המקור והענין להתפלל בכותל המערבי/ הרב שמואל ברוך גנוט

בעומדנו לפני יום חורבן בית מקדשנו והגעגועים למקום המקדש, ובהיותינו גם קודם ימי "בין הזמנים", שישנם רבים וטובים המנצלים אותם באופן מיוחד להשתטחות בקברי צדיקים ותפילה ליד הכותל המערבי, ננסה להבין מעט: מהי מעלת התפילה בכותל המערבי? נדון בדברי סופרים וספרים בענין העליה לכותל המערבי, מתוך הדגשה שמדובר בטיפה מן הים הגדול בענין נשגב זה.

א] עליה לרגל לכותל המערבי: בספר שדי חמד (מערכת א"י אות א') הביא לדברי המהרי"ץ חיות בהגהותיו לגיטין (ד' ב') ונדרים (כ"ג א') שמשמע מדבריו שישנו ענין לעלות לרגל בשריד בית מקדשנו גם בימינו אנו ושכן נהגו ישראל מדורי דורות, עד היום. אמנם המעיין בדברי המהרי"ץ חיות יראה לנכון שהסביר עליה זו משום שאפשר והקריבו שם קרבנות וכהלכה (במגילה י' א' וזבחים ס"ב א'). זאת ועוד שלדעתו העליה לרגל היתה לצורך קיבוץ החכמים שהיו שם, כדי לשטוח בפניהם שאלות בהלכה. וכן מצינו בחולין (מ"ח א') שעלו לרגל ליבנה, מקום החכמים, כדי לשאול שאלות שהצטברו בין חג לחג. ואף הנשים עלו לרגל, כדי לכבד את התורה וחכמיה, וכ"כ הרא"ש בנדרים (כ"ד א'). ולפי"ז עלינו לעלות לרגל אל גדולי הדור ומקומם ולאו דוקא לכותל המערבי.

ב] אמנם באמת מצינו כבר במדרש שיר השירים (פ"ד ב') כך: "ישראל משולים ליונה, מה יונה זו, אע"פ שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה לעולם, כך ישראל, אע"פ שחרב בית המקדש לא ביטלו ג' רגלים בשנה". והר"ן בפ"ק דתענית כתב ש"היו מתאספים בכל הסביבות לעלות לרגל לירושלים, כמו שעושים גם היום". וכן בשו"ת תשב"ץ (ח"ג ר"א) כתב שישנו סמך שאף אחר החורבן, שבטלה קדושת הארץ, מ"מ קדושת המקדש וירושלים היא קיימת, שעדיין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות. והתשב"ץ מוסיף שגם בימיו עדיין רואים את נס הנהדר של "לא אמר אדם צר לי המקום" בירושלים, כאשר אנו רואים המונים עומדים צפופים בבתי הכנסיות שבירושלים. וכן בשו"ת חת"ס (יו"ד רל"ג) כתב שבימי הגאונים עלו לירושלים ברגלים. וכן מובא בספרים רבים שעלו לרגל לירושלים גם לאחר החורבן.

ג] אמנם ניתן לומר שהעולים לרגל נכנסו למקום המקדש ממש, בהיותם בקיאים בזמנם במקומות שבהר הבית המותרים לכניסה להטובלים מטומאת קרי בטבילה דאורייתא, אך לא עלו להתפלל ליד הכותל המערבי באשר מקום התפילה הוא מחוץ להר הבית. (שהרי לרוב הדעות הכותל המערבי הוא רק קיר חיצוני של הר הבית, ורק להרדב"ז (ח"ב תרצ"א ותרמ"ח) הוא מכתלי החיל או העזרה, ורבים חולקים עליו בעוז). וגם אפשר שעלו לרגל למקומות בהר הבית שהוסיף הורדוס ולא נתקדשו בקדושה (ומותרים לכניסה גם לבעלי קרי). ואע"פ שמצאנו בספרים המאוחרים יותר (עיין שד"ח שם ובס' מנוחת אמת פי"ב בארוכה), שעלו להתפלל ליד הכותל המערבי. אולי הוא מפני שבמשך הדורות נשתכחו המקומות המדויקים המותרים בכניסה בלא טבילה, והמקומות המותרים בטבילה דאורייתא, שהנכנס אליהם עובר בלאו ועשה, והמקומות האסורים בכניסה לטמאי מתים, שהנכנס אליהם חייב כרת. ולכן העדיפו להתפלל ליד הכותל ולא להסתכן באיסורים, [ועי' שו"ת דבר יהושע (ח"א סי' ז'), ואינו תח"י].

ואכן בס' כפתור ופרח (הוצאת מכון ללימודי מצוות הארץ, עמוד קי"ג) מאריך לשרטט את מקום כתלי הר הבית וכתב: "א"כ היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לענין תפלה והשתחויה עד אותם הכתלים, וכן עמא דבר באים עד אותם הכתלים ומתפללים לא-ל יתעלה לפני אלו שני השערים שהזכרנו, וכבר ביקש מהא-ל יתברך שלמה בתפילתו (מלכים א' ח' ט') שתקובל תפילת המקום ההוא", עכ"ל. ומדבריו למד הפאת השולחן (הלכות א"י פ"ג סקכ"ו) שבזמן הכפתור ופרח לא נהגו כלל להתפלל ליד הכותל המערבי אלא ליד שער הרחמים שבחומה המזרחית. וכבר נודע הסיפור, המובא בס' "אלא מסעי" שחיבר רבנו מהר"ם חאגיז, שהכותל המערבי היה מוסתר בהררי אשפה אדירים, עד שהשולטן סולימן הורה (לפני קרוב ל-500 שנה) לפנות האשפה ולגלותו. נמצא שלפני כ-700 שנה, בתקופת גדול הבקיאים בנושא ארץ ישראל וירושלים, בעל ה"כפתור ופרח", לא ידעו את הכותל המערבי כלל. וגם עשרות שנים אח"כ עוד לא נודע, עד תקופת השלטון העותומני בארץ ישראל. וכבר הובא שהגאונים, וביניהם רב האי גאון, הקיפו בחג הסוכות את שער הרחמים. אמנם בס' הר הקודש (עמוד ר"נ) מוכיח שגם בזמן הכפתור ופרח הזכירו רבים וטובים את הכותל המערבי.

ד] האם השכינה לא זזה מהכותל המערבי?- נאמר במדרשים (שמו"ר ב' ב', תנחומא שמות י' ועוד): א"ר חייא "הנה זה עומד אחר כתלנו", זה כותל מערבי, שמעולם לא זזה שכינה ממנו. ובילקוט שמעוני (שה"ש ב') ובזוה"ק (פרשת שמות) נאמר שנשבע הקב"ה שאינו חרב לעולם. ובילקו"ש (מלכים רמז קצ"ה) ובתנחומא (שם) נאמר ש"לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש". ולפי"ז השכינה לא זזה מכותל מערבי של ביהמ"ק ולא בכותל המערבי דנן, אשר לדעת רוב הדעות אינו אלא מכותלי הר הבית. אך ראה ראיתי בספרים רבים ונודעים המזכירים את דברי מדרשים אלו על הכותל המערבי המקובל כיום, וע"כ כנראה יש כאן הסבר כל שהוא לפתרון הדברים. וה' יתברך שמו יחיש גאולתנו וישיב על כנו את הבית הגדול והקדוש שנקרא שמו עליו.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: ארץ ישראל; פורסם ב11 אוקטובר 2020; כניסות: 2258

מתוך ההקדמה לחוברת: בראותנו הרבה מאתנו המפונים הסובלים מהרבה קשיים וגם כמה שאלות המטרידות אותנו ונזדמן לידינו מכתב שנכתב על ידי הר"ר יעקב עדס שליט"א לשואלים מאתנו ונוכחנו שהדברים עזרו מאוד לרבים ראינו לנכון לפרסם את המכתב לתועלת הרבים.

שאלה

לכבוד וכו' ברצוני לפרט מספר קשיים חמורים העומדים בפני ולשאול מספר שאלות שאני מרגיש הכרח לקבל עליהם תשובה ברצוני להדגיש שכל עוד שאין לי תשובה לבעיות אלו יש לי סבל גדול מאוד וביותר שיש לי הפרעות בכמה ענינים בעבודת השם יתברך כתוצאה מזה.

א. הנני אדם שהיה גר במשך שנים בגוש קטיף המטרה העיקרית שלי לגור שם היתה מצד מצוות ישוב ארץ ישראל לישב את איזור זה שהיה שומם שנים רבות גרתי שם במסירות עצומה תוך כדי קשיים שאי אפשר לתארם כאן והנה בימים אלו בצורה אכזרית ביותר פינו אותי ואת כל חברי מאיזור מגורינו דבר זה מביא אותנו לידי שברון גדול מאוד והננו מרגישים שלקחו לנו אתגר מרכזי מאוד בחיינו שאחרי שהתרגלנו אליו במשך שנים בלעדיו קשה לנו מאוד להמשיך לתפקד בצורה הראויה ובפרט שיש לנו הרגשה שהתפקיד הקודם שהיה לנו הוא תפקיד עבור כל עם ישראל.

ב. בנוסף לזה גם מצד המצב הגשמי מצבנו הפך להיות קשה מנשוא היינו מסודרים מבחינת דיור ופרנסה ובפתאומיות נזרקנו למצב קשה מאוד בין מבחינת דיור ובין מבחינת פרנסה אם היינו חזקים ברוחנו באתגרים הרוחניים שהורגלנו להם אולי עוד היינו מצליחים להתגבר באיזה צורה שהיא על הבעיות האלו אבל כשבלאו הכי כאמור לעיל גם מבחינת האתגרים הרוחניים מצבנו קשה מנשוא כשמצטרף לזה הבעיות הגשמיות זה מחמיר בהרבה את המצב.

ג. בנוסף לזה הנני מרגיש קושי בזה שכל כך הרבינו בתפילות ובתחנונים שכל מהלך זה לא יקרה והנה מהלך זה קרה במילואו ובכל העוצמה להיכן הלכו כל התפילות הרבות שהתפללו אנשים כל כך רבים כנגד זה.

ד. הנני חושב הרבה מה תפקידי ותפקיד חבירי באמת במצב הנוכחי ואני לא מצליח למצוא תשובה לזה ואפילו התחלה לתשובה וכשאינני יודע מה תפקידי אני מעביר הרבה מזמני בבטלה ושעמום שזה כידוע דבר מאוד לא טוב מהרבה הרבה בחינות.

ה. ברצוני להדגיש שהנני כותב את השאלות לא רק בשמי אלא בשם עוד הרבה מאוד חברים שמרגישים בדיוק כמוני בכל הדברים הנ"ל ומאוד מחכים כולנו לקבל תשובות שיועילו לנו באמת להתחזק ואני יכול להעיד על עצמי ויותר מזה על חברי שבאמת אנחנו רוצים בכל הלב לעשות את רצון השם יתברך ולעבוד אותו כמה שיותר בשלימות אבל פשוט מצבנו המסובך מערבב אותנו מלדעת מה רצון השם מאתנו במצבנו וברצוני להוסיף שאין לנו חס וחלילה שום ספיקות באמונה בהשם יתברך וגם אין לנו שום תלונות על השם יתברך ורק שבאופן מעשי יש לנו קשיים חזקים מכח המציאות הנוכחית

תשובה.

תשובה

באמת נוכחתי בעצמי מרבים מהסובלים בסבלכם שנפגשתי אתם וגם שמעתי מאחרים בקשיים העצומים שאתה וחבריך עומדים בהם ואני מוכרח לומר שאף על פי שאני מתכוין לכתוב תשובות לשאלות שאתה שואל אבל באמת אחרי הכל המצב מאוד כואב מהרבה בחינות אבל אף על פי כן הכרח גמור לכתוב תשובות לשאלותיך כדי שתוכל להתחזק ברוחך ולפעול במצב הנוכחי את הדברים שהם התפקיד שלך בשעה קשה זו וכיון שהדברים קצת ארוכים כתובים הם כאן בחלוקה לפרקים ומאוד אבקש ממך להתבונן היטב בדברים הכתובים כאן מפני שכשתתבונן תראה שיש כאן הרבה מאוד דברים בסיסיים בעניני עבודת השם ובתפקיד האדם בעולם וכל דבר כולל בתוכו הרבה דברים שיוכלו לעזור לך לא רק על השאלות הנ"ל אלא על עוד הרבה שאלות בחיים.

פרק א.

א. כל יהודי צריך לדעת שכולנו כל זמן היותנו כאן בעולם הזה אנחנו בשליחות שענינה הוא לחבר את נשמותינו להשם יתברך ולהביא אור רוחני מהשם יתברך על נשמותינו המסילת ישרים בפרק ראשון מגדיר את הדברים האלו בנוסח זה כי רק הדביקות בהשם זהו הטוב וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושוא נתעה ולכן כל דבר שאדם יודע שמחבר אותו להשם יתברך צריך לרדוף אחריו בכל כוחו להשיג אותו וכל דבר שאדם יודע שמרחיק אותו מהשם יתברך צריך לברוח ממנו כבורח מפני האש עכ"ד.

ב. הדברים האלו נכונים לכל אדם בתפקידו הפרטי בחיים וגם לכל אדם לגבי ההשפעה שלו על אחרים שעיקר הדבר הוא לחבר את נשמות כללות ישראל להשם יתברך ולהביא אור רוחני מהשם יתברך על נשמות כללות ישראל גם אדם שאינו מסוגל בשום אופן להשפיע על אחרים מכל מקום הרי לפחות בתפילות בנוסח שקבעו חז"ל לתפילת שמונה עשרה מתפלל על כל עם ישראל לדברים אלו.

ג. הדברים שמחברים אותנו להשם יתברך ושמביאים את האור הרוחני מהשם יתברך לנשמה הם כל עניני עבודת השם יתברך לימוד התורה וקיום המצוות ותפילה וזהירות מעבירות ועזרה לזולת.

ד. והנה בדברים אלו שהם תכלית החיים לכל אדם יש התפקיד שמיועד לו מהשמים ולא כל התפקידים שוים ולדוגמא אפילו בלימוד התורה עצמו יש אדם שנמשך ללימוד הבקיאות ויש אדם שנמשך ללימוד העיון יש אדם שנמשך לפלפולים בסוגיות ויש אדם שנמשך ללימוד הלכות וכן הלאה.

פרק ב.

א. יש פעמים שאדם בטוח בעצמו שהתפקיד שנועד לו בענין זה הוא תפקיד מסוים אבל מהשמים מובילים את הדברים בכיוון אחר מפני שבשמים יודעים שבאמת שייך לו תפקיד אחר בענין הזה אבל ודאי שגם התפקיד שמיעדים לו מן השמים ענינו הוא החיבור של הנשמה להשם יתברך והבאת האור הרוחני מהשם יתברך לנשמה.

ב. וגם יש פעמים שאדם יש לו תפקיד מסוים בענין הזה ולאחר זמן מהשמים מעונינים לשנות את תפקידו ואין הכוונה שחס וחלילה מבטלים בשמים את השליחות שלו להתחבר להשם יתברך ולהביא אור רוחני מהשם יתברך לנשמה אלא רק משנים את התפקיד באיזה צורה לעשות את הדבר הזה וגם כמובן שאין הכוונה שמזלזלים בשמים בתפקיד החשוב שעשה עד עכשיו שודאי מה שעשה היה חשוב מאוד אבל מכל מקום מסיבות שאינם ידועות לנו צריך עכשיו לשנות את פרטי תפקידו.

ג. וכתוב בספרי המקובלים שבכל מקום בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט יש במקום אורות רוחניים שצריכים תיקון ועל ידי שיהודים גרים באותו המקום ועובדים שם את השם יתברך נעשה תיקון לאותם האורות הרוחניים והם נתקנים ובלשון המקובלים נקרא זה שמבררים את הבירורים השייכים לאותו מקום.

ד. ויש גם סוגי בירורים שמשתנים מזמן לזמן שיש בירורים שזמן תיקונם במקום זה הוא בזמן מסוים ויש בירורים שזמן תיקונם הוא בזמן אחר.

פרק ג.

א. והנה אתה וחבריך שגרתם במשך שנים במקומות מסוימים והשתדלתם שם כפי כוחכם לעבוד את השם יתברך ודאי שתקנתם הרבה מאוד מהאורות הרוחניים השייכים לאותם המקומות ושמור לכם על זה שכר עצום בשמים.

ב. ועכשיו שמהשמים גלגלו שהוכרחתם לעזוב את אותם המקומות מוכרח הדבר שמהשמים רוצים לתת לכם תפקיד אחר של תיקון אורות במקומות אחרים ואולי גם מסוגים אחרים של אורות.

ג. והנה אם אדם מחליט בעצמו מסיבות אישיות של כדאיות לעזוב את מקומו ואת תפקידו ולחפש מקום ותפקיד אחר אין הכרח שבאמת רוצים ממנו מהשמים את השינוי הזה מפני שאולי באמת הוא טועה בהחלטתו.

ד. אבל במצבכם שאתם השתדלתם מאוד שלא להגיע לידי שינוי זה והכריחו אותכם על זה ודאי שהסבר הדבר הוא שמהשמים רוצים ממכם תפקיד אחר.

פרק ד.

א. ואף על פי שלפי ראות העין השטחית השינוי הזה נעשה על ידי החלטה של בני אדם שלא רצו להתחשב בכם וכו' אבל צריך לדעת שבאמת הכל מהשם יתברך וכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה ואף במקרים שהאדם מצווה להשתדל למנוע את השינוי מכל מקום עם עשה את ההשתדלות למנוע את השינוי ולא עלה הדבר בידו בהכרח שמהשמים רוצים ממנו את השינוי הזה והכל לטובתו לפי הנצרך לתיקון האורות השייכים לנשמה שלו וממילא לתיקון הנשמה שלו.

ב. ובגמרא במסכת ברכות דף ס' עמ' ב' כתוב אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה.

ג. ומובא שם בגמרא בברכות המעשה ברבי עקיבא שהלך עם תלמידיו בדרך והגיע הלילה והיו צריכים לישון ופנו לעירה שהיתה שם ובקשו מהאנשים שגרו בעירה שם לתת להם מקום לישון ולא רצו אנשי המקום לתת להם אמר רבי עקיבא כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה והלכו הוא ותלמידיו וישנו במדבר והיה אתם תרנגול להעיר אותם בבוקר וחמור לרכב עליו ונר להאיר להם בלילה ובאה רוח וכיבתה את הנר ובא חתול ואכל את התרנגול ובא אריה ואכל את החמור ואמר רבי עקיבא גם על דברים אלו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה והסוף היה שבאותו לילה הגיעו שודדים לאותה עירה ולקחו בשבי את כל בני העירה למוכרם לעבדים ואמר רבי עקיבא לתלמידיו הרי רואים אתם שכל הדברים שהיו נראים רעים באמת הם טובים שאילו ישנו בעירה היו לוקחים אותם בשבי וכן אם היה התרנגול משמיע קולו או החמור נוער או הנר מאיר היו מזהים אותם השודדים על ידי זה והיו לוקחים אותם לשבי.

ד. ודבר זה נפסק להלכה ברי"ף וברא"ש בברכות שם ובטור ובשו"ע באורח חיים סימן ר"ל שאדם צריך לומר על כל דבר שקורה שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה.

ה. והנה ודאי שאף על פי כן אם מגיע לאדם דבר שלפי ראות העין הוא דבר שנראה רע צריך ומחויב האדם להתפלל להקדוש ברוך הוא שיטיב את מצבו אבל אם התפלל האדם ובכל אופן נשאר מצב זה צריך לדעת שדבר זה הוא לטובה אפילו אם אין מובן לאדם לעת עתה מהו הטוב שיש בדבר זה

פרק ה.

א. ויש בזה עוד דבר נוסף שחשוב מאוד להדגיש אותו והוא שהנה כמו שכתבת בשאלתך במשך השנים שגרת במקום הקודם השקעת כוחות נפשיים רבים להתגבר על הבעיות שהיו כדי להמשיך לגור שם ונמצא אם כן שגנוזים בתוכך כוחות נפשיים חזקים מאוד.

ב. ועכשיו שמהשמים כיוונו אותך לתפקיד חדש ואינני נכנס לפרטים איזהו התפקיד החדש אבל בכל מקרה ודאי שכללות התפקיד הוא לחבר כמה שיותר את הנשמה להשם יתברך ולהביא כמה שיותר אור רוחני מהשם יתברך על הנשמה ובכללות גם לפני השינוי שנעשה זה היה התפקיד שלך ורק שעכשיו אתה צריך לעשות את זה בצורה אחרת ומוטל עליך עתה בתפקיד החדש לראות איך באמת לנצל את הכוחות האלו הגנוזים בך במלוא עוצמתם.

ג. ויתירה מזו מבואר בגמרא במסכת בבא מציעא דף פ"ד עמ' א' על רבי יוחנן וריש לקיש מחכמי הגמרא שרבי יוחנן היה כל הזמן מחכמי הגמרא אבל ריש לקיש היה תקופה שהיה שייך לחבורת שודדים ורבי יוחנן ראה שיש לו כוחות עצומים מאוד ואמר לו רבי יוחנן שמהשמים נתנו לו את הכוחות האלו בשביל ללמוד תורה בעוצמה גדולה וריש לקיש קיבל את דבריו והתמסר ללימוד התורה עד שנעשה מראשי חכמי הגמרא בדורו.

ד. ורואים מזה שאפילו כח מרובה שמשתמש לדברים של חול כשהוא אצל יהודי באמת הוא כח שניתן לו מהשם יתברך לצורך עבודת השם יתברך אלא שקורה שהכח הזה נמצא בשבי של כוחות הרע ומשתמש לדברים שליליים או דברים בטלים ובידי האדם לעשות שינוי בכיוון של השימוש בכח ולהשתמש בו רק לדברים קדושים של עבודת השם.

ה. ועל אחת כמה וכמה שכשיש לאדם כח מרובה ועוצמה נפשית לסוג מסוים של עבודת השם שאם מהשמים כיוונו את הדברים שמוטל על האדם לשנות את סוג עבודת השם שלו שודאי שיכול האדם לקחת את הכוחות והעוצמה שהיה לו בסוג הראשון של עבודת השם ועל ידי שינוי מסוים בפרטי המציאות להשתמש בכוחות האלו לסוג החדש של עבודת השם.

פרק ו.

א. והנה כמו שפירטת בשאלתך יש כאן עוד בעיה גדולה שהמצב המציאותי שלכם עכשיו מבחינת דיור ופרנסה הוא קשה מאוד וזה גם גורם הפרעה גדולה בעניני עבודת השם.

ב. והנה באמת ודאי שכך הדבר שכאשר המצב הגשמי של האדם בבעיות גדולות באופן טבעי זה גורם הפרעות גם בעניני עבודת השם.

ג. אבל בכל אופן בידי האדם על ידי מאמצים להתגבר על זה והדבר שבעיקר נותן את הכח להתגבר על זה ולהתחזק אף על פי כן בעבודת השם יתברך הוא ידיעה אחת בשרשי ההפרעות.

ד. והוא שבגמרא במסכת סוכה דף נ"ב סוף עמ' א' כתוב שההוא סבא אמר לאביי כלל גדול שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו ]ויש אומרים שההוא סבא שאמר את זה לאביי הוא אליהו הנביא עיין בזה בתוספות בחולין פרק ראשון ואכמ"ל[ ופירוש הדברים הוא שאם יש שני אנשים שלאחד יש נשמה יותר גבוהה וקדושה ולשני יש נשמה פחות גבוהה וקדושה לאדם שיש לו את הנשמה היותר חשובה יש גם יצר הרע יותר גדול ולכן הוא צריך לשמור את עצמו ביותר זהירות וזה ההיפך ממה שבני אדם חושבים שאם הנשמה יותר קדושה צריך פחות להיזהר.

ה. והסיבה של הכלל הזה שכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו בדרך הפשט מסבירים המפרשים שהוא מפני שצריך שיהיה מלחמה שקולה ואם יהיה לאדם נשמה מאוד קדושה ויצר הרע קטן אם כן אין לו בכלל נסיון אמנם יש עוד הסבר לענין על פי הקבלה והוא שעיקר ענין היצר הרע אינו מהנשמה עצמה אלא כח רוחני זר שמסית את הנשמה אבל הנשמה עצמה של כל יהודי ללא יוצא מן הכלל היא קדושה מאוד ואין בה כלל צד רע והסיבה שהיצר הרע מנסה להסית את הנשמה לרע הוא מפני שלכל יהודי יש בשמים שפע רוחני שבו תלוי הצלחת האדם בעולם הזה ובעולם הבא וכוחות הרע רוצים לגנוב מהשפע הזה והיכולת שלהם לגנוב מזה הוא אם הם מצליחים חס וחלילה להכשיל את האדם וכיון שכך אם רואים כוחות הרע אדם אם נשמה גדולה מנסים עליו ביותר לנצחו מפני שהאורות ששמורים לו בשמים הם אורות הרבה יותר מרובים ומזה כוחות הרע יותר רוצים לגנוב וכמו שבעולם הזה הגנבים יותר מנסים לגנוב אצל העשירים.

