דבר החסידות – פרשת קרח

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 05:04

נכתב על ידי Super User

כניסות: 529

ב"ה

דבר החסידות – פרשת קרח

למה על שם קרח?

ישנו סיפור עממי, שאדם נכנס פעם לבית הכנסת, וביקש מהרב שרוצה להיות כהן.

הרב כמובן סירב. הציע האיש סכום כסף עבור 'כיהונו', הסביר לו הרב שאי-אפשר להפוך מישהו לכהן. הציע האיש סכומים יותר ויותר גדולים.

עד שלבסוף שאל אותו הרב:

-         מה כל כך בוער לך להיות כהן?

-          

-         ענה האיש: פשוט אבא שלי היה כהן, וסבא שלי היה כהן, אז גם אני רוצה להיות כהן...

~~~

פרשתנו נקראת בתפוצות ישראל בשם "פרשת קרח".

ודרוש ביאור:

א)    מדוע בחרו לקרוא לפרשה על שמו של אדם רשע*, והרי ידועים דברי הגמרא (יומא לח, ב) "דלא מסקינן בשמייהו" [=שאין לקרוא בשמו של רשע], על יסוד הפסוק במשלי (י, ז) "שם רשעים ירקב"?

ב)    ביותר קשה הדבר, שהרי פרשיות רבות נקראות על שם התיבה הראשונה בפרשה, כמו וירא, ויצא, וישלח, ועוד (ולא נקראו בשם "פרשת יעקב" וכדו'), ואם כן מדוע כאן קראו לפרשה דווקא בשם "קרח", ולא "פרשת ויקח"**?

ויש לבאר ובהקדים:

על הפסוק "זאת עשו קחו לכם מחתות, קרח וכל עדתו" (טז, ז) אומר המדרש (הובא ברש"י) שמשה אמר להם: "אנו אין לנו אלא ה' אחד . . וכהן גדול אחד, ואתם מאתיים וחמישים איש מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך".

וקשה להבין: עומדים קבוצת אנשים שחולקים על כהונת אהרן ומבקשים לקחת אותה ממנו, איך יתכן שמשה רבינו כביכול משתתף איתם (אפילו בדיבור בעלמא) באומרו "אף אני רוצה בכך"? ובכלל לאיזו תועלת אמר משה משפט זה?

ונקודת הביאור בזה:

מחלוקת קרח ועדתו לא היתה, מיסודה, נגד בחירת הקב"ה באהרן, שהרי הם היו דור דעה, והם גם ראו את כל האותות והמופתים שעשו משה ואהרן, אלא שהם רצו כולם להיות כהנים (גדולים), כלשון הכתוב "ובקשתם גם כהונה"***, ומכך הגיעו לעוד סברא: שכמו שע"י תפלה אפשר לבטל גזירות (כפי שמשה ביטל גזירת כליה על חטא העגל) – כך, סבר קרח, אפשר לפעול שהקב"ה יבטל את מינויו של אהרן וימנה אותו כהן גדול במקומו.

[ובפרט, שהיה להם בסיס לטענה: אהרן הרי היתה לו שייכות כלשהי לחטא העגל, שחטא זה הוא הסיבה שהעבירו את העבודה מהבכורות לכהנים. בזמן ששבט לוי (שקרח בכללם) היו נקיים לגמרי מחטא זה, ואדרבה – "כל בני לוי" נלחמו עם אלה ש"פרעה אהרן לשמצה"]

ועניין זה – הרצון להיות כהן גדול, כשלעצמו זו שאיפה טובה, שרוצים להתעלות לדרגת הקדושה של "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", ועל זהאמר משה "אף אני רוצה בכך" (והפסול הוא רק באופן הפעולה שנקטו, נגד רצונו של הקב"ה שאהרן יהיה כה"ג).

ולכן נקראת הפרשה בשם "קרח" ולא "ויקח"; כי "ויקח" מורה על העניין השלילי בפרשה – המחלוקת, כתרגום ויקח – ואתפלג, משא"כ "קרח" מסמל עניין חיובי – התשוקה להתעלות ולהיות קדוש ככהן גדול, שרצון זה ראוי שיהיה לכל אדם מישראל, על דרך מארז"ל (תדא"ר פכ"ה בתחילתו) שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יח, קרח שיחה א סעיף ז (עמ' 191, ובמתורגם ללה"ק עמ' 207). שיחת ש"פ  קרח, ג' תמוז ה'תשמ"ח ס"ג ואילך (נד' בתו"מ התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 536 ואילך) ועיי"ש ההוראה בקשר לג' תמוז: שיש לקרב גם יהודי ש"בשם ישראל (רק) יכונה", ונראה לכאורה במצב של "קרח" ולמצוא הטוב והיפה שבו כו'. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רנג-ד.

