דוד המלך בזקנתו

פרטים

קטגוריה: פרשת חיי שרה

פורסם בחמישי, 16 נובמבר 2023 16:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 121

דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּזִקְנָתוֹ

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּזִקְנָתוֹ

עֲטוּר בִּגְדֵי תִּפְאַרְתּוֹ

עֲטֶרֶת זָהָב לְרֹאשׁוֹ

מָה נוֹרָא - תַּשׁ כּוֹחוֹ.

אָמְנָם , רַק בֶּן שִׁבְעִים

בִּגְדֵי  מַלְכוּת הֲדוּרִים

אֵלֶּה אֵינָם מוֹעִילִים

קֹר גּוּפוֹ מַעֲצִימִים .

עֲבָדָיו  מְטַכְּסִים עֵצָה

מְבַקְּשִׁים נַעֲרָה בְּתוּלָה

תְּשַׁמֵּשׁ לוֹ סוֹכֶנֶת

כְּחוֹמָה עָלָיו סוֹכֶכֶת.

 דָּוִד בָּא בַּיָּמִים

שְׂבַע מִלְחֲמוֹת  וּבָנִים

לְשָׁאוּל קֶרַע הַמְּעִיל

עַתָּה הַשּׁוּנַמִּית  לוֹ תּוֹעִיל.

ְהַנַּעֲרָה  יָפָה עַד מְאֹד

רְאוּיָה  כֻּלָּהּ כָּבוֹד

ַאֲדֹנִיָּה  אוֹתָהּ חָמֶד

שֶׁמָּא הִיא בְּהֶישֵּׂג יָד.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַהַפְטָרָה  לְפָרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה  [ מלכים ] 

פרשת חיי שרה - רכישת מערת המכפלה בידי אברהם - כיצד?

פרטים

קטגוריה: פרשת חיי שרה

פורסם בחמישי, 17 נובמבר 2022 06:10

נכתב על ידי Super User

כניסות: 374

פרשת  חיי שרה - רכישת מערת המכפלה בידי אברהם - כיצד?

מאת: אהובה קליין

פרשה זו פותחת בתיאור מותה  של שרה אימנו:

"ויִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת, לֵאמֹר.   גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.   וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ--בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ"  [פרק כ"ג, א- י"ב]

בהמשך  אברהם רוכש את מערת המכפלה - לקבורת שרה:

"וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי:  נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה.  וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ.  אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר.  וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת--אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר.  וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא:  הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.  לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ.  וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא--הִוא חֶבְרוֹן:  בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם—לַאֲחֻזַּת -קָבֶר:  מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת". [להלן: כ"ג, י"ג- כ']

השאלות הן:

א] במה ייחודה של שרה?

ב] מה תכנן אברהם כשרכש – בכסף מלא את מערת המכפלה?

תשובות.

ייחודה של שרה.

רש"י טוען: שכל חיי שרה היו שווים לטובה, אך הדבר מעלה תימהון, הרי שרה עברה גם תקופות קשות בחייה? במהלך חייה ירדה למצרים עם אברהם -בתקופת הרעב בארץ ישראל ושם נלקחה לבית פרעה, הייתה תקופה שהיא נלקחה לבית אבימלך בגרר , בנוסף הייתה גם עקרה עד היותה בגיל תשעים.

ההסבר לכך הוא על פי דברי חז"ל [מסכת ברכות ס']: רבי עקיבא  אומר:' לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד' [כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה זאת]

מנגד, מובא בחז"ל [מסכת תענית כ"א] ' נחום איש גמזו היה אומר: על כל מה שעובר עליו,' גם זו לטובה'

נשאלת השאלה, מה ההבדל בין שתי דעות אלה?

הרב מפולנאה בספרו "תולדות יעקב יוסף", [פרשת ויחי]עונה לשאלה זו: ההבדל בין דעת ר' עקיבא לבין  רבי נחום איש גמזו הוא: ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' הכוונה: שאם נראה לאדם במבט ראשון שקרה לו משהו רע,  הוא צריך להאמין שהתוצאה הסופית תהיה טובה.