ו. וכתוב בביאור הגר"א לתיקוני זוהר שכמו שבשני בני אדם כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו גם באותו אדם עצמו כשיש תקופה שבה מקבל האדם אורות רוחניים יותר גדולים בזה היצר הרע יותר מנסה להפריע לו.

ז. ונמצא לפי זה שהרבה פעמים כשעובר על האדם תקופה קשה בחיים שיש בתקופה זו הרבה נסיונות שורש הדבר הוא מפני שדוקא בתקופה זו מאיזה סיבה בשמים נותנים לבן אדם זה כח יותר גדול בנשמה ועוצמה רוחנית יותר גדולה וכיון שכך כוחות הרע נאבקים לגנוב מהאורות האלו על ידי שמזמנים לבן אדם כל מיני נסיונות של הפרעות מעבודת השם.

ח. ולעניננו נמצא שדוקא בתקופה זו שעוברים עליך ועל חבריך נסיונות קשים זה סימן שבזמן זה קיבלתם וביכולתכם לקבל עוד אורות רוחניים גבוהים יותר מבזמנים הרגילים ודוקא לכן כוחות הרע מתנכלים להפריע לכם בעבודת השם ואם תתאמצו אדרבה להתגבר בזמן זה ביותר בעניני עבודת השם תצליחו בזמנים אלו עוד יותר מאשר בזמנים הרגילים.

פרק ז.

א. אחרי כל הדברים הנ"ל השאלה המרכזית היא מהו באמת עכשיו התפקיד שלך שרוצים מהשמים שאותו תעשה והנה לצערי על זה באמת אינני יכול לענות לך בשום אופן כי אינני מכיר אותך כלל באופן אישי ואינני יודע את תכונותיך וכישוריך וגם אינני יודע את מצבך מבחינת צרכי הפרנסה ותנאי החיים באופן מפורט ובזה תהיה מוכרח להחליט או לבד או בהתיעצות עם רב שמכיר אותך באופן אישי או שיפגוש אותך וישמע באופן אישי ממך בפרטות את פרטי מצבך.

ב. אבל אף שכנ"ל בפרטות אינני יכול לענות לך אבל בכללות ודאי שאפשר לומר שאתה צריך לחפש איך להתקרב כמה שיותר להשם יתברך.

ג. דהיינו לראות לפי יכלתך להרבות במידת האפשר בלימוד התורה ולהקפיד מאוד להתפלל את כל התפילות באופן הראוי וכמה שיותר בשפיכת הלב להשם יתברך ולהקפיד מאוד בקיום המצוות המעשיות ולהיזהר מאוד מכל דברים האסורים ולהשתדל כמה שיותר לעזור לאחרים בין בעזרה גשמים ובין בעניני עבודת השם ויותר מהכל להתחזק מאוד בשמירת כל עניני הקדושה והצניעות וכל עניני טהרת המשפחה שאלו השרשים המרכזיים של קירבת השם וגם מאוד מאוד להקפיד בפרט בתקופה זו כמה שיותר בכל עניני חינוך הילדים שמטבע הדברים כשהמצב לא ברור ויש כל מיני שינויים במצב עלול להיות רפיון בכמה ענינים בעניני חינוך הילדים וחשוב לדעת שכל רגע של לימוד התורה של הילדים הוא זכות עצומה שצריך להיזהר מלהפסיד אותה וכל זהירות על המצב הרוחני של הילדים ובפרט בעניני קדושה וצניעות הוא זכות עצומה שצריך לעשות הכל כדי לשמור עליה.

ד. ומי שבידו גם להשפיע בדרכים נכונות על אחרים לטובה בענינים הנ"ל ודאי שהוא זכות עצומה מאוד.

פרק ח.

א. והנה בהיות שנזכר הרבה בפרקים הקודמים מזה שהתפקיד שלנו הוא להוסיף בחיבור של נשמותינו להשם יתברך ולהביא אור רוחני מהשם יתברך על נשמותינו יש להוסיף קצת תוספת ביאור בדברים הרמח"ל בספר אדיר במרום וכן הנפש החיים בשער ד' פרק י"א ועוד הרבה ספרים הביאו מאמר מספר הזוהר קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא דהיינו שהשם יתברך והתורה ועם ישראל הם דבר אחד [וכבר העירו שלא מצאו לשון זה ממש בספר הזוהר וכנראה שכוונתם לפרש כך לשון דומה הכתוב בספר הזוהר ואכמ"ל].

ב. והדברים צריכים ביאור מאוד איך יתכן לומר כן שהרי הקב"ה אין לו גוף ולא דמות הגוף וממלא כל העולמות וסובב כל העולמות והתורה היא ספר תורה הקדושה וישראל הם בני אדם ואיך נאמר שהכל דבר אחד.

ג. וצריך להקדים לביאור הדבר שהנה האדם מורכב מגוף ונשמה והגוף ידוע ומורגש לכולם מהו אבל הנשמה אף על פי שכל אדם יודע שהיא קיימת בו ומרגיש את זה היטב והרי ההבדל בין חי למת ברור אף על פי כן להגדיר מהות הנשמה עד סוף ענינה הוא דבר קשה מאוד ומהקצת שבידינו להבין בזה יש ליתן בו משל לקרני השמש הנמשכות מן השמש שכל מהות ומציאות קרני השמש הוא יניקתם והימשכותם מן השמש ואם ישים אדם קרש להפסיק בין קרני השמש לשמש אין מאחורי הקרש כלל קרני שמש (עכ"פ אותם חלקים שלא יכולים לעבור דרך קרש ונכללים בהם כל החלקים הנראים לעין) וכעין זה הוא ענין נשמת היהודי שהיא נמשכת מהבורא יתברך וכל מהותה ומציאותה הוא יניקתה והימשכותה מהבורא יתברך ]וודאי שרחוק מאוד המשל מהנמשל שהרי המרחק המהותי בין ענין הנשמה לענין הבורא הוא ללא שיעור וללא דמיון כלל למרחק המהותי שבין השמש לקרני השמש שהוא פחות ממנו וכוונת המשל רק לענין הפרט שכל המהות הוא היניקה וההימשכות משורשו[ והנה באמת כל מה שיש בעולם הוא יונק ונמשך מהבורא יתברך ואכמ"ל בביאור הענין אבל בנשמה של יהודי זה באופן יותר ישיר ויותר מורגש.

ד. ונחזור לעניננו לביאור המאמר שהקב"ה ועם ישראל הם דבר אחד כוונת מאמר זה הוא שהנשמות של ישראל הם שפע הארה רוחנית ]בלשון ספרי הקבלה לשפע רוחני טוב משתמשים בלשון הארה או אור ואחת הסיבות לשימוש לשון זה הוא מפני שבמציאויות הגשמיות הדבר הכי רוחני הוא אור והוא דבר טוב ויש כמדומני עוד סיבות יותר עמוקות לשימוש לשון זה ואכמ"ל[ שנמשך שפע זה מהבורא יתברך שהוא השורש של הארה זו וזה הכוונה במה שאמרו שהשם יתברך ועם ישראל הם דבר אחד שזה שורש השפע וזה השפע הנשפע.

ה. ומה שאמרו עוד שגם התורה הקדושה היא אחד עם הבורא ועם ישראל לבאר דבר זה צריך להקדים יסוד גדול שמבואר בהרבה מקומות בחז"ל ומהם בגמ' בסנהדרין צ"ט שעל הפסוק נפש עמל עמלה לו דרשו חז"ל ]כדי לבאר כפילות הלשון בפסוק שנזכר פעמיים עמל[ הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר ופירש רש"י שכשהאדם עמל בתורה התורה מבקשת להשם יתברך שיעזור לו להבין התורה עכת"ד ומבואר מזה שהתורה אינה רק ספר התורה שיש לנו בעולם הזה אלא שיש מציאות רוחנית של תורה בעולמות העליונים שיכולה לבקש בקשות מהשם יתברך (ומשל לדבר הידוע לכולם שיש מציאות רוחנית של מלאכים).

ו. ועל פי זה מובן מה שאמרו במאמר הנ"ל שגם התורה היא אחד עם השם יתברך ועם ישראל הכוונה היא שסידר הקב"ה את סדר הבריאה ששפע זה שבא ממנו לנשמות ישראל הוא מושפע דרך המציאות הרוחנית של התורה שיצירת השפע שבו נוצרות נשמותיהם של ישראל נעשה ועובר דרך השפע של התורה הקדושה שגם הוא סוג שפע מאתו יתברך (כן מבואר בכוונת הדברים ברמח"ל בספר אדיר במרום ואולי באיזה פרטים לא דייקתי אבל באופן כללי כן מבואר שם הכוונה עיי"ש).

ז. ועוד דבר נוסף יש בזה שהנה התשוקה הפנימית החזקה ביותר שיש לנפש האדם הוא להתקשר יותר לשרשה ולקבל יותר שפע וחיזוק לעצם הנשמה והדרך לזכות לדבר זה על פי האמור הוא על ידי תוספת בתורה דהיינו הוספה בלימוד התורה והוספה בקיום התורה ]ובכלל הוספה בקיום התורה נכללים כל עניני עבודת השם המבוארים בתורה דהיינו קיום המצוות והזהירות מעבירות בין בענינים שבין אדם למקום ובין בענינים שבין אדם לחברו וכן ענין התפילה כל אלו נכללים בכלל תורה לעניננו להמשכת תוספת השפע הנ"ל[ שעל ידיהם מתעורר השפע העליון להיות מושפע עליו דרך אורות התורה.

פרק ט.

א. והנה בכל מצוה שיהודי עושה בכל צורה שהוא יעשה אותה נפעלים שני התוצאות הנ"ל שמתווסף בחיבור של הנשמה להשם יתברך ושבא אור רוחני מהשם יתברך ונכנס לתוך הנשמה.

ב. אמנם מבואר בב"ח באורח חיים סימן מ"ז ובספר שער רוח הקודש בדף י"א ע"א שאם האדם ירגיל את עצמו בשעה שלומד תורה או מקיים מצוה או מתפלל או נזהר מעבירה וכל עניני עבודת השם לכוין בפירוש בדעתו את שני הכוונות האלו שרוצה שעל ידי לימוד זה או מצוה זו לחבר את נשמתו להשם יתברך ]תמיד הנשמה מחוברת להשם יתברך אלא שמתווסף בחיבור[ ולהביא אור רוחני מהשם יתברך על נשמתו אז על ידי זה יהיה האור שנכנס לנשמתו בעוצמה הרבה יותר מרובה.

ג. וכשיהיה האור יותר מרובה מלבד התועלת שבריבוי גם נגרם על ידי זה שהאדם זוכה ]יש כאלו שתמיד ויש כאלו שבחלק מהפעמים או עם ריבוי הפעמים או ריבוי הזמן של כוונות אלו[ להרגיש היטב בנפשו את האור הרוחני ועל ידי זה נכנס לאדם חשק עצום ללימוד התורה וקיום המצוות.

ד. ודבר זה להרגיל את עצמו בשני כוונות אלו אינו כל כך קשה ואפילו אם אינו יכול תמיד מכל מקום יכול מפעם לפעם או פעם ביום או כמה פעמים ביום.

ה. והמעיין בדברי האר"י בספר מבוא שערים ובדברי הגר"א בביאורו לזוהר בפרשת פקודי דף ט"ז יראה שענין כוונות אלו הם משרשי כל תורת הקבלה ומשרשי כל עניני ההצלחה המרובה בעבודת השם יתברך.

פרק י.

א. והנה יש כאלו שחושבים שאף על פי שדברים אלו הם נכונים מכל מקום זה שייך רק לאנשים בעלי דרגה גבוהה במיוחד בעלי נשמות מיוחדות אבל על עצמם חושבים אותם אנשים שהם אנשים פשוטים שאין להם שייכות לדברים כאלו גבוהים ומרוממים אבל באמת דברים אלו הם טעות מוחלטת ולכל יהודי יש נשמה מאוד מאוד גבוהה ובאמת בכל יהודי קיים רצון פנימי עמוק מאוד להתקרב להשם יתברך יש בני אדם שמרגישים את זה בזמנים רבים ויש בני אדם שמרגישים את זה בזמנים מעטים אבל השורש הפנימי קיים אצל כל יהודי.

ב. ובמדרש רבה בסוף פרשת תולדות מספרים חז"ל שבשעה שנחרב בית המקדש רצו הגויים שהראשון שיכנס לגנוב מבית המקדש יהיה יהודי ]כנראה כדי להשפיל יותר את היהודים[ ויהודי בשם יוסף משיתא לקח על עצמו תפקיד זה ונכנס לבית המקדש והוציא משם מנורה בקשו ממנו הגוים להיכנס פעם נוספת ולהוציא חפץ אחר ולא הסכים וכך אמר לא די שהכעסתי את בוראי פעם אחת שאכעיסנו פעם נוספת ניסו הגויים לפתותו בכסף רב ובתפקיד חשוב ובאיומים ליסורים ולמיתה ובשום אופן לא הסכים וסופו של דבר היה שהרגוהו במיתה קשה שניסרוהו במסור שמנסר קרשים ומת ובשעה שנסרוהו היה צועק אבל לא על היסורים צעק אלא צעק אוי לי שהכעסתי את בוראי אוי לי שהכעסתי את בוראי.

ג. נשאלת השאלה מהיכן לקח אותו יהודי כח למהפכה כזו ברגע שהרי ברגע הקודם הסכים להיכנס לבית המקדש ולגנוב הגם שהיה זה מעשה גרוע מאוד בשעה כזו קשה לעם ישראל שעת החורבן שביהמ"ק נחרב ורבים נהרגו ורבים נשבו רבים נפצעו רבים רעבו ורבים סבלו ובשעה כזו לבגוד ולהיכנס למקום המקודש לעם ישראל ולגנוב וברגע אחר כך נתהפך והגיע למדריגה הגבוהה ביותר של ליהרג על קידוש השם ועוד שבשעה של מיתה לא צעק על הריגתו אלא על שהכעיס את בוראו.

ד. והתשובה לזה היא שבכל יהודי קיימת נשמה קדושה שרצונה הבלעדי הוא לעשות רצון השם יתברך בכל הכוחות אלא שכשהקדוש ברוך הוא שולח את הנשמה לעולם הוא שולח אתה שני מלווים רוחניים היצר הטוב והיצר הרע והיצר הרע מנסה לפתות את הנשמה לדברים לא טובים ויש מקרים שחס וחלילה הוא לוקח את הנשמה בשבי והנשמה עובדת בשירות האויב אבל הנשמה עצמה באמת נשארת תמיד קדושה מאוד ולכן אף יהודי זה שנכשל בכניסה לגנוב מבית המקדש מכל מקום יכל ברגע אחד לעשות מהפכה כזו מפני שבאמיתות נשמתו היה נשמה קדושה מאוד שרצונה לעבוד את השם יתברך בכל מחיר.

ה. ועבודתו של כל יהודי הוא לפעול בעצמו שהחלק הקדוש הזה שבתוכו הוא זה שיפעיל את מעשיו וכל הנהגותיו כדי שילך תמיד בדרך עבודת השם.

ו. והנה כמה דרכים יש לאדם איך לפעול דבר זה ומהדרכים העיקריים לזה הוא על ידי שני דברים האחד על ידי שידע האדם את גודל הטוב אשר גנוז בתוכו והכח הגדול שיש בתוכו להגיע למדריגות גבוהות בעבודת השם יתברך והשני על ידי שידע האדם את הפעולות הגדולות שנפעלות מכח כל מעשה או דיבור או כוונה או מחשבה או רצון שלו לצד הטוב.

ז. וצריך כל יהודי לידע שהדבר ברור שאם היה מודע לשני כוחות הגדולים הנזכרים עד סופם אין ספק שעל ידי ידיעה זו בלבד כבר היה מקבל כח אדיר לעמוד בכל הנסיונות ולעבוד את בוראו בכל כוחו יומם ולילה ויתכן שלא היה שייך בכלל ענין של מכשול בעולם אלא שבדרך כלל אין ביכלתנו לידע כוחות הנ"ל עד סופם ומכל מקום כמה שידע האדם יותר מכוחות אלו וחוזקם ממילא יתווסף לו רצון וכח לעבודת בוראו.

פרק יא.

א. ועל דבר השאלה שכל כך הרבה אנשים התפללו תפילות רבות שלא יקרה מהלך זה ולבסוף נעשה הדבר במילואו ולהיכן הלכו כל אותם תפילות.

ב. הנה כלל גדול הוא שאין שום תפילה שאינה נענית אלא שבשמים יודעים יותר טוב מהאדם למה באמת היותר מועיל שתתקבל תפילתו ואין שום ספק שכל תפילה שהתפלל אדם בענין זה לא הלכה לאיבוד ותעזור התפילה לאדם הרבה בעולם הזה ובעולם הבא.

ג. ובפרשת ואתחנן כתוב על התפילות שהתפלל משה רבינו להיכנס לארץ ישראל ולא זכה להיכנס וחז"ל פירשו שהתפלל תפילות כמנין הגימטריא של תיבת ואתחנן שזה חמש מאות וחמש עשרה תפילות ואם כן מקל וחומר שעל זה יש להקשות להיכן הלכו כל אותם תפילות והתשובה היא כנ"ל.

ד. ובאמת שהגמרא במסכת ברכות ל"ב ע"ב אומרת שדוקא מענין זה של פרשת ואתחנן רואים את מעלת התפילה שמשה שרבינו עם כל מעשיו העצומים הוצרך לתפילה ועל ידי זה זכה למה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ]בפרשת ואתחנן פרק ג' פסוק כ"ז[ עלה ראש הפסגה ושא עיניך וימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך ע"כ.

ה. אלא שצריך ביאור מה הזכות החשובה שיש בזה לעלות להר ולראות את הארץ אבל הענין הוא שעיקר הכח של מצוות ישוב ארץ ישראל הוא שעל ידי זה מתחבר האור הרוחני שבנשמה של היהודי עם האור הרוחני שיש בארץ ישראל שהנשמה של כל יהודי היא אור רוחני שבא מהשם יתברך כמבואר לעיל בפרק ח' בביאור מאמר חז"ל דקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא וגם בארץ ישראל יש אור רוחני מיוחד וזה מכלל כוונת הפסוק בפרשת עקב פרק פסוק י"ב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשיהודי גר בארץ ישראל באופן של קיום מצוות ישוב ארץ ישראל מתחברים שני אורות אלו זה בזה ועל ידי זה שני האורות האלו מתחזקים והקדוש ברוך הוא נתן למשה רבינו כח ועוצמה רוחנית חזקים שבשעה שהסתכל על הארץ כבר נעשה חיבור רוחני זה ונתחזק האור הרוחני של משה רבינו ונתחזק האור הרוחני של הארץ.

ו. ובאמת שכל ענין זה של הסתכלות משה רבינו על הארץ היה ענין רוחני למעלה מדרך הטבע שבדרך הטבע אי אפשר לראות מראש הר בעבר הירדן את כל ארץ ישראל וביותר שמביא רש"י בפרשת ואתחנן שם שקיום הבטחה זו של עלה ראש הפסגה ושא עיניך וכו' זה הדברים האמורים בסוף חומש דברים בפרק ל"ד שכתוב שם ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צוער ע"כ ואת כל זה ודאי שאי אפשר בדרך הטבע לראות מראש ההר בעבר הירדן אלא שהיה זה על ידי כוחות רוחניים על טבעיים.

ז. ועוד שברש"י על התורה שם בסוף חומש דברים מפרש שהקדוש ברוך הוא הראה אז למשה לא רק את כל המקומות שבארץ ישראל אלא גם את כל מה שעתיד לקרות שם ואת כל מה שעתיד לקרות לעם ישראל בכל הדורות עד תחיית המתים וזה ודאי כל ראיה רוחני על טבעי.

ח. והענין שבשבילו הראה הקדוש ברוך הוא למשה את כל זה הוא מפני שלמשה רבינו היה עצמות רוחניות חזקות מאוד ועל ידי זה כל דבר שהראה לו אז הקדוש ברוך הוא נעשה חיבור בין האורות הרוחניים של משה לבין אותם הדברים ונתעלו ונתקדשו אותם הדברים הרבה באופן שעד היום יש לנו תועלת עצומה מאותה הראיה של משה רבינו שראה את הארץ ואת עם ישראל לדורותיו.

ט. ועל דרך זה כתוב שם בסוף חומש דברים בפרק ל"ד פסוק ט' ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ע"כ והנה כשכתוב בתורה על יהושע שהוא מלא רוח חכמה ודאי שמדובר על עצמות של רוח חכמה בדרגה נוראה שלמעלה מאפשרות השגתנו והתורה מעידה שזה נעשה על ידי שמשה רבינו סמך את ידיו עליו ]כמו שכתוב בפרשת פנחס שהקדוש ברוך הוא ציוה למשה לסמוך את ידו על ראש יהושע והוא סמך ידיו עליו ועיין שם ברש"י שהוא עשה בעין יפה שהקדוש ברוך הוא אמר לו ביד אחת לסמוך והוא סמך בשני ידים[ ורואים מכאן את העצמות הרוחניות החזקות שהיה למשה שעל ידי נתינת ידיו על יהושע בציווי השם נתמלא יהושע ברוח חכמה בדרגה נשגבה מאוד.

י. ועכ"פ לעניננו כל אותם ענינים נוראיים שנעשו על ידי ראיית משה את ארץ ישראל ועם ישראל לדורותיו כנזכר לעיל זכה לזה משה רבינו על ידי תפילותיו להיכנס לארץ שאף על פי שלא נתקבלו תפילותיו באופן הפשוט להיכנס ממש לארץ מכל מקום היה מכח התפילות האלה דברים שהם תועלת עצומה למשה רבינו ולכל ישראל לדורותיהם וגם יש להוסיף בזה שרש"י על התורה בפרשת ואתחנן שם על הפסוק רב לך בפירושו השני מפרש שאמר השם יתברך למשה על בקשתו להיכנס לארץ שמוכן לו למשה דברים בחשיבות יותר מזה עיי"ש דבריו ויתכן שהרבה מדבר חשוב זה נעשה על ידי תפילות אלו של משה והנה בכמה מהדברים הנזכרים בפרקים הקודמים היה ראוי להאריך יותר ולבאר הדברים אבל כבר נתארכו הדברים יותר מדי ותוכל לעיין בספר התקרבות להשם ששם מבוארים כמה מהדברים הנ"ל יותר באריכות.

יא. וכיון שנתבאר כאן בענין התפילה חשוב מאוד להדגיש שעכשיו במצבכם הקשה מהרבה בחינות מאוד חשוב הדבר שתתפללו על מצבכם הנוכחי לזכות להצלחה מהשם יתברך בין מבחינה גשמית של דיור ופרנסה וכל המסתעף והקשור לזה ובין מבחינת המצב הרוחני וחשוב מאוד לדעת שיש אנשים שטועים לחשוב שעיקר מה שצריך להתפלל זה רק על רוחניות אבל בעניני הגשמיות יהיה מה שיהיה ואין להתפלל על זה אבל דבר זה הוא טעות חמורה מאוד מפני שכל דבר שאדם לפי ענינו מרגיש שהוא צריך אותו צריך האדם להתפלל עליו וחז"ל תקנו לנו אפילו בתפילת שמונה עשרה שהיא תפילה חשובה ביותר כמה וכמה בקשות על עניני הגשמיות וצריך לידע שכל הדברים בין הכלליים ובין הפרטיים הכל תלוי רק בהשם יתברך והקדוש ברוך הוא שומע תפילות וצריך לבקש לו על כל דבר וכמה שהבקשה יותר מעומק הלב ובשפיכת הנפש הבקשה יותר מתקבלת וכן כפי ששמעתי יש במצבכם כמה הפרעות מכמה סיבות בעניני חינוך הילדים וגם על זה צריך להתפלל מעומק הלב ובשפיכת הנפש להשם יתברך שיעלו הילדים בתורה ובמצוות כמה שיותר בכל הזמנים.

פרק יב.

א. והטענה שכתבת שבתפקיד הקודם של המגורים באיזורים ההם היה זה תפקיד עבור כללות עם ישראל ואילו בדברים אחרים התפקיד שלך הוא פרטי ונמצא שאתה דואג רק עבור עצמך.

