- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם בשני, 12 אוקטובר 2020 17:25
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 858
ה"דעת" של המצה בויז'ניץ
* לקראת ט' בניסן, יום פטירתו של כ"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ שליט"א מכניס אותנו הרב שב"ג אל כבשונו של בעל ההילולא, שה"כזית מצה" היה מקור ישותו, שמחתו ואושרו * אפיית המצות בערב פסח בויז'ניץ, ליל הסדר בצילא דמהימנותא, ה"ברען" וה"חמימות", השמחה היוקדת, ההתלהבות והדמעות בבית מדרשם של כ"ק מרן ה"צמח צדיק", ה"אהבת ישראל", ה"אמרי חיים" וכ"ק רבינו מרן אדמו"ר שליט"א * "ושמרתם את המצות" נוסח ויז'ניץ * הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א, שב אל שורשיו החסידדים-ויז'ניצאיים*
איזה "מנחת חינוך" למדתם?
היה זה לפני 18 שנה, סמוך ונראה לשמחת בר המצווה של בן- דודי [הרה"ג ר'] יעקב. נכנסנו אל הקודש פנימה, אל חדרו של כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א, כל בני המשפחה. הרבי שליט"א, יאריך הית"ש את ימיו בבריאות איתנה ובחיזוק הגוף, קיבל את פני סבי מורי זצ"ל בשמחה גלויה וכולנו גחנו לנשק את ידיו, כנהוג בויז'ניץ, ולקבל את ברכותיו, ברכת הקודש. היה זה בתחילת חודש ניסן. הרבי התעניין בפרטות אחת לאחת ושאל על כל אחד מהנוכחים היכן לומד הוא ומה מעשיו, וסבא ר' מֶכְל זצ"ל סיפר למורו ורבו שבנו, דודי הרה"ג ר' יצחק שיחי', מוסר שיעור שבועי בספר "מנחת חינוך" בשטיבל של ויז'ניץ בפתח תקוה, ומשתתפים בשיעורים יהודים רבים, אנשים עמל ועבודה, פנסיונרים וגימלאים ושאר עמך בית ישראל, המקדישים את עיתותיהם ללימוד התורה הקדושה.
הרבי שליט"א פנה לדודי רבי יצחק גנוט ושאל: "נו, ומה לימדתם השבוע? את ה"מנחת חינוך" על מצוות שחיטת הפסח, מצות אכילת בשר הפסח או "שלא לאכול בשר נא ומבושל"?! או אולי לימדתם מצווה ח' "שלא להותיר מבשר הפסח", או מצוה ט': "מצוות השבתת החמץ"? והאם הספקתם כבר גם את מצוה י', מצות אכילת מצה?". וכאן מנה כ"ק אדמו"ר שליט"א את כל מצוות הפסח, הכתובות בספר "מנחת חינוך", אחת לאחת, "שלא יימצא חמץ ברשותנו בפסח", "שלא לאכול מכל דבר שיש בו חמץ", "שלא נאכיל מן הפסח לישראל מומר", "שלא נאכיל מן הפסח לגר ולתושב", וכך הלאה והלאה. כמדומני היתה בסקירת ה"מנחת חינוך" שלו ממצוה ד' ועד מצוה כ"ד, ואני, בחור עול ימים, עומד ומביט בהשתוממות מחזיון הבקיאות הגדול והמופלא שנגלה לעיני.
****
כ"ק הרבי ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצ"ל עסק במשך כל השנה ב"כזית מצה" של ליל הסדר. הרעבע זצ"ל ראה בכל דבר ועניין, בכל מצוה ואירוע, רמז וקשר, ישיר או עקיף, לעבודת ליל הסדר. כאשר הלבנה נראתה במילואה באחד מחודשי השנה, חייך הרבי ואמר בכיסופין, בערגה ובהתרוממות הרוח, שירח מלא שכזה יאיר ויזריח בט"ו בניסן, בעוד כך וכך חודשים, בשעה שנסב בהסבה כבני מלכים ונאכל, בדחילו וברחימו, את ה"כזית מצה"...
הזוהר הקדוש קורא למצה בשם "מאכל הרפואה", "מיכלא דאסוותא ודמהימנותא". ה"מאור ושמש" כותב ש"אכילת המצה היא רפואה לכל איש ישראלי, שלא תזיק כל השנה אכילת החמץ לנפשו. וזאת שיערה חכמתו יתברך שמו, שאכילת מצה כל שבעת ימי החג יהיה די לכל איש ישראלי להגן עליו, שלא יחלה חולי הנפש מחמת אכילת החמץ, כל השנה, שהשראת הקדושה שתישאר לו על ידי אכילת המצה מגינה עליו". --וכך סיפר ר' מנחם אליעזר מוזס, נציג בית ויז'ניץ ברשויות המדינה, שהיה משמש בקודש אצל ה"אמרי חיים" זצ"ל, שבשנת תשכ"ז שהה הרבי זצ"ל בבית הרפואה "אסותא". לאחר שהיה של מספר שבועות בבית החולים שאל הרבי את פרופסור רקובצ'יק אימתי ישוחרר סוף סוף לביתו. והפרופסור השיב: "המציאו לאחרונה אנטיביוטיקה חדשה בשם גרמיצין, אותה ינסו לתת לרבי במשך שבעה ימים. אם התרופה תשפיע, יכול כבודו להשתחרר הביתה".
פנה הרבי למוזס ואמר לו: "מנחם לייזר! תסביר לפרופסור שלי יש תרופה אנטיביוטית אחרת, כזאת המשפיעה כבר ביום הראשון ללקיחתה. "שבעת ימים מצות תאכלו- אך ביום הראשון, כבר ביום הראשון היא משביתה, שורפת את כל הפגעים והמחלות"...
