|
|
צווארך בחרוזים.
מאת: אהובה קליין ©
נראו הניצנים בארצנו
הנה מה טוב חלקנו
כנסת ישראל מרוממת
אביב גאולים חוגגת.
עטורה עדיי זהב
את דודה תאהב
חוברת עבותות אהבה
אל המלך - יומם ולילה.
צווארה עטור חרוזים
לראשה כתר רמזים
משמיעה קולה לאלוקים
זוכרת לו חסדי נעורים.
מככבת בשיר השירים
מסיירת בגנים ובכרמים
באפה ניחוחות שושנים
מור ולבונה וריח בשמים.
הערה: השיר בהשראת – שיר השירים.
קערת סדר מוזהבת.
שיר מאת: אהובה קליין©
ליל סדר שמח חגיגי
שולחן ערוך באופן מופתי
מפה הדורה פרחונית
מרוממת ססגונית ואביבית.
קערת פסח מוזהבת
במלוא תפארתה ניצבת
הכול נועצים בה עיניהם
מרעננים זיכרונות שורשיהם.
עתה ליל שימורים
מכל הסימנים טועמים
גדולת אלוקים מהללים
על ישועות נפלאות וניסים.
קערת סדר מוזהבת.
שיר מאת: אהובה קליין©
ליל סדר שמח חגיגי
שולחן ערוך באופן מופתי
מפה הדורה פרחונית
מרוממת ססגונית ואביבית.
קערת פסח מוזהבת
במלוא תפארתה ניצבת
הכול נועצים בה עיניהם
מרעננים זיכרונות שורשיהם.
עתה ליל שימורים
מכל הסימנים טועמים
גדולת אלוקים מהללים
על ישועות נפלאות וניסים.
קערת פסח/ שיר מאת: אהובה קליין ©
עת הזמיר נשמע בארצנו
ריח ניחוח משכר באפינו
ליל סדר ליל שימורים
חג משפחתי הכול מסובים.
שולחן מעוטר מפה צחורה
במרכזה זוהרת הקערה
מכובדת עתיקת יומין
מכילה בקדושתה חמישה מינים.
תעורר קושיות בזאטוטים
סקרנותם תגדוש שיאים
להם נענה בנועם ושיחה
נזכיר יציאת מצרים באמונה.
"מה נשתנה"-בשיר ורננה
חיוך מאיר כפני הלבנה
יחדיו נדון בניסים ונפלאות
כיצד אלוקים גאלנו מתלאות.
גם אלו המכורות לריח האקונומיקה, וגם אלו שכלל אינן מתחברות לעבודות הסדר והניקיון, כולנו מוצאות את עצמנו עובדות קשה בתקופה זו של השנה, ערב פסח. המאמץ הפיזי מוציא מאתנו לעתים כוחות שכלל לא ידענו על קיומם, או שאיננו נפגשות עמם ביום-יום. כוחות אלו יכולים להיות חיוביים, כאלה הקשורים לארגון, רמת אנרגיה, או יסודיות, אך גם כוחות שליליים כתסכול, קוצר רוח וכעס.
ואולם, האמת היא שעבודת הנקיונות וביעור החמץ היא גם זמן לניקוי וטהרה פנימית. השאור והחמץ מרמזים גם על יצר הרע (ברכות יז, א), וראוי להתפלל על ביעורו וביטולו. התפילה שלפנינו היא 'פתיחה' להמשך התבוננות ותפילה אישית של כל אחת ואחת. כדאי לכלול בתפילה זו את המרכיבים הבסיסיים: שבת, בקשה והודיה. יהי רצון שיתקבלו כל התפילות ברחמים.
"ריבונו של עולם, בעל הכוחות כולם, אתה הוא הנותן ליעף כוח ולאין אונים עוצמה מרבה.
חנני בטובך הגדול בכוחות גוף ונפש גדולים, לעמוד בכל המשימות העומדים בפני, בביעור החמץ שברשותי ובלבי. עזור לי לא ליפול, וחלילה לא לקרוס. סייעני להאמין שהמשימות אפשריות, ולא להיכנע לקולות מייאשים ומרפים. עזור לי להתגבר על העבדות, העצלות והעצבות המושכים אותי כלפי מטה, משוך אותי אליך באהבה ובשמחה גדולה.