ב. התשובה לזה הוא שבאמת בכל דבר שאדם עושה בעבודת השם יתברך הוא מסייע עבור כל כלל ישראל שמבואר בספר נפש החיים שהצורה שבה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הוא שמלבד העולם שלנו יש עוד עולמות עליונים רבים מאוד וכשיהודי עושה בעולם הזה את רצון השם יתברך הוא גורם שפע של אור בעולמות העליונים וכתוצאה מזה מביא ברכה והצלחה לכל עם ישראל ולאידך גיסא ח"ו אם נכשל יהודי גורם זה פגם בעולמות העליונים ועל ידי זה יש הפסד גדול לכל עם ישראל.

ג. ויש שני דברים שבהם באופן מיוחד השפע שפועל היהודי הוא לכל עם ישראל הראשון הוא בלימוד התורה כמבואר באריכות בספר נפש החיים בשער ד' מפרק י"א והלאה עיין שם שכך סידר הקדוש ברוך הוא את הבריאה שעיקר השפע והאור שיש לעם ישראל תלוי מאוד בריבוי לימוד התורה של כל יהודי ויהודי וכדאי שתעיין שם בספר נפש החיים בשער ד' מפרק י"א והלאה ותראה את הדברים בעצמך (ויש שם הרבה קטעים מספר הזוהר בלשון שאולי קשה לך אבל ברוב המהדורות המצויות היום של הנפש החיים יש תרגום של דברי הזוהר ותוכל להבין היטב).

ד. והדבר השני שכוחו מיוחד לפעול ברכה לכל עם ישראל הוא ריבוי הזהירות בעניני הצניעות והקדושה כמבואר במדרש רבה בפרשת וישב על הזהירות של יוסף מלהיכשל בזה שבזכות זה היה קריעת ים סוף והגר"א מביא מדברי התיקוני זוהר שכוונת הדברים הוא שאילו ח"ו יוסף לא היה מצליח לשמור את עצמו כל עם ישראל היה טובע בים סוף ורואים בזה איך ששמירה של אדם יחידי פעלה ישועה עבור כל כלל ישראל וכן מבואר עוד בחז"ל ובעיקר נמצא זה בתלמוד ירושלמי על אשה בשם קמחית שהיתה זהירה מאוד בעניני צניעות ובזכות זה זכתה ששבעה בניה היו כהנים גדולים והנה מכלל הענין של כהן גדול הוא שהכפרה של עם ישראל ביום הכפורים נעשית על ידו הרי שזה ענין של השפעה לכל עם ישראל ונעשה זה באותו דור על ידי הזכות של זהירות בעניני צניעות של אשה אחת וחשוב מאוד לדעת שכלול בדברים שבסעיף זה גם ריבוי הזהירות בכל ההלכות של טהרת המשפחה והסיבה שבזהירות בענינים אלו הנזכרים בסעיף זה של אדם יחיד כל כך משפיע על כל עם ישראל עיין בזה בספר התקרבות להשם פרק י"ז.

ה. ונמצא לפי זה שאם תוסיף כמה שביכלתך בעניני עבודת השם יתברך ובפרט בשני ענינים הנ"ל של לימוד התורה והזהירות בעניני קדושה וצניעות הרי אתה מביא בזה שפע של ברכה והצלחה בכל הענינים לכל עם ישראל וביותר אם אתה אדם שיכול גם להשפיע וללמד לרבים להתחזק יותר בעבודת השם יתברך ובפרט בשני ענינים הנ"ל הרי ביותר אתה משפיע עבור כל עם ישראל.

פרק יג.

א. וצריך לדעת שכל עניני עבודת השם יתברך מלבד התועלת העצומה לכללות ישראל והשכר העצום שיש לאדם על זה בעולם הבא גם הם המזון האמיתי של הנפש אף בעולם הזה והנפש מוכרחה את זה.

ב. וכתוב בתהילים בפרק מ"ב כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים צמאה נפשי. לאלקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים ע"כ כוונת הפסוקים האלו היא שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשני סוגים של בריאה יש דברים כמו ברזלים ואבנים שכמו שהם כך הם ואין הם צריכים תוספת מזון אבל יש סוג שני והוא צמחים ובעלי חיים שצריכים מזון והוא הכרחי עבורם והאדם הוא גם מסוג הדברים הצריכים מזון ואומר דוד המלך בפסוקים הנ"ל שהנה האדם מורכב מגוף ונשמה וגוף האדם כולם יודעים מהו מזונו אבל מלבד זה יש גם נשמה והנשמה גם זקוקה למזון והמזון של הנשמה הוא אור עליון שבא מהשם יתברך ונכנס לתוך האדם וזהו כוונת הפסוקים הנ"ל שכמו שאיל שהוא בעל חי המסתובב במדבר ומחפש מעין מים מפני שכך הטבע שבו נברא שהוא מוכרח את זה כן הנפש צמאה לאלקים וזהו הטבע שלה.

ג. ואם האדם לא נותן לנשמה את הקשר עם השם יתברך אפילו אם יהיה לאדם את כל הדברים הטובים שבעולם שהוא רוצה אותם הנשמה מרגישה רעב וסבל שאי אפשר לתארו.

ד. ורק אם האדם באמת מתקרב להשם יתברך שעל ידי זה מגיע האור הרוחני מהשם יתברך לנשמה אז הנשמה מגיעה אל הסיפוק שלה ומקבלת את העוצמה שלה וכדי לקבל את האור הזה צריך האדם להתקרב להשם יתברך בלימוד התורה ובתפילות להשם יתברך ובקיום המצוות ובזהירות מעבירות שאלו הדברים שעל ידיהם נכנס אור זה לנשמה ואז האדם מגיע אל המטרה האמיתית שעבורה נברא האדם בעולם הזה.

פרק יד.

א. ולסיום הדברים יש להביא מדברי חז"ל בילקוט שמעוני במגילת איכה רמז תתקצ"ז שכתוב שם שבשעה שנחרב בית המקדש ויצאו ישראל לגלות בבל אמר הקדוש ברוך הוא לירמיהו ללכת לומר הדבר למשה רבינו שקבור בהר נבו והלך ירמיהו לשם ואמר לו משה רבינו שרוצה ללכת לראות את הגולים ואמר לו ירמיהו שאי אפשר ללכת מפני שמלאה הדרך בהרוגים ואמר לו משה רבינו שבכל אופן ילכו והלכו עד שהגיעו ופגשו את הגולים שהיו על יד נהר פרת וכשהגיעו ראו אותם עם ישראל והכירו וידעו שזה שעם ירמיהו הוא משה רבינו ]וזה דבר פלאי מאוד שזכו כל הגולים להתגלות בהקיץ של משה רבינו עליו השלום[ ושמחו שחשבו שבא לגואלם וכמו שגאל את ישראל ממצרים ויצאה בת קול מהשמים והכריזה שאי אפשר עכשיו עדיין לבטל הגלות ואמר להם משה רבינו שלחזור עכשיו ממש אי אפשר שכבר נגזרה גזירה אלא שמברכם שהקדוש ברוך הוא יחזירם במהרה וכששמעו כך בכו כולם בכי גדול עד שעלתה בכייתם למרום ועל זה נאמר הפסוק בתהילים פרק קל"ז על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.

ב. והנה יש להאריך הרבה דברים בענין מדרש זה ואין כאן מקום לזה אבל מעט צריך לבאר והוא שענין זה שזכו כולם לראות בהקיץ את משה רבינו הוא זכות עצומה ואין ספק שזה פעל פעולה רוחנית על נשמותיהם בעצמה מאוד עזה וצריך להבין באיזה כח זכו לדבר זה.

ג. והתשובה לזה הוא שכיון שהקדוש ברוך הוא הביאם למצב קשה מאוד של חורבן בית המקדש והגלות לכן כנגד זה נתן להם עצמות רוחניות גדולות מאוד.

ד. ומה שכתוב שמיד אחרי זה בכו בכיה גדולה מאוד עד שעלתה בכייתם למרום הענין הוא שמכח הפגישה עם משה רבינו והברכה שקיבלו ממנו קיבלו על ידי זה כח עצום של תפילה שהרי משה רבינו היה עמוד התפילה כמבואר בהרבה מקומות ומהם שעמד בתפילה על ישראל ארבעים יום וארבעים לילה רצופים שהם תשע מאות ושישים שעות וגם שכחו לפעול בתפילה היה עצום שהציל את עם ישראל מכליה על ידי תפילתו וכשקבלו כח ממשה רבינו מיד התפללו בבכיה עצומה ועלתה תפילתם עד למרום היינו שהיה כח בתפילתם לעלות למקומות גבוהים בעולמות העליונים הרבה יותר מהכח שהיה לתפילותיהם שלפני זה לפני שקבלו את הכח ממשה.

ה. ולעניננו הנה ודאי שאין שייך להשוות שום דבר בעולם לענין חורבן בית המקדש והגלות הכללית של עם ישראל אבל כתוב בביאור הגר"א לספרא דצניעותא פרק ה' דף ל"ד טור א' שכל הדברים שכתובים בחמשה חומשי תורה על עם ישראל בפנימיות הדברים שייך זה בכל יהודי בכל דור עיי"ש כל דבריו ואכמ"ל ומזה יש ללמוד שכל הדברים שעוברים על כל יהודי בחיים אין זה דבר פשוט כלל ועיקר והכל יש בזה ענינים גבוהים מאוד ולכן ראוי לנו ללמוד משם גם לצרה פרטית של יהודי או של ציבור של יהודים שהפסידו את מקום מגוריהם ופרנסתם שצריכים לדעת שבשעה שהקדוש ברוך הוא עושה כן יחד עם זה באותה שעה הוא נותן לאותו אדם עוצמות רוחניות שלפני כן לא היו לו אותם וכן בדומה לזה הוא הענין המבואר בגמרא במסכת שבת דף י"ב עמ' ב' ששכינה למראשותיו של חולה וכן מבואר בפוסקים ביורה דעה בסימן של"ה סעיף ה' עיי"ש בשו"ע ובט"ז ובש"ך אלא שלפעמים עלול להיות שהאדם לא שם לבו כלל לעוצמות קדושות אלו שקיבל ושם לב רק לצרה שקרתה לו ועל ידי זה נכנס בשברון ויאוש ולכן צריך האדם לשים אל לבו דבר זה שבשעה שקרתה לו צרה ודאי שהקדוש ברוך הוא מוסיף לו כנגד זה כוחות ועוצמות רוחניות חדשים וצריך להשתמש בהם להתקרב בכל כחו להשם יתברך ואם בידו הדבר באופן הראוי גם לקרב אחרים להשם יתברך באופן שתקופה זו תהיה לו לעליה רוחנית ולא לירידה רוחנית.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: ארץ ישראל; פורסם ב27 אוגוסט 2020; כניסות: 1714

הרב הגאון רבי אליעזר הכהן פישר שליט"א

מח"ס האיצטגנינות באספקלריה של תורה, עוד אבשלום חי, ומהדיר ספרי עקידת יצחק- בית וגן ירושלים

השפעת המזלות בארץ ישראל

(פרק מתוך הספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"ב- שייצא לאור בקרוב בס"ד)

בחלק הראשון של ספרנו עסקנו בהשפעת המזל על כל יושבי תבל ועל השפעתו (או אי השפעתו) על בני ישראל. בפרק זה נעסוק בהשפעת המזלות על כל יושבי העולם ועל כך שארץ ישראל שונה היא בנושא זה מכל ארצות תבל, בכך שארץ ישראל נשלטת בידי ההשגחה העליונה והקב"ה לא מסרה בידי מערכת המזלות, אלא אם נקיים את מצוות התורה נזכה לשפע וברכה, ללא השפעת הטבע ומערכת המזל[1].

דברי הרמב"ן ורבנו בחיי

כתב הרמב"ן (ויקרא יח, כה): "ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ" - החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב, ח-ט) "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו" וגו'. והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד, יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י, יג) "ושר מלכות פרס עומד לנגדי", וכתיב (שם פסוק כ) "והנה שר יון בא", ונקראים מלכים, כדכתיב (שם פסוק יג) "ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס".

וממשיך הרמב"ן וכותב: "והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט, ה) "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וכתיב (ירמיה יא ד) "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ כב) "ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ", וכתיב (שם פסוק כד) "ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים", יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות", עכ"ל.

לדברי הרמב"ן, ועוד רבים מגדולי ארץ, כפי שנראה בהמשך, הקב"ה העמיד כוכב ומזל לכל אומה וארץ ומעליהם העמיד שר, מלאך מהעליונים, המשתרר על אותה האומה. בשונה מהנהגה זו הנהוגה בכל ארצות העולם, ארץ ישראל מונהגת בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, לא תחת השפעת המזלות ולא על ידי שרי מעלה. משום כך, ההנהגה בארץ הקודש תלויה בקיום התורה והמצוות ובאי התפלשות בעבירות החמורות, כמו איסורי העריות. קיום התורה ושמירתה תביא להנהגה אלוקית ישירה על יושבי הארץ.

הרמב"ן כופל ומשלש את דבריו ומוסיף עליהם כהנה וכהנה. וכך כתב הרמב"ן בדרשה לראש השנה:

ואומר לא ישבו בארץ ה' (הושע ט'), ומהו הענין הזה ארץ ה', וכי אין כל העולם ארץ ה', הכל ברא והכל יצר והכל שלו, אלא יסוד הדבר הזה בפסוק שאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וגו' כי חלק ה' עמו וגו', והענין כי השם הנכבד ברא שמים וארץ ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר ידוע בספר האצטגנינות, וזהו שנאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' כי חלק להם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שנאמר ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב והנה שר יון בא, ונקראין מלכים דכתיב ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס, והשם ית' הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות העולם ואמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שנאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים" וגו' וכתיב "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים", ולא שתהיו אתם לאלהים אחרים כלל, והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברוב המצות להיותם לשמו, ולכך אמר "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי וגו' ולא תקיא אתכם הארץ" וגו' וכתיב "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם וגו' אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים", יאמר כי הבדילנו מן העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו הארץ הזאת שיהיה הוא ית' לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו בה, והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל המטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודה זרה ומגלי עריות".

וממשיך הרמב"ן וכותב: "והנה בחוצה לארץ אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין הטהרה בה שלימה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם, ולכך אמר הכתוב "אלהי כל הארץ יקרא", כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת הכוכבים והמשרתים, ואחרי כן על מלכי האדמה על האדמה, והוא מה שאמר הכתוב בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא, וזה צריך פירוש ארוך אין עתה זמנו, וזה טעם "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" וגו', כי האלהות נכרים הם בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר "כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אתם וגו', הנה הכותים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בם את האריות הממיתים אותם", וכך שנו בספרא "ולא תקיא אתכם הארץ", ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה, ובספרי "ואין עמו אל נכר", שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לשלוט בכם, כענין שנאמר "ואני יוצא והנה שר יון בא" וגו', עכ"ל הרמב"ן בדרשתו, וכ"כ הרמב"ן בדרשתו לקהלת[2][3].

כיון שארץ ישראל מונהגת באופן ישיר ע"י הקב"ה ולא באמצעות שלוחיו, מערכת הטבע והמזל ושרי- מעלה שעליהם, הארץ אינה מקבלת עוברי עבירה.

דברים דומים כתב רבנו בחיי (פרשת וילך), על הפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ", ואלו דבריו: "אלהי נכר הארץ. יבאר הכתוב כי האלהים נכרים בארץ ה', לפי שהיא נחלתו ולא השליט עליה מלאך ושרף או כוכב ומזל, ולא שום כח מן הכחות העליונים, וזהו שאמרו: (שבת קנו א) אין מזל לישראל, ואין הכונה בזה שלא יהיו המזלות גורמין לישראל, שהרי אמרו בפירוש: (יבמות סד ב) מזלו גורם, אבל הענין שישראל אינן מסורין תחת ממשלת המזלות לפי שהכוכבים והמזלות וכל העולם נבראו בשביל צדיקים, וא"כ איך יתמנה השפל על העליון ממנו והעלול על העלה, אמנם הם ממונים על העובדי כוכבים כי כל כוכב ומזל ממונה על אומה שלו. וכן אמרו בספרי החכמה המפוארה, היא חכמת הכוכבים, מזל עקרב לארצות ישמעאל, מזל קשת לפרס, מזל גדי לפלשתים, מזל בתולה או מאזנים לאדום, וזהו שאמר הכתוב: (דברים ד, יט - כ) "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים", "ואתכם לקח ה'", באר: כי הקדוש ברוך הוא נתנם לחלקם, לא לחלק ישראל, ולכך לא מצינו בכל התורה בשום מקום שיאשים הכתוב את האומות בענין ע"ז כי אם ישראל המיוחדים לחלקו יתעלה, וכן לא מצינו עונש לאומות בעבדם עבודה זרה אלא אם כן עבדוה בארץ הקדושה, והראיה מן הכותיים שלא נענשו בעבדם אותם בארצם עד שבאו לארץ ועבדוה ואז נענשו, שנאמר: (מלכים - ב יז, כו) "וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כי לא ידעו משפט אלהי הארץ", ולכך אמר בכאן "אלהי נכר הארץ" כי האלהים וכחות עבודה זרה כלם הם נכריים בארץ, וכל העובד עבודה זרה הרי הוא כמי שמבקש לגרש המלך מן ההיכל שלו, וזאת היא מעלת ארץ ישראל, והוא סוד הכתוב שנאמר בענין המטר: (איוב ה, י) "הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות", למדך הכתוב כי עקר השגחה בארץ ומשם מתפשטת לשאר מקומות העולם ולכך אמר בארץ "הנותן" כלומר הוא בעצמו אבל בשאר מקומות שקראו "חוצות" אמר "ושולח" ע"י שליח, ומה שקראן "חוצות" יורה על פנימיות מעלת הארץ, כלומר שהן חוץ מפלטרין של מלך, ודוד ע"ה קראן "אהלי רשע", הוא שאמר: (תהלים פד, יא) "בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע", כלומר בחרתי ישיבת הסף מדור בחוצה לארץ שהם אהלי רשע, וכנגד ירושלים שהיא "עיר הצדק" קרא לשאר ארצות "אהלי רשע", ופרשה זו בבית ראשון כי שם עבדו ישראל ע"ז", עכ"ל[4].

ggg

דברי הרשב"א ותלמידו: כל הארצות שותות על ידי השליח והקב"ה משקה את ארץ ישראל לבדה

רבי יצחק דפירא ב"ר יוסף, תלמידו וחברו של הרשב"א, מסביר בפירושו על בראשית ש"אין מזל לישראל, כי לכל האומות שר ממונה עליהם. אבל לישראל לא מסרם לאחד משרי מעלה, כי הוא יתברך מושל עליהם, כמו שאמר הכתוב "ואתכם לקח ה'", וכן לארץ ישראל אין לאחד מהם חלק בה כשאר ארצות, ועל כן נקראת נחלת השם, וכשהם טועים אחר הכוחות ועובדים אותם, יוצאים מארץ ישראל שהיא נחלת האל וגולים בארצות וניתנים תחת הכוחות אשר בחרו בהם, עבדים לעובדיהם. וזהו שאמר הכתוב[5] "מיכאל שרכם", שר חסד ממונה עלינו בזמן הגלות. שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והעונש גורם שאין הקב"ה מצילנו מידם, כי אם באמצעות מלאך", עכ"ל[6].

לדבריו, ארץ ישראל אינה מונהגת ע"י המזל אלא על ידי הקב"ה, וכיושבי הארץ טועים אחר כוחות אלו, הם נענשים בכך שהם גולים לארצות הנכר ומונהגים על ידי מיכאל המלאך ולא בהנהגתו הישירה של האלוקים.

ואכן, התלמיד צעד בדבריו בעקבות רבו הגדול הרשב"א, הכותב כך (שו"ת הרשב"א ח"א סימן קלד): "שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. תשובה: לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה', דכתיב (שמואל א' כ"ב) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'". והוא יתברך נקרא אלהי הארץ ומיוחדת לו ולא לשרי מעלה, כדכתיב בכותיים (מלכים ב י"ז) "כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ". ועל כן קרא לע"ז אלהי נכר הארץ. וכתיב (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה", עכ"ל.

ואלו דברי הרשב"א ז"ל בפירושי ההגדות לרשב"א (תענית י, ב): "וכבר ידעת שארץ ישראל נחלת ה', כאמרו "כי גרשוני היום מהסתפח"... וע"כ ניתנה לעם בחר לנחלה לו, ואחר שהם נחלתו יתברך, לא מסר הארץ והעם למזל או לשר משרי מעלה אשר חלק אותם לכל העמים, כי חלק ה' עמו והוא אלוקי הארץ... וכל עניני הארץ בהשגחה מאתו יתברך- תמידית, כאמרו "תמיד עיני ה' אלוקיך בה"... והוא שאמרו שכל הארצות שותות על ידי השליח וארץ ישראל לבדו הוא בעצמו משקה אותה, עכ"ל הרשב"א.

ggg

רבי מאיר נכד הרא"ש:

גשמי ארץ ישראל- הנמצאים תחת השגחת ה' ולא בהשפעת המזלות- הם גשמי ברכה מיוחדים

כאשר צועדים בדרך נכונה, פוגשים בה עוד אנשי אמת. ואכן, דברים דומים כתובים בספר שבילי אמונה (הנתיב השמיני), שחיבר רבי מאיר בן אלדבי[7]ז"ל, נכדו של הרא"ש ז"ל. וכך הוא כותב:

"גרסינן בריש תענית, ארץ ישראל הקב"ה משקה אותה בעצמו וכל העולם על ידי שליח, שנאמר "הנותן מטר על פני הארץ ושולח מים על פני חוצות"[8]. החכם סובר שארץ ישראל שהיא העיקר נקראת ארץ סתם, כי היא תכלית הכונה בארץ ומה שהוא טפל לה נקרא חוצות, מלת חוץ, ר"ל דבר שהוא חוץ לעיקר. גם על דרך האמת נקרא ארץ ישראל ארצנו ארץ, כי היא ארץ חמדה ורצונו יתברך בה. וכבר ידעת שארץ ישראל נחלת ה', כאמרו כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' ושם ההר חמד ה' לשבתו ועל כן נתנה לעם בחר לנחלה לו. ואחר שהם נחלתו ית' לא מסר הארץ והעם למזל או לשר משרי מעלה אשר חלק אותם לכל העמים כי חלק ה' עמו והוא אלהי הארץ,כאמרו ויורם את משפט אלהי הארץ ואין מעשיהם נעשים לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח והוא משה בבקשתו "ובמה יודע איפה וגו' ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". וכל עניני הארץ בהשגחה מאתו יתברך תמידית, כאמרו "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ושם נרמז כי אין משקה אותה יתברך על ידי השליח רק בעצמו, רוצה לומר בהשגחה מאתו יתברך, כאומרו "לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך" וגו' ואמר על ארצנו "למטר השמים תשתה מים". וממה שאתה צריך לדעת כי לא בא המאמר הזה בגנות הארץ, רק בשבחה. ואם היו הדברים כמשמען, היה באמת גנות הארץ שאינה כארץ מצרים שהיא כולה משקה וזו המעלה גדולה שבארצות שהוא משקה, כל שכן שארץ מצרים יאורה עולה ומשקה אותה. אלא שהתורה תגיד ותרמוז שהשמים הנאמרים שם רמז לשמים העליונים, כאמרו "ואתה תשמע השמים". ואגלך רמז לסבות מלשון ויברך ה' אותך לרגלי וכאלו אמר והשקית בסיבותיך ולשבח הארץ בתכלית השבח הזכיר ארץ מצרים שסבת השקאתם הנבחרת מן הסבות שנילוס עולה ומשקה. ואמר כי עוד ארצנו נבחרת שאינה מסורה לשליח, רק להשגחה מאתו יתברך תמיד ענין בה לא תסור השגחתו ממנה לעולם ועל כן אינה שותה רק למטר השמים והוא שאמר כאן שכל הארצות שותות על ידי השליח וארץ ישראל לבדה הוא בעצמו משקה אותה. וכל המאמרים האחרים שתמצא כאן, ארץ ישראל שותה מי הגשמים וכל העולם מי תמצית וארץ ישראל שותה תחלה ולבסוף כל העולם, הכל רמז למה שאמרנו. ואם תתבונן במה שאמרתי, תבין זה כי כל השכלים ומזלות השמים ששם הבורא ית' למשמרתם בארץ, אין פעולתם רק משפע שנשפע עליהם מסבה עליונה ברוך הוא, ואחר היות ארץ ישראל שותה בהשגחה מאתו יתברך בלי אמצעות שליח ממזלות, אם כן באמת גשמים שיורדין שם הם עיקר הגשמים גשמי רצון וברכה להרבות פירות ועל כן היתה ארץ ישראל בזמן שהיו ישראל עושין שם רצונו יתברך מוציאה רוב תבואות ופירות מרובין וגסין מאד שלא כדרך שאר הארצות, כמו שידעת שבא במאמרם זכרונם לברכה בכתובים כי שם צוה ה' את הברכה ושאר הארצות שהם תחת משטרי השמים כאלו הם שותים בדרך משל מן התמצית של הגשמים ההם גם ארץ ישראל שותה תחלה, על צד הכוונה הזאת כי היא מקבלת מן הבריכה העליונה וכל העולם מן השפע הנשפעה על המקבלים מן הבריכה ההיא שהם שלוחים להנהיג העולם ולהשקותו", עכ"ל.

ggg

דברי הקדמונים

כתב בדרשות אבן שועיב (פרשת דברים): "גזרת הכוכבים תלוי ברצון השם יתברך ומבטלת אותו כשירצה ומשנה מערכתם, כדכתיב "משיב חכמים לאחור ודעתם יסכל". קראם חכמים כמלך שנותן חותמו לשריו וכשירצה מבטלן. וכן הוא אנחנו בית ישראל, כי אף עלינו חל המזל והקב"ה מבטלו באמת. כי בהיותינו על אדמתינו, אין אנו תחת שר ומזל, כי אנחנו למעלה מהם, כמו שהוא רמוז בזאת הפרשה, "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", עכ"ל.

