movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home חגים הליכות והלכות לחגי ישראל טיסה ליפן ולאוסטרליה ב"ספירת העומר" - הרב גנוט שליט"א

טיסה ליפן ולאוסטרליה ב"ספירת העומר" - הרב גנוט שליט"א

טיסה ליפן ולאוסטרליה ב"ספירת העומר"



**משגיחי כשרות מלוס אנגלס' שאלו: "האם מותר לנו לטוס בימי ספירת העומר ליפן?" *** אוסטרלי שטס בכ' לעומר לארה"ב, מגיע ליבשת אמריקה ב...י"ט בעומר...*** הראשונים והאחרונים, עד פוסקי זמנינו, נדרשו לשאלת 'קו התאריך', איפה עומד מרכז העולם ומאיזה מיקום בכדור הארץ מתחילים לקבוע ימים, שעות ותאריכים*** הרב שמואל ברוך גנוט נדרש לסוגית הטיסה למדינות שמעבר ל'קו התאריך', בימי ספירת העומר***

הרב שמואל ברוך גנוט



הרב אהרן חסקל הינו מומחה לכשרות בעל שם עולמי. הוא משמש כרב ומומחה הכשרות של ההכשר הבינלאומי או. קי. וכחבר ויועץ לגופי כשרויות שונים בארץ ובחוץ לארץ. הרב חסקל, המתגורר באלעד, פנה אלי לפני שנתיים בשאלה מעניינת, שעלתה על שולחנו הלכה ולמעשה. מתוקף תפקידם, צריכים רבני ומשגיחי הכשרות, שהם תושבי ארה"ב, לטוס ליפן הרחוקה, כדי לעמוד על כשרותו של מפעל מסוים, מרחק מספר קילומטרים משנחאי. אך דא עקא שהטיסה הלוך וחזור ליפן ומשם לארה"ב, תגרום להם לאבד יום אחד מספירת העומר. האם מותר להם לטוס מארה"ב ליפן??

-מהי הכוונה? מדוע שתהיה בעיה לטוס ממדינה למדינה בספירת העומר?

כדי לעמוד על השאלה המרתקת הזאת, עלינו ללמוד קצת על כדור הארץ, קו המשווה ו'קו התאריך'.

קו התאריך - קוים כלליים

כדור הארץ הוא עגול ומשום כך זמני היום והלילה אינם שוים בו בכל מקום. כאשר במקומות מסוימים יש אור יום, שורר במקום אחר חושך. כדי שנבין את הנושא לאשורו, נשתמש במספרים. מספרים המקובלים על חכמי התורה ולהבדיל, חכמי המדע, כאחד.

כשנאמר שבהקף כדור הארץ ישנם 360 מעלות והיום מחולק ל 24- שעות, נמצא שבכל 15 מעלות ממיקום כדור הארץ ישנו הבדל של שעה, (360=24X15 ) במרחק של 60 מעלות ישנו הבדל של 4 שעות ובמרחק של 90 מעלות ההבדל עומד על 6 שעות, וכך על אותו הדרך.

נמצא שכאשר בירושלים כעת 12 בצהרים, הרי שבמקומות הנמצאים בקו האורך המרוחק ממנה כדי 90 מעלות (שהם רבע מכדור הארץ) לצד מזרח, כעת השעה היא 6 בערב. ולהיפך, במקומות הרחוקים מירושלים לצד השני, לצד מערב, השעה היא כעת 6 בבוקר, ובמקומות הנמצאים רחוק מירושלים 180 מעלות, השעה היא עכשיו חצות הלילה.

כאשר בירושלים כעת חצות בצהרי יום שלישי, הרי שבמדינות הרחוקות 90 מעלות מזרחית לירושלים כעת 6 בערב של לקראת ליל רביעי, ובמדינות הרחוקות 180 מעלות מזרחה כעת חצות ליל רביעי. לפי זה, באופן תאורטי, ייצא שבמדינות הרחוקות מירושלים 270 מעלות הזמן הוא כעת 6 בבוקר של יום רביעי ובישוב הרחוק מירושלים מרחק של שעה, למשל, (שהם 340 מעלות מירושלים, אם נחשבו מירושלים ומזרחה) תהיה השעה 11 בבוקר של יום רביעי, בעוד שבמרחק של שעה משם, בירושלים, השעה היא כעת 12 בבוקר של יום קודם, יום שלישי... דבר זה הוא מגוחך ומצחיק לכאורה, אך הוא מחויב המציאות, כמובן.