______________

*)  שהרי רק בני קרח עשו תשובה (ראה סנהדרין קי, סע"א. תנחומא פרשתנו יא. זח"ג נו, ב. פרש"י פרשתנו טז, ז. פינחס כו, יא).

**)  ואכן הרס"ג (בסידורו) והרמב"ם (ב"סדר תפילות כל השנה") כותבים פרשת "ויקח קרח", אך המנהג הנפוץ הוא לכנותה "קרח" לבד.

[לכאורה היה אפשר לתרץ, שמחלוקת קרח על הכהונה היתה "ירידה לצורך עליה", שהרי בפרשת מתנות כהונה בהמשך הפרשה (יח, ח) כותב רש"י "לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה בא הכתוב ונתן לו (לאהרן) כ"ד מתנות כהונה כו'", זאת אומרת שקרח גרם חיזוק ותוקף לעניין הכהונה.

אבל, קשה לבאר כן, כי מעלה זו (מתנות כהונה) היתה על ידי ביטול לגמרי של קרח; "ויאבדו מתוך הקהל", ולכן מסתבר לומר שיש מעלה גם בקרח עצמו, שלכן נקראת הפרשה על שמו.]

***)  בכתוב (טז, י) לא מפורש שבקשו כהונה גדולה, אבל כן מפורש בת"א ותיב"ע עה"פ. וכן משמע בתנחומא פרשתנו ה, במדב"ר פי"ח,ח. פרש"י טז, ז.

___________________________________

דבר החסידות – פרשת קרח

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:30

נכתב על ידי Super User

כניסות: 344

דבר החסידות – פרשת קרח

ראשיתם – לך נתתים...

סיפר המשפיע הרה"ח הרב שלמה שי' זרחי, משפיע בתומכי-תמימים המרכזית, ניו-יורק:

אחד מידידיי, שהיה שייך לזרם הליטאי, סיפר לי:

פעם, בחורף תשכ"ג, הייתי צריך להיפגש עם איזה חסיד חב"ד ולהעביר לו סכום כסף. קבענו להיפגש במרכז חב"ד 770 אשר בשכונת קראון-הייטס. ואכן נפגשנו שם בערב והבאתי לו 30,000 דולר.

ואז התברר, שאותו יום היה כ"ד טבת, בדיוק 150 שנה להסתלקותו של אדמו"ר הזקן ולרגל המאורע החליט הרבי לערוך התוועדות.

הציע לי ידידי, שהיות שאנו כבר נמצאים כאן – אשאר איתו להתוועדות של הרבי. הסכמתי. וכך לראשונה בחיי זכיתי להשתתף בהתוועדות. לקראת הסיום, החל הרבי לדבר חזק על נתינת צדקה בקשר ליארצייט ולפתע הכריז: שכל אחד ירוקן את הכסף שיש לו בכיס וימסור לצדקה!

עמדתי לא הרחק מהחבר שלי, החב"ד'ניק, והצצתי לכיוונו; תהיתי מה הוא יעשה עכשיו? אני הלוא יודע שיש לו בכיס 30,000$ שקיבל זה עתה ממני, סכום לא-מבוטל כלל ועיקר, ובפרט באותם הימים...

אני מבחין איך הוא זע באי-נוחות, מעביר את הכסף מכיס אחד לשני, ואחרי זמן קצר אני רואה והנה הוא מניח את הכסף על השולחן ומעבירו לצדקה.

הייתי בכזו התפעלות, שאמרתי לעצמי – אם יש קהילה שבה אדם מן-השורה, בעל-עסק, מגיע לרמה כזו של מסירות-נפש עבור מילה של הרבי – אני רוצה להשתייך לתנועה זו!

וכך נהייתי לחסיד חב"ד...

(שמעתי מהגה"ח הרב מרדכי מישולבין, ראש ישיבת תות"ל ביתר עילית

וראה תורת מנחם חלק לו עמ' 56-7)

~~~

בפרשתנו (יח, יא ואילך) מצווה התורה על מתנות כהונה: להפריש לכהן תרומה וביכורים וכו'.

מצוות תרומה מוזכרת במשנה הראשונה בש"ס: "מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן".