וכך כתב האברבנאל (שמות פרק כג): "זכר שעוד עשה עמהם חסד גדול ונפלא והוא אומרו "ימצאהו בארץ מדבר", רצה לומר שהדבק ההשגחה העליונה בהם בארץ הנבחרת הקדושה לא היה הפלא עצום כל כך להיות הארץ ההיא מוכנת לזה מאד, אבל בארץ המדבר שמצד עצמה היתה בלתי ראויה לחול בה ההשגחה האלהית היה החסד והפלא יותר גדול בהנהיגו אותם בארץ הרעה ההיא בעצמו מבלי אמצעי. וזה הוא "ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון" שהם תוארים לרוע הארץ, ועל כל זה יסובבנהו בענני כבוד יבוננהו בתורה ובמצות ובידיעות האלהיות יצרנהו כאישון עינו, ר"ל כאישון עין האדם שהקיף עליו ביצירתו כמה כתנות ולחיות כדי לשמור אותו. וזכר שעשה זה בחפץ גדול וגבורה רבה כנשר יעיר קינו. והחסד בכל זה היה שבהיותם במדבר המקום הרע ההוא "ה' בדד ינחנו לישראל ואין עמו אל נכר", כלומר שר או מזל או מלאך ינהיגם על ידו. הנה התבאר מכל זה שטבע המדבר וכן ארץ מצרים היה מונע הדבקות האלהי בהיות העם שמה. ולכן אמר הנביא ע"ה מצא חן במדבר עם שרידי חרב וכמו שיתבאר, ולזה אמרו במ"ר (שמות רבה פרשה ל"ו) מתוך בני ישראל לא בחר הקדוש ברוך הוא בעולמו אלא בארץ ישראל ומארץ ישראל בחר בבית המקדש ובבית המקדש בחר בקדש הקדשים ובכלל אמרו ישראל הדר בחוצה לארץ כו'. וכן בדוד הוא אומר (שמואל א' כ"ו י"ח) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" וגו', והסיבה בזה שארץ ישראל אינה תחת ממשלת שרי מעלה, כי היא מיוחדת להנהגתו יתברך והדרים חוץ ממנה לא יונהגו באותה השגחה העליונה, כי אם מהנהגת השרים וזו היא העבודת אלילים שזכרו. ולהיות הדבקות האלהי מצר לארץ הנבחרת וסותר לשאר הארצות נאמר לאברהם במצות המילה "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים" להגיד שלא בכל מקום שיהיו שמה בניו וזרעו תדבק בהם ההשגחה האלהית, כי זה אי אפשר אלא בהיותם בארץ הקדושה ההיא אז יהיה להם לאלהים מנהיג ומשגיח בהם מבלי אמצעי שר ולא מלאך".

"ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. אומר שכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ליחדם להנהגתו תחת כי אהב את אבותיו ראה להביאם אל ארץ הארץ הקדושה המוכנת אליה ולהוציאם ממצרים ארץ טמאה והוציאם משם ביכלתו המוחלט והביאם אל הר סיני והשלימה שם בשלמות הנפשיי ע"י התורה והמצות שנתן להם בעצמו יתברך ולא על ידי אמצעי, לפי ששני הפלאות הגדולות האלה, רוצה לומר היציאה ממצרים וקבול התורה מפי הגבורה היו מפועל ההשגחה העליונה ולא מפאת המערכה. ואחרי שהשמיעם עשרת הדברות בכללותם ולמדם המשפטים הנכללים בהם, אמר "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", כאומר אתם חרדתם מהראותי עליכם בכבודי ובעצמי עד שאמרתם "ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות", וכן הוא הראוי כי לא תחשבו שכמו שזכיתם לדבקות העליון הזה ביציאת מצרים ומתן תורה עד היום, כן יהיה תמיד במדבר הגדול והנורא הזה אשר תלכו בו, כי כמו שאין אתם מוכנים ולא יכולים לשמוע דברי כך המדבר הזה אינו מוכן לסבול הדבוק העליון והשגחתי האלהית ולכן "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", ולא היה זה להנהיגם תמיד כמו שינהיגו שאר המלאכים בשאר האומות, אלא בלבד לשמרך בדרך והוא המדבר בעוד שילכו בו ולהביאך אל המקום אשר הכינותי והוא הארץ הקדושה והמחוז אשר הכין להושיבם שמה. והיתה אם כן ביד המלאך הנהגתו ושמירתו לישראל בעודם בדרך במדבר עד שיבואו לארץ, לא עוד, כי לא ילך המלאך עוד בפניהם בבואם לארץ ולא לענין הכבוש כי ילך לפניהם ה' ושמה תדבק השגחתו בהם לא על ידי שליח כמו שיעדו לאברהם אבינו", עכ"ל האברבנאל, ועי"ש עוד[9].

ggg

דברי המבי"ט בספרו בית אלוקים

רבינו המבי"ט בספרו בית אלקים (שער התפילה - פרק חמישי) מאריך להסביר את ההבדל שבין ארץ ישראל לשאר ארצות העולם. הוא כותב בתוך דבריו ש"שבחיה הכוללים הם שנים, מעלתה בדברים השכליים, ומעלתה בדברים הגשמיים. ומעלתה בדברים השכליים הוא כעין מה שאמרו (ב"ב דף קנ"ח) אוירא דארעא ישראל מחכים. והוא מצד היות האדם נברא מחומר מבחר ארץ ישראל והוא ממקום המזבח, כאמרם (ב"ר פרשה י"ד) "עפר מן האדמה", ונאמר להלן "מזבח אדמה תעשה לי". הוא מוכן יותר לקבל השפע האלהי מאתו ית' המשפיע בא"י בכבודו ובעצמו בלי שום אמצעי, כאמרם (ספרי פרשת האזינו) א"י אין שר ומזל מושל בה[10]. (כתובות ק"י) הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה כדכתיב לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. כי סבת נתינת הארץ הוא להיות לנו לאלהים ביחוד, שנהיה ראויים לקבל השפעתו. משא"כ בשאר הארצות שאין האדם מוכן לקבל כל כך ולא הארץ ראויה לשישפיע בה השי"ת על יושביה מה שראוי, מצד היותה נמסרת לשרים ולמזלות. וזהו אמרם (שם) דומה כמי שאין לו אלוה. וכמו שנאמר בדוד (שמואל א' כ"ו) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". כי מצד היות חוצה לארץ נמסרת לשרים ולמזלות, הם כמחיצה בינינו לבין בוראנו, לשאין אנו מושפעים מאתו יתברך, כמו בארץ ישראל, ובזה דומה כמי שאין לו אלוה", עכ"ל.

והמבי"ט שם כותב בהמשך: "וכן בענין זה, גם כי מלא כל הארץ כבודו, עכ"ז כבר חלק העמים והארצות לשרי מעלה, כדכתיב (דברים ד') "וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים". ועל ישראל אמר "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם וגו' להיות לו לעם נחלה כיום הזה". לא אמר ואתכם חלק ה', אלא ואתכם לקח ה'. שנראה שגם ישראל היו נמסרים לשרי מעלה, אלא שלקחם ה' והוציאם מתחת רשותם. ולזה אמר "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים", המשיל ארץ מצרים לברזל, כמו שהברזל הוא קשה מכל מיני מתכות, כי סלע קשה ברזל מחתכו (ב"ב פ"א), וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כ"ג), כן ארץ מצרים שר שלה היותר תקיף. ולזה אמר "ויוציא אתכם מכור הברזל", כלומר מתחת המזל היותר תקיף שבמזלות וראשון לכולם, שלא היה ראוי להוציאכם מתחת רשותו ולהכניסכם תחת שר אחר קטן ממנו, אלא להיותכם תחת רשותי, ולזה אמר הוצאתי אתכם מהיותר תקיף שבכל שרי מעלה, להיותכם לי לעם נחלה כיום הזה. והוא רומז ליום מעמד הר סיני, כי בעת שקבלו את התורה היו חלק ה' ונחלתו".

"ואם כן הוא יתברך נותן ומחלק לשרי מעלה מה שראוי שישפיעו לארצותם כפי חסרונם בפעם אחת, אמנם לארץ ישראל שהיא חלקו ונחלתו ועיני ה' בה, אין צריך להשפיע אליהם, כי אם כפי מה שצריכים בכל יום, כי הוא עומד עליהם וממלא חסרונם, וזהו שאמר "לא כארץ מצרים היא וגו' אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק", כלומר שהדבר הוא ברשותך לזרוע בכל יום שתרצה, כי יש לך מים מוכנים להשקות הזרע כגן הירק, אבל הארץ אשר אתם עוברים שמה היא ארץ הרים ובקעות, שאין אתה יכול להעלות ולהוליך המים ממקום למקום, מצד היותה הרים ובקעות, כל שכן שאין לה מים, כי אם כאשר ירד הגשם מן השמים והרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, כי כשזורע האדם ואינו יורד הגשם עליו, היתה פעולתו לבטלה, אבל אם הוא זורע על סמך המים שבצדו להשקות הזרע כארץ מצרים, אין פעולתו לבטלה, ויכול לזרוע כל זמן שירצה, משא"כ בארץ ישראל, שאין זריעתו מועלת אם לא ירדו הגשמים עליהם".

"וזהו הנרצה באמרו ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, כי אפי' המים הצריכים לשתיה הם מהשמים, כל שכן הצריכים לזריעה. ומפני שנראה זה חסרון בארץ ישראל, לזה אמר "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד". הוא דורש אותה תמיד ורואה מה שהיא צריכה ליושביה, ומשלים חסרונם בכל יום, וסיבת זה הוא כדי שיהיו עיניהם תלויות לשמים, ויכירו כי אין מי שיכול להשפיע עליהם כי אם הוא ית', ואמר "עיני ה' אלהיך בה", להורות על מעלתה בדברים השכליים, שעין השגחתו והשפעת חכמתו עליך מצד שהוא אלהיך ביחוד בארץ ישראל. ואמר "מראשית השנה ועד אחרית שנה". כי בענין דרישתו אותה תמיד כל כך בעין יפה, הוא משלים חסרונם באחרית השנה כמו בתחלתה, לא כבעל הבית שביום ראשון מתגלגל עם האורח בבשר, ובשני בדגים, ובשלישי בירק", עכ"ל הבית אלוקים.

המבי"ט מוסיף לנו על דברי הראשונים שראינו עד כה, שכיון שהשליטה על ארצות העולם באה מהשפעתם הכללית של שרי מעלה ומערכת המזל והטבע, לכן "הוא יתברך נותן ומחלק לשרי מעלה מה שראוי שישפיעו לארצותם כפי חסרונם בפעם אחת", ולא בכל יום ויום, רגע ורגע, בפני עצמו. "אמנם בארץ ישראל שהיא חלקו ונחלתו ועיני ה' בה, אין צריך להשפיע אליהם, כי אם כפי מה שצריכים בכל יום, כי הוא עומד עליהם וממלא חסרונם".

לאור דברי המבי"ט ז"ל, מסבירים הספרים[11] את דברי הקדמונים שכתבו שארץ ישראל זקוקה לגשמים יותר משאר הארצות[12], והדברים מוסברים ע"פ דברי הגר"א ז"ל שכתב שכל דבר בעולם מונהג על פי הטבע, אך גשם אינו על פי טבע ולכן נקרא הוא בשם 'גבורות גשמים', כשבגשמים ניכרת גבורת ה'. והנה כל ארצות העולם נמסרו תחת מערכת המזל, אך בארץ ישראל אין מקום לשליטת המזלות ולכן לכל הארצות ישנה קביעות טבעית, אך ארץ ישראל, שאינה נשלטת בשלטון הטבע ועיני ה' בה תמיד, לכן צריכה היא לריבוי זכויות, כיון שהכל תלוי בה בהשפעתו הישירה של הקב"ה, וכדי שתוכל להתקיים, זקוקה הארץ לגשמים רבים, כאשר בגשמים אלו ניכרת השפעתו הישירה של הקב"ה, ביטוי עז לגבורותיו.

ggg

דברי המלבי"ם

המלבי"ם כתב במקומות רבים שבעוד שהקב"ה מסר את הכוחות להנהגת העולם בידי מערכת הכוכבים והמזלות, הרי ששונה היא ההנהגה בארץ ישראל, בה ישנה השגחה פרטית מאת הבורא יתברך, המנהיג בעצמו את יושבי ארצנו הקדושה.

נאמר בתורה הקדושה (דברים פרק יא): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.

מסביר על כך המלבי"ם (שם): "בא לפרש מה שכתוב "ולמען תאריכו ימים על האדמה" ולברר שגם אחר שתירשו את הארץ, לא תאריכו ימים עליה כשלא תשמרו מצות ה', ואמר: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא", רצה לומר כי יפלא מדוע הוציאם מארץ מצרים להכניסם לארץ ישראל ומדוע לא נתן להם את ארץ מצרים, שהיתה גם כן ארץ טובה והמצריים נתחייבו עונש על שעבדום ועינו אותם, והיה מן היושר שישמיד את מצרים ויתן לישראל את ארצם. על זה משיב שלכן יצאתם מארץ מצרים, מפני שמצרים שותה מים מן הנילוס שעולה ומשקה את הארץ פעם אחת בשנה, ואינה צריכה למטר השמים, שהמטר הוא השגחיי ויורד בהשגחת ה' הפרטיית, וארץ שחיותה מן המטר, כולם צריכים בכל עת ועת לרחמי שמים שיתן להם מטר בעתו, אבל מצרים ששותה מן הנהר, אין יושביה מצפים לרחמי שמים, שכיון שהשקה הנהר את הארץ פעם אחת תתן הארץ את יבולה בטבע, וזהו שאמר שהארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא אשר הטעם שיצאתם משם ולא נתן לכם את ארץ מצרים הוא מפני "אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק", ואין צריך למטר שהוא השגחיי".

ממשיך המלבי"ם ומסביר: "והארץ", אבל ארץ ישראל היא ארץ הרים ובקעות ואי אפשר שתשתה מים מן יאור העולה ומשקה, שזה רק בארץ מישור, ובהכרח "למטר השמים תשתה מים" והמטר הוא השגחיי ותלוי ברצון ה', וא"כ היא "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה", היא תחת ההשגחה ולא שדורש אותה פעם א' בשנה רק תמיד עיני ה' אלהיך בה, כי גידול פירותיה תלויה בהשגחה פרטית מתמדת, וההשגחה נמשכת אחר המעשה אם טוב ואם רע, וא"כ ממילא "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו", בין היורה ובין המלקוש, ועי"כ "ואספת דגנך וגם יהיה מזון לבהמתך, וגם ואכלת ושבעת", שבעת הקללה כתיב אתה תאכל ולא תשבע.

"השמרו", ולהפך אם תעבדו אלהים אחרים, לא לבד שלא יוריד לכם מטר השגחיי, כי בהשגחתו יעצור את השמים שלא ירד אף המטר שראוי להיות כפי הטבע ובזה "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". בזה סיים מ"ש בפסוק ט' "ולמען תאריכון ימים על האדמה", שע"י שארץ ישראל נתונה תחת ההשגחה, אם לא תשמרו את המצות, לא תאריכו ימים על האדמה: "ושמתם", ע"כ אם תרצו להאריך ימים על האדמה, צריכים אתם לשמור את המצות כדי שתחול עליכם ברכת ההשגחה וע"כ צריכים אתם להתעסק בדברי אלה בין במחשבה בין בדבור בין במעשה", עכ"ל המלבי"ם.

המלבי"ם מסביר לנו שבעוד העולם כולו, ובפרט ארץ מצרים, תלויה בהשגחתו הכללית של הקב"ה והוא מסרה לטבע ומערכת המזל הכללית, הרי בארץ ישראל, הקב"ה משגיח על העולם בהשגחה פרטית מיוחדת וכדי לזכות להשגחה פרטית זו, עלינו לקיים בדקדוק את רצונו יתברך ולשמור את תורתו ומצוותיו.

לאור דברים אלו, מסביר המלבי"ם את הפסוקים שבפרשת המרגלים (במדבר יד, ו- ט), וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.

וכך מסביר המלבי"ם: "באו יהושע וכלב למלא דברי משה ולהתיר להם כל הספקות, והוא על פי מה שביארתי בפרשת עקב (יא, י) "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא וכו' והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי" וכו', וביארתי שם שבא להשיב להם על השאלה הזאת שהיה קשה בעיניהם מדוע לא נתן להם את ארץ מצרים תחת ארץ כנען, וביאר התשובה מפני שארץ מצרים אינה עומדת תחת ההשגחה, רק תחת הטבע והמערכת, וארץ ישראל היא ארץ המיוחדת להשגחת ה' הפרטית, והמופת לזה הוא ממה שארץ מצרים אינה צריכה למטר השמים, שהמטר הוא השגחיי, רק הנילוס עולה ומשקה אותה, וכיון שעלה הנילוס והשקה אותה, אין צריך עוד להשגחת ה', כי אז י"ל מים כל השנה, כמ"ש "לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן הירק", אבל ארץ ישראל שהיא צריכה למטר והמטר היא השגחיי, כמ"ש "והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים", ועי"כ כל הנהגתה תלויה בהשגחת ה' המיוחדת, וז"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ר"ל שטובתה ורעתה תלויה כל יום ויום בידי ההשגחה, וממילא אתם נתונים שם בכל רגע תחת השגחת ה' להתנהג עמכם תמיד לפי מעשיכם בין לגמול בין לעונש, ועל זה אמרו "והיה אם שמוע תשמעו את מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' ואבדתם מהרה", ותשובה זו השיבו יהושע וכלב שלכן מביאם לארץ כנען, יען שהיא ארץ שנתונה תחת ההשגחה וממילא עובדי ע"ז השוכנים בה, אי אפשר שיתקיימו עליה ולכן היא עתה ארץ אוכלת יושביה העובדים ע"ז, כמ"ש "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם וכו' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניהם ואקוץ בם". וזה שאמר "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה'", שרק אם חפץ בנו והוא יביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, אז היא טובה מאד מאד ואינה ארץ אוכלת יושביה המוכנים להשגחת ה' עפ"י טוב מעשיהם, כי הוא מצד עצמה וטבעה ארץ זבת חלב ודבש שזה הודו גם המרגלים, רק שזה תלוי אם חפץ ה' ביושביה שיתמידו עיני ההשגחה עליהם לטובה".

ggg

דוד אומר לשאול המלך (שמואל א, כו, יט): "וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם ה' הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה' כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים".

ופירש המלב"ים: "ארורים הם לפני ה'. ר"ל הגם שאמחול להם על צערי, לא אמחול להם מה שנוגע לה' ולעבודתו, "כי גרשוני היום". ר"ל כי עתה גמרתי בדעתי לצאת מארץ ישראל אל ארץ פלשתים, ואם כן בסיבתם אני נגרש מהסתפח בנחלת ה', לקיים מצות התלויות בארץ: לאמר לך עבד אלהים אחרים. שאהיה בחו"ל תחת צל השרים העליונים רחוק מהשגחת ה' הדבקה בארץ הקדושה", עכ"ל.

ggg

בספר יחזקאל (פרק יב) נאמר: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן אָדָם מָה הַמָּשָׁל הַזֶּה לָכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יַאַרְכוּ הַיָּמִים וְאָבַד כָּל חָזוֹן. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִשְׁבַּתִּי אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה וְלֹא יִמְשְׁלוּ אֹתוֹ עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אִם דַּבֵּר אֲלֵיהֶם קָרְבוּ הַיָּמִים וּדְבַר כָּל חָזוֹן. כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד כָּל חֲזוֹן שָׁוְא וּמִקְסַם חָלָק בְּתוֹךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל".

וביאר המלבי"ם כך: "ויהי דבר ה'. הנה באו אל הנביא שתי דברות הדבור הראשון לעומת שהיו אומרים שדבר הנביא לא תתקיים כלל, והיו ממשילים דבריו אל דברי החוזים בכוכבים שהיו בטלים ברבות הימים, והדבור השני לעומת מה שהיו אומרים שעל כל פנים לא יתקיימו במהרה רק לימים רבים.

"בן אדם מה המשל הזה. שהם לקחו משל ודמיון ממה שקרה להגדת הוברי שמים החוזים בכוכבים, שלפעמים לא יבואו דבריהם, כי העתידות שיגידו חוזי כוכבים שיחויבו מצד המערכת נקשרות עם הזמן, ועת יארך הזמן ישתנה המערכת ויחויבו ענינים אחרים הפך ממה שראו בזמן הקודם, וזה שאמר: "יארכו הימים", ב) העתידות שיגידו מצד המערכת נקשרות עם הסיבות ומסובבי הטבע ועת ישתנה אחד מן הסיבות ברבות הימים, יאבד החזון ולא יבא, וזהו שאמר: "ואבד כל חזון", וזאת לקחו למשל אל נבואת הנביאים אשר נבאו בשם ה', אמר להם מה המשל הזה לכם, ר"ל הלא המשל הזה אינו נאות לכם בית ישראל שאתם אינכם תחת המזל, רק תחת ההשגחה, וכן מה המשל הזה על אדמת ישראל, הלא ארץ ישראל אינה תחת המערכה, רק ארץ אשר ה' דורש אותה. "לכן אמר אליהם. השבתי את המשל הזה". ר"ל א) שלא ימשלו המשל הזה אף לפי שטתם שהענין תלוי במערכת, ב) ולא ימשלו אותו עוד בישראל, כי יכירו שאף אם יצדק המשל הזה בעכו"ם שהם תחת המערכה, אינו צודק בישראל שאינם תחת המערכה", עכ"ל[13].

יצויין שהמלבי"ם האריך בענין זה פעמים רבות בחיבוריו, ראו בדבריו בפרשת קדושים, בפרשת בחוקותי, פרשת בלק ובעוד מקומות רבים.

דעת הרמב"ם

המלבי"ם בספרו ארץ חמדה (דברים ז, יג) כותב על הפסוק "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" כותב כך: "יש לפרש כי הקשו הא בני חיי ומזונא לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ויש מפרשים כאן ביחיד כאן בציבור, והקשה הא חזקיה יחיד היה וכתיב "והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה" (מלכים ב, כו, י) ותי' דמלך שאני דכרבים דמי[14]. והרמב"ם תירץ דבארץ ישראל שאני, שהם למעלה מן המזל, אך הקב"ה הבטיח שכל אחד מישראל יהיה נחשב בעיניו כרבים, ע"ד אשה אחת ילדה במצרים שישים ריבוא, שקאי על משה רבינו ע"ה, וכן ע"ד כיון דאתו מיניה רבים כרבים דמי. ועז"א "ואהבך וברכך והרבך" שתחשב כרבים כ"א בפני עצמו, וגם "וברך פרי בטנך", וכיון דאתו מיניה רבים, כרבים דמי, ועל ידי כך יברך פרי אדמתך וכו', ובפרט על האדמה שהוא למעלה מן המזל, כתירוץ הרמב"ם, עכ"ל.

וז"ל ר"י איבן שועיב בדרשותיו (פרשת עקב, שם): "ורבים שאלו בכאן הבטיחה תורה בבני חיי ומזוני בשכר המצות דכתיב פרי בטנך ופרי אדמתך וגו', והסיר יי' ממך כל חולי, ואיך אמר רבא בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא וכו'. ויש מפרשים כאן ביחיד כאן בציבור, כמו שכתוב כיי' אלקינו בכל קראינו אליו, וענין חזקיהו הנני יוסיף מלך, כצבור דמי. וכן כתב מורי ז"ל וענין חזקיהו גם כן. ויש מפרשים כאן בארץ כאן בחוצה לארץ, וכן דעת הרמב"ם ז"ל והוא רמוז בפרשת הענין, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' עד סוף הענין כמו שנכתוב בעזרת האל", עכ"ל[15][16].

ggg

חז"ל אמרו (שבת קנו, א) שאין מזל לישראל ומנגד אמרו חז"ל (מו"ק כח,א) שבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ואם כן הדברים סותרים לכאורה זה לזה. וביאר בספר נזר הקודש (על בראשית רבה פרשה סא, א) שבארץ ישראל אין מזל לישראל, משום ששם השרים אינם שולטים, כפי הכתוב "ארץ אשר ד' אלוקיך דורש אותה", ובאשר גם עם ישראל הם חלק ד' ונחלתו, מצא מין את מינו ואין כח המזל שולט בהם. אך כאשר עם ישראל גורשו מנחלת ה', ארץ ישראל, ועברו לחוץ לארץ, שהוא מקום שליטת השרים האמונים על מערכת המזל, לכן בחו"ל יש מזל לישראל.

