי רצון ונמלא את השליחות שלנו מאת: ה'- נשוב להתחבר לתורת משה הנצחית ונזכה שוב להאיר לעולם באור התורה –כנאמר:: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ"
[שמות י"ט ו']
במהרה נזכה ,בע"ה, להתגשמות נבואת ישעיהו הנביא:
"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכׇל הַר קׇדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים"[ישעיהו י"א, ט'] אמן ואמן.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 50
פרשת קורח - מתנות כהונה לשם מה?
מאת: אהובה קליין..
פרשת קורח מתארת את מחלוקת קורח ואנשיו - את חטאם וגם עונשם ובהמשך את שכרם של הכוהנים במשכן כפי שנאמר:
"וַיְדַבֵּר ה’, אֶל ־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת ־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: לְכָל ־קָדְשֵׁי בְנֵי ־יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ—לְחָק ־עוֹלָם. זֶה ־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן ־הָאֵשׁ: כָּל ־קָרְבָּנָם לְכָל ־מִנְחָתָם וּלְכָל ־חַטָּאתָם, וּלְכָל ־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ. בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל ־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה ־לָּךְ. וְזֶה ־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל ־תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק ־עוֹלָם: כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל ־חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן--רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר ־יִתְּנוּ לַה’, לְךָ נְתַתִּים. בִּכּוּרֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם, אֲשֶׁר ־יָבִיאוּ לַה’--לְךָ יִהְיֶה: כָּל־טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכְלֶנּוּ...[במדבר : י"ח, ח'-י"ד]
השאלות הן:
א] מהם מתנות כהונה ומדוע מוזכרים אחר עונש קורח ואנשיו?
ג] מה העונש על ביטול תרומות ומעשרות?
תשובות.
הקשר בין נושא - מתנות הכהונה - למחלוקת קורח ועדתו.
על פי "דעת מקרא": לאחר האירוע עם קורח ועדתו , התורה מפרטת קובץ חוקים ודינים המוטלים על הכוהנים והלוויים - הקשורים בשמירת על המשכן ומאוחר יותר במקדש ובהרחקת הזרים מן המקומות המקודשים ולצד חוקים אלה - נקבע שכר על שמירה זו - מתנות כהונה ולוויה ונושא זה מופיע מחמת העונשים שנענשו ישראל על חוסר התייחסותם בכבוד הראוי לעבודה במשכן [קורח ועדתו]
אך הוא בא גם למנוע לעתיד עונשים כאלה.
הגר"א- [הגאון רבי אליהו מוילנא] מתייחס לפסוקים הבאים:
"זֶה ־יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן ־הָאֵשׁ: כָּל ־קָרְבָּנָם לְכָל ־מִנְחָתָם וּלְכָל ־חַטָּאתָם, וּלְכָל ־אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ. בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל ־זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ".
מסביר: בפסוקים הנ"ל נזכרים כל עשרים וארבע - מתנות הכהונה , מחציתן נתנו לכוהנים במקדש ומחציתן בכל ארץ ישראל.
לכן הפסוק פתח במילים: "זֶה ־יִהְיֶה לְךָ" "ז"ה - בגימטריה- י"ב- שכל י"ב מתנות הכהונה שבמקדש מרומזים כאן ואחר כך נאמר:
"וְזֶה ־לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם"- עוד פעם ז"ה- כנגד י"ב מתנות הכהונה הניתנות לכהן בכל ארץ ישראל.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מדגיש את חוצפתם של קורח ואנשיו אשר אמרו למשה ואהרון:
"......רַב ־לָכֶם--כִּי כָל ־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה’; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל ־קְהַל ה’" ? [במדבר ,ט"ז, ג']
בכך הוא הכריז מרד על מינוי בני אהרון לכוהנים וגם כפר במוצאה האלוקי של שליחות משה ושל התורה שנמסרה על ידו. קרח ביקש להחליף את התורה לעניין של היחיד. לדעתו, היחיד צריך רק ללכת אחר התעוררות הקדושה שבלבו -כדי לזכות לקרבת ה' ולהיות רצוי בעיניו.
לכן היה צורך לעשות סדר בענייני הקדושה של התורה והמקדש!
רש"ר מתייחס אל הפסוק: "וַיְדַבֵּר ה’, אֶל ־אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת ־מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי"
לדעת חז"ל [מסכת שבת כ"ה. וכ"ו.: בכורות ל"ד]"תְּרוּמֹתָי" –הן המתנות הקרויות "תרומה"-המופרשות מהיבול המוכן למאכל אדם.
מן התורה נוהגת תרומה רק ב"דגן תירוש ויצהר" [תבואה מחמשת המינים, יין ושמן זית] שהם מהווים את מזונו העיקרי של האדם.
הרמב"ם [הלכות תרומות ב, א] סובר: כנראה שתרומות ומעשרות של כל היבולים הם דאורייתא, ורק ירקות יצאו מן הכלל. שאינם נכללים במושג: "תבואת זרעך",
רש"ר מבאר: משמעות התרומה הניתנת לכהן היא: "המתנה המרוממת"- הן לגבי העם והן לגבי הכהן.
מצד אחד העם חייב להפריש תרומה מן היבול שנגמרה מלאכתו וכל עוד לא הופרשה התרומה- היבול נחשב: "טבל" ואסור.
באופן זה עם ישראל לומד-שכול קיומו החומרי תלוי בשמירתו את התורה.