---"אכילת מצה היא תורה שלמה ויכולים להשיג הכל על ידי אכילת המצה".
(אמרי חיים בהפטרת פרשת תזריע).
ואכן, כאמור, לוח השנה של הרבי נסב כולו סביב המצה. "גם המן אמר לאחשוורוש שהיהודים אומרים כל הזמן "שבת הים פסח היום"... -אמר הרבי- "כבר אז דיברו היהודים כל הזמן רק על שה"י פה"י, שבת היום ופסח היום"....
בשנת תש"ח הגיע כ"ק ה"אמרי חיים" לשבות בשבת בבני ברק, כדי לתהות על קנקן העיר ותושביה ולבדוק את האפשרות להקים בה את שיכון ויז'ניץ. האדמו"ר ניהל את תפילותיו וה"טיש" בבית הכנסת "הלייגמן" שברחוב רבי עקיבא, ובדברי תורתו, שנשא על השולחן, דיבר על הפסוק מהפרשה, פרשת וירא, "ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם". הרבי אמר: "אברהם אבינו פנה אל המלאכים שבאו לבקרו ואמר להם: "קחו" "כזית מצה" ובזה תשביעו את לבכם ואת חיותכם". ב"טיש" ישבו מספר יהודים שעלו מפולין והם חייכו לעצמם ולא אהבו את ה"וורט". פנה אליהם הויז'ניצער רבי ותמה: "וכי ממה אדם להחיות את נפשו, אם לא מ"כזית מצה"? ועוד, הרי היה זה בליל הסדר, כמובא במדרש, ובוודאי שה"פת לחם" לא היה אלא מצה".
כבר בתחילת חודש ניסן השתתף הרבי זצ"ל באפיית המצות שאפו בשיכון עבור חלוקת ה"קמחא דפסחא". הוא עצמו השתתף באופן פעיל באפיית המצות, והיה שרוי בשמחה גדולה וברוממות רוח. בבניית בנין הישיבה דויז'ניץ נבנה תנור לאפיית המצות, וקודם לכן אפה הרבי את המצות במאפיה שהיתה בישיבת פוניבז'. הגאב"ד דפוניבז' הגרי"ש כהנמן זצ"ל נתן לרבי אפשרות לאפות במאפיה במהלך חודש ניסן ולאחר שהמאפיה עברה לישיבת ויז'ניץ, שמח הרבי שהאפייה נעשית בתוככי השיכון, על ידי אברכים ויז'ניצאים. לימים שינה הרבי את דעתו, לאחר שראה שהאפייה מפריעה ללימודים שנערכו בבית המדרש, ביקש שיעבירו את המאפיה למקום אחר, ואכן ר' עביר ווייס ור' יהושע וורטהיימר העבירו את המאפיה מתחת לביתם.
אדמור"י רוז'ין לדורותיהם נהגו לאפות את המצות בה' בניסן ורבי שלמה מסדיגורא רבי יצחק מבוהוש, ר' איצלה מהוסיאטין והזלאטיפולער, זכרונם לברכה, מגיעים למאפיית ויז'ניץ בכל שנה בה' בניסן ולאחר האפייה עלו כל הרעבעס לבית רוז'ין אל הרבי מויז'ניץ, שם התפתחה לה תמיד שיחת צדיקים מלבבת. באחד הביקורים הביא ר' עביר וויס לבית הרבי את חבילות המצות של האדמורי"ם הרוז'ינאיים והרבי מבוהוש שאל את הרבי מויז'ניץ מה הן פשרן של המילים "קהל עדת ישורון", שהודפסו על קופסאות המצות. הויז'ניצער רעבע השיב מיד בלהט דקדושה: "קהל" זה בגימטריא "מצה", "עדת" הם אותיות "דעת" ו"ישורון" רומז לישראל, שמו של אבי הקדוש. הקהל שואף שתהיה לו דעת למצה הקדושה...
הזאטיפולער קם ממקומו בסערת נפש והסתובב בחדר אחוז שרעפים, כשהוא מחכך את ידיו בהתפעלות גדולה. "שמעתם מה שהויז'ניצר רבי אומר?" -פנה ליתר האדמורי"ם, "הוא אומר שחסידיו שואפים שתהיה להם דעת למצה הקדושה". כך התלהב הוא במשך שעה ארוכה...
בויז'ניץ, כמו ביתר החסידויות, אופים מצת מצווה בערב פסח, כדאיתא בטור בסימן תנ"ח בשם הירושלמי והראשונים. רבינו הגר"א ז"ל לא הקפיד כלל לאפות מצות בערב פסח בדווקא, אך ה"פרי מגדים" (תנ"ט סק"ד) כתב: "ואשרי מי שאופה מצות מצווה בערב פסח אחר חצות". ה"אמרי חיים" היה נסער ונרגש, לחוץ בעליל, ממתין בדריכות לאפיית המצות. באחד מערבי הפסחים פנה בעל המאפייה ר' עביר וויס ושאל מתי הרעבע מתכוון להגיע לאפות את המצות. הרבי השיב לו: "יש לו עוד דבר קטן לסדר. כאשר אסדר זאת אוכל לבוא". ר' עביר שאל מה יש לרבי לסדר והרבי הסביר שעליו לשוב בתשובה, להרגיש "קרעכץ" אחד של תשובה אמיתית, ואז יוכל לגשת לאפות מצות.