לאור דברי הנזר הקודש, כתב הרחובות הנהר (להגרז"ו טננבוים זצ"ל אב"ד ווערפלעט, פרשת חיי שרה) וז"ל: "ואם כן לפי זה בעת שישראל שתולים בארץ ישראל, אז הוא יתברך נגד ישראל בדמיון תמר אשר לו צל גדול לחסות משרב וחום, היינו הגזירות המתרגשות אשר באים מסיבת המזלות. כי אז אין הוראות המזלות עושה בהם רושם, כי אינם תחת המזל, רק בצל אל יתלוננו. אבל בעת אשר המה בגלות, אשר אז המה תחת הוראות ושפיטת המזלות, אז הוא יתברך בדמיון ארז אשר אין לו צל רק מעט והיושב תחת צילו. אז חום השמש מכה בו, כן ישראל בגלות שהמזל שולט בהם", עכ"ל ועיש"ע.

כתב בספר כתר שם טוב (סוף פרשת חיי שרה): "הדר בחוץ לארץ, הטעם הזה נעלם מאד, וכבר רמזתי כי כל העולםנחלק לאקלימין, פירוש חלקים פשוטים ולא כפולה ומונחת זה תחת זה, אלא פשוטין. בחלק אחד שר פלוני ובכל חלק שר ידוע, חוץ מארץ ישראל שהיא סגולתו ונחלתו, לא נמסר ביד שר ומזל וכוכב, הוא שאמרו ז"ל אין מזל לישראל", עכ"ל[17].

ggg

פסק השואל ומשיב בדין אשה-

קטלנית בארץ ישראל

לאור דברי קדמונינו ז"ל, שאין השפעה למערכת המזל בארץ ישראל, מחדש הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל מלבוב זצ"ל, בשו"ת שואל ומשיב (תניינא ח"ג סי' פז), חידוש להלכה, לפיו אשה שמתו שני בעליה, אין לה דין אשה קטלנית בהיותה בארץ ישראל, ואם האשה תעלה לארץ ישראל להינשא שם לאיש, תוכל לעשות זאת, משום שארץ ישראל עיני ד' אלוקיך בה תמיד, היא אינה תחת המזל ולא שייך בארץ ישראל מזל גורם, וז"ל השו"מ שם:

"הוגד לי שנדפס ספר שמו נוצר חסד על אבות ושם נדפס היתר על אשה קטלנית שאם היה לה בנים מבעליה הראשונים שלא אכפת לן והטעם ע"פ קבלה דעיקר החשש משום שהרוח מכשכש בקרבה וכל שיש לה בנים שוב אין הרוח מכשכש בה. והנה בסודם לא בא נפשי וכו' וכו', וע"כ דליתנהו לדברים אלו".

"ולפי ענ"ד היה נראה דבר חדש דאם תיסע לארץ ישראל, אפשר דמותרת להינשא שם, דהרי אנן קי"ל כהטעם שמזלה גורם, והרי בארץ ישראל היא ארץ אשר ד' דורש אותה ואינו תחת המזל, וכעין שאמרו דאם שהתה עשר שנים ואחר כך הלך לארץ ישראל דאין מונים שנים שבחו"ל, דיש לומר דזכות ארץ ישראל תשתנה, וה"ה בזה יש לומר דכיון דבמזל תלוי אולי בא"י דאינו עפ"י מערכת השמים והמזל כמ"ש הרמב"ן ושאר מפרשים דא"י אינו נמסר לשום שר ומזל רק עפ"י ד' וכ"כ השל"ה לפרש בפסוק התחת אלהים אני דהיינו אם אני יושב תחת אלהים דהיינו בא"י שאין שום ממשלה רק ד' לבדו וא"כ גם בזה יש לומר דהמזל לא יגרע בא"י", עכ"ל ועיש"ע.

דברי השואל ומשיב מובאים להלכה בתשו' עטרת יהושע (סי' לח) ובתשו' שאילת שלום (תנינא סי' קיח), ובשו"ת יביע אומר סי' ג הביאו כסניף להיתר. ומדעת עצמו, כותב כן הגאון רבי הלל פוסק זצ"ל בתשו' הלל אומר (אה"ע סי' כ"ג) שלא שייך בארץ ישראל לא משום מזל גורם ולא משום מעיין גורם. וע"ע שו"ת עטרת פז ח"א כרך ג אבהע"ז סי' ג[18].

ggg

התרחבות ארץ ישראל 'ארץ הצבי'-

בהיותה למעלה מהטבע והמערכת

הגמרא בגיטין (נז, א) אומרת: "אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: שקורי משקריתו! אמר ליה: "ארץ צבי" כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא".

הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל, רב ואב"ד מטרסדורף וקרקוב, כותב בספרו מכתב סופר (דרשות, דף כ) שכיון שארץ ישראל אינה נמצאת תחת המזל והטבע כלל, לכן אין לה מקום וזמן מוגבל, והוא מסביר: "כי המקום והזמן המוגבל המה אחר הטבע, אמנם זה שהוא למעלה מהטבע- אין לו מקום מוגבל, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב צט, א) "מקום הארון אינו מן המידה, וכן אמרו (אבות פ"ה) בעזרה עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים". לדבריו, חז"ל קראו לארץ ישראל בשם 'ארץ הצבי', משום שהיא מתרחבת לפי כמות יושביה, מרוב קדושתה והיותה למעלה מהטבע, וכפי שאין גבול וקץ ותכלית ליכולת ה' יתברך, כך אין גבול וערך למקום קדשו, ארץ ישראל, המושגחת בעיני ה' יתברך.

הגר"ש סופר זצ"ל מסביר שהנהגה זו, למעלה מדרך הטבע, ללא גבולות של מקום ומידה, הינם מנת חלקם של כל "בני אדם יראי ה' עושי רצונו סגולתו זרע אברהם אוהבו, שהם למעלה מן המזל ואין חיותם וכוחם מוגבל בטבע כחיות וכח שאר בני האדם ובעלי החי".

ggg

אי השפעת המזל בבית המקדש

וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם(בראשית כח, יז). וביאר המלבי"ם: "ויירא. על כן התירא מאד מקדושת המקום, ואמר מה נורא המקום הזה, ומזה ידע שהסולם רומז ג"כ למקום המקדש, כמ"ש חז"ל במדרש, והוא המקום שהראה ההוא טעיא לרבה בר בר חנה תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי[19], שהוא המקדש שהוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושם אמר חזינא דעביד כוי כוי שהם חלוני שקופים אטומים, שהיו מוציאין את האור האלהי לחוץ על כל העולם, עד שמלאכי אלהים השלוחים מאתו לפרנס את העולם כולו עולים ויורדים בו, כי מערכת הרקיע עולה ויורד, שע"ז המליץ במאמר הזה מ"ש אזילנא ואנחנא לסלתאי ביני גלגלא אדמצלינא בעיתא ולא אשכחא, א"ל מאי האי, א"ל גלגלא דרקיעא הוא דהדר, ר"ל שניסה למצוא מזונותיו ע"י הגלגלים והמערכת, וראה שהגם שהתפלל על הפרנסה לא מצא פרנסתו, כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, וא"ל הטעיא משום שהגלגל חזר במסבתו, כמ"ש גלגל הוא שחוזר בעולם, וכמ"ש שהקב"ה עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, שהוא הסולם שע"י הגלגל והמערכת שהוא חוזר תמיד ועליונים יורדים למטה. אבל סולם של יעקב שהוא המקדש שבו נושקים ארעא ורקיעא אהדדי יתנהג ע"י מלאכי ה' ושלוחיו ההשגחיים שהם עולים תחלה ע"י מעשה העבודה הנעשה בבית הנבחר, ומורידים אח"כ השפע למטה. וע"כ אמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים ששם ישב אלהים על הארץ, ונגדו פתוח שער השמים שדרך שם יעלו התפלות והמעשים הטובים לשמים להריק ברכת ה'", עכ"ל.

&&&&&&&&&&&&

את הספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א ניתן להשיג בחנויות הספרים. הפצה ראשית: גיטלר

[1] וראו בזוה"ק פרשת פנחס, כמובא בהרחבה בס' האיצטגנינות באספקלריה של תורה חלק א פרק ח, שינוי מזל בכח הזכויות, הכותב שהמזל שולט אך ורק בעמי הארצות, אך המשתדל באורייתא- אין המזל שולט עליו. וראה בהערות לקמן.

[2] בהקדמת שו"ת עונג יו"ט ציטט בהרחבה את דברי הרמב"ן והאריך בדבר, וכתב בתוכ"ד בזה"ל: אמרינן בשבועות (דף ל"ו) אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרים. ומפרש בגמרא דמאן דמחייב משום דאית לי' דמכלל לאו אתה שומע הן והוי שבועה מעליא. והקשה הר"ן ז"ל דהא אמרינן בקדושין (דף ס"ב) בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי תלכו וגו' ואם בחוקותי תמאסו אלא לרחב"ג אם בחוקותי תמאסו ל"ל כיון דמכלל לאו אתה שומע הן ומשני אצטריך דה"א אם בחוקותי תלכו ברכה ואם בחוקותי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל. וא"כ אמאי קחשיב שבועה אם אמר יברכך אם תעידוני הא מזה לא משמע אלא דאם לא יעיד לא יהא בכלל ברכה אבל אכתי קללה לא משמע אף אם נימא מכלל לאו אתה שומע הן עיין שם שדחק עצמו בזה וכו' וכו', עיכ"ל, עי"ש בארוכה.

ובהמשך כתב וז"ל: היינו דקאמר דלא קשה לרחב"ג מהא דכתיב "אם בחקותי תלכו ואם בחקותי תמאסו" משום דהו"א דאם בחקותי תלכו ברכה ואם לאו לא ברכה ולא קללה, משום דכל הברכות המיועדות להם אם ילכו בחקותיו הם למעלה מן הטבע גבוה ונשא מאוד ממערכת השמים. ואף אם מצבא מערכות השמים מיועד ח"ו להיות קללה ע"פ תבל, המה לא יחתו מזה, כי הוא יתברך חלקם וצור גואלם המביט אל כל מעשיהם הטובים ומשלם להם כפעלם הטוב. ולא יתנם לכל צבא השמים למשול בם כאשר עשה לכל הגוים אשר לא באו בבריתו. אך הוא בעצמו יפתח להם את אוצרו הטוב ועינו יתברך על ארצם מראשית השנה עד אחרית השנה לטובה אם בחקותיו ילכו. וע"ז אמר דאי לאו קרא דאם בחקותי תמאסו בודאי דה"א דאם בחקותי תמאסו לא קללה ולא ברכה היינו דיפסידו הברכה שהובטחו לקבל מידו יתברך אשר למעלה ממערכות השמים. אבל קללה נמי ליכא היינו שלא יפסידו חלקם משאר האומות ויהי' השפעתם ממערכת השמים באמצעות המערכות ויהי' בית יהודא ככל הגוים תחת השמש והירח והכוכבים וכל צבא השמים אשר חלק אותם ה' לכל העמים תחת כל השמים. ואף שלא קיימו תנאם בברית קיום התורה מ"מ לא הפסידו חלקם עם שאר האומות כי לא נופלים הם מהם. וכמו היורש שלא נתן מאתים זוז ולא זכה ליטול שדה המובחרת שנתייחד לו עכ"ז לא הפסיד חלקו עם שאר אחיו לחלוק בשוה עמהם. כי אף שלא קיים התנאי ולא נתייפה כחו ליטול חלק יפה מהם אבל אכתי לא נגרע כחו להפסיד חלקו. וקמ"ל קרא וכפילא דאם בחקותי תמאסו קללה. היינו שמיועדים ח"ו לכל הקללות והתוכחות האמורים בתורה יותר משאר העמים. מפני שכל העמים נטלו חלקם בצבא מערכת השמים והם הפסידו חלקם מהם לגמרי ונסתלקו מהם ואבדו זכותם ולא יורק עליהם ברכות צבא השמים כי אבדו זכותם ע"י שהגיעו כל ברכות המערכה לכל העמים אשר זכו בה ע"י הסתלקות ישראל מהם ובחירתם להם החלק הטוב והיפה אשר מעל לכל צבא השמים. וכאשר בחקותיו ימאסו לא מבעי כי אין להם אגרא והפסידו חלקם היפה אלא אף דינא שאין להם חלק בהשפטות מערכת השמים ונשארים קרח מכאן וקרח מכאן. וכמאמר ר"י בן זכאי בכתובות (דף ס"ו) אשריכם ישראל בזמן שאתם עושים רש"מ כו'.

ובזה מיושב קושית הר"נ בהא דאמרינן דלמ"ד דאית לי' מכלל לאו אתה שומע הן אם אמר אל יכך ויברכך נשמע קללה אם לא יעיד. ובקדושין אמרינן דאי לאו קרא הו"א לא דינא ולא אגרא. ולפי דברינו א"ש ולא קשה מידי דודאי אי לאו דכתיב "אם בחקותי תמאסו" לא הוי נשמע קללה מכלל אם בחוקתי תשמעו דהו"א דלא הפסידו חלקם עם שאר האומות ואין כאן קללה דלא גרעי משאר אומות עמי הקדם המושפעים מצבא השמים. אבל השתא דכתיב "אם בחוקתי תמאסו" קללה והפסידו חלקם עם שאר האומות. ממילא אם אמר יברכך אם תעידוני נשמע מזה קללה אם לא יעיד למ"ד לא בעינן תנאי כפול כיון דניטל ממנו ברכת ה' הרי הוא בכלל קללה, אחרי שהפסידו בני ישראל הצלחות מערכות השמים, עכ"ל ועיש"ע.

[3] הזכרנו בהערות לעיל את דברי הזוה"ק, לפיו העוסק בעסק התורה והמצוות, אינו נמצא תחת שליטת מערכת המזל. ואולם בארץ ישראל, כפי העולה מדברי הרמב"ן, כל עוד לא חוטאים בחטאים חמורים, כחטא העריות, אין המזל שולט על יושביה.

[4] ואלו דברי רבנו בחיי (ויקרא כ, כד): "ואני אתננה לכם. בשלש מלות אלו יבאר הכתוב כי השם המיוחד יבטיח לתת הארץ המיוחדת לישראל שהם עם מיוחד, זהו שאמר: "ואני אתננה לכם", כי הארץ ההוא ארצי ואתם עמי ביחוד, לא השלטתי עליכם שום כוכב ומזל, גם לא מלאך ושרף, כי אתם לחלקי, לא לחלקם, ואני לאלהים לכם, לא לעו"ג, רק אני להם אלהי האלהים. כך פירש הרמב"ן ז"ל, ואף על פי שאין זה לשונו זאת היא כוונתו", עכ"ל.

[5] דניאל י, כא.

[6] וראה עוד בדבריו בפרשת משפטים ובפרשת פנחס.

[7] וי"א: אלטבי.

[8] תענית י, א: תנו רבנן: ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר (משלי ח') "עד לא עשה ארץ וחוצות". ארץ ישראל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר (איוב ה') "הנותן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות". ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר (איוב ה') "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'. ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר "הנותן מטר על פני ארץ" וגו'. משל לאדם שמגבל את הגבינה, נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.

[9] והאברבנאל כתב שם בהמשך דבריו שם וז"ל: "והנה המלאך הזה אשר זכר, היה הכוונה בו שכל נבדל ינהיגם בדעתו ובחירתו, לא שיהיה במדרגת הכלי, אלא במדרגת המנהיג הפועל שינהיגם במקום הקב"ה כל הימים שילכו במדבר עד בואם אל ארץ נושבת אשר ה' דורש אותה. והבטולים שזכרתי לדעת הזה הנה התירם הוא בזה הדרך. אם הא' והוא היות העם הנבחר שוה לשאר האומות בלי יתרון כלל באותם הימים שתהיה הנהגתו. אומר שגם באותם ימי המדבר היתה מעלת ישראל עם המלאך הגואל אותם ביתר שאת ויתר עז משאר האומות וזה אם מצד המנהיג ואם מצד ההנהגה. אם מצד המנהיג לפי שהמלאך השלוח לישראל היה העלול הראשון היושב ראשונה במלכות ששמו כשם רבו משפיע ביתר השרים כלם. אמנם מנהיגי שאר האומות היו העלולים האחרונים המושפעים ממנו. ואם מצד ההנהגה, כי הנה שאר המלאכים תהיה הנהגתם לאומותיהם כפי טבע הארץ ושעות תולדותיהם מהמערכה השמימיית. אמנם המלאך השלוח לישראל ינהגם על פי התורה צוה לנו משה וכפי מה שיקיים כל אחד מהם חוקי האלהים ותורותיו, ככה תהיה הצלחתם אף על פי שינגד לענין הטבעי והמערכת השמימיית ותהיה ערך הנהגתו לקיום המצות כערך שאר השרים למערכה השמימיית כי כמו שהם ישיבו את המונהגים שלהם אל אשר יהיה שמה רוח המזל והמערכה, ככה המלאך המנהיג לישראל ינהיגם כפי מה שיקיימו התורה ומצוותיה, ולכן היה המלאך ההוא העלול הראשון שיוכל לשנות בחכמת בוראו סדרי המערכה השמימיית. ואמנם הב' מענין השגחה הפרטית כפי פרטי הפעולות שיראה סותר אל היותה ע"י אמצעיים התירו הוא כי אם הפקיד הקדוש ברוך הוא מלאכיו משרתיו עושי רצונו על עם ועם להנהיגם על מעשיהם כבר נאמר בהם שהם מושגחים בהשגחה פרטית. והנה המלאך השלוח לישראל היה להנהיגם על פי התורה והמצות ולכן היו תמיד בהשגחה פרטית ממנו יתברך ועל ידי אמצעי. ואמנם המלאך הבא ליהושע היה משתדל לבקש תחבולות לעשות בהם מלחמה ליריחו בחשבו שילכדה בחוזק ידו לכן בא אליו המלאך להודיעו שלא יהיה הדבר כן כי ה' ילחם להם ולא הוא ולזה אמר של נעלך מעל רגלך רוצה לומר הסר המחשבות החומריות מלבך כי אין המלחמה הזאת אנושית תצטרכו בה לקשת וחנית וכידון אבל היא אלהית שהעיר תלכד בדרך נס ותהיה חרם לה' ודבר קדוש. וזה הוא כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא", עכ"ל ועי"ש בארוכה.

[10] עי' ספרי האזינו פיסקא קטו.

[11] ראה באדרת אליהו להגר"א, פרשת וזאת הברכה. ס' רינת יצחק, שם. ביאורי בית משה על ספר בית אלוקים, שם.

[12] ראה רד"ק יחזקאל לו, ל.

[13] וע"ע במלבי"ם נחמיה ט, ח.

[14] ראו בשו"ת הרשב"א ח"ה סימן מח, ובהרחבה בדברי הקדמונים, המובאים בס' האיצטגנינות באספקלריה של תורה חלק א פרק ח.

[15] וכן מצינו בדברי הילקוט ראובני (פרשת עקב וכן בערך מזל) בשם דרשות אבן שועיב, וז"ל: "רבים שאלו בכאן הבטיחה התורה בבני חיי ומזוני בשכר מצות דכתיב פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' והסיר ה' ממך כל חלי והאיך אמר רבא בני חיי מזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, וי"מ כאן ביחיד כאן בצבור כמ"ש "כה' אלהינו בכל קראנו אליו". וא"ת והא חזקיה יחיד הוא וכתיב והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה שאני מלך כצבור דמי וי"מ כאן בא"י וכאן בח"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל", עכ"ל.

[16] ואמנם לא מצינו כן בדברי הרמב"ם, ובפרט שהרמב"ם התנגד לכל ענייני המזל והשפעתו, וכפי שהארכנו בזה בספר האיצטגנינות באספקלריה של תורה ח"א, וצ"ע.

[17] וע"ע תפארת יהונתן במדבר יג, ג.

[18] בשו"ת יד אפרים סימן ו הביא את דברי השו"מ ושאר פוסקים שעסקו בנדו"ד, והוא מוסיף וכותב כך:

והנה בהרבה דברים מוצאים אנו, שזכותה של א"י עומדת לתושביה, והיא מהוה להם מקור ברכה והשראה, כמו: א) בשהה עשר שנים ולא ילד יוציא את אשתו וישא אחרת (יבמות ס"ד), "אבל אם נכנס אחרי כן לא"י אין ישיבת חו"ל עולה מן המנין, ונותנים לו עשר שנים מזמן ביאתו לארץ, ואולי בזכות הארץ יבנה" (טור אה"ע סי' קנ"ד בשם הרמב"ם), ועיין ר"ה (ט"ז ב') "זכותה דארץ ישראל היא דאהניא להו" לאברהם ושרה שנפקדו. בענין זה עי' חכם צבי (סי' מ"א), נוב"י קמא (אה"ע סי' א') ותנינא (אה"ע סי' ק"ב), ודעת הרבה פוסקים להלכה ולמעשה, דהך דינא דעשר שנים לא שייך בחו"ל, משום דעוון חו"ל גרם דלא ילדו. וברש"י יבמות שם "דילמא משום עוון חו"ל הם עקורים". הרי דזכותה של א"י עומדת לכל איש ואשה שיזכו להוליד בנים.

ב) בענין אחר, עיין ערכין (ל"ג א') דעזרא בעי רחמי על יצרא דע"ז וביטלו, ומקשה הגמרא, למה יהושע לא בקש על כך "בשלמא משה לא בעי רחמי, דלא הוה ליה זכותיה דארץ ישראל, אלא יהושע הוה ליה זכותיה דא"י אמאי לא בעי רחמי, והיינו דקא קפיד על יהושע". ג) סגולותיה המיוחדות של א"י, היא להאריך ימי בניה ובנותיה, וכן היא הבטחת התורה: למען יאריכון ימיכם וימי בניכם על האדמה, על כן ר' יוחנן כשראה שגם בני בבל מאריכים ימים "תמה ואמר, למען ירבו ימיכם על האדמה כתוב" (ברכות ח' א'), עד ששמע שיש להם הזכות של לימוד התורה יומם ולילה. ד) בימי המבול זכו, לדעת רבי יוחנן, בני ארץ ישראל שהמבול לא ירד שם (זבחים קי"ג א'). ה) זכותה של א"י עומדת גם למי שנדון ונגמר דינו בחו"ל וברח לא"י, סותרין את דינו "מפני זכותה של ארץ ישראל" (מכות ז'), וברש"י "אולי תועיל זכותה של א"י למצוא לו פתח הצלה", וכן כתב הרמב"ם (הל' סנהדרין פי"ג ה"ח). ועי' תשו' תשב"ץ (ח"ג סי' רפ"ח) דעליה לא"י מוסיפה הרבה זכויות לאדם.

לסיכום: חוץ מכל הקדושות והזכויות של א"י, עומדת זכותה של א"י לתושביה שיזכו לאריכות ימים, לבנים, שתתקבל תפילתם, לזכות בדין וכו', בודאי ע"כ שזכותה של א"י עומדת גם לנשים שלא יהיו קטלניות ח"ו, ושבעליהן לא יענשו חלילה במזלן ובגללן. בתשו' "עטרת יהושע", בדבר היתר קטלנית בא"י, מתנה הוא היתר זה משום דבזמננו מצווה היא לדור בא"י, ואין חשש משום שומר מצוה לא ידע דבר רע.

[19] בבא בתרא עד, א.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: ארץ ישראל; פורסם ב27 אוגוסט 2020; כניסות: 1542

חשוב ביותר ! הגאון הגדול ר' משה שפירא שליט"א על מבצע עמוד הענן והקשר לגאולה

דברי מרן רבינו הגאון הגדול, רבי משה שפירא שליט"א. אודות הלקחים ממבצע עמוד ענן, הקשר בין המבצע לגאולה הקרובה, והיכן נמצא הפיתרון האמיתי לסכסוך הישראלי פלסטיני. יוצא לאור בפרסום מיוחד של עלון 'סוד החשמל'. הדברים נאמרו ביום חמישי פרשת ויצא, ח' כסלו תשע''ג. חשוב ביותר!!