מנגד ,  דעתו של רבי נחום איש גמזו הייתה: במילותיו: "גם זו לטובה" כל מה שקורה לאדם בחייו – זה כבר טוב! ולא רק להאמין שהתוצאה  לעתיד תהיה טובה.

מתוך דברים אלה, ניתן להסיק: כי שרה הייתה בדרגה מרוממת של אמונה בה' בבחינת: "גם זו לטובה" ,למרות כל המורדות שעברה בחייה אמרה - שהכול לטובה לכך התכוון  רש"י : שכל שנותיה היו שווים  לטובה. [על פי הספר :"אור שלום" של הרב שלום ברגר].

האגדה מספרת:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִרְחִיק אַבְרָהָם לָלֶכֶת וְתִיקַץ שָׂרָה, וְיָבוֹא הַשָּׂטָן וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הַגִּידִי נָא לִי אַיֵּה אִישֵׁךְ? וַתַּעַן שָׂרָה וְתֹאמַר: אִישִׁי הָלַךְ לְדַרְכּוֹ ,וְיוֹסֵף הַשָּׂטָן לְדַבֵּר וְאָמַר: וְיִצְחָק בְּנֵךְ הַנֶּחְמָד אַיֵּהוּ? וְתֹאמַר שָׁרָה: יִצְחָק בְּנִי הָלַךְ עִם אַבְרָהָם אִישִׁי אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת לִלְמֹד שָׁם מוּסָר וּבִינָה! וַיֹּאמֶר הַשָּׂטָן: מַדּוּעַ נְתַתִּיהוּ לָלֶכֶת עִם אַבְרָהָם אִישֵׁךְ? הֵן לֹא תִּרְאִי עוֹד אֶת בְּנֵךְ  לְעוֹלָם! וִימָרְרוּ דִּבְרֵי הַשָּׂטָן הָאֵלֶּה אֶת שָׁרָה מְאֹד וְתֹאמַר: הַתְאֻנֶּה לְאָדָם רָעָה בִּלְתִּי אִם חָפֵץ ה' ? יֵלֵךְ נָא בְּנִי אֶל דַּרְכּוֹ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו וְיֵמַר הַמַּעֲנֶה הַזֶּה לַשָּׂטָן מְאֹד וַיֵּצֵא מֵאֵת פְּנֵי שָׁרָה וְיָבוֹא אֶל אַבְרָהָם....."

על פי תגובתה של שרה - אל השטן - נראה, כי שרה הייתה חזקה באמונתה בה' ועל כן היא גברה על השטן - באמצעות  כוחה הרוחני והעוצמתי.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מסביר: על פי דברי חז"ל: שחיי שרה נחלקים לשלוש  קבוצות גיל נפרדות ואין הכוונה שרה חיה מאה  ועשרים ושבע שנים, אלא מאה שנה, עשרים שנה ושבע שנים - שלושה מספרים  אלה מייצגים – את המהלך  השלם של החיים האנושיים: הילדות, תחילת שנות הבגרות, הזקנה המלאה, יש כאן סיכום של שלמות  מוסרית עוצמתית - ומי שחי את חייו כשממלא  אותם באופן מקסימלי - לוקח מכל תקופת גיל של חייו  את התכונה המפארת אותה - המשך לתקופה הבאה , זוהי הכוונה למילים: "בא בימים"

האדם שומר בכל תקופה ותקופה את הישגיו הרוחניים והמוסריים ונוטל אותם עמו הלאה  בהמשך חייו. כך שרה לקחה את יופי ילדותה לתחילת שנות הבגרות ושמרה על תמימות של אישה בת עשרים לכל תקופת חייה.

כל חיי שרה היו שנים  מלאות בחיוניות ושמחה - חיים טובים מלאי משמעות לא היה בו רגע מבוזבז.