"חומרות" ויז'ניצאיות באפיית המצות
אדמור"י בית ויז'ניץ נהגו לשפוך בעצמם את כלי הקמח הראשון ואת כלי המים הראשון של האפייה. בעת אפיית המצות הקפיד הסבא קדישא בעל ה"אהבת ישראל" שלא יעבירו מצה אפויה על מצה הנאפית בתנור, כדי שלא ייפסק הבל החום מהמצה המונחת בתנור. בויז'ניץ מקפידים שהשרוול של בגד הקפטן, אותו לובשים בשעת אפיית המצות, לא ייגע בבצק בשעת העבודה ומרימים את השרוול לפני כן. ה"אמרי חיים" היה עובר בין אופי המצות ומבקשם להרים את השרוולים. אחד האברכים לא הרים בטעות את השרוולים וה"אמרי חיים" ניגש אליו ואמר לו שלא יפסיק בעבודתו. האברך המשיך ללוש את הבצק, בעוד הרבי בעצמו ניגש והפשיל בעדינות את שרווליו. ה"אמרי חיים" היה שולח בכל שנה מצות מצווה אל מרן הסטייפלר זצ"ל, שהיה אוכלם בליל הסדר. במנהג זה המשיך גם בנו כ"ק אדמו"ר שליט"א, עד לפטירתו של הסטייפלר. ה"אמרי חיים" היה אפוף התרגשות ולהט ויז'ניצאי בכל שעת אפיית המצות. הוא שמח ובכה, הזיע ולהט, כאילו עומד הוא בבית המקדש בעת הקרבת הפסח. בנו בכורו, כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א, מקפיד שלא ילושו יותר מ-3 לישות בבת אחת, למרות שמבחינה מציאותית ניתן ללוש עוד לישות בתוך ה- 18 דקות. הרבי שליט"א מקפיד שהפירורים הנופלים לצד בשעת ה"פינען" או על שולחן ה"רעדלער", יוכנסו מיד לעיסה או שיזרקו. הרבי מקפיד ביותר שלפני הכנסת המצות לתנור לא ישאירו את המצות הנילושות מבלי לעסוק בהם כל הזמן, שלא יהיו "כפולות" במצות ושגם לא יהיו "וועלגער כפולות", שהם מצות שנכפלו בשעת עריכתן. "לא משנה אם יהיו לנו פחות מצות, העיקר שיהיו לנו מצות מהודרות בתכלית ההידור", מצווה כ"ק אדמו"ר שליט"א. והנה "חומרא" נוספת: הרבי מקפיד שישלמו לבעלי המאפייה על המצות, טבין ותקילין, עוד לפני החג.
ועוד "חומרא" נפלאה של ר' מענדיל מקמאנעטש, אחד מגדולי חסידיו של מרן ה"צמח צדיק" מויז'ניצא, בסיפור שסיפר ה"אמרי חיים". ר' מענדיל היה יהודי עשיר ונכבד שמכר סחורות ליהודים בהקפה. כאשר תפחו להם החובות שוב ושוב, התחבאו ממנו הסוחרים, אך ר' מענדיל רדף אחריהם לעת מצוא וביקשם לבוא אליו שוב, ולקבל שוב סחורות בהקפה. היו כאלה שהצליחו להשיב את חובותיהם, אך היו גם כאלו שעניותם וכשלי מסחרם מנעו מהם להחזיר את הכסף, שהיו חייבים לר' מענדיל וביקשו עוד סחורה בהקפה, וחוזר חלילה. ר' מענדיל, שהבין שמדובר בעניים הזקוקים לפרנס את ילדיהם, ביקש מהם הפעם שטרות חוב חתומים, ובו נרשמו סכומי ההלוואה. בערב פסח, כשנסע ר' מענדיל אל כ"ק ה"צמח" פתח את מגירתו ונטל את כל שטרות החוב. לאחר שהסיקו את תנור המצות אצל ה"צמח", השליך ר' מענדיל את שטרות ההלוואות אחת לאחת אל תוך האש, מוחק בכך את חובותיהם של היהודים, והרבי ה"צמח צדיק" היה נאנח ואומר: "מענדיל, אני מקנא בך על המצות שלך!"...
החסיד הנודע הגה"צ רבי אשר יונה ווינברגר זצ"ל סיפר בספרו "כנסת ישראל": "הייתי בעת אפיית המצות- מצווה בערב פסח אצל מרן הסבא קדישא ה"אהבת ישראל" זי"ע. רבנו עבד בעצמו על ש המצות של שני לילי הסדר ופניו להטו כאש להבה. המשמש בקודש ר' משולם עמד לידו וניגב את פני הרבי כל העת במטפחת שבידו, כדי שהדמעות והזיעה לא יהיו ניגרים על המצות. אמירת ההלל שלו באותו המעמד היתה נוראה מאד ושווה כל ממון שבעולם"...
בויז'ניץ אומרים את ההלל שלוש פעמים בשעת אפיית המצות ללא ברכה, זכר להקרבת קרבן הפסח שהיו אומרים בהקרבתו את ההלל (וכמובא בסידור האריז"ל לר' שבתי). ה"אמרי חיים" אמר פעם כי הוא מקנא בחסידי טשערנוביל, המברכים ברכה בשעת אמירת ההלל באפיית המצות בערב פסח, על פי קבלה שיש לרבותיהם מאליהו הנביא זכול לטוב (ראה גם ב"שולחן הטהור"- קאמרנא, שנהגו לומר הלל בברכה וראה ביסוד ושורש העבודה- שב"ג). הרעבעס' לבית ויז'ניץ נהגו לומר את ההלל בקול רם, כשהציבור אומרו בלחש. אך החל מתחילת כהונתו בקודש של הרבי שליט"א, בניסן התשל"ב, מיד לאחר ה"שבעה" על פטירת ה"אמרי חיים", ביקש הרבי שכל הציבור יצטרף בקול לאמירת ההלל, ומאז נוהגים כך בויז'ניץ. -בשעה שכולם אומרים הלל, היה הרבי שליט"א מסתובב בין העובדים ומפקח בעצמו שהכל יתנהל כשורה. "שכל אחד יעמוד על מקומו, בסדר מופתי ונכון", ציווה הרבי, שהסדר הוא אחד ממאפייניו.