א.         זה נראה נחוץ ומן הצורך, לבאר עד כמה שאפשר, לפי ערכנו, את הסוגיה של ישמעאל. כמו שמסתמן, ואני לא נכנס להערכות, אבל בכל אופן בשכל הישר, בדרך הטבע, אנחנו בבעיה בלי שום אפשרות של פיתרון. פיתרון דוגמת ה''פיתרון'' בכמה מרכאות כפולות ומכופלות שחווינו אותו, יכול להימשך עוד פעם פעמיים, אבל זה לא פיתרון. ופיתרון אחר, כל מי שמעלה על הדעת לשבת ולדבר, להסכים ולשוחח, כפי הנראה זה עלבון לאינטליגנציה של ילד בן עשר. אלו דברי הבל! בורא העולם שם אותנו במצב שאנו בבעיה בלי פיתרון. כמובן, אני מדבר על פיתרון בדרך הטבע, מעין הפיתרונות שמחפשים פה בעולם. כח הרתעה, וכח הרתעה יותר חזק, ועוד יותר כח, ועוד יותר כח. אלו דברי הבל. כפי שזה נראה לעין, בפעם הבאה תוך כדי ה''הרתעה'', כל הארץ כולה תהיה מכוסה במצב הזה. כולנו נחיה כמו אחינו שבדרום. בקיצור, המצב הוא ללא פיתרון ובורא העולם דוחק אותנו יותר ויותר. כך זה נראה לעין. מהיום ועד כמו שהדברים נשקלים ברחוב, הכוונה היא ''מעתה ועד עולם'', אנו במצב הזה ופיתרון אַין.

ב.         משום מה לא רוצים לדעת שהתורה כבר דברה על זה מזמן. אלו דברים מפורשים וכתובים על ספר שנכתב לפני הרבה יותר מאלפיים שנה. הדברים מפורשים בחז''ל, והכיוּון של פיתרון, הוא אחד ויחידי אין אחר. נקריא אותו מתוך הגמרא (סנהדרין צז:): ר' אליעזר אומר, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין?! אלא הקב''ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. כך גם נפסק להלכה ברמב''ם (פ''ז תשובה, ה): ''אין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין''. ע''י מלך קשה כהמן ישראל עושין תשובה. קשה כהמן פירושו, כפי שרצה המן: ''לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד'' (אסתר ג, יג). מחפשים מלך קשה כהמן, אבל בני אדם קשים כהמן, כפי הנראה יש מאות מילונים שכל אחד מהם רוצה בכל ליבו, ויש שאף מוכנים למסור את הנפש על כך: ''להשמיד להרוג ולאבד וכו'''. המלך קשה כהמן הזה צריך להביא אותנו לחזרה בתשובה ואז מובטחים ישראל שמייד הם נגאלים. כאן נמצא הפיתרון. הפיתרון הוודאי! הוא נמצא כאן כבר המון שנים, ומשום מה אף אחד לא מסתכל לכיוון הזה.

ג.          אנחנו לומדים מכאן שאין פיתרון אחר. כל מחשבה בכיוון של פיתרון אחר, היא שטות! אנחנו רואים איך זה מתקדם בצורה ברורה צעד אחרי צעד. אנו נדחקים לקיר יותר ויותר. זהו, אין פיתרון. כך לחיות הרי אי אפשר, ומשהו לעשות כנגד זה גם אי אפשר. הפיתרון הוא בכיוון אחד אשר לשם בורא העולם מוביל אותנו. כיון שאנו קהל עדת מקבלי התורה, אנו מאמינים בני מאמינים. אם אנחנו נפנים את זה ונדע את זה בברור בעצמנו, הדבר יהיה קל יותר וברור יותר לאחרים. הבעיה היא גם איתנו: גם לנו נראה שיתכנו פתרונות אחרים. כל אחד מציע פתרונות אחרים משלו, כל אחד יותר הגיוני משל השני [ולא משנה מאיזה צד נתסכל על ה''שני''...]. הניסיונות לפתור את הבעיה בצורה אחרת, אני לא רוצה להשתמש במילים קשות, אבל זה זלזול במינימום של אינטליגנציה. אני רק רוצה להראות שבדברי חז''ל הדברים ברורים.

ד.         ''מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן'': המן עצמו לא היה מלך. אבל ע''י מלך כמוהו ישראל עושין תשובה ומחזירן הקב''ה למוטב. נראה כמה דברים. בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב, בתחילתו) כתוב: שישה נקראו בשמותן עד שלא נולדו אחד מהם הוא ישמעאל, מניין? שנאמר (בראשית טז, יא): ''וְקָרָאת שמו ישמעאל''. ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקב''ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים. לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר (תהילים נה): ''ישמע א-ל ויענם''. מגלים כאן חז''ל, שהשם ישמעאל נקרא על שם תפילה שהתקבלה. כך הרי אמר המלאך להגר בהמשך הפסוק: ''כי שמע ה' אל עָנְיֵךְ''. אבל עדיין, ראוי היה לקרא לו 'שמעאל'. למה ישמע-אל לשון עתיד? לכן למדו חז''ל, ששם זה הוא על העתיד, ''עתיד הקב''ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים''. זאת אומרת, יש כאן הבטחה שהיצור הזה עתיד להביא לעולם תפילה שמתקבלת, ''יִשְׁמַע אֵ-ל וְיַעֲנֵם''. ישמעאל הגיע ע''י תפילה שהתקבלה, ויביא תפילה שתתקבל. ''נאקת העם'' זה לשון שכתובה במצרים, ''וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'' (שמות ו, ה). הרמז הוא, שזה על הגאולה השלמה שהיא ''כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת'' (מיכה ז, טו). כתוב כאן שה''פרא אדם'' הזה נברא בעולם כדי לגלות תפילה שמתקבלת. כך נברא, וזה תפקידו. כאן זה כתוב בלשון עתיד. ''עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים''.

ה.         כפי המסתמן, אנחנו הרי רואים חלקים מזה ולאן זה הולך. אנו יודעים בדיוק מה הם עתידים לעשות בארץ באחרית הימים, כי כבר ראינו את זה. חלק מזה עבר, חלק הווה, ובידינו לעשות שלא יהיה לזה עתיד. כפי שזה נראה עכשיו, יש לזה עתיד. חז''ל מגלים שזו תהיה צורת ההנהגה וכך בורא העולם יביא אותנו להיגאל. יבוא מישהו ויכפה אותנו לשוב למוטב. כל בר דעת מבין, שזאת הפרשנות האחת והיחידה למה שקורה פה. אין פרשנות אחרת! מה שכתוב כאן, אלו דברים מפורשים. בורא העולם מינה את ישמעאל להיות אותו מלך קשה כהמן אשר ע''י אנו צריכים להתפלל והתפילה תתקבל, ''עתיד הקב''ה לשמוע בקול נאקת העם''.

ו.          בפרשת חוקת כתוב (במדבר כ, יד-טז): "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנו. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ''. אומר רש''י (פסוק טז): וישמע קֹלֵנוּ בברכה שברכנו אבינו ''הקול קול יעקב'' (בראשית כז, כב), שאנו צועקים ונענים. כתוב כאן חידוש מרעיש: מילותיו של יצחק ''הקול קול יעקב'', היו ברכה. בפשוטו של מקרא, זה וודאי לא כך. אדרבה, זה באמצע דיון אם בכלל לברך את יעקב, דווקא בזכות זה שהידיים היו נראות כ''ידי עשו'', הברכה נתנה. אבל ברש''י כאמור, כתוב שזאת ברכה. ''הקול קול יעקב'', ברכה שברכנו אבינו. פירוש הדברים: איפה התברכנו שאנו צועקים ונענים, הרי לא תמיד זה כך. שלמה המלך כשבנה את בית המקדש דווקא על נכרי ביקש,''וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי'' (מלכים א, ח, יג). איפה זה אצלנו? אלא הדין נפסק להלכה ברמב''ם, ביחיד לא, אבל בציבור כן. וז''ל (פ''ו תשובה, ב): ''צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם, הם נענין. שנאמר (דברים ד, ז): ''כה' אלקינו בכל קראנו אליו''". כך נפסק להלכה.

ז.          כל השמות שלנו כעם, אלו השמות הפרטיים של יעקב. אנו נקראים יעקב, ישראל, ישורון. כל פעם שאנו משמיעים קול שנשמע בו הקול של יעקב, הקול הזה נענה מייד. ציבור שצועקים בלב שלם, כאן נשמע קולו של יעקב. אצל יחיד זה גם יכול להיות, אבל זה לא בהכרח. כשקולו של יעקב בוקע ויוצא מכל ציבור בישראל [והמעלה של ציבור זה שהוא כלל ישראל ב''זעיר אנפין''] הוא נענה מייד. זאת הברכה שנתברכנו: ''הקול קול יעקב''. כמו שכשיצאנו ממצרים כתוב ''ונצעק אל ה' וישמע קֹלנו'', וכך גם כתוב בפרשת מקרא ביכורים (דברים כו, ז) [וגם בהגדה אומרים זאת]: ''וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ''. רש''י רק מוסיף שהסיבה לכך היא משום שכשבוקע הקול של יעקב, אז אנו מובטחים שאנו צועקים ונענים. כביכול, מה שאנו מובטחים ומה שכתוב כאן, זה שישמעאל יפיק ויוציא מאיתנו את ''קול יעקב''. זה ביאור הדברים בפרק לב בפרקי דרבי אליעזר.

ח.         קודם לכן מובא (פרק ל בסופו): חמישה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים. חלקם צריכים בירור, וחלק ממש ברורים, הם כבר התחילו לעשות אותם {דוגמה: ''ויבנו בניין בהיכל''}. ובימיהם יעמוד צמח בן דוד, שנאמר (דניאל ב, מד): ''וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל''. ''צמח'', זה שמו של מלך המשיח ''אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ'' (זכריה ו, יב). לא הכל מובן שם בפשט, אבל המסקנה ברורה, בימיהם של ישמעאל זה יקרה. בהמשך כתוב עוד, שלוש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות, ומשם בן דוד יצמח ויראה באובדן אלו ואלו, ויבוא לארץ ישראל. מה שאנו לומדים בדברי חז''ל אלו אשר חלקם נפסקו כהלכה שאותו מלך קשה שיחזיר אותנו למוטב, אותו אחד שילחץ אותנו אל הקיר לראות שאין מוצא אחר ואז נחזור למקור, יהיה מהם. פעם אחת כבר קרה שנדחקנו ועשו תשובה ונגאלו; אצל המן הראשון.

ט.         מה עלינו לעשות? מה מתחייב מתוך הדברים? הדבר הראשון שמתחייב, זה לא לקרוא עיתונים! לא ללכת אחרי שום פרשנות. כבר קראנו את הכותרות הרלוונטיות אלו שקראנו עתה. כך זה יהיה עד הסוף. הדברים ברורים וחד משמעיים, השאלה היא איך אנחנו צריכים להתחיל, מה לעשות? וכי אנחנו נשב ונחכה עד שיעמידו עלינו מלך קשה כהמן ונעשה תשובה. איך? לאן נוביל את החרפה לכשיבוא היום וישאלו אותנו 'איפה הייתם, איפה הייתם כשהכל היה כל כך ברור'. מה נענה, שהיינו טרודים או בלכתוב מאמר לעיתון או בלקרוא אותו?!... מה אנחנו צריכים לעשות? שוב אני חוזר, המערכה לא תמה. הדברים לא נגמרו, הרי בזה מודה כל בר דעת. אני רוצה לומר, לא שזה רק לא נגמר, אלא זה מתחיל. מתחיל בעוצמה יותר גדולה. מה עלינו לעשות? אנחנו הרי באחרית הימים וישמעאל עושים בדיוק את מה שחז''ל כתבו. זה נראה שהם קראו את מה שכתבו פה והם מקיימים את זה. ואנחנו?! אנחנו קוראים את מה שכתוב פה ולא מקיימים את החלק שלנו...

י.          כשמכניסים אדם לדין שואלים אותו: ''ציפית לישועה''? (שבת לא.) שאלה כזו שואלים מישהו שבאמת-באמת רוצה בזה. הבעיה היא שהוא לא יושב ומצפה לזה ולכן שואלים אותו על כך. אני חושש שאותנו ישאלו: 'רציתםאת הישועה'? עזבו ''ציפיתם'', 'רציתם'?! או רציתם שהיא לא תבוא [ - שתבוא, אבל בימי הנכדים שלנו...]. זהו הדבר הראשון. זהו האל''ף. בלי זה אי אפשר אפילו להתחיל. נפסק להלכה ברמב''ם (יא מלכים, א), שכל שאינו מצפה לביאתו, נקרא כופר בתורה. כיון שמי שאינו מחכה, הפירוש האחד לכך, זה שהוא לא מאמין. להאמין פירושו, להבין שכך העולם נברא. אין מציאות אחרת בעולם. מי שאינו מחכה לביאתו, פירושו כפירה בדברי התורה. הרמב''ם מדגיש: ''לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר. אלא בתורה ובמשה רבינו''. זה הדבר הראשון. אנו קודם כל צריכים להיכנס למציאות האמיתית, לא לחיות בדמיונות. האמת היא כך. היא אחת וברורה! מי שמצפה לישועה, יזכה לה.

יא.        אני חוזר ואומר, כל מי שחולם היום שיתקיים עוד פעם ''וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה'' (שופטים ג, יא). מי שחושב, 'יהיה שקט, הרי יש הרתעה'... אני לא מאמין שיש פה מישהו כזה, הרי צריך להיות ממש חסר דעה לחשוב כך. פני הדברים הם כמו שדיברנו, אנו נמצאים במצב שהתחיל וכבר התחיל מזמן, עתה קל יותר לשים לב; זהו תהליך שיגמר רק כפי שכתוב כאן. רק משום שמובטחים ישראל. חלילה, מי שמחכה למשהו אחר, לזה הוא לא יגיע.

יב.        בפסוק בחבקוק (ב, ג) כתוב: ''כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר''. כך נבואתו. אומרת הגמרא על פסוק זה (סנהדרין צז:): ''תיפח עצמותן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר: ''אם יתמהמה חכה לו''. שמא תאמר, אנו מחכין והוא כביכול בורא העולם אינו מחכה? ת''ל (ישעיה ל, יח): וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם''. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? עונה הגמרא: מדת הדין מעכבת. מפורש בדברי הגמרא, שלא צריך להגיע למידת הדין מעכבת, אלא רק אחרי שאנו מחכים. הוא וודאי מחכה, אבל השאלה היא האם אנחנו מחכים. מה שנכון לגבינו, זו התשובה של ''אנחנו מעכבים''. גם למידת הדין יש גבול ואפשר להעמיד אותה מכסא דין ולהושיבה על כסא רחמים, אבל אי אפשר לעשות זאת כל עוד אנחנו מעכבים. כשהגמרא ענתה שמידת הדין מעכבת, זה רק אחרי שברור שאנחנו מחכים והוא מחכה. בינתיים, כל עוד זה לא כך, אז אנחנו מעכבים! להבין קצת את המשמעות: אנחנו מעכבים את גאולתנו. אנחנו מקבלי התורה מעכבים גילוי כבודו יתברך בעולם. מעכבים את הגאולה של כל העולם כולו. איך? בעובדה שאנו לא מחכים. עובדה זו עושה אותנו לשופכי דמים. לא סתם שופכי דמים, אלא רוצחי המונים.

יג.        אני מבקש להבין, הדברים הם ברורים לגמרי ורציניים. אין כאן שום שעשוע או מקום למשחקים. הדברים רציניים כַּמָּוֶת עצמו. זה התהליך, ואם אנחנו את זה לא רואים על חוסר דעת כזה אף אחד כאן לא חשוד. אם כן, בכל זאת, איפה אנחנו? אפשר לוותר על רוב החיזוקים וההתעוררויות ועוד ב' פרקי תהילים אחרי התפילה... לא זה המבוקש. המבוקש הוא שלא נעכב! לא נעכב! בזוהר (זוהר חדש, פר' נח): ''אִי יַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה רֵישֵׁי כְּנִישְׁתָּא, אוֹ חָדָא כְּנִישְׁתָּא, בִּזְכוּתָם יִתְכְּנֵשׁ כָּל גָּלוּתָא', ציבור אחד בישראל, בית כנסת אחד, די בזה כדי שנצא כולם מהגלות. כל ציבור יכול להשמיע את ''קול יעקב'', ויתקיים ''וישמע ה' קולנו''. די בזה כדי שיתקיים ''ישראל עושין תשובה והם נגאלים''. זה ''וישמע ה' קולנו'' מברכתו של אבינו יצחק. כל פעם שקול יעקב נשמע, הוא מתקבל.

אנחנו מוכרחים להתבונן בזה, לחיות בזה, ולשים עצמנו בכיוון הזה. בימים אלה הדברים מתבררים בהדיא, בעליל! אנו יודעים לאן זה הולך. אנו גם יודעים נאמנה שהסיפור הבא יהיה קשה בהרבה יותר מהסיפור הזה, כפי שהסיפור הזה קשה בהרבה מהקודם; אז למה מחכים? למה מחכים? זה מה שרצינו לבאר. ה' יעזור לנו שמידת הדין לא תעכב, אבל זה בתנאי שאנחנו לא נעכב.

ה' יעזור ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, אמן.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: ארץ ישראל; פורסם ב27 אוגוסט 2020; כניסות: 1788

להתגורר ב"נחלת ה'"

* המקרה המוזר בבית דינו של הגרי"ש אלישיב: מדוע רצתה האשה להגר מקנדה לישראל? *האם עדיף יותר לגור באלעד מאשר בפתח תקוה או בבני ברק? האם טוב שחילונים יעלו לגור בארץ ישראל? למי כדאי להישאר בארה"ב ולא לעלות לארץ ומדוע לא עלו יהודים בכל הדורות לארץ המובטחת? מדוע הגר"א שב לביתו, מבלי לעלות ארצה, ומה חיפש הגר"א בביקורו המסתורי בהולנד, בדרכו לארץ ישראל? והאם ישנה מצוה מיוחדת להדליק תנור חימום בארץ ישראל? ומדוע בחר ר' שלום סלמון להתגורר בדירת קרקע?** תכלית יציאת מצרים וקריעת ים סוף היא קבלת התורה והכניסה לארץ ישראל ובשבוע בו מציינים את ט"ו בשבט ומשבחים את הפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, כותב הרב שב"ג על מצות "ישוב ארץ ישראל", ענייניה וחלקיה*

**סיור בארמונו של המלך, במאמרו ההלכתי – תורני של הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א , על פי הספר העיוני- הלכתי החדש 'נחלת ה'- על מצות ישוב ארץ ישראל, עמקיה והלכותיה, פרטיה וטעמיה **

השעה 7:00 בבוקר והשעון המעורר מעורר אותנו לעוד יום בעולמו של הקב"ה. ישראל מתעוררת לחיים. אבא שב מבית הכנסת, אמא מכינה סנדויצ'ים לילדים והבת הגדולה מסייעת להלביש את הזאטוטים. צפירות מכוניות נשמעות מבחוץ והילדים מתכוננים לצאת מהבית לכיוון החיידר ובית הספר. המשפחה עוזבת את הבית, נושקת למזוזה ויוצאת לדרך, לכולל או לעבודה, לבית הספר או לחיידר, לגן או למעון. והנה, אם תכוונו כעת לשם מצוה, אתם עומדים לקיים כעת מצוה נדירה, מצוה שמליוני יהודים בכל הדורות ובכל הגלובוס חלמו עליה, השתוקקו לקראתה ובכו למענה. אנחנו, שנולדנו בארץ ישראל ואנו נושמים וחיים בה תמיד, לא תמיד מרגישים כך, אך האמת היא שאנחנו חיים כל הזמן בארמונו המיוחד, הקסום והמרומם של המלך מלכי מלכים ית"ש. אנו חיים בתוככי ארץ ישראל הקדושה.

מלך כוזר לא הבין

יהודים בכל הדורות חלמו, ערגו והתגעגעו אליה, אל ארצנו הקדושה, ארץ ישראל. רבים מהם חלמו והשתוקקו אל ארץ 'לא מוכרת', למרות שמעולם לא ביקרו בה, אך החלומות והתפילות לפקוד אותה, להתגורר בה, ולפחות להיקבר בה, מילאו את כל ישותם. גדולי הדורות ניסו בכל יכולתם לעלות לארץ ישראל, לעיתים תוך כדי סיכון חיים ממשי, וחלקם אף הצליחו לעשות זאת. מהי מצות ישוב ארץ ישראל, שגדולינו ומאורינו כה השתוקקו לקיימה? האם היא מצוה מהתורה או מדברי חכמים, או שבישיבתה יש רק ענין טוב? מי מקיים אותה ומי אינו חייב לקיימה? ומתי דוקא כדאי לארץ ישראל שיהודיה יעזבו אותה ולא ישארו בה? ננסה במאמר קצר זה לגעת בשוליה של ארצנו הקדושה, בשבוע בו חל ט"ו בשבט, בו מדקדקים כולם לשבח את ארץ הקודש, לאכול מפירותיה הטעימים ולשבוע מטובה.

בספר הנפלא 'נחלת ה' פורס המחבר ידידי הרב הגאון רבי בנימין ליאון את השיטות בענין. ראשון המדברים בחובת מצות ישוב ארץ ישראל, הוא הרמב"ן במניין מצוותיו. הרמב"ן כותב: "מצוה רביעית שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הקל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה. והוא אמרו להם "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ". הוא כותב "שאנו נצטוינו להרוג האומות [שהתגוררו בארץ] בהלחמם עמנו ואם רצו להשלים נשלים עמהם ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות". הרמב"ן מצטט את דברי הספרי המספר לנו על רבי יהודה בן בתירה, ר' מתיה בן הרש, ר' חנניה ור' נתן שיצאו מארץ ישראל לחוץ לארץ והגיעו למקום שנקרא פלטיה. החכמים נזכרו בארץ ישראל, נקפו את עיניהם וזלגו דמעותיהן, וקרעו את בגדיהן ואמרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה". גם מדברי הירושלמי במסכת סוטה (ח,ד) נראה שישנה מצות עשה מהתורה לשבת בארץ ישראל וגם רבים מהראשונים פסקו להלכה כהרמב"ן, שישנה מצות עשה מהתורה לגור בארץ ישראל. התשב"ץ כותב: "הדירה בארץ ישראל מצוה גדולה, וכבר מנה אותה הרמב"ן בכלל תרי"ג המצוות". גם הרשב"ש מסכים שמצוה זו נמנית במנין המצוות וכמוהו גם הריב"ש ועוד ראשונים.

מלך כוזר שואל את החבר מדוע היהודים אינם מקיימים את מצות התורה לגור בארץ ישראל והכוזרי מסכים איתו ומסביר לו שהגלות מונעת מאיתנו לעלות פיזית לארץ ישראל.

הרמב"ם אינו מונה את מצות ישוב ארץ ישראל במנין מצוותיו. וזאת מדוע? האם הרמב"ם סובר שאין מצוה מהתורה לגור בארץ ישראל? על שאלה זו רבו מפרשי הרמב"ם לכתוב ולבאר. לדעת ה"מגילת אסתר", ממפרשי "ספר המצוות לרמב"ם", אכן הרמב"ם סובר שרק בזמן אבותינו היתה מצוה לגור בארץ ישראל, אולם לאחר שהוגלנו מארצנו ונחרב בית המקדש, אל לנו לעלות לארץ ישראל, ואדרבה, הצטווינו שלא למרוד באומות העולם, כפי שנאמר בסוף מסכת כתובות שהקב"ה השביע את עם ישראל ש"לא יעלו בחומה" כדי שלא לכבוש את ארץ ישראל בחוזקה, והמצוה לכבוש את ארצנו ושכה הפליגו חכמינו בשבח ישיבת ארץ ישראל, זהו דוקא בזמן שבית המקדש קיים, אך בזמן הזה, כל עוד לא הגיע המשיח, אין מצוה לגור בארץ ישראל.

רבים מהאחרונים התווכחו בעוז עם דברי ה"מגילת אסתר" והוכיחו ממספר מקומות שגם הרמב"ם סובר שגם בימינו אנו ישנה מצוה לדור בארץ ישראל. ישנם מהאחרונים שהסבירו שהרמב"ם לא מנה את המצוה במניין מצוותיו, מפני שהוא סובר שהיא מצוה דרבנן ואילו האחרונים מסבירים שהרמב"ם סבר שמצות ישוב הארץ היא מצוה כללית ולא מצוה פרטית, כדוגמת מעלות רבות שמצינו בתורה ובדברי החכמים, שהם מעלות חשובות ויקרות, אך לא נמנו כחלק ממצוות עשה מהתורה. בספרי "ויאמר שמואל" (ובס"ד צוטטו דברי אלו בספרים נוספים העוסקים בהלכות ישוב ארץ ישראל) ביארתי שגדר מצות ישוב ארץ ישראל, שהיא אינה מצוה ממנין המצוות, אלא שמכיון וארץ ישראל היא ארצו של הקב"ה וסגולותיה וקדושתה מסולאות מפז, לכן היא המקום המעולה והמשובח ביותר לקיום כל מצוות התורה, ולכן היושב בארץ ישראל זוכה להכשר לקיום כל המצוות ביתר מעלה והידור.

