- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בשישי, 26 יולי 2024 04:11
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 225
הֲשָׁבַת גְּמוּל לַמִּדְייָנִים
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם בַּמִּדְבָּר
אַכְזָר מַר וְנִמְהָר
עֲנָנִים כִּסּוּ שָׁמַיִם
מַלְאָכִים לָטְשׁוּ עֵיניַיִם.
אוֹי לָעָם נְקִי כַּפַּיִם
מֵהַתּוֹרָה הִרְפָּה יָדַייִם
נִלְכַּד בְּמַלְכֹּדֶת בִּלְעָם
הֶחָפֵץ לְבַלָּעָם - לַהֲבִיסָם.
וַיֹּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים
נִגְרַר לַחְטֹא חֲטָאִים
בִּבְנוֹת מוֹאָב שָׂם עֵינָיו
לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתָּן חָשַׁב.
אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה
לְהִדָּבֵק לַעֲבוֹדָה זָרָה
לִשְׁכֹּוחַ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן
לְהִיצָּמֵד לְבַעַל פְּעוֹר.
מֹשֶׁה נִיצַּב עַל הַסְּלָעִים
מַקְשִׁיב לְצִוּוּי עֶלְיוֹנִים
הֲשָׁבַת גְּמוּל לַמִּדְייָנִים
הַעֲלָאַת אוֹרָה לַיְּהוּדִים.
הערה: השיר בהשראת פרשת פנחס [חומש במדבר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בשישי, 26 יולי 2024 04:10
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 239
פרשת פנחס - מדוע חשוב לצרור את המדיינים?
מאת: אהובה קליין
הפרשה פותחת במעשהו החשוב של פנחס , אך לא ניתן להתעלם מהקשר של סוף פרשת בלק בה מתואר המעשה הנורא והיכן התרחש ככתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב......"
וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל -קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[במדבר כ"ה. א'- ט']
פנחס זכה לברית שלום - כפי שנאמר: " וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי".[במדבר כ"ה, י'- ט"ו]
בהמשך נאמר:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צָרוֹר, אֶת - הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר". [שם כ"ה, ט"ז, ט"ו]
השאלות הן:
א] מה הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל לחטאם הנורא?
ב] במה הייתה גדולתו של פנחס?
ג] מדוע הציווי האלוקי למשה לגבי המדיינים?
תשובות
הקשר לסביבה בה התיישבו ישראל - לחטאם הנורא.
נאמר: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים...."
בגמרא מסכת [סנהדרין ק"ו] שואלים חז"ל: מהו שיטים?
רבי אליעזר אומר: שיטים שמו [זהו שם מקום]. רבי יהושע אומר: שהתעסקו בדברי שטות.
מהו רפידים? רבי אליעזר אומר, רפידים שמו,
רבי יהושע אומר שריפו [מלשון= רפיון ] עצמן מדברי תורה.
ויש להבין מהו הקשר בין המחלוקת של שיטים למחלוקת של רפידים?
רש"י מסביר: היות ורבי אליעזר ורבי יהושע חלקו מהו לשון "שיטים" מוזכרת גם מחלקותם השנייה - מהו לשון "רפידים"?
אך עדיין יש להבין הרי כמה וכמה מחלוקות בש"ס - בין רבי אליעזר ורבי יהושע, מדוע בחרו חז"ל להביא כאן דווקא את המחלוקת הזאת בין רבי אליעזר לרבי יהושע, למה שמה רפידים?
ניתן לומר ששני מחלקות אלו נאמרו דווקא יחדיו - היות ומחלוקת אחת מסבירה את השנייה - כוונת חז"ל להגיד לנו: כיצד מגיע אדם לעשות מעשה שטות?- התשובה היא: על ידי שהוא מרפה ידיו מן התורה , הרי רק על ידי לימוד התורה אפשר להתגבר על יצר הרע.
כדברי חז"ל [מסכת קידושין]:"בראתי יצר הרע- בראתי תורה-תבלין כנגדו".- אך אם מרפה ידיו מדברי תורה - הוא מגיע, חלילה - למעשה שטות . לכן הופיעו שני המחלוקות יחדיו. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]
דעת מקרא מסביר: בעוד בני ישראל מתוארים על ידי בלעם במעלות טובות – כגון: "מה טובו אהלך יעקב.." לפתע אנחנו מבחינים בירידה מוסרית גדולה של עם ישראל- זונה אחר בנות מואב ונצמד לבעל פעור הם מגיעים לתאוות בשרים.
רש"י מסביר: המקום הזה לזנות אל בנות מואב - בעצתו של בלעם.
לעניות דעתי: מכאן ניתן לראות כיצד ההתרחקות מהתורה והישיבה בסביבה קלוקלת עשויה להשפיע רעה על יושביה. זאת בדומה לסדום שהיו שם אנשים רעים וחטאים וברגע שלוט בחר לגור שם התוצאה הייתה קשה.
גדולתו של פנחס.
אור החיים מציין שלושה שבחים שגרמו לפנחס לזכות בכהונה:
א] קנאתו לה' – בעצמו ולא על ידי שליחים.
ב] קנאתו - הייתה את כבוד ה' בלבד.
ג] הוא פעל בתוך עם ישראל ללא פחד.
החת"ם סופר מסביר: כי פנחס למד את ההתלהבות המתלווה למצווה מתוך התלהבותם של החוטאים לדבר עבירה.
ספורנו מתייחס למילה: "בתוכם"- מכאן שפנחס קידש שם שמים לעיני כל ישראל – ממש כמו שהרשעים חטאו [זמרי בן סלוא וכזבי בת צור] עברו את העבירה - "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" [כ"ה, ו] -"עשה פנחס נקמתו לעיני כולם, כדי שבראותם זה ולא ימחו - יכופר להם על שלא מיחו בפושעים, ובזה השיב את חמתי מעליהם"
רבי יצחק מוורקה אומר: כי מהמילה: "בתוכם"- אנו לומדים שלמרות מה שהתרחש- פנחס נשאר בתוך עם ישראל ולא פרש.
