- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמיני
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 13:54
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 292
פרשת תזריע מצורע-מה הקשר לפרשת שמיני?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו עוסקת בעיקרה בדיני טומאה וטהרה אצל בני האדם:
דיני טומאה וטהרה הקשורים ליולדת,וטומאה הנגרמת כתוצאה מסוגי מחלות עור, כגון :צרעת,שחין,נגעים בראש ובזקן,דיני צרעת בגדים,דיני צרעת הבית...
השאלות הן:
א] מדוע נסמכה פרשה זו לקודמתה- פרשת "שמיני"?
ב]מה השפעת הטומאה על האדם וכיצד ניתן לתקן ולהיטהר?
ג] היכן מצאנו במקרא דוגמאות נוספות לפרשיות הקשורות זו בזו?
התשובה לשאלה א]
בפרשת:"שמיני" ישנה רשימה מפורטת של בעלי חיים הכשרים לאכילה ומנגד בעלי חיים האסורים לאכילה ואילו בפרשת:"תזריע" עוסקת התורה בדיני טהורה וטומאה אצל גוף האדם,כגון טומאתה של היולדת וכן טומאה בבני אדם כתוצאה מנגעים שונים ומחלות עור.
על קשר זה אומרים חז"ל:כי כשם שבבריאה תחילה נוצרו בעלי החיים ורק בסוף נברא האדם-כך גם תורתו של האדם מופיעה אחר תורת הבהמה.
רבי ישראל ליפקין מסלנט[שהיה אבי תנועת ה"מוסר" בליטא]מביא הסבר מעניין:
בפרשת :"תזריע" מדובר רבות על הנגעים שבאים על בני אדם בעוון עיסוק בלשון הרע ובפרשת שמיני מדובר על בעלי חיים טהורים וטמאים,בידוע שרוב עם ישראל מקפידים לא לאכול מאכלים אסורים ואף נזהרים מאכילת תולעים קטנים ביותר,אך לעומת זאת ,אינם מקפידים ב"אכילת אנשים חיים" ומסוגלים להשמיע עליהם רכילויות וענייני לשון הרע ללא רחמים.
הרמב"ן אומר: כי בעוד שבסופה של פרשת:"שמיני" התורה דנה באיסור אכילת בעלי חיים טמאים,שרצים ורמשים,
בפרשת:"תזריע" פותחת בדיני טומאתה וטהרתה של היולדת-דבר זה מוכיח קשר חזק מאד בין שני הנושאים -המלמד אותנו כי עלינו להיזהר, במשנה זהירות, מאכילת מאכלים טמאים אלו,כי מי שאינו מקפיד על מאכלים כשרים,עלולים להיוולד אצלו תינוקות הפגועים בנפשם,או בגופם.
התשובה לשאלה ב]
על פי דברי העקדה:לגבי מאכלים אסורים- אדם האוכל אותם ניזוק במידותיו,
כי הדעות המציאותיות ההולכות עם האמת –מקורן בליבו של האדם-השומר תורה ומצוות,כפי שאנו מתפללים:"לב טהור ברא לי אלוקים:ורוח נכון חדש בקרבי" לכן מאכלות אסורים גורמים לטמטום.
הדבר רמוז בפסוק:"ונטמתם בם"[ויקרא י"א,מ"ג][המילה חסרה את האות:אלף.
חז"ל בתנחומא מביאים משל יפה:מעשה ברופא שבדק שני חולים,האחד היה בסכנת חיים ולא הייתה לו כבר תקווה-לגביו אמר שמשפחתו ייתנו לו כל מאכל שיחפוץ,אבל כאשר הלך הרופא אצל החולה שהייתה תקווה לרפואתו פסק:לגבי מאכלים מסוימים שיאכל,אך מנגד שיינזר ממאכלים אחרים-העלולים לגרום לו נזק.
שאלו את הרופא,מדוע פסק לשני החולים הוראות שונות?
