פסח

הכשרת המטבח לפסח

הכשרת המטבח לפסח
יו"ל ע"י ארגון ערכים נערך ע"י הרב יעקב ליכטשטיין לפרטים 0548414740
 
הכשרה
הדבר המומלץ ביותר לפסח לא להשתמש בכלים שהם חמץ (כל דבר שהיה בשימוש עם חמץ) כדי שלא נצטרך הכשרה כיון שדיניו מרובים ומסובכים. 
אם כן הוזקקנו להכשרה דברים נחוצים או דברים שאין בררה (כמו שיש, שולחן וכו') כמובן שכדאי לשאול רב על כל דבר אך את הרעיון נכתוב.

רעיון ההכשרה: הוא כבולעו כך פולטו  דהיינו טעם החמץ נבלע לכלי כמו שהשתמשו אתו קר בקר חם בחם אש באש אם השתמשו בכלי בחמץ חם רק דבר חם יוכל להוציא את החמץ שנבלע בתוכו.

כלל א' צריך לנקות את הכלי בצורה יסודית ביותר ולהשתמש בחומר ניקיון שפוסל את הדבר בטעם אפילו לבעלי חיים.
כלל ב' כל הכלים שנכשיר ונגעיל צריך שלא יהיו בשימוש בחמץ יממה (24 שעות) לאחר שניקינו אותם קודם ההגעלה.      
כלל ג' כל הדברים שנכשיר אם במים אם באש צריכים שיגיע (האש או המים) לכל מקום בכלי ולא רק באופן שטחי. 
פירוט הכלים ודרך הכשרתם:

שיש: לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות, נייבש את השיש נחמם מים בקומקום, (כמובן שלא השתמשנו בו 24 שעות והוא נקי), עד שירתחו המים לגמרי, נשפוך על השיש בצורה שיגיעו המים לכל מקום בשיש ישירות מהקומקום (כמובן שנצטרך כמה קומקומים) ואח"כ נשפוך מים קרים לחזור על הפעולה במידת הצורך אך כמובן לא לשכוח ליבש את השיש שוב. 

ברז: לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות לפתוח את הברז החם ומלמעלה נשפוך מים רותחים מקומקום ואח"כ מים קרים.

שולחן: לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות  נשפוך מים רותחים מקומקום ואח"כ מים קרים (כנראה שנצטרך לחזור על הפעולה כמה פעמים).

תנור פלטה:  לנקות היטב  עם מסיר שומנים (סנט מוריץ) להמתין 24 שעות  להפעיל בחום הגבוה ביותר למשך שעתים בפלטה מומלץ לפני ההפעלה לשפוך מים רותחים מקומקום ואח"כ מים קרים.

סירים וסכו"ם: צריך לטבול לתוך סיר עם מים רותחים לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות  הגעלת הכלים הזו נעשית ע"י המועצה הדתית  ברחוב העיר . לאחר שניקינו והמתנו 24 שעות  

מחבתות שיפודים: וכל דבר שבא במגע אם אש או שלא היה מים בזמן הבישול צלי צריך ליבון באש ואח"כ במים קרים דבר זה נעשה גם ע"י המועצה הדתית .

מיקרוגל :עדיף לא להכשיר כי אנחנו לא יודעים בדיוק איך נבלע החמץ כי זה נעשה ע"י קרינה אך מי שחייב להכשיר ינקה יסודי ימתין 24 שעות יניח צלוחית מים וידליק לעשר דקות עד שיתעדה המים.

כלי זכוכית ופלסטיק: מנקה טוב עם מים חמים וכשר לפסח

כלי מחרס: אם השתמשו בקר מנקה וכשר בחם אין לזה הכשרה
 
לכל שאלה בהלכה ניתן לפנות ל:0737246000  
 
 
העלון לע"נ צביה רות בת ראובן הלוי ע"ה  

הלכות והליכות ליל הסדר שחל בשבת

הלכות והליכות ליל הסדר שחל בשבת
 
*מה נשתנה ליל הסדר מכל הלילות? שבכל ליל הסדר יש לנו רק יום טוב ואילו בליל הסדר אנו שמחים
גם בשמחת השבת * הלכות הליכות ומנהגים לליל הסדר שחל בליל שבת קודש *
 
* הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א*
 
ליל הסדר הקרב ובא יחול בליל שבת קודש, והנה ישנם הבדלים לא מעטים במנהגים ובהלכות,
הקשורות לליל הסדר שחל בשבת, כפי שנקרא כולנו בהמשך.
 
ראשית, בהדלקת הנרות צריכה האשה לברך "להדליק נר של שבת ויום טוב", ואם האשה
בירכה רק ברכת "להדליק נר של שבת", עליה לשוב ולברך (מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, לקט
הלכות יו"ט להגרי"א דינר, והגרח"פ שיינברג זצ"ל).

מצינו מספר מנהגים בספרי ההלכה לאמירת "קבלת שבת" בליל הסדר שחל בשבת קודש. ישנם
הנוהגים לומר "קבלת שבת" כבכל שבת ולפתוח באמירת "לכו נרננה". ישנם קהילות רבות
המתחילות מ"מזמור לדוד" וישנם קהילות, כמו אצל יוצאי הישיבות הקדושות, הפוצחים באמירת
"מזמור שיר ליום השבת" (ראו במטה אפרים סי' תרכה, קיצור שו"ע סי' קכז,ז ובליקוטי מהרי"ח
מנהגי ליל א' דפסח). הפרי מגדים כותב שנוהגים שלא לומר כלל "לכה דודי" ביום טוב שחל
בשבת, כדי שלא לבייש את החג בכך שאנו מקבלים את השבת בשירת "פני שבת נקבלה" ואילו
את פני החג אנו לא מקבלים. הפרי מגדים (א"א תפח, א) כותב שיש הנוהגים לומר "לכה דודי",
אך מדלגים את הקטע של "התנערי מעפר קומי", כדי שלא להזכיר את שפלותם של ישראל
וירושלים ולפגום בשמחת החג. הליקוטי מהרי"ח מביא שישנם האומרים רק את שני הקטעים
הראשונים והאחרונים ב"לכה דודי" ושיש הנוהגים לומר רק "בואי בשלום". ה"בית דוד" (או"ח
רס"ד) והחיד"א בברכי יוסף (תפז, ו) כותבים שמנהג הספרדים לומר את כל הפיוט "לכה דודי",
משום שבעוד שהחג כבר נתקבל ונתקדש על ידינו בקידוש החודש, לכן אין צורך לקבלו ולקדשו
בזמנו הקבוע. אך את השבת, שאינה מתקדשת על ידי בית דין, כי אם קבועה היא ועומדת
מבריאת העולם, צריך לצאת לקראתה ולקבלה. ]ואכן, בגמרא מצינו שישנה מצוה לצאת ולקבל
את פני השבת, וכפסק השולחן ערוך (רסב, ג) ש"ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא
לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר:
"בואו נצא לקראת שבת מלכתא" ר' ינאי אומר: "בואי כלה בואי כלה" שב"ג[. המשנה ברורה –
(רסב, י) כתב שנהגו שלא לקבל את השבת ביום הכיפורים שחל בשבת ורק אומרים "מזמור שיר
ליום השבת", "ואפילו הנוהגין בשאר יום טוב כשחל בשבת לומר עוד איזה מזמורים בשביל
שבת", עכ"ל. ומשמעות דבריו היא שישנם הנוהגים לומר חלק ממזמורי קבת שבת ביום טוב
שחל בשבת.
 
השולחן ערוך (ער, ב) כתב שישנם שאינם אומרים פרק "במה מדליקין" ביום טוב שחל בערב
שבת, והוסיף הרמ"א בשם המהרי"ל ש"וכן ביום טוב שחל להיות בשבת, אין אומרים אותו",
וביאר המשנה ברורה ש"לפי שאין יכול לומר "עשרתם" שאין מעשרים ביום טוב, וכן ביום טוב –
שחל להיות בשבת, משום לא פלוג". ואולם הכף החיים (שם) כתב שיש הנוהגים לאומרו.
 
מנהג קהילות החסידים לומר בליל שבת לפני ערבית "כגוונא", כאשר ייסד רבי אליהו בעל שם
זי"ע לאומרו (וכפי שכתבנו על הנושא בעבר ב"קוראים אלעד"). ישנם הנוהגים לומר "כגוונא" גם
ביום טוב שחל בשבת ואילו ה"אלף למטה" (סי' תרכה, סז) כתב שיש הנוהגים שלא לאומרו,
בגלל שאומרים בו "כד עייל שבתא איהי אתייחדת... וכל שולטי רוגזין", והלא גם לולי השבת היה
הרוגז מסתלק, בגלל החג.
 
ביום טוב שחל בשבת אנו מתפללים תפילת חג ומוסיפים את אזכרות השבת, כפי המודפס
בסידורים ובמחזורים. יהודי שטעה והתפלל תפילת שבת רגילה מבלי להזכיר בה את חג הפסח,
או יהודי שהתפלל תפילת חג מבלי להזכיר בה את יום השבת, לא יצא ידי חובה, ועליו לשוב
ולהתפלל תפילת חג עם איזכורי יום השבת.
 
בתפילות אנו חותמים "מקדש ישראל השבת וישראל והזמנים" (ויש הנוהגים לומר: "מקדש
השבת, ישראל והזמנים". אך אנו כפסק השולחן ערוך לומר "מקדש השבת וישראל" משנה –
ברורה תפז, ח). ואם חתם בברכתו רק "מקדש השבת" מבלי להזכיר "ישראל והזמנים" יצא
בדיעבד ואינו לחזור, ואם נזכר תוך כדי דיבור יכול לשוב מיד ולהזכיר "מקדש השבת וישראל
והזמנים" (הכרעת המשנ"ב שם, וראו ביאור הלכה שם). והורה מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל
(הליכות שלמה תפלה פי"ז) שאם חתם בטעות "מקדש ישראל והזמנים", אך הזכיר את השבת
באמצע הברכה, כיון שהביאור הלכה נשאר בדין זה ב"צריך עיון", לכן יש לומר שספק ברכות
להקל ולא יחזור.
 