"נתיבות שלום" מסביר: פנחס לקח רומח בידו כשראה שבני ישראל בוכים והסתפקו בבכייה על החטא –כי סברו שאין החטא כה נורא וחשבו שיש באמצעות הבכי לתקן את הפגם ולא הבינו את חומרת העניין- כי יש ללבן באש - פגם כזה, וברגע שפנחס לקח רומח בידו- הוא נלחם בכל רמ"ח האיברים- זה היה התיקון הנכון- ללבן באש את הפגם הנורא בישראל ועל ידי זה פנחס הצית אש של קדושה שהיא שרפה -את אש הטומאה של ישראל וזו הכוונה שפנחס קינא לאלוקים וכיפר על עם ישראל.
ישנו מדרש האומר: כשם שהקב"ה מתעסק בשבחם של צדיקים לפרסמם בעולם כך מתעסק –בגנותם של רשעים לפרסמם בעולם. פנחס - הכתוב פרסם אותו לשבח, וזמרי - לגנאי ועליהם נאמר: "זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב" [משלי י', ז']
ציווי ה' למשה.
נאמר: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צָרוֹר, אֶת -הַמִּדְייָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם...... כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם",
רש"י מסביר : אלוקים פונה אל משה ואומר לו: "צרור.." פרושו: כמו :"זכור ושמור"- עליכם לאייב אותם- כלומר להילחם בהם.
עליכם לאייב אותם- מלשון :
"כִּי אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקֹלוֹ, וְעָשִׂיתָ, כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר--וְאָיַבְתִּי, אֶת-אֹיְבֶיךָ, וְצַרְתִּי, אֶת -צֹרְרֶיךָ". [שמות כ"ג. כ"ב]
כי הפקירו את בנותיהן של ישראל לזנות- כדי להטעות את ישראל אחרי פירוק.
את מואב ה' לא ציווה להשמיד מפני שעתידה רות לצאת מהם!
דעת מקרא מדגיש: את חומרת המעשה. היה זה נוהג מקובל בימי קדם -שבנות יוצאות בעת מלחמה לחפש את קרבתם של אנשי צבא, אך כאן מדובר במזימה מרושעת! בת מחצר המלוכה נשלחה לעשות מזימה זו , היא נתנה עיניה בנשיא בית אב הדבר הזה היווה איום קשה על עם ישראל ונראה שבלעם היה מעורב במזימה הזו- אומנם לא נצטווו בני ישראל מיד להילחם נגד מדיין, כי לפני כן היה צורך לערוך מפקד למטרות אחדות.
ה"נתיבות שלום" מסביר: כאשר ראה בלעם כי אלוקים אינו מאפשר לו לקלל את עם ישראל- כי הוא עם מבורך לפי שהוא דבק בקב"ה,
הייתה לבלעם עצה להכשיל את ישראל בשני חטאים: עבודה זרה- בעל פיעור. וזנות בנות מואב. והבין שעל ידי זה יצליח לגרום פירוד בין ה' לעם ישראל.
לכן בא הציווי להילחם נגד המדיינים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק- כמה הייתה נכונה פעולתו של פנחס. שנהג בנקמת ה'
ומכאן, לגבי ימים אלה ניתן להבין כי בזמן שעם ישראל שרוי בשפל רוחני- נחוץ מנהיג שיחלץ את העם מדרכו הרעה- כדי להצליח להחזיר את הטועים והתועים אל הדרך הנכונה.
לצערנו גם היום יש שאריות של בעל פעור - אצל אותם אנשים שרפו ידיהם מהתורה. הדבר גורם להם בלבול-עד כי אינם מבחינים בין טוב לרע. יהי רצון שנשכיל להרים את התנ"ך לראש הסולם ונשים דגש על צניעות ואחדות בעם ויהי רצון שנראה נגד עיננו את דברי אלוקים:
"וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל ־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת ־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר ה' אֱלֹקֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם" [דברים ד', א']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בחמישי, 06 יולי 2023 04:36
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 375
מֹשֶׁה וְצִוּוּי אֱלוֹקִים
שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
כִּשְׁמוֹעַ מֹשֶׁה - דִּין הַנַּחֲלָה
אָשֵׁר ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד נַעֲנָה
הִרְהוּרָיו עוֹרְרוּ מוֹחוֹ
שֶׁמָּא חִישׁ נִמְחַל חֶטְאוֹ.
עַתָּה נֶעֱמַד עַל הַסְּלָעִים
בְּלִבּוֹ זָרְמוּ גַּעְגּוּעִים
לְאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ
בָּהּ יוֹצִיאוּ יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ .
לְפֶתַע חָשׁ רוּחַ שְׁכִינָה
אִדְרָתוֹ נָעָה אָנֶה וָאָנָה
אָחַז מַטֵּהוּ בְּחָזְקָה
הִתְמַלֵּא זִיק תִּקְוָה.
קַרְנֵי אוֹר סִנְוְורוֹ עֵינָיו
קוֹלוֹת אֱלוֹקִים הִרְעִידוּ אָזְנָיו
כָּעֵת עָצַר צְעָדָיו
הֶאֱזִין בְּרָמָ"ח אֲבָרָיו:
עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים
רְאֵה נָא אֶרֶץ הָעִבְרִים
מִיָּד נֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ
דֻּגְמַת אַהֲרֹן אָחִיךָ.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת פִּינְחָס [חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בחמישי, 06 יולי 2023 04:35
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 396
פרשת פנחס - שכרו של פנחס, ומנגד עונשו של משה.
