הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א * * 

פורסם בעיתון יתד נאמן ומפורסם כאן ברשות הכותב

כבר מספר לילות שאתה מתהפך על משכבך, בני אהובי, מתקשה להירדם מרוב התרגשות. האמת היא שגם אני וגם אמא מתקשים לעצור את פרץ ההתרגשות שלנו. היום יהיה האות הזה. היום הינך נכנס לראשונה אל בית היין, אל כור היוצר של האדם השלם, אל מקום משכן לתורה, ליראה, לתפילה ולמוסר. אל הישיבה הקדושה.

אינך הבן היחיד שלנו שיצעד מחר לישיבה. אך זה כלל לא משנה. כי כל בן שלנו שנכנס לבית היין הוא יום של חג. 

"מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם" (יומא כח).  והנה אתה, בן תשחורת צעיר, מצטרף באהבה להמשיך את הרציפות הזאת, שהחלה משֵם ועבר, סבא אברהם, בנו יצחק, נכדו יעקב ובניו. דורות דורות של יושבי אהל. והנה גם אתה, בני יקירי, מצטרף ללגיון המלך בו שירתו אביך וסבך, סבך וסב סבך, ולמעלה בקודש. אתה נכנס לישיבה!

את הישיבה עזבתי לפני שנים לא מעטות, עם נישואי. אך תמיד תמיד אהיה בוגר הישיבה בה למדתי. סבא שלך כבר לא לומד בישיבת פוניבז' 37 שנה וסבך השני עזב את ישיבת 'כפר חסידים' לפני מספר שנים דומה, ובכל זאת אנחנו תמיד נישאר שם, בישיבה. עשרות שנות לימוד בכולל, בהרבצת תורה לתלמידים, לא יעמעמו לאף אחד את הגעגועים לישיבה, את הרמי"ם והמשגיחים, השיעורים, החברותות, הסדרים, השיחות, סדר המוסר, השבתות, החברותות של 'בין הסדרים', החברים, ואפילו את ההווי הישיבתי המאוחד והמלכד. וכן, אפילו את החדר וחדר האוכל של הישיבה לא שוכחים לעולם...

מה מושך יהודים בני שבעים או שישים להתרפק בערגה על שנות לימודם בישיבה? הרי הם למדו בישיבה 5-6 שנים בלבד, מי פחות ומי יותר. הם עברו מאז כברת דרך ארוכה, בת עשרות שנים. הם למדו מאז עשרות שנים בכולל, מסרו שיעורים, חיברו ספרים, גידלו משפחות, ניהלו עולם ומלואו, ובכל זאת- הישיבה מהווה תמיד מקור כח והשראה. מה יש בה, בישיבה?

ישיבה היא יסוד בית היוצר של היהודי. היא מקום בו מגדלים אנשים. בישיבה יושבים ולומדים, לומדים ולומדים. מקבלים שכל של תורה, זוכים לקרבת אלוקים, ללא דאגות פרנסה ועול בית וילדים. ישיבה היא גם מלשון 'ישוב הדעת'. בישיבה מיישבים את הלב והדעת, מעצבים  את העולם הרוחני הפרטי שלנו. כאן בונים את הבסיס לכל ההמשך. כאן בונים את ההווה וגם את העתיד, של בן הישיבה עצמו וגם של ביתו וילדיו. וכששותלים עץ, צריך ליישר אותו, לקבוע את צורת עמידתו, פיתוליו ואורחותיו, כי כיצד שנקבע את צורת עמידתו, כך יעמוד הוא לעד.

כשקיבלת עליך עול מצוות קיבלת מתנות ספרים. רבים רשמו לך בהקדשה האישית ש'תצמח ותגדל לאילן רב פארות'. והנה, בני היקר, נוטע אתה היום את עץ החיים שלך, את אילנך, שיגדל בס"ד לאילן רב פארות.

לא, לא תמיד קל ללמוד תורה כל החיים, להקדיש את כל ימינו ללימוד תורה ללא הפוגה. הרבה עשו כן ולא עלתה בידם, כדברי הגמרא בברכות (לה, ב). אך הנה אתה, בני מחמדי, נכנס כעת לישיבה מתוך מטרה נחושה, ללמוד עד סוף החיים, עד זיבולא בתרייתא. 