--- "ויאפו את הבצק... עוגות מצות כי לא חמץ", והסביר אבי זצ"ל שרק על ידי ההכנה למצווה בלבד, רק כאשר התחילו לאפות את המצות, וכבר "כי לא חמץ"- הלך חלף לו היצר הרע", אמר הרעבע שליט"א.
באחת השנים שרוי היה הרבי כ"ק אד"ש בתבערת קודש, אש להבה, של קיום המצווה ואחד המשבקי"ם הציע לו לשתות מעט. הרבי הסב את עיניו ולחש, בתוככי קיום מצוות האפייה: "דאס וואס איך דארף יעצט, דאס קענסטו מיר ממילא נישט געבין", לאמר: את הדבר שאני זקוק לו עכשיו, ממילא לא תוכל לתת לי...
ישועות באפיקומן
--- ליל הסדר בויז'ניץ. כשה"אמרי חיים" היה בוכה, היה זה בגלל ששיניו הזקנות לא יכלו לאכול "כזית מצה", כשהיה ה"אמרי חיים" צוחק, היה זה בגלל ה"כזית מצה". כל החיים סובבו סביב המצה וה"דעת שבמצה" וכך מתחנכים בויז'ניץ רבות בשנים. כשהורים לתלמידים בישיבה רצו שבניהם היקר ישוב הביתה לליל הסדר, היה הרבי שליט"א מפציר בהם ומבקש שיישארו אצלו, לליל הסדר, שם, תחת חסותו של האב הרוחני הגדול, יקיימו הם גם "והגדת לבנך", הבטיח הרעבע. עבודת ה' הגדולה, רטט הקדושה וההתרגשות העזה, שליוותה את אדמור"י ויז'ניץ בכל שעות ה"סדר" הותירה רושם עז על הנוכחים, שהלכו לבתיהם כאנשים אחרים. עבודת החינוך העצומה, ה"חִינֶך", עליה מדבר הויז'ניצער רעבע כל חייו, באה ביתר עוז לידי ביטוי בליל הסדר, בלילה בו אנו מצווים על "והגדת לבנך", ומי שלא ראה בעיניו- לא יבין. שהרי כיצד בדיוק פורטים להט והתרגשות לפרוטות של כתיבה? איך מסבירים בכי ולבבות פועמים? הכיצד אפשר להעביר שירה סוחפת, מהולה ביראת הרוממות ובשמחה גם יחד? צריך רק לטעום בעצמנו, ולהבין...
--ומאמר חסידי, הרי אי אפשר לו להסתיים בלי "מופת" אחד לפחות... סיפורי מופת מתהלכים עשרות בשנים על הישועות שבהבטחות שמעניק הרבי שליט"א, יאריך ה' ימיו בבריאות, ל"גונבי האפיקומן". הרבי יושב על כסא ממלכתו, ובנו הצעיר הרה"צ ר' מנחם מענדיל שליט"א נהג ליטול את האפיקומן ולמוסרו לידי אלו הזקוקים לישועה. כשהם השיבו את האפיקומן, "נאלץ" הרבי לברכם, והברכות פעלו ישועות. בויז'ניץ מכירים כולם את ר' י.ש., שהיה בחור רווק, למעלה מגיל 30 (גיל מאוחר מאד אצל החסידים...). הבחור "גנב" את האפיקומן ולא הסכים להשיבו לידי הרעבע, עד שיובטח לו שבזאת השנה יוושע בזיווג הגון. הרבי לא אהב את הדרישה והמיקוח, אך נעתר לבסוף והבטיח, וההבטחה התקיימה ובתוך השנה ל"גניבה הגדולה", בא הבחור בברית הנישואין, בשעה טובה ומוצלחת.
"הייליגער טאטע, אבי הקדוש שליט"א, הסביר את הכתוב, הנאמר ביציאת מצרים "בנערנו ובזקנינו נלך", שאם מקדישים את ימי הנעורים לעבודת ה' יתברך, אזי גם "בזקנינו נלך", גם בתקופת הזקנה שלנו נוכל לעבוד את ה' כדבעי", כך שמעתי מבנו בכורו של כ"ק אד"ש, הרה"צ רבי ישראל שליט"א. ואכן, אם אנו רוצים לזכות לעבוד את הקב"ה בימים המופלאים העומדים לפנינו, כדאי מאד שנעשה זאת כבר כעת, הרגע, עכשיו.
----וכן, ועוד קצת "חמימות" ו"ברען" ויז'ניצאית תמיד יכולה להוסיף בעבודת ה' שלנו...
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 13:52
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 672
ההכנות לליל הסדר
יו"ל ע"י ארגון ערכים נערך ע"י הרב יעקב ליכטשטיין לפרטים 0548414740
מצה: לכל אחד שלש כזיתות {כזית הוא מידת אכילה שקבעו חכמים שאדם יכול להתקיים בו והוא 27 גרם} במצה שלנו בערך שלש מצות.
יין אדום או מיץ ענבים: לכל אחד ארבעה כוסות של רביעית שהוא שיעור שתיה כ86 סמ"ק (חצי כוס חד פעמי).
כרפס: שורש סלרי או תפוח אדמה.
מי מלח: מערבים מים ומלח.
מרור: חסה או חזרת.{יש לשטוף את החסה במים עם סבון, בגלל חשש חרקים}.
חרוסת: הכנת החרוסת: מרסקים תפוחים, שקדים, אגוזים, קינמון, זנגביל ומערבים אותם בתוספת יין.
זרוע: צולים על האש חתיכת עוף (כנף או שוק).
ביצה: צולים על האש ביצה מבושלת עם קליפה.
