יהדות
השפעת המזלות בארץ ישראל
- פרטים
- קטגוריה: ארץ ישראל
- פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 18:47
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 411
הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א
מח"ס האיצטגנינות באספקלריה של תורה, עוד אבשלום חי, ומהדיר ספרי עקידת יצחק- בית וגן ירושלים
השפעת המזלות בארץ ישראל
(פרק מתוך הספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"ב- שייצא לאור בקרוב בס"ד)
בחלק הראשון של ספרנו עסקנו בהשפעת המזל על כל יושבי תבל ועל השפעתו (או אי השפעתו) על בני ישראל. בפרק זה נעסוק בהשפעת המזלות על כל יושבי העולם ועל כך שארץ ישראל שונה היא בנושא זה מכל ארצות תבל, בכך שארץ ישראל נשלטת בידי ההשגחה העליונה והקב"ה לא מסרה בידי מערכת המזלות, אלא אם נקיים את מצוות התורה נזכה לשפע וברכה, ללא השפעת הטבע ומערכת המזל[1].
דברי הרמב"ן ורבנו בחיי
כתב הרמב"ן (ויקרא יח, כה): "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ" - החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב, ח-ט) "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו" וגו'. והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד, יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י, יג) "ושר מלכות פרס עומד לנגדי", וכתיב (שם פסוק כ) "והנה שר יון בא", ונקראים מלכים, כדכתיב (שם פסוק יג) "ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס".
וממשיך הרמב"ן וכותב: "והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט, ה) "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וכתיב (ירמיה יא ד) "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ כב) "ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ", וכתיב (שם פסוק כד) "ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים", יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות", עכ"ל.
לדברי הרמב"ן, ועוד רבים מגדולי ארץ, כפי שנראה בהמשך, הקב"ה העמיד כוכב ומזל לכל אומה וארץ ומעליהם העמיד שר, מלאך מהעליונים, המשתרר על אותה האומה. בשונה מהנהגה זו הנהוגה בכל ארצות העולם, ארץ ישראל מונהגת בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, לא תחת השפעת המזלות ולא על ידי שרי מעלה. משום כך, ההנהגה בארץ הקודש תלויה בקיום התורה והמצוות ובאי התפלשות בעבירות החמורות, כמו איסורי העריות. קיום התורה ושמירתה תביא להנהגה אלוקית ישירה על יושבי הארץ.
הרמב"ן כופל ומשלש את דבריו ומוסיף עליהם כהנה וכהנה. וכך כתב הרמב"ן בדרשה לראש השנה:
ואומר לא ישבו בארץ ה' (הושע ט'), ומהו הענין הזה ארץ ה', וכי אין כל העולם ארץ ה', הכל ברא והכל יצר והכל שלו, אלא יסוד הדבר הזה בפסוק שאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וגו' כי חלק ה' עמו וגו', והענין כי השם הנכבד ברא שמים וארץ ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר ידוע בספר האצטגנינות, וזהו שנאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' כי חלק להם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שנאמר ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב והנה שר יון בא, ונקראין מלכים דכתיב ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס, והשם ית' הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות העולם ואמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שנאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים" וגו' וכתיב "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים", ולא שתהיו אתם לאלהים אחרים כלל, והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברוב המצות להיותם לשמו, ולכך אמר "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי וגו' ולא תקיא אתכם הארץ" וגו' וכתיב "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם וגו' אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים", יאמר כי הבדילנו מן העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו הארץ הזאת שיהיה הוא ית' לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו בה, והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל המטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלי עריות".
וממשיך הרמב"ן וכותב: "והנה בחוצה לארץ אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך אמר הכתוב "אלהי כל הארץ יקרא", כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת הכוכבים והמשרתים, ואחרי כן על מלכי האדמה על האדמה, והוא מה שאמר הכתוב בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, וזה צריך פירוש ארוך אין עתה זמנו, וזה טעם "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" וגו', כי האלהות נכרים הם בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר "כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אתם וגו', הנה הכותים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בם את האריות הממיתים אותם", וכך שנו בספרא "ולא תקיא אתכם הארץ", ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה, ובספרי "ואין עמו אל נכר", שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לשלוט בכם, כענין שנאמר "ואני יוצא והנה שר יון בא" וגו', עכ"ל הרמב"ן בדרשתו, וכ"כ הרמב"ן בדרשתו לקהלת[2][3].
כיון שארץ ישראל מונהגת באופן ישיר ע"י הקב"ה ולא באמצעות שלוחיו, מערכת הטבע והמזל ושרי- מעלה שעליהם, הארץ אינה מקבלת עוברי עבירה.
דברים דומים כתב רבנו בחיי (פרשת וילך), על הפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ", ואלו דבריו: "אלהי נכר הארץ. יבאר הכתוב כי האלהים נכרים בארץ ה', לפי שהיא נחלתו ולא השליט עליה מלאך ושרף או כוכב ומזל, ולא שום כח מן הכחות העליונים, וזהו שאמרו: (שבת קנו א) אין מזל לישראל, ואין הכונה בזה שלא יהיו המזלות גורמין לישראל, שהרי אמרו בפירוש: (יבמות סד ב) מזלו גורם, אבל הענין שישראל אינן מסורין תחת ממשלת המזלות לפי שהכוכבים והמזלות וכל העולם נבראו בשביל צדיקים, וא"כ איך יתמנה השפל על העליון ממנו והעלול על העלה, אמנם הם ממונים על העובדי כוכבים כי כל כוכב ומזל ממונה על אומה שלו. וכן אמרו בספרי החכמה המפוארה, היא חכמת הכוכבים, מזל עקרב לארצות ישמעאל, מזל קשת לפרס, מזל גדי לפלשתים, מזל בתולה או מאזנים לאדום, וזהו שאמר הכתוב: (דברים ד, יט - כ) "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", "ואתכם לקח ה'", באר: כי הקדוש ברוך הוא נתנם לחלקם, לא לחלק ישראל, ולכך לא מצינו בכל התורה בשום מקום שיאשים הכתוב את האומות בענין ע"ז כי אם ישראל המיוחדים לחלקו יתעלה, וכן לא מצינו עונש לאומות בעבדם עבודה זרה אלא אם כן עבדוה בארץ הקדושה, והראיה מן הכותיים שלא נענשו בעבדם אותם בארצם עד שבאו לארץ ועבדוה ואז נענשו, שנאמר: (מלכים - ב יז, כו) "וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כי לא ידעו משפט אלהי הארץ", ולכך אמר בכאן "אלהי נכר הארץ" כי האלהים וכחות עבודה זרה כלם הם נכריים בארץ, וכל העובד עבודה זרה הרי הוא כמי שמבקש לגרש המלך מן ההיכל שלו, וזאת היא מעלת ארץ ישראל, והוא סוד הכתוב שנאמר בענין המטר: (איוב ה, י) "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות", למדך הכתוב כי עקר השגחה בארץ ומשם מתפשטת לשאר מקומות העולם ולכך אמר בארץ "הנותן" כלומר הוא בעצמו אבל בשאר מקומות שקראו "חוצות" אמר "ושולח" ע"י שליח, ומה שקראן "חוצות" יורה על פנימיות מעלת הארץ, כלומר שהן חוץ מפלטרין של מלך, ודוד ע"ה קראן "אהלי רשע", הוא שאמר: (תהלים פד, יא) "בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע", כלומר בחרתי ישיבת הסף מדור בחוצה לארץ שהם אהלי רשע, וכנגד ירושלים שהיא "עיר הצדק" קרא לשאר ארצות "אהלי רשע", ופרשה זו בבית ראשון כי שם עבדו ישראל ע"ז", עכ"ל[4].
ggg
דברי הרשב"א ותלמידו: כל הארצות שותות על ידי השליח והקב"ה משקה את ארץ ישראל לבדה
רבי יצחק דפירא ב"ר יוסף, תלמידו וחברו של הרשב"א, מסביר בפירושו על בראשית ש"אין מזל לישראל, כי לכל האומות שר ממונה עליהם. אבל לישראל לא מסרם לאחד משרי מעלה, כי הוא יתברך מושל עליהם, כמו שאמר הכתוב "ואתכם לקח ה'", וכן לארץ ישראל אין לאחד מהם חלק בה כשאר ארצות, ועל כן נקראת נחלת השם, וכשהם טועים אחר הכוחות ועובדים אותם, יוצאים מארץ ישראל שהיא נחלת האל וגולים בארצות וניתנים תחת הכוחות אשר בחרו בהם, עבדים לעובדיהם. וזהו שאמר הכתוב[5] "מיכאל שרכם", שר חסד ממונה עלינו בזמן הגלות. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והעונש גורם שאין הקב"ה מצילנו מידם, כי אם באמצעות מלאך", עכ"ל[6].
