פרשת שמיני- צרת תלמידי חכמים מוטלת על העם - האמנם?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:19

נכתב על ידי Super User

כניסות: 888

פרשת שמיני- צרת תלמידי חכמים מוטלת על  העם - האמנם?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה : האש הזרה שבני אהרון -נדב ואביהוא - הקריבו ללא ציווי ה' ועל כך נענשו ומתו באש.

כפי  שהתורה מתארת זאת: "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה', אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם.  ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי הד, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי הד.  ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.  ד וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן, בְּנֵי עֻזִּיאֵל, דֹּד אַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה.  ה וַיִּקְרְבוּ, וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר מֹשֶׁה.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ, וְעַל כָּל-הָעֵדָה, יִקְצֹף; וַאֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף הד.  ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ, פֶּן-תָּמֻתוּ--כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת הד, עֲלֵיכֶם; וַיַּעֲשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה".  [ויקרא  י ,א-ח]

השאלות הן:

א]  היכן ניתן למצוא בתנ"ך דוגמאות לירידת אש  מהשמיים?

ב]  במה חטאו בני אהרון?    כיצד הגיב אביהם?

ג] מדוע מוטל על כל בית ישראל לבכות את השרפה?

 תשובות.

 ירידת אש  מהשמיים.

חכמי ישראל  אומרים: בכל התנ"ך מוצאים סך הכול שתים- עשרה פעמים מקרים של ירידת אש מהשמיים.

ופלאי פלאים מחצית אחת של ירידת האש – הייתה לטובה ומנגד: המחצית השנייה - הייתה למטרה רעה.

ירידת האש לטובה בששת המקרים הבאים:

א]  ביום השמיני למילואים ירדה אש מן השמים ושרפה "על המזבח את העולה ואת החלבים" [ט', כ"ד]   זה היווה אות לעם ישראל  כי הקורבנות שהקריבו לה'- היו לרצון.

ב] קורבנו של גדעון  עלה באש באמצעות מלאך ה' [שופטים ו', כ"א]

ג] קורבנו של מנוח -אביו של שמשון-  עלה באש לשמים לעיני מלאך ה' [שופטים י"ג, י"ט- כ]

ד] קורבנו של דויד המלך עלה באש לשמים בזמן שרכש את הגורן מארוונה היבוסי.[ דברי הימים-א, כ"א, כ"ו]

ה] קורבנו של שלמה המלך עלה באש לשמים-  בזמן חנוכת בית המקדש [דברי הימים א', כ"א, כ"ו]

ו] קורבנו של אליהו בהר הכרמל עלה באש מן השמיים- הדבר גרם להמוני העם להאמין במציאות אלוקים [מלכים -א', י"ח, ל"ח- ל"ט]

ירידת אש מן השמיים למטרה רעה הייתה בששת המקרים הבאים:

א] האש שהמיתה את נדב ואביהוא – בני אהרון.

ב] מותם של המתאוננים באמצעות אש שירדה מן השמים.[במדבר י"א, א]

ג] האש שהמיתה את מאתיים החמישים איש שנמנו עם קורח [במדבר ט"ז,    ל"ה]

ד] ירדה אש משמים ושרפה את שר החמישים ואת חמישים האיש שלו ששלח המלך אחזיה לתפוס את אליהו הנביא [מלאכים ב', א, י'- י"ב

ה] האש שירדה משמיים  ופגעה בצאן ובנערים  של איוב [איוב, א, ט"ז]

חטאם של בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא

המקרא מציין את סיבת מותם של בני אהרון באופן ברור:

"וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם". 

אחדים מחז"ל טוענים: כי בני אהרון חטאו בזלזול במקדש בקרבן ועבודה:

א] נכנסו מחוסרי בגדים למקדש בעודם שתויי יין.

ב] הכניסו אש זרה שנטלו מבית הכיריים ולא ממזבח החיצון.

ג] הקריבו קורבן שלא נצטווו עליו.