אומרים "ויכולו". וכתב הכף החיים שבליל יום טוב שחל בשבת אומרים "ויכולו" בקול רם, משום
שעיקר התקנה של אמירת "ויכולו" בליל שבת, נתקנה משום יום טוב שחל בשבת, שאז לא
אומרים "ויכולו" לקריאת ההלל, משום שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, וגם משום שאמירת
"ויכולו" היא חלק מתפילת ערבית של ליל שבת ואילו קריאת ההלל היא מצוה בפני עצמה. ואולי
ישנם שכתבו שאדרבה, מקדימים את קריאת ההלל לאמירת "ויכולו", משום שחיוב קריאת ההלל
בליל הסדר הוא חיוב מהתורה, ומה שאין כן אמירת "ויכולו". זאת ועוד, שבאמירת ההלל יש
פרסום הנס שדוחה את הקדימות של "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם". ואולם כתב מרן הגר"ע –
יוסף זצ"ל (חזון עובדיה ח"ב עמוד קט"ו) שמנהגנו הוא להקדים את אמירת "ויכולו" לקריאת
ההלל, משום שדוקא כשצריכים לדחות אחד מפני השני, עדיף הוא הטעם של פרסומי ניסא. אך
כשבכל מקרה נאמר את שניהם, עדיף להקדים את אמירת התדיר לפני אמירת השאינו תדיר.
 
השולחן ערוך (תפז,א) כתב שבליל הסדר שחל בשבת לא אומרים ברכת "מעין שבע". נאמרו על
ך מספר הסברים בספרי הפוסקים. הטור (וכן מובא במשנה ברורה) מסביר שבזמן חז"ל היו
בתי הכנסיות רחוקים ממקום ישוב, וכשהציבור היה מסיים תפילת ערבית, היו המאחרים
נשארים לבדם בבית הכנסת והיו באים לידי סכנה מהמזיקים. לכן תיקנו חז"ל לומר ברכת "מעין
שבע", כדי להאריך מעט את התפילה ולאפשר למאחרים לסיים את תפילתם ולצאת יחד עם
כולם. אך בליל הסדר, שהוא ליל שימורים והמזיקים אינם מזיקים בו את בני ישראל, אין צורך
לומר "מעין שבע". הרמ"ע מפאנו (באלפסי זוטא שבת כד, א) מסביר שבליל הסדר אין צורך
לחשוש לאלו שמאחרים בתפילתם, משום שבכל מקרה הרי קוראים גם את ההלל וכל
המתפללים נשארים עוד זמן ממושך בבית הכנסת, ולכן בליל הסדר שחל בשבת אין צורך לומר
ברכת "מעין שבע". וישנם טעמים נוספים לענין. ישנם המסבירים שדעת הירושלמי (ברכות פ"ח
ה"א) תיקנו לומר ברכה "מעין שבע" כדי להוציא ידי חובת קידוש לאלו שאין להם יין לקידוש. אך
בפסח הרי חייבים לספק יין לארבע כוסות לכל עני ואביון מישראל, ולכן אין מקום לברכה זו בליל
פסח שחל בשבת. טעם נוסף: בערב פסח לאחר חצות היום אסור לעבוד בשדות ולעשות
מלאכות, ובנוסף גם כולם מזדרזים להקדים את הסדר כדי שהילדים לא יירדמו, ולכן אין לחשוש
למאחרים.
 
כאשר שליח הציבור טעה וסבר שאומרים "מעין שבע" בליל הסדר, והוא התחיל ואמר "ברוך
אתה ה' אלוקינו", כתבו המהרש"ם בספרו דעת תורה ובשו"ת תשורת ש"י (ח"א תט"ז) שיסיים
את הברכה, כדי שברכתו לא תהיה לבטלה, ויסמוך בכך על דעות הראשונים הסבורים שניתן
לומר ברכה "מעין שבע" גם בליל הסדר. ודעת הגאון רבי שריה דבילצקי שליט"א (הודפס
במוריה סיון תמוז תשל"ב) שאם הש"ץ נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה' אלוקינו", יסיים וימשיך -
"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקרוא את ההלל", ואם נזכר לאחר מכן, אולי כדי להורות לו לסיים
את ברכת "מעין שבע" ללא שיסיים בהזכרת השם, וכך כתב גם הגרח"פ שיינברג זצ"ל (קובץ
אור השבת ח"ד עמוד כב) שעדיף שלא יסיים את הברכה, כדי שלא ייכנס לחשש נוסף של
חתימת ברכה לבטלה.
 
וכיצד נהגו המקובלים בענין? רבנו הרש"ש בספרו נהר שלום (כה, ב) כותב שיש לומר ברכת –
"מעין שבע" גם בליל פסח שחל בשבת, מפני שבגמרא ובדברי חז"ל לא מצאנו שיש להבדיל בין
כל ליל שבת לליל הסדר שחל בשבת, ואין בטעמים שהוזכרו כדי לבטל את תקנת חז"ל. ה"ישכיל
עבדי" כותב ש"חם ליבי בקרבי וכל עצמותי תאחזמו רעד בראותי לאיזה מן האחרונים שהטיחו
דברים כלפי הרש"ש, ולא זעו מפחדו והדר גאונו". ה"ישכיל עבדי" כותב שהרי גם בימינו אומרים
"מעין שבע", למרות שבתי הכנסיות שלנו נמצאים במקומות ישוב שאין לחשוש בהם למזיקים,
וזה משום שתקנת חז"ל לא התבטלה, מחשש שמא ישוב הדבר לקדמותו כבימי חז"ל. כך גם
בליל הסדר יש לחשוש שמא יגרום החטא ותשוב הסכנה למקומה. האחרונים הקשו ודנו בדבריו
ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל כותב במספר מקומות בספריו שהראשון לציון וראש חסידי בית א ל הרב -
אג"ן זי"ע, הנהיג בבית הכנסת שלו בירושלים שלא לאומרה, וכתב שבמחזורים נכתב בטעות
בשם "תפילת ישרים" שכביכול האריז"ל כתב לאומרה גם בליל הסדר שחל בשבת, אך זו טעות,
שהרי הרב החיד"א זי"ע כתב בספרו "ברכי יוסף" שעל פי דעת האריז"ל אין לאומרה.
 
מרן הבן איש חי זצ"ל ועוד פוסקים כתבו שבליל הסדר שחל בשבת לא שרים "שלום עליכם",
"אשת חיל" ו"אזמר בשבחין" בליל הסדר שחל בשבת (ואומרים רק "אתקינו סעודתא"), כי אנו
מצווים לקדש מיד לפצוח באמירת ההגדה בזריזות, כדי שהילדים ישארו ערים. וישנם שבכל
זאת אומרים שירים אלו (ראו בהגדת ויגד משה ובלוח א"י), ומנהג חב"ד לומר בלחש "אשת
חיל", "מזמור לדוד" ו"דא היא סעודתא".
 
כ"ק המהר"ש מבעלזא זצ"ל הסביר את המנהג שלא לשורר "שלום עליכם", כי בליל הסדר
פתוחים שערי השמים בפנינו ואנו מקושרים בקשר ישיר להקב"ה, מבלי צורך לסיועם של
המלאכים. "ובכל זאת", אמר הרבי מהר"ש מבעלזא זי"ע, "לדעתי ראוי לומר "שלום עליכם" גם
בפסח שחל בשבת, כי המלאכים הם האורחים הקבועים שלנו בכל שבת ומן הראוי שלא לפגוע
בכבודם"...

איפה מסובבים את קערת הסדר?
אצל קהילות בני מרוקו, ובעוד קהילות ספרדיות, נהגו לסובב קערת ליל הסדר מעל ראשי
המסובים, ואפילו מסביב לראשי התינוקות. (ויש מהדרין מן המהדרין, שאף נכנסים לבתי
השכנים ומסובבים את הקערה מעל ראשיהם...) טעם המנהג הוא זכר לעמוד הענן (כיסא דפסחא)
או בכדי להשרות את קדושת המצות על ראשי המסובים. התימנים אינם מסובבים את הקערה
מעל ראשי הנאספים, אך הם מגביהים את הקערה בכל פעם שהמסובים אומרים "דיינו". והגר"ע
יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה) כותב שישנם קהילות ספרדיות הנוהגות להגביה רק את המצה
באמירת כל "דיינו" ו"דיינו".
 
זורקים בצלים: מדוע??
בחלק מקהילות בני עדות המזרח נהגו... להשליך בצלים אחד על השני באמצע ההגדה והשמחה
גדולה. באחד המקומות שראיתי שהוזכר מנהג זה, נכתב כי אין טעם מנומק לפשר המנהג.
לעניות דעתי טעם המנהג הוא פשוט בתכלית, והוא בכדי שהילדים לא יירדמו וימתינו עד אמצע
ההגדה, כדי לזרוק בצלים זה על זה. מנהג זה, כך נראה לעניות דעתי, דומה למנהג שהובא
בחז"ל ונפסק בהלכה, לפיו מחלקים קליות ואגוזים לילדים בליל הסדר, כדי שלא יירדמו וישאלו
את "מה נשתנה" ויקבלו את תשובת "עבדים היינו לפרעה במצרים". הפוסקים כתבו שמשאירים
את הילדים ערים על ידי גניבת האפיקומן ואצל אותם הקהילות, כנראה השאירו את הילדים ערים
על ידי זריקת הבצלים והחגיגה הגדולה שמסביב (וכן, בצלים יותר זולים ממתנת אפיקומן...)
 
