יהדות
סביב ה'חפץ חיים' לא דחפו
- פרטים
- קטגוריה: תלמוד תורה
- פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:08
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 378
סביב ה'חפץ חיים' לא דחפו
נקודה למחשבה (פורסם ביתד נאמן)
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
לפני כחודש הגיע אחד ממרביצי התורה הנודעים בדרום אל ביתם של קרובי משפחתו, כדי לראות את הסרטון שהתגלה, בו נראים גדולי ישראל נכנסים אל הכנסיה הגדולה. ראש הישיבה אינו מחזיק מחשב בביתו ולכן ביקש מקרוביו, שברשותם מחשב לצרכי עבודתם, לבוא ולראות במו עיניו את רבנו ה'חפץ חיים' זי"ע.
ראש הישיבה נכנס עם חתנו, גיסי שיחי', לבית קרוביהם, ובעל הבית הציע 'להרגיש בבית', להוריד את הכובע והפראק ולשבת נינוח. אך ראש הישיבה סירב. "אני הולך כעת לראות, לראשונה בחיי, את החפץ חיים.... חושבני שצריך לשבת עם כובע וחליפה"...
ההתרגשות היתה גדולה. הנה רבנו בעל המשנה ברורה, הכהן הגדול מאחיו, צועד לו, והנה עוד ועוד גדולי תורה וחסידות נכנסים בזה אחר זה. מרביץ התורה החל לדמוע, וכשסיים, ביקש (כמו כולנו...) לחזות שוב בפני הקודש, ולאחר מכן העיר הוא את תשומת לב הסובבים ש"החפץ חיים, וגם הרבי מצ'ורטקוב, נכנסו, ואף אחד לא דחף סביבם"....
האם רק בדור האחרון חשים הצעירים כבוד רב לגדולי ישראל, ולכן אנו רואים מחזות של דחיפות והתגודדויות סביב גדולינו? בודאי שלא. הרי כולנו יודעים שכל הדור שלפני השואה חרד למצוא פיו של החפץ חיים. כל יהודי שראה, ולו פעם אחת בחייו, את גדולי דור העבר, סיפר על כך בהתפעמות כל חייו, מדגיש כל פרט ותנועה. אם כן, מדוע גדול הדור, שכל העולם היהודי חרד מפניו, יכול היה להיכנס לועידה אגודאית, בקול דממה דמה? כיצד נסיך בית רוז'ין, שניהל בית מלכות מפוארת כמו צ'ורטקוב, עם כל גינוני ההדר של בית רוז'ין, נכנס לכנסיה הגדולה בניחותא, כמעט לבדו?
"משמת רבי עקיבא, בטל כבוד תורה" (סוטה מט, א).
ופירש רש"י: "בטל כבוד תורה - שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות, וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה".
יתכן שהדורות הקודמים הבינו יותר שכבוד התורה הוא עצם עסק התורה, דרישת גוילי אותיותיה וכל קוץ וקוץ שבה, בדביקות בתכנים שגדולי התורה העבירו והיצמדות לתורתם והליכותיהם. כל יהודי רוצה לחוש קשור ושייך אל גדולי התורה, אך בדורות בהם הפנימיות הייתה המרכז, חשו שייכים לגדולי התורה בעצם ההשתוקקות לקבל מהם, לשמוע ולהפנים את מסריהם ולנהוג על פי הוראותיהם ופסקיהם. אך בדורינו, דור כה חיצוני, חשים שייכות בעיסוקים צדדיים שסביב לגדולינו, בתמונות ומצלמות, שכל נער צעיר אוחז בהם, בדחיפות סביב רכביהם וברצון לעמוד קרוב לידם, פיזית, ככל האפשר.
אלפי צעירים רצו להרגיש קרוב למרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל. ותחושתם היתה שאם יתקרבו הם ככל היותר למיטתו, הרי כך יתקרבו יותר אליו בנפשם, וחלקם עשה, ועושה זאת, גם על חשבון השני. כולנו עמדנו לא מכבר בעצרת ה'התקבצו' המופלאה בבני ברק, לפני הבחירות, וכולנו ראינו בני תשחורת שהיו חייבים להגיע קרוב ככל האפשר לאזור שמול במת הכבוד, גם במחיר של רמיסת האחרים ודחיפות. ראינו צעירים שמבטם ותנועותיהם אמרו שהם חייבים להתקרב, לעמוד מול, כי אחרת יחסר להם דבר מה בנשמתם.