עורכים שולחן מפה לבנה כמו בשבת וחג מכינים את קערת הסדר וכסאות נוחים למצוות הסיבה.
סדר הקערה המסורתית (לפי כיוון השעון, מלמעלה) מרור, זרוע, חרוסת, חזרת, כרפס, וביצה.
במקום המיועד מניחים שלוש מצות.
חשוב מאוד שלכל אחד תהיה הגדה של פסח, ומומלץ לוודאות שיהיה לכולם נוסח הגדה אחיד!
ליל הסדר:
נקרא כך משום שחכמינו קבעו לו סדר מיוחד, כדי שהבן ישאל מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, ויענו לו, עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' משם ביד חזקה. וזה עיקר חיובינו בליל הסדר, להכיר את נס היציאה ממצרים בידו החזקה של בורא העולם.מיד כשחוזרים מבית הכנסת, מתחילים את עריכת הסדר, כדי שכולם ישתתפו בו.
סדרו: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
קדש: כל אחד מוזג לשני יין, (העניין שלא מוזגים לבד משום דרך חרות, שמישהו אחר מוזג) ומקדשים כמו בשבת בתוספת נוסח חג הפסח ושותים בהסיבה. מייסב לצד שמואל.
ורחץ: נוטלים ידיים כמו לסעודה אך בלי ברכה (כל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה בלי ברכה).
כרפס: לוקחים תפוח אדמה {פחות מכזית (כזית 27 גרם) כדי לא להתחייב בברכה אחרונה} טובלים במי מלח ומברכים בורא פרי האדמה, ומכוון בברכה לפטור גם את המרור ואוכל בלי הסבה.
יחץ: חוצים את המצה האמצעית מתוך השלוש, את החלק הגדול מצפינים לאפיקומן,
מגיד: מוזגים כוס שני כמו הראשון, ואומרים את ההגדה. שואלים מה נשתנה (וגם אם אין ילדים), כשמסיימים שותים את היין בהסיבה. {מנהג הספרדים לא לברך הגפן}
רחצה: נוטלים ידיים ומברכים ברוך אתה ד'... על נטילת ידים.
מוציא מצה: לוקח את שלוש המצות ומגביהם ומברך שני ברכות: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם הַמּוצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.מחלקים לכל המסובים קצת מהמצה העליונה והאמצעית, ויאכלו כזית (ישלימו במצה אחרת, כדי שיהיה לכל אחד כזית) תוך כדי אכילת פרס, שהוא זמן אכילה (עד 9 דקות) ואוכלים בהסיבה.
מרור: כל אחד לוקח כזית מרור (עלה חסה) מברכים בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרור. ואוכלים ללא הסיבה.
כורך: לוקחים כזית מצה וכזית מרור כורכים יחד אומרים "זכר למקדש כהלל" ואוכלים בהסיבה.
שולחן עורך: אוכלים סעודת חג כבני חורין.
צפון: לוקחים מהמצה שהוצפנה לאפיקומן, מחלקים לכל אחד קצת, {כל אחד ישלים לעצמו לכזית} ואוכלים בהסיבה, אכילה זו צריכה להיות לפני חצות (12:40). אחרי אכילה זו לא אוכלים יותר עד הבוקר, כדי שיישאר טעם המצה.
ברך: מוזגים כוס שלישית, מברכים ברכת המזון, בסיום מברכים הגפן ושותים בהסיבה.
הלל: מוזגים כוס רביעית, אומרים עליו את ההלל בשמחה, ושותים בהסיבה. (אחר השתיה מברך ברכה אחרונה).
נרצה: מסיימים ההגדה, לשנה הבא בירושלים.
יום טוב:
יו"ט אסור במלאכה כשבת, אך הותר בו בישול לצורך אוכל נפש לאותו היום. אמנם השנה יו"ט ראשון חל בשבת, ואסור בו גם בישול כבכל שבתות השנה, אך שביעי של פסח שהוא יו"ט אחרון, חל ביום ששי ומותר בו הבישול. {האופן בו הותר הבישול ביו"ט (גם לצורך אוכל נפש), הוא באש שהדליקו קודם כניסת החג, או להעביר אש מאש כזו, אך להבעיר אש ביו"ט אסור, וכן אסור להנמיך ואו לכבות}.
עירוב תבשילין:
אסור לבשל ביו"ט עבור שבת שלמחרתו (כמו השנה), ובכדי לבשל יש לעשות עירוב תבשילין, עירוב זה עניינו שמתחילים את הבישול לשבת כבר בערב החג. ובחג ממשיכים לבשל לצורך השבת, לתבשיל שמכינים לשבת בערב החג קוראים "ערוב תבשלין". "ערוב תבשילין" מערב את המאכלים שהוכנו לשבת בערב החג, עם המאכלים שהוכנו לשבת בחג עצמו. את התבשיל הזה אוכלים, כמובן, בשבת.
עבור העירוב יש להכין מזון מבושל (בשר או דגים בנפח של 27 סמ"ק לפחות) וכן לחם או חלה (ובפסח מצה) ומברכים:
"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב",
ואומרים את נוסח עירוב תבשילין. נוסח ה"עירוב" מובא בשפה הארמית. תרגומו הוא: "בזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".
מי שאינו מבין את הנוסח בארמית, יאמר אותו בשפה המובנת לו.
ספירת העומר:
סופרים במשך חמישים יום, ממוצאי יו"ט ראשון של פסח עד לחג השבועות, בברכה כפי הנוסח המופיע בסידור.