תודה לך ה' יתברך על ההזדמנות הנפלאה הזו, בה אני זוכה לבער את החמץ, ומגלה בתוכי כוחות חדשים, רעננים ומפתיעים".
הרב שמואל ברוך גנוט
מח"ס ויאמר שמואל
שאלה בדין ברכת בעה"ב על בדיקת החמץ, כלפי השליח
התקשיתי בעניותי בשאלה, ואמרתי: אפנה אל תלמידי החכמים, למען ילמדוני בינה ודעת, וכדלהלן:
כתב השו"ע (סי' תלב, ב): "בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים. ואם בעל הבית רוצה, יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעה"ב". והמג"א כתב: "משמע דאם בעה"ב אינו בודק, רק מצוה לאחר לבדוק, אותו אחר מברך. וצ"ע דהיאך יברך הא אין המצוה מוטלת עליו לבדוק. ולא דמי למ"ש בסי' תקפ"ה גבי שופר שהתוקע מברך, דשאני התם שהשומע שומע הברכה ויוצא בברכתו, אבל הכא למה יברך הבודק, כיון שאין המצוה עליו? וצ"ל דמ"מ מצוה קעביד דומיא דמילה שהמצוה על אבי הבן ומ"מ אם אחר מל אותו אחר מברך, וע' בטור יו"ד סי' רס"ה", עכ"ל. והדגול מרבבה, המקור חיים והיד אפרים, שהאריך טובא בד' המג"א, הקשו דלכאו' שאני מצות מילה, המוטלת על כל ישראל במקום שאין אב, ומשא"כ בדיקת חמץ, המוטלת רק על בעה"ב. (ואולי הדבר תלוי בנידון האם מצות מילה המוטלת על כל ישראל ומצות מילת האב, הם כב' חיובים נפרדים, או דהוי מצוה אחת, שלאב ישנה עדיפות וקדימה בה. דא"נ שלאב ישנה מצוה מיוחדת, שאינה קשורה למצוה הכללית של כל ישראל, אזי צדקו ד' המג"א, שאם במקום שהאב מינה את המוהל למול תחתיו, היה לכאו' על האב לברך, והחובה על המוהל למול את התינוק מהיותו א' מכלל ישראל, היא מצוה אחרת, שאינה קשורה לחיוב האב למול את בנו).
והמשנ"ב כתב: "על סמך ברכה וכו' - ואם הבעה"ב אינו בודק כלל ומצוה לאחר לבדוק אותו אחר מברך דהוי כשלוחו גם לענין הברכה: שבירך בעה"ב - ואם לא שמעו ברכתו לכתחלה אין לשלחם לבדוק, ומ"מ אם קשה לו לגמור הבדיקה בעצמו יכול לבקש לאחר שיסייענו ואותו אחר א"צ לברך שכל הבדיקה מצוה אחת היא וכבר בירך הבעה"ב עליה", עכ"ל. ומקורו מד' החק יעקב, שכתב: מבני ביתו אצלו, ויענו אמן על ברכתו, ואם אינן עומדין אצל ברכתו, משמעות הפוסקים דאין יכול לשלח אותם ולבדוק. ובעולת שבת תמה ע"ז וכ' וז"ל: ואם הוא כבר בירך, למה לא יעשה שליח לבדיקה, הא קי"ל בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, עכ"ל. ובאמת שגג בזה, דאף שבעה"ב מותר לשלוח שלוחו, מ"מ השליח אינו יוצא במה שעושה המצוה בלא ברכה, כמבואר באבהע"ז סי' ל"ה המקדש ע"י שליח מברך השליח. וכ"ת ה"נ יברך השליח, י"ל כיון דבירך הבעה"ב והוא רק חדא מצוה, אין לברך שני פעמים עליה. לכך יעמוד אצלו לצאת בברכתו של בעה"ב. וכן מבואר בטיו"ד דשומע ואינו מדבר מותר לשחוט אם שומע הברכה מאחר, אבל בלא"ה אסור לו לשחוט אפילו בתורת שליחות, ואם עבר ושחט ולא שמע הברכות יצא, דברכות אינן מעכבות, עכ"ל. וכן הביא הא"ר בשמו וכן הוא במקור חיים, יעוי"ש.
