חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת חיי שרה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת חיי שרה
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 22:35
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 334
ב"ה
מוקדש באהבה לידידינו, עוסקים בצרכי צבור באמונה, הר' שניאור ליפסקר, הר' יורם מעודה והר' יהודה דישראלי שיחיו, להצלחה רבה ומופלגה למעלה מן המשוער!
המערכת
דבר החסידות – פרשת חיי שרה
קפיצת הדרך למה?
מסופר, שפעם נסע האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר בצוותא עם הגאון הליטאי רבי אליעזר סילבר אב"ד סינסנטי, לצרכי ציבור.
הנסיעה ארכה שעות רבות, ובשלב מסויים פנה אב"ד סינסנטי לאדמו"ר ואמר:
- "כבודו הרי רבי, מדוע לא יעשה לנו 'קפיצת הדרך', ויקל עלינו מהמסע?"
- נענה הרבי ואמר: "כאשר אברהם אבינו הלך עם בנו לעקידה, נאמר "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק". נשאלת השאלה: הרי אברהם אבינו רבי גדול היה, וכי לא יכל לעשות 'קפיצת הדרך' ולהגיע למקום במהרה?
- אלא, ענה האדמו"ר מיניה וביה, הבעיה היתה שהיה עמו 'אליעזר'...
(שמעתי מאבי מורי ר' אליעזר זילבר ע"ה. אגב, אין לנו קירבה משפחתית לר"א סילבר J)
~~~
בפרשתנו, כאשר אליעזר מספר למשפחתה של רבקה את קורותיו, נאמר (כד, מב): "ואבא היום אל העין". מפרש רש"י: "ואבא היום – היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ".
וצריך להבין:
א) הרי ידוע ש"לא עביד קוב"ה ניסא למגנא" [=הקב"ה אינו עושה ניסים לבטלה]*, ומהו איפוא הצורך בנס 'קפיצת הדרך' של אליעזר?
ב) לשם מה סיפר אליעזר על הנס הזה לבתואל ולבן?
ניתן להסביר זאת בדרך הדרוש ובדרך החסידות, ואגב כך ניטיב להכיר את ה'נשמתיות' שבהסברה חסידית:
בדרך הדרוש:
כאשר שלח אברהם את אליעזר – שלח עמו 'שטר מתנה' ליצחק על כל נכסיו (רש"י פסוק לו). אבל אז התעורר ספק: אם יכתוב בשטר את התאריך של היום – הרי יקח 17 יום עד שאליעזר יגיע לנחור, ולמה לו להעביר את נכסיו כבר עכשיו? הרי נפסק במשנה "חייב אדם להיות חס על נכסיו" (ערכין פ"ח מ"ד)! ואם יכתוב את התאריך שבו אמור אליעזר להגיע ליעדו – הרי יחול עליו תורת "שטר מאוחר" שהוא אמנם כשר אך לא 'חלק'** – לכן בחר אברהם לכתוב את התאריך של היום, אך לשם כך היה צורך בקפיצת הדרך, כדי שהנכסים לא יופקעו מרשותו של אברהם לפני המועד הנדרש.
ולכן גם מובן מדוע היה צורך לספר על כך לבתואל ולבן, כי הם עלולים לשאול אותו על פשר התאריך שהוא של היום, והרי זה שטר מאוחר, ולגבי אברהם זה "מחזי כשיקרא" [=נראה כמשקר שכתב תאריך שטרם הגיע] – לכן הקדים אליעזר ואמר: אל תקשו קושיות, היום יצאתי והיום באתי!
ובדרך החסידות:
על רבקה בבית בתואל נאמר שהיא היתה "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים רבה פ"ב, ב). בזהר מבואר (זח"ב כ, ב) שהחוחים שמסביב לשושנה עוזרים לגדילת השושנה כראוי, ומכיוון שגם החוחים נהנים מהשושנה כי שבזכותה זוכים אף הם להשקייה ולטיפוח – לכן אין הם נותנים להוציאה מתוכם, ללא טענה תקפה ומוצדקת.
לכן, כל עוד לא מלאו לרבקה שלש שנים – לא היה ביכולת אברהם אבינו להוציאה מבית אביה, אבל ברגע שהגיע זמן זה, מיד הרגיש אברהם שיש הזדמנות וסיבה לשחררה מבין החוחים – לכן נעשה לאליעזר נס קפיצת הדרך, כדי שלא תיאלץ להישאר ביניהם אפילו יום אחד מיותר.
ולכן, כשהגיע אליעזר לארם נהריים, מיד חשש שינסו לעכבה ולהשאירה באמתלאות שונות, כפי שאכן היה שדרשו "תשב הנערה אתנו ימים או עשור", לכן מיד הקדים וסיפר להם שקפצה לו הארץ, שזה מוכיח את גודל הדחיפות וההכרח להוציא את רבקה משם בהקדם האפשרי, עד כדי כך שנעשה עבורו נס של קפיצת הדרך!
ההוראה מכך אלינו:
"מעשה אבות סימן לבנים". כשם שכדי שרבקה לא תישאר בבית בתואל רגע מיותר היה צורך בקפיצת הדרך – כך הדבר סימן לבנים: שאין להתייאש וליפול ברוח מחושך הגלות, משום שהקב"ה ידאג שלא נישאר רגע אחד מיותר בגלות.
כי כשם שבגלות מצרים (שהיא שרש לכל הגלויות) נאמר (בא יב, מא) "בעצם היום הזה יצאו גו" ואיתא במכילתא "לא עיכבן המקום כהרף עין" – כך גם "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" שלא יעכבנו המקום אפי' כהרף עין, ותהיה במהרה בימינו הגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק א, חיי שרה סעיף ה-ז (עמ' 34-6. ובמתורגם ללה"ק עמ' 30-1). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רמה-ו.
______________
*) ראה דרשות הר"ן ד"ח "ההקדמה הא' שחפץ הש"י לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר ושהטבע יקר בעיניו לא ישנהו אלא לצורך הכרחי". וראה שבת נג, ב. ועוד [לקו"ש ח"ד עמ' 1002 הע' 3].
*) ראה שו"ע חו"מ סי' מג סעיף י"ג ובש"ך שם. תורה תמימה על הפסוק (כד, מב).