פרשת חוקת
ב"ה
דבר החסידות – פרשת חוקת
אוהב את ה'בריות'
מספר הרב משה אורנשטיין, ראש ישיבת חב"ד נתניה:
בשנת תשמ"ט, בהיותי בגיל עשרים, זכיתי לשהות במשך כל השנה בחצר הרבי. מאוד הקפדתי שלא לפספס שום שיחה ובוודאי לא את ההתוועדויות של שבת קודש.
בקיץ, ביום חמישי י' תמוז, התקיימה בארץ חתונתו של אחי היחיד ועז היה חפצי לנסוע לחתונה, אך משמעות הדברים היא שלא אוכל לחזור לניו-יורק לשבת, ואחמיץ את ההתוועדות, במיוחד שזו היתה שבת י"ב תמוז, חג הגאולה של אדמו"ר הריי"צ, וצפויה התוועדות מיוחדת.
אך לבסוף הצלחתי למצוא טיסה שיוצאת מהארץ בשישי בבוקר ואמורה לנחות בניו-יורק ב-3:15 אחה"צ. עשיתי חשבון שישארו לי כחמש שעות עד לכניסת השבת המאוחרת בקיץ. ולמרות מחאותיהם של הוריי ומשפחתי על טיסה מוזרה זו בסמוך לשבת – נאטמו אוזניי וסגרתי כרטיס.
הכל התנהל כמתוכנן, בשישי בבוקר המטוס המריא במועד לשמחתי. אולם לקראת הנחיתה הודיע הקרבניט, שבשל ערפל כבד ניאלץ לבצע נחיתת ביניים בבוסטון. נחרדתי מהרעיון שאני עלול להימצא על המטוס בעיצומה של השבת, וכשנחתנו בבוסטון דרשתי שיורידו אותי מהמטוס, עד שהקרבניט בעצמו התחייב לי כי ננחת בניו-יורק לפני שתשקע השמש!
אכן נחתנו בניו יורק 25 דק' לפני השקיעה. הדיילת הראשית הוציאה אותי ראשון מהמטוס, והשבת נכנסה עלי בשדה התעופה. יין לקידוש לא היה לי ועשיתי קידוש על שתי פיתות שהיו עמי.
בשבת בבוקר מצאתי נהג מונית גוי, הסברתי לו שעלי להגיע לקראון-הייטס, אבל אסור לי לנסוע וכן אסור לי לומר לו לקחת את חבילותי וללוות אותי ולהורות לי את הדרך כדי שאלך לצידו ברגל עד למחוז חפצי, הנהג הבין את ה'רמזים' ודרש 80 דולר עבור המסע, והסברתי לו שאסור לי לומר לו לקחת אותם מהארנק שבתיק.
לאחר כחמש שעות הגעתי סוף סוף ל-770, ובשעה הקבועה תפסתי מקום בהתוועדות; שמח שהצלחתי להגיע אבל שבור ורצוץ מהדרך שבה הגעתי: ידעתי שעשיתי מעשה אסור. היציאה מהארץ בשישי בבוקר, הדין-ודברים עם נהג המונית, אי עשיית קידוש על יין, ואי כיבוד-הורים. בקיצור, גם כאשר הרבי נכנס להתוועדות וגם כאשר ניגן בעצמו את הניגון "האדרת והאמונה" – לא יכולתי להשתחרר מהמועקה שבלב.
לקראת סיום ההתוועדות, רגע לפני שפצח בניגון "כי בשמחה תצאו" עצר הרבי ואמר: "ישנם כאן גם אורחים שהגיעו מארץ הקודש לחגוג יחד את חג הגאולה בד' אמותיו של בעל הגאולה". ואז המשיך: "בין הבאים ישנם כאלו שיש להם ספקות המבלבלים אם הגיעו על פי הלכה או לא, אז שיאמרו 'לחיים' ויצאו מכלל ספק". ביד רועדת אבל בלב רגוע החזקתי את הכוס, הרבי הביט לעברי והנהן חזק בראשו כאשר שפתותיו הק' ממלמלות "לחיים ולברכה"!