זהו באמת המקום והזמן להזכיר לעצמנו שאכן זוהי הלכה פסוקה לחלק לילדים בליל הסדר
קליות ואגוזים, כדי שלא יירדמו. בימינו אפשר לחלק שוקולד, מרשמלו או כל ממתק אחר, ואצלנו
בבית הנהגנו לחלק בפועל את מתנות האפיקומן כבר בליל הסדר עצמו. כך שהילדים מחכים
למתנה בעצמה ולא רק "לגנוב" את האפיקומן. וכן, כפי שהוזכרנו בשנים קודמות, כדאי מאד
לחלק מתנות קטנות (ב"הכל בשקל" או "הכל בשתי שקל") לילדים בכל מהלך ההגדה ולא רק
בסוף הסדר. כל ילד שעונה יפה על שאלה או מספר על מכה מעשר המכות זוכה בפרס קטן. כך -
הילדים נשארים עירניים להפליא, ואנו מקיימים איתם את מצות הלילה הקדוש הזה, מצות
"והגדת לבנך".

הלכות חודש ניסן וליל הסדר

בס"ד
 
הלכות חודש ניסן וליל הסדר

יו"ל ע"י ארגון ערכים נערך ע"י הרב יעקב ליכטשטיין לפרטים 0548414740
 
חודש ניסן
חודש ניסן הוא חודש הגאולה שנגאלו בו עם ישראל, ובעז"ה בקרוב יגאלו בחודש זה.
"קמחא דפסחא": מעות חיטים מנהג ישראל (מובא בהלכה כחיוב) לדאוג לעניים שיוכלו לקיים את הפסח כהלכתו (לתרומות  לנצרכים בדרום 0548405192). 
בחודש ניסן: לא אומרים תחנון כי רובו קודש, י"ב יום הראשונים של החודש היו ימי הקרבת קורבנות הנשיאים ונחשבו כיו"ט, ופסח עצמו עוד שבע ימים, וכיון שרובו קודש לא אומרים בו תחנון ולא מתענים בו.
יש שנהגו: שלא לאכול מצה מר"ח, אמנם עיקר הדין הוא מער"פ, וטעמו כדי שיהיה תאב לאכול מצה בליל הסדר.
ברכת האילנות: מברכים ברכה זו בחודש ניסן, כיון שבחודש זה מתחיל לבלוב והתחדשות האילנות. יש לברך ברכה זו רק על שני אילנות  פרי. נוסח הברכה הוא:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם

שבת הגדול: 
השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול" מפני הנס הגדול שנעשה בשבת זו בצאת בני ישראל ממצרים, כאשר נצטוו לקחת "איש שה לבית אבות" ולקושרו לרגלי המטה, ואע"פ שהשה היה אלילם של המצרים, לא נגעו בהם לרעה. מנהג ישראל שהרב דורש בשבת זו בפני הצבור בהלכות החג ובדברי מוסר הנוגעים לחג. יש נוהגים לומר בשבת זו לאחר תפילת מנחה את ההגדה של פסח, מתחילת "עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונתינו". 

איסור חמץ בפסח: 
"לא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" 
חמץ בפסח נאסר באכילה ובהנאה, וכן חייבים אנו להוציאו מבתינו שלא יראה חמץ כלשהו בבית.

חמץ מהו?
כל דברי המאכל העשוים מקמח, או מעורב בהם קמח, ולא השגיחו עליהם באופן מיוחד שלא יחמיצו בעת תהליך היצור, הרי הם בחזקת חמץ ואסור לאוכלם בפסח. 
מוצרי חמץ גמור: לחם, חלות, עוגות, עוגיות, ביסקויטים, ופלים, פיתות, גביעי גלידה, אטריות, ספגטי, מקרוני, שקדי מרק, ביסלי, בירה, ויסקי ועוד. בזמן קליית פיצוחים שונים מערבים קמח עם המלח (כדי להדביק את המלח) והם חמץ גמור. מוצרים אלו צריך לבערם מן הבית.
מוצרים רבים שאינם מכילים קמח אך מיוצרים בבתי חרושת שמשתמשים בהם בקמח {למוצרים אחרים} אין לאוכלם בפסח היות ויתכן כי נדבקו פירורי חמץ במוצר זה. 
 
סילוק חמץ:
חובה לנקות את כל הבית לפסח, {מה שמשתמש בפסח ולא מוכר לגוי} ארונות, מקרר, בגדים, מיטות, מגירות {ספרים שקרא בהם בזמן אכילת חמץ} וכל מקום, אפי' ספק היה בו חמץ, חובה לנקות ולוודאות שלא ישאר חמץ כלל.

מכירת חמץ לגוי: 
חמץ שאין אפשרות לבערו, או מוצרי מזון שנעשו ללא השגחה מיוחדת לפסח, וכן החמץ הדבוק בכלי החמץ, מוכרים אותם לגוי באמצעות הרב. מכירה זו מעבירה את הבעלות על החמץ באופן מוחלט לבעלות של הגוי, ואין עוברים עליו באיסור "בל יראה ובל ימצא"
נוהגים שאין מוכרים לגוי חמץ גמור אלא אם כן יש ברשותו כמות גדולה {כבעלי חנויות} ויגרם לו הפסד כספי גדול אם יבערו.
בימים שלפני חג הפסח יש לגשת אל הרב ולחתום אצלו על ייפוי כוח למכירת כל החמץ שברשותו. בערב פסח מוכר הרב לגוי את כל החמץ, ורוכש אותו ממנו במוצאי החג האחרון של פסח,
 
הזמן האחרון למכירת חמץ הוא בערב פסח (י"ד בניסן) עד השעה 11:30 בבוקר.
 
את הפריטים שנמכרו לגוי מרכזים במקום מיוחד (מחסן, ארון וכדו') ונועלים ומסמנים אותם כדי שלא ישתמשו בפריטים אלו בפסח.

בדיקת חמץ: 
נוהגים לנקות את הבית ביום י"ג בניסן, כדי להכינו לבדיקת חמץ. זמן הבדיקה יום חמישי י"ג ניסן(5/4/12) משעה 19:30
נהגו: להכין עשרה פרורי לחם {לעוטפם היטב}, ולהצניעם ברחבי הבית לפני הבדיקה, כדי שלא תהיה הברכה לבטלה.
כל מקום שרגילים להכניס בו לפעמים חמץ חייב בבדיקה. בבית שיש בו ילדים קטנים, כל הבית במקום שיד הקטנים מגעת נחשב כמקום שמכניסים בו חמץ וטעון בדיקה.
 
הבדיקה נעשית באמצעות נר בעל להבה אחת (ולא לאור חשמל) לפני תחילת הבדיקה מברכים ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ. ובודקים היטב בכל פינות הבית לאחר הסיום אומרים  "כל חמירא וחמיעא דאכא ברשותי, דלא חמיתה ודלא בערתה ודלא ידענא ליה, לבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא" {תרגום: כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ושלא בערתיו יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ} ובכך מבטלים את החמץ. את הפרורים שנשארו שורפים למחרת בבוקר בשריפת חמץ. 
רכב צריך גם בדיקה אך אפשר להקל לבדוק בפנס.
 
ערב פסח
 
תענית בכורים:
נהגו הבכורים להתענות ערב פסח עד חצות 12:40 ומי שלא חש בטוב יש להקל. עצה: ניתן להשתתף בסיום מסכת ולאכול מסעודת המצווה (לא חשוב כמה) ובכך נפטר מלהתענות.
 
איסור אכילת חמץ
סוף זמן אכילת חמץ יום שישי י"ד ניסן (6/4/12) שעה 10:35 בבוקר.
 
שריפת חמץ וביטולו:
עד השעה 11:35, ומצוה לשורפו עד שייעשה פחמים, ולבטל ולהפקיר בפה את כל החמץ שבבעלותך בכל מקום שהוא. הנוסח: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיא דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי הפקר כעפרא דארעא" {תרגום: כל חמץ ושאור שיש ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו שביערתיו ושלא ביערתיו יבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ} 
 
העלון לע"נ צביה רות בת ראובן הלוי ע"ה 

המפתח לפתרון מחלוקות - מתוך ההגדה של פסח

בתוך ההגדה מוצפנת הבנה מאוד עמוקה איך להתייחס למחלוקות גם של ימינו. 
כשאנחנו פוגשים אנשים שנוהגים או פועלים בשונה מאיתנו, ייתכן ונפעל בדרכים שונות:
א. אם נשאל וננסה להבין את "העדות, החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם": ונבין שיש לכולנו את אותה התורה, ונתיחס בכבוד ובדרך ארץ ובהתעניינות להבדלים הדקים במנהגי הקהילות השונות, הרי אנחנו הבן החכם. 
ב. אם נתפלא ונשאל "מה זאת?" למה אתם נוהגים שונה מאיתנו? מה זה? אנחנו הבן התם. 
ג. ואם נזלזל ונשפיל את הנוהג בדעה השונה: אתם כופרים/אתם רשעים/מה העבודה הזו לכם?  מי שאומר כך, הוא בדיוק הבן הרשע....
ד. ואם אנחנו לא יודעים מה לשאול, הרי אנחנו הבן שאינו יודע לשאול...
 
ובתוך אותה פסקה, מוצפנת גם ההבנה איך להתייחס אל מי שרוצה להצטרף אלינו: 
א. אם נבין שה' ציווה את כולנו את אותם עדות, חוקים ומשפטים, ונשתף בכך את כל מי שרוצה להצטרף אלינו, הרי אנחנו הבן החכם.
ב. ואם נראה דברים לא ברורים ונשאל: מה זאת? למה אתם נוהגים שונה? הרי השאלות שלנו באות בתמימות והרי אנחנו הבן התם. 
ג. אבל אם חלילה נזלזל ונשפיל את זה שרוצה להצטרף אלינו, אם חלילה נבוא ונשאל: "מה העבודה הזאת לכם? למה אתם באים אלינו? לכו מפה. לכו לכל מקום, רק תתרחקו מהעבודה שלנו. העבודה שלנו היא שלנו ולא בשבילכם!"
אז עלינו לדעת שמשפטים אלו הם בדיוק המשפטים של הבן הרשע. ואומרים לו: אילו היית שם, לא היית נגאל. אילו לפני יציאת מצרים היית עסוק בהרחקת האחים שלך שרוצים להצטרף אליך, היית נשאר במצרים ולא היית זוכה להיגאל.  כי בגאולה כל עם ישראל היה ביחד, כאיש אחד בלב אחד, ומי שהיה עסוק בפילוגים ופיצולים, לא זכה להיגאל. 
ד. ואם אנחנו לא יודעים מה לשאול ואיך להתייחס, הרי אנחנו הבן שאינו יודע לשאול...
 