לדבריו, ארץ ישראל אינה מונהגת ע"י המזל אלא על ידי הקב"ה, וכיושבי הארץ טועים אחר כוחות אלו, הם נענשים בכך שהם גולים לארצות הנכר ומונהגים על ידי מיכאל המלאך ולא בהנהגתו הישירה של האלוקים.
ואכן, התלמיד צעד בדבריו בעקבות רבו הגדול הרשב"א, הכותב כך (שו"ת הרשב"א ח"א סימן קלד): "שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. תשובה: לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה', דכתיב (שמואל א' כ"ב) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'". והוא יתברך נקרא אלהי הארץ ומיוחדת לו ולא לשרי מעלה, כדכתיב בכותיים (מלכים ב י"ז) "כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ". ועל כן קרא לע"ז אלהי נכר הארץ. וכתיב (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה", עכ"ל.
ואלו דברי הרשב"א ז"ל בפירושי ההגדות לרשב"א (תענית י, ב): "וכבר ידעת שארץ ישראל נחלת ה', כאמרו "כי גרשוני היום מהסתפח"... וע"כ ניתנה לעם בחר לנחלה לו, ואחר שהם נחלתו יתברך, לא מסר הארץ והעם למזל או לשר משרי מעלה אשר חלק אותם לכל העמים, כי חלק ה' עמו והוא אלוקי הארץ... וכל עניני הארץ בהשגחה מאתו יתברך- תמידית, כאמרו "תמיד עיני ה' אלוקיך בה"... והוא שאמרו שכל הארצות שותות על ידי השליח וארץ ישראל לבדו הוא בעצמו משקה אותה, עכ"ל הרשב"א.
ggg
רבי מאיר נכד הרא"ש:
גשמי ארץ ישראל- הנמצאים תחת השגחת ה' ולא בהשפעת המזלות- הם גשמי ברכה מיוחדים
כאשר צועדים בדרך נכונה, פוגשים בה עוד אנשי אמת. ואכן, דברים דומים כתובים בספר שבילי אמונה (הנתיב השמיני), שחיבר רבי מאיר בן אלדבי[7]ז"ל, נכדו של הרא"ש ז"ל. וכך הוא כותב:
"גרסינן בריש תענית, ארץ ישראל הקב"ה משקה אותה בעצמו וכל העולם על ידי שליח, שנאמר "הנותן מטר על פני הארץ ושולח מים על פני חוצות"[8]. החכם סובר שארץ ישראל שהיא העיקר נקראת ארץ סתם, כי היא תכלית הכונה בארץ ומה שהוא טפל לה נקרא חוצות, מלת חוץ, ר"ל דבר שהוא חוץ לעיקר. גם על דרך האמת נקרא ארץ ישראל ארצנו ארץ, כי היא ארץ חמדה ורצונו יתברך בה. וכבר ידעת שארץ ישראל נחלת ה', כאמרו כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' ושם ההר חמד ה' לשבתו ועל כן נתנה לעם בחר לנחלה לו. ואחר שהם נחלתו ית' לא מסר הארץ והעם למזל או לשר משרי מעלה אשר חלק אותם לכל העמים כי חלק ה' עמו והוא אלהי הארץ,כאמרו ויורם את משפט אלהי הארץ ואין מעשיהם נעשים לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח והוא משה בבקשתו "ובמה יודע איפה וגו' ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". וכל עניני הארץ בהשגחה מאתו יתברך תמידית, כאמרו "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ושם נרמז כי אין משקה אותה יתברך על ידי השליח רק בעצמו, רוצה לומר בהשגחה מאתו יתברך, כאומרו "לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך" וגו' ואמר על ארצנו "למטר השמים תשתה מים". וממה שאתה צריך לדעת כי לא בא המאמר הזה בגנות הארץ, רק בשבחה. ואם היו הדברים כמשמען, היה באמת גנות הארץ שאינה כארץ מצרים שהיא כולה משקה וזו המעלה גדולה שבארצות שהוא משקה, כל שכן שארץ מצרים יאורה עולה ומשקה אותה. אלא שהתורה תגיד ותרמוז שהשמים הנאמרים שם רמז לשמים העליונים, כאמרו "ואתה תשמע השמים". ואגלך רמז לסבות מלשון ויברך ה' אותך לרגלי וכאלו אמר והשקית בסיבותיך ולשבח הארץ בתכלית השבח הזכיר ארץ מצרים שסבת השקאתם הנבחרת מן הסבות שנילוס עולה ומשקה. ואמר כי עוד ארצנו נבחרת שאינה מסורה לשליח, רק להשגחה מאתו יתברך תמיד ענין בה לא תסור השגחתו ממנה לעולם ועל כן אינה שותה רק למטר השמים והוא שאמר כאן שכל הארצות שותות על ידי השליח וארץ ישראל לבדה הוא בעצמו משקה אותה. וכל המאמרים האחרים שתמצא כאן, ארץ ישראל שותה מי הגשמים וכל העולם מי תמצית וארץ ישראל שותה תחלה ולבסוף כל העולם, הכל רמז למה שאמרנו. ואם תתבונן במה שאמרתי, תבין זה כי כל השכלים ומזלות השמים ששם הבורא ית' למשמרתם בארץ, אין פעולתם רק משפע שנשפע עליהם מסבה עליונה ברוך הוא, ואחר היות ארץ ישראל שותה בהשגחה מאתו יתברך בלי אמצעות שליח ממזלות, אם כן באמת גשמים שיורדין שם הם עיקר הגשמים גשמי רצון וברכה להרבות פירות ועל כן היתה ארץ ישראל בזמן שהיו ישראל עושין שם רצונו יתברך מוציאה רוב תבואות ופירות מרובין וגסין מאד שלא כדרך שאר הארצות, כמו שידעת שבא במאמרם זכרונם לברכה בכתובים כי שם צוה ה' את הברכה ושאר הארצות שהם תחת משטרי השמים כאלו הם שותים בדרך משל מן התמצית של הגשמים ההם גם ארץ ישראל שותה תחלה, על צד הכוונה הזאת כי היא מקבלת מן הבריכה העליונה וכל העולם מן השפע הנשפעה על המקבלים מן הבריכה ההיא שהם שלוחים להנהיג העולם ולהשקותו", עכ"ל.
ggg
דברי הקדמונים
כתב בדרשות אבן שועיב (פרשת דברים): "גזרת הכוכבים תלוי ברצון השם יתברך ומבטלת אותו כשירצה ומשנה מערכתם, כדכתיב "משיב חכמים לאחור ודעתם יסכל". קראם חכמים כמלך שנותן חותמו לשריו וכשירצה מבטלן. וכן הוא אנחנו בית ישראל, כי אף עלינו חל המזל והקב"ה מבטלו באמת. כי בהיותינו על אדמתינו, אין אנו תחת שר ומזל, כי אנחנו למעלה מהם, כמו שהוא רמוז בזאת הפרשה, "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", עכ"ל.
