מגיעים לבית הכנסת בערב שבת לתפילת קבלת שבת וערבית, בשבת בבוקר לתפילת שחרית ומוסף, ובשבת בצהרים או אחר הצהרים לתפילת מנחה. שעות התפילה מפורסמות בבתי הכנסת השונים
קיבלתם על עצמכם שמירת שבת קודש? מזל טוב! השבת היא מקור הברכה וזכות השבת תגן בעדכם בכל אשר תפנו תוכלו לשלוח שמות לקבלת ברכה של רב צדיק מגדולי ישראל למייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
שלב שישי: לימוד הלכות שבת
.מחליטים ללמוד בלי נדר כל יום שתי הלכות מהלכות שבת, לפי סדר
אני פתאום שומעת ורואה צרורות של ירי, שורה של מחבלים... פחד אימים. ואני מרימה את העיניים לבורא עולם, ואני אומרת, זה אני, הילדים שלי ובורא עולם. ואני מבטיחה ומקבלת את עצמי שהשבת שלי תהיה שבת קדושה. ובאותה שניה שקיבלתי על עצמי, הם פשוט פסחו על הבית שלי. אין לי הסבר אחר!
היינו אמורים לצאת למסיבה חמישה חברים. אני שומר שבת. היינו אמורים לעלות עם אוטו מאילת. בסוף זה יצא לשבת, ובגלל שבת לא יצאתי, וברוך ה' ניצלתי. החברים שנסעו שלושתם נרצחו, ובחורה אחת שהיתה איתם חזרה בחיים ברוך ה'. "כי אשמרה שבת א-ל ישמרני" חברים, תשמרו את השבת! שבת זו לא מצוה - זה אות בינינו לבין הבורא - זה מעבר למצוה!!!
"היה לבת שלי נס גדול, הקב"ה שמר עליה, והכל בזכות השבת", שיראל אגמון מספרת את הדברים בקול חנוק מדמעות. "בתי הילה הייתה אמורה להיות במסיבה בקיבוץ רעים, בה התרחש בשבת הטבח הקטלני. אני עצמי מתגוררת באזור הצפון, אך הילה היא חיילת משוחררת שעובדת באילת. מסתבר שבשבועות האחרונים היה שם פרסום ענק על המסיבה ברעים, וחברים רבים שלה מהעבודה החליטו להצטרף. גם הילה נסעה למסיבה שהתחילה כבר ביום חמישי. היא הגיעה עם עוד כמה חברים והייתה שם עד יום שישי בצהריים, אז היא הודיעה לחברים שהיא עוזבת הכל וחוזרת לאילת".
קולה של שיראל נשנק וקשה לה להמשיך בשיחה. "הילה עזבה את המסיבה כי היא רצתה לשמור שבת. זו החלטה שהיא קיבלה על עצמה לפני בערך שבועיים, כשהשתתפנו שתינו בשבת של חיזוק בירושלים. אני זו שהמרצתי אותה להצטרף לאותה שבת. במשך השנים האחרונות אני מתחזקת ומתקרבת ליהדות, ושכנעתי אותה שיהיה לנו נחמד ביחד. הילה הצטרפה אליי וגם נכנסה לחלק מההרצאות שאחת מהן הייתה הרצאתו של הרב שניר גואטה. הרב שניר דיבר על כך שכדאי שכל אחד ייקח על עצמו חיזוק במשהו קטן, אפילו לתקופה קצרה. הדברים נכנסו לליבה של הילה, וכשיצאנו משם היא הודיעה לי שהיא מקבלת על עצמה לשמור שבת במשך החודש הקרוב".
שיראל מדגישה כי לכאורה לא הייתה שום סיבה שהילה תעזוב את המסיבה, אבל ביום שישי, כבר בשעות הבוקר, היא צירפה אליה לרכב את חבריה ויחד הם חזרו לאילת. "השבת שמרה לא רק על הילה, אלא גם על החברים שלה", היא מתרגשת.
ויש גם פרט נוסף מפעים בכל הסיפור הזה: "במוצאי שבת התקשר להילה ידיד שלה ושאל אותה בפחד גדול מה שלומה. הסתבר שהוא חלם עליה בליל שבת וראה אותה במסיבה ולאחר מכן במצב הכי גרוע שיכול להיות. במשך כל השבת הוא חרד מכך שהולך לקרות לה משהו נורא, וכל זה בזמן שהוא בכלל לא ידע על כך שהיא הייתה אמורה להיות במסיבה. אין שום הסבר אחר לכך שנעשה לה נס עצום בזכות השבת. הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים והוא שמר עליה מכל רע".