ענה להם הרופא:החולה שסופו קרב ואין סיכוי שיתרפא,אמרתי לו שיאכל כל אשר יחפוץ,אבל החולה שסיכויו טובים להבריא,הזהרתי אותו ממאכלים העלולים להזיק לגופו.
הנמשל:הקב"ה התיר לעכו"ם לאכול שקצים ורמשים אבל לעם ישראל שהם עם נצחי,אמר להם:"והייתם קדושים כי קדוש אני,אל תשקצו את נפשותיכם"
מכאן שעל מנת לתקן טומאה זו,פשוט אדם חייב להפסיק לאכול מאכלות אסורים,ולהתחיל לאכול מאכלים כשרים.
לגבי אישה אשר ילדה בן,היא טמאה שבעה ימים וביום השמיני בנה יכנס בבריתו של אברהם ,אחר כך במשך שלושים ושלושה ימים תשב בדמי טהרה,ולא תיגע בקודש ולא תלך למקדש –"עד מלאות ימי טהרה"
בכל מקרה,בין אם תלד בן ובין אם תלד בת ,חייבת גם להביא קורבן[כך היה נהוג בזמן המקדש]הקורבן הוא:שה,אך אם אינה משגת שה,רשאית להביא שני תורים,או שני בני יונה.
לגבי הצרעת-אדם הנגוע במחלה זו ייבדק על ידי הכהן,הכהן יחליט באילו מקרים האיש נחשב לטמא,או טהור.יש ויחליט כי יש להסגיר את הנגוע לשבעה ימים ואחרי זה מחליט כיצד לנהוג בהמשך -במטרה לטהר את האיש בסוף התהליך.
רוב הנגעים בעור- באים על האדם בעבור עיסוקו בחטא לשון הרע,או משום עברות בין אדם לחברו.
לכן ,טוב יעשה אם ילמד כיצד ישמור על לשונו ולא יוציא שם רע על חברו.
התשובה לשאלה ג]
הנה דוגמאות נוספות לקשר בין שתי פרשיות במקרא:
דוגמא א] בחומש במדבר,פרשת: "בהעלותך" מופיעה לפני פרשת:"שלח"
הקשר ביניהם הוא נושא: לשון הרע.
בפרשת:"בהעלותך" מסופר על מרים שדיברה לשון הרע על אחיה- משה:"ותדבר מרים ואהרון במשה על הודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח"
כתוצאה מדיבורים אלה,מרים נענשה בצרעת כפי שכתוב:"והנה מרים מצורעת
כשלג"[במדבר,י"ב]
בתום פרשת: "בהעלותך" מופיעה פרשת:"שלח"-בפרשה זו מסופר על המרגלים הנשלחים לרגל את ארץ ישראל.
על כך אומרים חז"ל:ישנו קשר בין עניין לשון הרע של מרים שדיברה במשה-לבין עניין לשון הרע שדיברו המרגלים על ארץ ישראל.
הרי אלוקים ידע מראש כי המרגלים יוציאו דיבה על ארץ ישראל,ולכן אמר: לפחות לא יהיה להם פתחון פה ויגידו: שלא ידעו כי בעבור עניין לשון הרע צפויים לעונש כבד.
מסיבה זו נסמכה פרשת המרגלים למקרה של מרים –בו נענשה קשות בעבור לשון הרע שהפיצה על אחיה משה.
דוגמא ב]
ישנו קשר בחומש שמות, בין פרשת: "יתרו" לבין פרשת:,משפטים"
פרשת:"יתרו" מסיימת בעניין המזבח,
על כך אומר רש"י:למה נסמכה פרשת:"משפטים" לפרשת:"יתרו"?
כדי לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש.
דוגמא ג]
בחומש במדבר נסמכה פרשת חוקת-המדברת בנושא:פרה אדומה-לפרשת קורח-הידועה כמחלוקת קורח.