לא היה יום בחייה שהיה חסר חשיבות ,על כך אומרים חז"ל: ,יודע ה' חיי תמימים" כלומר אנשים החיים עם ה' בשלמות - ו"כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים" , אין יום מחייהם שאינו נרשם בספר הזיכרונות לפני ה'!

רבינו בחיי מבאר: בכך שאברהם קבר את שרה:

"בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" בא הכתוב להודיע: כי שרה הצדיקה נפטרה בארץ ישראל ונקברה בארץ ישראל - מיתתה וקבורתה הייתה במקום אשר שם עתיד להיות בית אלוקים - ושם שער השמים, והמקום נקרא: קריית ארבע - על שם ארבעת הזוגות שנקברו שם : אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

עוד יתכן שקריית ארבע הנקראת חברון - על שם שכל מי שקבור שם -  נפשו  מתחברת למעלה בעיר אלוקים עם ארבעה מחנות שכינה ומשם זוכות הנשמות להתחבר לשורשיהן-  שהוא כיסא הכבוד.

אברהם רוכש את מערת המכפלה.

על פי הכתוב: מתברר שאנשי חת הציעו - לאברהם  את מקום הקבורה של שרה בחברון חינם.

כדברי הכתוב:

"שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ--בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ".

רש"ר מסביר: למרות שאברהם היה במעמד של זר ביניהם , הם היו מכבדים אותו  ופונים אליו בשם: "נְשִׂיא אֱלוקים" מהטעם: שהיה גר שנים רבות ביניהם ובתקופה זו עשה פעולות רבות על פי ציווי ה' ולכן לא דרשו ממנו תשלום- עבור קבורת שרה במקום  מנוחתה הקבועה. אלא הוא רק הוצרך   לבחור את מקום הקבורה  הטוב ביותר בעצמו.

הם נתנו לו להבין שאיש מתוכם לא ימנע מהענקת הקבר עבור שרה.

למרות הצעתם הנדיבה של בני חת להצעת קבורה לשרה ללא כסף, אברהם הציע לרכוש את הקבר בכסף מלא.

לכן ביקש לפגוש את עפרון ולרכוש את חלקת הקבר בכסף מלא כפי שהכתוב מציין:

"וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר:  אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר.  וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ:  בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת- קָבֶר.

אברהם הציע לשלם את מלוא ערכה של השדה "בכסף מלא" מהסיבה שהפיכת המערה למקום קבורה עשויה להפחית את ערך השדה. כזר, לא העז אברהם  לבקש רשות לקנות את השדה עצמו.

בסופו של דבר  הציע עפרון לאברהם לרכוש באַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף.

המשמעות הייתה - בעבור סכום זה - אברהם רכש לא רק את מערת המכפלה, אלא גם את כל השדה ,כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא:  הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.  לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ". 

רשי" מסביר באמצעות שני פירושים את משמעות הרכישה:

א] כתוצאה מהקנייה הייתה תקומה - מעלה וחשיבות לשדה עצמו שהשדה יצא מיד הדיוט - שהוא עפרון ועבר לידי אברהם - שהוא מרומם וחשוב כמלך.

ב] "ויקם"- הוא לשון קניין השדה וכל אשר היה בו  קם והיה לקניינו של אברהם אבינו.

חז"ל שואלים, כיצד הסיק אברהם אבינו כי עליו לשלם  ארבע מאות שקל בזמן שעפרון טען כי הוא מוכן להעביר את   מערת המכפלה בחינם?

החכמים אומרים: שאומנם רמז עפרון על המחיר בפני אברהם באומרו:

"אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא"  צא וראה מה האות האמצעית של אברהם וגם של עפרון היא: רי"ש שערכה המספרי:  מאתיים והאות האמצעית של אברהם גם רי"ש- שערכה : מאתיים - לכן אברהם שהיה חכם הבין את הרמז  במילים: "בֵּינִי וּבֵינְךָ" לכן שקל לו ארבע מאות שקלים.