שוחחת עם הילה אחרי המסיבה?
"בוודאי ששוחחנו, אבל לא נפגשנו, למרות שהדבר שאני הכי רוצה בעולם הוא לחבק אותה. להילה קשה לדבר. חברים רבים שלה נרצחו או נפצעו במסיבה, והיא בעצמה לא מעכלת את מה שקרה, היא המומה לגמרי, אך מרגישה שיש פה השגחה ענקית של בורא עולם. כעת אני מקווה שהיא תמשיך בשמירת השבת, מתוך הבנה ברורה שהשבת שומרת עלינו ומצילה את חיינו".
משי מספרת: לפני חודש בערך היינו בסמינר בירושלים שדיבר על שמירת השבת וכמה שזה חשוב. החלטנו לקחת על עצמנו שמירת שבת, נטו בגלל שרצינו לשמור את השבת, וכך השבת שמרה עלינו. דווקא בגלל ההתעקשות הזו ניצלנו.
בן דוד שלי שמעון "ירד מהדרך" ועזב את הבית בגיל ממש צעיר. בשישי האחרון פגשתי אותו במחניודה שאלתי אותו איפה הוא בחג והוא אמר לי שחברים שלו נוסעים לאיזו מסיבה אבל הוא החליט להישאר בדירה. בזמנו לא הבנתי למה הוא לא נסע איתם אבל סבבה.
שלושה חברים של שמעון ירדו לפסטיבל נובה בעוטף עזה. אף אחד מהם לא חזר. על שני לוק כולכם שמעתם... הידיעה המחרידה נחתה על שמעון דרך הסרטונים המזעזעים שהופצו ברשת...
שני החברים הנוספים נעלמו כלא היו. לא זמינים בטלפון ובוואטסאפ ולא מופיעים באף תמונת אימה, סרטון או רשימת נרצחים וחטופים... רק אחרי יומיים מצאו את גופתו של אחד מהם. שמעון הצטרך להתמודד עם העובדה שחברו הכי טוב נרצח בדם קר ובאכזריות שהקשתה על זיהוי הגופה.
אז התקשרתי אליו לעודד ולנחם אותו קצת... ואז הוא מספר לי שמי שהצילה אותו זו השבת...
בדיוק שבוע לפני הטבח שמעון עשה תאונה עם הרכב שלו. הוא חשב וניסה להבין למה זה קרה לו והגיע למסקנה שזה סימן משמיים. הוא החליט שלא ליסוע בשבת יותר... כשהחברים ניסו לשכנע אותו להגיע איתם למסיבה הוא נשאר איתן בהחלטה שלו שהוא לא נוסע בשבת. יותר מששמר שמעון על השבת השבת שמרה עליו.
היתה זו שבת בבוקר, בסביבות שש ורבע בבוקר. משה מגיע לתחנת דלק אלונית, קבע שם עם חבר. בסביבות שש עשרים ושבע קורא להם המתדלק: צבע אדום, כנסו פנימה. הם נכנסו לתוך תחנת הדלק, ושמעו עוד ועוד צבע אדום. היה ריח של משהו מוזר באויר. אחרי כמה רגעים, דקה שתיים, החלו לשמוע יריות מנשקים אוטומטיים, והם רואים שני טנדרטים של טויוטה, עמוסים באנשים שצועקים "אללה הוא אכבר". כמה דקות אח"כ הגיעה נערה בריצה ומזהירה: יש מחבלים שיורים! באותו רגע הם התעשתו וקיבלו החלטה להיכנס לתחנת דלק ולנעול את הדלת. דלת התחנה היתה דלת זכוכית, ובמצלמות האבטחה רואים האנשים הנצורים את המחבלים מסתובבים, עם נשק אוטומטי, טילים ורימונים, ומחפשים לרצוח. הם ישבו מבוהלים, מרגישים שאלו הם הרגעים האחרונים של חייהם. ואז התקרבו המחבלים אל דלת הזכוכית, ובעטו בה, אבל לא הצליח לפתוח. הם ניסו לירות על דלת הזכוכית: והיה מעצור בנשק. בא מחבל נוסף, הר אדם, בריצה, בועט במשקוף של דלת הזכוכית - ולא מצליח לפתוח.