על כך אומרים חכמים:כמו שפרה אדומה פועלת בכוונים נגדיים-מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים- כך גם המחלוקת:הופכת סדרי עולם,משנה מערכות חיים,גורמת לאנדרלמוסיה בתבל.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק :כי הקב"ה מצווה על עם ישראל-בהיותו העם הנבחר ,להיות קדוש ולכן עליו ללכת בדרך התורה ולשאוף תמיד להיות טהור.
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמיני
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 11:09
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 626
פרשת שמיני- מה מסתתר במספר השמיני?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בפסוק:"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל:ויאמר אל אהרון:קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים,והקרב לפני ה'...."[ויקרא ט,א-ב]
השאלות הן:
א] מדוע הפרשה נקראת בשם:שמיני?
ב] מה המיוחד במספר השמיני?
ג] היכן מצאנו בתנ"ך דוגמאות נוספות הקשורות ל:"שמיני"?
התשובה לשאלה א]
הפרשה נקראת בשם:"שמיני" מהסיבה: היות והיא מתארת בתחילתה את מהלך היום השמיני למילואים-אשר היה בראש חודש ניסן,בתאריך זה הוקם המשכן[זו הייתה השנה השנייה לצאת ישראל ממצרים]
במסכת מגילה[ו,ע"ב] נאמר:כי ביום הקמת המשכן הייתה שמחה גדולה לפני ה' בדומה - ליום שבו נוצרו השמים והארץ, וההוכחה לכך:
בפרשתנו נאמר:"ויהי ביום השמיני"
ואילו בתיאור בריאת העולם,נאמר:"ויהי ערב ויהי בוקר..."[בראשית א]
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רבינו בחיי:רוב נושאי המשכן והמקדש סובבים סביב המספר שמונה:
לכוהן הגדול היו שמונה בגדי כהונה והם:ציץ וחושן ואפוד ומעיל וכותונת תשבץ מצנפת ואבנט ומכנסי בד.
בושמי שמן המשחה והקטורת היו שמונה,בשמן המשחה ארבעה: מור וקינמון וקנה וקידה,ובקטורת היו ארבעה:נטף ושחלת וחלבנה ולבונה.
גם מספר הבדים היו שמונה:שני בדי הארון,ושנים לשולחן,ושניים למזבח הזהב,ושניים למזבח העולה,גם הקורבנות שהיו מקריבים היו מוכנים להקרבה רק לאחר שמונה ימים,כמו שנאמר:
"ומיום השמיני והלאה ירצה לקורבן אישה לה'" [ויקרא כ"ב,כ"ז]
ללויים היו שמונה מיני כלי זמר:
למנצח על הנגינות,על מוחלת,על עלמות,על הנחילות,על השושנים,על הגיתית,על השמינית.
ביום השמיני-ר"ח ניסן-הוקם המשכן,היה זה יום מיוחד:ראשון לכהונת אהרון,יום הראשון להקרבת הקורבנות,ראשון שהכוהנים ברכו את עם ישראל.
היום הראשון שירדה אש מהשמים על גבי מזבח הנחושת.
ראשון לשעיר ר"ח,ראשון להשראת השכינה,ראשון לקורבנות הנשיאים שבו הקריב נחשון בן עמינדב את קורבנו,ראשון לשילוח הטמאים ממחנה ישראל-אל מחוץ למחנה.
ובאותו יום נתקבצו עשרה מיני כבוד:
ראשון למעשה בראשית,ראשון לנשיאים,ראשון לכהונה,ראשון לעבודה,ראשון לירידת האש מהשמים-אל המזבח,ראשון לאכילת קודשים.
ראשון לשכון שכינה בישראל,ראשון לברך את בני ישראל.
לפי עולם הקבלה,אם נתבונן בכל אות של המילה:"שמיני" נגיע למסקנה:
כי כל אות במילה זו יש בה עומק רוחני ונשגב.