(תמצית של סיפור ארוך ומרתק, מתוך ספרו של ארי סמית 'אבא' עמ' 18 ואילך
וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט ח"ד עמ' 17)
~~~
בפרשתנו, בסיפור הסתלקותו של אהרן הכהן, נאמר (כ, כט) "ויראו כל העדה כי גוע אהרן, ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל". מפרש רש"י: "האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו". בפסוק הסמוך (כא, א) "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב גו'" כותב רש"י: "וישמע הכנעני – שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כו' כדאיתא בראש השנה".
והנה, מכך שבפרשת הסתלקותו רומזת התורה לשתי מעלות של אהרן הכהן: א) שהיה "רודף שלום ומטיל אהבה כו'", ב) שבזכותו באו ענני הכבוד – מסתבר שיש קשר בין שני הדברים, ובהקדים:
כידוע, המן ניתן לבני-ישראל בזכות משה, הבאר בזכות מרים והעננים בזכות אהרן (תענית ט, א). והטעם לזה:
משה – בהיותו "רועה ישראל" הרי הוא זן ופירנס אותם, ולכן גם המן – שהיה מזונם של ישראל – הגיע בזכותו, וכשם שמסופר על משה (במדרש תהלים עח, קנב בהוצ' באבער. במקורות אחרים זה מסופר על דוד) שכשרעה את צאן יתרו נתן לקטנים עשב רך ולגדולים עשב עב וקשה – כמו"כ המן הגיעבהתחלקות; לכל אחד לפי ערכו: לצדיקים הוא הגיע מוכן, הרשעים "דכו במדוכה" ועוד כמפורט במס' יומא (עה, א).
אהרן – היה "אוהב את הבריות", כלומר, גם כאלה שכל מעלתם היא שהם 'בריות' היה אוהבם. ועל ידי גילוי אהבתו אליהם – עורר אותם לתורה ומצוות, (כמסופר באדר"נ פי"ב, שהיה אותו אדם אומר 'אוי לי האיך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן? בושתי הימנו שנתן לי שלום'), ומכיון שאהב את כל בני ישראל ללא התחלקות. לכן גם באו העננים – שהקיפו וכללו את כל בני ישראל בשוה – בזכות אהרן.
מרים – זו פועה, כמסופר בגמרא (סוטה יא, ב) שהתמסרה לגידול הילדים במצרים, והיא התנבאה ש"נולד מושיען של ישראל" ובזכות זה ביטלה לא רק את גזירת פרעה אלא גם את גזירת עמרם. מרים פעלה במסירות נפש להביא ילדים שיאמרו "זה א-לי ואנוהו", ובזכותה היתה הבאר – שענין המים הוא "שיורדין ממקום גבוה למקום נמוך" – שהיא זכתה להעביר את התורה לדור הבא, לילדים.
על פי זה מובן גם בענייננו:
ההבדל בין המן והמים לבין ענני הכבוד – שהמן והמים ניתנו לכל אחד מבני ישראל בנפרד*, ואילו ענני הכבוד הקיפו והגנו על כל בני ישראל בשווה, לכן, כשהתורה מספרת על מעלתו של אהרן שפעל אחדות בין בני ישראל – היא מספרת גם כן בסמיכות לזה, שבזכותו באו ענני הכבוד.
שבת שלום!
מבוסס על: התוועדות ש"פ מטו"מ ה'תנש"א (נד' בתו"מ התוועדויות תנש"א ח"ד עמ' 74), י"ב תמוז ה'תשי"ג סעיף ח–יא (נד' בתו"מ ח"ט עמ' 43 ואילך) – עיי"ש בעומק ואריכות החילוקים ביניהם [וראה עוד בעניין ענני הכבוד בדבר-החסידות 50 – חוקת תשע"ג]. העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" במדבר ח"ב (היכל מנחם תשע"ב) עמ' כד-ה.
______________
*) המן – כנ"ל בפנים. והבאר – כתב רש"י (פרשתנו כא, כ) "כל נשיא ונשיא . . נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן ובאין לפני חניית כל שבט ושבט".
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1665
פרשת חוקת- על מה נאמרה שירת הבאר?