וכך כתב האברבנאל (שמות פרק כג): "זכר שעוד עשה עמהם חסד גדול ונפלא והוא אומרו "ימצאהו בארץ מדבר", רצה לומר שהדבק ההשגחה העליונה בהם בארץ הנבחרת הקדושה לא היה הפלא עצום כל כך להיות הארץ ההיא מוכנת לזה מאד, אבל בארץ המדבר שמצד עצמה היתה בלתי ראויה לחול בה ההשגחה האלהית היה החסד והפלא יותר גדול בהנהיגו אותם בארץ הרעה ההיא בעצמו מבלי אמצעי. וזה הוא "ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון" שהם תוארים לרוע הארץ, ועל כל זה יסובבנהו בענני כבוד יבוננהו בתורה ובמצות ובידיעות האלהיות יצרנהו כאישון עינו, ר"ל כאישון עין האדם שהקיף עליו ביצירתו כמה כתנות ולחיות כדי לשמור אותו. וזכר שעשה זה בחפץ גדול וגבורה רבה כנשר יעיר קינו. והחסד בכל זה היה שבהיותם במדבר המקום הרע ההוא "ה' בדד ינחנו לישראל ואין עמו אל נכר", כלומר שר או מזל או מלאך ינהיגם על ידו. הנה התבאר מכל זה שטבע המדבר וכן ארץ מצרים היה מונע הדבקות האלהי בהיות העם שמה. ולכן אמר הנביא ע"ה מצא חן במדבר עם שרידי חרב וכמו שיתבאר, ולזה אמרו במ"ר (שמות רבה פרשה ל"ו) מתוך בני ישראל לא בחר הקדוש ברוך הוא בעולמו אלא בארץ ישראל ומארץ ישראל בחר בבית המקדש ובבית המקדש בחר בקדש הקדשים ובכלל אמרו ישראל הדר בחוצה לארץ כו'. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א' כ"ו י"ח) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" וגו', והסיבה בזה שארץ ישראל אינה תחת ממשלת שרי מעלה, כי היא מיוחדת להנהגתו יתברך והדרים חוץ ממנה לא יונהגו באותה השגחה העליונה, כי אם מהנהגת השרים וזו היא העבודת אלילים שזכרו. ולהיות הדבקות האלהי מצר לארץ הנבחרת וסותר לשאר הארצות נאמר לאברהם במצות המילה "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים" להגיד שלא בכל מקום שיהיו שמה בניו וזרעו תדבק בהם ההשגחה האלהית, כי זה אי אפשר אלא בהיותם בארץ הקדושה ההיא אז יהיה להם לאלהים מנהיג ומשגיח בהם מבלי אמצעי שר ולא מלאך".
"ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. אומר שכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ליחדם להנהגתו תחת כי אהב את אבותיו ראה להביאם אל ארץ הארץ הקדושה המוכנת אליה ולהוציאם ממצרים ארץ טמאה והוציאם משם ביכלתו המוחלט והביאם אל הר סיני והשלימה שם בשלמות הנפשיי ע"י התורה והמצות שנתן להם בעצמו יתברך ולא על ידי אמצעי, לפי ששני הפלאות הגדולות האלה, רוצה לומר היציאה ממצרים וקבול התורה מפי הגבורה היו מפועל ההשגחה העליונה ולא מפאת המערכה. ואחרי שהשמיעם עשרת הדברות בכללותם ולמדם המשפטים הנכללים בהם, אמר "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", כאומר אתם חרדתם מהראותי עליכם בכבודי ובעצמי עד שאמרתם "ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות", וכן הוא הראוי כי לא תחשבו שכמו שזכיתם לדבקות העליון הזה ביציאת מצרים ומתן תורה עד היום, כן יהיה תמיד במדבר הגדול והנורא הזה אשר תלכו בו, כי כמו שאין אתם מוכנים ולא יכולים לשמוע דברי כך המדבר הזה אינו מוכן לסבול הדבוק העליון והשגחתי האלהית ולכן "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", ולא היה זה להנהיגם תמיד כמו שינהיגו שאר המלאכים בשאר האומות, אלא בלבד לשמרך בדרך והוא המדבר בעוד שילכו בו ולהביאך אל המקום אשר הכינותי והוא הארץ הקדושה והמחוז אשר הכין להושיבם שמה. והיתה אם כן ביד המלאך הנהגתו ושמירתו לישראל בעודם בדרך במדבר עד שיבואו לארץ, לא עוד, כי לא ילך המלאך עוד בפניהם בבואם לארץ ולא לענין הכבוש כי ילך לפניהם ה' ושמה תדבק השגחתו בהם לא על ידי שליח כמו שיעדו לאברהם אבינו", עכ"ל האברבנאל, ועי"ש עוד[9].
ggg
דברי המבי"ט בספרו בית אלוקים
רבינו המבי"ט בספרו בית אלקים (שער התפילה - פרק חמישי) מאריך להסביר את ההבדל שבין ארץ ישראל לשאר ארצות העולם. הוא כותב בתוך דבריו ש"שבחיה הכוללים הם שנים, מעלתה בדברים השכליים, ומעלתה בדברים הגשמיים. ומעלתה בדברים השכליים הוא כעין מה שאמרו (ב"ב דף קנ"ח) אוירא דארעא ישראל מחכים. והוא מצד היות האדם נברא מחומר מבחר ארץ ישראל והוא ממקום המזבח, כאמרם (ב"ר פרשה י"ד) "עפר מן האדמה", ונאמר להלן "מזבח אדמה תעשה לי". הוא מוכן יותר לקבל השפע האלהי מאתו ית' המשפיע בא"י בכבודו ובעצמו בלי שום אמצעי, כאמרם (ספרי פרשת האזינו) א"י אין שר ומזל מושל בה[10]. (כתובות ק"י) הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה כדכתיב לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. כי סבת נתינת הארץ הוא להיות לנו לאלהים ביחוד, שנהיה ראויים לקבל השפעתו. משא"כ בשאר הארצות שאין האדם מוכן לקבל כל כך ולא הארץ ראויה לשישפיע בה השי"ת על יושביה מה שראוי, מצד היותה נמסרת לשרים ולמזלות. וזהו אמרם (שם) דומה כמי שאין לו אלוה. וכמו שנאמר בדוד (שמואל א' כ"ו) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". כי מצד היות חוצה לארץ נמסרת לשרים ולמזלות, הם כמחיצה בינינו לבין בוראנו, לשאין אנו מושפעים מאתו יתברך, כמו בארץ ישראל, ובזה דומה כמי שאין לו אלוה", עכ"ל.
והמבי"ט שם כותב בהמשך: "וכן בענין זה, גם כי מלא כל הארץ כבודו, עכ"ז כבר חלק העמים והארצות לשרי מעלה, כדכתיב (דברים ד') "וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים". ועל ישראל אמר "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם וגו' להיות לו לעם נחלה כיום הזה". לא אמר ואתכם חלק ה', אלא ואתכם לקח ה'. שנראה שגם ישראל היו נמסרים לשרי מעלה, אלא שלקחם ה' והוציאם מתחת רשותם. ולזה אמר "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים", המשיל ארץ מצרים לברזל, כמו שהברזל הוא קשה מכל מיני מתכות, כי סלע קשה ברזל מחתכו (ב"ב פ"א), וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כ"ג), כן ארץ מצרים שר שלה היותר תקיף. ולזה אמר "ויוציא אתכם מכור הברזל", כלומר מתחת המזל היותר תקיף שבמזלות וראשון לכולם, שלא היה ראוי להוציאכם מתחת רשותו ולהכניסכם תחת שר אחר קטן ממנו, אלא להיותכם תחת רשותי, ולזה אמר הוצאתי אתכם מהיותר תקיף שבכל שרי מעלה, להיותכם לי לעם נחלה כיום הזה. והוא רומז ליום מעמד הר סיני, כי בעת שקבלו את התורה היו חלק ה' ונחלתו".
