האדמה פּוֹעֶרֶת – פיה

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:12

נכתב על ידי Super User

כניסות: 342

האדמה פּוֹעֶרֶת – פיה

 שיר מאת: אהובה קליין

עת הופיעו קורח ואנשיו

משה בהם לוטש עיניו

אהרון  מתקשה להאמין

לנוכח מחזה תעתועים.

מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא

כהרף עין התעוררה פְּלוּגְתָּא

אנשים  רמי מעלה -בינה נטשו

בידי מלך עליון-  חיש נענשו.

האדמה פּוֹעֶרֶת – פיה

מערבלת  חיש  רגביה

אוי לאותם  מרעין בישין

קורח ועדתו   באדמה נבלעים

כל ישראל נסו לקולם

הבהלה פשטה בכולם

קולות בקעו ממעמקים

הרעידו אוזני  ההמונים.

הערה: השיר בהשראת פרשת קורח[חומש במדבר]

פרשת קורח - תגובת בני ישראל לעונשם של קורח ועדתו !

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 433

פרשת קורח -  תגובת בני ישראל לעונשם של קורח ועדתו !

מאת: אהובה קליין .

פרשה זו פותחת במחלוקת קורח ועדתו :

"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן- פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.  וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם.  וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'.  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו".[במדבר  ט"ז, א-ה]

העונש:

"וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.  לב וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.  לג וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל". [שם ט"ז, ל"א- ל"ד]

תגובת עם ישראל:

"וְכָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם:  כִּי אָמְרוּ, פֶּן-תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ". [שם ט"ז, ל"ד]

השאלות הן:

א] כיצד צמחה המחלוקת?

ב] מהי מחלוקת לשם שמים?

ג] כיצד הגיבו בני ישראל לעונש הנורא?

תשובות

צמיחת המחלוקת

בחוברת: "באר הפרשה"- מאת דברי הרב אברהם אלימלך בידרמן ישנו הסבר מעניין:

הקב"ה ברא עולם  שכולו  טוב ולא חסר בו דבר, לכל בריה ובריה נתן לקיים שליחות בעולם הזה, ואם האדם מקיים את שליחותו הספציפית בעבודת ה' לפי  מה שהועידו לו מלמעלה - נחשב הוא לאדם רם מעלה בפני ה', רבי  דוד מלעלוב אמר: שאם קורח היה יודע  שאפשר לעבוד את ה' בשליחות המיוחדת  המיועדת לו, עבודתו הייתה נחשבת לעבודת הכהן הגדול ,אז לא היה פותח כלל במחלוקת. וכל המחלוקת שלו עם משה ואהרון הייתה מחמת שחשב שישנו פער גדול בתפקידים בינו וביניהם.

הרמב"ן מסכים , כי בין המתקוממים נגד משה ואהרון – היו אלה שחשו שקיפחו את זכויותיהם, אך הרמב"ן מתמקד בגורם העיקרי שלדעתו  הצמיח  את עניין המחלוקת  וזה - העונש הקשה על חטא המרגלים.  דור המדבר- נענש בכיליון ואיבד את זכות כניסתו לארץ ישראל והנשיאים נענשו במגפה- מתוך כך פרצה החוצה מרירות שהצטברה  בתוך ליבם - שהיו מאוכזבים מהציפיות ועד כה לא העזו לצאת כנגד משה ,אך כעת כאשר המצב היה כל כך נואש בעיניהם- הם ניצלו את הרגע- לבוא בתרעומות כנגד משה ואהרון וזה ,למרות שכל אחד היה לו את הכעס הספציפי  האישי שלו.

קורח היה מאוכזב בגלל נשיאותו של אליצפן וקינא בכהונת אהרון,

דתן ואבירם התרעמו על עצם היציאה ממצרים במטרה להמיתם במדבר. הבכורים- כעסו על עצם הרחקתם מעבודת האלוקים.

כול הקבוצה  הזו התלכדה- מתוך אכזבה וייאוש כאיש אחד נגד משה ואהרון.