חז"ל נתנו לנו סימנים לדור עקבתא דמשיחא, בו חכמת סופרים תסרח והיוקר יאמיר. הממשלה הנוכחית מנסה בכל דרך אפשרית להצר את צעדי הלומדים. הישיבות הקדושות, כוללי אברכים ומוסדות תורה רבים נמצאים במצוקה כלכלית קשה. אפילו צעירים בגילך יודעים שלא קל לכלכל משפחה ברוכת ילדים במילגת הכולל הזעומה. אך הנה, אתה רוצה ללמוד תורה כל החיים. הנה רוצה אתה, בכל נפשך ולבבך, רק דבר אחד, "שבתי בבית ד' כל ימי חיי". ללמוד בישיבה ובכולל כמו אבא, כמו סבא. להסתפק במועט, לכלכל משפחה בצימצום ובפשטות, ללא מותרות מיותרות. להביט מסביב ולראות אחרים שקועים במנעמי העולם- הזה, חיים ביתר נוחות את הרגע, ולהרגיש ששום דבר מזה לא שווה למול דף גמרא משכר, רשב"א ו'קצות', עוד מסכת ועוד מסכת, עוד סימן בטור-שולחן ערוך. עוד תורה ועוד תורה! 

אתמול כרכנו את מסכת 'בבא מציעא' עם כל המפרשים, שלך ושל אחיך. הכנת את הקלסר והדפדפת, בה תכתוב בס"ד את שיעורי הר"מ, ואולי, אם ירצה ד', גם את הערותיך והארותיך האישיים. צרפתי לך גם פנקס קטן, והצעתי לך לרשום בו 'קבלות' אישיות, פרטיות, כאלו שיהיו רק שלך, לבניין עולמך הפרטי. לא לכל אחד מתאים לכתוב 'פנקס קבלות' שכזה. אך אתה ניחונת בכשרון כתיבה ואתה כותב ומסכם, מסדר לעצמך דרך הכתב את הסוגיות. אם כן, כדאי לך, יקירי, לחשב ולחשבן גם את בניינך הרוחני דרך עט ופנקס.

שנותיך בישיבה הקטנה נועדו לקליטת והפנמת שיעורי מוריך ורבותיך. אלו השנים בהם תלמד כיצד להכין וללמוד לבדך דף גמרא, לדעת לקרוא טוב רש"י ולהבין כל 'כלומר' ברש"י, להבין מדוע רש"י נטה מפירוש התוספות ומדוע תוספות פירשו אחרת מרש"י. לרדת לעומק ה'ואם תאמר' ולהבין מדוע 'ואם תאמר' בתוספות אינו כמו 'תימה' של תוספות. לרכוש ידיעות בסיסיות בבנין התורה שבעל פה שלך ולהבין כיצד בונים סוגיה, ממסד עד טפחות. מה שואלים ומה לא, כיצד לומדים ראשונים, איך מדקדקים ובמה מדייקים. איזה ספרים חשובים למרכז הסוגיה, מה נחשבת קושיה ומהו תירוץ טוב. בישיבה הקטנה תקנה קנין נצח בחלקים מ'נשים -נזיקין', חלק מ'מועד' ורכוש רוחני רב בלמדנות, העמקה, ידיעה והבנה. 

בישיבה הקטנה, אהובי בן ה-13, תלמד על צורתו של היהודי ועל מעלתו ואורחו של בן תורה. תבין אמונה ובטחון, תפילה, השתוקקות  לתשובה, יראה ומידות טובות ותרומיות. תכיר את ספרי המוסר והיראה וכשנשוחח עוד עשרים- שלושים שנה ותגיד בעל פה, כמעט מבלי משים, יסודות ומהלכים בסוגיות הש"ס מראשונים ומאחרונים, קטעי 'מסילת ישרים', 'שערי תשובה' או את דברי הרמב"ן הנודעים בפרשת בא, תזכור ששמעת אותם לראשונה כעת, בישיבה-קטנה. 

---- היום אתה, בני מחמדי, הולך לישיבה, ואין לך מושג, קמצוץ של מושג, עד כמה מקנא אני בך קנאה עזה.

ברוך הבא, בני. עם הצטרפותך אל הישיבה הקד', היכלו הענוג של הקב"ה, נותן התורה!!!