הבה נתאמץ כולנו להיות הבן החכם, להבין את האחר, לקבל את האחר, לקבל אלינו את האחר, ולהבין לעומק שהעדות, החוקים והמשפטים שלנו הם של כולנו, והם הם העדות, החוקים והמשפטים שקיבלנו כולנו יחד בחורב, ונזכה בע"ה כולנו להיות ראויים לגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן. 
 
פסח כשר ושמח לכולם. 

המפתח לפתרון מחלוקות - מתוך ההגדה של פסח

בתוך ההגדה מוצפנת הבנה מאוד עמוקה איך להתייחס למחלוקות גם של ימינו. 
כשאנחנו פוגשים אנשים שנוהגים או פועלים בשונה מאיתנו, ייתכן ונפעל בדרכים שונות:
א. אם נשאל וננסה להבין את "העדות, החוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם": ונבין שיש לכולנו את אותה התורה, ונתיחס בכבוד ובדרך ארץ ובהתעניינות להבדלים הדקים במנהגי הקהילות השונות, הרי אנחנו הבן החכם. 
ב. אם נתפלא ונשאל "מה זאת?" למה אתם נוהגים שונה מאיתנו? מה זה? אנחנו הבן התם. 
ג. ואם נזלזל ונשפיל את הנוהג בדעה השונה: אתם כופרים/אתם רשעים/מה העבודה הזו לכם?  מי שאומר כך, הוא בדיוק הבן הרשע....
ד. ואם אנחנו לא יודעים מה לשאול, הרי אנחנו הבן שאינו יודע לשאול...
 
ובתוך אותה פסקה, מוצפנת גם ההבנה איך להתייחס אל מי שרוצה להצטרף אלינו: 
א. אם נבין שה' ציווה את כולנו את אותם עדות, חוקים ומשפטים, ונשתף בכך את כל מי שרוצה להצטרף אלינו, הרי אנחנו הבן החכם.
ב. ואם נראה דברים לא ברורים ונשאל: מה זאת? למה אתם נוהגים שונה? הרי השאלות שלנו באות בתמימות והרי אנחנו הבן התם. 
ג. אבל אם חלילה נזלזל ונשפיל את זה שרוצה להצטרף אלינו, אם חלילה נבוא ונשאל: "מה העבודה הזאת לכם? למה אתם באים אלינו? לכו מפה. לכו לכל מקום, רק תתרחקו מהעבודה שלנו. העבודה שלנו היא שלנו ולא בשבילכם!"
אז עלינו לדעת שמשפטים אלו הם בדיוק המשפטים של הבן הרשע. ואומרים לו: אילו היית שם, לא היית נגאל. אילו לפני יציאת מצרים היית עסוק בהרחקת האחים שלך שרוצים להצטרף אליך, היית נשאר במצרים ולא היית זוכה להיגאל.  כי בגאולה כל עם ישראל היה ביחד, כאיש אחד בלב אחד, ומי שהיה עסוק בפילוגים ופיצולים, לא זכה להיגאל. 
ד. ואם אנחנו לא יודעים מה לשאול ואיך להתייחס, הרי אנחנו הבן שאינו יודע לשאול...
 
הבה נתאמץ כולנו להיות הבן החכם, להבין את האחר, לקבל את האחר, לקבל אלינו את האחר, ולהבין לעומק שהעדות, החוקים והמשפטים שלנו הם של כולנו, והם הם העדות, החוקים והמשפטים שקיבלנו כולנו יחד בחורב, ונזכה בע"ה כולנו להיות ראויים לגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן. 
 
פסח כשר ושמח לכולם. 

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה - אמירת הפיוטים והזמירות בליל הסדר

Kamagra Online Rezeptfrei AlphaMedsUSA - 100% Secure and Anonymous. Best prices on the Internet! Buy Cheap Meds Online Without a Doctor Prescription. Cheapest Prices, Fast Shipping. zovirax walmart cost Effective treatment for erectile dysfunction regardless of the cause or duration of the problem or the age of the patient, cost zovirax walmart http://www.benjamindpoland.com/?koaa=Levitra-Online-Apotheke&5ff=ef Lowest prices for Generic and Brand drugs. Bonus 10 free pills, discounts and FREE SHIPPING. Cheapest drugs online - buy and save money. source url http://aproposnu.dk/?schb=Lipitor-Sales-1998&020=5e: Cheap Prices. Brand, Generic Pills. 5mg, 10mg, 20mg, 50mg, 100mg. No Prescription Required. Fast Wordlwide Delivery. Diflucan Online Purchase what pain medication is in cymbalta cymbalta worsening pain denn das thema der impotenz ist sehr intim und Buy Cialis Overnight Shipping cost of prevacid in canada (prerequisites: pp 3100, and concurrent enrollment in pc 4001 and th 4001) is prevacid sold in canada ★ Can Aciphex Help Bloating ★ Dmt Drug Hallucinogens Mescaline Drug Effects USA Pharmacy. [ CAN Can You Order Prednisone Online Online faveur http://party-bussacramento.com/?aap=How-Much-Does-Viagra-Cost-At-Walgreens&c59=8a Lowest prices for Generic and Brand drugs. Bonus 10 free pills, discounts and FREE SHIPPING. Cheapest drugs online - buy and save money. Comprare Proscar Onlines: Cheap Prices. Brand, Generic Pills. 5mg, 10mg, 20mg, 50mg, 100mg. No Prescription Required. Fast Wordlwide Delivery. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

 

אמירת הפיוטים והזמירות בליל הסדר

 

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

 

חגגנו את ליל הסדר על כל דקדוקיו והידוריו וסיפרנו ביציאת מצרים ובמופתי השי"ת. קיימנו את מצוות הלילה וקראנו את כל ההגדה. כעת, כשהגענו ל"נרצה" ורצה ה' את סדר עבודתנו, הגיע הזמן להתנדב מעצמנו, לחרוג ממסגרות החיובים ולפתוח את הלב, כ"מי שאינו מצווה ועושה".

 

נכון שמסרנו את לבבנו גם בשירת ההלל וב"נשמת", בפרקי ההגדה ובשירה הגדולה שפרצה מפינו בכל מהלך הסדר. אך כעת אנו מתיישבים ושרים את הפיוטים שאנו לא חייבים לאומרם. אנו לא חייבים, אך אנו רוצים, כי באהבת עולם אוהבים אנו את יוצרנו ברוך הוא, ושירת הלב פורצת החוצה, מבקשת, מודה, מתחננת, משתפכת לאלוקיה ברוך הוא.

 

"חסל סידור פסח": פיוט קדוש זה הוא סיום הקרובץ לשבת הגדול שחיבר רבי יום-טוב עלם ז"ל, והוא נאמר לאחר אמירת ולימוד הלכות פסח בקצרה, באומרנו שכפי שזכינו לסדר את הלכות הפסח, כך נזכה בעזרת ה' לחוג את חג הפסח ולהקריב את קרבן הפסח כהלכתו.

בהגדת "חודש האביב" מסביר שלמרות שלדאבוננו הרב לא זכינו עדיין להקריב את קרבן הפסח במועדו, אך אנו אומרים בסוף ליל הסדר "חסל סידור פסח כהלכתו", שכן על ידי ההשתוקקות והצפייה להקריב את קרבן הפסח כהלכתו, מעלה לנו הקב"ה כאילו הקרבנו את קרבן הפסח, כפי שאמרו חז"ל ש"חישב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה- מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".

 

מדוע אומרים "חסל", שהוא בלשון ארמית? נאמר על כך דבר נפלא בהגדת המהרי"ל, שאנו אומרים בלשון ארמית, "חסל", כדי שהאורחים הבבליים דוברי הארמית המסבים על שולחן הסדר, יידעו שהסדר הסתיים והם רשאים לשוב לביתם.  רבי ידידה טייאה וויל זצ"ל (בנו של ה"קרבן נתנאל") מסביר שסיבת האמירה בלשון ארמי היא משום ש"חסל" הם ראשי תיבות של "חזק סלה לעד", ואילו הרד"ק מסביר ש"חסל" היא מילה בלשון הקודש, כנאמר "יחסלנו הארבה", שפירושו שנכרת ונגמר הדבר.

 

"לשנה הבאה בירושלים": פעמיים בשנה אנו אומרים "לשנה הבאה בירושלים". בפעם הראשונה אנו אומרים זאת בחרדת קודש, לאחר יממה שלמה של צום, תפילות ותחנונים, במוצאי יום הכיפורים. וגם כעת, בסיום עבודת הקודש של ליל הסדר, אנו מבקשים ש"לשנה הבאה בירושלים". ב"אוצר כל מנהגי ישורון" מסביר בשם "ישמח משה" שאומרים זאת במוצאי יום כיפור ובליל פסח מפני שנחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע האם בתשרי או בניסן עתידים ישראל להיגאל, ואנו, המצפים לגאולה, יוצאים ידי שניהם באמירת "לשנה הבאה בירושלים" גם בתשרי וגם בניסן.