ולא הבנתי בעניותי, דהנה אין ספק שמצוה בעי ברכה, והשליח, הפועל לבדו את המצוה, יכול לברך במקום בעה"ב, וכהא דהמקדש אשה ע"י שליח, וכנ"ל (ועי' יד אפרים הנ"ל שהאריך בזה). אך גם אם נאמר כד' המג"א דהשליח קעביד מצוה, מ"מ הרי ברור שהמצוה מוטלת על בעה"ב, שזהו רשותו וחובת בדיקתו. והנה בעה"ב מברך ומתחיל בעצמו את הבדיקה (וכפי שהבאנו מהמשנ"ב, דבמקום שהבעה"ב כלל אינו בודק, מברך רק השליח. וכן הוא פשטות הדברים, שבעה"ב מתחיל לבדוק ושלוחיו ממשיכים בבדיקה), וא"כ מדוע ששלוחו לא ייצא בברכתו, והלא השליח מקיים את מצות בעה"ב, ושפיר תחול ברכת הבעה"ב על המשך מעשה המצוה שהתחיל בעה"ב. שהרי שלוחו כמותו ועושה את מצוותו, ובעה"ב כבר בירך על מצוה זו גופא. ואין לומר דמיירי כשבעה"ב כיון בפירוש לפטור בברכתו רק את החדר שבודק, דא"כ שהשליח יברך על השאר, כדין שליח הבודק בעצמו הכל.
והראיה שהביא החק יעקב מהא דהמקדש אשה והשוחט דבעי' ברכה, אינו ענין לנדו"ד, כי משם רק למדנו שמצוה צריכה ברכה, ואם המשלח לא מברך, מברך השליח. אך עדיין לא מובן מדוע ברכת המשלח עצמו לא תועיל להמשך המצוה שלו עצמו, הנעשית ע"י השליח. וצ"ע.
ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ב נ"ח) כתב: "קי"ל שבמצוה הנעשית ע"י שליח, השליח מברך, כמו בשחיטה ומזוזה ומעקה וכדומה וכמבואר ברמב"ם פי"א מברכות הי"ג. ומשמע דהמשלח אינו יכול לברך, גם כשעומד בעה"ב אצלו בשעת עשיית המצוה אין המשלח מברך, וטעם הדבר נלענ"ד דכמו שכ' הב"י (סי' תל"ב) דלפיכך מברכין על ביעור חמץ ולא על בטול, מפני שביטול בלב סגי ולא תיקנו חכמים ברכה אלא על מעשה או דיבור, כמו"כ נמי אין המשלח מברך כיון שאינו עושה כלום, ולפיכך אם הוא עושה מקצת שפיר יכול לברך כמו בבדיקת חמץ שמתחיל לבדוק ומברך ומבקש מאחרים לגמור", עכתו"ד. וגם לפי דבריו הנפלאים של הגרשז"א זה אינו שייך לנדו"ד, מכיון שבעה"ב הרי מתחיל לבדוק בעצמו ושפיר עושה מעשה, עליה חלה ברכתו, וצ"ע כנ"ל. ואשמח לקבל את תשובת הקוראים, שיחכימו אותי בקוצר דעתי.
וגיסי יקירי רבי יצחק שוגרמן כתב בזה כך: הדבר תלוי לכאו' בגדרי שליחות, שאם הוי 'שליחות מעשה', היינו שהמעשה עצמו של השליח מתייחס למשלח, אזי צדקת בשאלתך, הואיל והמשלח 'ממשיך' לעשות המצוה בידי שליח. אך אם הוא 'שליחות חלות', היינו שתוצאת המעשה מתייחס למשלח אבל א"א לייחס אליו את המעשה עצמו, נמצא שמעשה השליח הוא נפרד ממעשה המשלח, ושני מעשים הם, ואיך תוכל להועיל ברכה ממעשה אחד אחד על המעשה האחר?!, עכ"ד. והנה הדיון שהעלה גיסי שיחי' בדבריו, האם השליח נחשב לעושה מעשה עצמי המתייחס למשלח, הוא שהוא ממש כגוף המשלח, כבר נמצא כן בס' לקח טוב (להגר"י ענגיל, סי' א), ושם דן ותלה ענין ברכת השליח בב' צדדים אלו. ואכתי צ"ע.