הנצורים, שנים עשר במספר, הבינו שזה הסוף, והחלו לזעוק בתוך ליבם "שמע ישראל", להתפלל לרחמים, ולשלוח הודעות פרידה לבני משפחותיהם. ורק בחורה אחת לא שלחה הודעות למשפחתה. בחורה שהיא שומרת שבת.
ניסו להניע אותה מכך, והיא עומדת על שלה. היא שומרת שבת ולכן לא תיגע בפלאפון, יהיה מה שיהיה. מסביב פחד אלקים, המחבלים כבר מול הדלת, יריה אחת והם פורצים אותה, אנשים מבינים שאלו רגעי החיים האחרונים - - - והיא - בת ישראל - בפלאפון לא נוגעת.
שבת היום. ואז, לפתע פתאום, הסתובבו המחבלים אחורה, נכנסו בחזרה לטנדרים, ועזבו את התחנה. נס גלוי. הנצורים נותרו במקום 11 שעות, עד שבשעות הערב חולצו בידי חיילי צה"ל וחזרו לבתיהם בריאים ושלמים, ללא כל פגע. אין לזה הסבר, אומר משה, זו יד ה'! ה' הציל אותנו.
ההצלה המופלאה בזכות הקבלה:
בזכות ג'ריקן דלק:
סיפורן של שלום והגר: מספר אבי בן ישראל, ארגון "ושמרו":
שרון, בעלה ושלושת ילדיה ישבו בקיבוץ בארי בממ"ד כשהמחבלים מרססים מבחוץ. שלחה הודעה לחברתה: הגר, תתפללי עלי, תקראי עלי תהילים! תתפללי לאלקים שנצא מהתופת הזו! אני קוראת בשבילך 10 פרקי תהילים. בהמשך, שלחה שרון להגר הודעה: אנא, תדליקי בשבילי נר! אמרה לה, שבת, אני לא מדליקה אש. שרון נשבעה באותו רגע שאם היא יוצאת מהתופת, היא מבטיחה לשמור שבת. ואמנם היא וכל משפחתה ניצלו ללא פגע!! הם ניצלו! ושרון הגיעה אל ארגון "בשמרו" כדי לקבל ציוד לשמירת שבת.
ארגון "ושמרו" מחלק ציוד לשמירת שבת. השבת: להצלת עם ישראל. לקבלת ציוד ולתרומת ציוד: התקשרו למספר: 03-6956066
סיפורה של ליז:
"שלום לכולן.
קוראים לי ליז, אני חיילת באוגדת עזה ורציתי לספר לכן את הסיפור שלי.
לפני חודשיים החלטתי שאני מקבלת על עצמי לזרוק לפח את כל המכנסיים הקצרים שלי, את כל החולצות הקצרות שהיו לי והייתה לי מחשבה חזקה גם כן להתחיל לשמור שבת, אבל ניסיתי כמה זמן ולא הצלחתי.
לאט לאט התחלתי להתלבש קצת יותר צנוע ולאחר מכן גם הצלחתי לשמור את השבת כמו שהיא.
וכפי שאמרתי אני חיילת באוגדת עזה, ליד המקום שהיתה בו המסיבה.
אמי מאד רצתה שאהיה בסוכות בבית, אז בראש השנה נשארתי בבסיס, כדי שזה יתאפשר. באותה שבת המדוברת שלמרבה הצער בטח כולכן שמעתן עליה חדרו המחבלים לבסיס שלי, איפה שכל החברים שלי...
50 מהחברים שלי נרצחו בדם קר, 10 מחברי נלקחו לשבי בעזה. אני מכירה את כל הבנות ואת כל הנרצחים, אני יושבת ובוכה עד היום.
כשהבנתי מה עברו החברים שלי, הבנתי שבזכות שקיבלתי על עצמי קבלות לשנה החדשה לשפר את הלבוש שלי, ללבוש יותר חצאיות ארוכות, לשים חולצה ולא גופיה והתחלתי לשמור את השבת, אין לי ספק שה' שמר עלי, שה' הקדים לי תרופה למכה!
אני רוצה שבאמת תלמדו מזה שברגע שאנחנו שומרים את השבת, השבת שומרת עלינו! וזה מה שהסקתי מהמקרה הנוראי שקרה לי. אני רוצה להודות לה', תודה לבורא עולם ששמר עלי והציל אותי בזכות הצניעות ובזכות השבת!"