"ואם כן הוא יתברך נותן ומחלק לשרי מעלה מה שראוי שישפיעו לארצותם כפי חסרונם בפעם אחת, אמנם לארץ ישראל שהיא חלקו ונחלתו ועיני ה' בה, אין צריך להשפיע אליהם, כי אם כפי מה שצריכים בכל יום, כי הוא עומד עליהם וממלא חסרונם, וזהו שאמר "לא כארץ מצרים היא וגו' אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק", כלומר שהדבר הוא ברשותך לזרוע בכל יום שתרצה, כי יש לך מים מוכנים להשקות הזרע כגן הירק, אבל הארץ אשר אתם עוברים שמה היא ארץ הרים ובקעות, שאין אתה יכול להעלות ולהוליך המים ממקום למקום, מצד היותה הרים ובקעות, כל שכן שאין לה מים, כי אם כאשר ירד הגשם מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, כי כשזורע האדם ואינו יורד הגשם עליו, היתה פעולתו לבטלה, אבל אם הוא זורע על סמך המים שבצדו להשקות הזרע כארץ מצרים, אין פעולתו לבטלה, ויכול לזרוע כל זמן שירצה, משא"כ בארץ ישראל, שאין זריעתו מועלת אם לא ירדו הגשמים עליהם".
"וזהו הנרצה באמרו ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, כי אפי' המים הצריכים לשתיה הם מהשמים, כל שכן הצריכים לזריעה. ומפני שנראה זה חסרון בארץ ישראל, לזה אמר "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד". הוא דורש אותה תמיד ורואה מה שהיא צריכה ליושביה, ומשלים חסרונם בכל יום, וסיבת זה הוא כדי שיהיו עיניהם תלויות לשמים, ויכירו כי אין מי שיכול להשפיע עליהם כי אם הוא ית', ואמר "עיני ה' אלהיך בה", להורות על מעלתה בדברים השכליים, שעין השגחתו והשפעת חכמתו עליך מצד שהוא אלהיך ביחוד בארץ ישראל. ואמר "מראשית השנה ועד אחרית שנה". כי בענין דרישתו אותה תמיד כל כך בעין יפה, הוא משלים חסרונם באחרית השנה כמו בתחלתה, לא כבעל הבית שביום ראשון מתגלגל עם האורח בבשר, ובשני בדגים, ובשלישי בירק", עכ"ל הבית אלוקים.
המבי"ט מוסיף לנו על דברי הראשונים שראינו עד כה, שכיון שהשליטה על ארצות העולם באה מהשפעתם הכללית של שרי מעלה ומערכת המזל והטבע, לכן "הוא יתברך נותן ומחלק לשרי מעלה מה שראוי שישפיעו לארצותם כפי חסרונם בפעם אחת", ולא בכל יום ויום, רגע ורגע, בפני עצמו. "אמנם בארץ ישראל שהיא חלקו ונחלתו ועיני ה' בה, אין צריך להשפיע אליהם, כי אם כפי מה שצריכים בכל יום, כי הוא עומד עליהם וממלא חסרונם".
לאור דברי המבי"ט ז"ל, מסבירים הספרים[11] את דברי הקדמונים שכתבו שארץ ישראל זקוקה לגשמים יותר משאר הארצות[12], והדברים מוסברים ע"פ דברי הגר"א ז"ל שכתב שכל דבר בעולם מונהג על פי הטבע, אך גשם אינו על פי טבע ולכן נקרא הוא בשם 'גבורות גשמים', כשבגשמים ניכרת גבורת ה'. והנה כל ארצות העולם נמסרו תחת מערכת המזל, אך בארץ ישראל אין מקום לשליטת המזלות ולכן לכל הארצות ישנה קביעות טבעית, אך ארץ ישראל, שאינה נשלטת בשלטון הטבע ועיני ה' בה תמיד, לכן צריכה היא לריבוי זכויות, כיון שהכל תלוי בה בהשפעתו הישירה של הקב"ה, וכדי שתוכל להתקיים, זקוקה הארץ לגשמים רבים, כאשר בגשמים אלו ניכרת השפעתו הישירה של הקב"ה, ביטוי עז לגבורותיו.
ggg
דברי המלבי"ם
המלבי"ם כתב במקומות רבים שבעוד שהקב"ה מסר את הכוחות להנהגת העולם בידי מערכת הכוכבים והמזלות, הרי ששונה היא ההנהגה בארץ ישראל, בה ישנה השגחה פרטית מאת הבורא יתברך, המנהיג בעצמו את יושבי ארצנו הקדושה.
נאמר בתורה הקדושה (דברים פרק יא): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.
מסביר על כך המלבי"ם (שם): "בא לפרש מה שכתוב "ולמען תאריכו ימים על האדמה" ולברר שגם אחר שתירשו את הארץ, לא תאריכו ימים עליה כשלא תשמרו מצות ה', ואמר: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא", רצה לומר כי יפלא מדוע הוציאם מארץ מצרים להכניסם לארץ ישראל ומדוע לא נתן להם את ארץ מצרים, שהיתה גם כן ארץ טובה והמצריים נתחייבו עונש על שעבדום ועינו אותם, והיה מן היושר שישמיד את מצרים ויתן לישראל את ארצם. על זה משיב שלכן יצאתם מארץ מצרים, מפני שמצרים שותה מים מן הנילוס שעולה ומשקה את הארץ פעם אחת בשנה, ואינה צריכה למטר השמים, שהמטר הוא השגחיי ויורד בהשגחת ה' הפרטיית, וארץ שחיותה מן המטר, כולם צריכים בכל עת ועת לרחמי שמים שיתן להם מטר בעתו, אבל מצרים ששותה מן הנהר, אין יושביה מצפים לרחמי שמים, שכיון שהשקה הנהר את הארץ פעם אחת תתן הארץ את יבולה בטבע, וזהו שאמר שהארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא אשר הטעם שיצאתם משם ולא נתן לכם את ארץ מצרים הוא מפני "אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק", ואין צריך למטר שהוא השגחיי".
ממשיך המלבי"ם ומסביר: "והארץ", אבל ארץ ישראל היא ארץ הרים ובקעות ואי אפשר שתשתה מים מן יאור העולה ומשקה, שזה רק בארץ מישור, ובהכרח "למטר השמים תשתה מים" והמטר הוא השגחיי ותלוי ברצון ה', וא"כ היא "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה", היא תחת ההשגחה ולא שדורש אותה פעם א' בשנה רק תמיד עיני ה' אלהיך בה, כי גידול פירותיה תלויה בהשגחה פרטית מתמדת, וההשגחה נמשכת אחר המעשה אם טוב ואם רע, וא"כ ממילא "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו", בין היורה ובין המלקוש, ועי"כ "ואספת דגנך וגם יהיה מזון לבהמתך, וגם ואכלת ושבעת", שבעת הקללה כתיב אתה תאכל ולא תשבע.
"השמרו", ולהפך אם תעבדו אלהים אחרים, לא לבד שלא יוריד לכם מטר השגחיי, כי בהשגחתו יעצור את השמים שלא ירד אף המטר שראוי להיות כפי הטבע ובזה "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". בזה סיים מ"ש בפסוק ט' "ולמען תאריכון ימים על האדמה", שע"י שארץ ישראל נתונה תחת ההשגחה, אם לא תשמרו את המצות, לא תאריכו ימים על האדמה: "ושמתם", ע"כ אם תרצו להאריך ימים על האדמה, צריכים אתם לשמור את המצות כדי שתחול עליכם ברכת ההשגחה וע"כ צריכים אתם להתעסק בדברי אלה בין במחשבה בין בדבור בין במעשה", עכ"ל המלבי"ם.
המלבי"ם מסביר לנו שבעוד העולם כולו, ובפרט ארץ מצרים, תלויה בהשגחתו הכללית של הקב"ה והוא מסרה לטבע ומערכת המזל הכללית, הרי בארץ ישראל, הקב"ה משגיח על העולם בהשגחה פרטית מיוחדת וכדי לזכות להשגחה פרטית זו, עלינו לקיים בדקדוק את רצונו יתברך ולשמור את תורתו ומצוותיו.