ספורנו מסביר את חוצפתם של דתן ואבירם באומרם: "אף לא אל ארץ  זבת חלב ודבש הביאתנו"- הם התכוונו כי משה  נתן להם ארץ ישראל של מעלה ולא ארץ ישראל של מטה- כלומר נתן להם רק מצוות בהליכות של שדה וכרם הכול רק מבחינה רוחנית ,הבטחות של דמיון, אך לא הבטחות שמתגשמות באופן מוחשי.

האדמו"ר מלובאוויטש טוען: כי טעותם של המרגלים הייתה במחשבתם : שאם עולים לארץ ישראל ,הרי שם  כל החוקים משתנים, אין יותר לחם מן השמים אלא- הם  כביכול-  יורדים ממדרגתם השמימית- אל עולם המעש.

משה שכנע אותם כי הדרך הנכונה היא: לרדת לעולם המעשה ולקדש את העבודה על ידי תורה ומצוות.

ראיתי רעיון יפה בספר: "באר משה על התורה"- הוא ממשיך את  הרעיון של קדושת עולם המעשה בחיי היום יום של היהודי ולהמחשת הרעיון  מביא את  סמל מנורת הזהב במשכן ומאוחר יותר במקדש , למרות שהייתה עשויה מקשה אחת של זהב - היה צורך להשתמש בה עם הקורנס - כדי ליצור  את צורתה והדבר מרמז על:  היגיעה הרבה של כל עם ישראל כולל אנשי המעלה שהרי הנשמה קרויה :"נר" - כמו שנאמר: "נר ה'  נשמת אדם" [משלי כ', כ"ו] על כן גם אנשים רמי מעלה -בדומה למנורת הזהב  זקוקים לעמל רב כדי לנסוק לשלמות.

רבי שמואל דוד לוצטו [שד"ל] סבור: שהמחלוקת קשורה להקמת המשכן במדבר, משהוקם המשכן ונודעו משפטי הקורבנות ודרכי העבודה לפי צוויי ה' - מכאן ואילך היה יכול להיות כל אחד כוהן ונביא ללא משה ואהרון ,לכן קורח ועדתו  פונים למשה במילים: "רַב-לָכֶם"! כלומר,  שלטתם עלינו מספיק עד היום!

מחלוקת לשם שמים?

חז"ל אומרים: "איזו מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו" ולא כתוב: "קרח ומשה" מהטעם שקורח ועדתו היו מפולגים בינם לבין עצמם- אך מאוחדים בדעותיהם כנגד משה.

"כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵיּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם ? זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ":  [מסכת אבות ה, י"ז]

רבינו יונה מסביר: בית שמאי ובית הלל – לא נחלקו למען הגדולה שלהם ,אלא מטרתם הייתה:" להוציא דבר לאמיתו ולהעמיד הדברים על בוריין - נמצאו שניהם מתכוונים לדבר אחד- לעבודתו של מקום"- במילים אחרות, בית שמאי ובית הלל - לא חיפשו כבוד ולא התנשאו- אלא חתרו לאותה מטרה- לעבוד את ה' בדרך ישרה.

 דעת מקרא סבור: כי מחלוקת זו- של קורח הייתה הראשונה שפורצת על רקע רעיוני –רוחני- ולא גשמי. וזאת גם אם ברור לגמרי שהסיבות  היו אחרות.

 לא הושם הדגש על מזון, מים, אלא על קדושה.

 נראה שחטא המרגלים ומחלוקת קורח ועדתו -היו המשברים הקשים- שבאמצעותם חושל עם ישראל שיצא ממצרים והוכשר לקראת ירושת הארץ המובטחת.

תגובת בני ישראל לעונש קורח ועדתו.

כתוצאה מהעונש הקשה של קורח ועדתו בני ישראל נסו מרוב פחד- כמו שהכתוב מציין: "כָל-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם--נָסוּ לְקֹלָם.."

דעת מקרא סבור: שבני ישראל נבהלו מהקולות בעת שהחוטאים נבלעו באדמה.

רבינו בחיי מביא את דברי רז"ל, בני ישראל היו שומעים את קולם של היורדים למעמקי האדמה – צועקים: משה אמת ותורתו אמת"! וידוע כי כך משפט הרשעים בגיהינום לצעוק מתוך ייסורים ולהצדיק עליהם את הדין.