(סופר ע"י בעלת המעשה)
◇ הבטחתי לפרסם ואני מתרגשת לקיים.
אחי נמצא תורם מתאים למח עצם (סיכוי של אחד למיליון!).
התרומה הייתה בהרדמה מלאה ולקח לו זמן להתעורר מעבר למה שהרופאה אמרה. התחלנו קצת להלחץ, אמרתי לעצמי אני אשמע קו הישועות ובעז"ה אפרסם את הישועה. כעבור 2 דקות נפתחה הדלת ואחי יצא כשהוא ערני וב"ה הכל עבר בהצלחה! תודה לה' ולכם על הקו המדהים!!
סיפור מצמרר
באחת המשפחות בעוטף עזה, אחד מבני הזוג חזר בתשובה והשני לא, ויש להם כמה ילדים. הם החליטו להישאר לגור בישוב החילוני, אבל מכיוון שהיה קשה להם לשמור שת את השבת, הם היו נמצאים בשבתות במקומות אחרים.
בשמחת תורה, האישה היתה ערב לידה, והם החליטו להישאר בישוב. הם גם הזמינו אליהם אורחים לחג.
ואז הגיעו הרוצחים אל הישוב שלהם ופצחו במסע ההרג הנתעב - אבל דילגו על הבית שלהם.
מאוחר יותר, כשבדקו ברישומים של הרוצחים, מצאו פירוט מדוקדק על כל התושבים, ועל ביתה של המשפחה הזו היה כתוב "לדלג. הם לא נמצאים בשבת", היות ובכל שבת הם היו נוסעים מהישוב.
סיפור הצלה נדיר, ושאלה הלכתית בצידו, הגיעה למרן פוסק הדור הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אשר בימים אלה של ימי המלחמה, שולחנו מוצף ללא הרף בשאלות קשות ומורכבות, נדירות וחריגות, הזקוקות להכרעה מיידית של הרב, הסיפור המיוחד הובא בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' היוצא לאור ע"י כולל 'בית דוד' בחולון:
היהודי, תושב אחד היישובים בעוטף עזה, חזר בתשובה לפני כמה שנים, והיה מקורב למורו ורבו זצ"ל שהיה אחד מצדיקי הדור [שם היהודי ושם רבו לא נחשפו לרבים מכמה סיבות, אך הוצגו לפני עמוד ההוראה ע"י בעל המעשה], רבו עודד אותו להמשיך לגור באותו יישוב ולא לעבור דירה.
והנה, בליל שמחת תורה שחל בשבת, הוא רואה בחלומו את רבו שמגיע ומצווה עליו: "תקח הרגע את אשתך ואת ילדיך, ותעזוב את המקום, זה מקום סכנה". היהודי הנ"ל מספר לפוסק הדור, כי הוא אינו אדם שנבהל מחלומות, ובפרט כשזה כרוך בנסיעה בשבת, לא עלה על דעתו להישמע לחלום, ולכן התהפך לצד השני ונרדם שוב.
אך הנה שוב הגיע אליו רבו בחלום, והחל פשוט לחנוק אותו, בעודו צועק עליו "תעזוב הרגע את המקום, זה מקום סכנה". הוא התעורר משנתו שטוף זעה, וחש על צווארו את החנק, לקח לו כמה זמן להתאושש, ומיד העיר את אשתו וסיפר לה את אשר אירע, יחד החליטו כי אמנם מדובר בחילול שבת, אך הם מרגישים שזהו חלום אמת, ולכן העירו את ילדיהם, נכנסו לרכב וברחו מהיישוב.
ואכן תוך כדי השבת, ובפרט לאחר שמחת תורה, נודע להם על הטבח הנורא שאירע בדרום ובפרט ביישוב בו גרים, כאשר הם ניצלו באופן נדיר ורבים משכניהם נרצחו או נשבו רח"ל. התברר שרבו שכל השנים אמר לו לגור שם ולא לעזוב, שמר עליו מלמעלה גם בזמן סכנה, והחלום היה אמת, והנסיעה הזו הצילה את חייו.
כעת בא אותו יהודי למרן הגר"י זילברשטיין, ושאלתו בפיו, האם אכן נהג כדין שחילל שבת על סמך חלום שהוא הרגיש שזה חלום אמת, או שמא אסור היה לו לנהוג כן.