שאלתי את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שכתוב בשם האר"י הקדוש זצ"ל שכל מי שנזהר מחמץ, מובטח לו שלא יחטא כל השנה, והרי כולנו נזהרים ממשהו חמץ, עם כל החומרות וההידורים, והנה בכל זאת אנו חוטאים לעיתים.
והשיבני הגר"ח שליט"א: "כנראה כוונת האריז"ל לכך שלא נחטא במזיד"...
עוד שאלתיו דהנה כתב הבעל המאור שאין מברכין בז' ימי הפסח על אכילת מצה כמו שמברכים לישב בסוכה, מפני שאפשר להסתדר ז' ימים בלא מצה, אך א"א לחיות ז' ימים בלא לישון בסוכה.
וצ"ע שהרי מברכים על השחיטה, אע"פ שאפשר להסתדר ללא בשר.
והשיבני הגר"ח שליט"א: "כנראה תיקנו את עיקר הברכה על שחיטת בשר קדשים,שהוא חובה, ורק מזה תיקנו ברכה על כל שחיטת חולין".
ויתר השאלות והתשובות, אכתוב בהזדמנות.
א גוט מועד!!
שמואל ברוך גנוט
שביעי של פסח מה הקשר בין שירת הים לשירת דוד ?
מאת: אהובה קליין.
חג פסח – הוא אחד משלושת הרגלים על פי הכתובים: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם". [דברים ט"ז, ט"ז]
ביום השביעי של פסח - התרחש אחד הנסים הגדולים לעם ישראל בהיסטוריה קריעת ים סוף - המים התחלקו מימינם ומשמאלם ובתווך - עם ישראל היו פוסעים בבטחה על היבשה.
שביעי של פסח מכונה בפי הראשונים: "חג האמונה"
ביום זה - האחרון לחג הפסח: קוראים בתורה: את תחילת פרשת: "בשלח" {מפרק י"ד עד פרק ט"ו, כ"ז} ומפטירים [בספר שמואל ב' , כ"ב] שירת דוד.
השאלות הן:
א] מה מאפיין את שירת הים - בזמן יציאת מצרים?
ב] מה מאפיין את - שירת דוד?
ג] מה הקשר בין שירת הים לשירתו של דוד המלך?
תשובות
שירת הים.
נשאלת השאלה - מדוע הים נחצה לשניים?
התנא שמעון איש קטרון עונה:- מפני שהים ראה את ארונו של יוסף בים - מיד נס מפניו וקרע את עצמו - יש כאן מידה כנגד מידה: כפי שיוסף נס מפני אשת פוטיפר- כך הים נס - כנאמר :
"וַתִּתְפְּשֵׂהוְּּ בבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה. וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ,.." [בראשית ל"ט, י"ב- י"ג]
עוד נאמר:
"הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר" [תהלים קי"ד, ג']
אמרו חז"ל: כאשר משה ובני ישראל שרו את שירת הים נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" [שמות ט"ו, ח]"כשראו מים של ים אהבה שאהב הקב"ה את ישראל, השפילו מים עצמם בשביל כבוד ישראל, ואף הים השפיל עצמו ועשה עצמו שנים עשר דרכים – כנגד שנים עשר שבטי ישראל והגביה למעלה שש מאות אמות והקפיא עצמו מלמטה והמתיק את מימיו ועשה את עצמו כחומה, ונעשו בה חלונות שהיו ישראל רואים זה את זה ומהללים להקב"ה בשירה ותשבחות ומהלכים בתוך הים - כאדם שמהלך בביתו עד שיצאו ליבשה, לכך נאמר:
"וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם" ! [על פי מדרש ויושע]
נאמר- בשירת הים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם; וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם".[שמות י"ד, כ"ט]
"בשעה שירדו ישראל לים- ירד גבריאל עמהם והקיפם ושמרם כחומה והיה מכריז במים לימין: היזהרו בישראל שעתידין לקבל תורה מימינו של הקב"ה, ולשמאל היה אומר: היזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין בשמאל, ולמים שלפניהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין - שיהיו חותמין לפניהם בברית, ושלאחריהם היה אומר: היזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף ציציותיהן מאחוריהן. [ מדרש: אבכיר]
שירת הים מאפיינת את גאולת מצרים וכן את הגאולה העתידית , הדבר רמוז בשורה הראשונה של שירת הים:
"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַה'.. "המילים: "אָז יָשִׁיר" מבטאות: אז כאשר נגאלו ישראל ויצאו ממצרים [בלשון עבר] והמילה: "יָשִׁיר"- שהיא בלשון עתיד - מרמזת על השירה בגאולה העתידית.
