חומש דברים
דבר החסידות – פרשת וילך
- פרטים
- קטגוריה: פרשת וילך
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 21:48
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 422
ב"ה
דבר החסידות – פרשת וילך
לאן הלך משה?
מספר הרב פייוויש שפירא, מחשובי קהילת בעלזא באנטוורפן:
בתחילת שנות הלמ"דים (ה-70) הגעתי פעם לניו יורק במסגרת עסקיי ונשארתי שם לפורים, ואז החלטתי לבקר בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש. הרבי ישב עם הקהל והתוועד עד השעות הקטנות של הלילה. בסיום, כשהרבי צעד לכיוון היציאה ניגשתי לתת 'שלום עליכם', הגבאים הדפו אותי שאין זה הזמן המתאים, אך הרבי קלט אותי, הושיט לי את ידו וכך בעודו מחזיק בידי צעד איתי עד לחדרו, שם הכניס אותי והושיב אותי על כסא.
הרבי פתח מגירה נעולה בחדרו, הוציא משם מכתב והגיש לי. במכתב כותבת אשה בגיל 36 שגילו אצלה מחלה ממאירה ל"ע וימיה ספורים. "אני כבר השלמתי עם הגזירה", כותבת האשה, "אבל מה יהיה עם 12 ילדיי? בבקשה רבי, אני לא מכירה אותך, אבל אנא תתפלל עליהם שיגדלו ילדים בריאים ושמחים וימשיכו ללכת בדרך התורה והיראה..." חותמת האשה ששמה "רעכיל".
רעדתי כולי. רעכיל הזו היא אמי. התייתמתי ממנה לפני יותר מעשור, והנה נגלה מול עיני מכתב מימיה האחרונים, בו היא מבקשת עבורינו, ילדיה. התייפחתי בבכי. לבסוף הרמתי את עיני ואמרתי "רבי! יש לי בקשה אחת. האם אוכל לקחת את המכתב הזה עמי?". הרבי הנהן בשלילה "לא. המכתב הזה צריך להישאר פה. מידי שנה ביום כיפור, אני לא יורד לבית הכנסת ל'כל נדרי' לפני שאני קורא את המכתב הזה".
יצאתי משם ברגשות סוערים, מבלי שהספקתי אפילו לשאול את הרבי מאיפה הוא ידע שאני אחד הבנים של אמא, הרי אפילו את שמי לא אמרתי לו?
מה שאני כן יכול לומר: שכל אחד משבעת הבנים וחמשת הבנות של אמי גדלו לתפארת והקימו בתים מפוארים של תורה ומצוות, ממש כפי שביקשה.
(שמעתי מהמרצה הדגול הרה"ח רי"י יעקבסון, ששמע את הסיפור מבעל המעשה, במוצאי שבת סליחות השנה)
~~~
פרשתינו פותחת: "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל".
בכתוב (וגם בפירש"י) לא מפורש להיכן הלך משה, כי גם לפני זה עמד מול כל ישראל ("אתם נצבים") ודיבר אליהם [וכדברי ה"כלי יקר": "כל המפרשים נדחקו בהליכה זו, כי לא פורש להיכן הלך"]? ובמפרשים ביארו באופנים שונים.
והנה, בתרגום יונתן בן עוזיאל מפרש: "ואזל משה למשכן בית אולפנא", היינו שקודם שמשה דיבר לבני ישראל נכנס לבית המדרש ("אולפנא" מלשון לימוד) והסתכל בתורה.
ויש כאן לימוד גדול לכל אחד ואחד מישראל:
משה רבינו היה אז בתכלית השלמות, כמו שנאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", ופירש"י "היום מלאו ימי ושנותי". ובפרט ע"פ המבואר בחסידות* (מיוסד על דברי הזהר) שביום ההסתלקות מאירים אצל הצדיק כל תורתו ועבודתו שעבד כל ימי חייו.
[וגם היה מושלל אצלו עניין השכחה, עד שאפילו תלמידו יהושע זכר הכל, כדברי הגמרא (תמורה טז, א) "בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך. אמר לו, רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר?" וממשיך שם שגם אצל כל בנ"י לא היה אז עניין השכחה, ורק בימי אבלו של משה נשתכחו כו']
ואף על פי כן, כשהיה צריך ללמד תורה את בני ישראל – הלך לבית המדרש, ("וילך משה", "למשכן בית אולפנא") להסתכל בתורה תחילה. וזאת למרות שכבר היה במעמד כל ישראל – עזב את מעמדו ומצבו הקודם ונכנס לביהמ"ד לעיין בתורה.
וזוהי ההוראה לכל אחד ואחד: שכאשר מתעוררת איזו שאלה – אין לו לסמוך על מה שזוכר כבר, אף שלמד עניין זה כמה וכמה פעמים, אלא עליו ללכת ולעיין בשו"ע מחדש!
וכן בנוגע למה שצריכים ללמוד לפני כל יו"ט את פרטי הדינים השייכים אליו, כמו הלכות ר"ה, עשי"ת, יוהכ"פ וסוכות – שאין לסמוך על מה שלמדו כבר בשנים הקודמות, אלא יש לחזור וללמוד עוד הפעם.
ומכיון שהתורה היא בלי גבול, הרי גם כאשר לומדים כמה וכמה פעמים – מתווסף כל פעם בהבנה והשגה. וזהו גם הענין של "וילך", כמבואר בחסידות ש'הליכה' מורה על עליה באופן של בלי גבול – כי היהודי הלומד תופס את ה"בלי גבול" והעצמיות שבתורה.
שבת שלום וחתימה וגמ"ח טובה לשנה טובה ומתוקה!
מבוסס על: שיחת ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי ה'תשכ"ה סעיף ז-י (נדפס בתו"מ חלק מא עמ' 35 ואילך וכן ב"דבר מלכות" השבועי עמ' לח-מ). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תה.
______________
*) תניא אגה"ק סימן ז"ך וכ"ח. סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר דש, סע"ב ואילך.
לחביבותא דמילתא, מצו"ב 2 תמונות של הרבי "בצאתו בשלום מן הקודש", מוצאי יוהכ"פ.