האות :שין= מבטאת ישות טבעית המתחברת אל כוח עליון ונושאת תפילה כדוגמת משה:"כאשר ירים משה ידו,וגבר ישראל"[שמות י"ז,י"א]השין משמשת את צילו של משה הנושא כפיו כלפי בורא עולם ומבקש את טובת עם ישראל.
לאות שין יש שלושה ראשים -המסמלים את שלושת בתי המקדש:בית ראשון,בית שני ובית שלישי לעתיד לבוא-כמו שכתוב:"גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"[חגי ב,ט]
האות מם=מסמלת את הנהגת ה' בעולם הנראה לנגד עיננו.
האות מם מורכבת מהאות יוד המשמשת סמל למלכות ה',
והחלק הראשון של האות-הוא כפוף ומסמל את האדם המרכין ראשו בענווה לפני ה' מתוך שמכיר במלכותו.
האות יוד=מסמלת את הקב"ה ואת ההכרה בהנהגתו את העולם.
ובנוסף גם את הענווה שבה האדם חייב לדבוק - על מנת להגיע לגדולה
והצלחה בחייו.
הדבר מזכיר לנו את הר סיני- שהיה קטן בהרים ודווקא עליו בחר הקב"ה לתת את התורה הקדושה.
האות נון= מסמלת נאמנות-אדם המקיים את דבריו וניתן לבטוח בו.
אך בראש וראשונה תואר הנאמנות הולם את ה',כפי שכתוב:"האל הנאמן"[דברים ז,ט]
את העדות לנאמנותו של ה' אנו מוצאים בקריאת שמע-כאן התפילה מתארת את הנהגת ה' ואת השכר והעונש המתייחס לאדם בהתאם להתנהגותו,אם ישמור את התורה-אזי "ונתנה הארץ יבולה", אך אם חלילה ירחק מדרך הישר:"ועצר ה' את השמים..."
הנון= מסמלת גם את נשמתו של האדם:"נר ה' נשמת אדם,חופש כל חדרי בטן"[משלי כ,כ"ז,רש"י שם]
גם המצוות-יש בהן ניצוץ אלוקי:"כי נר מצווה.."[משלי ו,כ"ג]
התשובה לשאלה ג]
הנה כמה דוגמאות הקשורות ל:"שמיני":
1] ברית מילה לתינוק ביום השמיני להיוולדו:"וביום השמיני יימול בשר עורלתו"[ויקרא י"ב,ג]
2] ירבעם המלך קובע חג בחודש השמיני:"ויעש ירבעם:חג בחודש השמיני בחמישה עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה:ויעל על המזבח:אשר עשה בבית אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר
בדא מלבור ויעש חג לבני ישראל ויעל על המזבח להקטיר" [מלכים א י"ב,כ"ב-כ"ג]
3] שלמה המלך סיים לבנות את המקדש:"ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החודש השמיני כלה הבית לכל-דבריו ולכל משפטיו ויבנהו שבע שנים".
[מלכים-א,ו,ל"ח]
4]השנה השמינית –היא השנה לאחר השמיטה:"וזרעתם את השנה השמינית,ואכלתם מן התבואה ישן:עד השנה התשיעית.."[ויקרא כ"ה,כ"ב]
5]שמינית-הוא כלי נגינה עתיק שהיו לו שמונה מיתרים:"למנצח בנגינות על השמינית"[תהלים ו,א]
6] המשיח הוא אחד משמונה נסיכי אדם:"והיה זה שלום אשור,כי יבוא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי עולם"
האות ח'- בגימטרייא=8 והיא מופיעה במילה: משיח,חירות,חשמונאי.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להגיע למסקנה:
כי המספר ה"שמיני" יש בו כוח מיוחד והוא אוצר בתוכו רבדים של קדושה וקשר הדוק בין הבורא למאמיניו.
הוא מספר מעל הטבע ומסמל את הכוח הניסי.