שעון גריניץ' הנקודה הבאה בנושא זה הוא הצורך לקבוע קו מדומה מסוים, בו נחליט שהוא נקודת ההתחלה וממנו נמשיך הלאה, עד שנגיע אל סופו ומשם נתחיל חשבון חדש. שהרי פשוט שאי אפשר שכל אחד יחליט לעצמו שכעת במקום דירתו בירושלים, בבני ברק או בבארא פארק, "מתחיל הזמן", ושהשעה היא 6 בבוקר של יום ראשון, וממילא במקומות הרחוקים ממנו 15 מעלות השעה היא 7 בבוקר... משום כך קבעו חכמי האומות את הקו שלהם, הנקרא "קו גריניץ'" והוא קו המשוה (התאריך) הבינלאומי.

במושג האנציקלופדי 'שעון גריניץ' ' למדנו את הדברים הבאים: שעון גריניץ' הוא הזמן בקו האורך 0, הנקרא גם קו גריניץ'. קו זה עובר דרך מצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ', רובע בעיר לונדון שבבריטניה. שעון גריניץ' שימש בעבר כשעון הבינלאומי. כיום נעשה שימוש ב-UTC (זמן אוניברסלי מתואם - Coordinated Universal Time). שעון גריניץ' הוא שעה קבועה לכל מקום על פני כדור הארץ ללא התחשבות באזורי זמן שנקבעים לפי קו האורך בו נמצאים. השעון גם לא משתנה לפי שעון קיץ. לאדם הנמצא בבית כנסת בעיירה גריניץ' ולאדם הנמצא באוסטרליה, השעה בשעון גריניץ' זהה. יש לציין שעקב כך ששעון גריניץ' לא משתנה לפי שעון הקיץ, שבעה חודשים בשנה שעון גריניץ' לא תואם את השעה בגריניץ'.
GMT נמדד על ידי מציאת השעה ביום בה השמש נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר במסלולה (מרידיאן), כפי שזו נראית ממצפה הכוכבים. זוהי השעה 12:00 בצהרים לפי שעון גריניץ'. עקב צורת מסלול כדור הארץ והאטת סיבובו יש הפרש בין זמן זה לשעה האמיתית .

אם בגריניץ' עכשיו ה-24 ביוני בתאריך הלועזי, והשעה היא 18:00, מה יהיו התאריכים משני צידי קו התאריך?

את השעה בקו התאריך קל לחשב - 18:00-12:00=06:00. כלומר השעה תהיה 06:00 בבוקר. אבל באיזה תאריך?

בצד המערבי של קו התאריך, השעה מקדימה את זמן גריניץ' ב-12 שעות, כלומר היא 06:00 ב-25 ביוני. בצד המזרחי של קו התאריך, השעה מפגרת ב-12 שעות אחרי זמן גריניץ', כלומר 06:00 ב-24 ביוני.

מכאן נובע, שמי שחוצה את קו התאריך ממערב למזרח, "מרוויח" יום (כלומר עובר ליום האתמול), ומי שחוצה את קו התאריך ממזרח למערב "מאבד" יום (כלומר עובר ליום המחרת). כל יום חדש על פני כדור הארץ (המתחיל בשעה 00:00), מגיע תחילה לאזור שממזרח לקו התאריך (ניו זילנד, טובאלו, קיריבאטי), מתקדם בהדרגה למדינות המערביות יותר, ובסופו של דבר מגיע לאזור שממערב לקו התאריך (הוואי, איי קוק).