פוסק הדור מאריך בסוגיא זו, ראשית הוא מציין כי החיד"א בספרו 'שם הגדולים' (מערכת גדולים, אות א, סימן קצט) מספר סיפור דומה, כאשר אביו של הרא"ש נגלה לאלמנתו בליל שבת והורה לה לברוח כי מחר יהרגו את כל היהודים במקום ההוא, וכך עשתה ואכן חייה ניצלו, אך שם מדובר שניגלה אליה בהקיץ ולא בחלום וגם לא חיללה שבת באיסורי תורה ממש, ויתכן שדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ולא יהיה מותר לחלל שבת על סמך חלום.
לאחר מכן האריך מרן הרב זילברשטיין האם לפי דעת תורה צריכים להתייחס לכל חלום, והאם יש ממשות בחלום, וציין כי יש בכך סוגיות סותרות מכמה מקומות בש"ס, והביא מדברי המפרשים שישנם כמה סימנים לדעת האם החלום שהוא חולם הוא חלום אמת או שזהו סתם בלבול הדעת, כאשר חלק מהסימנים הם אם החלום נוגע אליו עצמו והוא מפחד וחושש מזה, וכמו כן שהוא חלום בלי גוזמאות אלא דברים שיתכן במציאות, וכאשר מתעורר מרגיש התפעלות מהחלום.
בסוף הדברים מכריע פוסק הדור כי לפי כל הסימנים שנתנו לנו רבותינו, החלום היה חלום אמת, ולכן מדין ספק פיקוח נפש, היה חייב לקום ולברוח גם בשבת, וטוב עשה שנסע בשבת למקום מבטחים.
דבר החלום והשאלה ההלכתית בצידה מסעירה בימים אלה את הציבור החרדי, כאשר נס ההצלה הזה מצטרף לניסי הצלה רבים ומיוחדים שהיו למאות ואלפים, איש איש וסיפורו, אך דומה שסיפור חריג זה בהחלט נדיר באופיו, ובשאלה ההלכתית המתלווה אליו.
מירב ברגר, אימה של החטופה אגם ברגר הצפויה להשתחרר מחר משבי חמאס, פנתה בבקשה לכלי התקשורת שלא יחללו שבת בסיקור חזרת בתה.
"אנחנו מחכים בכיליון עיניים לבנות שלנו. אנחנו גם יודעים שככל הנראה זה יקרה בשבת, ולא סתם האויבים שלנו כנראה מכוונים לכך. לי חשוב, והתעסקתי בזה לא מעט בימים האחרונים, איך אעשה זאת בלי לחלל את השבת", אמרה האם.
היא סיפרה כי התייעצה עם רבנים, כולל רב מרכזי ברבנות הראשית לצה"ל, וקיבלה החלטה להמתין לשובה של אגם מתוך כמה שפחות חילול שבת. "אחכה לאגם בעזרת ה' כשתגיע עם כמה שפחות חילול שבת. מכם אני מבקשת, מי שעוטף אותנו ועושה איתנו את כל כברת הדרך ומגיע לכם הזכות הגדולה בהשבת כל הילדים שלנו הביתה – אם אפשר לא לחלל את השבת.
לא לצלם, לא להצטלם ולחכות לצאת השבת. בצאת השבת אנחנו נצא ויהיה זמן, הרבה זמן, לצלם ולהצטלם", הוסיפה במהלך טקס הפרשת חלה לזכותה של בתה.
בחודש אלול תשפ"ד סיפרה אימה:
"אגם ילדה של אמונה, אני מסתובבת עם חולצה עליה כתוב 'דרך אמונה בחרתי', כי זה השומר מסך שלה בפלאפון. בגיל 16 אגם עושה לוח חזון והיא כותבת שם שסיפור חייה 'אמונה'. ביומן שהיא קיבלה מתנה ממני שבועיים לפני שנחטפה היא כותבת שם שהיא בטוחה שהשם ישמור עליה בכל צעד ומבקשת אהבת חינם".
האם הגיבורה שיתפה על אותות חיים שקיבלה מאגם, מאת שבויות שהיו איתה ושוחררו:
"הן מספרות שעיניה נשואות לשמיים כל היום
כי היא מתפללת לבורא עולם,
היא רעבה אבל מברכת על האוכל.
בשבת היא מסרבת לבשל לשובים שלה כי היא לא מדליקה אש בשבת.