בספר הישר נאמר: "וְיִשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּיַד עֶפְרוֹן וּבְיָד כָּל אֶחָיו. וְיִכְתֹּב אַבְרָהָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּסֵפֶר וְיַחְתֹּם. וְיַעַד אַרְבָּעָה עֵדִים .

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָעֵדִים: אָמִיגָל בֶּן אֲבִישׁוּעַ הַחִתִּי, אֱלִיחֹרֶף בֶּן אֲשׁוּנָה הֶחֱיוּ,

[עָדוּן [עַבְדּוֹן] בֶּן אָחִירִי הַגַּרְדִּי.עַקְדִּיל  בֶּן אָבִידִישׁ הַצִּידֹנִי . וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת סֵפֶר הַמִּקְנֶה וְיִשְׁמְרֵהוּ  בְּאוֹצְרוֹתָיו

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כָּתַב אַבְרָהָם בְּסֵפֶר לֵאמֹר: כִּי הַמְּעָרָה וְהַשָּׂדֶה קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת עֶפְרוֹן הַחִתִּי וּזְרָעוֹ וְיוֹצְאֵי עִירוֹ וְזַרְעָם עַד עוֹלָם. לְאַבְרָהָם לְמִקְנֶה וּלְזַרְעוֹ וּלְיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ לַאֲחֻזַּת קֶבֶר עַד עוֹלָם, וְיַחְתֹּם וְיַעַד עֵדִים וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הַמָּקוֹם הַהוּא לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו מֵאֵת: בְּנֵי חַת, הִנֵּה לִפְנֵי מַמְרֵא בְּחֶבְרוֹן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן....."

לסיכום: לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי אברהם אבינו רכש את מערת המכפלה והשדה כולו: בארבע מאות שקל - במטרה לרכוש קניין נצחי לעם ישראל בארץ ישראל - למרות שהמקום הוצע לו על ידי עפרון בחינם.

לעניות דעתי, יתכן וראה ברוח הקודש כי לעתיד לבוא יבואו הישמעאלים  וידרשו את המערה והשדה לעצמם - מתוקף  היותם בני אברהם , לכן רכש בכסף מלא את המקום.

שרה אימנו הייתה אישה חכמה וצדיקה שחייה היו חיים טובים וגדושים במצוות ובמעשים טובים - לכן גם הפרשה נקראת על שמה : "חיי שרה" ,על כך אומרים  חז"ל: "צדיקים במיתתם קרויים חיים"

אַבְרָהָם וּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

פרטים

קטגוריה: פרשת חיי שרה

פורסם בחמישי, 17 נובמבר 2022 05:11

נכתב על ידי Super User

כניסות: 283

אַבְרָהָם וּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה כְּנָפַיִם

חִיל וּרְעָדָה בַּשָּׁמַיִם

מָה גָּדוֹל – נוֹרָא הַיּוֹם

בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן.

שָׁרָה אֵשֶׁת  אַבְרָהָם

הַשִּׁיבָה נִשְׁמָתָהּ לְבוֹרֵא עוֹלָם

בְּמוֹתָהּ צִיותָה לנוּ , החַיִּים

לָדוּר בְּאַרְצֵנוּ לְנֵצַח נְצָחִים.

אַבְרָהָם מַסְפִּיד וּבוֹכֶה

חִישׁ יָקוּם , עוֹשֶׂה  מַעֲשֶׂה

מֵעֶפְרוֹן אֶת הַמְּעָרָה וְהַשָּׂדֶה

רוֹכֵשׁ  בְּכֶסֶף מָלֵא.

הוֹכָחָה  נִצְחִית לְעוֹלָמִים

תְּשׁוּבָה  נִיצַּחַת  לִמְקַטְרְגִים

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֻבְטְחָה לְבָנִים

נָא עַיְּנוּ בְּסֵפֶר הַסְּפָרִים.