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו עשירה בנושאים , אחד מהם: עלייתו של פנחס בדרגתו הרוחנית כשכר על מעשיו ומנגד עונשו של משה - לא להיכנס לארץ ישראל - על שהיכה על הסלע ולא דיבר בהתאם לציווי ה'.
על פנחס נאמר כבר בסוף פרשת בלק:
"וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא, פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל- קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף". [במדבר כ"ה, ו'-ט']
בפרשתנו פנחס זוכה לשכר:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא".[להלן כ"ה, י'-ט"ז]
מנגד משה מצטווה לעלות להר העברים:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם: הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן". [להלן כ"ז, י"ב-ט"ו]
בהמשך משה מבקש מנהיג חדש לעם ישראל:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה', אלֹקי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת ה', כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה". [להלן , כ"ז, ט"ו-י"ח]
השאלות הן:
א] במה זכה פנחס כשכר על מעשהו ?
ב] מה הייתה המשמעות - בציווי למשה לעלות להר העברים ?
תשובות.
פנחס ושכרו
ידוע שישנן חמש פרשיות שבוע הקרויות על שם אישים והם:
נוח, יתרו ,קורח ,בלק ופנחס.
חז"ל משווים בין בלק לבין - פנחס: בלק – מלך מואב היה איש אשר היה רותם אחרים לעזרתו - כאשר חש סכנה מדינית וצבאית מצד ישראל, לשם כך התייעץ עם זקני מדיין ונעזר בבלעם – נביא הגויים בשולחו אליו את השליחים - זקני מואב ומדיין - עם קסמים בידיהם במטרה לקלל את עם ישראל.
לעומתו , פנחס התגלה כאיש מעשה - איש נמרץ מאד - הוא אינו מחכה בצד שמישהו אחר יעשה במקומו את המלאכה, אלא ברגע הנכון הוא עושה את המעשה הנדרש וזאת מתוך תחושת השליחות- כדי להציל את עם ישראל, הוא נוקט בגישתו של הלל הזקן:
"ּבִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ" [מסכת אבות ב' ה']
לפי מה שקראנו בפרשת בלק, לא עלו יפה ניסיונותיו של בלק – לקלל את ישראל - אלא ההפך הגמור - הקללות הפכו לברכות.
מנגד- לפנחס היו תוצאות מידיות לטובת עם ישראל ממעשה הקנאות שביצע :
פנחס הרג את שני החוטאים - מתוך קנאה לה' ובעקבות זאת נעצרה המגפה בקרב עם ישראל.
לפי דברי רש"י :הסיבה לבכייתם של ישראל באותו אירוע הייתה - כי ראו שמשה היה חסר אונים - לא הייתה לו תשובה למצב הנורא ורפו ידיו מפעולה והנה פנחס בא והציל את המצב!
מתוך ההשוואה בין שני האישים: בלק ומנגד פנחס יש להפיק לקח כי אין לדחות פעולה למחר בזמן שניתן לפעול בהקדם. עליך ליטול את שליחותך מה שנדרש ממך לעשות !
רבי משה מקוצי [מבעלי התוספות במאה הי"ג,] מביע פליאה, מדוע מעשה פנחס מתואר בסוף פרשת בלק ואילו תיאור השכר שבו זכה מתואר בפרשת פנחס?
תשובתו: הפרדה זו בין תיאור מעשהו של פנחס בסוף הפרשה הקודמת, לבין השכר שלו זכה בפרשתנו: בא ללמדנו מוסר- השכל- המתאים לכל מקום וכל עת: אין לשלם לאדם שכר קנאות, עד שבודקים היטב אם המעשה שלו נעשה מראשיתו ועד סופו - לשם שמים ללא נגיעה אישית כפי שנעשה על ידי פנחס בן אלעזר הכהן.
ה' מצווה למשה שיודיע לפנחס על שכרו :
"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
הגאון רבי יצחק מוולוז'ין מסביר באמצעות משל: מעשה בשר צבא שנלחם כנגד אויב חזק - אך איבד את סבלנותו וגרם למות רבים מחייליו . באחד הימים אחד מחייליו עשה מעשה גבורה נעלה. שגרם למפלת האויב.
מה עשה המלך? ציווה לשר הצבא שיעניק בעצמו את הכבוד לו ראוי אותו לוחם שתרם רבות בגבורתו לניצחון כנגד האויב. בדומה לכך [וזה הנמשל] הצטווה משה, כאשר פרצה המגפה בתוך עם ישראל- שהוא בעצמו יבשר לפנחס על הגמול שזכה על מעשה הקנאות שביצע כנגד שני החוטאים ומעשה זה הציל נפשות רבות מתוך עם ישראל.
שנינו במסכת סנהדרין [פ"ב, ע"ב]:"אמר לו הקב"ה למשה: הקדם שלום [בשר לפנחס שאני כורת עמו ברית שלום של מתן כהונה לו ולזרעו]
"נתיבות שלום" סובר: כי פינחס עשה מעשה חסד כי על ידי מעשהו גרם לכפר על עם ישראל,
ולכן שכרו גם ממידת החסד ומכאן שהוא נתעלה להיות אליהו הנביא- כי אליהו הוא מקור החסד שמלמד תמיד זכות על ישראל. לכן אליהו הנביא בא לכל ברית מילה לישראל להליץ טוב עליהם- על קיום הברית.
משה הצטווה לעלות להר העברים:
הקב"ה מצווה את משה לעלות אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; משם יוכל להשקיף על הארץ אך לא להיכנס לתוכה.
על כך משל יפה:
מעשה במלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח הארמון, אבל כשהמלך נכנס דרך שער זה לארמונו בנו נכנס אחריו - לתוך הטרקלין, והוא הלך בעקבות אביו, אך משרצה המלך להיכנס לחדר השינה, עצר את בנו ואמר לו: עד כאן , מעכשיו אינך יכול להמשיך..