מאמר מאת: אהובה קליין
פרשה זו פותחת בנושא פרה אדומה, וממשיכה במותה של מרים, ובעקבות זאת העם מתלוננים אצל משה ואהרן על העדר מים, ושהוציאום ממצרים למדבר, מקום רע שאי אפשר לזרוע בו זרע ולטעת תאנה גפן ורמון. בהמשך הפרשה אהרן הכהן נאסף אל עמיו בהר ההר ומיד אחריו מופיע עונש הנחשים ונחש הנחושת. לאחר מכן המשך מסע עם ישראל במדבר. ומשם הנדידה למקורות המים ולבאר המים במדבר.
וכאן התורה מתארת את שירתם של העם: שירת הבאר.
"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת:
עֲלִי בְאֵר - עֱנוּ לָהּ.
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם, בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה".
[במדבר כ"א, י"ז-י"ט]
השאלות הן:
א] על מה שרו בני ישראל שירה?
ב] מדוע משה לא הצטרף לשירה- כמו בשירת הים?
ג] מה הכוונה במילים: "וממדבר מתנה"?
תשובות.
שירת הבאר בפי עם ישראל.
רבינו בחיי מסביר: בני ישראל שרו על הניסים שהתרחשו בנחל ארנון: דם האמוריים נשפך משום שהיו מסתתרים שם - כי הנחל בין ההרים היה עמוק וצר וההרים היו גבוהים וקרובים זה לזה, המעבר בין שני צידי הנהר היה צר, אמרו האמוריים זה לזה בואו נסתתר במערות וכאשר עם ישראל יחצו את הנחל נצא ממקום מחבואינו ונתנפל עליהם בחיצים ובאבני בליסטראות. באותו הרגע שישראל נכנסו לנחל, נעשה נס , ממש כמו שפחה שהולכת לקראת גבירתה - התקרבו ההרים זה לזה ומחצו את האויבים והם מתו ממש כמו המצרים בים סוף, ומשם בא האשד אל הבאר, והבאר הייתה מעלה את דם ההרוגים, ובני ישראל היו רואים איך הקב"ה נלחם למענם ומשמיד את האויבים והם לא ידעו זאת , עד שהבאר הודיעה להם על ידי- שראו את המתרחש במימיה ואז אמרו שירה:
"עלי באר.."
על פי דעת מקרא: כאשר התרחש הנס בגבול מואב, אז שרו בני ישראל :"עלי באר.." והמשמעות היא: שרצונם היה שהמים יעלו מהמעמקים וישקו את עם ישראל. את הבאר חפרו "נדיבי העם" ואלה היו כינויים למשה ואהרון שהם חפרו אותה בעזרת המטה שלהם.
רש"י גם אומר: כי משה ואהרון חפרו את הבאר.
אור החיים מפרש:
כי השירה הזו נאמרה: על התורה שהיא נמשלה לבאר מים והיא נקראת באר על שם השכינה העליונה, שהרי התורה נמשלה למים והמילים:" עלי באר"- מלשוןעליה כי השירה לא נאמרה על הבאר למטה, אלא על באר: "עלי"- מלשון עליון. "ענו לה" כמו :"ותען להם מרים" שהוא לשון שיר [שמות ט"ו]
"חפרוה שרים" הצדיקים הראשונים שהיו במעלה גבוהה הם חפרו את הבאר והכוונה לאבות [בראשית כ"ט]:כפי שמסופר על יעקב: "והאבן גדולה על פי הבאר ויגל את האבן וישק את צאן" ומאז הייתה התורה ראויה להינתן לעם ישראל ,אך עדיין לא הייתה בבחינת אפשרות לשתות ממנה, עד: "שכרוה נדיבי עם" הכוונה למשה שהוריד את התורה לעם והמקבלים ממנו, זקנים, נביאים ואנשי הכנסת הגדולה.
"כרוה נדיבי עם" התורה שבכתב ללא תורה שבע"פ- אין האדם יכול לשתות מימיה. "במחוקק במשענתם" הוא מה שהוסיפו חכמי הדורות וזה לחוקק בה חקיקה, שכל הדברים המדויקים יש לפרש על פי דברי הקדמונים ואם לא יהיו מבוססים על דברי הקדמונים- אין לסמוך על זה.