עַתָּה אַבְרָהָם רָגוּעַ - נִינּוֹחַ

עַל סֶלַע יוֹשֵׁב , שׁוֹאֵב כּוֹחַ

מַאֲזִין לַכְּבָשִׁים הַפּוֹעִים

נֶהֱנֶה מִשִּׁירַת חֲלִילִים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת "חיי שרה" [חומש בראשית]

פרשת חיי שרה - מאין כי רבקה הייתה מיועדת ליצחק?

פרטים

קטגוריה: פרשת חיי שרה

פורסם בחמישי, 28 אוקטובר 2021 12:05

נכתב על ידי Super User

כניסות: 381

פרשת חיי שרה - מאין כי רבקה הייתה מיועדת ליצחק?

מאת: אהובה קליין.

בפרשת  חיי שרה -  אנו נחשפים לשידוך הראשון בתורה - בו אברהם משביע את אליעזר עבדו: ".....:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.  וְאַשְׁבִּיעֲךָ--בַּה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא - תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.  כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק". [בראשית  כ"ד, ב-ה]

אכן אליעזר נשבע לאברהם שימלא את בקשתו כפי שכתוב: "וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ, תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה" [להלן, כ"ד, ט]

התורה מפרטת בהמשך כיצד מגיע אליעזר עם הגמלים והמתנות  אל ארם נהריים [הארץ יושבת בין שני נהרות - כדברי רש"י]

אליעזר אינו שוכח את אלוקים ומתפלל להצלחתו במשימת קודש זו - אשר  התחייב לעמוד בה:

"וַיֹּאמַר--ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.  הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.  וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה--אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי" [להלן  כ"ד, י"ב – ט"ו]

לאחר שהתפילה מתקבלת ישנו תיאור מפורט כיצד ,דווקא, רבקה נבחרה לשידוך המתאים ביותר ליצחק  ובסופו של דבר - אליעזר  מביא אותה אל  יצחק:

"וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל-הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת-רִבְקָה, וַיֵּלַךְ.  וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.  וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.  וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל.  וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס.  וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיּיִקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ". כ"ד, ס:א- ס"ז]

השאלות הן:

א] האם הסב יצחק לאברהם נחת בהתנהגותו ?

ב]  מאין – כי רבקה - הייתה מיועדת ליצחק?

תשובות.

יצחק בעיני אברהם והבריות.

אברהם  אהב מאד את יצחק וכעת כאשר שרה נפטרה - הוא דאג שיישא אישה ראויה ועל כן הטיל את תפקיד השידוך על אליעזר עבדו - שסמך עליו והשביע אותו שלא ייקח לבנו - אישה מבנות הכנעני , הוא עמד על כך שיצחק יגור בארץ ישראל - הארץ המובטחת לעם ישראל.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וִילַמֵּד מוּסָר וּבִינָה וִיחַכֵּם וִישַׁכֵּל מְאֹד, וְיֹאהַב עָנִי וָרָשׁ לָתֵת לָהֶם לֶחֶם וְשִׂמְלָה, וַיַּעַשׂ שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וִינַחֵם אֶת כָּל אֻמְלָל וְאֶת כָּל מַר נֶפֶשׁ, וְיַעְזֹר  לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדוֹ, וַיְהִי אָהוּב עַל כָּל  יוֹדְעָיו וְיִגְדַּל שְׁמוֹ וִיהַלֵּל מְאֹד. וְהָיָה כִּי בֵּרֵךְ אִישׁ אֶת בְּנוֹ בַּיָּמִים הַהֵם. וְאָמַר: יְשִׂימְךָ ה' כְּיִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם! וַיְהִי בְּבוֹא שְׁמוּעַת יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם וַיָּרֶם אֶת יָדוֹ הַשָּׁמַיְמָה וַיֹּאמֶר: אֱלֹקִי חַסְּדִי! מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי! כִּי נָתַתָּ לִי אֹרֶךְ יָמִים וְגַם  עֹשֶׁר וְשם טוֹב חָנַנְתָּ אוֹתִי: וַתָּשֶׂם לִי כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה כָּמוֹהוּ לָאִישׁ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי נָתַתָּ בְּלֵב מַלְכֵי הָאָרֶץ לָבוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר לַשְּׁאֹל לִי לְשָׁלוֹם וְלִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי: וַאֲנִי עַבְדֶּךָ הֵן לֹא  גָּדַלְתִּי מִכָּל אִישׁ וְלֹא רוֹמַמְתִּי מֵהֶם, כִּי עָפָר וָאֵפֶר אָנֹכִי כְּאַחַד הָאָדָם! וְתִקְטַן   עוֹד זֹאת בְּעֵינַי- וְתִיתֵּן שִׂמְחָה בְּלִבִּי אֲשֶׁר לֹא שָׂמַחְתִּי כָּמוֹהָ בְּכָל הַיָּמִים וְחֶמְלָה וַיְהִי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ! בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל חַסְדֶּךָ זֶה  הַגָּדוֹל מִכָּל הַחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי"!