הראשונים נדרשו לקבוע: מהו קו התאריך היהודי

מכיון שהסכמת האומות על קביעת קו שכזה לא באה ממחשבה יתירה כי אם מקביעה שרירותית (שאגב מיקומו נקבע מטעמי נוחות, בהיותו עובד במקומות שאינם מיושבים, ולפיכך ישנם פחות השלכות אם בצד זה של הקו היום הוא יום א' ובעוד מטר, בצד בשני של הקו, היום הוא יום ב'). משום כך עלינו לדעת היכן עובר באמת הקו הזה ומהיכן מתחיל על פי תורתנו הקדושה, יום ושעה. לפיו נקבע שהעומד בעיר אחת נמצא כעת ביום שבת והעומד בעיר הסמוכה, שהיא מעבר לקו התאריך התורתי, נמצא ביום שישי או ביום ראשון. ועוד כהנה וכהנה השלכות הלכתיות מרתקות. בשאלה זו דנו כבר גדולי עולם, עוד מתקופת הראשונים.
לדעת הכוזרי וה'בעל המאור', קו זה הוא במקום שהוא במרחק של תשעים מעלות - היינו שש שעות של מהלך השמש - מזרחה מירושלים, ושלפי זה כל תאריך שהתחיל בירושלים בזמן מסויים, אינו מתחיל ממזרח לקו זה עד אחרי שמונה עשרה שעות. ו'בעל המאור' הוסיף ביאור וכתב שארבע נקודות הן בקו הסובב את אורך הארץ על פני אמצע ה"ישוב" ממזרח למערב (דבר המכונה כיום בשם: 'קו רוחב 320'). הראשונה היא "קצה המזרח", ויושביה הם השוכנים על שפת ים אוקינוס במזרח (האוקינוס השקט), והשניה היא שכנגדה, והיא "קצה המערב", ויושביה הם השוכנים על שפת ים אוקינוס במערב (האוקינוס האטלנטי). השלישית היא אמצעית בין שתי הנקודות, והיא הנקראת "טבור הארץ", ויושביה הם יושבי ירושלים וכל ארץ ישראל, והרביעית היא שכנגדה, והיא הנקראת "טבור הים", ויש בין כל נקודה לזו שכנגדה מרחק של שתים עשרה שעות במהלך החמה, ומכל נקודה אל הנקודה הסמוכה לה מרחק של שש שעות, וזהו מהלך החמה בהקפת הגלגל בעשרים וארבע שעות, ותחילת "חשבון הימים" מן הנקודה השלישית, והיא מערבית לקצה המזרח ומקדימה שש שעות לטבור הארץ שהיא ארץ ישראל, וכשהתחיל יום ראשון בארץ ישראל לא יתחיל היום לשוכני קצה המערב אלא עד שש שעות לאחר מכן, ובטבור הים עד שתים עשרה שעות, ולשוכני הים הנצאים מזרחית לנקודת קצה המזרח לא יתחיל היום אלא עד שמונה עשרה שעות לאחר שהתחיל היום בטבור הארץ, וכן בכל יום ובכל שעה כך הוא סדרם לעולם, ונמצא שיש הקדמת שמונה עשרה שעות במנין ימי השבוע ושעותיהם בין שוכני ירושלים לשוכני קצה המזרח, אף על פי שאין המרחק ביניהם אלא תשעים מעלות, וזהו הסדר הנסדר להם מששת ימי בראשית. וביארו הראשונים שהחשיבות שבקצה המזרח היא שהוא תחילת הישוב, וכנגד מה שאמר הנביא יחזקאל: 'והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וגו' והארץ האירה מכבודו'.

הכוזרי הוסיף וכתב דבר מרתק, שהתחלת קביעת יום השבת היתה מסיני - בזמן מתן תורה - וקודם לכן מאלוש, בו ירד המן בתחילה, והשבת לא נכנסה אלא על מי ששקעה עליו השמש אחר סיני, ואחר כך עד קצה המערב ואחר כך מתחת לארץ ואחר כך עד "צין" (היא: סין) שהוא מזרח ה"ישוב", וייקרא השבת לצין אחר ארץ ישראל בשמונה עשרה שעות, מפני שארץ ישראל באמצע ה"ישוב", ושקיעת החמה לארץ ישראל הוא חצי הלילה לצין, וחצי היום לארץ ישראל הוא שקיעת החמה לצין, וכשהתחיל אדם הראשון לקרוא שם לימים, ראה שם את השמש שוקעת וקרא שם תחילת השבת, עד שהגיעה השמש כנגד ראשו אחרי שמונה עשרה שעות, והיה ערב לתחילת הצין ונקרא שם תחילת השבת, והיה שם סוף גדרי הקריאה, ומה שאחריו נקרא מזרח למקום שממנו מתחילים הימים, היינו שמצין ואילך נחשב למזרח ארץ ישראל ומקדים לה.