מעשה שהיה: אמר רבה בר חנה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגשתי ערבי אחד שאמר לי: בוא ואראה לך היכן נבלעו קורח ואנשיו ? והנה התגלה לפניי-שני בקעים שיוצא מהם עשן, לקח הערבי גיזת צמר הרטיב אותה במים שם אותה בראש החרב והכניס זאת לשם והחרב נחרכה, זה  הוכיח כמה לוהט היה אותו מקום ואמר אותו ערבי:  בוא תקשיב לקולות והנה נשמע: "משה אמת ותורתו אמת" והמשיך אותו ערבי ואמר: כל  שלושים יום הגיהינום מחזיר אותם למקום זה בדומה לבשר שמתבשל בסיר ואומרים: "משה אמת ותורתו אמת" והם בדאים- כלומר בהתנהגות שלהם כשחטאו- הם שיקרו.! [גמרא, מסכת סנהדרין ק, י]

לסיכום, החטא של קורח ואנשיו היה כה גדול- עד כי הוא גרם להתנתקות מהדבקות באלוקים - ולכן העונש היה כבד ותוצאותיו גרמו לזריעת פחד בקרב עם ישראל אשר נסו לכל עבר.

פרשת קורח - מה היה המניע למחלוקת קורח?

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם בשבת, 24 אוקטובר 2020 19:09

נכתב על ידי Super User

כניסות: 416

פרשת קורח - מה היה המניע למחלוקת קורח?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בתיאור המחלוקת של קורח ואנשיו- כפי שהכתוב מתאר: "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו" [במדבר, ט"ז, א-ה]

השאלות הן:

א] מי היה קורח - ומי היו שותפיו?

ב] מה היה המניע  למחלוקת  קורח?

תשובות.

קורח  ושותפיו.

"קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי "במילים אלה הפסוק מתאר מיהו קורח.

רש"י שואל:  מדוע הכתוב לא הזכיר את יעקב אבינו? הרי  לוי היה  אחד מבניו של יעקב?

התשובה היא: יעקב שראה ברוח הקודש את המחלוקות בעתיד בתוך העם, ביקש ששמו לא יוזכר  על מחלוקתם, את דבריו אלו, מבסס רש"י על סמך דברי תנחומא: שמצטט את דברי יעקב:

"בְּסֹדָם אַל- תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל- תֵּחַד כְּבֹדִי" [בראשית  מ"ט, ו] 

פירוש:" בְּסֹדָם אַל -תָּבֹא נַפְשִׁי"- אלו הם המרגלים. בִּקְהָלָם אַל- תֵּחַד כְּבֹדִי"- זה קורח ומחלוקתו. ביקש  יעקב אבינו מהקב"ה: ריבונו של עולם לא במרגלים ולא במחלוקתו של קורח ייזכר שמי יחד עם אותם רשעים- שעתידים להכעיס, אך כן יצטרף שמי אליהם כשהם מתיחסין ועומדים על הדוכן, כנאמר :"בֶּן-יִצְהָר, בֶּן-קְהָת, בֶּן-לֵוִי, בֶּן-יִשְׂרָאֵל". [דברי הימים-א, ו, כ"ג]

רש"י מסביר לגבי דתן  ואבירם,: הם היו שייכים לשבט ראובן  ושבט זה שכן  בצד דרום  סמוך לקהת ובניו – הם השתתפו עם קורח ומחלוקתו  מכאן לומדים: "אוי לרשע ,אוי לשכנו ! וכתוב בהמשך-"בְּנֵי רְאוּבֵן"- הכוונה- השותפים המוזכרים היו משבט ראובן. 

בהמשך הצטרפו עוד מאתים וחמישים איש - אנשים מכובדים , כפי שהכתוב מכנה אותם: "נְשִׂיאֵי עֵדָה. קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם"

רש"ר מבהיר: קורח היה היוזם והמסית למרד, לפיכך לקח אתו את דתן, אבירם ואון בן פלת שהצטרפו אליו כמסיתים נוספים , ארבעה אלה קמו לפני משה -לאחר שרכשו את ליבם של מאתיים וחמישים איש נוספים אשר תמכו בהם כאספסוף מרדני-

כפי שכתוב: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן"

אופן המחלוקת וצמיחתה.

