חגים ומועדים וימים מיוחדים
מרור בהסיבה בפסח
- פרטים
- קטגוריה: פסח
- פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 19:59
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 428
הרב שמואל ברוך גנוט
מרור בהסיבה בפסח
נאמר במסכת פסחים (קח,א) שאין אוכלים מרור בהסיבה, ופירש הרשב"ם מפני שמרור הוא זכר לעבדות. וכתב הב"י (סי' תעה): "ומה שכתב ויאכלנו בלא הסיבה. שם (קח.) מרור אין צריך הסיבה, ופירש רש"י מפני שהוא זכר לעבדות. ונראה לי שאם רצה לאכלו בהסיבה רשאי", עכ"ל. והפר"ח והברכ"י תמהו עליו שהרי מרור הוא זכר לעבדות וההסיבה היא תרתי דסתרי.
ונראה דהב"י סבר שלמרות שאכילת המרור היא זכר לעבדות, מ"מ כיון דהיא רק סממן וזכר, אין בו סתירה לתחושת החירות שבהסיבה. כי ההסיבה היא שינוי בעצם הנהגת הגברא, האמורה לשנותו לאדם בעל תחושת בן חורין. משא"כ אכילת המרור היא רק דבר סימלי וחיצוני לזכר העבדות, שאינו קשור לעצם תחושת הגברא גופיה, וממילא שפיר אפשר לחוש תחושת חירות ע"י ההסיבה, המלווה את כל מצוות הלילה, ומאידך גם לאכול מאכל עבדות.
ויתכן להוסיף דבר נוסף, להוספת נדבך על הנ"ל, דהנה ייסד לן מרן הגרי"ז מבריסק ז"ל (חו"מ פ"ז) דדין הסיבה נובע מהדין של 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים' והוא חיוב מן התורה אשר חז"ל הגדירו שע"י הסיבה חש אדם כאילו יצא מעבדות לחורין ובן חורין הוא, ולפי"ז יש לחדש ולומר שמכיון שההסיבה היא מחובת הצורך לחוש כבן חורין, אזי לא תיתכן אפשרות שבחלק, אפילו קטן, של אכילות הלילה, לא תהיה אפשרות להיסב. כי מניעה שכזאת היא פגם ב'דרך חירות'. וע"כ כ' הב"י שאם רוצה יכול להיסב גם בשעת אכילת המרור.
&&&&&
האם צמחו אילנות בקריעת ים סוף?
מקובל בעולם שצמחו אילנות ופירות בקריעת ים סוף, וראיתי שבספרי המחשבה ביארו בזה ביאורים שונים, בענייני קריעת ים סוף.
והנה לשון המדרש (שמו"ר בשלח פכ"א) הוא כך: "דרש ר' נהוראי היתה בת ישראל עוברת בים ובנה בידה ובוכה ופושטת ידה ונוטלת תפוח או רמון מתוך הים ונותנת לו שנאמר (תהלים קו) ויוליכם בתהומות כמדבר, מה במדבר לא חסרו כלום אף בתהומות לא חסרו כלום, הוא שמשה אמר להם זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר שלא היו חסרים אלא להזכיר דבר והוא נברא לפניהם, רבי שמעון אומר אפילו דבור לא היו חסרין אלא מי שהיה מהרהר בלבו דבר והוא נעשה שנאמר (שם תהלים עח) "וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם", עכ"ל המדרש. ועי' עץ יוסף שם.
נשים לב שלא נאמר במדרש שצמחו אילנות סתם כך במי הים, אלא שכאשר הילדים בכו ואמם רצתה להרגיעם, יכולה היתה לקטוף פרי ולמלאות בכך את צרכם.
ונמצא שנס גדילת הפירות בקריעת ים סוף, לא היה ממעלת הליכתם ביבשה בתוך הים וכחלק מניסי קריעת סוף, אלא הוא חלק מהנס הכללי שהקב"ה דאג לכל מחסורם של ישראל, מרגע צאתם ממצרים ועד כניסתם לארץ ישראל,ולא שצמחו סתם כך אילנות ופירות, אלא רק אם היה צורך בכך, לאם להשקיט את בנה, הגיעו לה פירות. ועל כך מביא המדרש שכשם שבמדבר סיפק הית"ש את כל צרכיהם, אף בים היה כן.
וממילא מובן מדוע ניסים כה מופלאים, של צמיחת אילנות בים, לא הוזכרו בשירת אז ישיר, שם פורטו ניסי הים. כיון שלא היה זה נס מיוחד דקרי"ס, אלא מנס סיפוק צרכי ישראל הכללי, שהחל ביציאתם ממצרים ונמשך עד כניסתם לארץ.
שוב הראוני דברי התרגום יונתן, שכתב כך: "אַרוּם עָלוּ סוּסְוַות פַּרְעֹה בִּרְתִיכוֹי וּבְפָרָשׁוֹי בְּיַמָא וְחָזַר יְיָ עֲלֵיהוֹן יַת מוֹי דְיַמָּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלִיכוּ בְּיַבֶּשְׁתָּא בְּגוֹ יַמָא וְתַמָּן סַלְקוּן עִינָוַון בְּסִימָן וְאִילָנֵי מֵיכְלָא וְיַרְקֵי וּמִגְדֵי בְּאַרְעִית יַמָא". הרי שישנו מקור אחר מד' חז"ל שצמחו אילנות בים סוף.