מנגד, כל קיומו של הכהן תלוי במתנות האלה המוקדשות על ידי העם לה' ולתורתו. כל פרוסת לחם שהכהן אוכל- גורמת לו לזכור כי התורה והמקדש אשר הוא עומד בשירותם אינם שייכים רק לכוהנים- אלא הן מקדש האומה. ורק כנציג האומה התמנה הכהן על ידי ה' לעבד - התורה והמקדש. כל קיומו תלוי בתורה ובמקדשה. הוא איננו ראוי ל"לחם" זה, אלא בתנאי שהוא וביתו מתפרנסים מלחם המקדש –היינו- תורמים לפריחת מקדש התורה. ומשמשים דוגמא ומופת בפני עם ישראל.
לכן הוא חייב לראות את לחם התרומה כ"תרומתי" עליו לשמור על זה כדבר הקנוי לה' אשר הופקד בידו למשמרת בהתאם לאופיו ומטרתו, על אף שהתרומה היא "לך" והיא "נכסי הכהנים" הרי היא נחשבת "קודש" וחובה לשמור עליה מן הטומאה ולאכול אותה רק בטהרה.
העונש על ביטול תרומות ומעשרות?
נאמר בגמרא [מסכת שבת, ל"ב, ב] העונש על ביטול תרומות ומעשרות ,מלבד עצירת גשמים ויוקר גדול:
גם "השכר אבד ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואין מגיעים"
למה הדבר דומה?
כמו צלו של אדם ההולך לפניו בדרך, והאדם מנסה לרוץ ולחטוף את הצל- אך הצל בורח ממנו ואין הוא יכול להשיג את הצל.
הנמשל: כך יעשה האדם לפרנסתו בעודו סובר: שיצליח להשיגה, אבל לאכזבתו היא תברח ממנו ואינו יכול להשיגה- ולא יצליח להרוויח מאומה.
מתוך עיון בתורה, מתברר: כי אחת הקללות המופיעה בפרשת: "כי תבוא" היא:
"וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא ־יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ; וְנָתַן ה’ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ".[דברים כ"ח, ס"ה]
קללה קשה היא - כאשר נדמה לאנשים כי הנה עתידים הם להרוויח שכר נאה ורצים ומתייגעים אחר פרנסתם ,אך לבסוף נוצרת אכזבה גדולה כאשר- לא הרוויחו כלל מאומה. קללה זו קשה יותר ממצב של אדם שהוא חסר פרנסה כלל. ואינו רודף אחריה לשווא,
לפיכך, היא גורמת לו לכיליון עיניים ודאבון נפש.
לסיכום ,לאור האמור לעיל, לאחר שקורח ועדתו נלחמו נגד אהרון ומשה וציערו אותם, באה התורה ומרוממת את הכוהנים ומתארת את עבודתם הנחשבת לעבודת מתנה וגדולה מאת ה'- לפי שמלאכתם נחשבת לכבוד ותפארת וראויים הם לעשרים וארבע מתנות כהונה.
היום שעדיין אין המקדש קיים. הכוהנים מברכים את עם ישראל בברכת הכוהנים בבתי הכנסת .
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה שלמה ולבית המקדש השלישי וישובו הכוהנים לעבודתם והלוויים לשירתם.
ועם ישראל ישוב ויתאחד בארץ ישראל ובא לציון גואל. אמן ואמן.
כנבואת הנביא:
"וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת ־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָייְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה" [עובדיה א', כ"א]
.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 748
הַכֹּהֵן וּמַתְּנוֹת הַכְּהֻונָּה.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
כֹּהֵן מִבֶּטֶן וְלֵדָה
זוֹכֶה לְכֶתֶר כְּהֻנָּה
עוֹשָׂה מְלַאכְתּוֹ נֶאֱמָנָה
עָלָיו שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה.
מְמַלֵּא צִוּוּיֵי אֱלוֹקִים
דַּרְכּוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרִים
לְבוּשׁוֹ הוֹד וְהָדָר
בְּיָדוֹ דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר.
מְקַבֵּל מֵהָעָם תְּרוּמָה
פָּנָיו זוֹרְחוֹת כְּחַמָּה
מְשַׁמֵּשׁ נְצִיג הָאֻמָּה
לָעָם יְשַׁמֵּשׁ דֻּוגְמָא.
כָּל רֶגַע , מֵחָדָשׁ
ייִשָּׂא מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ
כְּשׁוֹמֵר אַרְמוֹן מְלוּכָה
יְרוֹמְמוֹ יַגְדִּיל תְּהִילָּה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
לַמִּקְדָּשׁ יָשׁוּבוּ כֹּוהֲנִים
עַם יִשְׂרָאֵל מְבָרְכִים
הַלְּוִיִּים שִׁירָה מְזַמְּרִים.
הֶעָרָה הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת קֹרַח.[ חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 737
גִּלְגּוּלָהּ שֶׁל מַחְלֹקֶת
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן. ©
לְפֶתַע פָּרְצָה מַחְלֹקֶת
כְּכַדּוּר אֵשׁ מִתְגַּלְגֶּלֶת
קֹרַח וַעֲדָתוֹ מְלַכֶּדֶת
עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נוֹחֶתֶת.
רַעַשׁ , מְהוּמָה בַּמִּדְבָּר
קֹרַח זוֹעֵק אֵינוֹ מְאֻשָּׁר!
גַּאֲוָתוֹ נוֹסֶקֶת שְׁחָקִים
קִנְאָתוֹ נוֹשֶׁקֶת רְקִיעִים.
מָאתַיִם חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים
בַּמְּהוּמָה יַחְדָּיו נִסְחָפִים
כְּנָהָר הַמִּתְנַפֵּץ עַל סְלָעִים
מֵחַתֵּךְ סְדָקִים מַעֲלֶה וִיכּוּחִים:
כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים
וּבְתוֹכָם אַף אֱלוֹקִים
מַדּוּעַ אַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים?