משה אינו מצטרף לשירת הבאר.
ה"כלי יקר" מפרש: מאחר שלא נאמר כמו בשירת הים: "אז ישיר משה", אלא נאמר: "אז ישיר ישראל.." ולא שרו את השירה בתחילת ארבעים שנות הנדידה במדבר- מכאן ניתן להבין שבני ישראל שרו את השירה הזו על משה, לפי שהבאר פסקה עם מותה של מרים ,אבל היא חזרה להשקות את בני ישראל- בזכות משה ולכן מרים אינה נזכרת בשירה ,אבל משה כן נזכר, שהרי כתוב:" באר חפרוה שרים כרוה במחוקק והכוונה למשה שנאמר: "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק.."[דברים ל"א, כ"א]
במסכת תענית [דף ט, ע"א] מסיקים: כי הבאר חזרה בזכות משה כי בהתחלה המן ניתן לעם ישראל בזכות משה שקיבל את התורה, שהרי התורה ניתנה לאוכלי המן [תנחומא , בשלח, כ] כנאמר:" למען אנסינו הילך בתורתי אם לא" [שמות ט"ז, ד] ואילו הבאר הייתה קיימת בזכות מרים שהייתה עוסקת במידת גמילות חסדים.
ההוכחה לכך שנאמר על המיילדות במצרים [שאחת מהן הייתה מרים]:
"ותחיינה את הילדים ".[שמות ,א, י"ח] שהן היו מספקות לתינוקות מזון.
וענני הכבוד –שהם ענני השכינה – היו בזכות אהרון שהיה גורם להשראת השכינה על ידי הקורבנות.
ובזכות התורה חזרו שלושת הדברים.
לכן כתוב: "באר חפרוה נדיבי עם"-הם אלו שאחזו במידת- גומלי חסדים ובזכותם הייתה לישראל באר מים. אבל לאחר מות מרים מי הבאר פסקו, אך אחר כך באר המים חזרה בזכות משה והתורה כפי שרמוז בתורה: "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל" ועל כך דרשו רז"ל [עירובין נד, ע"א] שחזרה הבאר בזכות התורה שמשה קיבל בהר סיני.
לפי מדרש חז"ל: משה אינו מצטרף לשירת הבאר, היות והוא נענש על ידי המים בסיפור מי המריבה ואין האדם משבח את התליין שלו.
ומדוע גם שמו של ה' אינו נזכר שם? על כך ישנו משל: משל לשלטון שעשה סעודה למלך, שאל המלך את מקורביו : האם אוהביו נמצאים שם? ענו לו: "לא" ענה המלך שאם כך הדבר גם הוא לא ילך לסעודה והנמשל: בדומה לכך כמו שמשה אינו מוזכר בשירת הבאר גם הקב"ה אינו נזכר שם.
ממדבר מתנה.
אור החיים מפרש: עם ישראל זכה למתנה = לתורה היות והם התנהגו בענווה והיו מחשיבים את עצמם למדבר. כמו שנאמר: "ויחנו במדבר ",שהתורה אינה נקנית ,אלא באמצעות הענווה והשפלות. ובזכות קבלת התורה זכו עם ישראל לנחלה, כפי שכתוב: [דברים ל"ב, ט]"כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו".
רבינו בחיי מפרש כדברי אונקלוס: המילים : "ממדבר מתנה.."- הכוונה: במדבר שהוא אזור שומם ניתנה לנו באר מים שהיא מתנה גדולה ומן המתנה הזו הם הגיעו לנחלי ארנון ששם נעשו להם ניסים גדולים.
על פי דעת מקרא: "וממדבר מתנה" מורה על המשך מסעי עם ישראל ממקום החנייה האחרון במדבר מואב- עברו למקום הנקרא מתנה.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
עם ישראל מצאו לנכון לשיר על הבאר במטרה להודות לה' על כל הניסים והחסדים שעשה עימם במהלך שהותם במדבר .
כפי שנאמר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" [שמות י"ד, י"ד]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1839
דבר החסידות – פרשת חוקת
קלה כבחמורה
פרשתנו פותחת ב"זאת חוקת התורה". דיני הטהרה והטומאה אינם מובנים בשכל, כדברי המדרש (תנחומא פרשתנו ח) "לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי...".