ד] לא נשאו אישה מחמת גאווה  כי לדעתם: אין עוד יחסנים כמוהם להתחתן איתם.

ה] לא הולידו בנים.

ו] הורו הלכה בפני רבם.

ז] הם שייכים לקבוצה של: "ויאכלו וישתו ויחזו את אלוקים"

ח] סבלנותם נתקצרה להם וציפו למותם של משה ואהרון  על מנת שהם ינהיגו את העם במקומם..

ט] הם לא היו נוחים  זה לזה.

ישנה דעה נוספת, לפיה: הם התלהבו באופן מופרז, ראו אש יורדת מהשמיים ובאו להוסיף אהבה על אהבה. [ספרא כ"ו]

החיזקוני מפרש: חטאם היה בכך שהביאו קטורת משלהם.- בעוד שהקטורת חייבת להיות מן הציבור.

היות שאי אפשר קטורת בלי אש - לכן בפי המקרא – הדבר נקרא: "אש זרה".

הציווי  לעם לבכות את השרפה.

נאמר: "ואֲחֵיכֶם, כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל--יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה". 

רש"י מבהיר: " מכאן ניתן ללמוד שצרתם של תלמידי חכמים מוטלת על הכול להתאבל בה"

אם כן, נשאלת השאלה: מדוע קיבל אהרון שכר על שתיקתו כשנודעה לו הבשורה הרעה על מות בניו- ועוד חז"ל משבחים את שתיקתו -כפי שהכתוב מציין:" וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן"?

וגם נאמר: שהשכר שקיבל אהרון על שתיקתו זו, שנתייחד עמו הדיבור ונאמרה לו לבדו פרשת שתויי היין.

על כך תשובה מפי -רבי יוסף שאול נתנזון [רבה של לבוב במאה ה י"ט]

בעוד שלגבי אהרון זה היה  אסון  פרטי ואת ייסורי הפרט - חובה על האדם לקבל באהבה ,לכן חז"ל משבחים את אהרון - לפי ששתק וקיבל על עצמו את הדין.

מנגד- כלפי כל עם ישראל זה היה  אסון של הזולת.

את ייסורי הזולת אסור לו האדם לקבל באהבה- אלא עליו להשתתף באבל של חברו.

רבינו בחיי מביא דוגמאות נוספות על בכיים של העם והשתתפותם בצער מות חכמי הדור :

מות משה:

"וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם";[דברים ל"ד, ח]

 מות אהרון:

"וַיִּרְאוּ, כָּל-הָעֵדָה, כִּי גווע, אַהֲרֹן; וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם, כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".[במדבר, כ, כט]

רבינו בחיי מוסיף ומדגיש: בידוע שאין בכל עם ישראל אנשים גדולים ברמה  כנדב ואביהוא - שהיו במדרגה עליונה על כל הזקנים אחר משה ואהרון.

ומדוע בני ישראל הגדילו את בכייתם עליהם יותר ממה שעשו למשה ואהרון? התשובה: לפי שנצטווו על כך מפי משה- כך כתב רבינו סעדיה גאון ז"ל.

בעל הטורים גם מצטרף לקודמיו ואומר: "שתלמיד חכם שמת הכול נעשים קרוביו"

ומדגיש כי כאשר אהרון נפטר הכול בכו עליו- הגברים והנשים- לפי שהיה מנהיג מיוחד אוהב שלום ורודף שלום ומטיל אהבה בין איש לאשתו.

יהי רצון שנזכה לאהוב את הזולת ,לחוש את  שמחתו ומנגד את כאבו  ולהגביר את אהבת ישראל בינינו תמיד.

העם מבכה את מות בני אהרון

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:18

נכתב על ידי Super User

כניסות: 885

 העם מבכה את מות בני אהרון

 שיר מאת: אהובה קליין.(c)

כרעם ביום בהיר

משה את העם מסעיר

בשורה נוגעת ללב

לבכות בלב אוהב.