הנמשל: כאשר נכנס משה לנחלת גד ובני ראובן [בעבר הירדן המזרחי], שמח וחשב שאלוקים ביטל את הגזירה עליו שלא להיכנס לארץ ישראל, מיד החל מתחנן לה' שיאפשר לו להיכנס לארץ שממערב הירדן - היינו - ארץ ישראל.
מכאן נלמד קל וחומר: אם משה לא מנע מעצמו רחמי שמים והתחנן לה' שיתיר לו להיכנס לארץ המובטחת. קל וחומר : שבכל צרה שתהיה, אל יכנס אדם לייאוש - אלא ימשיך להתפלל.
אומר הרב חיים הלוי שמואלביץ בספרו: "שיחות מוסר" חז"ל אומרים [דברים רבה פ"ב, ח] "אמר משה רבינו לפניו, ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני נכנס?
אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו ,מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי [בראשית ל"ט, י"ד] ולא כפר, אלא אמר: " כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; "[ בראשית מ, ט"ו]
אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות: [שמות ב', י"ט]: " אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם - דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן". והוא שומע ושותק וכו".
הרי הדבר תמוה, כאשר בנות יתרו אמרו: "איש מצרי.." . הייתה כאן הכחשת יהדותו של משה, והוא שמע ושתק ולא ראינו על כך שום תביעה ממנו, אך יתכן שיש לדון אותו לכף זכות , כי אולי היה במצב של סכנה ,שמא נודע שהוא יהודי - היה הדבר גורם לו משהו רע, אך מכל מקום, היות ומשה לא הודה במקום מוצאו, היינו , יהדותו וארצו משום ששתק - על כך נענש שלא נקבר בארץ הבחירה. ולא היה יכול לתרץ מיני תירוצים לאשמה זו, מפני שעניין זה: "מי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו" אין זה עונש בתורה, אלא מציאות, כי כל מי שלא מודה בשייכותו לארץ אינו שייך לארץ - אין הארץ חפצה בו.
יש לציין שלמרות הגזרה על משה שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל - הוא התעקש בכל ליבו על רצונו העז להיכנס למקום ולא מנע עצמו מן הרחמים-ציפה לרחמי ה' עליו ,הרבה בתפילות לבורא עולם בבקשת ביטול הגזרה.
מכאן ניתן ללמוד קל וחומר על יתר בני האדם: אשר לא יגיעו לעולם לידי ייאוש ולא ימנעו עצמם מתפילות ותחנונים בכל צער ומצוקה שפוקדים אותם.
לכן, עונשו של משה נסמך בפרשת פנחס - לאור חלוקת הנחלות לשבטים ובכללם ירושתן של בנות צלופחד, באווירה זו משה סבור היה - שהתבטלה הגזרה לאי כניסתו לארץ, אך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה
הגזרה יצאה לפועל בסוף ימיו, אך למרות זאת הרבה משה בתפילות ותחנונים למען ביטולה כדברי חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים"
לסיכום, לאור האמור לעיל, לומדים אנו על שכרו הרב של פנחס הכהן - שמתוך קינאת ה' לחם וזכה להציל את עם ישראל.
מנגד על עונשו של משה לא להיכנס לארץ - היות וה' מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.
יפים וחשובים דברי רבי: "דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָהו ְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין"[מסכת אבות ב', א]
וראויים לציון גם דברי דוד המלך:
"הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט?" [תהלים צ"ד, ט']
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בחמישי, 14 יולי 2022 08:51
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 472
אִיזֶבֶל וּמְזִימתָהּ.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
וַיְהִי הַיּוֹם בְּשֹׂורָה
מָה רַבָּה הַצָּרָה
אַחְאָב מְבַשֵּׂר לְאִיזֶבֶל
אֲסוֹן מוֹת נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר.
אִיזֶבֶל חָשָׁה שֹׁד וָשֶׁבֶר
עֲטוּפָה יֵיאוּשׁ מִכָּל עֵבֶר
הַשִּׂנְאָה בְּלִבָּהּ יוֹקֶדֶת
כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ בָּהּ לוֹהֶטֶת.
חִישׁ רוֹקֶמֶת מְזִמָּה
נְחוּשָׁה לִנְקֹם נְקָמָה
יוֹצֵאת מִפֶּתַח אַרְמוֹנָהּ
מֵעַל רֹאשָׁהּ עֲנָנָה.
עֲטוּרָה לְבוּשׁ מַלְכוּת
זִמְּנָה מַלְאַךְ שְׁלִיחוּת
בְּשׂוֹרַת מָוֶת לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
מִפִּיהָ, אֵלָיו הוֹלֵךְ לְהָבִיא.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת פִּנְחָס
[מְלָכִים א, פְּרָקִים י"ח- י"ט]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם בחמישי, 14 יולי 2022 08:50
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 490
פרשת פנחס - הקשר לאליהו הנביא - ומסר חשוב למנהיגים.
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת במעשה הגבורה של פנחס:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי. לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם--תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וַיְכַפֵּר, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת-הַמִּדְיָנִית--זִמְרִי, בֶּן-סָלוּא: נְשִׂיא בֵית-אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא". [במדבר כ"ה, י-ט"ז]
בהפטרה בשבת זו אנו קוראים בספר מלכים א [פרקים י"ח- י"ט] על תחרות ראווה - המתרחשת בין אליהו הנביא ונביאי הבעל – הנחשבים - לנביאי שקר.