לְפִי דָּבָר הָאַגָּדָה: אַבְרָהָם מְצַיֵּד אֶת אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ –בַּסֵּפֶר -  טֶרֶם לֶכְתּוֹ לְחַפֵּשׂ לְיִצְחָק  אִישָּׁה: "וַיִּקְרָא  אַבְרָהָם לֶאֱלִיעֶזֶר עָבְדוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: הִנֵּה הִמְשַׁלְתִּיךָ בְּכָל אֲשֶׁר לִי, כִּי רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹשֶׂה צְדָקָה וְחֶסֶד וּמְלַמֵּד דַּעַת אֱלוֹקִים לְכָל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלֶיךָ, וּבְךָ בָּטַח לִבִּי כִּי  תַּעֲשֶׂה תָּמִיד כְּכָל אֲשֶׁר אֶשְׁאַל מִמְּךָ! וַיֹּאמֶר אֱלִיעֶזֶר: כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לִי אֲדוֹנִי ַהִנְנִי עַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם: לְכָה אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי וְלָקַחְתָּ אִישָּׁה לִבְנִי יִצְחָק. וַיַּעַן אֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר: לֹא אָסוּר מִדְּבָרֶיךָ יָמִין וּשְׂמֹאל!

וְיִכְתֹּוב אַבְרָהָם סֵפֶר כִּדְבָרִים הָאֵלֶּה: כָּל אֲשֶׁר לִי נָתוּן לְיִצְחָק בְּנִי! וְיַחְתֹּום אֶת הַסֵּפֶר וְיִתְּנֵהוּ לֶאֱלִיעֶזֶר וַיֹּאמֶר: יְהִי  הַסֵּפֶר הֶחָתוּם בְּיָדְךָ וְהִרְאִיתָהוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר יוֹכִיחַ ה' לְיִצְחָק"!

רש"י אומר על המשפט: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה"

לשוח - הוא מלשון תפילה [ב"ר] יצחק תיקן תפילת מנחה: לפי ששיחה - פירושה: תפילה שנאמר:

"תְּפִלָּה, לְעָנִי כִי –יַעֲטֹף --    וְלִפְנֵי ה', יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" [תהלים ק"ב. א']

עוד דוגמא לשיחה שהיא- תפילה:

"עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם, אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה;    וַיִּשְׁמַע קוֹלִי". [תהלים נ"ה , י"ח]

על פי הוכחה זו  – מוכח  כי  יצחק התפלל – ניכר  שהוא היה בעל אמונה  חזקה ועובד את בוראו בנאמנות.

ישנם כמה פרשנים המסבירים את המילה:"לשוח"- מלשון: נטיעת שיחים ואילנות ואומרים שיצחק אבינו הקדים טרם נשואיו לנטוע עצים ושיחים -על מנת שיהיה באפשרותו לפרנס את משפחתו.

