שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט

מה המקור של תענית בה"ב אחר החגים?

שאלה

מה המקור של תענית בה"ב אחר החגים?

ביקרא דאורייתא

חנוך ג.

 

תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א

הראשונים (תוספות במסכת קידושין דף פא, א ד"ה סקבא; המרדכי תענית סימן תרכט; הכל בו סימן סא ) כתבו שהאשכנזים נוהגים להתענות לאחר חג הסוכות בתחילת חודש חשוון, ואחר חג הפסח בתחילת חודש אייר, בכל פעם שלושה ימים: ביום שני, ביום חמישי, ושוב צמים ביום שני וביארו התוספות (שם) שזאת משום שבחג מתקבצים אנשים ונשים לשמוע הדרשה ונותנים עיניהם אלו באלו .

טעם שני: אולי עשו מלאכה האסורה בחול המועד (א"ר סימן תצב ס"ק ג).

טעם שלישי: מזג האויר משתנה אחר פסח ואחר סוכות, וגופו של אדם נחלש כי לא הורגל לאותו מזג אויר, ולכן מתענים ומתפללים שיחזק ה' את גופנו (מטה משה סימן תשמז).

טעם רביעי: במר חשוון מתענים כדי שהיורה ירד על הזרעים לברכה, ובאייר - שלא תלקה התבואה בשדפון ובירקון (מרדכי תענית סימן תרכט בשם ראבי"ה).

טעם חמישי: מחשש אולי מתוך משתה ושמחה בחג באו לידי עבירה, ומתענים לכפרה, כי התענית היא במקום הקרבת קרבן ( הראב"ד בספרו תמים דעים סימן קעח; הרא"ש תענית פרק א סימן כ). וגם סמכו כן על הפסוק (תהילים ב, יא): "וגילו ברעדה", במקום גילה שם תהא רעדה, דהיינו תענית (מהרי"ל מנהגי הימים שבין פסח לשבועות).

את "תענית בה"ב" קבעו חכמים לימי שני וחמישי (תוס' קידושין דף פא, א ד"ה סקבא), משום שימי שני וחמישי הם ימי רצון, שהרי לקבלת הלוחות השניות עלה משה ביום חמישי וירד מההר ביום שני, ואמר לו הקדוש ברוך הוא: סלחתי כדבריך, לפיכך התקינו חכמים שיהיו מתענים בשני וחמישי בעלייתו של משה ובירידתו (ספר הישר לרבנו תם סימן תתקלד).

בברכה

הרב שמואל ברוך גנוט