מֹשֶׁה מֵשִׁיב מְקַיֵּם צִיוּוּיִים.
נוֹשֵׂא תְּפִלָּה לֶאֱלֹוקִים
אַךְ נֶחְתַּם נִגְזַר הַדִּין
הָאֲדָמָה חִישׁ פָּצְתָה פִּיהָ
הַחוֹטְאִים יָרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת קֹרַח [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1352
פרשת קורח, המחלוקת אז והמחלוקת היום - לאן?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת במחלוקת קורח ואנשיו כנאמר: "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו. וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.." [במדבר ט"ז, א'- ו']
העונש הנורא היה:
"וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. לג וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל". [במדבר ט"ז, ל"א- ל"ד]
השאלות הן:
א] במה חטאו קורח ואנשיו?
ב] מדוע עונשם היה כה כבד?
ג] המחלוקת בימינו- לאן?
תשובות
חטאם הכבד של קורח ושותפיו:
על פי מדרשי חז"ל- חטאם של קורח ושותפיו-מהווה מעשה כפירה באלוקים ובתורת משה על ידי שכפרו בשליחותו.
האלשיך מבאר את אגדת חז"ל המספרת: כי השמש והירח אמרו לה':
"אם לא תעניש את קורח ועדתו שביישו את משה והתחצפו אליו , לא נאיר עוד בעולמך" תגובת ה' הייתה: "בכל יום ויום משתחווים לכם רבים מאומות העולם, בי אינם מאמינים, חושבים שאתם, השמש והירח- בראתם עולם, ובכל זאת לא בקשתם מעולם שאעניש את הגויים, על כבודי לא חסתם והמשכתם להאיר כרגיל, וכשהעליבו כמה אנשים את משה, שהוא רק אדם, מיד קמתם לטובתו ובקשתם שאעניש את המורדים בו" מאז מאירים השמש והירח בעולם רק אחרי שיורים בהם חיצים וחניתות - מפני שבני אומות העולם משתחווים להם וכופרים בבורא עולם.
ה"כתב סופר" [רבי אברהם שמואל בנימין סופר] מסביר:
קורח ועדתו מאשימים את משה ואהרון שהם הגיעו למעמד הרם שלהם ,לא מפני שהם מתאימים להנהיג את העם אלא:" כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" היות המוני בית ישראל הם יראי שמים וקדושים, הם מקשיבים לכל מה שהמנהיגים מצווים אותם ,לכן יכול כל מנהיג – תקיף ובעל שררה - לשלוט עליהם!
"משך חכמה" סובר: כי מחלוקת קורח הייתה כפירה ברורה כנגד התורה לולא זאת לא היה משה מסכן את כל התורה כולה בדבריו:
" אם כמות כל האדם ימותו "וכו' לא ה' שלחני".
לכבוד עצמו לא היה אומר כך ולעשות את התורה קרדום לחפור בה. אך היות והמאבק היה נגד התורה ממש וגם כנגד ה' למעשה הם העמידו את משה ואהרון רק בתור הסוואה- לכן היו חייבים להיענש במלוא חומרת הדין.
"אוזניים לתורה" סובר: משה דן את אנשי קורח ועדתו כגורלם של אנשי עיר נידחת שחטאו בעבודה זרה.
ה"נתיבות שלום" מסביר על פי הזוהר הקדוש:
האדם שתופס מקום בעולם הזה-בעיני עצמו - הוא חושב שחברו מפריע לו ועומד בדרכו ולמרות שלא מפריע לו כלל- הרי מתוך מידת הישות שלו יש לו הרגשה כי חברו תופס את מקומו. וזה המקור להגיע למחלוקת - לא לשם שמים. והשלום הוא ההיפך מהמחלוקת. והוא מופיע אצל האדם המכניע עצמו לפני ה' ומבטל את אישיותו - ומבין שאיש אינו עומד בדרכו ואיש אינו מפריע לו ולכן הוא חי עם כולם בשלום.
מסקנתו: שהקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם ושורשם נובע - ממידת הישות.
חז"ל רואים כבר רמזים בולטים בשם: "קרח" ללא האות וו-ראשי תיבות:
לפי שקורח היה בעל מידות רעות: קנאה, רוממות, חמדה:
קנאה: היה מקנא בגדולתם של משה ואהרון בקרב ישראל.
רוממות: רדף אחרי כתר המנהיגות בעם- עבור הכבוד והרוממות.
חמדה: חמד והתאווה לאיצטלא שאינו ראוי לה.
חומרת העונש לקורח ועדתו.
אומרים חז"ל: כי השם "קרח"- מלשון - קורחה שנעשה קורחה - [חורבן ושממה בישראל ]
"קורח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא" ואמרו גם כי: "עדת קורח לא היה להם חלק בארץ-[ לא הורישו לבניהם נחלה כיתר בני ישראל] יהושע וכלב בן יפונה נטלו חלקם" [בבא בתרא קי"ח, ע"ב]
רבי שלום רוקח מסביר:
העונש שנענשו קורח ועדתו היה: מידה כנגד מידה לפי שהם חטאו בלשונם - בהשמעת לשון הרע ובהוצאת דיבה על משה ואהרון לכן נגזר עליהם: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם"
נשאלת השאלה: מדוע נגזר שגם הרכוש של קורח ועדתו נבלע באדמה?
חז"ל עונים: אילולא היו קורח ועדתו בעלי רכוש רב אפשרי שלא היו נגררים למחלוקת לפי שאמר כבר שלמה המלך: "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת".[משלי י"ח, כ"ג]- הכוונה: העשיר משיב לזולת בדברים קשים ועזים.