והרבי פעם הקשה – במהלך "הדרן על הש"ס" – דלכאורה, מדוע מקשרים את מצוות ק"ש עם מצוהנוספת, מצות תרומה? [ואמנם הגמרא מתרצת, ש"מילתא אגב אורחיה קמשמע לן" – שהמשנה רוצה ללמדנו בדרך-אגב דין בהלכות טבול יום. אבל עדיין קשה מדוע צריך להכניס את זה דווקא כאן,בתחילת מסכת ברכות ומצוות קריאת-שמע?]

מובא על כך בספר הון עשיר (לבעל משנת חסידים): שכשם שתרומה היא "ראשית", המבחר שבתבואה, כמ"ש (פרשתנו יח, יב) "כל חלב תירוש ויצהר ראשיתם גו'" – כך גם ק"ש, שעניינה קבלת עול מלכות שמים, היא היסוד והתחלה של הכל.

אבל, עדיין יש לדייק, מדוע נקטה המשנה את הלשון "לאכול בתרומתן" ולא כהלשון הרגיל בכל מקום "לאכול בתרומה"*?

מבאר הרבי ובהקדים:

שלכאורה, איזה סימן מביאים לזמן ק"ש של ערבית מאכילת תרומה? הרי מצוות ק"ש היא מן-התורה, ואכילת תרומה בזמן המשנה (ובכל ימי בית שני) היתה רק מדרבנן**, והרי "ספיקא דרבנן לקולא" וממילא מובן שאם הטבול-יום רוצה לאכול תרומה כבר משקיעת-החמה שהוא ספק לילה – מותר, משא"כ ק"ש שספיקה לחומרא – הוא יוכל דווקא מצאת-הכוכבים! ואיזה היקש הוא זה?

אלא, מחדש הרבי, שעל כרחך צריך לומר שאין כוונת המשנה "לאכול בתרומתן" לתרומה, אלאלביכורים, שדווקא היא נקראת 'תרומתן', כי ביכורים אינם כמו תרומה שהיא "של בעלים ליתנן לכל כהן שירצה" אלא הם תרומתן של הכהנים, כמ"ש הרמב"ם (הל' ביכורים רפ"ג) "הביכורים נותנין אותן לאנשי משמר והן מחלקין אותה ביניהן".

ועפ"ז ממשיך הרבי, מובן עוד יותר הקשר בין ק"ש ל'תרומתן' שפירושו ביכורים:

הרי ה'הון עשיר' ביאר ש"קריאת שמע היא הראשית המובחר מכל המצוות, דומיא דתרומה שהיא ראשית, המבחר שבתבואה" – אבל זה הרבה יותר מודגש בביכורים מבתרומה, כי בתרומה אמנם "מצוה לתרום מן היפה" אבל החיוב דתרומות הוא בשדה כחושה כמו בשדה שמנה.

משא"כ בביכורים – הרי כתב הרמב"ם "אין מביאין ביכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ" ובהם גופא "לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים" רק מהכי מובחרים, וזהו הרמז לק"ש: שאינה 'ראשית' כמו תרומה גרידא, אלא כמו ביכורים שהיותם מן המובחר הוא לעיכובא – שלא רק שיהודי מתחיל את היום עם קריאת שמע, קבלת עומ"ש, אלא הוא גם נותן את הדברים הטובים והשמנים ביותר לענייני התורה ומצוותיה – "כל חֵלב להשם".

שבת שלום וחודש טוב!

מבוסס על: התוועדות י"ט כסלו תשכ"א סעיף כח-לא (נד' בתו"מ חכ"ט עמ' 252 ואילך) – עיי"ש בעומק ואריכות ה'הדרן'. כאן הובא רק עניין אחד בקיצור [וראה עוד בעניין "כל חלב לה'" בדבר-החסידות 198 – פ' קרח אשתקד].

______________

*)  במלאכת שלמה (למשנה כאן) ביאר, שמה שנקט "בתרומתן" ולא "בתרומה", להודיענו שדווקא תרומת דגן ויצהר שדידהון היא (תרומתן, שנעשית נכסי כהן – ראה קידושין נח, א) הותרה להם בהערב שמש אע"פ שלא הביאו כפרתן, אבל לא תרומת הקדשים (ש"משולחן גבוה קא זכו" (ראה שם נב, ב) שכפרה מעכבתם.

אמנם, תירוץ זה אינו מחוור לגמרי, שהרי "לשון חכמים לעצמו" (ע"ז נח, ב), וכמעט בכל מקום הכוונה בלשון "תרומה" היא לתרומת דגן תירוש ויצהר ולא לתרומת הקדשים.

**) כמ"ש הרמב"ם (הל' תרומות סוף פ"א) "התרומה . . אפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן, שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר כי תבואו – ביאת כולכם".