ואמנם רבים מן הראשונים, כמו רש"י, תוספות ור"ח, השגות הראב"ד על המאור ועוד ראשונים, חולקים על פירוש זה, ומהם יש שכתבו לדחותו, שאף על פי שדבר ידוע הוא שהימים מתחילים מן המזרח, מכל מקום חשבון המועדים אינו אלא לחשבון יושבי ארץ ישראל.

ה'יסוד עולם' (מאמר ד פ"ח) כתב שכדי להעמיד סברא זו, שעל אמצע ארץ ישראל מיוסד חשבון המולדות ועל קצה המזרח סומכים על ראיית הלבנה בחידושה, הוצרכו לייסד ולומר שזריחת השמש בירושלים קודמת בשמונה עשרה שעות לזריחתה ביום ההוא בקצה המזרח, והוא שינוי סדרי בראשית, וכן שלא יתכן - מה שיוצא מפירוש זה - שבני אדם העומדים כולם ביומם אחד ורואים את החמה כאחד, שחלקם קוראים למראה עיניהם בשם יום רביעי, למשל, וחלקם קוראים לאותו הרגע בשם ביום האתמול או מחרתו...

ישנם ראשונים (ר"א ב"ר חייא הנשיא בספר העיבור ור' יצחק הישראלי בספר יסוד עולם) שתלו את הדבר במקום בו לדעת התחילו סיבוב המאורות ברקיע ("תליית המאורות"), שהוא 114 מעלות מזרחה בירושלים.

לדבריהם, אנו דנים את מקום התחלת כל יום - במקום שדנו בו על חשבון המולדות והתקופות, שפירושו שכשאמרו שהלבנה נולדה, או התקופה נופלת, בשעה פלונית מן היום או מן הלילה, על איזה מקום חשבו השעות האלה - וכתבו שהוא ב"קצה מזרח הישוב7, שהוא מאה וארבע עשרה מעלות מזרחה מירושלים, שהיא רחוקה מ"אמצע הישוב" לצד מערב עשרים וארבע מעלות, ותלו את קביעת מקום התחלת היום בקביעת מקום השמש בעת הבריאה, ומהם שפירש כן את הכתוב: 'והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ', היינו שניתנו ברקיע בעת בריאתם בענין שיאירו על ה"ישוב" כולו, והוא בזמן היות החמה באמצע קשת חצי השמים, באופן ששוכני קצה המזרח רואים אותה כשהיא שוקעת, ושוכני קצה המערב רואים אותה כשהיא זורחת, וכששקעה לשוכני קצה המזרח היא תחילת הלילה להם, והרי מן התורה הימים נמנים מן הלילה. ומהם שפירש שבתחילת ליל רביעי, כשנתלו המאורות, הוקבע מרכז החמה נוכח "טבור הים", כדי לקיים מה שנאמר: 'להאיר על הארץ', שהכוונה היא שהאור הולך ומתפשט על הארץ, באופן שבקצה מזרח הישוב היתה זריחת החמה לראשונה, והערב - שממנו תחילת היום לפי הסכמתנו מפי משה רבינו מפי הגבורה - הראשון, היה בקצה המזרח.

גולי שנחאי שאלו את ה'חזון איש'

רבים מגדולי ישראל דנו בנושא מאז גילה קולומבוס את אמריקה והיו אנשים שהקיפו את העולם כולו. דעה חשובה ומקובלת עד היום היא דעתו של רבי משה חיים רימוני (ספר מחר חודש, אמשטרדם שפ"ח) שכל אחד שובת בשבת ובמועדים כפי הנהוג במקומות אליו הגיע וכפי שהסכימו בוני הישוב באותו מקום. שיטה חשובה היא השיטה שהקו נקבע 180 מעלות מירושלים, אליה הסכימו רבים וטובים. וישנם דעות רבות נוספות.