מכאן שעשירותם ורכושם של קורח ועדתו - גרמו להם ליפול לתוך אש המחלוקת שהתפשטה בתוך מחנה ישראל לכן ה' גזר שלא יישאר מהרכוש הזה דבר - כי כל הגורם לעבירה- נחשב לשותף בה!
האגדה מספרת: כי קורח ואנשיו כולל רכושם הרב נבלעו באדמה, עינויים קשים עברו עליהם, ברגע שהאדמה חנקה אותם הם התחרטו על התנהגותם הרעה וצעקו בקול: "משה אמת ותורתו אמת! מודים אנחנו שמשה מלך ונביא אמת, ואהרון הוא הכהן הגדול שאלוקים בחר בו" הודאה בחטאם הגיעה באיחור ולעיני כל ישראל נבלעו באדמה. העם נכנס לבהלה.....
החת"ם סופר אומר כי במסכת אבות נאמר: [ה' ,ו'] עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת: ובתוכם: "פִּי הָאָרֶץ,.....וּקְבוּרָתוֹ שֶׁלְּ מֹשֶׁה" מדוע ה' העלים את עשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות מידיעת משה רבינו- שהיה יכול לחזות על כך ברוח הקודש?
תשובתו:
היות וגם בתוך עשרת הדברים נכלל קברו של משה רבינו - שמקומו המדויק לא נודע לשום אדם: כפי שכתוב: "וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת- קְבֻורָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".[דברים ל"ד, ו'] לכן הקב"ה הסתיר את עשרת הדברים שנבראו ביום השישי ממשה וביניהם הפתח של הבור שקורח ואנשיו נבלעו בתוכו.
המחלוקת בימינו.
בימים אלה ממש ,כולנו ערים למחלוקת שאינה לשם שמים בתוך העם שלנו, עיקר טענתם של קבוצה זו: כי הימין והעומד בראשו אינם ראויים לשלטון, ומשום דעה זו - הם מרשים לעצמם לחסום כבישים ובכך להפריע לאזרחים לנוע בחופשיות לעבודתם, או בדרכם לקבלת טיפול רפואי, הדבר המפליא שאינם מאשימים כלל את האויב באכזריותו לעם ישראל ! הם דורשים בחירות בשעת מלחמה קיומית לעם ישראל במקום אחדות ,אהבת חינם, תפילות למען הצלחת ישראל ! למזלנו התנהגותם אינה משקפת את חיילי צה"ל - הגיבורים הנלחמים באמונה בה' ובאחדות הראויה לשבח.
המחלוקת נובעת מהתרחקות מהתנ"ך שלנו: האשמת ה' שנטש אותנו בשמחת תורה ולא הגן על היהודים מהחטיפות של המשפחות על ידי המחבלים.
ישעיהו הנביא "מקדים רפואה למכה" היות וידע כי פעמים רבות בני אדם מעבירים ביקורת על עונשים קשים על הבריות מאת ה' ולכן הוא אומר לפני שנים:
"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַיי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, ה'. כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹותֵיכֶם". [ישעיהו נ"ה, ח'- י']
בנוגע לטענה כי השלטון הנוכחי אינו לרוחם. אילו היו מחוברים לתורה היו מבינים שכל מנהיג - הוא נבחר ה' ונגד כך לא ניתן לחלוק. דוגמת בחירת יהושע על ידי ה': כנאמר : "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בו-נון איש אשר - רוח בו וסמכת את ידך עליו"[במדבר כ"ה, ט"ו- י"ט]
לסיכום ,לאור האמור לעיל, עלינו להרבות בתפילה למען הצלחת כל עם ישראל מטף ועד זקן , ולבקש רחמים:
"ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" [שמות ,י"ד, י"ד] בנוסף לחבר את כל עם ישראל לתורה הקדושה! כדברי שלמה המלך:
"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". [משלי ג', י"ח]
2
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1304
פרשת קורח - מחלוקת ותלונות בעם - כאז כן עתה?
מאת: אהובה קליין
בפרשה זו , לומדים על מחלוקת קורח שלא הייתה לשם שמים התוצאה הייתה: עונש כבד מאד, כפי שנאמר:
"... וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת- פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל -הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל- הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל- אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל. וְכָל -יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם: כִּי אָמְרוּ, פֶּן- תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ. וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת ה'; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת". [במדבר ט"ז, ל"ב- ל"ד]
לאחר מות החוטאים ובתוכם קורח, נאמר על אלעזר הכהן שלקח את מחתות הנחושת שבהם הקריבו המאתיים וחמישים איש - קטורת ועמדו בפתח אוהל מועד ונבלעו על ידי האדמה אשר פצתה את פיה.
יתר עדת בני ישראל שלא נכללו בעונש הזה ברחו משם מחשש - שמא גם הם יבלעו , חלילה, באדמה.
אלעזר בן אהרון הכהן הצטווה להרים את המחתות של כל האנשים שהשתמשו בהם לפני רדתם שאולה - והיה עליו לעשות אותם ריקועי פחים לציפוי המזבח.
כפי שהכתוב מתאר:
"וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ. זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא -יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי ה'; וְלֹא -יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ" [להלן .י"ז, ד'-ו']
מיד אחרי זה – כל העדה באים להתלונן כנגד משה ואהרון כנאמר:
"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם ה'. וַיְהִי, בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-מֹשֶׁה וְעַל -אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא, כְּבוֹד ה'. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל- פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד". [להלן, י"ז, ו'-ט]
השאלות הן:
א] מה הייתה מטרת המחתות לאחר עונשם של החוטאים?
ב] מדוע התלוננו עדת ישראל - כנגד משה ואהרון?
תשובות.
מטרת מחתות – מקריבי הקטורת .