לאור דברים אלו, מסביר המלבי"ם את הפסוקים שבפרשת המרגלים (במדבר יד, ו- ט), וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.
וכך מסביר המלבי"ם: "באו יהושע וכלב למלא דברי משה ולהתיר להם כל הספקות, והוא על פי מה שביארתי בפרשת עקב (יא, י) "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וכו' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי" וכו', וביארתי שם שבא להשיב להם על השאלה הזאת שהיה קשה בעיניהם מדוע לא נתן להם את ארץ מצרים תחת ארץ כנען, וביאר התשובה מפני שארץ מצרים אינה עומדת תחת ההשגחה, רק תחת הטבע והמערכת, וארץ ישראל היא ארץ המיוחדת להשגחת ה' הפרטית, והמופת לזה הוא ממה שארץ מצרים אינה צריכה למטר השמים, שהמטר הוא השגחיי, רק הנילוס עולה ומשקה אותה, וכיון שעלה הנילוס והשקה אותה, אין צריך עוד להשגחת ה', כי אז י"ל מים כל השנה, כמ"ש "לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן הירק", אבל ארץ ישראל שהיא צריכה למטר והמטר היא השגחיי, כמ"ש "והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים", ועי"כ כל הנהגתה תלויה בהשגחת ה' המיוחדת, וז"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ר"ל שטובתה ורעתה תלויה כל יום ויום בידי ההשגחה, וממילא אתם נתונים שם בכל רגע תחת השגחת ה' להתנהג עמכם תמיד לפי מעשיכם בין לגמול בין לעונש, ועל זה אמרו "והיה אם שמוע תשמעו את מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' ואבדתם מהרה", ותשובה זו השיבו יהושע וכלב שלכן מביאם לארץ כנען, יען שהיא ארץ שנתונה תחת ההשגחה וממילא עובדי ע"ז השוכנים בה, אי אפשר שיתקיימו עליה ולכן היא עתה ארץ אוכלת יושביה העובדים ע"ז, כמ"ש "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניהם ואקוץ בם". וזה שאמר "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה'", שרק אם חפץ בנו והוא יביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, אז היא טובה מאד מאד ואינה ארץ אוכלת יושביה המוכנים להשגחת ה' עפ"י טוב מעשיהם, כי הוא מצד עצמה וטבעה ארץ זבת חלב ודבש שזה הודו גם המרגלים, רק שזה תלוי אם חפץ ה' ביושביה שיתמידו עיני ההשגחה עליהם לטובה".
ggg
דוד אומר לשאול המלך (שמואל א, כו, יט): "וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה' כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
ופירש המלב"ים: "ארורים הם לפני ה'. ר"ל הגם שאמחול להם על צערי, לא אמחול להם מה שנוגע לה' ולעבודתו, "כי גרשוני היום". ר"ל כי עתה גמרתי בדעתי לצאת מארץ ישראל אל ארץ פלשתים, ואם כן בסיבתם אני נגרש מהסתפח בנחלת ה', לקיים מצות התלויות בארץ: לאמר לך עבד אלהים אחרים. שאהיה בחו"ל תחת צל השרים העליונים רחוק מהשגחת ה' הדבקה בארץ הקדושה", עכ"ל.
ggg
בספר יחזקאל (פרק יב) נאמר: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן. כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל".
וביאר המלבי"ם כך: "ויהי דבר ה'. הנה באו אל הנביא שתי דברות הדבור הראשון לעומת שהיו אומרים שדבר הנביא לא תתקיים כלל, והיו ממשילים דבריו אל דברי החוזים בכוכבים שהיו בטלים ברבות הימים, והדבור השני לעומת מה שהיו אומרים שעל כל פנים לא יתקיימו במהרה רק לימים רבים.
"בן אדם מה המשל הזה. שהם לקחו משל ודמיון ממה שקרה להגדת הוברי שמים החוזים בכוכבים, שלפעמים לא יבואו דבריהם, כי העתידות שיגידו חוזי כוכבים שיחויבו מצד המערכת נקשרות עם הזמן, ועת יארך הזמן ישתנה המערכת ויחויבו ענינים אחרים הפך ממה שראו בזמן הקודם, וזה שאמר: "יארכו הימים", ב) העתידות שיגידו מצד המערכת נקשרות עם הסיבות ומסובבי הטבע ועת ישתנה אחד מן הסיבות ברבות הימים, יאבד החזון ולא יבא, וזהו שאמר: "ואבד כל חזון", וזאת לקחו למשל אל נבואת הנביאים אשר נבאו בשם ה', אמר להם מה המשל הזה לכם, ר"ל הלא המשל הזה אינו נאות לכם בית ישראל שאתם אינכם תחת המזל, רק תחת ההשגחה, וכן מה המשל הזה על אדמת ישראל, הלא ארץ ישראל אינה תחת המערכה, רק ארץ אשר ה' דורש אותה. "לכן אמר אליהם. השבתי את המשל הזה". ר"ל א) שלא ימשלו המשל הזה אף לפי שטתם שהענין תלוי במערכת, ב) ולא ימשלו אותו עוד בישראל, כי יכירו שאף אם יצדק המשל הזה בעכו"ם שהם תחת המערכה, אינו צודק בישראל שאינם תחת המערכה", עכ"ל[13].
יצויין שהמלבי"ם האריך בענין זה פעמים רבות בחיבוריו, ראו בדבריו בפרשת קדושים, בפרשת בחוקותי, פרשת בלק ובעוד מקומות רבים.
דעת הרמב"ם
המלבי"ם בספרו ארץ חמדה (דברים ז, יג) כותב על הפסוק "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" כותב כך: "יש לפרש כי הקשו הא בני חיי ומזונא לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ויש מפרשים כאן ביחיד כאן בציבור, והקשה הא חזקיה יחיד היה וכתיב "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה" (מלכים ב, כו, י) ותי' דמלך שאני דכרבים דמי[14]. והרמב"ם תירץ דבארץ ישראל שאני, שהם למעלה מן המזל, אך הקב"ה הבטיח שכל אחד מישראל יהיה נחשב בעיניו כרבים, ע"ד אשה אחת ילדה במצרים שישים ריבוא, שקאי על משה רבינו ע"ה, וכן ע"ד כיון דאתו מיניה רבים כרבים דמי. ועז"א "ואהבך וברכך והרבך" שתחשב כרבים כ"א בפני עצמו, וגם "וברך פרי בטנך", וכיון דאתו מיניה רבים, כרבים דמי, ועל ידי כך יברך פרי אדמתך וכו', ובפרט על האדמה שהוא למעלה מן המזל, כתירוץ הרמב"ם, עכ"ל.
וז"ל ר"י איבן שועיב בדרשותיו (פרשת עקב, שם): "ורבים שאלו בכאן הבטיחה תורה בבני חיי ומזוני בשכר המצות דכתיב פרי בטנך ופרי אדמתך וגו', והסיר יי' ממך כל חולי, ואיך אמר רבא בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא וכו'. ויש מפרשים כאן ביחיד כאן בציבור, כמו שכתוב כיי' אלקינו בכל קראינו אליו, וענין חזקיהו הנני יוסיף מלך, כצבור דמי. וכן כתב מורי ז"ל וענין חזקיהו גם כן. ויש מפרשים כאן בארץ כאן בחוצה לארץ, וכן דעת הרמב"ם ז"ל והוא רמוז בפרשת הענין, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' עד סוף הענין כמו שנכתוב בעזרת האל", עכ"ל[15][16].
ggg
חז"ל אמרו (שבת קנו, א) שאין מזל לישראל ומנגד אמרו חז"ל (מו"ק כח,א) שבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ואם כן הדברים סותרים לכאורה זה לזה. וביאר בספר נזר הקודש (על בראשית רבה פרשה סא, א) שבארץ ישראל אין מזל לישראל, משום ששם השרים אינם שולטים, כפי הכתוב "ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה", ובאשר גם עם ישראל הם חלק ד' ונחלתו, מצא מין את מינו ואין כח המזל שולט בהם. אך כאשר עם ישראל גורשו מנחלת ה', ארץ ישראל, ועברו לחוץ לארץ, שהוא מקום שליטת השרים האמונים על מערכת המזל, לכן בחו"ל יש מזל לישראל.