 

ב"סדר הערוך" מביא בשם "סדר ליל פסח" שבגמר סדר הלילה המקודש מכל השנה, בסוף תפילת נעילה של יום הכיפורים, ישראל קוראים בקול גדול "לשנה הבאה בירושלים", לקיים את השבועה שנשבעו: "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", שאין שמחה גדולה לישראל מאותם שני הזמנים. בלילה זה ישראל שמחים בשמחת גאולתם משיעבוד מצרים ומטומאתם ובמוצאי יום כיפור אנו שמחים על גאולתנו משעבוד העוונות ובטהרתנו מפשעינו. והיה כי יגבה לב ישראל בגאולתם ובפדות נפשם, אותה שעה מפנים את כל ליבם לגדול שבכל מאווייהם, לירושלים עיר הקודש. ואם לא זכו בשנה זו, מייחלים שיזכו לשנה הבאה לעשות את סדר הפסח בירושלים, וגם כשעומדים ביום כיפור, מצפים שיזכו לעשות את סדר העבודה בירושלים.

 

ה"שבלי הלקט" כתב ש"אע"פ שאנו עתה בגלות ובעבדות ואין אנו יכולים לעשות פסח כראוי, כבר הבטיחנו המקום להוציאנו מעבדות לחירות מן הגלות הזה ולהושיבנו בארץ ישראל כבראשונה ויהי רצון מלפניך לקיים לנו הבטחתו בשנה הזאת שנעשה פסח של שנה הבאה בירושלים". הגרי"ש כהנמן זצוק"ל הסביר שלאחר שאמרנו "שפוך חמתך" והזכרנו את תוקף הצרות שישראל נתונים למשיסה, אנו מזכירים בביטחון מוחלט שלמרות הכל, בכל זאת "לשנה הבאה בירושלים".

                                                                                            

"ויהי בחצי הלילה": רבי יניי, רבו של רבי אליעזר הקליר, חיבר את הקרובץ הנאמר ביום הראשון של פסח "אוני פטרי רחמתיים" וחלקו החמישי של הפיוט הזה הוא "וכן ויהי בחצי הלילה" והוא מבוסס על המדרשים השונים, לפיהם כל הניסים שנעשו לישראל נעשו בליל הסדר. בהגדת "ליל שימורים" ביאר שכל הניסים שנעשו לישראל נעשו בחצי הלילה, לפי שחצות הלילה הוא שעת רחמים ורצון וזמן מסוגל לישועה. הגרצ"ה קאלישר זצ"ל מסביר ש"חצי הלילה" הוא רמז לכך שהקב"ה עושה רווח בין גלות לגלות, שאילולי כך היו ישראל מאבדים ח"ו את אמונתם, ולכן מזכירים "בחצי הלילה" כי עד שלא עברה חצי הצרה, כבר באה לה הישועה.

 

"ואמרתם זבח פסח": ב"אוצר מפרשי ההגדה" למדנו כי פיוט זה הוא החלק השישי מהקרובץ ליום שני של פסח, המיוחס לרבנו אליעזר הקליר, ולכן נהגו לאומרו בחו"ל בליל שני של פסח ולא בלילה הראשון (כפי שאנו, בארץ הקודש, נוהגים). הפיוט מיוסד על שם הפסוק "ואמרתם זבח פסח הוא לה'", עליו דרשו במכילתא שישנה חובה להודות ולשבח להקב"ה על ניסיו. רבי ידידיה טייאה וויל זצ"ל בהגדת "מרבה לספר" ורבי אברהם אביש בהגדת "מחזה אברהם" מסבירים שהפייטן השתמש במילה "ואמרתם", כדי לומר לו שהאמירה היא "זבח פסח", האמירה היא במקום הקרבת זבח הפסח.

 

"כי לו נאה": הפיוט הובא לראשונה ב"עץ החיים" לרבי יעקב ב"ר יהודה מלונדון, שחובר בתחילת האלף השישי, והוא נזכר גם בתשב"ץ קטן ובמנהגי מהר"ם מרוטנבורג. האברבנאל ורבי יעקב עמדין מסבירים שפיוט זה אינו מדבר בסיפור היציאה ממצרים, אלא כל כולו רצוף באהבה, גדוש בשירות ותשבחות להקב"ה שהוציאנו ממצרים, וכיון שבלילה זה ראו כולם כי לה' המלוכה ומושל בגויים, לכן ליל הסדר הוא זמן ראוי וטוב לשבח ולהזכיר בו את גדלות הקב"ה.

 

בפירוש "זכרון נפלאות", שחיבר רבי אלעזר הכהן חתנו של ה"נתיבות המשפט", וצורף להגדת "מעשה ניסים" של ה"נתיבות", מסביר שפיוט זה כולל בתוכו את כל השבחים והתארים שהזכירו חז"ל, שנראו לישראל ביציאת מצרים וקריעת ים סוף, או שבחים ותארים של הקב"ה שייראו לנו בקרוב, בגאולה העתידה. ה"נתיבות" מסביר שקטע אחד בפיוט רומז ליציאת מצרים וקריעת ים סוף, הקטע הבא רומז למתן תורה, ושוב הקטע הבא שב ליציאת מצרים וקריעת ים סוף, וחוזר חלילה מתחילתו ועד סופו.

ומדוע כופלים בשיר זה "לך ולך, לך כי לך, לך אף לך, לך ה' הממלכה"?

במספר פירושי הגדות נכתב כי נכתבו כאן שבע פעמים "לך", לרמוז לשבע הפעמים בהם מוזכרים שבחי ה' בפסוקים בלשון "לך" (כמו "לך ה' הגדולה והתפארת", "לך זרוע עם גבורה"). האברבנאל כתב ששבעת ה"לך" רומז לשבעת הרקיעים, מהם ירד הקב"ה לגאול את ישראל, לשבעת כוכבי הלכת או לשבעת ימי השבוע.

ועוד כתב האברבנאל שהפייטן מדגיש שוב ושוב "לך", כדי לספר לנו שהקב"ה לא הניח לשלוחיו לעשות נקמה במצרים, אלא הוא לבדו עשה במצרים שפטים והוציאנו בעצמו ממצרים.

 

"אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב": בהגדות אשכנז הקדומות, פיוט "אדיר הוא" בא כהמשך לפיוט "אדיר במלוכה" (וכך כותב גם רבי יעקב מליסא בהגדת "מעשה ניסים"), כאשר "אדיר במלוכה" מרמז על גאולת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה, והמשכו שבפיוט "אדיר הוא" מרמז על הגאולה העתידה ובניין בית המקדש.

ומדוע כופלים "אל בנה, אל בנה"? מסביר זאת רבנו ה"נתיבות" (שם) שהפייטן כופל "ק-ל בנה" שוב ושוב, כדי להדגיש את הדבר ולקיימו, וכפי שמצינו ששבים על אותה המילה שוב ושוב בקצירת העומר, בתרומת הלשכה ובחליצה, והכפילות נועדה לחזק את אמונת ישראל ובניין בית המקדש.

 

"אחד מי יודע": פיוט זה, הנחשב אצלנו כאחד מסממני ההיכר של ליל הסדר, לא יועד דווקא לליל הסדר והיו קהילות ששרו אותו בקביעות בסעודות השבת של שבת "שבע ברכות". בהגדת "מרבה לספר" כותב שפיוט זה נמצא גנוז וכתוב על קלף בבית מדרשו של רבנו הרוקח ז"ל בעיר גרמייזא, והוא נקבע לדורות כשיר וזמר לליל הסדר. ב"סדר הערוך" ביאר שפיוט נפלא זה נועד לעורר את היושבים בגלות ושואלים לעצמם מהי התועלת להרבות בסיפור נפלאות ה' במצרים, כשגם כעת אנו מצויים תחת עול האומות, ועל כך משיבים להם דרך פיוט זה, שלמרות שאנו משועבדים לפרעה של אותו הדור, אך זכינו להיות עבדי ה' יתברך, לקבל את מלכות ה' אלוקינו ה' אחד, לזכות בשני לוחות הברית, חמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה, שבת ומילה וכן הלאה, הכל בזכות שלשה אבות וארבע אמהות.

 

ישנם המסבירים שבפיוט זה אנו רומזים לזכויות שגרמו להוצאתם של בני ישראל ממצרים, על שם העבר- שלשה אבות וארבע אמהות, ועל שם המצוות שיקיימו ישראל בעתיד. בהגדת "צוף אמרים" הסביר ורמז שכל אחד מחלקי ה"אחד מי יודע" הוא כנגד המכות שהכה הקב"ה את מצרים. ה"נתיבות" בהגדת "מעשה ניסים" כותב שהוא שיר הודאה על כל הטוב שה' גמלנו והבדילנו מן התועים ונטע בקרבנו חוקים ומשפטים טובים וישרים. ה"ערוך לנר" מסביר שפיוטי "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" משולבים זה עם זה, ושניהם עוסקים במעלות הנשמה אל מול מגרעות הגוף. הגרי"א חבר זצוק"ל מסביר שכל קטע ב"אחד מי יודע" רומז לאחד ממועדי ישראל. ובעל "ערוך השולחן" בהגדת "ליל שימורים" מאריך וכותב ששיר זה נוסד לחזק את מעלת האמונה שבכל מה שעשה הקב"ה לפרעה ולמצרים, נועד לטובתם של ישראל, ולכן שואלים: "אחד מי יודע?", מי יכול לברר שאין מציאות בעולם מלבד הקב"ה, ועונים "אחד אני יודע", שעל ידי יציאת מצרים הוברר לי שאחד אלקינו בשמים ובארץ. ושוב שואלים: "שנים מי יודע?", מי יוכל לברר ולבאר את הספרה "שנים" ולברר מתוכה אמונה בהקב"ה, ומשיבים: "שני לוחות הברית", שמתוככי שני לוחות הברית תוברר האמונה בה', שהרי "הלוחות מעשה אלוקים והמכתב מכתב אלוקים הוא", וכן הלאה. מסיבה זו אנו שבים וחוזרים בכל פעם ושרים: "אחד אלוקינו", כדי להדגיש שזהו יסוד השיר, לברר ולהראות כיצד בכל מספר ניתן להוכיח את מציאות ה' יתברך בעולם.

