חגים ומועדים וימים מיוחדים
גדר בן עיר בפורים למול גדר בן עיר לכל חיובי העיר
- פרטים
- קטגוריה: פורים
- פורסם בשני, 27 פברואר 2023 19:16
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 280
הרב שמואל ברוך גנוט
גדר בן עיר בפורים למול גדר בן עיר לכל חיובי העיר
ידועה קושית שו"ת חתם סופר (או"ח סי' קצד) על הא דאיתא בגמ' סנהדרין (קיב.) גבי אנשי עיר הנדחת, דאי הוו י"ב חודש בעיר חשיבי אנשי העיר, ואי הוו ל' יום חשיבי יושבי העיר. והכי קיימא לן בגמ' בבא בתרא (ח:) לענין תשלומי מסים וארנוניות, ע"ש. דמאי שנא הכא לענין פורים, דאמרינן (יט.) פרוז בן יומו קרוי פרוז, ואמאי לא בעינן לפחות ל' יום, עיין שם מה שתירץ. וכן העיר בטורי אבן (מגילה יט. ד"ה מכדי כתיב).
ויש להוסיף ולהעיר מדינא דמזוזה, דאינו חשוב ביתך להתחייב במזוזה אלא א"כ הוא דר שם ל' יום.
והוסיף ידידי הג"ר משה פרנס שליט"א, שיש לעיין מחובת הדלקת נרות חנוכה, דיש אומרים דהוי חובת הבית, ואעפ"כ הוא מדליק גם בבית שאינו דר שם אלא באותו היום, ולא צריך ל' יום. (ואין לחלק בין חובת בית לחובת מקום, דהא מזוזה הוי חובת בית ואעפ"כ צריך ל' יום).
וי"ל בזה, דשאני חיוב קריאת המגילה דתלוי במיקום גיאוגרפי מציאותי ולא באנשי העיר שבמקום, וישיבת יום אחד חשיבא ישיבה במקומו.
וסברת הדבר היא דהנה כל תקנת הקריאה בי"ד וט"ו אינה קשורה בקשר ישיר לערי הפרזים ולערי הכרכים, אלא כיון שבכל הערים נלחמו היהודים בגויים ביום י"ג באדר, ונחו ממלחמתם ביום י"ד ועשו אותו יום משתה ושמחה, ובשושן הבירה ניתנה ליהודים רשות ללחום באויביהם גם בי"ד באדר, ורק בט"ו בו נחו מאויביהם. לכן כשקבעו יום טוב לדורות, קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו: לפרזים - בארבעה עשר, ולשושן - בחמשה עשר. ומכיון שהיתה שושן מוקפת חומה, קבעו כי ערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון דינם כשושן. נמצא שכל ענין ערי הפרזים והכרכים עניינם לחבר ולהזכיר את המיקום שלנו העכשוי למיקום המלחמה דאז, מקום בני הפרזים לכל ערי המלחמה ומקום ערים מוקפות לשושן דאז. א"כ עצם הנוכחות בערי הפרזים או המוקפין, היא הקובעת את מקום החיוב.
משא"כ חיוב מיסים וארנוניות הוא חיוב של 'בני העיר', דהם חיובים המוטלים על תושבי המקום לפרנס את אלו שגרים איתם, והיושב פחות מל' יום בעיר, לא נחשב כאחד מבני העיר, לענין כלכלת האחרים וחיוב ההשתתפות בהוצאות העיר. וכן היושב עם בני עיר הנדחת צריך להיות כאחד מהם, כבני עירם, ולזה בעי' ל' יום, דפחות מכאן לא נחשב כאחד מהם.
וכן י"ל במזוזה דדין 'ביתך' הוא מקום מגורים ולא מקום ישיבה, ומגורים פחות מל' יום לא נחשב למקום מגוריו אלא מקום ישיבת ארעי. וכן בנר חנוכה י"ל דאף א"נ דהוא חובת בית ולא חובת גברא, [שדנו ביה האחרונים], אכתי י"ל דזהו 'חובת בית' ולא 'חובת ביתו', היינו דהנמצא בבית חייב להדליק נ"ח, ובכל בית שנמצא חייב להדליק, וכדאכסנאי שחייב בהדלקה אף שאינו ביתו. ולהכי א"צ שיהיה בבעלותו או במקום מגוריו, וחייב בהדלקה אף אם לא נמצא בבית ל' יום.
&&&
בן עיר מוציא בן כרך כשבדעתו לעבור לכרך
הגרעק"א ז"ל (בגליונו על השו"ע סי' רסז) הסתפק האם מי שלא קיבל עליו שבת יכול להוציא לאחר שכבר קיבל עליו שבת. וכתב די"ל דכיון דלגבי המקדש אינו שבת עדיין, הוי כאינו מחויב בדבר שאינו יכול להוציא לאחר המחויב, וכההיא דירושלמי מגילה (פ"ב ה"ג) דבן עיר אינו יכול להוציא בן כרך בחובת מגילה, כיון דלגביו ליכא חיובא. אך כתב דאפשר דהכא עדיף כיון שיכול המקדש להביא עצמו לידי חיוב ע"י קבלת שבת.