לאור דברי הנזר הקודש, כתב הרחובות הנהר (להגרז"ו טננבוים זצ"ל אב"ד ווערפלעט, פרשת חיי שרה) וז"ל: "ואם כן לפי זה בעת שישראל שתולים בארץ ישראל, אז הוא יתברך נגד ישראל בדמיון תמר אשר לו צל גדול לחסות משרב וחום, היינו הגזירות המתרגשות אשר באים מסיבת המזלות. כי אז אין הוראות המזלות עושה בהם רושם, כי אינם תחת המזל, רק בצל אל יתלוננו. אבל בעת אשר המה בגלות, אשר אז המה תחת הוראות ושפיטת המזלות, אז הוא יתברך בדמיון ארז אשר אין לו צל רק מעט והיושב תחת צילו. אז חום השמש מכה בו, כן ישראל בגלות שהמזל שולט בהם", עכ"ל ועיש"ע.
כתב בספר כתר שם טוב (סוף פרשת חיי שרה): "הדר בחוץ לארץ, הטעם הזה נעלם מאד, וכבר רמזתי כי כל העולםנחלק לאקלימין, פירוש חלקים פשוטים ולא כפולה ומונחת זה תחת זה, אלא פשוטין. בחלק אחד שר פלוני ובכל חלק שר ידוע, חוץ מארץ ישראל שהיא סגולתו ונחלתו, לא נמסר ביד שר ומזל וכוכב, הוא שאמרו ז"ל אין מזל לישראל", עכ"ל[17].
ggg
פסק השואל ומשיב בדין אשה-
קטלנית בארץ ישראל
לאור דברי קדמונינו ז"ל, שאין השפעה למערכת המזל בארץ ישראל, מחדש הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל מלבוב זצ"ל, בשו"ת שואל ומשיב (תניינא ח"ג סי' פז), חידוש להלכה, לפיו אשה שמתו שני בעליה, אין לה דין אשה קטלנית בהיותה בארץ ישראל, ואם האשה תעלה לארץ ישראל להינשא שם לאיש, תוכל לעשות זאת, משום שארץ ישראל עיני ד' אלוקיך בה תמיד, היא אינה תחת המזל ולא שייך בארץ ישראל מזל גורם, וז"ל השו"מ שם:
"הוגד לי שנדפס ספר שמו נוצר חסד על אבות ושם נדפס היתר על אשה קטלנית שאם היה לה בנים מבעליה הראשונים שלא אכפת לן והטעם ע"פ קבלה דעיקר החשש משום שהרוח מכשכש בקרבה וכל שיש לה בנים שוב אין הרוח מכשכש בה. והנה בסודם לא בא נפשי וכו' וכו', וע"כ דליתנהו לדברים אלו".
"ולפי ענ"ד היה נראה דבר חדש דאם תיסע לארץ ישראל, אפשר דמותרת להינשא שם, דהרי אנן קי"ל כהטעם שמזלה גורם, והרי בארץ ישראל היא ארץ אשר ד' דורש אותה ואינו תחת המזל, וכעין שאמרו דאם שהתה עשר שנים ואחר כך הלך לארץ ישראל דאין מונים שנים שבחו"ל, דיש לומר דזכות ארץ ישראל תשתנה, וה"ה בזה יש לומר דכיון דבמזל תלוי אולי בא"י דאינו עפ"י מערכת השמים והמזל כמ"ש הרמב"ן ושאר מפרשים דא"י אינו נמסר לשום שר ומזל רק עפ"י ד' וכ"כ השל"ה לפרש בפסוק התחת אלהים אני דהיינו אם אני יושב תחת אלהים דהיינו בא"י שאין שום ממשלה רק ד' לבדו וא"כ גם בזה יש לומר דהמזל לא יגרע בא"י", עכ"ל ועיש"ע.
דברי השואל ומשיב מובאים להלכה בתשו' עטרת יהושע (סי' לח) ובתשו' שאילת שלום (תנינא סי' קיח), ובשו"ת יביע אומר סי' ג הביאו כסניף להיתר. ומדעת עצמו, כותב כן הגאון רבי הלל פוסק זצ"ל בתשו' הלל אומר (אה"ע סי' כ"ג) שלא שייך בארץ ישראל לא משום מזל גורם ולא משום מעיין גורם. וע"ע שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג אבהע"ז סי' ג[18].
ggg
התרחבות ארץ ישראל 'ארץ הצבי'-
בהיותה למעלה מהטבע והמערכת
הגמרא בגיטין (נז, א) אומרת: "אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: שקורי משקריתו! אמר ליה: "ארץ צבי" כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא".
הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל, רב ואב"ד מטרסדורף וקרקוב, כותב בספרו מכתב סופר (דרשות, דף כ) שכיון שארץ ישראל אינה נמצאת תחת המזל והטבע כלל, לכן אין לה מקום וזמן מוגבל, והוא מסביר: "כי המקום והזמן המוגבל המה אחר הטבע, אמנם זה שהוא למעלה מהטבע- אין לו מקום מוגבל, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב צט, א) "מקום הארון אינו מן המידה, וכן אמרו (אבות פ"ה) בעזרה עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים". לדבריו, חז"ל קראו לארץ ישראל בשם 'ארץ הצבי', משום שהיא מתרחבת לפי כמות יושביה, מרוב קדושתה והיותה למעלה מהטבע, וכפי שאין גבול וקץ ותכלית ליכולת ה' יתברך, כך אין גבול וערך למקום קדשו, ארץ ישראל, המושגחת בעיני ה' יתברך.
הגר"ש סופר זצ"ל מסביר שהנהגה זו, למעלה מדרך הטבע, ללא גבולות של מקום ומידה, הינם מנת חלקם של כל "בני אדם יראי ה' עושי רצונו סגולתו זרע אברהם אוהבו, שהם למעלה מן המזל ואין חיותם וכוחם מוגבל בטבע כחיות וכח שאר בני האדם ובעלי החי".
ggg
אי השפעת המזל בבית המקדש
וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם(בראשית כח, יז). וביאר המלבי"ם: "ויירא. על כן התירא מאד מקדושת המקום, ואמר מה נורא המקום הזה, ומזה ידע שהסולם רומז ג"כ למקום המקדש, כמ"ש חז"ל במדרש, והוא המקום שהראה ההוא טעיא לרבה בר בר חנה תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי[19], שהוא המקדש שהוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושם אמר חזינא דעביד כוי כוי שהם חלוני שקופים אטומים, שהיו מוציאין את האור האלהי לחוץ על כל העולם, עד שמלאכי אלהים השלוחים מאתו לפרנס את העולם כולו עולים ויורדים בו, כי מערכת הרקיע עולה ויורד, שע"ז המליץ במאמר הזה מ"ש אזילנא ואנחנא לסלתאי ביני גלגלא אדמצלינא בעיתא ולא אשכחא, א"ל מאי האי, א"ל גלגלא דרקיעא הוא דהדר, ר"ל שניסה למצוא מזונותיו ע"י הגלגלים והמערכת, וראה שהגם שהתפלל על הפרנסה לא מצא פרנסתו, כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, וא"ל הטעיא משום שהגלגל חזר במסבתו, כמ"ש גלגל הוא שחוזר בעולם, וכמ"ש שהקב"ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, שהוא הסולם שע"י הגלגל והמערכת שהוא חוזר תמיד ועליונים יורדים למטה. אבל סולם של יעקב שהוא המקדש שבו נושקים ארעא ורקיעא אהדדי יתנהג ע"י מלאכי ה' ושלוחיו ההשגחיים שהם עולים תחלה ע"י מעשה העבודה הנעשה בבית הנבחר, ומורידים אח"כ השפע למטה. וע"כ אמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים ששם ישב אלהים על הארץ, ונגדו פתוח שער השמים שדרך שם יעלו התפלות והמעשים הטובים לשמים להריק ברכת ה'", עכ"ל.