ה"חזון איש" כותב במכתב שהישיבה בארץ ישראל בימינו אינה גרועה כמובן מהישיבה בחו"ל חלילה, ו"מצות ארץ ישראל הוכרעה על ידי הרמב"ם והרמב"ן ושאר הפוסקים, וידוע עד כמה שאף ה"חפץ חיים" לעלות לארץ ישראל. גם מרן הגרא"מ שך זצוק"ל כותב במכתב כך: "אין ספק שישוב ארץ ישראל היא מצוה, אף לשיטת הרמב"ם שלא מנה מצוה זאת במנין המצוות, אבל מצוה היא, וכל הש"ס מלא מזה, ואין מי שחולק על זה".

רוב האחרונים פסקו להלכה כדעת הרמב"ן, כפי שפורש לנו אחד מתלמידי החכמים החשובים בעירנו בספרו החדש והנפלא "נחלת ה'"- על מצות ישוב ארץ ישראל, והם המהרי"ט והחרדים, החיד"א והרדב"ז, השל"ה והאור החיים הקדוש, היעב"ץ והמעיל צדקה רבי חיים פלאג'י המטה יוסף ועוד. ואולם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א כתב שהעולם נוהג לומר שהרמב"ם סבר שאין מצות ישיבת הארץ מהתורה, אלא רק מדרבנן.

לדעת רבים מהפוסקים ישנה מצוה גדולה (ולחלקם-גם חובה) לכל יהודי באשר הוא בין איש ובין אשה, לעלות לארץ ישראל ולגור בה. ה"חרדים" כותב ש"צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה, כבן השב אל חיק אמו". רבנו הגר"א זצ"ל היה בדרכו אל ארץ ישראל וכתב מכתב לבני משפחתו, בה הוא כותב שהוא כעת בדרכו אל ארץ הקודש, "שהיא חמדת כל ישראל וחמדת ה' יתברך, עליונים ותחתונים תשוקתם אליה".

מדוע האשה רצתה לעזוב את קנדה?

ריב זוטא ניטש במשפחת ישראלי, המתגוררים במקסיקו. זרח ישראלי רוצה לעלות לישראל, בעוד שרעייתו שושנה ישראלי מעדיפה להישאר ולגור בארץ הדרום אמריקאית. מה עושים? כיצד מכריעים את הויכוח ביניהם?

כאשר האיש רוצה לעלות לארץ ישראל ואשתו אינה רוצה זאת, או להיפך, האישה רוצה לעלות לארץ והאיש אינו רוצה, יכולים השניים לכפות זה את זה עליהם ולעלות לארץ ישראל, וזה למרות שהם מתגוררים בחו"ל במקום משובח ומצוין, נאה ויפה. (אך בתנאי שאכן כוונת בן הזוג, הרוצה לעשות זאת הוא לעלות לארץ ישראל מצד המצוה, ולא מסיבות צדדיות. ומעשה שהיה כך היה : כאשר ישב מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א בבית הדין הירושלמי, הגיע לידו תיק הלכתי, בו אשה, שנישאה בזיווג שני למליונר קנדי, רצתה בכל מאודה לעזוב את קנדה לעלות לארץ ישראל ואילו הבעל רצה להישאר בקנדה, שם התנהלו עסקיו המסועפים. מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ביקש לבדוק האם ישנם הבדלים בין חוקי קנדה לחוקי מדינת ישראל בנושא הרכוש ואז הוברר, הפלא ופלא, שבעוד שלפי חוקי ישראל זכאית האשה לקבל נתח נכבד מנכסיו וכספו של בעלה, הרי שלפי חוקי מדינת קנדה האשה לא מקבלת את כספו. כך, בחוכמתו של הרב אלישיב, התגלו סיבותיה של האשה החמדנית, שדיברה גבוהה גבוהה על מצות ישוב ארץ ישראל, אך בלבבה התכוונה לקבל לחזקתה כסף רב מנכסי בעלה).

אין מצוה ליהודי שאינו שומר מצוות לעלות לארץ

לאחד מגדולי הדור נכנס יהודי חרדי, שהסוכנות היהודית ניסתה לגייסו לעבודה בחו"ל, למטרת העלאת יהודים מארצות דרום אמריקה לישראל. מתוך הדברים הבאים נבין לבד מה השיב לו אותו גדול בישראל.

רבנו אהרון הכהן מלוניל ז"ל כותב בספרו "אורחות חיים" שאסור למנוע מאף יהודי לעלות לארץ ישראל, וכל המונע אותו מלעלות לארץ אינו זוכה לקבל את פני השכינה. אבל, שימו לב לדברים שכתבו ה"כלבו" וה"תרומת הדשן", שיהודי שרוצה לעלות לארץ ישראל כדי לנהוג בה קלות ראש או להתקוטט בה, עליו הכתוב אומר "ותבואו ותטמאו את ארצי, ומי ביקש זאת מידכם לרמוס חצרי". בספר "נחלת ה'" מצטט המחבר מפי סופרים וספרים שאין מצוה ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות לגור בארץ ישראל, והמסייע בידי חילוני לעלות לארץ ישראל ולחטוא בה, בארץ הקודש, ארצו של הקב"ה, עובר עבירה, וישיבתו בארץ ישראל גורמת רעה רבה ליושבי ארץ ישראל.

הרמב"ן כותב שאנשי סדום ספגו עונשים כבדים על חטאיהם, מהסיבה שהם עברו עבירות כה חמורות דוקא בארצו הקדושה של הקב"ה. בטרקלינו של המלך צריכים להתנהג בצורה הרבה יותר טובה ומכובדת מבכל מקום אחר בעולם, וכשאנו נמצאים בארמונו של הקב"ה, בארץ ישראל, מקפידים בשמים על מעשינו הרבה יותר מאשר בחוץ לארץ. לכן לא כדאי לשכנע יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות לעזוב את חו"ל ולעלות לארץ ישראל, כיון שהעבירות שלהם בארץ הקודש נחשבים לחמורות יותר מאשר אם יחטאו בחו"ל, וגם שומרי התורה והמצוות יענשו בגללם והארץ עלולה להקיא אותם. מסיבה זו הצטערו גדולי ישראל על פתיחת כל חנות לממכר מאכלות אסורות בארץ ישראל ועל כל פירצה נוספת בחומות השבת או הקדושה בארצנו. כי בארמון המלך, בארץ ישראל, חייבים להקפיד במשנה זהירות לבל יתחלל שם המלך יתברך.

הגר"א ז"ל כותב באגרתו שבארץ ישראל צריך להיזהר מאד, יותר מבחו"ל, ללכת בדרכי ה' יתברך. ה"בינת אדם" וגם השל"ה הקדוש הזהירו שרק אנשים שמתכוונים להתקדש ולהיטהר בארץ ישראל, יעזבו את דירתם בחוץ לארץ ויעלו אליה, והם מבקשים מאלו שמתכוונים לעלות לארץ, לסדר את כל חובותיהם הרוחניים בחו"ל, כמו לבקש סליחה ומחילה מאלו שהם חטאו נגדם ולפייס את כל אלו שצריכים הם לפייסם, ורק אז לעלות לארץ ישראל זכים ונקייים מעוונות.

הגנבים הצדיקים של ארץ ישראל

ובכל זאת, חילוני בארץ ישראל טוב הרבה יותר מחילוני בלוס אנג'לס. יהודי שאינו שומר תורה ומצוות המתגורר בארץ ישראל, נחשב לבן מעלה גדול יותר מיהודי כזה המתגורר בחו"ל. הגמרא במסכת עבודה זרה מספרת שרמתם הרוחנית של השודדים היתה גבוהה מרמתם הרוחנית של גנבי בבל, וזאת למרות ששודדים נחשבים לרשעים גדולים יותר מ"סתם גנבים".

הגרש"ז אוירבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה מוכיח שגם יהודי שאינו שומר מצוות, שנקבר בארץ ישראל, זוכה למדרגה גבוהה כאילו נקבר תחת המזבח, למרות שאינו צדיק, בלשון המעטה...

הרב אברהם פ., איש עסקים ממונסי, שאל שאלה מעניינת: יכול לאפשר לעצמו לעזוב את סביבתו החרדית בחו"ל ולקנות דירה בהוד השרון, שהיא עיר שרוב תושביה אינם שומרי מצוות, והוא שואל: היכן עדיף לו לגור, בשכונה חרדית בארה"ב או בשכונה חילונית בארץ ישראל? התשובה לשאלה זו נמצאת בגמרא במסכת כתובות וברמב"ם הלכות מלכים: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל בעיר שרובה גויים עובדי עבודה זרה, ואל יגור בחוץ לארץ בעיר שרובה ישראל". וכן, כמובן שגם בארץ ישראל ראוי לגור בסביבה תורנית, שתשפיע טובה עלינו ועל ילדינו.

בן ישיבה מישיבת ליקווד המעטירה, חשקה נפשו לעלות לארץ ישראל וללמוד בה תורה בישיבה אמריקאית - ירושלמית. הוריו שמחו על הרצון לעלות לארץ ישראל, אך הם ביררו אצל חברים טובים והגיעו למסקנה שיתכן מאד שהריחוק מהבית והתחושה ש"אף אחד לא שומר עלי", תגרום לבנם היקר ירידה רוחנית. מה עושים? - ה"תרומת הדשן" פוסק שכאשר שישנה מציאות ברורה, או חשש רציני, שהעליה לארץ ישראל תגרום לאדם לירידה מדרך הישר, אסור לו לעלות לארץ ישראל, ואם הוא כבר נמצא בארץ והוא מתדרדר מבחינה רוחנית, עליו לצאת ממנה מיד ולשוב לחו"ל. השודדים, הרעב והישמעאלים- והיהודים נותרו בחו"ל

בתורתנו הקדושה מצויים פסוקים רבים בשבח ארץ ישראל ובישיבתה. חז"ל במקומות רבים, בגמרא ובמדרשים, הפליגו בשבח ישיבת הארץ הקדושה וכל גדולי הדורות נשאו את עיניהם ולבבם אליה תמיד. אם כן, מדוע לא עלו כולם לארץ ישראל ובחרו להישאר באירופה ובאסיה, באמריקה ובארצות ערב? מדוע רק בעשרות השנים האחרונות עלו מליוני יהודים (וגם למעלה ממליון גויים גמורים, ה' יצילנו וירחם עלינו) לארץ ישראל, בעוד שכמעט בכל הדורות היה הישוב היהודי בארץ ישראל קטן - יחסית?

התוספות כותבים שבזמנינו, שישנה סכנת דרכים, לא נוהגת מצוות העליה לארץ ישראל. התוספות מביאים את דבריו של רבנו חיים כהן, שכתב שבזמן הזה לא נוהגת מצות ישוב ארץ ישראל בגלל שקשה מאד לשמור בארץ על המצוות התלויות בה ולכן עדיף להתגורר בחו"ל מאשר לגור בארץ, לא לקיים את המצוות התלויות בה ולהיענש. המהרי"ט כתב שלא רבי חיים כהן כתב את הדברים האלו, אלא תלמיד טועה. ואכן, מעניין שאף אחד מהראשונים לא הזכיר את דברי רבנו חיים כהן, ואפילו ה"תוספות הרא"ש", שמצטט את דברי התוספות בדרך כלל, לא הזכיר את דברי הר"ח כהן. השל"ה הקדוש כותב ש"דברי רבנו חיים הם דעת יחיד וטעמו אינו מסתבר". ואולם בספרי הפוסקים הקדומים הובאו מספר סיבות שמנעו מיהודי העולם לעלות לארץ, והם סכנת הדרכים, השודדים ואנשי הכנופיות ששרצו בדרך לארץ ישראל וגם בתוככי הארץ עצמה, וגם סיבה כלכלית. המחייה בארץ ישראל היתה קשה וילדיה (וגם מבוגריה...) סבלו מחרפת רעב. התשב"ץ מצביע על כך שמדברי הגמרא אנו למדים שאפילו בזמן חז"ל היתה הפרנסה מצויה בחו"ל הרבה יותר ולא בארץ, לכן מצאנו שאנשי ארץ ישראל היו יוצאים לחו"ל כדי להשתכר למחייתם. לכן, כדי שהמחסור הכלכלי לא יפריע ליהודים ללמוד תורה, העדיפו האמוראים הקדושים וגם הבאים אחריהם, להתגורר בבבל ולחיות בצורה שאיפשרה להם לעבוד מעט וללמוד הרבה, ולא לעלות לארץ ולסבול בה מחרפת רעב, דבר שהיה מביא אותם לידי ביטול תורה.

ה"תרומת הדשן" מספר שבארץ ישראל בתקופתו "המזונות דחוקים ומצומצמים שם מאד, והרווחים קשים, ומי יוכל לעמוד בכל זה?! ומלבד גודל רשעת הישמעאלים שם"... ה"מעיל צדקה" ערך "תשובה" מפורטת על הענין, תשובה שמוצאת בהרבה מספרי ההלכה והשותי"ם העוסקים בנושא העלייה לארץ. הוא מספר שמצב הפרנסה בארץ ישראל בכי רע ויהודים רבים שעלו אליה נקלעו למצב כלכלי קשה מנשוא. יהודים שבחו"ל חיו חיים טובים מבחינה כלכלית ויכלו לחיות בנחת ובהשקט, לחנך את ילדיהם כדבעי ולעסוק בתורה, נאלצו להתרוצץ מכאן לשם ומשם לכאן כדי להביא מעט לחם הביתה.

ה"מעיל צדקה" כותב שמצות ישוב ארץ ישראל נועדה לסייע לנו לקיים את התורה במקום קדוש ואיכותי, שאפילו האויר שבו מחכים. אך אם ישיבת ארץ ישראל עלולה לגרום לקשיים נפשיים וכלכליים, עדיף כבר להישאר ולגור בחוץ לארץ. ה"מעיל צדקה" כותב שכמובן שאם העליה לא"י תביא להפסדים רוחניים, בחינוך הילדים וכדומה, בודאי כדאי להישאר בחו"ל. ובכל זאת, למרות הקשיים הגדולים, עלו הרבה מגדולינו לארץ ישראל במסירות נפש, כמו הרמב"ן ורבי יהודה הלוי, האר"י הקדוש, מרן הבית יוסף והאלשיך, האור החיים הקדוש והרמח"ל וכמובן, עלייתם של תלמידי הגר"א והבעש"ט, כאשר גם הגר"א והבעש"ט בעצמם ניסו בכל מאודם לעלות לארץ ישראל, אך מהשמיים עיכבו בידם.

בתקופתינו המצב בארץ ישראל באופן כללי הוא טוב מאד, ברוך ה'. אין סכנת דרכים בנסיעה לארץ ישראל וניתן להגיע לארצנו בקלות ובנינוחות. מצב הפרנסה מצוין ורובם המוחלט של תושבי ישראל חי ומתפרנס יפה, לא פחות מרוב ארצות העולם. לכן אין בדרך כלל סיבה הנראית לעין שתמנע מיהודי העולם להגיע לכאן ולגור כאן, בארץ הקודש. אך כמובן שישנם יהודים שיש להם סיבות טובות לא לעלות לארץ. כמו יהודים שצריכים אותם בחו"ל באופן מיוחד, העסקים שלהם נמצאים דוקא שם ואילו כאן יקשה עליהם להתפרנס. הילדים מתחנכים טוב יותר באוירה ה"חוצניקית" ועוד כהנה וכהנה סיבות.

מספר פעמים ביקשו ממני יהודים מחו"ל לשאול את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א האם לעלות לארץ ישראל מצרפת ומארה"ב. האנשים פרסו את נתוני החיים שלהם, יחד עם השיקולים והספיקות, והתשובה לא היתה תמיד חד משמעית. לפעמים הורה להם הגר"ח קניבסקי שליט"א דווקא להישאר בחו"ל ולפעמים הורה להם לעלות לארץ. לכן, כך מציע הגר"מ שטרנבוך שליט"א (בספרו "תשובות והנהגות") לאלו שרוצים לעלות ארצה, "שיערוך ביקור בארץ ישראל וינסה לקבוע איפה יגור, היכן יתחנכו בניו ובנותיו והאיך תהיה פרנסתו, ורק לאחר שיסדר הכל - יעלה לארץ ישראל ויצליח לעבוד את ה' בפלטרין קדשו".

בהקדמת הספר החשוב והאיכותי "נחלת ה'" (וגילוי נאות: ערכתי את ספר זה, כאשר את הספר עצמו כתב הרה"ג רבי בנימין ליאון מאלעד), מתלונן המחבר, ובצדק, על כך שהיוצרות התהפכו. היו שנים רבות בהם היתה התעוררות רבה בעולם היהודי לעלות לארץ ישראל. ארגונים יהודים ציוניים קמו כפטריות שאחר הגשם וצעירים יהודים עלו ארצה בכמויות, עלו ועזבו את הדת היהודית בארץ הקודש. גם לאחר הקמתה של מדינת ישראל הגיעו לכאן רבבות יהודים, שחיו בשנותיהם הראשונות במעברות, בפחונים שהגשם זלג אליהם בקביעות. רבבות יהודים כשרים וטהורים הועברו על דעתם ודתם וזנחו את קיום התורה והמצוות. רבבות יהודים שחשקו בארץ ישראל, ארצו של מלך המלכים, שכחו את המלך וילדיהם הפכו לחילונים. והנה, למרות כל הקשיים הרוחניים והכלכליים הגיעו לארצנו רבבות, אך כיום, כשהמצב הרוחני בארצנו משגשג, יש כאן מאות ישיבות ואלפי אלפי בתי מדרשות, וגם המצב הכלכלי טוב שבעתיים ואיש אינו מתגורר בפחונים במעברות, ודווקא כעת, העליה היהודית הגדולה הפסיקה. מאות אלפי יהודים שומרי מצוות התמקמו בברוקלין ובניו-יורק, בלוס אנג'לס ובשויץ, באנטוורפן ובמונסי, והם מעדיפים את אוירה העכור של מנהטן, גורדי השחקים והפיצה האמריקאית. האם לא ראינו כאן עולם הפוך?!

יהודים מחו"ל מגיעים לבקר בקביעות בארץ ישראל, אך הם שבים לבתיהם כעבור תקופה קצרה, עמוסי חוויות, תפילה בכותל ובמקומות הקדושים, בבתיהם של גדולי ישראל ובאתרים מעניינים, ועם מאות תמונות במצלמה הדיגיטלית האם הם קיימו בביקורם את מצות ישוב ארץ ישראל?. ה"שלטי גיבורים" כותב שמצות ישוב ארץ ישראל אינה מתקיימת בהגעה לא"י לצורך ביקור או טיול, ולדבריו הסכימו הפוסקים. ואם כן, כיצד בכל זאת יוכל יהודי להישאר לגור בארה"ב או באירופה, ולקיים בכל זאת מצוה, מענפי מצוות ישוב ארץ ישראל?

בחודש חשון השנה נכנס יהודי מחו"ל למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (כפי שמעיד נכדו של הגרי"ש, הרה"ג רא"צ ישראלזון שליט"א במכתבו בתחילת ספר "נחלת ה'") ושאל האם ישנו ענין לרכוש בית בארץ ישראל גם אם אינו מתגורר כאן.. השיב לו הגרי"ש שליט"א: "בודאי שיש בזה ענין! הרי יש לאו של "לא תחנם" שהתורה הקפידה שהקרקעות בארץ ישראל יהיו שייכים ליהודים ואסור למכור בארץ קרקעות לגויים!". ואכן, הרוכש דירה בארץ הקודש, או הקונה בית או אפילו המרחיב את דירתו הקיימת, וגם הנוטע עץ או כרם בארצנו, מקיים מצוה, ובפרט אם קונה הוא בית מגוי. מול ביתי התגורר לו יהודי צדיק, רבי שלום סלמון שמו, ובגינתו עצי פרי מלבלבים. רבי שלום, שנפטר לא מזמן בעוונותינו, רכש בכוונה דירת קרקע, בשביל לקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל ואת מצוותיה התלויות בה בעצי הפרי. אם תעברו ברחוב התאנה לכיון רחוב ר"י הנשיא באלעד, תוכלו לראות את כרזות 'ברכת האילנות' שכתב ותלה רבי שלום זצ"ל בגדרות גינתו.

חז"ל אמרו לנו (במדרש רות) ש"כל הקונה ארבע אמות בארץ ישראל, מובטח לו שהוא בן עולם הבא". הגר"י זילברשטין שליט"א מספר בשם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שמרן החזון איש זצ"ל היה מייעץ ליהודים לקנות קרקעות בארץ ישראל. וכן, חשוב להדגיש שיהודי המתגורר בחו"ל ורק רכש דירה בא"י, מבלי שהוא מתגורר בה, אינו מקיים את מצות ישוב ארצנו, אך בודאי שיש בכך ענין גדול.

להדליק בארץ מזגן... לשם מצוה
שלהי דקייטא. יום שרבי במיוחד והשמש קופחת על ראשינו. האם אנו יכולים להתלונן על "הארץ החמה הזאת"? לא, בהחלט שלא.

יהושע וכלב בן יפונה אמרו לעם ישראל ש"טובה הארץ מאד מאד" ובכל ספרות חכמינו ז"ל הרחיבו בשבחה של ארצנו החביבה והקדושה. הגמרא מזהירה שעוון גדול לדבר בגנותה של ארץ ישראל ולומר שישיבתה רעה. ושימו לב לפרט מעניין: הגמרא בכתובות מספרת שרב אמי ורב אסי ישבו בארץ ישראל. כאשר השמש קפחה על ראשם והיה להם חם, עברו הם לשבת בצל, וכאשר היה להם קר בחורף, היו מתיישבים במקום חמים ונעים, וכל זה מדוע? כדי להנעים לעצמם את ישיבתם בארץ ישראל ובכדי שלא יוכלו להתרעם ח"ו על ישיבת ארץ ישראל. נמצא שכאשר חם לנו בקיץ ואנו מפעילים את המזגן, או כשקר לנו בחורף ואנו לובשים מעיל או מדליקים תנור, כדאי לנו לכוין שאנו עושים כך כדי שיהיה לנו טוב ונעים בארץ ישראל, ובכך נקיים מצוה.. (ואולי אם נדליק את המזגן לשם מצוה זו, יחזיר לנו הקב"ה את הוצאות החשמל על הפעלת המזגן, כדעת הראשונים שהקב"ה מחזיר לאדם את ההוצאות הכספיות שהוציא עבור מצוות...).
השבוע שטחתי את הדברים לפני מורי הגר"ח קניבסקי שליט"א, שאמר שהם אכן מסתברים. לתשומת לב מוכרי חנויות החשמל...

חז"ל אמרו ש"הכל מעלין לירושלים" וזוהי מצוה. ה"חתם סופר" כותב שכשם שישנה מצוה לעלות מחו"ל ולהתגורר בא"י, כך ישנה מעלה להתגורר בירושלים עיר הקודש, כיון שכל מקום הקרוב יותר אל בית המקדש, כך משובח ומעולה הוא יותר. הגר"ש ואזנר שליט"א כותב שדין "הכל מעלין לירושלים" הוא רק כשנגור בירושלים העתיקה, בתוך החומות, אך לא מחוץ לחומות, וכדבריו הסכים גם ה"ציץ אליעזר". אולם לדעת הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל, הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגר"מ שטרנבוך שליט"א ישנה מצוה להתגורר גם בירושלים החדשה, כיון שהיא נחשבת לסביבות ירושלים. ולכאורה עדיף לגור באלעד, ממנה ניתן להגיע לירושלים בנסיעה של פחות מ- 45 דקות, מאשר לגור בערים חרדיות אחרות כדוגמת ב"ב, שהנסיעה מהם לירושלים ארוכה יותר, כיון שככל שאנו מתגוררים סמוך לבית המקדש, כך מעלת מקום מגורינו עדיפה.