ולפי"ז יש לדון באופן שבן עיר יכול לנסוע לכרך ולחייב עצמו במגילה, בשעה שעדיין מחוייב בקריאתה אם יגיע לשם, לפי כל הדעות בזה, אפשר דאכן יוכל לקרוא מגילה לבן כרך הנמצא בעיר.
והעיר אחי יקירי הרה"ג רבי אברהם ישעיהו גנוט שליט"א בזה"ל: ואפשר לחלק, דהנה יש לבאר מה יש בכך "דבידו להביא עצמו לידי חיוב" וכי בגלל שבקלות הוא יכול להתחייב אזי זה אומר שמחויב עתה, הא סו"ס אינו מחויב. ויש לבאר שהיכא ש'בידו' זה 'סימן' שאינו מנותק לגמרי מהחיוב והוא 'בתורת' גם עתה. ולפי"ז תינח בקידוש שהוא בר חיובא אם יהיה אצלו שבת א"כ שפיר שייך לומר שיוציא יד"ח, כי חזינן שהוא בתורת, משא"כ בבן עיר, בן עיר הוא לא בתורת חיובו של בן כרך. כי גם אם יחייב עצמו ע"י שיעבור לכרך לא יהיה מחויב בתור בן עיר אלא מצד שהיום הוא בן כרך. וא"כ אע"ג שהשינוי נעשה בקלות אין הוא מהוה סימן שהיום הוא בתורת ה'מצב' שיהיה בו מחר. כי מה שמחויב מחר הוא כי הוא בן מקום אחר. (ויש להוכיח את החילוק הנ"ל מדברי הגרעק"א עצמו שכתב בהגהותיו על השו"ע (תצו, ג) ואם יכול להוציא לבני חו"ל שאין בקיאים בתפלת יו"ט. י"ל דמקרי אינו מחוייב בדבר ואינו יכול להוציא, עכ"ל. ולכאורה סתר עצמו למש"כ בעניין הנזכר גבי קידוש, שכיון שבידו לקבל שבת וכו'. אלא לכאורה נראה כמדובר שכל מה שמועיל בידו שיכול להוציא אחרים המחויבים הוא דווקא אם הבידו הוא במצבו עכשיו שאז חזינן שגם עתה באשר הוא שם הוא בתורת החיוב. משא"כ במקום שהבידו הוא לעלות או לרדת ממקום ישובו, לעולם אין מצב שבן א"י חייב ביו"ט שני, והבידו הוא לא גילוי על תורת חיובו, אלא רק אפשרות לשנות את מצב חיובו). עכ"ד.
ואף שאיני מסכים עם סברתו, משום דמאי איכפ"ל גדרו, סו"ס יכול להפוך גדרו וגדר חיובו, ע"י נסיעה למקום החיוב, ואפשרות מעשית להפוך גדרו וחיובו מספיקה לזה, מ"מ יש להוסיף לדבריו מה שדנו האחרונים טובא האם חיוב בן עיר ובן כרך הם חיוב אחד המתחלק לב' מקומות, או שהוא ב' חיובים שונים וב' מצוות נפרדות זמ"ז, ואכמ"ל.
ודודי הגאון רבי אפרים שמואל מאיר שליט"א טען דיל"פ בזה באופ"א, דאפ"ל בדעת הגרעק"א לחלק בין קבלת שבת שאפשר לקבלה בהרהור או דיבור, וזה לא נחשב חיסרון מעשה ולכן נחשב כבר עכשיו מחוייב בדבר, לבין מגילה שצריך לעשות מעשה ולנסוע למקום אחר ולכן זהו מעכב גדול יותר ונחשב עתה אינו מחוייב, עכ"ד ודפח"ח.
ויש להוסיף בזה דהנה דעת האמרי בינה (שבת סי' יא) דבן א"י בחו"ל יכול לקדש לבני חו"ל ביו"ט שני אע"פ שבדעתו לחזור מ"מ בידו להביא עצמו לידי חיוב אם יקבע בדעתו להשתקע בחו"ל. אמנם האגר"מ (או"ח ח"ד סי' קח) פליג ולאו מטעמיה, אלא משום שלדעתו, מחשבה לעלות לא"י מחו"ל אינה מספיקה, ובעינן מעשה בפועל של העתקת מקום מגוריו, ולכאו' אית ביה ראיה לדברי דודי הגרא"ש שליט"א.
(אם כי יש לדחות דשאני מעבר מחו"ל לא"י הוא מהפך ומעבר גדול, וכלשון האגר"מ שם בתוכ"ד: "מטעם דכיון דעקרינהו לאנשי ביתו שמסתבר דאם יזדמן להו ממה להתפרנס בחו"ל ישארו שם כדאי' במ"ב בשם הפר"ח", עיש"ע. משא"כ נסיעה מעיר פרוזה לעיר כרך בימינו, הוא ענין של מה בכך, ואינו דומה למעבר קבוע מחו"ל לא"י. ולפי דברינו מיושבת גם הסתירה בדברי הגרעק"א שציין לה אחי שיחי' לעיל, דשאני קידוש שהוא ענין שקל להתחייב בו, ואינו דומה למעבר טכני מסובך מחו"ל לא"י).