הרמב"ם :- פוסק בהלכות דעות [ה', י"א] "דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואחר כך יקנה בית-דירה ואחר כך יישא אישה"

"קדושת הלוי" סבור: כי אברהם היה בעל מידת אהבה ולכן אהב את בני ביתו וגמל להם חסדים ובכוחו היה לצאת גם את גבולות הארץ. אבל יצחק היה בעל מידת היראה ולא היה רשאי להיות  מחוץ לגבול הארץ וגם מהסיבה שה' אמר ליצחק:

"גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ.." [ בראשית כ"ו ,ג]

לכן אברהם הזהיר את אליעזר- טרם לכתו לחפש לו שידוך: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה" [להלן  כ"ד ,ו] וזאת מפני  מידת היראה שבו.

על פי   רבי משה  יחיאל הלוי אפשטיין בספר "באר משה": הרי יצחק התקין  את תפילת המנחה. ליצחק הייתה מידת הגבורה- המסלקת את כל הקטרוגים  וממתקת את הדינים.

כמו  שהשוו את הקטורת לתפילת מנחה וזה במטרה ללמדנו: שכשם שקטורת ממתקת הדינים והקטרוגים - כך גם  תפילת המנחה. יצחק בעצמו היה כקטורת שהרי בפרשת תולדות נאמר: שהוא התפלל על אשתו שתלד בנים כמו שנאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא.."  [בראשית  כ"ה, כ"א]

לפי שיצחק נלחם במידת הדין ובכך נחשב כקטורת  המבטלת את הדינים וממתיקה אותם לחסד ורחמים.

לכן כאשר יצחק יצא לשוח בשדה - כלומר להתפלל תפילת מנחה שתיקן. תפילתו זו הייתה במטרה: לבטל את "צללי הערב" - לפנות את הדינים המתעוררים בשעת הערב- לפי שיצחק בתפילתו  המתיק את הדינים לדורות.

רבקה מיועדת ליצחק.

הגר"א [הגאון רבנו אליהו מווילנא] מסביר את הקושי בלזווג זיווגים:

"וזה סוד קשה לזווגן כקריעת ים סוף...והעניין, כמו שאמרו בזוהר- שקשיות הקריעת ים סוף הוא : לעשות דין  וחסד כאחד בעת אחד, דבכול זמן מאזני צדק נוטין לימין, או לשמאל, ואז היו שקולין כאחד, דין למצרים ורחמים לישראל, וכן הזיווג הוא להיות שקולין ב' המאזניים כאחד"

נאמר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ"

רש"י מסביר: כיון שהביא יצחק את רבקה ,שהגיעה זה עתה בליווי  חברותיה ואליעזר – עבד אברהם - אל אוהל משפחתו ,הייתה נעשית רבקה כדוגמת שרה ומה הסימן לכך?  שכל זמן ששרה הייתה קיימת היו מתקיימים בתוך האהל  שלושה  סימנים:

א] היה נר דולק בתוך האהל במשך כל השבוע – מזמן הדלקתו בערב שבת - עד לערב שבת הבא.

ב] ברכה מיוחדת הייתה בעיסה – שנתרבתה וגדלה העיסה יותר ממה שהכינה.

ג] ענן של השראת השכינה היה קשור על האוהל, אך משנפטרה שרה- פסקו כל הסימנים האלה. ואילו עכשיו כאשר  רבקה מגיעה- חזרו כל הנסים האלה להופיע באוהל- כמו שהיו קיימים בחייה של שרה.

מנהגו של עולם שכל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה – כלומר -קשור אליה וכאשר היא כבר מתה - - הוא מתנחם באשתו.

רבי שמשון רפאל הירש   אומר לגבי המשפט:

"וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם"- ככל שהוסיפה להיות אשתו כן גדלה אהבתו. דוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון - כן נוסדים הנישואין. רוב  הנישואין בישראל הם לא על יסוד התשוקה, אלא על פי שיקול התבונה"

לעומת הנישואין של היהודים- הנישואין של הלא יהודיים - מתחילים באהבה גדולה אך מסתיימים לעיתים , מהר מאד בכישלון,

לעומתם, החתונה היהודית אינה הפסגה - אלא רק התחלה של  אהבה אמתית.