חז"ל במסכת כתובות אמרו שכל המהלך ד' אמות בארץ ישראל - הרי הוא בן עולם הבא. ולכן כשאנו צועדים בכל יום בארץ ישראל, מהבית לחדר האשפה עם פח הזבל, מהבית לבית הכנסת, לעבודה, למשרד או לכולל, לגינת המשחקים עם הילדים או לצרכניה הקרובה, אנו מקיימים מצוה חשובה, שבזכותה נזכה לעולם הבא. וכן, "מצוות צריכות כוונה" - ולכן עלינו לכוין לעשות נחת רוח ליוצרנו בכך שאנו מתגוררים בארץ ישראל, חיים בה והולכים בה, ולקיים בכך מצות עשה מהתורה (או מדרבנן) של ישוב ארץ ישראל. מליוני יהודים בכל רחבי תבל רצו בכל מאודם, בכל הדורות, לקיים את המצוה החביבה שאנו יכולים לקיים בכל רגע. אשרינו מה טוב חלקנו מה יפה ירושתנו! ספר נחלת ה', על מצות ישוב ארץ ישראל, הלכותיה, דיניה, סברותיה ועומק עיונה, על פי דברי גדולי הפוסקים וחכמי הדורות, בהשקפתם העמוקה של רבותינו מעתיקי השמועה זצ"ל ויבלחט"א. מאת הרב הגאון רבי בנימין ליאון שליט"א

אפשר להשיג את הספר במס. פקס 0722502305
או במייל :
This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

__________________________________ ובחנויות הספרים המובחרות

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: ארץ ישראל; פורסם ב27 אוגוסט 2020; כניסות: 1783

הרב שמואל ברוך גנוט

מצות ישוב ארץ ישראל

א] כתב הרמב"ם (מלכים ה, ט): "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור וכו'. גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכו'. לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל וכו'. כשם שאסור לצאת מהארץ לחו"ל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות וכו'". ואמנם הר"מ לא מנה את מצות ישוב א"י כמצוה בפנ"ע במנין המצוות.

ואמנם הרמב"ן מנה מצוה זו (בשכחת העשין ששכח הר"מ לדעתו), עי"ש בארוכה.והיעב"ץ ז"ל במור וקציעה (סי' ש"ו) כ' ע"ד הרמב"ן כך: "אך מצות ישוב א"י מ"ע של תורה היא "וישבתם בה", כמש"כ רמב"ן, גזרת מלך היא עלינו ואינה צריכה טעם, מה גם הטעם גלוי כי נחלת ה' היא אשר בחר לשכנו ולשבת בניו עליה ולא להגלות מעל שולחנו וכו'. והגע בעצמך, הלא כל העולה לה בזה"ז סתמו אין לו קרקע בארץ ואין דעתו בשביל לקיים מצוות התלויות בארץ, שא"א לו לקיימם שמה כמו בחו"ל. האם בעבור זה בטלה ישיבת הארץ עתה, חס ליה למר למימר הכי ולהניא לב בנ"י ממצוה זו החביבה לפניו ית' מאד, וכו'. אלא ודאי לעולם מצות ישיבתה במקומה עומדת, מצות מלך היא עלינו ליישב ארצו, שמו נקרא עליה ביחוד, אין מלך בלא עם, וברוב עם הדרת מלך. מה גם עתה שהיא שוממה מבלי בניה החיוב היותר גדול הוא על המוצא עצמו יכול עליה לקיימה", עכ"ל.

ואף דכתב דהוי גזירת מלך, מ"מ הלא מעצם ד' הרמב"ן אנו למדים דמשום כיבוש הארץ הצטווינו לישב בה, דע"י שיושבים בארץ הרי מוסיפים בישיבתה, וכנראה דגם היעב"ץ ז"ל נחית לזה, רק נקיט דגזירת מלך הוא מפני דהוקשה לו אמאי צריכים לכבשה, לולי ארווחנא לקיים המצוות התלויות בה, וע"ז י"ל דגזירת מלך היא לכבוש פלטרין של מלך מלכי המלכים ית'. (וא"צ להבנת המחברים בדבריו, ואכמ"ל). וכן צ"ת במש"כ היעב"ץ דאלו שאינם להם קרקע בא"י אינם מקיימים מצוותיה, ופוק חזי אנן דאע"פ שאין לנו קרקע, אנו מקיימים בשופי מצוות תרו"מ ושביעית ויתר המצוות הנוהגות בא"י, וצ"ע.

והתשב"ץ (ח"ג סי' ר') כ' דעיקר מצות ישוב א"י "אינה בשביל מצות דירה, אלא בשביל מצוות התלויות בארץ הנוהגות שם". וכ"נ דעת הרשב"ם בב"ב (צא, א) שכ' ע"ד הש"ס דאין יוצאין מא"י לחו"ל מפני שמפקיע עצמו מן המצוות. ומוכח דס"ל כהתשב"ץ דמצות הישיבה בא"י נועדה לקיום מצוותיה ולא מפני דאיכא חיוב בעצם הישיבה גופא, וכד' הרמב"ן ז"ל.

ובדעת המהרי"ט מצינו סתירה לכאו', דבח"א סי' מ"ז כ' דכופין לעלות לא"י לצורך קיום מצוותיה התלויות בה ואילו בח"ב סי' כ"ח נקיט שכופין לעלות לא"י מצד קדושת הארץ ועצם מצות ישיבתה שכ' הרמב"ן דנילף מקרא ד"וישבתם בה". שהרי א"נ שהחיוב מצד המצוות התלויות בארץ, א"כ אמאי האיש כופה את האשה לעלות לארץ, וכבכתובות ק"י ב'. והרי אין סיפק ביד אשה לקיים מצוות אלו כיון שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה. וכבר עמדו המפרשים ע"ד המהרי"ט, עי' במור וקציעה שם ובס' ויואל משה (למהרי"י ט"ב זצ"ל מסאטמר) בארוכה רבתא. (וכן יל"ע במש"כ בענין האם קניני האשה מונעים ממנה לקיים המצוות התלויות בארץ. וצ"ת שהרי גם בלא קנינים מחוייבת בזהירות מאכילת טבל ושביעית ושאר איסורים שבא"י. ואפשר דכוונתו לעצם מצוות ההפרשה הנוהגות רק בבעלים).

ולולי דמסתפינא הייתי אומר גדר חדש במצוה חביבה זו, שעל פיה יתיישבו כו"כ מדברי הראשונים והפוסקים, והוא דמכיון וא"י היא ארצו של הקב"ה וסגולותיה ומידת קדושתה מסולאות מפז, אזי היא המקום המועיל והמשובח ביותר בתבל לקיום כל מצוות התורה (ולאו דוקא לקיום המצוות התלויות בה), ונמצא דהיושב בה הוי כהכשר לקיום כל יתר המצוות ביתר מעלה והידור, ודו"ק והבן.

והנה מרן החזו"א זצ"ל כ' באגרותיו (קוב"א ח"א ע"ה) כך: "מצב הארץ נפרז מרחוק כידוע, ואינו גרוע מהגלות בחו"ל חלילה, ומצות א"י הוכרעה ע"י הרמב"ם והרמב"ן ושאר פוסקים, וידוע עד כמה שאף ה"חפץ חיים" זללה"ה לעלות". וחזי' דס"ל להחזו"א ז"ל שהרמב"ם והרמב"ן אזלי בחד שיטה וגם להר"מ היא מצוה, וא"כ צ"ע אמאי לא מנאה הר"מ במנין מצוותיו.
ולדברינו יומתקו הדברים היטב, דאה"נ ומצוה היא, אך אינה כמצוה בפנ"ע אלא הינה מצוה שמטרתה כללית, לסייע לקיום כל מצוות התורה ע"י ישיבתה, ומצוה כללית שכזו לא נמנית במנין מצוות הרמב"ם.

ב] וארשום בזאת הערה בנדו"ד. דהנה התוס' (שבת לב,ב ופסחים קיג,ב) כ' וז"ל: "אך טוב לקנות טלית ולברך עליו בכל יום, כדאמר בסופ"ק דסוטה (יד,א) וכי לאכול מפריה היה רוצה משה. אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים, יתקיים על ידי". והקשה הגאון מסאטמר ז"ל בויואל משה, דלדעת הרמב"ן דאיכא מ"ע לישב בארץ א"כ כבר נתחייבו ישראל לעלות לארץ בשביל קיום מצוה זו, ומשה הרי רצה להיות ככל ישראל ולהתחייב במצות ישוב א"י, א"כ אי"ז דומה לקניית טלית, שאין חיוב כלל במצות ציצית כשאין לו טלית. אלא דצ"ל דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ן, עכ"ד.

ונתבוננתי בהערה מעניינת, שאפשר ותפתח לנו פתח בישוב שאלת מהר"י ט"ב הנזכרת. דהנה יל"ע דהא אם נקצב שמשה יחיה ק"כ שנים ושנות חייו תמו קודם כניסתו לארץ. א"כ גם אם הקב"ה ית' היה מורה לו להיכנס לא"י, לכאו' כמה זמן משה היה חי, והרי קצבת חייו נסתיימה לה? ודודי ידידי הגרא"ש מאיר שליט"א השבני שנודעו ד' חז"ל שחשבון השנים בא"י חשבון אחר הוא ונפרד לכשעצמו. וכדמצינו גבי אשה קטלנית שיכולה להינשא שוב בא"י. וא"כ אפשר דאם משה היה נכנס לא"י היה חי עוד שנים רבות, ולק"מ.

אולם א"נ דלא כן, אזי נמצא דמשרע"ה לא יוכל לחיות בארץ טפי. והנה רבים מהפוסקים כ' שמצות ישוב א"י מתקיימת רק בדיורין ובמגורים בה, וכפי שהו"ד בס' שלהי דקייטא, עי"ש. ונמצא דאם משה היה נכנס רק ליום א' ונלב"ע שם, א"כ לא היה מקיים בלא"ה מצות ישוב א"י, ומפני שמסתבר שדיור ליום אחד ל"ח כדיור לענין זה. וע"כ כ' התוס' דמשה רצה להיכנס לא"י כדי להתחייב במצוות התלויות בה ולא משום קיום מצות ישוב א"י. ואם כנים הדברים אזי נפ"מ להילכתא, שחולה הנוטה למות ובא לדור סמוך למיתתו בא"י ע"מ לגור בה, לא יקיים מצות ישוב א"י, כיון שדירה ליום או יומיים ל"ח לדיורין. ומ"מ י"ל דלא כן, דכיון דמיתתו לא תליא ביה אלא ע"פ ה', שפיר נחשב לדיורין. (ומש"כ בשלהי כתובות בענין מגורים קודם המיתה והקבורה בא"י, נלענ"ד דמדין אחר הוא, מדין חשיבות ההסתלקות והקבורה בא"י, ולא משום ישוב הארץ).

ואמנם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לא הסכים עימדי כלל וכלל, וכדלהלן: - על עצם שאלת הויואל משה יישב רבנו שליט"א בזה"ל: "המצוה היא רק כשהגיעו". [ואמנם בס' ויואל משה שם נחית לזה וסתר לזה לפום ראיותיו, עי"ש]. - ובמה ששאלתי דלו יצוייר שנתבטלה גזירת אי הכניסה לא"י, כמה שנים יחיה משה והרי נסתיימה קצבת שנות חייו, כ' רבנו שליט"א: "יעויין יבמות נ' א'", ושם מבואר דהזוכים לזה מאריך להם הקב"ה את שנותיהם הקצובות. - ובדבר שמספק"ל בחולה היודע שימות היום, ובא לא"י לדור בה, האם מקיים מ"ע דישוב א"י, השיב רבנו שליט"א: "ודאי שמקיים".

ב. ישוב א"י בזמן הזה.
א] כתובות קי, ב. הכל מעלין לארץ ישראל, היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות, כופין אותו לעלות. וכתבו התוס' (ד"ה הוא): "אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים. והיה אומר רבנו חיים דעכשו אינו מצוה לדור בא"י, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד אליהם". ובשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' כ"ח) כ' דדברי הר"ח כהן, תלמיד טועה כתבם. ועי' בתרומה"ד (פסקים סי' פ"ח) ובס' הכוזרי ובשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ו) שהאריכו בגודל המצוה גם בזה"ז. והמעיל צדקה שם האריך לחלוק ע"ד הר"ח כהן וכ' דמצוה רבתא לעלות גם השתא הכא, ואפי' ליקח עימו ילדים רכים וקטנים. ומ"מ כתב וז"ל: "אמנם כן צריך בתחילה תנאי אחד, שיש לו מקום מוכן ומזומן להיות מצוי לו שם פרנסה ברווח, כמש"כ התרומה"ד בפסקים שלו סי' פ"ח, וגם בכל בו ראיתיו. ועי' בתשב"ץ סי' תקס"ב דכל שאין לו שם פרנסה מוכנה, מעבירו על דעתו ועל דעת קונו ח"ו ואין אדם שליט בנפשו. ואפשר אם שיהיה לו פרנסה מוכנת בקלות כ"כ בחו"ל עד שלא יחסר לו בדרך הטבע, מותר. כי עינינו ראו ולא זר שהרוב הבאים שמה לגודל עניותם צריכין לשוב חוצה ומתבלבלין מעבודת השם ומלימוד התורה וכו'. והכלל בזה - אשרי הזוכה לכך ואינו נצרך לבריות ומתפרנס שם אפילו חיי צער ויעבוד ה'. אבל אין כל אדם זוכה לכך. וכבר נהגו העם שאינם נוסעים עם בנים קטנים, והכל בשביל קושי השגת הפרנסה שם שאינה מצויה בקלות, וחוב הוא לקטנים, וח"ו יש לחוש שיצאו לתרבות רעה עד שלא יחזק שכלם עליהם לסבול חיי צער, וכמה נשתקעו בזה, וד"ל", עכ"ל ועיש"ע.

ב] דברי המעיל צדקה יוסברו לכאו' בב' אופנים: האחד, דפשוט דאל לו לאדם לקיים מ"ע אחת אשר על ידי קיומה יתרשל ביתר קיום מ"ע. ועי' רמ"א או"ח תרנ"ו וביה"ל שם דדינא דאל יבזבז יותר מחומש הוא לכל מ"ע, ועי' ביאה"ל שם. וכן מצינו מש"כ הפוסקים שאדם א"צ לקיים מ"ע באופן שגופו ינזק, וא"כ כ"ש בחיי רוחו ורוחניותו ורוחניות בניו. ועוד אפ"ל דא"נ דמ"ע דישיבת א"י אינה מצוה בפנ"ע אלא כ"הכשר מצוה" כללי, שבא"י מקיימים יותר באיכות כל תרי"ג מצוות, א"כ פשוט שבאופן שע"י ישיבת א"י יתרשל מקיום המצוות מפני דוחק הפרנסה ושאור שבעיסה, אזי א"צ לבוא ארצה.

ובדברי הר"ח כהן ז"ל צ"ל דס"ל דתכלית מצות ישוב א"י היא לקיום מצוות התלויות בארץ וכשא"א לקיימם היטב, שוב עדיף שלא לעלות אליה. א"ד כמשנ"ת דמצוה זו עניינה כהכשר לקיום כה"ת וממילא באופן שע"י ישיבתה לא יקיים כמה מהמצוות התלויות בה, אזי יצא שכרו בהפסדו. ואולם א"נ דמצוה זו הינה מ"ע בפנ"ע, וכדעת הרמב"ן דמשום כיבוש הארץ הוא, אזי קשה לומר דמצוה זו דכיבוש הארץ נדחית מפני שאר מצוות שקשה לקיימם.

ג] והנה הרמב"ם השמיט למ"ע דישוב א"י שמנה הרמב"ן, ועי' לעיל. והמגילת אסתר כ' דנראה דס"ל להרמב"ם שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נוהגת אלא רק בימי משה ויהושע ודוד וכל זמן שלא גלו מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד בוא המשיח. כי אדרבה נצטוינו לפי"מ שאמרו בכתובות דף קי"א שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה, והוכיחו מפסוק "השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'", ודרשו בו שלא יעלה ישראל בחומה. ובמש"כ הרמב"ן שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ היא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות. ומש"כ הרמב"ן שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ, זהו דוקא בזמן שביהמ"ק קיים, אבל עכשו אין מצוה לדור בה. וכן פי' התוס' הנ"ל. ועוד ראיה שאין בו מצוה ממש"כ בכתובות שם דכל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, שנאמר "בבלה יבואו ושמה יהיו", ואם היתה מ"ע בדירת א"י בכל הזמנים, איך יבוא נביא אחר משה לסתור את דבריו והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכ"ש לסתור, וכו'. לכך נאמר שבודאי מצוה זו אינה נוהגת אחר חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן, עכתו"ד, ועיש"ע.

וקשה דהר"מ נקיט דאסור לצאת מא"י לחו"ל. והנה א"נ דס"ל כדעה קמייתא בתוס' בכתובות שמצוה זו אינה נוהגת משום סכנת הדרכים, אזי יובן שבן א"י שכבר דר בא"י אסור לו לצאת לחו"ל, אך אין מצוה לבן חו"ל לעלות לא"י, דסכנת הדרכים מונעתו מקיום המצוה. אך א"נ שהר"מ סבר כד' ר"ח כהן דא"צ לקיים מצוה זו מפני קושי קיום המצוות התלויות בארץ, א"כ מהו ההבדל בין בן א"י לבן חו"ל. וכי מפני שהאדם התגורר כבר בא"י, קלים עליו יותר קיום מצוות אלו? וצ"ע. ואמנם א"נ דעיקר טעמו של המגילת אסתר הוא דאין לעלות לא"י מפני השבועה שהשביע הקב"ה שלא לעלות בחומה, י"ל דזהו דוקא לבן חו"ל שאסור לו לעלות לא"י מפני השבועה, אך בן א"י שכבר שרוי באדמת ישראל ול"ח כעולה בחומה, דשם הוא מקום מגוריו הנוכחי, ייאסר לו לצאת לחו"ל.

ואכן הריטב"א ביומא (לח, א) התקשה טובא האיך הרמב"ם ועוד גדולי עולם ישבו בארץ מצרים, חרף איסור התורה לשוב ולגור במצרים. וכתב וז"ל: "והנכון יותר שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם, אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ, כל חוצה לארץ חד הוא, ואין איסור אלא לצאת מדעת מן הארץ לחוצה לארץ". הרי דביאר לן שאחר פקודת הגלות שנגזר עלינו להיות בגלות חו"ל, אזי אין חובה לעלות לא"י ורק המתגורר כבר בא"י אסור לו לצאת לחו"ל, ולדעתו ז"ל לאחר שהוקלשה מצות ישוב א"י, גם ליכא איסורא לישב במצרים, ומפני דנאמרה הלכה לישב בא"י ושלא לישב במצרים, וכשהוקלש חיוב ישיבת א"י ממילא בטל האיסור לישב במצרים.

וי"ל שחלוק דין הגר בא"י שאסור לו לצאת מא"י לחו"ל מדין המתגורר בחו"ל, עפ"ד הרשב"ם בב"ב צ' דאיסור היציאה הוא משום שמפקיע עצמו מהמצוות התלויות בארץ. ונראה דאדם שכבר נתחייב בהמצוה ומפקיעה אותה מעצמו, חמור טפי מאדם שכלל לא נתחייב בה מעולם, וכמש"כ בתוס' בערכין ב' ב' דהא דהקב"ה מעניש בעידנא דריתחא מי שאינו לובש בגד ד' כנפות, היינו דוקא בהמעגל את בגד ד' כנפות שלו כדי להיפטר מהמצוה, אך כשאינו לובש בגד ד' כנפות לכתחילה לית לן בה.

ועוד צ"ע לכאו' דהר"מ פסק (אישות יג, יט-כ) דמחו"ל לא"י כופין לעלות אפי' מנוה היפה לנוה הרעה ואפי' ממקום שרובו ישראל למקום שרובו גויים מעלין. ואין מוציאין מא"י לחו"ל ואפילו מנוה הרע שרובו גויים לנוה היפה שרובו ישראל, ואם אמר האיש לעלות לא"י והיא אינה רוצה תצא בלא כתובה, אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה, יוציא ויתן כתובה. והוא הדין לכל מקום מארץ ישראל עם ירושלים, שהכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין משם. ועי' שו"ת שואל ומשיב א' ח"א סי' קנ"א שהוכיח בארוכה דדין זה נוהג גם בזה"ז. וצ"ע דא"נ דלהר"מ ליכא מצוה א"כ אמאי כייפינן לעלות לא"י.

וגאון ישראל האדר"ת ז"ל בספרו חשבונות של מצוה (מצוה ת"ו) הקשה ע"ד הרמב"ן וז"ל הזהב: "ויל"ע לפיה"מ דמעיקרי המצוה להוריש את יושבי הארץ ולרשת אותם, ותכליתם לשבת בה. א"כ לכאורה מנין בא החיוב גם לנשים, והרי לאו בנות כיבוש הן, כביבמות ס"ה ב'. ומ"ט דנו כמורדת אם לא תרצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל. והא קמן שלדעת רש"י ז"ל בברכות כ' ב' מבע"ל לגמ' אם נשים חייבות בברכת המזון משום די"ל שפטורות שאינן יכולות לומר "על הארץ שהנחלת", משום שלא ניתנה לנקבות. וא"כ מאין יהא החובה לנשים במצות ישיבת א"י, שתלוי בכיבוש", ע"כ קושיית האדר"ת זי"ע. וכוונתו ז"ל דהרמב"ן ביאר גדר המצוה מדין כיבוש, ובזה אשה אינה שייכת, וגם מדין נחלה (וכמש"כ דנילף מקרא דו"התנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם") וגם בזה אשה אינה שייכת, וצ"ע. ובפשטות י"ל דאשה רק אינה בת כיבוש מלחמה, אך בהכיבוש שבעצם הישיבה, שאינה נעשית ע"י מלחמה אלא בעצם הישיבה, אשה שייכא. ואמנם אכתי מהיכ"ת שתתחייב להחזיק נחלתנו כאשר אינה בת נחלה, ודברי האדר"ת צודקים בשאלתם.

ואולם הריטב"א ז"ל כ' בכתובות שם כך: "הכל מעלין כו', פי' ואפילו לאחר החורבן, דאכתי איכא חיבת הארץ". ולדבריו ז"ל ניחא, דאה"נ ולאו משום מ"ע קאתי עלה, דהא הריטב"א לשיטתו ביומא ל"ח דבזה"ז ליכא מצוה לעלות לא"י. אלא דשייך לכפות משום חיבת הארץ, וממילא מחוורים דברי הרמב"ם דכ' דכופין גם בזה"ז לעלות לא"י, ומתורצת קושית רבנו האדר"ת נ"ע, דאע"פ דאשה לאו בת כיבוש ונחלה, מ"מ משום חיבת הארץ כופין עליה לעלות אליה.

והנה כ' הרמב"ם (מלכים ה, ט) דשרי לצאת מא"י לחו"ל לסחורה. וכ' הכס"מ: נתבאר בסמוך ה"ח, עכ"ל. ובהלכה ח' כ' הכס"מ: כ' סמ"ג דגרסינן בירושלמי (ס"פ חלק) לישיבה אי אתה חוזר, אבל אתה חוזר לסחורה ולפרקמטיא ולכבש הארץ. וכבר הקשו בזה המפרשים דמהיכ"ת דדין שיבה למצרים דמיא לדין יציאה מא"י. אולם לפי"ד הריטב"א הדברים קשורים זב"ז בקשר הדוק, וכנ"ל, וד' הכס"מ מבוררים ונהירים.

ד] והשו"ע הזכיר ג' פעמים מדיני ישוב א"י. באו"ח סי' ש"ו י"א דשרי לקנות בית בא"י מנכרי בשבת משום ישוב א"י ובאו"ח סי' תקל"א ד' שהיוצא לטייל מא"י לחו"ל אסור לו להתגלח במועד, כיון דאסור לצאת בכה"ג מא"י לחו"ל. וכן ביו"ד סי' רפ"ו כ"ב פסק שהשוכר בית בא"י חייב במזוזה מיד משום ישוב א"י. ומכל זה נשמע שודאי שהמגיע לגור בא"י מקיים מ"ע, ואמנם עדיין אפ"ל שבן חו"ל שאינו בא לדור בא"י ל"ח כמבטל עשה, ואין חיוב לעזוב את מגוריו בחו"ל ולבוא לא"י וכד' הריטב"א. ואמנם להרמב"ן ישנה מצוה בכל עת לבוא מכל מקום שהוא כדי לקיים מ"ע זו ככל מ"ע שבתורה, ואפשר דכן סבר השו"ע.

פרטים: נכתב על ידי Super User; קטגוריה: ארץ ישראל; פורסם ב27 אוגוסט 2020; כניסות: 1655

ארץ ישראל

המקור והענין להתפלל בכותל המערבי/ הרב שמואל ברוך גנוט

המקור והענין להתפלל בכותל המערבי/ הרב שמואל ברוך גנוט

הרב יעקב עדס שליט"א במכתב מיוחד אחרי ההתנתקות

השפעת המזלות בארץ ישראל

חשוב ביותר ! הגאון הגדול ר' משה שפירא שליט"א על מבצע עמוד הענן והקשר לגאולה

להתגורר ב"נחלת ה'"

מצות ישוב ארץ ישראל