מאמרים הלכתיים - הרב ש. ב. גנוט
פיצוצי הביפרים כמשל
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בחמישי, 19 ספטמבר 2024 13:35
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 192
פיצוצי הביפרים כמשל
הגרש"ב גנוט שליט"א
לאחר שפע רגעי השמחה והנחת השבוע, מפעולות שהם על גבול הדמיון הפרוע, שאפילו טובי ספרי המתח והמסתורין לא חלמו עליהם בחלומותיהם הרחוקים, אי אפשר שלא להתבונן במספר תובנות פשוטות ונוקבות.
- כל רבותינו בעלי המוסר הביעו את ה"סמר מפחדך בשרי" לקראת יום המשפט הגדול של ראש השנה, במשל הנמרץ של "כבקרת רועה עדרו" של ה"מעשר בהמה".
יהודי מעביר את צאנו תחת שבטו את עדר הצאן שלו. סופר אחת ושתים, שלש וארבע, וכשמגיע לבהמה העשירית שהיא קודש לה', מוקדשת למעשר בהמה – מצליף על צמרה בשוט טבול בצבע אדום ומסמן אותה כזאת שצריכה להישחט. הבהמה, כמו בהמה, אינה יודעת, אינה מרגישה. היא ממשיכה לחיות את חייה בטוב ובנעימים, רועה באחו, לועסת עשב וגועה בניחותא עם חברותיה, אך בעצם נגזר עליה גזר דין מוות.
השבוע החלפנו את המשל למשל עכשווי ואקטואלי. אלפי אלפי לוחמי חיזבאללה מתהלכים בנחת, חיים את חייהם, מבסוטים ומרוצים. הם אינם מרגישים שכעת, ממש הרגע, הם נושאים על גופם 20 גרם של חומר נפץ פעיל, כזה שיפוצץ אותם מתי שכמה יהודים בארץ ישראל יחליטו ללחוץ על אי אלו כפתורים. "כמה חלי איניש ולא מרגיש!".
אבל לנו נותרו פחות משבועיים כדי לשנות כל גזר דין, להפוך את הקערה על פיה. מי יחיה ומי ימות? מי בקיצו ומי לא בקיצו? מי ינוח ומי ינוע? מי ישקט ומי יטרף? מי ישלו ומי יתייסר? "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"!
- "השבוע קשה מאוד שלא ליפול לתחושת "כוחי ועוצם ידי", אמרו לי מספר יהודים.
אדרבה, בדיוק להיפך. השבוע קיבלנו שיעור מוחשי בכך שרק הקב"ה מנהל את העולם, רק הוא קובע ומחליט, עשה עושה ויעשה לכל המעשים!
צבא כל כך נחוש, "מוסד" (בליכטנשטיין, כמובן...) כה חכם ובעל תעוזה, אנשי סייבר מוצלחים ובעלי מעוף ויוזמה לא שגרתיים, ובכל זאת – כל הצבא וה"מוסד", יחידות הסייבר והמחשבים, סוכנים ומרגלים, אנשי ביון ותצפיתני שטח, כולם לא רואים ולא שומעים, לא יודעים מאומה, מאפשרים לאספסוף פראי לרצוח מאות יהודים ולחטוף מאות יהודים, הכיצד?
כי כשהקב"ה רוצה, מצליחים, וכשהקב"ה רוצה – אף אחד, אבל אף אחד, לא יראה ולא ישמע.
"איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה, אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם". הוא יתברך אמר ויהי, הוא, ורק הוא, ציוה ויעמוד. והנה אלפים מוכים בסנוורים, כאנשי סדום, כמצרים במכת בכורות, כחיילי סנחריב. מי כה' אלוקינו!!
- יום שלישי, סדר ב' בכולל הגדול ביותר באלעד. כשש מאות אברכים עוסקים בתורה בסערה, לומדים ודנים, מתווכחים ומתפלפלים. מפה ומשם שומעים מה קורה בחוץ ואני עוצר לרגע את לימודי ומביט מסביב, משתאה ומחריש.
כל העולם בחוץ, לא היה לי ספק בכך, למרות שהייתי בכולל, צמוד כעת לחדשות, לדיווחים, לאולפנים, מתעדכן כל שניה בעוד פרשנות, חוזר לראות בפעם המאה את אותו הסרטון ומקבל עוד עדכונים על עוד מאה פצועים, עוד מאה ועוד אלף ועוד אלף. ובכולל? אש להבה של תורה. מאות הלומדים לא מרימים את הראש מהגמרא, ממשיכים ללמוד.
פה ושם מישהו מעדכן את המישהו לידו, וזה מעדכן את החברותא. כמה מילים ספורות, ומיד – אני מעיד בפניכם בעדות אישית נוכחת, מכלי ראשון – ממשיכים ללמוד. העולם בחוץ גועש ורועש, ובכולל? אש של תורה!!!
וביום רביעי אחר הצהריים, אותו הדבר. כל העולם בחוץ שוצף וקוצף, עומד הלום, מלא בתדהמה, על ה"גל השני" של הפיצוצים מסמרי השיער. ובכולל? נאר תורה! רק תורה!
בערב יום רביעי נסעתי גם לישיבה. עשרות בחורים צעירים לומדים בלהט גדול את דברי הרא"ש בענין "עד המסייע", דנים ומתווכחים, מתנדנדים ליד הגמרא ולומדים בכל הכח, שואלים ומתפלפלים. בשמונה עשרים ותשע, דקה לפני סוף הסדר, לא התאפקתי. "אתם יודעים שאחרי הצהריים התפוצצו עוד אלפי מכשירי קשר בלבנון?", שאלתי.
"הרב צוחק?" שאלו הבחורים בתדהמה.
"אתה מדבר ברצינות?" שאלו רבני הישיבה, שהיו בתוכה מרבע לארבע בצהריים.
אף אחד, אף אחד לא ידע מאומה.
ומה קרה? מה אלפי אלפי הלומדים ששקועים כל כך בלימוד בכל מקומות התורה, הפסידו, שכל האירועים נודעו להם רק בתום ה"סדרים"?
כלום, כמובן. הם לא הפסידו מאומה. כולם הרי שמעו לבסוף את הכל בכל מכל כל. הם רק הרוויחו עוד ועוד שעות מושלמות של תורה בהתמדה ובשקיעות גדולה, באלול כמו באלול. בלי שום קשר לכל הסובב, בריכוז ובמאמץ, למען שמו באהבה.
וכשאנו נהנים מהצלחות כמעט דמיוניות שכאלו, אי אפשר לשכוח ולו לרגע מי עומד מאחורי כל האירועים הללו. ר' משה מ"מדרש אליהו", יענקי מ"תורת חסד", דניאל מ"משאת המלך", יוסף חיים מ"אהל אברהם", וחיים מאיר מ"ישיבה לצעירים ויז'ניץ". זאת האמת.
- במשך שנים טענו הציבור החרדי וגדולי מאורי דרכו, שהטכנולוגיה יכולה להשחית ולפוצץ כל חלקה טובה. השבוע כולם גילו עד כמה הם צדקו...
(פורסם ב'קוראים אלעד').