יצחק מוצא נחמה באשתו - וזהו המעמד של האישה בישראל כאישה נשואה!

"בפטירת שרה, יצאו הרוח והרגש הנשיים מהבית ואז חזר ומצא יצחק את אמו באשתו. לכן כשהביאה האהלה נדמתה לו - כשרה אשתו"

ההגדה מספרת:

וַיְהִי כְּבוֹא רִבְקָה אֶל בֵּית אַבְרָהָם וְתֵרֵד מֵעַל הַגָּמָל וִיסַפֵּר אֱלִיעֶזֶר לְיִצְחָק אֶת כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ ה' בְּדַרְכּוֹ, בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה נִפְתְּחוּ דַּלְתוֹת אֹהֶל שָׁרָה וַעֲנָנִים מַזְהִירִים יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם  וְיַקִּיפוּ אֶת הָאֹהֶל, וַיָּבֹא יִצְחָק אֶת רִבְקָה הָאֹהֱלָה וַיַּרְא  וְהִנֵּה דּוֹלֵק הַנֵּר וְאוֹרוֹ הַמָּתוֹק זָרוּעַ בְּכָל הַבַּיִת וְיָדַע כִּי הִגְדִּיל ה'  אֶת חַסְדּוֹ עִמּוֹ וְיִתֵּן לוֹ אִשָּׁה   טוֹבָה  וּבְרוּכָה וִינַחֵם אַחַר אִמּוֹ.

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: כי לאור כל הסימנים - יצחק ורבקה – היו זוג משמים והשלימו זה את זו. רבקה הייתה בעלת מידות טובות: ענווה, צניעות, זריזות , אשת חסדים - התייחסה יפה אל אליעזר ולגמליו, גם יצחק היה איש חסד - בעל  מידות טובות, ומהרגע שרבקה נכנסה לאוהל- כל הסימנים שהיו בחיי אמו – שרה ופסקו עם פטירתה- עם בואה של  רבקה חזרו !

כך, בסייעתא דשמיא-הצליחו לבנות בית יהודי-לתפארת  בישראל - ובחייהם ואף אחרי מותם השאירו חותמת לדורות הבאים - של בית יהודי – המושתת על גמילות חסדים ,אמונה ויראת שמים.

כמה יפים דברי דוד המלך:

"אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים".[תהלים כ"ג, ו]

יִצְחָק מְקַבֵּל פְּנֵי רִבְקָה

פרטים

קטגוריה: פרשת חיי שרה

פורסם בחמישי, 28 אוקטובר 2021 11:58

נכתב על ידי Super User

כניסות: 315

יִצְחָק מְקַבֵּל פְּנֵי רִבְקָה.

מֵאֵת:   אהובה קליין©

עֵת רָצוֹן - שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם

רִבְקָה ,  מַגִּיעָה מֵאֲרַם נַהֲרַייִם

נַעֲרָה נֶחְבֵּאת אֶל הַכֵּלִים

בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת מוֹדָה לֶאֱלֹוקִים.

יִצְחָק יוֹצֵא , לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה

לוֹחֵשׁ תְּפִלָּה, שַׁיָּרָה מְזַהֶה

רִבְקָה מַבְחִינָה בְּמַרְאֵהוּ הַנָּאֶה

חִישׁ לִבָּה באַהֲבָה מִתְמַלֵּא.

עֲטוּרָה צְעִיף צְנִיעוּתָהּ

מְעַטֵּר יָפְיָהּ וַהֲדָרָה

פָּנֶיהָ זוֹרְחוֹת כַּלְּבָנָה

חָשָׁה  כַּנְפֵי שְׁכִינָה.

יִצְחָק מְקַבֵּל פָּנֶיהָ

וַיְבִאֶהָ חִישׁ הָאֹהֱלָה

מֵעֲלֵיהֶם  עֲנָנָה צְחוֹרָה

לַזּוּג  מְבַשֶּׂרֶת בְּשׂוֹרָה.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת  חַיֵּי שָׂרָה [חומש בְּרֵאשִׁית]