מרן החזו"א (קונטרס י"ח שעות) נשאל ע"י תלמידי ישיבת מיר, ששהו בתקופת השואה האיומה בגלות שנחאי, באיזה יום יצומו יום הכיפורים. הוא סבר כהראשונים ש"קו התאריך" הוא 90 מעלות מזרחה לירושלים. אך הוסיף שאין הדבר תלוי ביבשה במרחק זה, אלא בקצה היבשה שממזרח לתשעים המעלות. משום "פטנט" זה של החזו"א אין חשש ששני בני אדם יעמדו זה ולכל אחד מהם יחשב יום אחר, מפני שהקו עובר בין היבשה לים ולא בתוך היבשה.

רבנים חשובים, כמו הגר"ש מוהליבר זצ"ל בשו"ת חקרי הלכה סי' ו', ועוד רבנים, (כמובא בספרו של הגרמ"מ כשר זצ"ל 'קו התאריך הישראלי', שציין שהרבה רבנים וגדולים הסכימו לכך), חלקו על דעתו של החזו"א וסברו שאף על פי שלדעת ש"קצה המזרח", היינו תשעים מעלות מירושלים, הוא המקום שבו התחיל כל יום להיקרא בשמו, אין להורות כן להלכה שמקום זה הוא קו התאריך, שהרי כמה מן הראשונים חולקים עליהם, כפי שהזכרנו, ושאף הראשונים שכתבו כן לא נתכוונו להורות כן הלכה למעשה לשמור שם שבת ביום המוחזק כיום ראשון. לדעתם, בכל מקום שהתיישבו שם מבני ישראל והוחזק להם יום שבת כספירת אנשי המקום, חייבים לשמרו אף להבא, ואין בכחנו לומר ליושבי עיר או מדינה שיעשו את המוחזק להם כשבת לחול, ואת המוחזק כחול לקודש.

בספרו של היעב"ץ זצ"ל 'מור וקציעה' (או"ח סי' שדמ), בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ד סי' קנד) ובשו"ת בית אברהם נראה שסברו שהארצות והאיים שממזרח ל"חצי הכדור העליון" - כמו יפן, אוסטרליה, ניוזילנד ועוד, הוחזקו כמזרח העולם לענין חשבון הימים, שהשבת שם קודמת לירושלים, ואלה שממערב (כמו אמריקה הצפונית והדרומית ועוד), הוחזקו כמערב העולם, שהשבת שם מאחרת לירושלים, והאוקיינוס המזרחי (או: השקט) מבדיל ביניהם. הם דנו על העובר מארצות ה"מזרח" לארצות ה"מערב", או להיפך, דרך האוקיינוס השקט, באופן שלפי חשבונו ממקום שיצא משם הוא שבת ובמקום שבא לשם הוא חול, או להיפך, וכתבו שדוקא כשמגיע למקום ישוב, אזי על כרחו נמשך הוא אחרי אנשי המקום שפגע בו, ואין לו לשבות אלא את השבת של בני אותו המקום. אך כל זמן שהוא במקום שאין שם ישוב קהל מישראל, יעשה את השבת לפי מה שמוצא בחשבונו, כפי הדרך שבא משם אם ממזרח או ממערב, למרות שהוא מקום שאילו היה שם קהל מישראל, היה עושה את השבת שלא כחשבונו של זה, והוא השבת שלו לכל הדינים והענינים.