שמיני בגימטרייא="שמע"-ראשי תיבות:שאו מרום עינכם..."
יהי רצון ועם ישראל ילך בדרך התורה ובע"ה יזכה לניסים ונפלאות,כנאמר:"ישועת ה' כהרף עין"
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמיני
-
פורסם בראשון, 18 אוקטובר 2020 11:09
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 333
שמיני/שיר מאת: אהובה קליין ©
שמיני מספר נשגב
מעל הטבע ניצב
בצל השכינה ישכון
האוחז בידיו ניצול.
שמיני יום מקודש
חגיגה לילוד החדש
נכנס בברית אברהם
מעתה יהודי מושלם.
שמיני כלי נגינה
שמונה מיתרי פנינה
ינגנו צלילים ערבים
לאוזן ינעימו בנעימים.
שמיני יסמל ניסים
כדוגמת ניצחון המכבים
בסיוע מלך המלכים
חנוכה לנצח חוגגים.
שמיני למילואים-ר"ח ניסן
בו הוקם המשכן
ראשון לברכת כוהנים
ראשית קרבנות הנשיאים.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני [חומש ויקרא]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמיני
-
פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 21:07
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 238
אדם צבוע/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)
יש אדם המתהדר בנוצות
על פניו עוטה מסכות
כולו רעש וצלצולים
פיו וליבו אינם שווים.
כבעל חיים המתהדר במעט טהרה
אך האמת מתגלה עד מהרה
בטומאתו שקוע עד צוואר
ונחשב כטמא לכל דבר.
דוגמת הגמל השפן והארנבת
מטעים סביבתם כהצגה מתמשכת
מנסים להפיל אותך ברשת
את אכילתם התורה אוסרת.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני[חומש ויקרא]
- פרטים
-
קטגוריה: פרשת שמיני
-
פורסם בשבת, 17 אוקטובר 2020 21:06
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 417
פרשת שמיני/ מאין לנו כי יש להיזהר מאנשים צבועים?
/ מאת: אהובה קליין.
בפרשת שמיני התורה מזהירה את עם ישראל לא לאכול בעלי חיים ועופות טמאים, וכך התורה פותחת את הנושא:
"וידבר ה' אל- משה ואל אהרון לאמור אליהם: דברו אל בני –ישראל לאמור: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה,אותה תאכלו:
אך את-זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה:
את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם .
ואת השפן כי- מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס,טמא הוא לכם.
ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה,טמאה היא לכם.
ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה והוא גרה לא-יגר,טמא הוא לכם: מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו,טמאים הם לכם".
[ויקרא י"א,ד-ט]
המתבונן בפסוקים אלה , מגלה כמה דברים הראויים לתשומת לב ותהיות:
א] מדוע התורה מזכירה בבעלי החיים: הגמל, הארנבת, השפן,החזיר -תחילה את סימני הטהרה שלהם,טרם יוזכרו סימני טומאתם?
מדובר כאן בבעלי חיים טמאים,היינו מצפים שתחילה התורה תתאר את סימני הטומאה שלהם.
ב] מה הסיבה לכך שסימני הטומאה של בעלי חיים:הגמל, השפן והארנבת- מובאים בזה אחר זה בשלושת הזמנים של הפועל: הווה, עבר ועתיד?
בגמל נאמר:"ופרסה איננו מפריס"
בשפן נאמר:"ופרסה לא יפריס"
ובארנבת נאמר:"ופרסה לא הפריסה"
התשובה לשאלה א]
רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו:"כלי יקר"- מסביר כי התורה אכן מזכירה תחילה את סימני טהרתם של בעלי חיים אלה,מפני שסימני טהרה אלה מוסיפים טומאה על טומאתם,כדוגמת עשיו שנהגו להגיד עליו שדומה הוא לחזיר המציג את טלפיו כאילו הוא כשר, אך למעשה, אין הדבר העיד על פנימיותו -שהרי כולו היה מרמה ועושק בתוכו- דבר זה מעיד על התנהגותם של אנשים צבועים שאין חיצוניותם, או התנהגותם כלפי חוץ משקפת את המתרחש בפנימיותם- אנשים מסוג זה הם גרועים יותר מהרשעים- המשקפים כלפי הסביבה את רשעותם הפנימית ופיהם וליבם שווים.