 

--- ושנזכה להתענג על ה'!!

 

חבלי לידה ב... פסח

חבלי לידה ב... פסח
 
לערב ליל הסדר הגעתי גמורה. אני יודעת שאתם אומרים בלבכם שכל הנשים מגיעות גמורות לערב הזה, אך בכל זאת אצלי זה היה מקרה מיוחד.
 
י"ד בניסן היה התאריך הסופי שבו הייתי אמורה ללדת. כל כך לא רציתי ללדת ביום הזה. מה לא עשיתי לשם כך... התפללתי בכל כוחי, התחננתי, נתתי צדקה, ניקיתי לפסח עם כל המרץ, שאולי זה יזרז את הלידה... הרמתי דברים כבדים, עליתי וירדתי מדרגות, וכל הזמן תחינה אחת הייתה על שפתיי: "ריבונו של עולם, אנא, רק לא בלילה המיוחד הזה... גם אני רוצה להסב עם בני משפחתי בליל הסדר כמו כל בניך ובנותיך ולא לחוות אותו בבית החולים".
 
כמו להכעיס, עבודות הפסח הקשות לא פעלו מאומה, זולת זה שהתישו אותי לחלוטין וכילו את שארית כוחותיי עד תום. בערב ליל הסדר הבית היה נקי ומצוחצח, ילדיי היו רחוצים, לבושים בפיג'מות, ומנסים להרדם במיטותיהם, על מנת לאגור כוח ללילה הגדול. בתי הבכורה ואני ערכנו את שולחן הסדר. הכנו מקום להוריי, לאחי ולאחותי, שהיו אמורים לסעוד עמנו (הם גרו בקרבת מקום).
 
על הכיריים התבשלו תבשילי החג האחרונים. יכולתי להיות מאושרת. ברוך ה', עד עתה הכל התנהל כשורה, ובעוד כמה שעות אני אמורה להסב לליל הסדר עם בני משפחתי. אבל, כאב פתאומי חיסל את כל התקוות. ניסיתי להדחיק זאת ואמרתי לעצמי שאלו כאבי גב שבאו כתוצאה מכל המאמצים, אבל הכאב החל להופיע באופן סדיר. חשקתי שפתיים ואמרתי לעצמי זהו זה... כך כפי הנראה נגזר מלמעלה, ועלייך לקבל זאת. בקול רועד ביקשתי מבעלי שיכין לי ערכה לליל הסדר "אנחנו נצטרך לצאת לבית חולים תוך שעה", אמרתי לו. בעלי פקח עיניים מבוהלות...
 
"את בטוחה?"
 
 "אין ספק" אמרתי... ודמעות זלגו מעיניי. פניתי לארוז את חפציי ובעלי פנה להכין לי את "הכזייתים". בתי הבכורה ניסתה לעודד את רוחי: "אמא אל תדאגי, אבא יישאר איתך, ואנחנו נסתדר היטב עם סבא וסבתא".
 
"לא, מתוקה שלי", אמרתי, "אין לי לב לגזול מכם את אבא בליל הסדר. אם הקב"ה יעזור והעניינים לא יסתבכו אכריח אותו לשוב הביתה ולחגוג אתכם... אני כבר לא אוכל לקיים הלילה את "והגדת לבנך", לפחות שאבא יקיים".
 
ידיי רעדו כשארזתי את התיק, ולא רק מפני שהכאבים תכפו והלכו, אלא הרגשתי כמו בת שאביה דחה אותה מעל פניו. כל כך הרבה בקשתי מריבונו של עולם ותפילתי לא נענתה... לא היו לי טרוניות, חלילה, אך זה כאב לי מאוד.
 
לאחר שלוש שעות ילדתי תינוק קטן וחמוד להפליא. הוא הונח בחיקי, וידעתי שהכל שווה בשביל להגיע לרגע הזה... אפילו חשתי קטנונית.
 
בעלי, שתמך בי בכל אותן שעות קשות, הודיע לי שהוא נשאר איתי, ושהוא רק יוצא להתקשר לבני המשפחה. התנגדתי בתוקף: "שלומי, אתה יודע שזה לילה גדול, איך ילדינו יחוו אותו בלי אבא ובלי אמא? נכון שהוריי יעשו הכל לטובתם, אבל נחמיץ הרבה אם גם אתה וגם אני לא נהיה. ב"ה עברתי את הלידה בקלות יחסית, התינוק בריא ושלם, הכל בסדר תודה לא-ל, אנא עשה איתי חסד וחזור הביתה. עוד שעה יתקדש החג". הוא התווכח איתי, אך אני עמדתי על דעתי עד שהוא נכנע.
 
לאחר שהובלתי לחדרי הוא סידר לי את כל הערכה: מיץ ענבים, מצות, מרור, כרפס, חרוסת, הגדה של פסח, כוס שמכילה רביעית (ולא יותר), הסביר לי מה ה"כזית" של מה... והזהיר אותי שאני יולדת, ולמעשה, הגדרתי ההלכתית היא של חולה מסוכן. לכן, שלא אעשה שום דבר אם אין לי כוח וכו'... הבטחתי לעשות רק כפי כוחי ונפרדנו.
 
כשהוא הלך פרצתי בבכי. זה היה בלתי נשלט...
 
הדלקתי נרות בתשישות איומה ולאחר מכן שקעתי בשינה עמוקה. כשפקחתי את עיני הייתה השעה עשר בלילה. ידעתי שיש לי עוד פחות משעתיים כדי לערוך את הסדר הפרטי שלי, שכן את האפיקומן עליי להספיק לאכול לפני חצות.
 
 
 
מזוית העין הבחנתי שהמסכים שהפרידו ביני ובין שכנותיי לחדר הוסטו, ואצל שלושתן מכשיר הטלוויזיה דולק. לא ראיתי את מה שריצד על המסך, תודה לא-ל, וגם לא שמעתי כפי הנראה על התקנון של בית החולים, המאפשר להאזין רק עם אוזניות, אך ראיתי את הבזקי האור ונחרדתי... ריבונו של עולם, ליל הסדר עכשיו, איפה אני...?
 
ניסיתי לקום על מנת להוריד את הוילון, אך סחרחורת איומה תקפה אותי. להזעיק את האחות לא יכולתי, הרי המכשיר חשמלי...
 
הטיתי את ראשי לצד שכנגד והתחלתי את ליל הסדר. "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא... השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין...". 'כל אחד והעבדות שלו' הרהרתי בעצב. הגעתי ל"מה נשתנה", ודמיינתי את מוישי שלי שר את המילים בביתי ליד הוריי ובני משפחתי היקרים. יכולתי לשמוע את קולו המתוק ואת המילים ששיבש בפיו... דמעות חמות זלגו מעיניי. התחלתי לשיר את המילים חרש חרש כדי לעצור את בכיי, וכך כל פיסקה וקטע העלו מול עיני את שולחן הסדר בביתי. ידעתי מי אומר מה ואיך, ונסיתי להתגבר על בדידותי וכאבי.
 
שתיתי כבר שתי כוסות והרגשתי השתפרה. התחלתי לקרוא מעט גם מן הפרושים היפים שהיו כתובים בהגדה, זכר לכל החידושים שאבי, בעלי וילדיי אמרו בבית... אין לי מושג מתי זה קרה בדיוק, כפי הנראה הייתי שקועה באמירת ההגדה, אך לפתע הבחנתי בשתי נשים שעמדו לצד מיטתי. "אפשר להצטרף?", שאלה אחת. בהיתי בהן מופתעת... הן צפו בטלוויזיה בלילה הזה, והן רוצות להצטרף לליל הסדר שלי?
 
"בא לי נורא לעשות ליל הסדר", אמרה השניה, "אל תראי אותי כזאת חילונית, אני מבית מסורתי".
 
"בבקשה", מילמלתי, מטיבה את הכרית ומנסה לתכנן מה לעשות. הן הביאו כסאות וישבו לצידי. מצאתי את עצמי קוראת את ההגדה בקול ומסבירה להן קטע קטע. כשהגענו "למוציא מצה", הסברתי להן איך ליטול ידיים. אני נטלתי בקערה שבעלי דאג להכין לי מבעוד יום, ברכתי והן ענו אמן. מהמצות שהביא בעלי בשביל יום המחרת הכנתי להן "כזייתים", וכך הסתדרנו. האווירה התחממה, הן שאלו שאלות ואני עניתי. הן גילו עניין ואני מהר מאד שכחתי את בדידותי. כמו דם חדש זרם בעורקיי, והאתגר חימם את לבי. זרח מעיניהן אור מיוחד והן ניהלו איתי את הסדר בשמחה גדולה. סיימנו את ליל הסדר הרבה אחר חצות, וכבר היינו חברות של ממש.
 
לא עצמתי עין בלילה ההוא. הרגשתי שאני חייבת להתנצל לפני ריבונו של עולם. כל כך הרבה תפילות נשאתי כדי שלא לחוות את הלילה הזה בבית החולים, וכשזה קרה כמה חשתי דחויה... עתה, כמו אור חדש האיר את הלילה הזה ואת שייעדו לי מן השמיים... ביקשתי סליחה והרגשתי קטנה וטיפשה. אילו סמכתי על ריבונו של עולם בכל לב, אפשר שהייתי זוכה מההתחלה לצרף אותן לליל הסדר שלי ולזכות בזכותן באושר ובסיפוק של נתינה. כל יום המחרת הן שאלו שאלות, גם על ההגדה וגם על הדתיים, ומה שמפרסמים עליהם בכלי התקשורת.
 
הסברתי והסברתי והן לא ידעו שובעה...
 
שתיהן שוחררו מבית החולים יום לפני, החלפנו כתובות ומספרי טלפונים, והן הבטיחו לי שלעולם לא תשכחנה את ליל הסדר הזה.
 