והרבה אחרונים (ראו בשו"ת ארץ צבי (לובלין תרצט) סי' מד, ובדברי החזו"א בס' האיש וחזונו (לר"ק כהנא) וקו התאריך הישראלי פרק עג, ועוד, שכ"כ בפשיטות. ועי' מענין זה בשו"ת דברי יוסף (שווארץ) ח"ג סי' ח ושו"ת אבן יקרה או"ח סי' יא, ומחשבות בעצה סי' א, כפי שצויין באריכות רבה באנציקלופדיה תלמודית הערות כרך כב, ערך יום) סברו שהעובר את קו התאריך משנה מיד את יומו, אפילו כשהוא בים או במדבר, בין להקל בין להחמיר. לדבריהם, אין בזה ענין של "מנהג המקום" אלא עיקר השבת ניתנה לאדם באשר הוא שם, ולפיכך גם אם עובר ממקום שבו שבת למקום שבו יום ראשון, או יום ששי, הרי זה פוסק שבת, והעובר את קו התאריך ממקום ששם ערב שבת סמוך לסוף היום למקום ששם שבת, די לו לשבות עד סוף היום. פירוט נפלא לכל הנושא מצוי ב'אנציקלופדיה תלמודית' (כרך כ"ב ערך יום), וכדאי מאד לעיין שם ולגלות עולם מופלא של שיטות ומספרים, ראיות ונידונים הלכתיים, הקשורים להבדלי השעות ו'קו המשווה'.

טיסה מאוסטרליה בי"ג בעומר- מביאה אותך לארה"ב ב...י"ב בעומר

כאשר נטוס למזרח העולם ביום ט"ז בניסן, נגיע לשם ב... ט"ו ניסן. וכן להיפך, כשנטוס למערב העולם ביום ט"ז ניסן, נגיע לשם באותו היום, אך התאריך שם הוא י"ז בניסן, וכאשר ישוב הוא כעבור מספר ימים, למשל, אל צד מזרח, יגיע אל יום קודם... וכל זה קשור להבדלי השעות שבין מדינה למדינה, כמובן.

רוצים דוגמה? בבקשה: משגיח כשרות ניצב בשדה התעופה בלוס אנג'לס, ביום ראשון בשעה -8 בבוקר לפי השעון המקומי. ביפן, שהבדלי השעות בין שתי הארצות הם -16 שעות, השעה כעת -12 בלילה בדיוק, חצות של מוצאי יום ראשון. כשמשגיח הכשרות טס לכיוון יפן, הוא טס כעת במשך 12 שעות לאור יום, אך ינחת ביפן, כשהשעה ביפן תהיה...12 בבוקר של יום שני.

אם כן, היהודי יצא ביום ראשון בבוקר, עבר בדרכו רק אור יום מבלי לפגוש את הלילה, ונחת ביפן בצהרי יום המחרת, מבלי שהתפלל מעריב וספר ספירת העומר. במקרה כזה הבעיה לא חמורה, כיון שיכול הוא לספור ספירת העומר בלא ברכה, כדין הסופר ביום, ולהמשיך הלאה לספור בברכה. ואמנם ישנם גדולי תורה (ראה למשל במה שכתב בזה הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל ב'מקראי קודש' חלק ב' סימן סג) שהעירו שאדם שלא עבר עליו בעצם 'יום', כי החמה לא חשכה עליו, כיצד יכול הוא לספור את הספירה של היום הבא?! האם ישנו חסרון ב"תמימות תהיינה" בכך שלא עברו 24 שעות מאז שהיה אצלו הלילה הקודם?!

הבעיה חמורה יותר כאשר היהודי טס מאוסטרליה, ביום י"ג בעומר, למשל, והוא מגיע לארה"ב ביום... י"ב לעומר. שהרי אוסטרליה מקדימה את אמריקה ביום...

וכך מתאר את הבעיה הגאון רבי בצלאל שטערן זצ"ל, שהתגורר בעצמו במלבורן שבאוסטרליה, בספרו שו"ת בצל החכמה (חלק ה סימן צו): "נשאלתי הרבה פעמים מאנשים הנוסעים בימי ספירת העומר מפה אוסטרליא לאמריקה ובדרך נסיעתם הם עוברים בטיסה את קו התאריך הבין לאומי שם מוחזר התאריך יום שלם, איך עליהם להתנהג בנוגע למצות ספירת העומר אחרי חצותם את קו התאריך הנזכר. - על דרך משל, מי שקודם נסיעתו מאוסטרליא ספר שם אור ליום כ"ח ניסן, היום שלושה עשר יום וכו' לעומר, וכאשר חצה דרך טיסה את קו התאריך באמצע היום הוחזר שם התאריך יום שלם והרי הוא שם אמצע יום כ"ז בניסן שהוא יום י"ב לעומר, איך ימשיך לספור כאשר יהיה לילה שהוא אז במקום המצאו אור ליום כ"ח ניסן שהוא יום י"ג לעומר".

