סיפורים לכבוד שבת
והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בחמישי, 09 יולי 2020 13:07
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 485
מסופר על הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, שכאשר דיבר פעם בליל שבת על הנושא "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה... והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה" (אבות ב,א) ניגש אליו יהודי ושטח לפניו את סיפורו על הנושא הנדון וכה היו דבריו:
כשהבולשביקים (הלבנים) ברוסיה השתלטו על המדינה אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה זה לראשונה מזה שנים רבות שהיהודים נהנו מחופש ושמחו. התעשרו במיוחד יהודים שנתמזל מזלם להיות בעסקי יהלומים ותכשיטים. אני עצמי הייתי בעסקי היהלומים. כל בוקר הייתי במשרדי בבורסת היהלומים בשעה שמונה, והייתי עסוק כל היום.
בוקר אחד היה בכוונתי להגיע למשרד מוקדם. מזוודת היהלומים והתכשיטים היתה איתי כרגיל, אך כשהלכתי שמעתי מישהו צועק: עשירי! עשירי! סובבתי ראשי וראיתי אדם עומד בפתח בית כנסת זעיר, ומחפש עשירי להשלמת מנין, והוא צעק לעברי וקרא לי לבוא להשלים מנין. חשבתי שיש לי מעט זמן, ונכנסתי כדי להיות העשירי, אך כשנכסתי ראיתי שהיו שם רק שלושה אנשים מלבדי, ומלבד האדם שקרא לי אשר שוב עמד בדלת וחיפש עשירי...
מה זה - טענתי לעברו - אני לא עשירי, אני חמישי. זה יקח כל הבוקר להשיג עשרה אנשים.
אל תדאג - ענה לי - יהודים רבים עוברים ברחובות אלה כל בוקר. מתוסכל מזה שהוא לכד אותי, התחלתי לומר תהילים. במשך עשר דקות הוא השיג עוד אדם אחד.
פניתי לעזוב, אך הוא התחנן: הקשב, זה היארצייט של אבי, עלי לומר קדיש בבקשה השאר, אני מנסה לארגן מנין במהירות. איני יכול להשאר עוד - מחיתי - אני חייב להיות במשרדי בשעה שמונה ועכשיו כבר שמונה.
הוא אמר לי בתקיפות: הקשב, אינני נותן לך לצאת, יש לי יארצייט, עלי לומר קדיש, ברגע שיהיו לי עשרה אנשים נתפלל ותוכל ללכת.
לא רציתי להרגיזו יותר ובלית ברירה חזרתי לתהילים, חלפו עוד עשר דקות והוא הצליח לגרור בצווארונם עוד שני אנשים. שוב התחלתי להתקדם לעבר הדלת, והפעם הצביע לעברי ואמר: הקשב עכשיו, אילו היה יארצייט לזכר אביך היית רוצה שאני אשאר, נכון? והייתי נשאר! אז עכשיו אני רוצה שאתה תעשה את אותו הדבר בשבילי... זה שהצביע לעברי, והטענה איך הייתי מרגיש במקומו, גרמו לי פתאום להרגיש אחרת לגבי המצב. הסכמתי כבר שחלק מהבוקר ומתוכניותי במשרד ילכו לאיבוד, יהיה מה שיהיה - אשאר.
בערך בשעה שמונה ושלושים השיג לבסוף את כל המנין, חשבתי שיגיד משנה וקדיש, אך לא! הוא התחיל מראשית התפילה. חסר סבלנות הבטתי בשעוני, וחשבתי שלא אגיע למשרדי עד הרבה אחרי השעה תשע. מספר פעמים הסתכלתי סביבי לראות אולי הגיע עוד מתפלל, כך שאוכל לצאת משם ובכל זאת ישאר לו מנין, אך לא היה לי "מזל" כזה! הייתי תקוע שם עד שסיימו להתפלל.
כשסיימנו הודה לנו מאוד, הגיש עוגה וויסקי ואז נתן לנו לעזוב. התחלתי לעשות את דרכי למשרד, נושא את מזוודתי מלאת התכשיטים, כשהגעתי למרחק שני בניינים ממשרדי, אץ לעברי אדם שהכרתיו כשהוא מנופף בידיו בבהלה. מהרו להסתלק מכאן! - צווח לעברי בפראות. הבולשביקים השתלטו היום על הממשל, כמה מהם באו והרגו יהודים בבורסת היהלומים, ועכשיו הם עסוקים באיסוף השלל, הימלט על חייך. אני אכן נמלטתי על נפשי, הסתתרתי במשך כמה ימים וכפי שהינכם רואים יכולתי לצאת מרוסיה. אתם בודאי מתארים לעצמכם מה היה קורה לי, אילו הייתי עוזב את המנין מוקדם...(לקח טוב)
(תורת הפרשה)