שנה לאחר מכן נפגשנו שוב. הפעם לא באקראי, אלא בהזמנה מתוכננת ומתוזמנת מראש. רגע מה אני אומרת... וכי ליל הסדר הראשון שלנו לא היה מתוכנן ומתוזמן מראש? אלא שהפעם חגגנו יחד בביתי, הן ובני משפחותיהן ואני ובני משפחתי.
 
זה היה תוצר של שנה בה חיזקנו את הקשר, בה הצלחתי בעזרת ה' לשלוח אותן לסמינר. הן צעדו לאט, צעד אחר צעד. היו להן קשיים לא מעטים, אך את ליל הסדר הרגשנו שאנו חייבות לחגוג שוב יחד.
 
זה לא היה ליל הסדר כמו בבית החולים, זה לא היה ליל הסדר כמו לילות הסדר שחוויתי בביתי או בבית הוריי – זה היה משהו אחר לחלוטין... כולם חשו בזה. אפילו הילדים שלנו ושלהן, ששיתפו פעולה יוצא מן הכלל, כולל שלושת התינוקות שבזה הלילה חגגו שנה, והבעלים שלהן... קשה להעביר את החוויה במילים, אך זה היה לילה עוצמתי, מלא תוכן ואוירה. הרגשתי יותר מתמיד מה עז הרושם שמותיר ליל הסדר בנשמה היהודית, וכמה כל פעולה, כל מנהג וכל אמירה ופסקה יש לה משמעות נצחית.
 
האורחים שלנו, אף שעדיין לא שמרו מצוות, היו נרגשים לא פחות מאיתנו, וכשהגענו ל"כנגד ארבעה בנים דברה התורה", אמר אחד הבעלים "הנה, זה אנחנו כולנו... אתם החכמים ואנחנו הרשעים. יש פה הרבה ילדים תמימים ושלישיה שעדיין לא יודעת לשאול...".
 
צחקנו... ולמען האמת גם לא מעט הובכנו מההערה הזאת, אך בעלי התעשת מיד ואמר: "ההגדה מלמדת שיש להקהות את שיני הרשע. לא כך נהג עימכם הקב"ה – לכם הוא הלבין שיניים, העניק הזדמנות, ונתן פעמיים את התשובה של הבן החכם 'ואף אתה אמור לו (את הלכות הפסח) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'. בפעם הראשונה שמעו זאת הנשים בבית החולים, ובפעם השניה כל המשפחות שומעות זאת כאן. אנחנו הלילה, כפי שאמרנו קודם, 'כולנו חכמים כולנו נבונים... ומצווה עלינו לספר ביציאת מצרים'. כל אחד ויציאת המצרים שלו".
 
ואז אמרתי לעצמי... אמת. יציאת המצרים שלי הייתה רק כשהבנתי שמה שנראה בעיניי כמצרים לפני שנה, התברר לי כגאולה השנה... מה שלא הבנתי אז כשבקשתי לא ללדת בליל הסדר את בני, התברר כלידה מוצלחת של נשמות רבות נוספות, אפילו יותר משישה בכרס אחת... 

חבלי לידה ב... פסח

חבלי לידה ב... פסח
 
לערב ליל הסדר הגעתי גמורה. אני יודעת שאתם אומרים בלבכם שכל הנשים מגיעות גמורות לערב הזה, אך בכל זאת אצלי זה היה מקרה מיוחד.
 
י"ד בניסן היה התאריך הסופי שבו הייתי אמורה ללדת. כל כך לא רציתי ללדת ביום הזה. מה לא עשיתי לשם כך... התפללתי בכל כוחי, התחננתי, נתתי צדקה, ניקיתי לפסח עם כל המרץ, שאולי זה יזרז את הלידה... הרמתי דברים כבדים, עליתי וירדתי מדרגות, וכל הזמן תחינה אחת הייתה על שפתיי: "ריבונו של עולם, אנא, רק לא בלילה המיוחד הזה... גם אני רוצה להסב עם בני משפחתי בליל הסדר כמו כל בניך ובנותיך ולא לחוות אותו בבית החולים".
 
כמו להכעיס, עבודות הפסח הקשות לא פעלו מאומה, זולת זה שהתישו אותי לחלוטין וכילו את שארית כוחותיי עד תום. בערב ליל הסדר הבית היה נקי ומצוחצח, ילדיי היו רחוצים, לבושים בפיג'מות, ומנסים להרדם במיטותיהם, על מנת לאגור כוח ללילה הגדול. בתי הבכורה ואני ערכנו את שולחן הסדר. הכנו מקום להוריי, לאחי ולאחותי, שהיו אמורים לסעוד עמנו (הם גרו בקרבת מקום).
 
על הכיריים התבשלו תבשילי החג האחרונים. יכולתי להיות מאושרת. ברוך ה', עד עתה הכל התנהל כשורה, ובעוד כמה שעות אני אמורה להסב לליל הסדר עם בני משפחתי. אבל, כאב פתאומי חיסל את כל התקוות. ניסיתי להדחיק זאת ואמרתי לעצמי שאלו כאבי גב שבאו כתוצאה מכל המאמצים, אבל הכאב החל להופיע באופן סדיר. חשקתי שפתיים ואמרתי לעצמי זהו זה... כך כפי הנראה נגזר מלמעלה, ועלייך לקבל זאת. בקול רועד ביקשתי מבעלי שיכין לי ערכה לליל הסדר "אנחנו נצטרך לצאת לבית חולים תוך שעה", אמרתי לו. בעלי פקח עיניים מבוהלות...
 
"את בטוחה?"
 
 "אין ספק" אמרתי... ודמעות זלגו מעיניי. פניתי לארוז את חפציי ובעלי פנה להכין לי את "הכזייתים". בתי הבכורה ניסתה לעודד את רוחי: "אמא אל תדאגי, אבא יישאר איתך, ואנחנו נסתדר היטב עם סבא וסבתא".
 
"לא, מתוקה שלי", אמרתי, "אין לי לב לגזול מכם את אבא בליל הסדר. אם הקב"ה יעזור והעניינים לא יסתבכו אכריח אותו לשוב הביתה ולחגוג אתכם... אני כבר לא אוכל לקיים הלילה את "והגדת לבנך", לפחות שאבא יקיים".
 
ידיי רעדו כשארזתי את התיק, ולא רק מפני שהכאבים תכפו והלכו, אלא הרגשתי כמו בת שאביה דחה אותה מעל פניו. כל כך הרבה בקשתי מריבונו של עולם ותפילתי לא נענתה... לא היו לי טרוניות, חלילה, אך זה כאב לי מאוד.
 
לאחר שלוש שעות ילדתי תינוק קטן וחמוד להפליא. הוא הונח בחיקי, וידעתי שהכל שווה בשביל להגיע לרגע הזה... אפילו חשתי קטנונית.
 
בעלי, שתמך בי בכל אותן שעות קשות, הודיע לי שהוא נשאר איתי, ושהוא רק יוצא להתקשר לבני המשפחה. התנגדתי בתוקף: "שלומי, אתה יודע שזה לילה גדול, איך ילדינו יחוו אותו בלי אבא ובלי אמא? נכון שהוריי יעשו הכל לטובתם, אבל נחמיץ הרבה אם גם אתה וגם אני לא נהיה. ב"ה עברתי את הלידה בקלות יחסית, התינוק בריא ושלם, הכל בסדר תודה לא-ל, אנא עשה איתי חסד וחזור הביתה. עוד שעה יתקדש החג". הוא התווכח איתי, אך אני עמדתי על דעתי עד שהוא נכנע.
 
לאחר שהובלתי לחדרי הוא סידר לי את כל הערכה: מיץ ענבים, מצות, מרור, כרפס, חרוסת, הגדה של פסח, כוס שמכילה רביעית (ולא יותר), הסביר לי מה ה"כזית" של מה... והזהיר אותי שאני יולדת, ולמעשה, הגדרתי ההלכתית היא של חולה מסוכן. לכן, שלא אעשה שום דבר אם אין לי כוח וכו'... הבטחתי לעשות רק כפי כוחי ונפרדנו.
 
כשהוא הלך פרצתי בבכי. זה היה בלתי נשלט...
 
הדלקתי נרות בתשישות איומה ולאחר מכן שקעתי בשינה עמוקה. כשפקחתי את עיני הייתה השעה עשר בלילה. ידעתי שיש לי עוד פחות משעתיים כדי לערוך את הסדר הפרטי שלי, שכן את האפיקומן עליי להספיק לאכול לפני חצות.
 
 
 
מזוית העין הבחנתי שהמסכים שהפרידו ביני ובין שכנותיי לחדר הוסטו, ואצל שלושתן מכשיר הטלוויזיה דולק. לא ראיתי את מה שריצד על המסך, תודה לא-ל, וגם לא שמעתי כפי הנראה על התקנון של בית החולים, המאפשר להאזין רק עם אוזניות, אך ראיתי את הבזקי האור ונחרדתי... ריבונו של עולם, ליל הסדר עכשיו, איפה אני...?
 
ניסיתי לקום על מנת להוריד את הוילון, אך סחרחורת איומה תקפה אותי. להזעיק את האחות לא יכולתי, הרי המכשיר חשמלי...
 
הטיתי את ראשי לצד שכנגד והתחלתי את ליל הסדר. "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא... השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין...". 'כל אחד והעבדות שלו' הרהרתי בעצב. הגעתי ל"מה נשתנה", ודמיינתי את מוישי שלי שר את המילים בביתי ליד הוריי ובני משפחתי היקרים. יכולתי לשמוע את קולו המתוק ואת המילים ששיבש בפיו... דמעות חמות זלגו מעיניי. התחלתי לשיר את המילים חרש חרש כדי לעצור את בכיי, וכך כל פיסקה וקטע העלו מול עיני את שולחן הסדר בביתי. ידעתי מי אומר מה ואיך, ונסיתי להתגבר על בדידותי וכאבי.
 