אלעזר הרים את המחתות השרופות שהיו כעת קדושות לפני שהחוטאים , קודם ענישתם, הקריבו בהם קטורת לפני ה', למרות שהקטורת לא התקבלה – המחתות היה להם אחר כך - שימוש קדוש.
כדברי הרמב"ן: למרות שהקטורת של החוטאים לא התקבלה, המחתות קודשו להיות לאות לבני ישראל.
על פי ספורנו: מאחר והמחתות האלה הוקדשו - לא יאה להניח אותן בביזיון.
התכלית הייתה לעשותם ריקועי פחים - לרדד אותם באופן שיותאמו לציפוי המזבח.
דעת מקרא מסביר: הן תשמשנה סימן ואזהרה לבני ישראל שלא
יקטיר זר - קטורת!
ה"חיזקוני" מסביר את הכתוב:
"וַיֹּאמֶר ה', אֶל -אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת- עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת -עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם. וְגַם אֶת- אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל -הָאֹהֶל: אַךְ אֶל- כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל- הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא -יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם -אַתֶּם. וְנִלְווּ עָלֶיךָ--וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא - יִקְרַב אֲלֵיכֶם".[במדבר, י"ח- א' ה']
ה' אמר את הציווי למשה שיגיד לאהרון לשמור שלא יתקרב זר אל המקדש והרי כבר בעבר - ה' הודיע בפרשת במדבר - שהלוויים מצווים לשמור שלא יכנס , או לא יתקרב - זר אל המקדש. אבל הכתוב חוזר על הציווי כאן בשנית , בשביל הדבר שהתחדש בו "אתה ובניך ובית אביך.." ובשביל שהציווי הזה מופיע לאחר דברי קורח שערער על הכהונה ומופיע לפני קיום מתנות הכהונה בהמשך פרשה זו, היינו - החידוש הזה נמצא בין ערעור קורח על הכהונה - לבין נושא מתנות הכהונה שמופיע בהמשך..
תגובת עם ישראל בעקבות עונשם של קורח ואנשיו - ותלונתם.
כתוצאה מהעונש הקשה של קורח ועדתו בני ישראל נסו מרוב פחד- כמו שהכתוב מציין: "כָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם.."
דעת מקרא סבור: שבני ישראל נבהלו מהקולות בעת שהחוטאים נבלעו באדמה.
רבינו בחיי מביא את דברי רז"ל: בני ישראל היו שומעים את קולם של היורדים למעמקי האדמה – צועקים: משה אמת ותורתו אמת"! וידוע כי כך משפט הרשעים בגיהינום לצעוק מתוך ייסורים ולהצדיק עליהם את הדין.
מעשה שהיה: אמר רבה בר חנה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגשתי ערבי אחד שאמר לי : בוא ואראה לך היכן נבלעו קורח ואנשיו
והנה התגלו לפניי - שני בקעים שיוצא מהם עשן, לקח הערבי גיזת צמר הרטיב אותה במים שם אותה בראש החרב והכניס זאת לשם והחרב נחרכה, זה הוכיח כמה לוהט היה אותו מקום ,אמר אותו ערבי בוא תקשיב לקולות והנה נשמע: "משה אמת ותורתו אמת" המשיך אותו ערבי ואמר: כל שלושים יום הגיהינום מחזיר אותם למקום זה בדומה לבשר שמתבשל בסיר ואומרים: "משה אמת ותורתו אמת" והם בדאים - כלומר בהתנהגות שלהם כשחטאו- הם שיקרו.! [גמרא, מסכת סנהדרין ק, י]
בנוגע לתגובת עדת ישראל כלפי משה ואהרון נאמר :
"וַיִּלֹּנוּ כָּל- עֲדַת בְּנֵי - יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל- מֹשֶׁה וְעַל- אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם ה'".
דעת מקרא סובר: כי קשה להבין את התלונה המחודשת מאלה שברחו ממקום האסון, כיצד יש להם שוב את התעוזה לבוא ולהתלונן? כבר ממחרת?
אלא נראה שלא באו להתלונן על דתן ואבירם וקורח - כי הבריאה שברא ה' הייתה משכנעת לגמרי – לפי שהם הומתו בידי ה' כיוון שחטאו.
אבל מאתיים החמישים איש שמתו כשהקטירו קטורת לה', הרי הם –לדעתם - הוכשלו על ידי משה ואהרון – בכך שנתנו להם הצעה להקטיר קטורת- בו בזמן שידעו את התוצאה מראש. האנשים האלה –רצויים לה'- נפלו ברשת שלכם - לא באשמתם ועוד ניתן להגיד כי ציפוי המזבח במחתותיהם נראה בעיניהם כזכות גדולה למקטירי הקטורת - והטעה אותם לחשוב - כי היו אלה אנשים רמי מעלה –חפים מפשע - לכן נראה שמיתתם נגרמה על ידי הטעיה! מכאן נראה כי משה ואהרון הם אשמים!
שלבי ההתרחשויות אחרי תלונה מחודשת זו - דומים מאד לשלבי מחלוקת קורח ועדתו , הייתה כאן התקהלות ונראה שהייתה גם עויינת ומטעם זה נדרשה הופעת כבוד ה' באוהל!
ה"חיזקוני " סבור: שעדת ישראל האשימו את אהרון ומשה כשאמרו להם: "על ידכם נטרדו חמישים ומאתיים בכורים המוקדשים לעבודה מיציאת מצרים" ואסור היה לכם לפסול את הבכורות ובמקומם להכניס את הלוויים!
האגדה מספרת:
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת,אַחֲרֵי שָׂרוף אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, וְיָלוּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'! וְיִקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּרְא כָּבוֹד ה' וּתְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד,וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם בָּרֶגַע!