דבר החסידות – פרשת קרח

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:38

נכתב על ידי Super User

כניסות: 321

ב"ה

ע"פ בקשת א' הנמענים שי' שמוסר שיעור כל שלישי בערב ונוהג למסור רעיון מ"דבר-החסידות" – אשתדל להקדים ולשלוח את הטור קרוב יותר לתחילת השבוע.

ולהעיר שהשבוע מתחילה השנה החמישית בע"ה ש"דבר-החסידות" נשלחת (ומגיעה, כיום, לכמה אלפים מישראל כ"י) מדי שבוע, וכאן המקום להביע יישר כח על ההשתתפות, על ההערות, על ההעברה הלאה ובעיקר על השימוש בסיכומים אלה.

א"ח

דבר החסידות – פרשת קרח

כל חלב לה'

בפרשתנו נאמרה פרשת מתנות כהונה. אומרת התורה (יח, יב) "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים. ביכורי כל אשר בארצם וגו'".

כלומר, שמתנות כהונה דורשים מן האדם שני דברים: א) שיש לתת את ראשיתפרי הארץ ואת ראשית גז הצאן לה'. ולא זו בלבד אלא  ב) יש לתת גם אתהמובחר – כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן.

הרמב"ם מלמדנו שכן הוא בכל המצוות, ובלשונו הזהב (בסוף הל' איסורי מזבח): "והוא הדין בכל דבר שהוא לשם הא-ל הטוב שיהיה מן הנאה והטוב; אם בנה בית תפילה – יהיה נאה מבית ישיבתו, האכיל רעב – יאכיל מן הטוב והמתוק שבשלחנו, כסה ערום – יכסה מן היפה שבכסותו, הקדיש דבר – יקדיש מן היפה שבנכסיו, וכן הוא אומר כל חלב לה' וגו'".

כשם שיש את ה'חלב' והמובחר במזון, לבוש ובית (שהם שלשת הסוגים שהרמב"ם מדבר עליהם) – כך יש גם את ה'חלב' בעניין הזמן: שהזמן הכי מובחר ורגוע שבכל יום הוא מיד לאחר הקימה, שאז רגוע המוח.

יש איפוא לדעת גם כאן ש"כל חלב לה'" – שזמן זה צריך לתת לקב"ה! ככתוב (לעיל טו, כ) "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה", ופירש כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "ראשית עריסותיכם" – ראשית כשקמים מהעריסה, מהמיטה, כלומר את הזמן הראשון שלאחר הקימה – יש לתת תרומה לה'.

לפיכך, כשנדונו בארה"ב סדרי הלימודים בישיבות עמד על כך הרבי הריי"צ בתוקף שאך ורק לימודי הקודש יתקיימו בבוקר, ולימודי החול יתקיימו במחצית השניה של היום, שכן בבוקר כשהמוח רגוע – הוא הזמן המוצלח ביותר, ו"כל חלב להוי'".

וכן בעלי-עסקים, למרות שעיסוקם ב"עובדין דחול" – עליהם לדעת שהעיקר הוא תורה ותפילה, וראשית ומבחר הזמן של היום יש להקדיש לה': קודם צריך להתפלל, ואח"כ ללמוד – כמ"ש בהלכה (שו"ע סי' קנה ס"א) – שמבית הכנסת יש ללכת לבית המדרש, ורק אח"כ אפשר לעסוק בדברי הרשות.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ב, קרח (עמ' 326 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 31 ואילך). הרעיון לעיבוד מספר "מעייו חי" ח"ד עמ' 76 ואילך.

תיקון טעות: ב"דבר החסידות" שבוע שעבר (שלח) נכתב שהתוס' המביא את המדרש מקושש לש"ש נתכוין הוא בב"ב קיט, א, ויש לתקן קיט, ב. הטעות הזו מופיעה גם ב"פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קיט וגם שם יש לתקן כנ"ל.

כמו"כ בשיחה הנוכחית כתבו ב"מעיין חי" (ח"ד עמ' 78) ראשית עריסותיכם – כשקמים מֵהַמֵיטָב, וצ"ל מֵהַמִטָה, כבפנים.

דבר החסידות – פרשת קרח – ג' תמוז

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 13:30

נכתב על ידי Super User

כניסות: 450

דבר החסידות – פרשת קרח – ג' תמוז

רועה ישראל

השבת, ג' בתמוז חל יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר הרבי מליובאוויטש זי"ע, ולכן בחרתי לחרוג מהשגרה ולכתוב משהו שנחרת בזכרוני, כשהסתופפתי בחצר קדשו של הרבי:

בהיותי ילד לקח אותי אבא ז"ל מספר פעמים לתפילה בבית מדרשו. הרבי נהג לחלק מטבעות "ניקל" לצדקה לילדים שנקרו בדרכו בהיכנסו לבית הכנסת למנחה. אבא היה דוחף אותי להושיט יד ולקבל ניקל, אח"כ היה מרים אותי ושלשלתי את הניקל לקופה.