&&&&&&&&&&&&
את הספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א ניתן להשיג בחנויות הספרים. הפצה ראשית: גיטלר
[1] וראו בזוה"ק פרשת פנחס, כמובא בהרחבה בס' האיצטגנינות באספקלריה של תורה חלק א פרק ח, שינוי מזל בכח הזכויות, הכותב שהמזל שולט אך ורק בעמי הארצות, אך המשתדל באורייתא- אין המזל שולט עליו. וראה בהערות לקמן.
[2] בהקדמת שו"ת עונג יו"ט ציטט בהרחבה את דברי הרמב"ן והאריך בדבר, וכתב בתוכ"ד בזה"ל: אמרינן בשבועות (דף ל"ו) אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרים. ומפרש בגמרא דמאן דמחייב משום דאית לי' דמכלל לאו אתה שומע הן והוי שבועה מעליא. והקשה הר"ן ז"ל דהא אמרינן בקדושין (דף ס"ב) בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי תלכו וגו' ואם בחוקותי תמאסו אלא לרחב"ג אם בחוקותי תמאסו ל"ל כיון דמכלל לאו אתה שומע הן ומשני אצטריך דה"א אם בחוקותי תלכו ברכה ואם בחוקותי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל. וא"כ אמאי קחשיב שבועה אם אמר יברכך אם תעידוני הא מזה לא משמע אלא דאם לא יעיד לא יהא בכלל ברכה אבל אכתי קללה לא משמע אף אם נימא מכלל לאו אתה שומע הן עיין שם שדחק עצמו בזה וכו' וכו', עיכ"ל, עי"ש בארוכה.
ובהמשך כתב וז"ל: היינו דקאמר דלא קשה לרחב"ג מהא דכתיב "אם בחקותי תלכו ואם בחקותי תמאסו" משום דהו"א דאם בחקותי תלכו ברכה ואם לאו לא ברכה ולא קללה, משום דכל הברכות המיועדות להם אם ילכו בחקותיו הם למעלה מן הטבע גבוה ונשא מאוד ממערכת השמים. ואף אם מצבא מערכות השמים מיועד ח"ו להיות קללה ע"פ תבל, המה לא יחתו מזה, כי הוא יתברך חלקם וצור גואלם המביט אל כל מעשיהם הטובים ומשלם להם כפעלם הטוב. ולא יתנם לכל צבא השמים למשול בם כאשר עשה לכל הגוים אשר לא באו בבריתו. אך הוא בעצמו יפתח להם את אוצרו הטוב ועינו יתברך על ארצם מראשית השנה עד אחרית השנה לטובה אם בחקותיו ילכו. וע"ז אמר דאי לאו קרא דאם בחקותי תמאסו בודאי דה"א דאם בחקותי תמאסו לא קללה ולא ברכה היינו דיפסידו הברכה שהובטחו לקבל מידו יתברך אשר למעלה ממערכות השמים. אבל קללה נמי ליכא היינו שלא יפסידו חלקם משאר האומות ויהי' השפעתם ממערכת השמים באמצעות המערכות ויהי' בית יהודא ככל הגוים תחת השמש והירח והכוכבים וכל צבא השמים אשר חלק אותם ה' לכל העמים תחת כל השמים. ואף שלא קיימו תנאם בברית קיום התורה מ"מ לא הפסידו חלקם עם שאר האומות כי לא נופלים הם מהם. וכמו היורש שלא נתן מאתים זוז ולא זכה ליטול שדה המובחרת שנתייחד לו עכ"ז לא הפסיד חלקו עם שאר אחיו לחלוק בשוה עמהם. כי אף שלא קיים התנאי ולא נתייפה כחו ליטול חלק יפה מהם אבל אכתי לא נגרע כחו להפסיד חלקו. וקמ"ל קרא וכפילא דאם בחקותי תמאסו קללה. היינו שמיועדים ח"ו לכל הקללות והתוכחות האמורים בתורה יותר משאר העמים. מפני שכל העמים נטלו חלקם בצבא מערכת השמים והם הפסידו חלקם מהם לגמרי ונסתלקו מהם ואבדו זכותם ולא יורק עליהם ברכות צבא השמים כי אבדו זכותם ע"י שהגיעו כל ברכות המערכה לכל העמים אשר זכו בה ע"י הסתלקות ישראל מהם ובחירתם להם החלק הטוב והיפה אשר מעל לכל צבא השמים. וכאשר בחקותיו ימאסו לא מבעי כי אין להם אגרא והפסידו חלקם היפה אלא אף דינא שאין להם חלק בהשפטות מערכת השמים ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן. וכמאמר ר"י בן זכאי בכתובות (דף ס"ו) אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רש"מ כו'.
ובזה מיושב קושית הר"נ בהא דאמרינן דלמ"ד דאית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אם אמר אל יכך ויברכך נשמע קללה אם לא יעיד. ובקדושין אמרינן דאי לאו קרא הו"א לא דינא ולא אגרא. ולפי דברינו א"ש ולא קשה מידי דודאי אי לאו דכתיב "אם בחקותי תמאסו" לא הוי נשמע קללה מכלל אם בחוקתי תשמעו דהו"א דלא הפסידו חלקם עם שאר האומות ואין כאן קללה דלא גרעי משאר אומות עמי הקדם המושפעים מצבא השמים. אבל השתא דכתיב "אם בחוקתי תמאסו" קללה והפסידו חלקם עם שאר האומות. ממילא אם אמר יברכך אם תעידוני נשמע מזה קללה אם לא יעיד למ"ד לא בעינן תנאי כפול כיון דניטל ממנו ברכת ה' הרי הוא בכלל קללה, אחרי שהפסידו בני ישראל הצלחות מערכות השמים, עכ"ל ועיש"ע.
[3] הזכרנו בהערות לעיל את דברי הזוה"ק, לפיו העוסק בעסק התורה והמצוות, אינו נמצא תחת שליטת מערכת המזל. ואולם בארץ ישראל, כפי העולה מדברי הרמב"ן, כל עוד לא חוטאים בחטאים חמורים, כחטא העריות, אין המזל שולט על יושביה.
[4] ואלו דברי רבנו בחיי (ויקרא כ, כד): "ואני אתננה לכם. בשלש מלות אלו יבאר הכתוב כי השם המיוחד יבטיח לתת הארץ המיוחדת לישראל שהם עם מיוחד, זהו שאמר: "ואני אתננה לכם", כי הארץ ההוא ארצי ואתם עמי ביחוד, לא השלטתי עליכם שום כוכב ומזל, גם לא מלאך ושרף, כי אתם לחלקי, לא לחלקם, ואני לאלהים לכם, לא לעו"ג, רק אני להם אלהי האלהים. כך פירש הרמב"ן ז"ל, ואף על פי שאין זה לשונו זאת היא כוונתו", עכ"ל.
[5] דניאל י, כא.
[6] וראה עוד בדבריו בפרשת משפטים ובפרשת פנחס.
[7] וי"א: אלטבי.
[8] תענית י, א: תנו רבנן: ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר (משלי ח') "עד לא עשה ארץ וחוצות". ארץ ישראל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר (איוב ה') "הנותן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות". ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר (איוב ה') "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'. ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'. משל לאדם שמגבל את הגבינה, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.