וּכְדִבֶּר ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיִחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וְיִזְכֹּר מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ מָה-יַעֲשֶׂה אָדָם וְעָצַר מַגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן: קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָליהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹורֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכִפַּרְתָּ עֲלֵיהֶם וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה, וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה: הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר, אָחִי? הֵן הִקְרִיבוּ שְׁנֵי בְּנֵי נָדָב וַאֲבִיהוּא אֵשׁ זָרָה וְיָמוּתוּ לִפְנֵי ה', וְעַתָּה אַתָּה אוֹמֵר אֱלֵי: "הוֹצִיאָה אֶת הַקֹּדֶשׁ הַחוּצָה!? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: יָדוּעַ תֵּדַע, אָחִי, כִּי בְּרֶגַע דְּבָרְךָ אֵלַי אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם! וַיְהִי אַךְ אָמַר משה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְיִתְעוֹרֵר אַהֲרֹן מְאֹד וְיֹאמַר: לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי כִּי תְּלוּאִים חַיֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! וְעַתָּה אַמְהָרָה לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרְךָ, כִּי טוֹב אֲשֶׁר אָמוּת אָנֹכִי וְאֶלֶף אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ יָמוּתוּ, וְאֶל יִפֹּל מְשערת אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַרְצָה. וַיְמַהֵר אַהֲרֹן וַיַּעַשׂ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּיעָצַר הַמַּגֵּפָה.
אָז נִדְבְּרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ: אָמוּר אָמַרְנוּ: מָוֶת בַּקְּטֹורֶת, כִּי עַל כֵּן נִשְׂרְפוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים הָאִישׁ, וְעַתָּה רָאִינוּ כִּי בְּהֵחֵל הַנֶּגֶף וַיִּפֹּל הָעָם כְּעָמִיר אֲחֹרֵי קּוֹצֵר- וְיָבֹא אַהֲרֹן אֶת הַקְּטֹרֶת וְתֵיעָצֵר הַמַּגֵּפָה".
לסיכום, לאור האמור לעיל- ולעניות דעתי : ניכר כי משה היה מנהיג – רם מעלה - ברוך כישרונות, למרות שספג מחלוקות ותלונות רבות בכל זאת קיבל סייעתא דשמיא לאורך כל תקופת מנהיגותו והחזיק מעמד, אומנם היו גם הרהורי שבירה - כדרכו של אדם בשר ודם דוגמת מילותיו:
"הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו" [במדבר י"א, י"ב] יש לציין שבסוף נענש היות והיכה על הסלע - לכן- לא זכה להיכנס לארץ המובטחת כדוגמת אהרון, יש מהפרשנים הסבורים, כי שליחותו של משה הייתה להנהיג את העם רק במצרים ובמדבר ואילו להעלות אותם לארץ זאת הייתה כבר שליחותם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה, אך כדאי לשים לב, מה נאמר על משה בסוף ימיו:
"וּמֹשֶׁה, בֶּן - מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה. וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת - מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ, יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה".[דברים ל"ד, ז'-ח']
נראה לי, כאז כן עתה, העם מצפה מהמנהיג לנהוג על פי דרישותיו ומחשבותיו וכאשר הדבר מתנהל אחרת מיד נוקטים בהפגנות ולא תמיד המחלוקות – הן לשם שמים!
יהי רצון שנשוב להתאחד כאיש אחד בלב אחד כדוגמת הנאמר בהר סיני , בזמן מתן תורה:
וַיִּֽחַן ־ שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר" [שמות י"ט, ב']- לא נאמר "ויחנו" אלא "ויחן" בלשון יחיד - לפי שהיו כולם מאוחדים כאיש אחד בלב אחד!
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1446
פרשת קורח וההפטרה – אימתי המנהיג - נבחר ה' ?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במחלוקת קורח ועדתו:
"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו. וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת, עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה', מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי". [במדבר ט"ז, א –ח']
הפטרת השבת היא: שמואל א' פרק י"א - פרק י"ב עד פסוק כ"ג]
להלן קטע מההפטרה: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה. וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי ה'; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד". [שמואל א- פרק י"א, פרק י"ב י"ד- ט"ו]
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם, לְכֹל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּם לִי; וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ. וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה". [שמואל- א, י"ב, א- ג]
בהמשך נאמר:
"וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם--אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ. אִם-תִּירְאוּ אֶת-ה', וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ, אֶת-פִּי ה'--וִהְיִתֶם גַּם-אַתֶּם, וְגַם-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם, אַחַר, ה' אֱלֹקיכֶם. וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה', וּמְרִיתֶם אֶת-פִּי ה'--וְהָיְתָה יַד-ה' בָּכֶם, וּבַאֲבֹתֵיכֶם. גַּם-עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר ה', עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם..." [שם י"ב, י"ג- י"ז]
השאלות הן:
א] ממה נבעה מחלוקת קורח?
ב] מה הקשר להפטרה בספר שמואל א, י"א- י"ב?
תשובות
הסיבה למחלוקת קורח
"נתיבות שלום" סבור ,על פי הזוהר הקדוש: כי קורח קרא מחלוקת כנגד השלום - שחלק על משה רבינו - על ידי הטענה שכולם קדושים ובתוכם ה' והוא חלק על השבת והתורה - שהרי השבת - היא: שלום לפי שבשבת אנו מברכים איש את רעהו במילים: "שבת שלום"
במסכת [סנהדרין ק"ט] דרשו שקורח לקח מקח רע לעצמו הרי התורה- היא כולה אורחות חיים - המדריכה אותנו לחיות נכון ואין בה סיפורים - דברים בעלמא - לכן לפי הזוהר הקדוש - שבת ותורה - נקראים: שלום.
