מאמרים
נסיון ה''ענוי'' שבשמירת השבת
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בשבת, 01 אוגוסט 2020 23:58
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 364
שמירת השבת היא הנושא המטריד ביותר את דעתם של הבוחנים את דרך התשובה. בכל הרצאה של הרב אמנון עולה סוגיא זו בצורה כזו או אחרת, הרבה יותר משעולה שאלת ההנתקות מהבית ומהסביבה, שמקובל לחשוב כי היא העומדת במרכז חששותיו של המתקרב. ולמרות שנושא השבת מעסיק כמעט את כולם, אין הצגת הנושא בטבריה דומה להצגתו בדימונה והעלאתו בעכו שונה בתכלית מצורת הנחתו לפני הרב בהרצאה בנתניה. כל אחד וחששותיו, כל אחד ומאפייניו.
בהרצאה שנערכה לאחרונה בטבריה, נטל השואל את המקרופון וכך הציג את מצוקתו בענין שמירת השבת:
השואל: ''יש לי שאלה פשוטה. בעצם, אולי קצת פשוטה וקצת...מתוסבכת. אני אהיה איתך כנה וישר ולא אדבר מסביב. אתה, הרב, מרבה לדבר על גלגול נשמות. אני מרגיש שהנשמה שלי מחוברת הרבה לצדיקים ולתפילות. היא אוהבת לשמוע הרבה דברי תורה. אבל את השבת...היא לא יכולה לשמור. אני מרגיש שאם אני שומר שבת, אני מענה אותה...''
הרב אמנון יצחק: ''אם 'תענה' את השבת, במושגים שלך זה יהיה עונג שבת לקב''ה. כדאי לקב''ה שיהיה לו עונג שבת מהנשמה ה'מתענה' שלך, אפילו שבשבת כל יהודי צריך להתענג... אך אם תתענג לפי המושגים שלך, הנפש שלך בסופו של דבר תעונה''.
השואל: ''למה תעונה''?
הרב: ''כי אתה תקבל גיהני גיהנם...''
הקהל מגיב בהתענגות...
השואל: ''ברור שהקהל יריע לך, אבל אולי יש לי גלגול של נשמה שהיא צריכה רק לשמוע דברי תורה ותפילות ולא מעבר לזה. אולי היא נשמה שלא צריכה לשמור את השבת ולא חזרה לעולם הזה כדי לשמור את השבת...''
הרב: ''אין דבר כזה. נשמה המתגלגלת לעולם צריכה לקיים את כל המצוות''.
השואל: ''אבל יכול להיות שמאז שבאה אלי הנשמה הזו, אני מדבר עם בורא עולם בשפה שלה והיא אין לה שבת..''
הרב: ''אני חוזר שוב ואומר לך שכל נשמה, אפילו אם באה בגלגול, צריכה לקיים את כל המצוות כולן''.
השואל: ''אוקי, את זה אני מקבל''.
הרב אמנון יצחק: ''אם כך, שבת היא חלק מהמצוות וצריך לקיים אותן. זה לא משנה אם היית בגלגול קודם כזה, או אחר. מצוות צריך לקיים ואי אפשר לתלות את אי קיומן בגלגול קודם. אחד לא יכול לבוא לבית המשפט ולומר: 'אדוני השופט, אתה יודע למה רצחתי? כי בצד אחד יש לי את התורה של יעקב אבינו, אבל בצד השני אולי יש לי את הגלגול של עשיו ואני תפוס ב'על חרבך תחיה'. יעקב אמנם לא מסכים עם זה, אבל את זה, עשה עשיו שבי... מה אתה אומר על הרעיון הזה''?
השואל: ''אני חי באמונה שלי וחושב שאני צודק. אם תשאל אותי אם אני מרגיש שהקדוש ברוך הוא איתי, למרות שאני לא מצליח לשמור שבת, אני אומר לך שאין לי שום ספק...''
הרב (בהיתול): ''גם אני, נוסע באוטו ואומר לשוטר שמאז שיצאתי מהמשרד לכאן, אני מרגיש שהקב''ה איתי. אם הוא שואל למה עברתי כמה עבירות, אני אומר לו שלמדתי תאוריה רק בצורה שטחית, אבל העיקר שאני מרגיש שהקב''ה איתי... הטיעון הזה, אתה חושב, שיעזור לי לא לקבל דו''ח תנועה''?
השואל: ''אני מכיר את התאוריה שלך... אפשר תמיד להתחנן לשוטר. ועכשיו תגיד לי שגם להקב''ה אפשר להתחנן... אני מכיר את הראש שלך. אבל אני שואל אותך שאלה פשוטה: למה הנשמה שלי צריכה להתענות בשבת''?
הרב: ''ונניח שאתה מרגיש שהנשמה שלך מתענה, זה אומר שאתה פטור משמירת שבת''?
השואל: ''זה לא אומר שאני פטור...''