[9] והאברבנאל כתב שם בהמשך דבריו שם וז"ל: "והנה המלאך הזה אשר זכר, היה הכוונה בו שכל נבדל ינהיגם בדעתו ובחירתו, לא שיהיה במדרגת הכלי, אלא במדרגת המנהיג הפועל שינהיגם במקום הקב"ה כל הימים שילכו במדבר עד בואם אל ארץ נושבת אשר ה' דורש אותה. והבטולים שזכרתי לדעת הזה הנה התירם הוא בזה הדרך. אם הא' והוא היות העם הנבחר שוה לשאר האומות בלי יתרון כלל באותם הימים שתהיה הנהגתו. אומר שגם באותם ימי המדבר היתה מעלת ישראל עם המלאך הגואל אותם ביתר שאת ויתר עז משאר האומות וזה אם מצד המנהיג ואם מצד ההנהגה. אם מצד המנהיג לפי שהמלאך השלוח לישראל היה העלול הראשון היושב ראשונה במלכות ששמו כשם רבו משפיע ביתר השרים כלם. אמנם מנהיגי שאר האומות היו העלולים האחרונים המושפעים ממנו. ואם מצד ההנהגה, כי הנה שאר המלאכים תהיה הנהגתם לאומותיהם כפי טבע הארץ ושעות תולדותיהם מהמערכה השמימיית. אמנם המלאך השלוח לישראל ינהגם על פי התורה צוה לנו משה וכפי מה שיקיים כל אחד מהם חוקי האלהים ותורותיו, ככה תהיה הצלחתם אף על פי שינגד לענין הטבעי והמערכת השמימיית ותהיה ערך הנהגתו לקיום המצות כערך שאר השרים למערכה השמימיית כי כמו שהם ישיבו את המונהגים שלהם אל אשר יהיה שמה רוח המזל והמערכה, ככה המלאך המנהיג לישראל ינהיגם כפי מה שיקיימו התורה ומצוותיה, ולכן היה המלאך ההוא העלול הראשון שיוכל לשנות בחכמת בוראו סדרי המערכה השמימיית. ואמנם הב' מענין השגחה הפרטית כפי פרטי הפעולות שיראה סותר אל היותה ע"י אמצעיים התירו הוא כי אם הפקיד הקדוש ברוך הוא מלאכיו משרתיו עושי רצונו על עם ועם להנהיגם על מעשיהם כבר נאמר בהם שהם מושגחים בהשגחה פרטית. והנה המלאך השלוח לישראל היה להנהיגם על פי התורה והמצות ולכן היו תמיד בהשגחה פרטית ממנו יתברך ועל ידי אמצעי. ואמנם המלאך הבא ליהושע היה משתדל לבקש תחבולות לעשות בהם מלחמה ליריחו בחשבו שילכדה בחוזק ידו לכן בא אליו המלאך להודיעו שלא יהיה הדבר כן כי ה' ילחם להם ולא הוא ולזה אמר של נעלך מעל רגלך רוצה לומר הסר המחשבות החומריות מלבך כי אין המלחמה הזאת אנושית תצטרכו בה לקשת וחנית וכידון אבל היא אלהית שהעיר תלכד בדרך נס ותהיה חרם לה' ודבר קדוש. וזה הוא כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא", עכ"ל ועי"ש בארוכה.
[10] עי' ספרי האזינו פיסקא קטו.
[11] ראה באדרת אליהו להגר"א, פרשת וזאת הברכה. ס' רינת יצחק, שם. ביאורי בית משה על ספר בית אלוקים, שם.
[12] ראה רד"ק יחזקאל לו, ל.
[13] וע"ע במלבי"ם נחמיה ט, ח.
[14] ראו בשו"ת הרשב"א ח"ה סימן מח, ובהרחבה בדברי הקדמונים, המובאים בס' האיצטגנינות באספקלריה של תורה חלק א פרק ח.
[15] וכן מצינו בדברי הילקוט ראובני (פרשת עקב וכן בערך מזל) בשם דרשות אבן שועיב, וז"ל: "רבים שאלו בכאן הבטיחה התורה בבני חיי ומזוני בשכר מצות דכתיב פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' והסיר ה' ממך כל חלי והאיך אמר רבא בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, וי"מ כאן ביחיד כאן בצבור כמ"ש "כה' אלהינו בכל קראנו אליו". וא"ת והא חזקיה יחיד הוא וכתיב והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה שאני מלך כצבור דמי וי"מ כאן בא"י וכאן בח"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל", עכ"ל.
[16] ואמנם לא מצינו כן בדברי הרמב"ם, ובפרט שהרמב"ם התנגד לכל ענייני המזל והשפעתו, וכפי שהארכנו בזה בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א, וצ"ע.
[17] וע"ע תפארת יהונתן במדבר יג, ג.
[18] בשו"ת יד אפרים סימן ו הביא את דברי השו"מ ושאר פוסקים שעסקו בנדו"ד, והוא מוסיף וכותב כך:
והנה בהרבה דברים מוצאים אנו, שזכותה של א"י עומדת לתושביה, והיא מהוה להם מקור ברכה והשראה, כמו: א) בשהה עשר שנים ולא ילד יוציא את אשתו וישא אחרת (יבמות ס"ד), "אבל אם נכנס אחרי כן לא"י אין ישיבת חו"ל עולה מן המנין, ונותנים לו עשר שנים מזמן ביאתו לארץ, ואולי בזכות הארץ יבנה" (טור אה"ע סי' קנ"ד בשם הרמב"ם), ועיין ר"ה (ט"ז ב') "זכותה דארץ ישראל היא דאהניא להו" לאברהם ושרה שנפקדו. בענין זה עי' חכם צבי (סי' מ"א), נוב"י קמא (אה"ע סי' א') ותנינא (אה"ע סי' ק"ב), ודעת הרבה פוסקים להלכה ולמעשה, דהך דינא דעשר שנים לא שייך בחו"ל, משום דעוון חו"ל גרם דלא ילדו. וברש"י יבמות שם "דילמא משום עוון חו"ל הם עקורים". הרי דזכותה של א"י עומדת לכל איש ואשה שיזכו להוליד בנים.
ב) בענין אחר, עיין ערכין (ל"ג א') דעזרא בעי רחמי על יצרא דע"ז וביטלו, ומקשה הגמרא, למה יהושע לא בקש על כך "בשלמא משה לא בעי רחמי, דלא הוה ליה זכותיה דארץ ישראל, אלא יהושע הוה ליה זכותיה דא"י אמאי לא בעי רחמי, והיינו דקא קפיד על יהושע". ג) סגולותיה המיוחדות של א"י, היא להאריך ימי בניה ובנותיה, וכן היא הבטחת התורה: למען יאריכון ימיכם וימי בניכם על האדמה, על כן ר' יוחנן כשראה שגם בני בבל מאריכים ימים "תמה ואמר, למען ירבו ימיכם על האדמה כתוב" (ברכות ח' א'), עד ששמע שיש להם הזכות של לימוד התורה יומם ולילה. ד) בימי המבול זכו, לדעת רבי יוחנן, בני ארץ ישראל שהמבול לא ירד שם (זבחים קי"ג א'). ה) זכותה של א"י עומדת גם למי שנדון ונגמר דינו בחו"ל וברח לא"י, סותרין את דינו "מפני זכותה של ארץ ישראל" (מכות ז'), וברש"י "אולי תועיל זכותה של א"י למצוא לו פתח הצלה", וכן כתב הרמב"ם (הל' סנהדרין פי"ג ה"ח). ועי' תשו' תשב"ץ (ח"ג סי' רפ"ח) דעליה לא"י מוסיפה הרבה זכויות לאדם.
לסיכום: חוץ מכל הקדושות והזכויות של א"י, עומדת זכותה של א"י לתושביה שיזכו לאריכות ימים, לבנים, שתתקבל תפילתם, לזכות בדין וכו', בודאי ע"כ שזכותה של א"י עומדת גם לנשים שלא יהיו קטלניות ח"ו, ושבעליהן לא יענשו חלילה במזלן ובגללן. בתשו' "עטרת יהושע", בדבר היתר קטלנית בא"י, מתנה הוא היתר זה משום דבזמננו מצווה היא לדור בא"י, ואין חשש משום שומר מצוה לא ידע דבר רע.
[19] בבא בתרא עד, א.