בגיל 16 כבר למדתי בישיבה בשכונת הרבי. ואז גיליתי שלרוב חברי היה אוסף של ניקלים מהרבי, הם היו 'פודים' את הניקל של הרבי ונותנים אחר לצדקה, ורק לי לא היה, והדבר הציק לי.

ביום שישי אחד בצהריים, בצאתי מביהכנ"ס לכיוון הרכבת לנסוע ל"מבצע-תפילין", הרבי בדיוק יצא ממשרדו לנסיעה ל"אהל" (=ציון חותנו, ומקום מנוחתו של הרבי כיום). בדרכו לרכב עמדו 3 ילדים, הרבי ביקש מהמזכיר מטבעות ונתן לשלושתם.

אני עמדתי מאחור וחשבתי 'כמה חבל שאין לי אף ניקל' (הרבי כידוע נותן ניקלים רק לילדים) ואז לפתע הרבי הסתובב לאחור, העיף בי מבט, ביקש מהמזכיר ניקל נוסף ונתן לי... הייתי בהלם! אז חשתי את המשמעות של רועה ישראל אמיתי.

כפי שהרבי מדגיש, "צדיקים רועי ישראל לא יפרדו מעל צאן מרעיתם" ובוודאי גם היום הרבי משפיע כוחות וברכות לכל עם ישראל אותם אהב כל כך. ביום ההילולא, נתוועד יחדיו ונקבל את כל אותם השפעות והחלטות טובות בדרך אשר הורנו, ובקרוב ממש יוליכנו לגאולה השלמה – משאת נפשו.

שבת שלום!

דבר החסידות – פרשת קרח

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 22:12

נכתב על ידי Super User

כניסות: 449

בהודאה לה' שהגיענו ל'דבר-החסידות' מס' 100, מצו"ב הטור השבועי:

דבר החסידות – פרשת קרח

הביטול למשה רבינו

בפרשתנו מסופר איך שקרח ועדתו התלוננו על משה ואהרן "כי כל העדה כולם קדושים . . ומדוע תתנשאו על קהל ה'", ונשאלת השאלה, הרי הם עצמם גם היו "נשיאי עדה" וגם קרח ביקש כהונה גדולה לעצמו ואיך הם דורשים 'ומדוע תתנשאו'?

אלא, מסביר הרבי, ודאי שקרח הסכים שצריך מנהיג לאומה, טענתו היתה נגד נשיאותו של משה רבינו שהיה מלך (זבחים קב, א), שההגדרה של מלכות שונה מכל סוג של שררה; לדוגמה, ראש ישיבה המלמד תורה – הרי השפעתו מוגבלת לקהל יעד תורני. כמו"כ עסקן ציבורי המשתדל עבור קהילתו – הרי השפעתו תלויה ברמת הצורך וההתעניינות שלהם בתחום.

אבל מלכות פירושה שכל העם בטל למלך, כפי שמובא בגמרא (חגיגה ה, ב) שמי ש"מחוה במחוג" [=מצביע על מישהו] לפני המלך חייב מיתה, כי לפני המלך צריך ביטול גמור, וכל צרכיהם הרוחניים והגשמיים עוברים דרכו [כפי שמצינו, שכשבני ישראל ביקשו בשר ומשה אמר 'מאין לי בשר' – צוה הקב"ה "אספה לי שבעים איש גו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו'" שהשפעת הבשר צריכה לבוא דווקא מרוחו של משה!].

ולזה התנגד קרח: שיהיה צדיק בעם-ישראל שכולם מתבטלים אליו כמו למלך! אבל ע"פ הסוד זה באמת כך; שכל נשמות ישראל כלולות בנשמת הצדיק שבכל דור, כמבואר באריכות בספר התניא פ"ב.

ובנוגע לפועל: אנו מתקרבים ליום-ההילולא ה-20 של הרבי מליובאוויטש נשיא-דורנו. מקושרי הרבי ומחבבי תורתו מוזמנים לעצרת הענק ביום חמישי הקרוב בהיכל נוקיה (יד-אליהו) ת"א. לכרטיסים והסעה מסובסדים: 0506-737410.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ד קרח (עמ' 1049 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 31). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קכג.