הרב: ''יש פה באולם מישהו שהנשמה שלו, שאולי היא גלגול, אומרת לו לשלם מס הכנסה? ואם היא לא אומרת, אז הוא פטור? הנפש שלך מתענה, כנראה, כי אתה צריך לשמור שבת עם הענוי ולדעת שאתה עושה את רצון הבורא. אחרי שתעשה את רצון הבורא, הדבר צריך לשמח אותך כל כך שלא תרגיש את הענוי כלל וכלל... אני אתן לך דוגמא: אם אומרים לך שלשם רפואתך אתה צריך להתענות, לשמור דיאטה ולא לאכול כלל וכלל ואז לא תצטרך לנתוח ותרפא מהחולי שיש לך, למרות שאתה מעונה כרגע, אבל כיון שאתה מבין שזו הרפואה, אתה צריך לשמוח על ההזדמנות שניתנה לך לפטור את עצמך מהמחלה, על ידי התענית. אם נותנים לך את ההזדמנות, על ידי ענוי בשבת, להנצל מגיהנם שהוא הרבה יותר גרוע מנתוח, אתה צריך להודות לקב''ה ולשמוח שעל ידי הענוי אתה ניצל מעונש כבד וגם משמח את אביך שבשמים, שנתן לך את החלק הטוב בנשמה, לשמוע לצדיקים, לדבר בדברי תורה ולהתפלל. זה צריך להיות מספיק, כדי שתהיה מוכן להתענות בשבת ולענג את ה' יתברך. אם תרצה להציל את הבן שלך, ממשהו חמור חלילה, אתה תרכז את כל הכחות שלך ושום עכוב בדרך לא יעמוד מולך. אז למה שלא תשקיע כדי להציל את הנפש שלך, עצמך! וקצת להתענות בשבת לכבוד ה' יתברך? מה יש, לא מגיע לו על כל שאר הטובות שהוא נותן לך''?
השואל: ''אבל כבוד הרב אין לי את הכחות... בא אני אלך איתך בשפה אחרת: אני בן אדם חולה. בלי סיגריה אני לא יכול. יש לי בעיה עם הקטע הזה...אין לי בעיה לא לגעת באוטו. אבל בבקר אני חייב את הקפה עם לפחות חצי קופסא סגריות. נסיתי 4 שבתות וכן הצלחתי, אבל הרגשתי שאני מענה את עצמי ממש''.
הרב: ''תתענה כמו ביום כפור. זה ענוי, אבל כפרה. הענוי, זה כפרה בשבילך. ודבר נוסף: אם אתה נודר נדר, אתה מקיים אותו''?
השואל: ''אני אף פעם ל א מבטיח...''
הרב: ''אבל, אם תדור נדר תקיים''?
השואל: ''לא, לא, אני ממש לא מבטיח...''
הרב: ''בשבועות, אתה טוב''?
השואל: ''גם שבועות, לא. אני לא נשבע ולא נודר. שום דבר. אני לא יודע מה יוליד יום ומה תוליד שניה''.
הרב: ''אז למה אתה סומך על זה שאתה יכול להמשיך ולחלל שבת ושהקב''ה לא יעניש אותך''?
השואל: ''אני יודע שאני אתן את החשבון למעלה, אבל אני מוכן, ערוך...''
הרב אמנון יצחק: ''אתה יודע שזה בדיוק לשון הפסוק שאומר שהגיהנם ערוך ומוכן לכל מי ש''ערוך''. אוי ואבוי מה שמחכה לך – 'גחלי רתמים'...''
השואל: ''אני אבקש את העזרה שלך שם...''
הרב: ''אם ישאלו אותי, אני אומר לך כבר, שאני אגיד להם קחו אותו ל...''
השואל (ברצינות): ''אבל אני רק שואל שאלה פשוטה, כבוד הרב, כבוד הרב, אתה אוהב אותי''?
הרב: ''אני כבר פוגש אותך בהרצאות שלי כמה פעמים ואני באמת אוהב אותך, אבל אם אתה לא מקבל עליך שבת, אתה לא אוהב אותי...''
השואל (מוחה): ''לא נכון''!.
הרב: ''אני אגיד לך למה? - אני ואתה עכשיו בסירה. רק אני ואתה. ואתה אוהב אותי. רק אני רואה שאתה קודח חור בסירה. המים כבר מתחילים לבעבע ולהכנס. ואני אומר לך מה אתה עושה? אתה בחלול השבת עושה חור בסירה של עם ישראל''.
השואל: ''אני לא מושך אותך איתי, אל תפחד, כבוד הרב''.
הקהל מוחה על חוסר ההבנה
הרב: ''עם ישראל נצב על משקל. אם יש לו הרבה זכויות הוא מרויח. אם אין לו הוא מפסיד. אתה בשבת מטה את המשקל לכיוון לא טוב ואני על הצד השני''.
השואל: ''אני יודע ואני אושיט לך יד''.
הרב: ''איך, אבל היא מלאת סגריות דולקות בשבת''?