רש"י מתייחס למילים הראשונות בתחילת הפרשה: "וַיִּקַּח קֹרַח"-הכוונה שקורח לקח את עצמו לצד אחד לחלוק בפני משה ואהרון לעורר על הכהונה, את דבריו אלה מבסס רש"י על פירושו  של תנחומא: קורח משך אחריו את  כל גדולי ישראל והסנדראות - "וייקח"- זוהי לשון פליגה. הסבר זה בא בעקבות שקשה היה לרש"י: מה לקח קורח? הרי הכתוב אינו מציין זאת, ועל כן הפירוש: קורח נלקח על ידי ליבו לצד השני כדי לחלוק  בפני משה ואהרון.

רש"י מביא פירוש ב']: הכוונה שקורח לקח למחלוקת את  מאתיים וחמישים איש.

אבן עזרא סובר: שפרשת מחלוקת קורח - נכתבה לא במקומה ,אבל אין מוקדם ומאוחר בתורה, סערת הרוחות התפרצה בזמן החלפת הבכורים בלוויים.

הם באו בדרישה להשיב להם את כבודם שהיה טרם חטא העגל, הם חשדו במשה שהוא עשה את הכול  על דעת עצמו - למען הענקת גדולה לאחיו- אהרון למשפחת קהת ולכל  בני השבט. היות וקורח היה בכור וגם נשיאי העדה שהצטרפו אליו- וכאשר אמרו למשה ואהרון:

"כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים"? כוונתם הייתה  לצו: "קדש לי כל בכור" אך בסוף התקבלה התשובה האלוקית :כי זו הייתה בחירה  שלו בלבד! ה' בחר באהרון והלוויים- וגם ציווה שהם יקריבו ולא הבכורים.

למחלוקת זו הצטרפו-  דתן ואבירם ואון בן פלת -מבני ראובן היות וגם להם הפריע חילולה של הבכורה - העברת הבכורה מאביהם- ראובן  שהיה הבכור- אל יוסף- נראה להם גם כן ,כי משה פעל מתוך רצונו ודעתו - כדי להעדיף את יהושע שהיה מזרעו של יוסף.

לכן משה אמר להם: "בזאת  תדעו כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה"- כלומר להעמיד את הלוויים במקום הבכורים ולהעביר בעקבות כך- את הבכורה מראובן [הבכור] ליוסף.

הרמב"ן מסכים , כי בין המתקוממים נגד משה ואהרון – היו אלה שחשו שקיפחו את זכויותיהם, אך הרמב"ן מתמקד בגורם העיקרי שלדעתו  הצמיח  את עניין המחלוקת  וזה- העונש הקשה על חטא המרגלים.  דור המדבר- נענש בכיליון ואיבד את זכות כניסתו לארץ ישראל והנשיאים נענשו במגפה- מתוך כך פרצה החוצה המרירות שהצטברה  בתוך ליבם - שהיו מאוכזבים מהציפיות ועד כה לא העזו לצאת כנגד משה ,אך כעת כאשר המצב היה כל כך נואש בעיניהם- הם ניצלו את הרגע- לבוא בתרעומות כנגד משה ואהרון וזה ,למרות שכל אחד היה לו את הכעס הספציפי  האישי שלו.

קורח היה מאוכזב בגלל נשיאותו של אליצפן וקינא בכהונת אהרון,

דתן ואבירם התרעמו על עצם היציאה ממצרים במטרה להמיתם במדבר. הבכורים - כעסו על עצם הרחקתם מעבודת האלוקים.

כול הקבוצה  הזו התלכדה- מתוך אכזבה וייאוש כאיש אחד נגד משה ואהרון.

חז"ל אומרים: "איזו מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו" ולא כתוב: "קרח ומשה" מהטעם שקורח ועדתו היו מפולגים בינם ובין עצמם- אך מאוחדים בדעותיהם כנגד משה.