תחרות זאת מסתיימת בניצחון דרמטי לטובת אליהו כפי שהכתוב מתאר: "וַתִּפֹּל אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: "ה' הוּא הָאֱלֹקים! ה' הוּא הָאֱלֹקים!". וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: "לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם", וַיִּתְפְּשׂוּם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב: "עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה, כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם". וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, וַיִּגְהַר אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין (ברכו) בִּרְכָּיו. וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ: "עֲלֵה נָא, הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר: "אֵין מְאוּמָה", וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם", וַיֹּאמֶר: "עֲלֵה, אֱמֹר אֶל אַחְאָב 'אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם'". מה וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל, וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה. וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו, וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה". [מלכים א, י"ח, ל"ח- מ"ו]
מעניינת תגובתה של איזבל: "וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הָרַג אֶת כָּל הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב. וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: "כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹקים וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם". וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ, וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה, וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם. וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם (אחת) אֶחָד, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת," [מלכים א, י"ט, א- ה]
השאלות הן:
א] מי היה פנחס ומדוע עלה לגדולה?
ב] מי הוא אליהו? ומה הקשר לפנחס?
תשובות.
פנחס – פועלו וגדולתו.
נאמר: "פִּנְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא - כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי".
על פי דעת מקרא: הקב"ה מוסר למשה – מה עליו להגיד לעם ישראל לאחר שפנחס הרג באמצעות רומח – שהיא: חנית קטנה - את החוטאים- הישראלי והמדיינית.
במעשה זה- הוכיח את גבורתו ועוז רוחו כדי לתקן את הפגיעה המבישה בקודשי ישראל.
פנחס הוכיח גבורה נפשית ולא חשש לפגוע בחוטאים אלה בגלל ייחוסם.
רש"י מסביר: על פי מסכת סוטה [מ"ג, ע"א:] היות והשבטים היו נוהגים לבזות את פנחס ואומרים: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי - אמו [יתרו] עגלים לעבודת אלילים, הרג נשיא שבט מישראל" ! לכן התורה מייחסת אותו לאהרון הכהן.
אברבנאל מפרש: התורה מדגישה את ייחוסו של פנחס לאהרון כדי להודיע - שפנחס לא עסק מעולם בכלי מלחמה ולא למד אף פעם להשתמש בחרב וחנית, אך כשראה את החטא הנורא, פעל ללא היסוס שלא כפי הרגלו.
"שפת אמת" מבאר: על ידי זה שפנחס קינא את קנאת ה' והרג את זמרי-החדיר ללב כל עם ישראל- "בתוכם"- את מידת הקנאות שאין ביכולתו לסבול - עוברי עבירה , למרות שהוא היה בעל עזות וחריפות - הרי הוא קנא את קנאת ה'.
בעבור גבורתו זו - פנחס קיבל שכר כפי שהכתוב מתאר: "לָכֵן, אֱמֹר: הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם"
בגמרא מתואר: מעשה בכהן גדול שאמר לשני התנאים - שמעיה ואבטליון - שהם בני גרים.
השיבו לו: אהרון היה אוהב שלום ורודף שלום ואותו כהן לא היה כך.[מסכת יומא ע"א]
מכאן אנו למדים כי זה העושה מעשה כאהרון - הוא ראוי לשלום - שהיא ברכתו של אהרון הכהן - כפי שנאמר:
"בְּרִיתִי הָיְיתָה אִתּוֹ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם" [ מלאכי ב', א]
אליהו הנביא והקשר לפנחס.
אליהו הנביא נלחם כנגד נביאי השקר - שהם קרואים נביאי הבעל:
"וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם"
לאליהו הנביא קורים נסים - האש יורדת מהשמיים ואוכלת את קורבנו של אליהו זהו נס גלוי!
אליהו הנביא צועק:
"וַתִּפֹּל אֵשׁ ־יהוה, וַתֹּאכַל אֶת ־הָעֹלָה וְאֶת ־הָעֵצִים, וְאֶת ־הָאֲבָנִים וְאֶת ־הֶעָפָר; וְאֶת ־הַמַּיִם אֲשֶׁר ־בַּתְּעָלָה לִחֵכָה׃ וַיַּרְא כָּל־הָעָם, וַיִּפְּלוּ עַל ־פְּנֵיהֶם;
וַיֹּאמְרוּ, יהוה הוּא הָאֱלֹקים, יהוה הוּא הָאֱלֹקים"׃
ואילו נביאי הבעל אינם זוכים לנס - אלא סופם שנשחטים על ידי אליהו הנביא!
הרי מעשיו של אליהו הנביא מוכיחים את גדולת ה' ומנגד את כישלונם של נביאי הבעל.
אליהו הנביא בורח למדבר - ברצונו למות, מדוע? הרי היה צריך לשמוח על ההוכחה : שנביאי הבעל חטאו ואילו הוא הוכיח לכולם את מציאות ה'.
אומנם איזבל מנסה לרדוף אחריו - המאבק הזה בינו לאיזבל אינו חדש.
איזבל דאגה לכלכל את נביאי הבעל - מנגד שאפה להשמיד את נביאי ה' ואילו כעת היא מבקשת נקמה כפי שנאמר:
"וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: "כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹקים וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם".
אך, מתברר שאליהו הנביא אינו בורח מפניה - אלא הוא בורח מעצמו - בורח מייעודו. לכן הוא משאיר את נערו בבאר שבע והולך לבדו למדבר.
בהפטרה אנו קוראים על ייאושו של אליהו וכתוצאה מכך הוא נמלט מתפקידו.
עתה משהוא נס מפני החרב השלופה של איזבל- לפתע הוא חושב שכל הישגיו היו מדומים! ומבקש רק דבר אחד - למות במדבר.