גם בזמירות שבת אנו שרים: "שלום עליכם מלאכי השלום.."
נאמר ע"פ מד"א במדרש פרשת ואתחנן [דב"ר פ"ב]: "אמר הקב"ה לישראל, בני כל מה שבראתי זוגות : שמים וארץ - זוגות : חמה ולבנה - זוגות. אדם וחוה - זוגות, עולם הזה ועולם הבא - זוגות, אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין ?- ממה שקראנו בעניין "שמע ישראל"- "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
מכאן: שהקב"ה - הוא יחיד בעולם ואילו הבריאה בעולם - כולה זוגות. כל יסוד הבריאה מיוסד על משפיע ומקבל: החמה מאירה ואורה משתקף בלבנה. הארץ מקבלת מהשמיים – כפי שאומר הנביא ישעיהו:
"כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם- הִרְווָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ" [ישעיהו נ"ה, י] וכך גם לגבי: אדם וחווה וכל הנבראים והעולם הזה - והעולם הבא וכך גם ירידת השפע מהשמים נמשכת בכל דור ודור דרך משפיע ומקבל- ע"י הצדיק יסוד עולם- שהוא המשפיע את ההשפעה למקבלים. וכמו שה' ברא את העולם בזמנו- הרי בכל דור ודור ובכל רגע הי שולט ועושה התחדשויות ושינויים חדשים.
"בתפארת שלמה" נאמר: שכך גם השבת משפיעה את ירידת השפע לכל ששת הימים.
לכן מחלוקת קורח נבעה מכך: שהוא חלק על השלום וגם על הנושא של המשפיע והמקבל, הוא סבר שכולם קדושים , זו הייתה שורש מחלוקתו על הכהונה הגדולה - שעניין הכהונה - ההשפעה יורדת ונמשכת על ידי הכהן הגדול. הוא לא האמין גם בכך שהשבת משפיעה על כל ששת ימי השבוע ומתוך כך יוצא אפוא, שהוא חלק על כל הסדר שברא הקב"ה בבריאה שהוא יתברך מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית!
ראיתי הסבר מעניין בספר "אור שלום" [מאת: ר' שלום ברגר] אומרים חז"ל: [מדרש רבה, קורח, י"ח, ח] וכן אומר רש"י:
"קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זה, אלא-עינו הטעתו"
נאמר בדברי חז"ל [תנא דבי אליהו פרק כ"ה, כ]:"כל אחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי"?
מה פירוש מתי יגיעו? התשובה לכך [על פי "שפת אמת"] - אפילו אם לא יוכל אדם להגיע להיות כמו אבותיו - לפחות שתהיה לו נגיעה בין מעשיו למעשה אבותיו - ללכת בדרכי אבות.
בשולחן ערוך [סימן תרמו] מוסבר ששלושת ההדסים מתוך ארבעת המינים בחג הסוכות - צריכים להיות באופן שראשי העלים התחתונים יגעו בקצה של העלים מעליהם. ניתן להבין זאת על פי דברי חז"ל [מסכת סוכה ל"ב] על הפסוק: "ענף עץ אבות" [ויקרא כ"ג ,מ] ההדס צריך להיות קלוע כמו קליעה ודומה לשלשלת.
שלושת ההדסים - רומזים על שלושת האבות כפי שכתב האר"י הקדוש.
מכאן ,שההדסים רומזים לאבות וצריכים להיות כמין שלשלת - בכדי לרמוז- שצריך האדם להמשיך את שלשלת האבות על ידי שילך בדרכם.
שפת אמת סובר [על פי תרגום אונקלוס]: כי קורח פילג וניתק את עצמו - מדרך האבות.
מדרש רבה [ס"ח] אומר על הפסוק: "אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים- - מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי". [תהלים קכ"א, א]- "אל תקרא: הרים, אלא: ההורים" כלומר אדם צריך להביט בהוריו - אבותיו וללכת בדרכם. מכאן, שקורח ניתק עצמו מאבותיו, לכן נכשל למרות שפיקח היה.
הקשר להפטרה בספר: שמואל א, פרק: י"א, י"ד- י"ב, כ"ב]
חז"ל מלמדים אותנו: ישנו קשר בין דמויות המנהיגים בזיקתם לקורח כפי שנאמר במדרש [במדבר רבה, פרשה י"ח וכן בתנחומא, קרח, ה]
"..וקורח שפיקח היה, מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו ראה- שלשלת גדולה עומדת הימנו-שמואל שקול כמשה ואהרון שנאמר:
"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל, בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ";[תהלים, צ"ט,"]
עשרים וארבע משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש:
"כָּל-אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן, חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹקים--לְהָרִים קָרֶן; וַיִּתֵּן הָאֱלֹקים לְהֵימָן, בָּנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר--וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ". [דברי הימים א' כ"ה, ה]
אמר: אפשר הגדולה הזו עתיד בה לעמוד ממני ואני אדום? ולא ראה יפה- לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן. ומשה היה רואה. לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה, שכולם אובדין ואחד פליט:
"וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה', מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי". [במדבר ט"ז, ז]
קורח צפה שעתידה לצאת ממנו שושלת של גדולים וביניהם שמואל הנביא כפי שנאמר בדברי הימים-א, ו, י"ט- כ"ב:
"בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יְרֹחָם, בֶּן- אֱלִיאֵל, בֶּן -תּוֹחַ. בֶּן-ציף (צוּף), בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-מַחַת, בֶּן-עֲמָשָׂי. בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יוֹאֵל, בֶּן-עֲזַרְיָה, בֶּן-צְפַנְיָה. כב בֶּן-תַּחַת, בֶּן-אַסִּיר, בֶּן-אֶבְיָסָף, בֶּן-קֹרַח".