ספורנו מסביר את חוצפתם של דתן ואבירם באומרם: "אף לא אל ארץ  זבת חלב ודבש הביאתנו"- הם התכוונו כי משה  נתן להם ארץ ישראל של מעלה ולא ארץ ישראל של מטה- כלומר נתן להם רק מצוות בהליכות של שדה וכרם הכול רק מבחינה רוחנית ,הבטחות של דמיון, אך לא הבטחות מתגשמות באופן מוחשי.

האדמו"ר מליובאוויטש טוען: כי טעותם של המרגלים הייתה במחשבתם : שאם עולים לארץ ישראל ,הרי שם  כל החוקים משתנים, אין יותר לחם מן השמים אלא- הם  כביכול-  יורדים ממדרגתם השמימית- אל עולם המעש.

משה שכנע אותם כי הדרך הנכונה היא: לרדת לעולם המעשה ולקדש את העבודה על ידי תורה ומצוות.

ראיתי רעיון יפה בספר: "באר משה על התורה"- הוא ממשיך את  הרעיון של קדושתעולם המעשה בחיי היום יום של היהודי ולהמחשת הרעיון  מביא את  סמל מנורת הזהב במשכן ומאוחר יותר במקדש , למרות שהייתה עשויה מקשה אחת של זהב- היה צורך להשתמש בה עם הקורנס- כדי ליצור  את צורתה והדבר מרמז על:  היגיעה הרבה של כל עם ישראל כולל אנשי המעלה שהרי הנשמה קרויה :"נר" - כמו שנאמר: "נר ה'  נשמת אדם" [משלי כ', כ"ו] על כן גם אנשים רמי מעלה -בדומה למנורת הזהב  זקוקים לעמל רב כדי לנסוק לשלמות.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  מחלוקת קורח צמחה  מתוך שורש של כעס, תסכול, קנאה ותאווה בעקבות עונשם של המרגלים -ולא הייתה לשם שמים!

קורח ומחלוקתו

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם בשבת, 24 אוקטובר 2020 19:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 429

קורח ומחלוקתו

 שיר מאת: אהובה קליין ©

 השמועה הכתה גלים

אסונם של  המרגלים

 בלב מדבר ושממון

 תמו חיים-נזרע כיליון!

 ייאוש  פרי באושים

 עורר בלון כעסים

שעת כושר למחלוקות

הפרדת העם לקבוצות.

 קורח שינס מותניים

 בצֵל כיפת שמים

חיש  הקהיל אנשיו

קנאה ותאווה- חברו יחדיו.

מחלוקת העלה בשפתיו

מילות שכנוע והפצרותיו

עוררו אש פורענות במרעיו

נגד גדול הנביאים ודרכיו.

הערה השיר בהשראת: פרשת קורח [חומש במדבר]

פרשת קורח - פדיון בכורות-מהו ?

פרטים

קטגוריה: פרשת קורח

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:51

נכתב על ידי Super User

כניסות: 512

פרשת קורח - פדיון בכורות-מהו ?

מאת : אהובה קליין

פדיון בכורות, מוזכר בפרשתנו וכך הכתוב מתאר את הנושא: "כָּל-חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה.  כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ:  אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.  וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא" [במדבר  י"ח, ט"ו- י"ז]

 השאלות  הן:

א] מהו פדיון בכור אדם?

ב] מה ההבדל בין בכור אדם לבכור בהמה?

ג] מהי מהות קדושתו של הבכור?

ד] מהו ערך פדיון הבכור?

פדיון בכור אדם.

על פי הנאמר  בפרשתנו ,התורה מצווה אותנו לפדות בכור אדם ובכור בהמה טמאה כגון חמור ואילו על בכור בהמה טהורה נאמר  בשמות י"ג  לקדש כל בכור בהמה ולא לפדותו [אלא אם כן נפל בו מום]

ספורנו מסביר:  "שיתחייבו כולם בפדיון כשאר  כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולא הפדיון היו אסורים לעשות כלן מלאכת חול"

הרמב"ן מבהיר: כי הציווי של קדושה- הוא מהווה צו מיוחד לקדש כל בכור  הנמצאים היום בישראל וזאת מהסיבה :שה' פדה את הבכורות ממוות בזמן מכת הבכורות במצרים. לכן ה' מצווה שהבכורות - יהיו קדושים לו , על מנת לעבוד את ה' בכל מה שיצווה אותם.