אליהו הבורח "אל- נפשו" מנסה לשכוח את כישלון מאבקו בעבודת הבעל – בדומה ליונה הנביא - המנסה להתעלם מקולות הסערה – המרמזים לו לשוב לשליחותו בים ונרדם בבטן האוניה - כך אליהו נשכב מתחת לעץ הרותם במדבר.
גם לאחר שאליהו הנביא ניצל ומקבל עוגת רצפים - בסופו של דבר מגיע להר האלוקים וגם שם מסתתר בתוך המערה - אך אלוקים קורא לו לצאת למשימת המשך שליחותו.
אליהו הנביא, למרות כל הנסים שקרו לו והוכיחו לכל - כי יש אלוקים. חש: כי העם לא שב עדיין מדרכו הרעה והוא עדיין פוסח על שני הסעיפים.
אליהו הנביא רואה את כל המכשולים סביבו: הוא סובל מנחת זרועה של איזבל ובנוסף מאה נביאים מוחבאים על ידי עובדיה הנביא.
בסופו של דבר הוא נשבר : "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹקי צְבָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹותֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ".
נאמר בילקוט: כי ה' התרעם על אליהו הנביא על כך שאינו מלמד זכות על עם ישראל והוא מתמיד ברוח הקנאה ולכן ציווה ה' את אליהו למשוח את אלישע לנביא תחתיו.
מנגד, אנו רואים שרוח הקנאה שהייתה לפנחס – התורה שיבחה אותו ואף זכה לשכר גדול - כהונת עולם.
אם כן מדוע ה' מתרעם על אליהו?
המגיד מדובנה מסביר זאת על ידי משל: מעשה באב שהביא את בנו החולה לרופא - וכדי להצילו - הרופא כרת לו אבר ואז ניצל.
לימים - שוב חלה הילד ואביו הביאו לרופא - הפעם הרופא נתן לנו סמים קשים שיש בכולם ,חלילה להמית.
מיד כעס האב על הרופא וצעק: מדוע הנך חפץ להמית את הבן? הבאתיו כדי שתרפאו, עכשיו אני מבין שגם בפעם הקודמת רצית בכוונתך הרעה להופכו לבעל מום!
הנמשל גם כאן. אליהו הנביא הוא פנחס - כעת מאשים את עם ישראל - בעבור חטאם הראויים לכיליון.
כאן רמז ה' שחייב מנהיג ישראל - לבקש רחמים על עם ישראל – גם בזמן שהם חוטאים ולסנגר עליהם.
אומר לו ה' : כאן מתברר כי כל הכוונה שלך : גם בשיטים הייתה קנאותך – כדי לעורר קטגוריה על עם ישראל ומכאן שניתן לחשוב שאפילו אותה קנאות בשיטים אשר קיבלת עליה [כפנחס] שכר- אותה קנאות היא לא הייתה לטובת עם ישראל - אלא לרעתם – לעורר קטרוג על חטאיהם בשמים!
מכאן -שבזמן שפונים אל החוטאים יש להוכחתם על חטאם - אך כאשר פונים אל ה' יש ללמד עליהם זכות. ולבקש עליהם רחמים!
החוט המקשר בין אליהו הנביא ופנחס:
"נתיבות שלום" מסביר כי בתרגום יונתן בן עוזיאל נאמר: הרי פנחס זכה לברית שלום - ומכך למלאך קיים-ועניין זה מופיע בספר " תורת אבות"- שעניין מלאך- הכוונה: שהחומריות והגשמיות שלו נהפכו לרוחניות - כולו רוחני ולכך זכה פנחס - שהוא: אליהו הנביא זכור לטוב.
לסיכום ,לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד: פנחס נלחם את קנאת ה' למען ישראל ומעשיו נהפכו לרוחניים וכך התגלגל לנשמת אליהו הנביא - אך גם כאשר מנהיג נלחם במסירות נפש למען הצלת העם- עליו להיזהר לא לקטרג עליהם - אלא לדון אותם לכף זכות ורק בפניהם - מוטל עליו להוכיחם!
כמו שנאמר: "וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" [ מסכת אבות פרק א', ו]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם ברביעי, 13 יולי 2022 03:12
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 502
ב"ה
דבר החסידות – פרשת פינחס
כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו
מספר הנגיד (ומחבר ספרים) הרה"ח ר' שמואל דוד פרידמן, ניו יורק:
במסגרת נסיעותי ברחבי העולם, נוכחתי לראות את מסירותם של השלוחים בערים הכי נידחות, כך זכיתי להתקרב קצת לליובאוויטש. ובין היתר לתמוך בארגון "צבאות השם" העולמי (שהרבי ייסד), בניהול הרב ירחמיאל בנימינסון בקראון הייטס.
הרב ירחמיאל הציע לי כמה פעמים להגיע באחד מימי ראשון ל"חלוקת הדולרים" הידועה. אני התחמקתי בטענה שזה יקח כמה שעות וכו', אבל אחרי שהפציר בי ששווה לי לבוא פעם אחת – הצעתי את הרעיון לאשתי, ואיך שהילדים שמעו את זה מיד קפצו וביקשו: כן, הם רוצים להגיע לחלוקת הדולרים!
כבר לא היתה לי ברירה, וביום ראשון הסמוך, שיצא בימי החנוכה, הגעתי עם משפחתי ל-770. אלפי אנשים עמדו שם בתור. למזלי הרב בנימינסון דאג לי בתור איש עסקים לעבור בתור ה-VIP, כך שמהר מאוד מצאנו את עצמנו עוברים מול הרבי.
מכיוון שהיה זה כאמור בחנוכה, החליט הרבי הפעם לחלק שני דולרים לכל אחד (דולר אחד לצדקה, והשני כדמי חנוכה) והילדים שלי שמחו במיוחד. הרבי ברך את כולנו ב"ברכה והצלחה" וחזרנו הביתה מרוצים.