מות נדב ואביהוא

בני אהרון  שחטאו

אש זרה הקריבו

בשרפת מוות נענשו.

עתה כל העם בוכים

בדמעות שליש כואבים

ליבם כהמיית פטישים

דמם בעורקיהם קופאים.

 חשים כאב האובדן

 חלק מדמם ובשרם

כאיש אחד מתאחדים

מוחים דמעה   ומתאבלים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני- [חומש ויקרא]

פרשת שמיני – כיצד נהיה קדושים ?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:22

נכתב על ידי Super User

כניסות: 558

 פרשת שמיני – כיצד נהיה קדושים ?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים שבפרשת שמיני הוא : איסור אכילת בעלי חיים ושרצים טמאים, בסוף הפרשה מוסבר מה הטעם לאיסור מאכלות אסורים אלה : "אַל  - תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם.  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת -נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.  [ויקרא  י"א, מ"ג-מ"ז]

 השאלות הן:

א] כיצד המחיש משה לעם ישראל מהם המאכלים האסורים לאכילה?

ב] מדוע חל איסור לאכול את בעלי החיים והשרצים הטמאים?

ג] במה מתבטאת קדושת עם ישראל?

 תשובות :

המחשת  המאכלים הטמאים:

רש"י מבהיר: מהפסוק :"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ": אנו למדים מהמילים: "זֹאת הַחַיָּה"- לשון חיים. הכתוב אינו משתמש במילה: "בהמה" אלא במילה: "חיה" שהיא  לשון חיים. לפי שישראל דבוקים בקב"ה וראויים להיות חיים, לכן הבדיל אותם מהטומאה וגזר עליהם מצוות ,מנגד  לאומות העולם לא גזר דבר . למה הדבר דומה? לרופא שהלך לבקר שני חולים כשראה שאחד מהם  בסכנת חיים - אמר לבני ביתו: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש.

וכשראה את השני- שיש לו סיכוי טוב לחיות, אמר  למשפחתו: יש מאכלים שהוא יכול לאכול, אך יש מאכלים שאסור לו לאכול!

שאלו את הרופא: כיצד יתכן  שלאדם הראשון התרת לאכול כל דבר

ואילו לשני אמרת שלא יאכל דברים מסוימים מתוך האוכל שברשותו?

ענה הרופא לשואלים: לזה שהוא עתיד להבריא ונידון להמשיך לחיות, אמרתי לו: אכול זה - וזה לא תאכל.

אבל אותו אדם שאין לו סיכוי לחיות  אמרתי  למשפחתו , תנו לו לאכול כל מה שמבקש. והנמשל: כך הקב"ה התיר לגויים לאכול מכל הבא ליד, שרצים ושקצים. אבל עם ישראל שהם נועדו לחיות, אמר להם הקב"ה: "והייתם קדושים כי קדוש אני.." [כאן רש"י  הביא את מדרש תנחומא]

לפי פירוש ב] של רש"י - מהמילים: "זֹאת הַחַיָּה"- לומדים: שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לעיני עם ישראל-"זאת תאכלו" "וזאת לא תאכלו" ואפילו היה אוחז משה בשרצי המים וגם כך היה בהדגמת העופות. כמו שכתוב: "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם" [ויקרא י"א, י"ג] ונאמר: "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם"   למה? לפי  שעם ישראל חיים  שהרי כתוב:

 "ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום" [דברים ד, ד]

הטעם  לאיסור אכילת בעלי חיים טמאים.