כל שאלה ביהדות אפשר לפנות :
הרב גבריאל נחמני 0504119327הגב'
שרה הקלי 0504119353
הג' שושנה שם טוב 0504119479
לשיעורים הרצאות חוגי בית לפנות ליעקב 0548414740
לשאלות בהלכה נתן להתקשר 24 שעות ביממה לקו ההלכה 0737246000
העלון לע"נ צביה רות בת ראובן הלוי ע"ה
- פרטים
-
קטגוריה: פסח
-
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 18:46
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 469
הלכות והליכות ליל הסדר שחל בשבת
*מה נשתנה ליל הסדר מכל הלילות? שבכל ליל הסדר יש לנו רק יום טוב ואילו בליל הסדר אנו שמחים
גם בשמחת השבת * הלכות הליכות ומנהגים לליל הסדר שחל בליל שבת קודש *
* הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א*
ליל הסדר הקרב ובא יחול בליל שבת קודש, והנה ישנם הבדלים לא מעטים במנהגים ובהלכות,
הקשורות לליל הסדר שחל בשבת, כפי שנקרא כולנו בהמשך.
ראשית, בהדלקת הנרות צריכה האשה לברך "להדליק נר של שבת ויום טוב", ואם האשה
בירכה רק ברכת "להדליק נר של שבת", עליה לשוב ולברך (מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, לקט
הלכות יו"ט להגרי"א דינר, והגרח"פ שיינברג זצ"ל).
מצינו מספר מנהגים בספרי ההלכה לאמירת "קבלת שבת" בליל הסדר שחל בשבת קודש. ישנם
הנוהגים לומר "קבלת שבת" כבכל שבת ולפתוח באמירת "לכו נרננה". ישנם קהילות רבות
המתחילות מ"מזמור לדוד" וישנם קהילות, כמו אצל יוצאי הישיבות הקדושות, הפוצחים באמירת
"מזמור שיר ליום השבת" (ראו במטה אפרים סי' תרכה, קיצור שו"ע סי' קכז,ז ובליקוטי מהרי"ח
מנהגי ליל א' דפסח). הפרי מגדים כותב שנוהגים שלא לומר כלל "לכה דודי" ביום טוב שחל
בשבת, כדי שלא לבייש את החג בכך שאנו מקבלים את השבת בשירת "פני שבת נקבלה" ואילו
את פני החג אנו לא מקבלים. הפרי מגדים (א"א תפח, א) כותב שיש הנוהגים לומר "לכה דודי",
אך מדלגים את הקטע של "התנערי מעפר קומי", כדי שלא להזכיר את שפלותם של ישראל
וירושלים ולפגום בשמחת החג. הליקוטי מהרי"ח מביא שישנם האומרים רק את שני הקטעים
הראשונים והאחרונים ב"לכה דודי" ושיש הנוהגים לומר רק "בואי בשלום". ה"בית דוד" (או"ח
רס"ד) והחיד"א בברכי יוסף (תפז, ו) כותבים שמנהג הספרדים לומר את כל הפיוט "לכה דודי",
משום שבעוד שהחג כבר נתקבל ונתקדש על ידינו בקידוש החודש, לכן אין צורך לקבלו ולקדשו
בזמנו הקבוע. אך את השבת, שאינה מתקדשת על ידי בית דין, כי אם קבועה היא ועומדת
מבריאת העולם, צריך לצאת לקראתה ולקבלה. ]ואכן, בגמרא מצינו שישנה מצוה לצאת ולקבל
את פני השבת, וכפסק השולחן ערוך (רסב, ג) ש"ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא
לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר:
"בואו נצא לקראת שבת מלכתא" ר' ינאי אומר: "בואי כלה בואי כלה" שב"ג[. המשנה ברורה –
(רסב, י) כתב שנהגו שלא לקבל את השבת ביום הכיפורים שחל בשבת ורק אומרים "מזמור שיר
ליום השבת", "ואפילו הנוהגין בשאר יום טוב כשחל בשבת לומר עוד איזה מזמורים בשביל
שבת", עכ"ל. ומשמעות דבריו היא שישנם הנוהגים לומר חלק ממזמורי קבת שבת ביום טוב
שחל בשבת.
השולחן ערוך (ער, ב) כתב שישנם שאינם אומרים פרק "במה מדליקין" ביום טוב שחל בערב
שבת, והוסיף הרמ"א בשם המהרי"ל ש"וכן ביום טוב שחל להיות בשבת, אין אומרים אותו",
וביאר המשנה ברורה ש"לפי שאין יכול לומר "עשרתם" שאין מעשרים ביום טוב, וכן ביום טוב –
שחל להיות בשבת, משום לא פלוג". ואולם הכף החיים (שם) כתב שיש הנוהגים לאומרו.
מנהג קהילות החסידים לומר בליל שבת לפני ערבית "כגוונא", כאשר ייסד רבי אליהו בעל שם
זי"ע לאומרו (וכפי שכתבנו על הנושא בעבר ב"קוראים אלעד"). ישנם הנוהגים לומר "כגוונא" גם
ביום טוב שחל בשבת ואילו ה"אלף למטה" (סי' תרכה, סז) כתב שיש הנוהגים שלא לאומרו,
בגלל שאומרים בו "כד עייל שבתא איהי אתייחדת... וכל שולטי רוגזין", והלא גם לולי השבת היה
הרוגז מסתלק, בגלל החג.
ביום טוב שחל בשבת אנו מתפללים תפילת חג ומוסיפים את אזכרות השבת, כפי המודפס
בסידורים ובמחזורים. יהודי שטעה והתפלל תפילת שבת רגילה מבלי להזכיר בה את חג הפסח,
או יהודי שהתפלל תפילת חג מבלי להזכיר בה את יום השבת, לא יצא ידי חובה, ועליו לשוב
ולהתפלל תפילת חג עם איזכורי יום השבת.