והרי שמואל שקול כנגד משה ואהרון. הימן המשורר היה - נכדו של שמואל כפי שכתוב:
"וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים, וּבְנֵיהֶם: מִבְּנֵי, הַקְּהָתִי--הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר, בֶּן-יוֹאֵל בֶּן-שְׁמוּאֵל". [דברי הימים א' ו, י"ח].
מטעם זה, קורח סבר שבזכות שושלת היוחסין העתידה לצאת ממנו- הוא עתיד להינצל מעונש המחלוקת שכפה על משה ואהרון - אלא שכאן הוא טעה בגדול- כי השושלת הייתה צריכה לצאת לא ישירות ממנו - אלא מבניו שמופיעים בחומש שמות [ו, כ"ד]
"וּבְנֵי קֹרַח, אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי".
אלא שבניו לא נענשו כפי שהכתוב מתאר:
"וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח--בְּמוֹת הָעֵדָה: בַּאֲכֹל הָאֵשׁ, אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, וַיִּהְיוּ, לְנֵס. וּבְנֵי-קֹרַח, לֹא-מֵתוּ". [במדבר כ"ו, י'- י"א]
מהשוואה בין שני האירועים המתוארים בפרשה וההפטרה ניתן ללמוד: כי משה ושמואל אינם מגיבים ישירות לפנייה שהובאה אליהם, שניהם טוענים שהם מצטיינים בניקיון כפיים באי שימוש ברכוש שאינו שייך להם.
חוסנו של מנהיג אינו יכולה להסתמך רק על כך ששליחותו נועדה לו על ידי ה' אלא חייב המנהיג להיות נקי כפיים.
בשני המקומות גם בפרשה וגם בהפטרה ישנה דרישה מהמנהיג למנהיגות חדשה, בפרשה - קורח דורש זאת ממשה ואילו בהפטרה - העם פונה בבקשה זו משמואל.
תשובת משה בפרשה : שהי יחליט ואילו אצל שמואל- הוא נענה לבקשתם ומציג בפניהם את שאול.
בשני המקרים הנביא מסתמך על נס:
בפרשה: משה אומר לאנשי קורח ועדתו: שאם האדמה תפתח את פיה ותבלע אותם- סימן שהם נאצו את ה' !
ואילו בהפטרה שמואל אומר לעם:
"גַּם-עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר ה', עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם". שמואל א, י"ב, ז]
"הֲלוֹא קְצִיר-חִטִּים, הַיּוֹם--אֶקְרָא אֶל-ה', וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי-רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה', לִשְׁאוֹל לָכֶם, מֶלֶךְ
וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל-ה', וַיִּיתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּירָא כָל-הָעָם מְאֹד אֶת-ה', וְאֶת-שְׁמוּאֵל". [ שמואל א, פרק י"ב, י"ז-י"ט]
לסיכום לאור האמור לעיל- ניתן ללמוד: מתוך הפרשה וגם מתוך ההפטרה: כי המנהיג צריך להיות איש אשר "רוח ה' בקרבו" המודרך על ידי אנשי רוח. כפי שציווה משה את יהושע: [במדבר כ"ז, ט"ז - כ"ג]
אך אם המנהיג - הולך כנגד ה'- הקב"ה לועג עליו ובסופו של דבר מענישו כדברי דוד המלך:
" יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ-- וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד:עַל-ה', וְעַל-מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ; וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ. אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ; וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ".[תהלים ב, ב-ט']
מנגד את מי ה' מכבד?
".....ה', מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק; וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ. לֹא- רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ--לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה; וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ".[ תהלים ט"ו, א- ד]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1724
שְׁמוּאֵל וְשָׁאוּל בְּגִלְגָּל
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
עַנְנֵי גְּוָונִים - מַרְבַד רָקִיעַ
גִּיל וּזְבָחִים - הָעָם מֵרִיעַ
שְׁמוּאֵל אוֹתָם בְּגִלְגָּל מַפְתִּיעַ
נִיצב בִּפְנֵיהֶם לָהֶם מַשְׁמִיעַ :
עֵינְכֶם רוֹאוֹת - שָׁאוּל מִתְהַלֵּךְ
לִרְצוֹנְכֶם פָּעַלְתִּי - אֵינִי מְסָרֵב
מְלֹךְ הִמְלַכְתִּי מֶלֶךְ עֲלֵיכֶם
שְׁפֹט יִשְׁפֹּוט - יָדוּן אֶתְכֶם.
כָּעֵת שִׁפְטוּ נָא אוֹתִי
הַאִם נוֹשֵׂא עָווֹן אָנֹכִי ?
שֶׁמָּא בְּפִיכֶם טְעָנוֹת נֶגְדִּי
אֵי פַּעַם אֶתְכֶם עָשַׂקְתִּי ?
הַקָּהָל לְהָשִׁיב מְמַהֵר
פֶּה אֶחָד אֱמֶת מְתָאֵר
אוֹתָנוּ לֹא עָשַׁקְתָּ
וּמְאוּמָה לֹא לָקַחְתָּ !
חִישׁ עָנָה לָהֶם שְׁמוּאֵל
אוֹתָם יִשְׁפֹּוט לִפְנֵי הָאֵל
לָהֶם מַעֲלֵה נִשְׁכָּחוֹת
מִיהוּ מֶלֶךְ חוֹלֵל הַנִּפְלָאוֹת!
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הפטרת פרשת: קורח : [שְׁמוּאֵל א - פֶּרֶק י"א - י"ב ].
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת קורח
- כניסות: 1610