אולם, בת אחת שלי לא הגיעה לחלוקה, מכיון שבדיוק היה לה מבחן חצי-גמר באותו יום, וע"פ המלצת הרב בנימינסון ש"לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים" (שבת י, ב) החלטתי להגיע פעם נוספת לחלוקת הדולרים עם הבת הזאת.
אולם, תוך כדי שאני מחכה בתור, חשבתי לעצמי: וואי הסתבכתי; הרי בפעם הקודמת הרבי חילק שני דולרים לכל אחד, ואילו הפעם שכבר לא חנוכה – רק דולר אחד, ועדיין תצא בתי מופלת לרעה...
תורנו הגיע, הרבי מביא דולר לבתי ואומר "ברכה והצלחה", אח"כ לי. והנה אחרי שעברנו פתאום הרבי קורא לבתי בחזרה ומושיט לה עוד דולר...
בדידי הוה עובדא!
(שמעתי בהקלטה מפיו, כפי שסיפר בהקדמה לשיעור היומי שלו בגמרא)
~~~
הזאבים והדֶבֶר
בתחילת פרשתנו, על הפסוק (כו, א-ב) "ויהי אחרי המגיפה ויאמר ה' אל משה . . שאו את ראש כל עדת בני ישראל".
– מפרש רש"י (ע"פ התנחומא): "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותן לידע מניין הנותרות".
ויש להקשות:
בסוף פ' בלק (כה, ה) מסופר שמשה צוה לשופטי ישראל "הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור" ורש"י פירש שם "כל אחד מדייני ישראל היה הורג שנים, ודייני ישראל שבעה רבוא ושמונת אלפים [=78,000]".
ואם כן תמוה:
מדוע מונה משה רבינו את בני ישראל רק בגלל המגיפה של 24,000 איש, בשעה שבאותו הפרק נהרגו (ע"י שופטי ישראל) יותר מ-150,000 איש!?
מבאר הרבי, שהדבר יובן בהקדם השאלה:
מדוע רש"י (ע"פ המדרשים כאן) נוקט דווקא במשל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו, ולא לצאן שנפל בה דֶבֶר (כפי שמביא בפרשת כי תשא ל, טז)? ודיוק נוסף מדוע כאן נאמר שהרועה מונה אותם, ובפרשת כי תשא מודגש שבעל הצאן מבקש למנותם?
אלא, ההבדל בין זאבים לדֶבֶר הוא שכאשר מתנפלים זאבים על הצאן – יש מדה מסויימת של אחריות על הרועה, שלא התאמץ מספיק לשמור עליהם, והוא מונה אותם, במטרה להתמסר יותר לשמירת הצאן הנותרות. לאידך כאשר נופל דֶבֶר בצאן – הרי זה לגמרי שלא באשמתו של הרועה, ואז בעל הצאן (ה"חביבה על בעליה") מבקש למנות אותם, לידע מנין הנותרות.
על פי זה מובן בענייננו:
כשמתו 24 אלף במגיפה – הרגיש משה אחריות ואשמה מסויימת בכך שלא עצר את המגיפה (בדוגמת זאבים שנכנסו לעדרו), כדברי רש"י "שנתעלמה ממנו הלכה" [בגלל סיבות מסויימות, ורק פינחס "ראה מעשה ונזכר הלכה"], לכן מונה אותם הרועה – משה רבינו.
ואילו כל הרבבות שנהרגו ע"י שופטי ישראל – לא חש משה כל אשמה במיתתם, כיון שנשפטו כדין, וכן בנוגע אלו שנהרגו בחטא העגל (בפרשת כי תשא) הרי לא היתה למשה שום שייכות לחטא זה, ולכן בנוגע אליהם לא מוטלת עליו האחריות למנות אותם, רק בעל הצאן – הקב"ה – שהצאן חביבה על בעליה*, מבקש למנות אותם, לידע מניין הנותרות.
שבת שלום וצום קל – יהפך לשמחה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק חי, פינחס שיחה א (עמ' 326 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 354 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (היכל מנחם הוצ' תשע"ג) עמ' תלא-ג.
______________
*) על פי זה יומתק, שדווקא בפרשת כי תשא כותב רש"י "משל לצאן החביבה על בעליה" ואילו בפרשתנו משמיט פרט זה שהצאן חביבה, כי כאן זה עניין אחר – האחריות של הרועה על הצאן במסגרת תפקידו לשמור עליהם, כבפנים.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת פינחס
-
פורסם ברביעי, 14 יולי 2021 02:32
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 669
דבר החסידות – פרשת דברים
מוקדש לעילוי נשמת המשפיע הרה"ח הרה"ת הרב פנחס בן הרה"ח הרה"ת הרב יהושע קארף ז"ל, שלימדני והדריכני בדרך החסידות. נפ' כ' תמוז (יארצייט אא"ז הגרא"ח נאה) ה'תשפ"א. ת.נ.צ.ב.ה.
תשובה של חסיד
הרב פנחס (ר' פיניע) קארף, שנלב"ע לאחרונה, הותקף כידוע בקיץ תשמ"ג בוויליאמסבורג ב'עוון' מסירת שיעור תניא והפורעים השחיתו את זקנו (הרבי דיבר על כך בארוכה בשיחות י"ב וי"ז בתמוז ה'תשמ"ג, ואף קישר את הדברים לפ' פינחס "שהמעשה אירע בפינחס").
מספרים, שכשראה ר' פיניע שהולכים לגזוז את זקנו – הגן על זקנו בידיו והתחנן אליהם:
- תחתכו לי את האצבעות ואל תפגעו בזקן!
עוד מספרים, שבזמן החקירה בבית המשפט, כששאלו את הפורעים "האם אתם דתיים?"
- ענו "בודאי. חרדים מאוד" (ultra Orthodox).
