סיפורים לכבוד שבת

כבה נר המערבי - מילים לזכרו של שר התורה מרן ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל

כבה נר המערבי

העולם היהודי כולו אבל על פטירת גדול הדור, ספר התורה שבעל פה והתורה שבכתב, שהיה מהלך בינינו.
יהיו מי שיספרו על בקיאותו בכל התורה כולה, יהיו מי שיספרו על התמדתו העצומה, יהיו מי שיספרו על המופתים הגדולים שאירעו סביבו, על רוח הקודש ששרתה בו, יהיו מי שיספרו על מידותיו הטרומיות, על ניצול הזמן שלו, ועל התייחסותו המכובדת לכל פונה ולכל שאלה.

כל הנהגותיו קודש קודשים, כל דקה היתה מחושבת. דקה שהיה ממתין לרבנית לתחילת הארוחה, גם בה היה יושב ולומד. ובעת לימודו, היה כולו כלפיד אש בוער, קודש קודשים, ושום דבר לא היה מפריע אותו מלימודו. הוא היה מסיים את הש"ס כולו בכל שנה בשנה,
הוא הוציא ספרים רבים: על הש"ס, על התנ"ך, על השולחן ערוך אורח חיים, חלקים ברמב"ם, ספר אורחות יושר ובו דברי מוסר, פירוש על פרק שירה, דברי הלכה, דברי קבלה ועוד. כל התורה היתה בהירה בפניו. מתוך ביתו הקטן ברחוב רשב"ם בבני ברק, עסק בנפלאות העולם כולו.
סדר לימודו היומי בקצרה, כלל: תיקון חצות, זוהר, תהילים, תנ"ך, משנה ברורה, רמב"ם, שולחן ערוך וטור, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, תוספתא, מדרשים, כתבי האר"י, כתבי הרמח"ל, וכתיבת חידושי תורה, ועוד קבלת קהל, ותשובות לשאלות מכל רחבי העולם...

סיעתא דשמיא מופלאה ליוותה את הנהגתו. עוד בצעירותו, בעת לימודיו בישיבת לומז'ה, פרצה מלחמת העצמאות וכל תלמידי הישיבה גויסו לשמירה בחזית המצרית, עם מקלות ואבנים בלבד. הרב שמואל גרוסברד, שמונה למפקדם, הורה לתלמיד הצעיר לעלות עם גמרתו לראש הגבעה, שם למד עד לסיום הקרבות, כדרכו של משה רבנו במלחמת עמלק.
גם בלימודיו זכה לנסים עצומים. כאשר כתב את חיבורו "קרני חגבים" על הלכות חבגבים, הסתפק בדבר מה הנוגע לסימני הטהרה של החגב, ועל כן שלח את ביתו על שכנתם, מורה לטבע, לשאול ממנה ספר בנושא, כשחזרה הבת עם הספר בידה, כבר לא היה בו צורך: הגר"ח יצא מחדר הספרים, ואז הבחין בחגב (!) המטייל על קיר המסדרון. החגב פשוט שהה שם עד שהספיק הגר"ח להתבונן בכל הפרטים הנדרשים ללימודו, ואז עף החגב לדרכו.
כששמע על כך חותנו של הגר"ח, הרב אלישיב זצ"ל, הצביע על המובא בספר קדמון, שם מסופר סיפור דומה על אחד הראשונים: כשעסק בדיני טהרה בעופות, הזדמן לפניו עוף נדיר, וכך הוקל לו להבין את לימודו.

סיפורי מופתים רבים ידועים ומסופרים על הגר"ח. הוא הרבה לשמש כסנדק בבריתות, ובאחת הבריתות שבהן הוזמן לסנדקאות, הגיע המוהל רק לאחר שקיעת החמה וחפץ למול את הילד. הגר"ח קם ויצא כדי שלא להיות שותף לדבר עבירה, ואז התברר שהתינוק כלל לא היה ילד יהודי כשר... במקרה אחר, כשחזר הגר"ח מברית מילה, ביקש אחד המשתתפים להסיעו ברכבו החדש. הגר"ח נכנס למכונית, אולם זו לא הותנעה. הגר"ח ירד, והרכב חזר לפעול. שוב עלה, ושוב כבה המנוע, וכך הלאה. חקר הגר"ח את בעל הרכב, והתברר שהרכב נקנה מכספו של אדם המתעסק בהלוואות בריבית קצוצה.

וסיפורים רבים נוספים עברו מפה לאוזן, ממשפחה למשפחה, אף אם לא התפרסמו כל כך. תינוק שנולד עם מום והבריא מכח הברכה ואמירת "לחיים". הריונות חסרי סיכוי שהסתיימו בתינוקות בריאים ושלמים, חולים במצב קריטי שהבריאו בזכות ברכתו, ועוד. ואולי המופת הגדול ביותר הוא לראות אדם כה גדול בדור כמו שלנו. אדם שרגליו בעולם הזה אך ראשו מגיע השמימה. אדם שנהירים לו שבילי התורה יותר משבילי הרחובות בשכונתו. אדם שהעולם כולו קיים על ידי זכויותיו. ואדם שכל מי שרואה אותו - היה הוא מושפע מהכח הרוחני העז הזה, והוא בעצמו חפץ לדבוק בתורה הקדושה, ולדבוק באורה הגנוז, כדי לקבל ולו משהו מקרבת האלקים הזו, הנפלאה.

איבדנו אבידה גדולה, והתייתמנו, בני ברק כולה, העם היהודי כולו, העולם כולו, איבד אדם ענק בענקים, שנמצא עכשיו בגנזי מרומים, תחת כנפי השכינה, ואנו פה, צריכים להמשיך מכאן,ללכת לאורו, לקחת כל אחד משהו מהנהגותיו, ולהמשיך, ולהמשיך, ולהמשיך.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.