השואל: ,אז למה אלקים מקרב אותי למקומות האלה. אם הוא קירב אותי למקומות של למוד תורה למה הוא לא נותן בי גם את ההנאה משמירת שבת''?
הרב: ''הוא נותן. אבל אתה דוחף סגריות, בכח, לפה''.
השואל: ''אבל אני חולה...''
הרב: ''תבקש להתאשפז מיום ששי עד למוצאי שבת וכך תעבור את השבת ללא עשון...''
הקהל פורץ בצחוק.
השואל (מתרצה): ''בסדר, תאשפז אותי בשבת אצלך, כבוד הרב...''
הרב: ''אוי ואבוי, אם אני אאשפז אותך לא בטוח שתצליח לצאת ביום ראשון. אתה צריך בשבתות להתארח אצל יהודים יראים ושלמים ואני בטוח שלא תעשן אצלם בבית ואתה תשמור את השבת במחיצתם וכך בעזרת השם תעבור עוד 4 שבתות ותחליט שהענוי משתלם. בסוף תשיג, גם אהבת צדיקים, גם תורה, גם תפילה וגם...שבת. כך תהיה צדיק מושלם ולא תקוע, בשבת, עם הסיגריה. תצעק 'הצילו. אש בפה שלי. הצילו''!
השואל: ''אני אתפלל שכך יהיה. מי יתן שהדברים שלך, כבוד הרב, יתקבלו למעלה''.
הרב: ''יצחק בן רחל, שהשם יזכה אותך שיסתם פיך בשבת לסגריות ויפתח לתהילות ה' ''.
הקהל משיב ב'אמן'.
אותה התחבטות בשאלת שמירת השבת עלתה בהרצאה גם מזוית אחרת ועל ידי שואל אחר:
שואל: ''אני רוצה יותר בקשה, מאשר שאלה. אני הייתי מוכן לעשות הכל כדי שאשתי תחזור בתשובה''.
הרב: ''למה היא לא רוצה''?
השואל: ''כי היא אוהבת...לעבוד בשבת''.
הרב אמנון יצחק: ''למה? בגלל הכסף, או להכעיס''?
השואל: ''אין לי מושג. לא הצלחתי להבין אותה''.
הרב: ''כמה זמן אתם נשואים''?
השואל: ''הרבה שנים''.
הרב: ''ולא הצלחת להבין? שאלת והיא ענתה''?
השואל: ''היא לא ענתה משהו הגיוני''.
הרב: ''אתם מרויחים טוב''?
השואל: ''לא כל כך. מרויחים שכר מינימום''.
הרב: ''פעמיים שכר מינימום, זה שני מינוס שהם פלוס. זה הרבה...''
צחוק באולם.
הרב: ''מרויחים שכר מינימום, אבל יש ממה לחיות''?
השואל: ''כן''.
הרב: ''אם היא לא תעבוד בשבת המצב יהיה קטסטרופלי''?
השואל: ''מבחינתה כן ומבחינתי לא. הלואי שלא תעבוד בשבת''.
הרב: ''אם אני הייתי במקומך, הייתי אומר לה: אם את ממשיכה לעבוד בשבת אני מפסיק לעבוד ביום חול''.
הבעל: ''היא תהנה מזה. סוף זאת, אני אהיה עם הילדים''.
הרב: ''אם כך, הייתי אומר לה שאני מפסיק לעבוד ולא נשאר עם הילדים...''
הבעל: ''אז תהיה מלחמה''.
הרב: ''במקרה שלך, אם הייתי במקומך, הייתי אומר לה: 'עד הסוף'. אני אומר, אם הייתי במקומך, אבל לך אני לא אומר, אלא רק אם הייתי במקומך. אם היא היתה יודעת שאתה מדבר כמוני והיא היתה רוצה באמת לחיות איתי, היא היתה מותרת. לא יכול להיות שהיא תותר גם על הבעל וגם על המשכורת שלו, רק בגלל שהיא רוצה לעבוד בשבת. אם בשבת היא מרויחה אפילו שביעית מכל המשכורת שלה, מה עדיף לה, לותר על זה או להפסיד שלשת אלפים שקל וגם את הבעל שמרויח אותם''?
הבעל מביע בפניו את הסכמתו וצערו.
הרב אמנון יצחק: ''במה היא עובדת''?
השואל: ''לצערי, במלון''.
הרב: ''זה גם לא מקצוע הכי הכי. אני בכלל לא הייתי מסכים, שהיא תהיה מלצרית במלון... ושוב אני לא מדבר עליך, אלא מה אני הייתי עושה. מה שמה''?
השואל: ''רחל בת ז'נט''.
הרב: ''רחל בת ז'נט, ה' יהפוך לבבה לטובה לאהוב את בעלה, ילדיה ואת הקב''ה ולשמור שבת קדש אמן''.
וכולם ענו והחרו אחריו 'אמן'.
עתה נותר רק להמתין להתגשמות הברכה.