צו הפדייה ניתן רק אחרי שה' ציווה להחליפם בלוויים. אז נצטווו בפדיון עודפים, מטעם זה נאמר בחומש שמות [י"ג, י"א]: והיה כי יביאך.." וכל בכור מאדם בבניך תפדה" כאשר  בני ישראל יכנסו לארץ- אז יחויבו  כל בכורי אדם ובהמה טמאה - בפדיון.

על פי דברים אלה, היו קדושים רק אלה שהיו בכורים באותה שעה, ונפדו רק העודפים שלא היו להם חילופין בלוויים.

הרשב"ם מסביר: מצוות "תפדה" היא  חלה לאחר שנתקדשו הלוויים תחת כל בכור, בשנה השנייה להקמת המשכן. לפי זה חל הציווי לקדש את הבכורים, קדושה זו אינה תלויה באדם המקדש - לפי שהבכור קדוש בזכות עצמו. כפי דברי המכילתא המסתמך על הכתוב: "באדם ובבהמה לי הוא" למרות זאת הצטוו עם ישראל- לקדשם- כפי שמסביר המכילתא: "הקדישו שתקבל שכר" מטעם זה נאמר: "והעברת כל פטר רחם"

ועל כך אומר רש"י: "והפרשת" מלשון -"והעברתם את נחלתו לבתו".

רבינו בחיי מסביר: שתעביר מהם תורת חולין, לפי שהם קדושים מאליהם מרחם אימם.

בעל אוזניים לתורה  מפרש: שכאן לראשונה התורה  נותנת לישראל לעשות מחול – קודש, בדומה למועדים, כך מסר הקב"ה למשה את היכולת לקדש את המשכן וכליו, את אהרון ובניו ואת פנחס - לאחר שפעל מתוך הקנאה לאלוקים. בדומה לזה מסר אלוקים למשה לקדש  בדבריו את הבכורים - עד דור אחרון וזאת למרות שמצווה על הבעלים לקדש את הבכורים - כפי שנאמר במסכת  [נדרים י"ג]: שלמעשה הם קדושים מרחם על ידי שנצטווה משה: "קדש לי כל  בכור"

למעשה מאז מכת בכורות במצרים –והתרחשות הנס בבכורות ישראל שניצלו ממכה זו - נצטוו על קדושתם. אבל לאחר בחירת הלוויים בא הציווי לפדות את הבכורים.

 ההבדל בין  בכור אדם לבהמה.

בעל "אוזניים לתורה" סובר: ישנו הבדל בין בכור אדם לבכור בהמה והדבר מודגש בתורה,  בבכור בהמה נאמר: "אני זובח" ולעומת זאת בבכור אדם  נאמר בלשון עתיד: "וכל בכור בני אפדה" והמשמעות היא: שזביחת בכור בהמה נוהגת אך ורק כשעם ישראל   בארץ ישראל  והמקדיש היה קיים.  אך לעומת זאת ,פדיון בכור אדם נוהג לעד.

בפרשתנו ישנו הבדל בין בכור האדם לבכור  הבהמה והכתוב  מדגיש את פדיון בכור האדם כאפשרות יחידה, כפי שכתוב: "אך פדה תפדה את בכור האדם" וכנגד זה בבכור בהמה טמאה כתוב: "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" הפדייה בבכור בהמה טמאה אינה האפשרות היחידה לפי שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו"

"משך- חכמה" נותן דיוק אחר:  בעניין בכור האדם כתוב: "פדה תפדה"- בכפילות ואילו בבהמה נאמר: "תפדה"- פעם אחת בלבד והוא  מפרש את השינוי לפי הדין.

חז"ל במס' בבא מציעא טוענים: "השב תשיב" אפילו מאה פעמים - וזה הדין בבכור אדם. שאם מעות הפדיון הלכו לאיבוד עוד לפני שהגיעו לידי הכהן, ישנה חובה לפדות שוב את בכור האדם עד שהמעות יגיעו אל הכהן ,אין הדבר כך בבכור בהמה מפני שפדה אותו פעם אחת בשה, וזה גם במקרה שמת השה- טרם הגיע לידי הכהן- הוא נחשב פדוי.