המסר הנוסף קודם שירת הים הוא :כוח האמונה שבהם התחזקו עם ישראל לאור כל הניסים שחזו במו עיניהם, כפי שנאמר:
"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-ה'; וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ". [שמות י"ד, ל"א]
שירת דוד.
את שירת דוד נהוג להגיד בהפטרה [שמואל כ"ב] בשביעי של פסח.
כך מתחילה השירה:
"וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה', אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ
מִכַּף כָּל -אֹיְבָיו, וּמִכַּף שָׁאוּל. וַיֹּאמַר: ה' סַלְעִי וּמְצֻדָתִי,
וּמְפַלְטִי-לִי. אֱלֹקֵי צוּרִי, אֶחֱסֶה-בּוֹ; מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי,
מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי, מֹשִׁעִי, מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי. מְהֻלָּל, אֶקְרָא ה'; וּמֵאֹיְבַי, אִוָּשֵׁעַ..."
המלבי"ם מסביר: מדובר בשיר תהילה שחיבר דוד המלך בצעירותו כשהיה שקוע בייסוריו, ובכל פעם שהיה ניצל מאחת הצרות היה שר שירה זו.
בזקנותו כאשר חיבר את ספר תהלים - כלל את השירה הזו בתוך יתר המזמורים [פרק י"ח בתהלים]
היות ואת ספר תהלים חיבר דוד המלך למטרת כל עם ישראל – בכול הדורות- שיוכל כל אחד לשפוך את שיחו לפני ה' ,דוד המלך שינה שם כמה פרטים - על מנת שהפרקים יתאימו לכל יחיד מישראל.
מתברר כי דוד המלך היה שר את השירה שחיבר בכל פעם מחדש - כאשר נושע מייסוריו שוב וגם כאשר שאול היה רודף אותו.
דוד המלך מתפלל - את השירה בכל מצב - גם בימים רגועים דוד קורא לה' בשם: "מהולל"
אך יש מצב של משברים - משברי מוות - עד כי דוד מרגיש סכנת חיים ממש –אפילו שהוא עומד להיקבר בשאול.
כאשר הוא נמצא בצרה גדולה הוא פונה לה' והקב"ה גורם לרעידת אדמה ומפיל את אויביו , גם הרי הגעש החלו לבעור כאות לכעס ה' על אויביו.
האש הזאת מסמלת את כעס ה' על כל אויביו של דוד.
באיזשהו שלב חש דוד שהאש היוצאת מההרים מסכנת אף את חייו.
הוא מתפלל והעננים הכהים מורידים גשם - נוצר שיטפון ואז דוד מתפלל לה' ומבקש שה' יציל אותו מהשיטפון - שבא עליו.
את שירת דוד מאפיינת האמונה העצומה שיש לדוד בה' ואת יראת האלוקים שבו.
השירה הזו - כתובה במבנה כיאסטי [מוצלב]
[זהו מבנה ספרותי מיוחד אשר משפט הפתיחה מקביל בסגנונו ותוכנו למשפט הסיום, ואילו המשפט השני מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט קודם משפט הסיום, וכו' . אך במרכז, נמצא משפט שאין לו הקבלה.]