שתיתי כבר שתי כוסות והרגשתי השתפרה. התחלתי לקרוא מעט גם מן הפרושים היפים שהיו כתובים בהגדה, זכר לכל החידושים שאבי, בעלי וילדיי אמרו בבית... אין לי מושג מתי זה קרה בדיוק, כפי הנראה הייתי שקועה באמירת ההגדה, אך לפתע הבחנתי בשתי נשים שעמדו לצד מיטתי. "אפשר להצטרף?", שאלה אחת. בהיתי בהן מופתעת... הן צפו בטלוויזיה בלילה הזה, והן רוצות להצטרף לליל הסדר שלי?
 
"בא לי נורא לעשות ליל הסדר", אמרה השניה, "אל תראי אותי כזאת חילונית, אני מבית מסורתי".
 
"בבקשה", מילמלתי, מטיבה את הכרית ומנסה לתכנן מה לעשות. הן הביאו כסאות וישבו לצידי. מצאתי את עצמי קוראת את ההגדה בקול ומסבירה להן קטע קטע. כשהגענו "למוציא מצה", הסברתי להן איך ליטול ידיים. אני נטלתי בקערה שבעלי דאג להכין לי מבעוד יום, ברכתי והן ענו אמן. מהמצות שהביא בעלי בשביל יום המחרת הכנתי להן "כזייתים", וכך הסתדרנו. האווירה התחממה, הן שאלו שאלות ואני עניתי. הן גילו עניין ואני מהר מאד שכחתי את בדידותי. כמו דם חדש זרם בעורקיי, והאתגר חימם את לבי. זרח מעיניהן אור מיוחד והן ניהלו איתי את הסדר בשמחה גדולה. סיימנו את ליל הסדר הרבה אחר חצות, וכבר היינו חברות של ממש.
 
לא עצמתי עין בלילה ההוא. הרגשתי שאני חייבת להתנצל לפני ריבונו של עולם. כל כך הרבה תפילות נשאתי כדי שלא לחוות את הלילה הזה בבית החולים, וכשזה קרה כמה חשתי דחויה... עתה, כמו אור חדש האיר את הלילה הזה ואת שייעדו לי מן השמיים... ביקשתי סליחה והרגשתי קטנה וטיפשה. אילו סמכתי על ריבונו של עולם בכל לב, אפשר שהייתי זוכה מההתחלה לצרף אותן לליל הסדר שלי ולזכות בזכותן באושר ובסיפוק של נתינה. כל יום המחרת הן שאלו שאלות, גם על ההגדה וגם על הדתיים, ומה שמפרסמים עליהם בכלי התקשורת.
 
הסברתי והסברתי והן לא ידעו שובעה...
 
שתיהן שוחררו מבית החולים יום לפני, החלפנו כתובות ומספרי טלפונים, והן הבטיחו לי שלעולם לא תשכחנה את ליל הסדר הזה.
 
שנה לאחר מכן נפגשנו שוב. הפעם לא באקראי, אלא בהזמנה מתוכננת ומתוזמנת מראש. רגע מה אני אומרת... וכי ליל הסדר הראשון שלנו לא היה מתוכנן ומתוזמן מראש? אלא שהפעם חגגנו יחד בביתי, הן ובני משפחותיהן ואני ובני משפחתי.
 
זה היה תוצר של שנה בה חיזקנו את הקשר, בה הצלחתי בעזרת ה' לשלוח אותן לסמינר. הן צעדו לאט, צעד אחר צעד. היו להן קשיים לא מעטים, אך את ליל הסדר הרגשנו שאנו חייבות לחגוג שוב יחד.
 
זה לא היה ליל הסדר כמו בבית החולים, זה לא היה ליל הסדר כמו לילות הסדר שחוויתי בביתי או בבית הוריי – זה היה משהו אחר לחלוטין... כולם חשו בזה. אפילו הילדים שלנו ושלהן, ששיתפו פעולה יוצא מן הכלל, כולל שלושת התינוקות שבזה הלילה חגגו שנה, והבעלים שלהן... קשה להעביר את החוויה במילים, אך זה היה לילה עוצמתי, מלא תוכן ואוירה. הרגשתי יותר מתמיד מה עז הרושם שמותיר ליל הסדר בנשמה היהודית, וכמה כל פעולה, כל מנהג וכל אמירה ופסקה יש לה משמעות נצחית.
 
האורחים שלנו, אף שעדיין לא שמרו מצוות, היו נרגשים לא פחות מאיתנו, וכשהגענו ל"כנגד ארבעה בנים דברה התורה", אמר אחד הבעלים "הנה, זה אנחנו כולנו... אתם החכמים ואנחנו הרשעים. יש פה הרבה ילדים תמימים ושלישיה שעדיין לא יודעת לשאול...".
 
צחקנו... ולמען האמת גם לא מעט הובכנו מההערה הזאת, אך בעלי התעשת מיד ואמר: "ההגדה מלמדת שיש להקהות את שיני הרשע. לא כך נהג עימכם הקב"ה – לכם הוא הלבין שיניים, העניק הזדמנות, ונתן פעמיים את התשובה של הבן החכם 'ואף אתה אמור לו (את הלכות הפסח) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'. בפעם הראשונה שמעו זאת הנשים בבית החולים, ובפעם השניה כל המשפחות שומעות זאת כאן. אנחנו הלילה, כפי שאמרנו קודם, 'כולנו חכמים כולנו נבונים... ומצווה עלינו לספר ביציאת מצרים'. כל אחד ויציאת המצרים שלו".
 
ואז אמרתי לעצמי... אמת. יציאת המצרים שלי הייתה רק כשהבנתי שמה שנראה בעיניי כמצרים לפני שנה, התברר לי כגאולה השנה... מה שלא הבנתי אז כשבקשתי לא ללדת בליל הסדר את בני, התברר כלידה מוצלחת של נשמות רבות נוספות, אפילו יותר משישה בכרס אחת... 

חג המימונה / מאת ר' חנניה אזולאי

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"

"החודש הזה לכם ראש חודשים"

חג המימונה / מאת ר' חנניה אזולאי

רקע:

חג המימונה נחגג מזה מאות שנים ביהדות מרוקו וצפון אפריקה.

זמנו: מוצאי שביעי של פסח.

מקור השם מימונה וטעמי החג:

א. יש אומרים מהמילה אמונה וציפיה לגאולה. לכן בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, ואמחר ועבר רוב חודש ניסן ועדין לא נגאלו, יש לעשות השתדלות נוספת על מנת להביא את הגואל במוצאי היום השביעי הקדוש בצאת חג הפסח.

ב. מימון - הפירוש במרוקאית הוא אושר ומזל.

ג. מימון - על שם מימון, אביו של הרמב"ם. כידוע, הרמב"ם למד תורה מתלמידו של הרי"ף שפעל בפס, והרמב"ם הגיע למרוקו ללמוד תורה מחכמיה.

חג הפסח חל בחודש הראשון על פי התורה, ולכן יהודי מרוקו וצפון אפריקה ראו בחג המימונה ראש השנה לכל דבר וענין, ומנהגי החג מסמלים במאכל, במשתה ובמנהגים את ראש השנה.

בנוסף, חודש האביב מסמל התחדשות, לבלוב וצמיחה.

מנהגי החג:

א. שביעי של פסח, השמים פתוחים לכל בקשה ותפילה.

ב. בערי החוף, במרוקו ובאלג'יר, נהגו לשדך שידוכים בלילה הזה.

ג. נהגו לצאת במקומות מסוימים אל הים וללכת בתוך המים הרדודים.

ד. הכנסת אורחים - עריכת השולחן וסידור הבית שישאר פתוח במהלך הלילה. ונהגו המשפחות במרוקו לעבור בין הבתים ולאחל שנה טובה ולטעום מן המטעמים. האירוח נעשה ללא הזמנה, כביטוי לאהבה ולאחווה ששוררת בין בני הקהילה.

ה. נהגו להשכין שלום בלילה זה בין האנשים.

מטעמי החג וטעמיהם:

א. כל משפחה עורכת את שולחנה מפואר ככל האפשר, במיטב הכלים והאביזרים שבבית.

ב. על השולחן כיבוד רב וסמלים:

1. קערה מלאה בקמח: ובה חמישה תרמילי פול שלמים למזל, שפע ושמירה מעין הרע.

הקמח מסמל את יציאת חג הפסח וכניסת החמץ לבית, וכן נהגו להניח על השולחן גם שיבולי חיטה.

בתוך אותה קערה, נהגו להכניס גם מטבעות זהב ותכשיטים יקרי ערך, סמל לעושר וממון.

3. עוגיות, עוגות, ממתקים ומרקחות: מסמלים אושר, חיים טובים ושנה מתוקה.

4. קנקן מלא בחלב טרי: מסמל טוהר ופתיחת שנה חדשה ונקיה מחטאים.

5. צנצנת דבש וחמאה: להזכיר את ארץ ישראל שהיא ארץ זבת חלב ודבש.

6. דג שלם: מסמל פריון וילודה, וכן זכר לנס קריעת ים סוף.

7. קנקן תה וצרור נענע.

8. כל המאכלים צריכים להיות מתוקים וצבעוניים, ואין להגיש מאכלים מלוחים.

הגברים מתעטפים בגלביות וקפטנים, והנשים מתהדרות בשמלות צבעוניות מקושטות בצבעי כסף וזהב.

דלת הבית נשארת פתוחה בזמן חגיגות המימונה, וכולם מארחים ומתארחים בלי הזמנה מוקדמת.

את פני האורחים מקבלים שוכני הבית בברכת "תרבחו ותסעדו" שפירושה תרוויחו, תצליחו ושתדעו רק טוב.

יהי רצון שמשיח בן דוד יגאלנו השנה, ונעלה כולנו לירושלים, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים וניקח איתנו את המטעמים המתוקים לבית המקדש.

תרבחו ותסעדו.