בתפילות אנו חותמים "מקדש ישראל השבת וישראל והזמנים" (ויש הנוהגים לומר: "מקדש
השבת, ישראל והזמנים". אך אנו כפסק השולחן ערוך לומר "מקדש השבת וישראל" משנה –
ברורה תפז, ח). ואם חתם בברכתו רק "מקדש השבת" מבלי להזכיר "ישראל והזמנים" יצא
בדיעבד ואינו לחזור, ואם נזכר תוך כדי דיבור יכול לשוב מיד ולהזכיר "מקדש השבת וישראל
והזמנים" (הכרעת המשנ"ב שם, וראו ביאור הלכה שם). והורה מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל
(הליכות שלמה תפלה פי"ז) שאם חתם בטעות "מקדש ישראל והזמנים", אך הזכיר את השבת
באמצע הברכה, כיון שהביאור הלכה נשאר בדין זה ב"צריך עיון", לכן יש לומר שספק ברכות
להקל ולא יחזור.
אומרים "ויכולו". וכתב הכף החיים שבליל יום טוב שחל בשבת אומרים "ויכולו" בקול רם, משום
שעיקר התקנה של אמירת "ויכולו" בליל שבת, נתקנה משום יום טוב שחל בשבת, שאז לא
אומרים "ויכולו" לקריאת ההלל, משום שתדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, וגם משום שאמירת
"ויכולו" היא חלק מתפילת ערבית של ליל שבת ואילו קריאת ההלל היא מצוה בפני עצמה. ואולי
ישנם שכתבו שאדרבה, מקדימים את קריאת ההלל לאמירת "ויכולו", משום שחיוב קריאת ההלל
בליל הסדר הוא חיוב מהתורה, ומה שאין כן אמירת "ויכולו". זאת ועוד, שבאמירת ההלל יש
פרסום הנס שדוחה את הקדימות של "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם". ואולם כתב מרן הגר"ע –
יוסף זצ"ל (חזון עובדיה ח"ב עמוד קט"ו) שמנהגנו הוא להקדים את אמירת "ויכולו" לקריאת
ההלל, משום שדוקא כשצריכים לדחות אחד מפני השני, עדיף הוא הטעם של פרסומי ניסא. אך
כשבכל מקרה נאמר את שניהם, עדיף להקדים את אמירת התדיר לפני אמירת השאינו תדיר.
השולחן ערוך (תפז,א) כתב שבליל הסדר שחל בשבת לא אומרים ברכת "מעין שבע". נאמרו על
ך מספר הסברים בספרי הפוסקים. הטור (וכן מובא במשנה ברורה) מסביר שבזמן חז"ל היו
בתי הכנסיות רחוקים ממקום ישוב, וכשהציבור היה מסיים תפילת ערבית, היו המאחרים
נשארים לבדם בבית הכנסת והיו באים לידי סכנה מהמזיקים. לכן תיקנו חז"ל לומר ברכת "מעין
שבע", כדי להאריך מעט את התפילה ולאפשר למאחרים לסיים את תפילתם ולצאת יחד עם
כולם. אך בליל הסדר, שהוא ליל שימורים והמזיקים אינם מזיקים בו את בני ישראל, אין צורך
לומר "מעין שבע". הרמ"ע מפאנו (באלפסי זוטא שבת כד, א) מסביר שבליל הסדר אין צורך
לחשוש לאלו שמאחרים בתפילתם, משום שבכל מקרה הרי קוראים גם את ההלל וכל
המתפללים נשארים עוד זמן ממושך בבית הכנסת, ולכן בליל הסדר שחל בשבת אין צורך לומר
ברכת "מעין שבע". וישנם טעמים נוספים לענין. ישנם המסבירים שדעת הירושלמי (ברכות פ"ח
ה"א) תיקנו לומר ברכה "מעין שבע" כדי להוציא ידי חובת קידוש לאלו שאין להם יין לקידוש. אך
בפסח הרי חייבים לספק יין לארבע כוסות לכל עני ואביון מישראל, ולכן אין מקום לברכה זו בליל
פסח שחל בשבת. טעם נוסף: בערב פסח לאחר חצות היום אסור לעבוד בשדות ולעשות
מלאכות, ובנוסף גם כולם מזדרזים להקדים את הסדר כדי שהילדים לא יירדמו, ולכן אין לחשוש
למאחרים.
כאשר שליח הציבור טעה וסבר שאומרים "מעין שבע" בליל הסדר, והוא התחיל ואמר "ברוך
אתה ה' אלוקינו", כתבו המהרש"ם בספרו דעת תורה ובשו"ת תשורת ש"י (ח"א תט"ז) שיסיים
את הברכה, כדי שברכתו לא תהיה לבטלה, ויסמוך בכך על דעות הראשונים הסבורים שניתן
לומר ברכה "מעין שבע" גם בליל הסדר. ודעת הגאון רבי שריה דבילצקי שליט"א (הודפס
במוריה סיון תמוז תשל"ב) שאם הש"ץ נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה' אלוקינו", יסיים וימשיך -
"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקרוא את ההלל", ואם נזכר לאחר מכן, אולי כדי להורות לו לסיים
את ברכת "מעין שבע" ללא שיסיים בהזכרת השם, וכך כתב גם הגרח"פ שיינברג זצ"ל (קובץ
אור השבת ח"ד עמוד כב) שעדיף שלא יסיים את הברכה, כדי שלא ייכנס לחשש נוסף של
חתימת ברכה לבטלה.