המסרים העיקריים מתוך השירה הזו: עזרת ה' בייסורים הבאים עליו בזה אחר זה. שבח לבורא עולם וניצחונו של דוד על אויביו.
הקשר בין שירת הים לשירת דוד
לעניות דעתי, ראשית, הדבר הבולט והמשותף בשני המקומות הוא : שירה לכבוד ה' ביום הניצחון על האויבים.
בשני המקומות - אנו מוצאים מילים זהות - או רעיון זהה - להלן כמה דוגמאות :
בשירת הים: "אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לה'"
בשירת דוד: "וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַה' אֶת־ דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יה' אֹת֛וֹ"
בשירת הים:
"תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ".
בשירת דוד: "עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל"- המשותף למשפטים אלה- הוא- כעסו של ה' על האויבים.
כוחו של ה' מופיע גם במים:
בשירת הים נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,.."
בשירת דוד:
"וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת ה' מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ"
קבלת עול מלכות שמים מודגשת בשני המקומות:
בשירת הים: "ה' יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד".
בשירת דוד - בסופה נאמר: "מגדיל מִגְדּ֖וֹל יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה ־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד ־עוֹלָֽם"
בשני המקומות - מודגש כי הישועה באה רק - ממקור אלוקי בלבד.
בשירת הים כתוב: "עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ, וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה";
בשירת דוד נאמר: "חַי־ה' וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹקֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי"
לסיכום, לאור האמור לעיל הקשר בין שירת הים ושירת דוד הוא : הדבקות בהקב"ה - אמירת שירה לכבודו והדגשת מלכותו הנצחית מה שאין כן בשלטון בני אדם בשר ודם. ומעל הכול האמונה בבורא עולם הכול יכול!
על כן ראויים להיקרא - שירת הים – בתורה ושירת דוד – בהפטרה ביום שביעי של פסח - שהרי שביעי של פסח הוא - חג האמונה! יום בו חצו ישראל את ים סוף וראו במו עיניהם נסים גדולים בידי ה'.
דוד המלך מצא לנכון לשיר - לעת זקנתו לאחר שניצל מכל אויביו גם משאול. [כדברי רש"י]
המילים של דוד המלך- המבטאים את הדרגה המרוממת שאליה הגיע :
"וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי"׃ מילים אלה מרמזות את הנאמר בתורה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ". [דברים י"ח, י"ג]
שֶׂה - קָרְבָּן פֶּסַח.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
חֹדֶשׁ רִאשׁוֹן לְשָׁנָה יְהוּדִית
הִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל מִצְוָה יִיחוּדִית
לְקִיחַת שֶׂה בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי
תָּמִים בֶּן שָׁנָה כֻּלּוֹ סִמְלִי.
בָּנִים לָה' שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים
בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה מְקַיְּימִים
הַמִּצְרִים עֲלֵיהֶם מַשְׁקִיפִים
לוֹטְשִׁים עֵינֵיהֶם - פִּיהֶם נוֹעֲלִים.
הַשֶּׂה מוּבָל לְיִיעוּדוֹ הַקָּדוֹשׁ
אֶל הַלֹּא נוֹדָע - לֹא יֵבוֹשׁ
בְּתוֹךְ שַׁעֲרֵי מ"ט טֻמְאָה
לְפֶתַע מֵאֲפֵלָה קַרְנֵי אוֹרָה.
בְּשׂוֹרַת הִתְחַדְּשׁוּת לָעָם
בִּידֵי שַׁרְבִיט בּוֹרֵא עוֹלָם
לֹא עוֹד עַבְדוּת מְפָרֶכֶת
אֶלָּא שֶׂה טָהוֹר לַמִּשְׁמֶרֶת.
נִיסָן - עֵת הִתְעַלּוּת מְרוֹמֶמֶת
הֻשְׁלַם הַמִּשְׁכָּן רַב הַתִּפְאֶרֶת
עֲלִיָּה בַּסֻּלָּם הַקְּדוֹשָׁה
עַם הַנֶּצַח יִתְעַטֵּף שְׁכִינָה..
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ וְחֻמַּשׁ וַיִּקְרָא [פָּרָשַׁת שְׁמִינִי]