רש"י אומר על המילים: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ" - אסור לאכול שרצים אלה- לפי שהנפש שוכנת בתוך גוף האדם. בכך  האדם  פוגע בנפשו. ואם  היהודי לא נזהר מאכילתם ישנו עונש מידה כנגד מידה- הקב"ה מבטיח שהוא יטמא אותם בעולם הבא  ובישיבה של מעלה [גן עדן]

 ועוד טעם: כשם שה' קדוש כך גם עם ישראל חייבים להיות קדושים למטה. והתורה מזהירה : "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם"- חזרה זו על הכתוב באה ללמדנו:  כי יש כאן הרבה  לאוין וכל "לאו"  - העונש  מלקות. ולכן נאמר בתלמוד: "אכל פוטיתא [שרץ ים] - לוקה ארבע פעמים.[מסכת מכות דף ט"ז, עמוד ב]

נמלה- לוקה חמש, צרעה- לוקה שש"

 בהמשך ה' מזכיר את יציאת מצרים ככתוב: "כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"

על כך מביא רש"י שני טעמים:

א] הקב"ה העלה את עם ישראל ממצרים- על מנת שיקבלו על עצמם עול  מצוות.

ב] כאן כתוב:" הַמַּעֲלֶה" ובשאר המקומות כתוב: "והוצאתי" על כך אמר ר' ישמעאל:" אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר האומות- דיים"- וזוהי מעלה לגביהם זה סימן היכר לחשיבותם של ישראל- "העליתי" נדרש גם מלשון מעלה.

רבינו בחיי מסביר: המילה: "נטמתם" חסרה את האות א' ולכן המשמעות של מילה זו היא: טמטום והטעם לכך שעל ידי שהאדם אוכל דברים אסורים, הלב נהיה  מטומטם  ואין רוח הקודש  שורה בו.

ומוסיף רבינו בחיי עוד  הסבר וטוען: כי האות אלף מרמזת גם על השכינה ולכן חסרה האות אלף במילה: "נטמתם"- לפי שהשכינה מסתלקת ממקום שיש בו טומאה  וחטא, ההוכחה לך, מהכתוב : "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ:  וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" .[דברים כ"ג, י"ט]

על פי זה אדם שהוא מיוחד ונבדל בעבודת ה'- נקרא קדוש.

ומכאן ניתן להבין כוחן של אותיות בשפת הקודש וכל שינוי, או חיסרון של אות  יש בו סמליות רבה.

ודרשו רז"ל: אדם שמטמא את עצמו מעט - מטמאים אותו  הרבה. אדם שמטמא עצמו למטה- מטמאים אותו למעלה.  אדם שמטמא עצמו בעולם הזה  מטמאים אותו לעולם הבא.

ובהמשך נכתב :

"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.."  האדם חייב להיות קדוש בגוף ובנפש - כי יש להדמות לקב"ה שהוא  בעצמו קדוש.

 קדושת ישראל.

רבינו בחיי מסביר: הקדושה המאפיינת את עם ישראל לעומת יתר אומות העולם - מתבטאת  באמצעות קיום התורה והמצוות, כי על ידי  כך  כוחו השכלי של האדם ישלוט על כוח התאוות והרי ידוע שהתאווה  אצל האדם חזקה מאד והיא אף מוטבעת בו עוד מתקופת נעוריו , כשהוא נמשך אחרי התאוות וההנאות הגשמיות של העולם הזה וכך הוא גדל ועמו גדלות גם תאוותיו שבמשך הזמן מתגברות על שכלו, אותן תאוות יש להן עוזרים והם המאכלים האסורים ושאר תאוות הגשמיות בעולם הזה.

במצב כזה, השכל שהוא עצם רוחני ומגיע מהעולם העליון ,הוא למעשה נוכרי בעולם הגופות העבים והגסים. ומכיוון שהוא  נוכרי אף אחד אינו לצדו - כולם  נגדו. אז השכל נחלש והתאוות מתגברות והדבר מתרחש משני טעמים:

א] כי התאווה קודמת לשכל.

ב] לתאוות יש מסייעים לעומת השכל.

לכן נחוץ לו לאדם לעסוק בתורה ובמצוות ,בכך יחזק את כוח שכלו ויחליש את תאוותיו ולכן יש מצוות לא תעשה ומצוות עשה, כגון: תפילה, תענית, צדקה וגמילות חסדים שבכוחם להחליש את כוח התאווה.