וכיצד נהגו המקובלים בענין? רבנו הרש"ש בספרו נהר שלום (כה, ב) כותב שיש לומר ברכת –
"מעין שבע" גם בליל פסח שחל בשבת, מפני שבגמרא ובדברי חז"ל לא מצאנו שיש להבדיל בין
כל ליל שבת לליל הסדר שחל בשבת, ואין בטעמים שהוזכרו כדי לבטל את תקנת חז"ל. ה"ישכיל
עבדי" כותב ש"חם ליבי בקרבי וכל עצמותי תאחזמו רעד בראותי לאיזה מן האחרונים שהטיחו
דברים כלפי הרש"ש, ולא זעו מפחדו והדר גאונו". ה"ישכיל עבדי" כותב שהרי גם בימינו אומרים
"מעין שבע", למרות שבתי הכנסיות שלנו נמצאים במקומות ישוב שאין לחשוש בהם למזיקים,
וזה משום שתקנת חז"ל לא התבטלה, מחשש שמא ישוב הדבר לקדמותו כבימי חז"ל. כך גם
בליל הסדר יש לחשוש שמא יגרום החטא ותשוב הסכנה למקומה. האחרונים הקשו ודנו בדבריו
ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל כותב במספר מקומות בספריו שהראשון לציון וראש חסידי בית א ל הרב -
אג"ן זי"ע, הנהיג בבית הכנסת שלו בירושלים שלא לאומרה, וכתב שבמחזורים נכתב בטעות
בשם "תפילת ישרים" שכביכול האריז"ל כתב לאומרה גם בליל הסדר שחל בשבת, אך זו טעות,
שהרי הרב החיד"א זי"ע כתב בספרו "ברכי יוסף" שעל פי דעת האריז"ל אין לאומרה.
מרן הבן איש חי זצ"ל ועוד פוסקים כתבו שבליל הסדר שחל בשבת לא שרים "שלום עליכם",
"אשת חיל" ו"אזמר בשבחין" בליל הסדר שחל בשבת (ואומרים רק "אתקינו סעודתא"), כי אנו
מצווים לקדש מיד לפצוח באמירת ההגדה בזריזות, כדי שהילדים ישארו ערים. וישנם שבכל
זאת אומרים שירים אלו (ראו בהגדת ויגד משה ובלוח א"י), ומנהג חב"ד לומר בלחש "אשת
חיל", "מזמור לדוד" ו"דא היא סעודתא".
כ"ק המהר"ש מבעלזא זצ"ל הסביר את המנהג שלא לשורר "שלום עליכם", כי בליל הסדר
פתוחים שערי השמים בפנינו ואנו מקושרים בקשר ישיר להקב"ה, מבלי צורך לסיועם של
המלאכים. "ובכל זאת", אמר הרבי מהר"ש מבעלזא זי"ע, "לדעתי ראוי לומר "שלום עליכם" גם
בפסח שחל בשבת, כי המלאכים הם האורחים הקבועים שלנו בכל שבת ומן הראוי שלא לפגוע
בכבודם"...
איפה מסובבים את קערת הסדר?
אצל קהילות בני מרוקו, ובעוד קהילות ספרדיות, נהגו לסובב קערת ליל הסדר מעל ראשי
המסובים, ואפילו מסביב לראשי התינוקות. (ויש מהדרין מן המהדרין, שאף נכנסים לבתי
השכנים ומסובבים את הקערה מעל ראשיהם...) טעם המנהג הוא זכר לעמוד הענן (כיסא דפסחא)
או בכדי להשרות את קדושת המצות על ראשי המסובים. התימנים אינם מסובבים את הקערה
מעל ראשי הנאספים, אך הם מגביהים את הקערה בכל פעם שהמסובים אומרים "דיינו". והגר"ע
יוסף זצ"ל (בספרו חזון עובדיה) כותב שישנם קהילות ספרדיות הנוהגות להגביה רק את המצה
באמירת כל "דיינו" ו"דיינו".
זורקים בצלים: מדוע??
בחלק מקהילות בני עדות המזרח נהגו... להשליך בצלים אחד על השני באמצע ההגדה והשמחה
גדולה. באחד המקומות שראיתי שהוזכר מנהג זה, נכתב כי אין טעם מנומק לפשר המנהג.
לעניות דעתי טעם המנהג הוא פשוט בתכלית, והוא בכדי שהילדים לא יירדמו וימתינו עד אמצע
ההגדה, כדי לזרוק בצלים זה על זה. מנהג זה, כך נראה לעניות דעתי, דומה למנהג שהובא
בחז"ל ונפסק בהלכה, לפיו מחלקים קליות ואגוזים לילדים בליל הסדר, כדי שלא יירדמו וישאלו
את "מה נשתנה" ויקבלו את תשובת "עבדים היינו לפרעה במצרים". הפוסקים כתבו שמשאירים
את הילדים ערים על ידי גניבת האפיקומן ואצל אותם הקהילות, כנראה השאירו את הילדים ערים
על ידי זריקת הבצלים והחגיגה הגדולה שמסביב (וכן, בצלים יותר זולים ממתנת אפיקומן...)
זהו באמת המקום והזמן להזכיר לעצמנו שאכן זוהי הלכה פסוקה לחלק לילדים בליל הסדר
קליות ואגוזים, כדי שלא יירדמו. בימינו אפשר לחלק שוקולד, מרשמלו או כל ממתק אחר, ואצלנו
בבית הנהגנו לחלק בפועל את מתנות האפיקומן כבר בליל הסדר עצמו. כך שהילדים מחכים
למתנה בעצמה ולא רק "לגנוב" את האפיקומן. וכן, כפי שהוזכרנו בשנים קודמות, כדאי מאד
לחלק מתנות קטנות (ב"הכל בשקל" או "הכל בשתי שקל") לילדים בכל מהלך ההגדה ולא רק
בסוף הסדר. כל ילד שעונה יפה על שאלה או מספר על מכה מעשר המכות זוכה בפרס קטן. כך -
הילדים נשארים עירניים להפליא, ואנו מקיימים איתם את מצות הלילה הקדוש הזה, מצות
"והגדת לבנך".