ה'בצל החכמה' מציע שלש דרכים לפתרון הבעיה: "יש לדון בזה על אפשרות של ג' דרכים - א) שיספור באותו לילה י"ג לעומר כפי חשבון מקום המצאו, אבל הרי הוא ספר כבר י"ג אמש קודם יציאתו מאוסטרליה. - ב) ימשיך ספירתו. אמש ספר י"ג וכעת יספור י"ד. אבל הרי במקום המצאו אין זה אלא יום כ"ח בניסן שהוא י"ג לעומר ואיך יספור בו י"ד. - ג) יספור בו שני ימים ויאמר, היום שלושה עשר יום שהם וכו' ושוב אח"כ יאמר היום ארבעה עשר יום שהם וכו'. אבל הרי דעת האבני נזר והערוגת הבושם שאין לספור שני ימים מספק, דכיון שאינו יודע באיזה יום הוא עומד אין זו חשיבא ספירה וכתבתי מזה במקום אחר".

הוראתו למעשה של ה'בצל החכמה' היא ש"לענ"ד בס"ד להורות בזה, כי כאשר יהיה לילה אחר שחצה את קו התאריך ויהיה זה שם ליל כ"ח בניסן שהוא יום י"ג לעומר, יספור עוד פעם היום שלושה עשר יום וכו' אבל בלא ברכה. ושוב למחרתו ליל כ"ט בניסן יספור היום ארבעה עשר יום וכו' בברכה. וכן יספור להלאה בברכה עד חג השבועות כפי שמונים בני המקום שהוא נמצא שם. - ואף שהתורה אמרה "שבע שבתות תמימות תהינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום", ואם כהנ"ל הרי לגבי דידי' הם יום אחד יותר. נראה שאין בכך כלום".
הגר"ב שטערן זצ"ל האריך שם במספר 'תשובות' בענין וכמוהו דנו בנושא עוד גדולי תורה נודעים.

גם הגרש"ז אוירבך זצ"ל נדרש לשאלה והוא כותב ( כמובא במעדני שלמה עמוד כ') שאדם שטס ליפן, לאחר שספר ג' לעומר, ובחזרה נמצא שוב במקום בו סופרים כעת ג' לעומר, שעליו לספור בלא ברכה באותו היום ואח"כ ימשיך לספור בשאר הלילות בברכה. אך אם יהיה להיפך, כגון שספר בארץ ישראל ג' בעומר וטס ליפן, שלמחרת הוא ה' לעומר, והפסיד יום- אזי במקרה כזה הפסיד יום ולכן ימשיך לספור מכאן ואילך בלי ברכה.

(וראה עוד בענין בספר שלמי מועד להגרש"ז אוירבך זצ"ל, בספר אהלך באמיתך של הגר"ב שטרן זצ"ל, פרק ל"ד, ובספר תורת הדרך להגר"מ גרוס שליט"א).

ובשעתו, כאשר השאלה נגעה למעשה, שאלתי את פי מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א, שהשיב לי שלמרות שמעיקר הדין קשה למנוע מלטוס לחו"ל ולשוב בחזרה, באופן שע"י חציית "קו התאריך" יפסיד יום מהספירה, אך עדיף להמנע מלטוס בימים אלו משום כך, וכך כתב גם כן בשו"ת בצל החכמה (שם סי' צ"ז).

ועוד הערה קטנה: אם שכחנו בטעות יום אחד מספירת העומר, נוכל פשוט לטוס אל המדינות שמעבר לקו התאריך, בו לא הגיע עדיין היום אותו שכחנו, ולספור בו ובימים הבאים עם ברכה...

מתי מותר לאכול 'חדש' באוסטרליה???