וכאשר שאלו את ר' פיניע האם אתה דתי?
- ענה: I try to be"" [=אני משתדל להיות...]
(מפי השמועה)
~~~
בין "ערבות מואב" ל"עבר הירדן"
פרשתנו (וספר דברים) פותחת בפסוק: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן", וסיום ההפטרה (חזון) היא: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
מכיוון שההפטרה נקראת בהמשך לפרשה (והיא כמו סיום הפרשה) – הרי לפי הכלל ש"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" (ס' יצירה פ"א מ"ז) מסתבר שלסיום ההפטרה יש קשר מיוחד עם תחילת הפרשה.
ומהו הקשר ביניהם?
כדי להבין את זה יש להקדים בקושיא נוספת:
א) מדוע נאמר כאן שמשה דבר אל ישראל בעבר הירדן, הרי "עבר הירדן" הוא כל השטח ממזרח הירדן, ומדוע אינו מציין את המקום המדוייק יותר: ערבות מואב?
ב) יתרה מזו: בסיום ספר במדבר נאמר "אלה המצוות אשר צוה ה' . . בערבות מואב על ירדן ירחו" – הרי מציין את המקום "ערבות מואב" (ו"על ירדן ירחו" הוא רק סימן על "ערבות מואב"; שהוא בסמוך לירדן) ומדוע כאן בספר דברים קורא לו רק "עבר הירדן"?*
ויש לבאר:
ההבדל בין ספר דברים לספרים הקודמים הוא: שארבעת הספרים הם סיפור המאורעות שקרו מבריאת העולם עד להגעת בנ"י לערבות מואב, לאידך ספר דברים הוא הכנה לעתיד – משה מכין את בנ"י לכניסה לארץ.
כל הספר, מתחילתו (א, ה) כאשר "הואיל [=התחיל] משה באר את התורה", שזה היה בר"ח שבט – עד יומו האחרון, ז' אדר (מתחילת פ' וילך) "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" – כל הפרשיות הם להכין את בנ"י לכניסה לארץ ישראל ע"י ביאור מצוות התורה ואזהרה לקיימם (דברי תוכחה) [כמבואר בפתיחת הרמב"ן והספורנו לספר דברים].
וזהו ההבדל בין "ערבות מואב" ל"עבר הירדן" (למרות שבשניהם מדובר באותו מקום):
ערבות מואב – מתייחס לסיום המסע שהחל מבריאת העולם דרך ארבעים שנות הנדודים וה'תיקונים' במדבר. ולכן בספר במדבר נכתב דווקא "מואב" – שהיא הקליפה הכי תחתונה (למטה אפילו מעמון – רש"י דברים ב, ט) ולכן היא המסע האחרון**, וגם "ערבות" (ולא ארץ) – מלשון ערב וחושך, כי שם מדגישים את המסעות שעשו בנ"י בגלות לברר את מדבר העמים.
אבל עבר הירדן – משמעותו שנמצאים מעבר לארץ ישראל, ומדגיש את ההכנה האחרונה לכניסה לארץ, שזהו המצב שעמדו בו בספר דברים. [וי"ל, שגם מה שממשיך "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה גו'" – בא לרמז שמשה לא נכנס לארץ, ולכן אצל בנ"י זה היה "עבר הירדן" אבל לגבי משה עצמו זה "ארץ מואב"]
ההוראה אלינו מכל זה:
מכיוון שאנו בדור האחרון של הגלות, ולפי כל הסימנים עומדים כבר בסיום הגלות – מובן שעכשיו צריך להרגיש (לא הקושי של הגלות ר"ל, אלא) שעומדים "בעבר הירדן" – נמצאים כבר סמוך לכניסה לארץ ישראל בגאולה האמיתית והשלמה וצריך להיות רק "עמדו הכן כולכם".
ולאחרי כל העבודה של בני ישראל בהתאם ל"בקולו תשמעו", הרי בודאי שמשיח בא "היום" (סנהדרין צח, א). ויתרה מזו – מכיון שבודאי עשו בנ"י תשובה, הרי ישנה ההבטחה ופסק דין ש"מיד הן נגאלין" (רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה), ולא עכבן אפילו כהרף עין, ובפרט שבודאי המצב הוא ד"זכו", ובמילא בא משיח "ארו עם ענני שמיא" (סנהדרין שם).
וכולם ביחד נלך מ"בעבר הירדן" לארץ ישראל, ומשיח צדקנו בראש.
וכל זה – תיכף ומיד, ושמחת עולם על ראשם.
שבת שלום ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים!
מבוסס על: שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, ה'תשמ"ח (נד' בתו"מ התוועדויות ה'תשמ"ח ח"ד (עמ' 114 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "שולחן שבת" (הר' מ. ברוד) דברים עמ' 14 ואילך.
______________
*) וגם בהמשך (בפסוק ה') שאומר "בעבר הירדן בארץ מואב" – הרי קודם כל כותב "בעבר הירדן" ורק אח"כ מוסיף "בארץ מואב", שעבר הירדן גופא היה בארץ מואב.
**) וראה בארוכה לקוטי לוי"צ (לאביו של הרבי) אגרות ע' ת ואילך.
--
צעירי חב"ד – סניף מרום כנען
בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר
שיעורים לנשים | מדרשיית נוער | מועדון לילדים | שיעור לעולים | ביקורי בית | מסיבות בחגים | דוכן תפילין ונרות שבת | התוועדויות | סדנאות מגוונות | תהילים לבנות | בדיקת תפילין ומזוזות | מכתבי יום הולדת | קייטנת גן ישראל | שיעור רמב"ם | הפצת חומר לשבת וחגים | מסיבות ראש חודש | ועוד
כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת
כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.
טלפון: 0506-737410
מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.