קדושת הבכור.

אברבנאל טוען: כי קדושת בכור האדם נובעת מתוך הזיכרון שחייבה תורה לזכור נסי יציאת מצרים,

שהרי בכורי ישראל היו ראויים להיענש  כמו בכורי מצרים - עבדו לטלה, אך מתוך רחמים הקב"ה הציל את בכורי ישראל והיכה רק את בכורי מצרים.

לכן בפרשת בא - ישנה שרשרת של מצוות הקשורות בזיכרון זה:

מצה- על שם הבצק שלא הספיק להחמיץ.

קרבן פסח- כסמל לניסים שעשה הקב"ה באלילים של המצרים וביטל מזל טלה.

קידוש הבכור - על שם הנס שנעשה לבכורי ישראל.

גם ספורנו מביא אותו רעיון: גם בכורי ישראל היו ראויים להיענש , כמו שנאמר: "פן תספה בעוון העיר" והקב"ה הצילם במה שהקדישם לו ולעבודתו כנזירים ואסורים בעבודת הדיוט- משום כך יש את עניין הפדיון- כדי להתירם בעבודת חול.

לעומת זאת ספר החינוך סובר: כי עניין הבכורות- הוא הקדשת ראשיתו של אדם לה' וחביבה על האדם ראשית פריו וכאשר האדם מביא מראשית פריו לה'- הוא מכיר בכך שהכול מאת: בורא עולם. ועל כן הוא חייב להודות לו.

"בעל ליקוטי קודש בשם הקדמונים"- מסביר בנוסף לרעיון - לזכר  ליציאת מצרים -באמצעות  פדיון בכורות- באה התורה להוכיח לנו: כי יש ראשית לעולם בניגוד לכופרים- הטוענים: כי העולם הוא קדמון. לכן קובעת התורה: שכול ראשית - הוא בגדר - קודש.

כגון: ראשית דגנך, ראשית הגז, ראשית פרי האדמה, והבכור הוא ראשית פרי הבטן. ישראל גם נקראים בשם: "ראשית" משום שהם ראשיתה של אמונה טהורה מכאן ניתן להבין את הדגשת הכתוב: "הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהי, אני ה' " [במדבר ג', ג]  והמסקנה: ישנה התחלה להווייה- והקב"ה הוא ברא את העולם כולו.

ערך  פדיון בכורות.

ערך הפדיון של הבכור הוא: בסך חמישה סלעים. את ההסבר לכך נותנים חז"ל בירושלמי [שקלים פ"ב, ה"ג] בראשית רבה פרק פ"ד ובספר במדבר רבה, פ"ד, ס"ה,- כך הייתה מכירתו של יוסף בעשרים כסף. ויוסף היה הבכור של רחל.

הרב פירר בספרו: "הגיונה של תורה" מסביר: "אילולא דמסתפינא" הייתי אומר טעם אחר לשיעור זה של חמישה סלעים בפדיון הבן  והוא:  כי זה ערכו של בן חודש, שנאמר: "ואם מבן חודש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמישה שקלים כסף" [ויקרא כ"ז, ו], דוק: "ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמישה שקלים".- זהו השיעור של בן חודש בערכין"

רש"י מסביר: כי הבכור חייב  בפדיון רק מגיל חודש- כי עד אז הוא נחשב לנפל.

המכילתא טוען :כי אדם חייב בכמה דברים יסודיים- רוחניים וגשמיים- כלפי בנו: "מן התורה חייב אדם למול את בנו, לפדותו, ללמדו תורה, ללמדו אומנות ולהשיאו אישה, ר' עקיבא אומר: אף ללמדו שייט, רבי אומר :אף ישוב מדינה".

 לסיכום.

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי מצוות  פדיון הבן – חלה על כל בכור יהודי מגיל חודש - לזכר הניסים שקרו להם בזמן מכת בכורות במצרים ,  שהם לא נענשו, למרות חטאם - וזאת מפני רחמיו של  ה' עליהם,  בנוסף : מצווה זו מסמלת את גדולת ה' כבורא עולם ויש  בה מטרה חינוכית  להחדרת האמונה :  

                 כי יש ראשית לעולם והכל מאתו יתברך.