לכן התורה פותחת דווקא בסימני הטהרה של בעלי חיים טמאים אלה- כדי שלא נלך שולל אחר סימני הטהרה שלהם ובו בזמן- חס ושלום נתעלם מסימני הטומאה שהם נושאים עימם, ומכאן המסקנה שיש להיזהר ממקרים מסוג זה- היינו- הצביעות גם בחברה האנושית כולה ,זוהי מידה המהווה סכנה גדולה.
התשובה לשאלה ב]
הרב ניסנבוים[מקבוצת אבות הציונות הדתית] מביא הסבר מעניין:
לפי דעתו שלושת הזמנים : הווה, עבר ועתיד- המופיעים בבעלי חיים טמאים אלה בסימני טומאתם הם מהסיבה: כי עלינו ללמוד שאם אדם מסוים חטא ועשה מעשים המטילים דופי בשמו הטוב,אל לנו למהר ולשפוט אותו בהווה, אלא ,עלינו להתחשב גם בעברו הטוב ,אם אכן היה כזה, ולהביט גם אל עבר עתידו,
ואין צורך להתייאש ולפסול את האדם ולדון אותו לכף חובה בלבד.
אך לאחר התבוננות בכל תקופות חייו,אם נראה שהוא אדם שלילי לחלוטין, לא תהיה ברירה, אלא להאשימו ול"טמאו" למען לא יפיל ברשתו אנשים תמימים וטובים.
לסכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי בדומה לבעלי חיים שהם טמאים לאכילה למרות שיש בהם מעט סימני טהרה, יש להיזהר על מנת לא לאוכלם מתוך אי התבוננות מספקת בכל הסימנים.
בדומה לכך עלינו להיות זהירים מבני אדם- אשר התנהגותם מזכירה בעלי חיים אלה. כלפי חוץ מנסים לפתות את החברה במילים יפות ובהבטחות שווא,כלפי פנים הם זוממים תוכניות מכשילות. אלה אנשים צבועים וטוב נעשה אם נתרחק מחברתם שעה אחת קודם, לפי שהם מהווים סכנה לחברה.
דוגמאות לכך מוצאים אנו בתנ"ך:
עשיו- ניסה לקנות את לב אביו- יצחק - בשאלות ,כביכול תמימות ,דוגמת השאלה: איך מעשרים מלח?
אך, באופיו הפנימי היה רשע ודיבר בלשון גסה ,כאשר פנה אל אביו בעודו מביא לו ציד מהשדה אמר:"יקום אבי" ולא דיבר בלשון רכה כאחיו יעקב.
דוגמא נוספת בתנ"ך:
דלילה -שניסתה בצביעותה להפיל ברשתה את שמשון הגיבור ובסופו של דבר עלה בידה לעשות כן.
לבן הארמי- ששמו מרמז על צביעותו- רמאי[אותן אותיות בשינוי מקום]
רימה את יעקב כמה פעמים.
בנוסף מלמדת אותנו התורה כיצד להתייחס גם לאנשים שיש כנגדם חשדות על מעשים פסולים שעשו , עלינו לכבדם בהתחשבות מהלך חייהם- בעבר, הווה ועתיד.
בפרק זה התורה מלמדת כיצד להתייחס אל בני אדם צבועים, או כאלה החוטאים.
על כן ,התורה היא מלשון הוראה, ובחוכמה ננהג אם נקיים את המצוות הלכה למעשה ,הדבר יתרום לחיים איכותיים יותר.