סוגיית 'קו התאריך' הביאה לשאלה מעניינת נוספת, הקשורה לספירת העומר, אותה עורר הגאון הנודע רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל, מראשי ישיבת קול תורה ובעל 'משאת המלך'. הוא תמה מדוע אלו המתגוררים מעבר לקו התאריך, כמו באוסטרליה, למשל, אינם מונים ספירת העומר ביום ט"ו בניסן לפי התאריך שלהם. שהרי הדין הוא לספור ספירת העומר מהקרבת העומר. ובזמן שלהם הרי קרב העומר בט"ו. וא"כ היה ראוי שיתחילו מיד למנות. וכמו"כ חג השבועות יהיה להם בה' סיון שחל לפי התאריך שלהם...

כוונת שאלתו היא שהרי אם התאריך הוא הקובע לספירת העומר, אם כן על המתגוררים מעבר לקו התאריך לספור ביום ט"ז שלהם, כפי שאנו סופרים ביום ט"ז ניסן. אך אם לא התאריך קובע אלא מציאות הקרבת העומר. אם כן מכיון שקרבן העומר נקרב בירושלים ביום ט"ו של אוסטרליה, יהיה על בני אוסטרליה להתחיל לספור ביום ט"ו שלהם ולא ביום ט"ז.- היתכן??

שאלה דומה ניתן גם לשאול לגבי איסור אכילת 'חדש'. וכפי שנאמר בתורה (ויקרא כ"ג י"ד) "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה" עד אשר יוקרב קרבן העומר. ובגמרא במנחות (ס"ח א') מבואר שבזמן שביהמ"ק היה קיים, העומר מתיר את החדש. ורב ושמואל סברו בגמרא שבזמן שביהמ"ק קיים העומר מתיר, ובזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר, מאי טעמא דתרי קראי כתיב, כתיב "עד הביאכם" וכתיב "עד עצם היום הזה", הא כיצד, בזמן שאין ביהמ"ק קיים "עד עצם" וכו', ובזמן המקדש "עד הביאכם". וכתב המנחת חינוך (מצוה ש"ג) שבזמן שיש עומר הוא אינו תלוי ביום כלל וכלל, אלא רק בהבאת העומר, ואסור בכל השנה.

ואם כך, יש לשאול מדוע בזמן שביהמ"ק היה קיים, לא מצאנו שאלו שהתגוררו מעבר לקו התאריך היו יכולים לאכול "חדש" כבר בט"ו, שביום זה, ט"ז של ירושלים, היו מקריבים את העומר.

והאמת היא שבזמן חז"ל לא היה כלל ישוב יהודי במקומות שמעבר לקו התאריך, (ככל הידוע לי לפחות...), כך שהשאלה לא קשה כל כך.

ואכן, הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל (במקראי קדש פסח (ח"ב סי' ס"ג) דן בשאלה מרתקת זו, והוא מביא את דברי הרמב"ם (בפירוש המשניות מנחות פ"י מ"ה), שיוצא מדבריו חידוש מופלא לדינא, שבזמן שייבנה ביהמ"ק יוכלו בני המדינות שמעבר לקו התאריך לאכול 'חדש' כבר ביום ט"ו, משום שבשעה זו כבר נקרב העומר בירושלים, שבו הוא יום ט"ז. אמנם לענין ספירת העומר נראה שיספרו גם הם כמונו, ביום ט"ז, כיון שתלוי בתאריך. יעויין שם בהרחבה ובספרי ויאמר שמואל (סימן נו). לתשומת לב האוסטרלים שמבין קוראינו...

 

תגובות   

 
#1 אהרן 2014-05-21 14:28
ידועה דעת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש על שאלה זו כי העובר את הקו ימשיך בספירתו הוא וגם חג השבועות אצלו יהיה ביום נ' לבפירתו
והובאה שיטתו בשערי הלכה ומנהג ח"ב וכן בנטעי גבריאל ובספירת העומר השלם ובכל המלקטים
ונתבארה שיטתו בארוכה בקובץ מגדל אור (לוס אנג'לס) חלק ז'
ציטוט
 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: רפאל מאיר צבי בן ברכה בריינדל בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת רועי עובדיה בן שולמית רעות בתוך שאר חולי ישראל, לרפואת אשר ורפאל בני שמחה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לתהילה יהודית בת רינה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לכבוד שבת קודש

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת אביבה בלה בת מרדכי ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 15830556

אתר השבת