והאמת היא שאי אפשר לזלזל ברצון הפנימי הזה של הצעירים להרגיש קרובים אל גדולי התורה. בעוד שבעולם כולו מתכתשים אוהדי כדורגל סביב המגרש והמשטרה חייבת לאבטח את אלילי הזמר מהסתערות המונים, הרי שצעירנו מתגודדים באהבה גדולה סביב אנשים רמי מעלה, שאין להם בעולמם אלא תורה וטהרה. גם כשמדובר ברגש וקשר חיצוני, עדיין יש בכך טעם לשבח, שצעירי הצאן החביבים שלנו רוצים להתרגש סביב ענקי רוח. ואולם כדאי לתעל את התחושות הללו לדברים מועילים יותר, כאלו שיקשרו באמת בין הצעירים לנושאי ארון ה'.
את בני הצעירים, הלומדים בישיבות קטנות, המרצתי לשגר מכתבי שאלות אל מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ולגדולי תורה נוספים. רוצים קשר וקירבה? אדרבה, על קושיה פלונית שוחחתי עם ראש ישיבה בירושלים, שפגשתיו בכותל המערבי, על הרמב"ם בעד זומם, שלמדנו בתחילת זמן קיץ, שאלתי את מרביץ התורה מהישיבה הסמוכה, ואת השאלה על האיסור לעבור לפני המתפלל שאלתי כמה מורי הלכה נכבדים, וגם כתבתי לעצמי את הדברים, לבל אשכחם.
מרן רבינו בעל החזו"א זצוק"ל כתב מכתבים רבים לבני תורה צעירים. כרכי 'מכתבים ומאמרים' ו'קריינא דאגרתא' גדושים במאות מכתבים לבני ישיבה. ולהבחל"ח, גם מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מקדיש במשך עשרות שנים, מספר שעות בכל יום (!), כדי להשיב על מכתבי שאלותיהם של אלפי צורבים. חלק מהשאלות הללו כבר כתובים במפורש ב'משנה ברורה', חלק הינם שאלות שלא שואלים אנשים מבוגרים, שלמדו והתייגעו שנים בתורה. אך מרן שליט"א משיב לכולם, מקדיש את זמנו הכה יקר. זמן שהיה בו כדי להוסיף לעולם התורה עוד כמה וכמה כרכים של 'דרך אמונה', והכל כדי לעודד את הצעירים, לקרבם אל התורה וההלכה, לחנכם לשאול ולשמוע. ישנם כה הרבה תלמידי חכמים מופלגים, בעיון ובבקיאות, בידיעת ההלכה, במוסר ודעת, שהצעירים יכולים לשאוב מהם ולרוות את עולמם בעושר רוחני אמיתי. אם כן, מדוע להתקרב דרך דחיפה או מצלמה, כשאפשר להתקרב דרך קושיה או תירוץ, פסק הלכה או שמיעת שיעור?!
ישנם אברכים ובחורים שהצטלמו ליד הגר"ש ואזנר, וישנם אברכים ובחורים ששאלו שאלות וקיבלו תשובות מהגר"ש ואזנר. גם אלו שנדחפו להצטלם או לראות, בחייו ולאחר פטירתו, יודעים שאלו שזוכרים את ה'שבט הלוי' בקשר לימודי תורני, הם אלו שקשורים באמת.
וכן, ניתן לספק את יצר הסקרנות וההתרחשות הנערית הטבעית הזאת גם להרחבת אופקים בקשר הזה, הכה נדרש עם גדולי התורה. גם לבן עליה שלומד בישיבתו או בבית מדרשו שלו, ישנם זמנים, כמו ב'בין הזמנים', לפעמים בין הסדרים, בהם יכול הוא לגלות עולמות חדשים במקומות אחרים של תורה. להתקרב, לשאול ולשמוע ראשי ישיבות, להתייעץ עם גדולי מוסר ומחשבה, לשאול גדולי תורה מחוגים אחרים ולספוג גם מעט דרכים נוספות בעבודת ה', וכפי ששמעתי מאחד מגדולינו: "צריך אינטליגנציה ורחבות אופקים גם בתורה, לא רק בדברים בטלים"...
--- אי אפשר לזלזל ברצון העמוק להתקרב אל אילנא דחיי. צריך רק לתעל אותו כהלכה.
(פורסם ביתד נאמן)