ורז"ל אמרו בספרי: "והתקדשתם"- זו קדושת מצווה, "והייתם קדושים" ,הכוונה שבאמצעות קיום המצוות הלכה ולמעשה -יחליש האדם את יצרו הרע ותאוותיו ומנגד יגביר את כוח שכלו שבשבילו נברא האדם.

פירוש נוסף למילה: "והתקדשתם"- מלשון פרישות- היות ואדם הפרוש מתאוות העולם, נקרא קדוש.

ודרשו רז"ל בתורת כוהנים: כי האדם צריך להידמות בקדושה לה' –כמו שהוא קדוש.

וכשם שה' פרוש , כך גם בני האדם יהיו פרושים ואם אדם נמשך באופן מוגזם אחר התאוות הגשמיות- הוא מחריב את נפשו וגופו ונקרא בלשון התורה: כסיל ואוויל. גם בדברים המותרים בעולם הזה אם ממעטים ופורשים מן המותר הגמור- אז נקרא האדם :"קדוש".

לכן האדם צריך לתחום לו גבולות גם בהנאות המותרות, אך אם הוא  ממלא את נפשו בהנאות המותרות – יתר על המידה יחשב כסובא יין וזולל בשר ויהיה נבל העובר על התורה.

וכן חייב לשמור על קדושת הדיבור ויקפיד כפי שכתוב: "שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ --    שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".[משלי כ"א, כ"ג]

ועוד נאמר:" לְשׁוֹן חֲכָמִים, תֵּיטִיב דָּעַת;    וּפִי כְסִילִים, יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" [שם ,ט"ו, ב] יש לקחת בחשבון כי השגחת ה' מצויה בכל מקום ומביטה במעשי האדם.

הרב שמשון רפאל הירש אומר: כי הנשמה האלוקית המצויה באדם - מרוממת את האדם מעל כל כפייה גשמית ובכך מאפשרת לאדם לקחת חלק בקדושת ה' ומעניקה לנו חירות מוסרית.

לסיכום, לאור האמור לעיל , ניתן להסיק: כי האדם חייב להקפיד  להימנע  מאכילת מאכלים אסורים – הדבר גורם לו לטמטום הלב ומנגד יש לקיים את מצוות התורה הלכה למעשה וכך ניתן להשליט את השכל על התאוות הגשמיות והתכלית  היא: להידמות לקב"ה בקדושתו כנאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".

יהי רצון שעם ישראל יהיה קדוש ויזכה שהשכינה תשרה עליו תמיד.

והייתם קדושים

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:21

נכתב על ידי Super User

כניסות: 414

והייתם קדושים

שיר מאת: אהובה קליין ©\

עם נבחר אלוקים

מתרחק  מאיסורים

אכילת שקצים ורמשים

טומאת בעלי חיים.

 סוגי עופות וציפורים

 בוודאות נפשו משחיתים

בשכלו  מהעליונים פוגעים

לאוויל וכסיל אותו  מהפכים.

 על כן ידבק בקדושה

 עליו תשרה השכינה

כציווי מלכו ובוראו

החפץ לעד  בטובתו.

הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני[חומש ויקרא]

אהרון הכהן מברך/ שיר מאת אהובה קליין©

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:51

נכתב על ידי Super User

כניסות: 294

אהרון הכהן מברך/ שיר מאת אהובה קליין©

 בראש חודש ניסן

 הוקם ,הושלם המשכן

אורה ושמחה   מסביב

ראשית עונת האביב.

השמים  התהדרו בעננים

יצאו במחולות משחקים

מהם ניבטת השכינה

אל עם חדור האמונה.

 אהרון הכהן נחפז

נחרץ כנמר עז

יברך את כל העם

בקול נישא ורם.

עטור בגדי כהונה

לכבוד ותפארת העבודה

בעל חסד וענווה

ברמ"ח  אבריו אהבה.

כאיש אחד מתאספים

לברכה הכול נכספים

על פניהם שביעות רצון

הבעת תודה לכהן גדול .

הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני [חומש ויקרא]