למרות שרוב דיני הטומאה אינם נוהגים בימינו, הרי התורה היא נצחית ומובן שיש ללמוד ממנה הוראות גם לימינו, במיוחד שנאמר כאן "זאת חוקת התורה" שזה מורה על כך שהם "כללות התורה" (אור-החיים עה"פ).
בדיני הטהרה אנו מוצאים כמה דינים מיוחדים:
א) מן התורה אי אפשר שהטומאה תחול רק על מקצת הגוף*, אלא אם נגע אדם בדבר המטמא – נטמא על ידי זה כל הגוף.
ב) האדם נטמא גם ע"י נגיעה כלשהי בטומאה, באותה מידה שנטמא מי שאכל דבר טמא.
ג) גם אם הנגיעה היתה בשוגג או אפילו באונס הוא טמא ואסור לו לאכול קדשים ולהכנס לבית המקדש.
ההוראה בעבודת האדם: לפעמים יכול אדם לחשוב: העיקר שאני עושה את הדברים המרכזיים ונזהר מעבירות חמורות, אבל הפרטים הקטנים אינם חשובים כ"כ, אבל האמת היא כדברי המשנה )אבות פ"ב מ"א) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה".
והטעם, כי ברגע שאדם מזלזל במצוה אחת או נכשל בעבירה אחת, ואפילו בשוגג – הרי ב"נגיעה" קלה זו הוא מתנתק באותה שעה מהקב"ה, כיון שכל המצוות הם מלשון 'צוותא' וחיבור. ומזה מובן עד כמה צריך לייקר ולדקדק בכל המצוות כולם, הן לעצמנו והן בהשפעה על הזולת.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יג, חוקת שיחה א (עמ' 66 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד מספר 'מעיין חי' ח"ט עמ' 73 ואילך.
*) טומאת ידים כו' הוא רק מד"ס (רמב"ם הל' אבות הטומאות רפ"ח. הל' מקוואות רפי"א) דשלמה תיקן נט"י וכו' (שבת יד, ב. עירובין כא, ב).
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1831
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1886
וורט לשבת – פרשת חקת
הרב אברהם חיים זילבר שליט"א
שני סוגי עננים
על הפסוק "וישמע הכנעני מלך ערד כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל" מפרש רש"י "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד . . כדאיתא בראש השנה".
ולכאורה קשה, כי מצינו מאוחר יותר, בסיפור בנות מדין, שרש"י כותב (כה, ד) "והוקע אותם לה' נגד השמש – השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדווהשמש זורחת עליו", הרי שגם לאחר מיתת אהרן היו ענני כבוד! וכן מפורש בגמרא (תענית ט, א) שהבאר והעננים חזרו בזכות משה!
עוד קשה: בתורה מתואר רק איך הבאר חזר – ע"י שמשה הכה בסלע ויצאו מים, אבל העננים לא מפורש מתי ואיך חזרו ורש"י לא מזכיר כלל שהעננים חזרו. ומדוע?
מחדש הרבי, שיש שני סוגי עננים, יש עננים שנועדו להגן על בני ישראל מפני השמש, הנחשים, האויבים ועוד, ויש עננים שבאו רק למטרת כבוד – להראות חיבתן של ישראל. וזה מדויק ברש"י, שיש מקומות שהוא קורא להם "עננים" סתם, כמו בפ' בהעלותך: "שבעה עננים היו", כי אלו נועדו להגן עליהם, ואלו לא בטלו גם לאחר מיתת אהרן, כי נשארו בזכות משה (והכנעני רק היה סבור שאפשר להילחם בישראל), ויש מקומות כמו כאן שרש"י כותב "ענני כבוד" כי אלו אכן בטלו ולא חזרו.
ומדוע אכן לא חזרו ענני הכבוד בזכות משה כמו שחזרו הבאר וה"עננים"? י"ל, שמשה בתור רועה נאמן של ישראל תפקידו לדאוג להם לכל צרכיהם (משא"כ ענני הכבוד שלא היו לצורך). והוא דאג באופן כזה, שגם לאחר פטירתו בז' אדר שפסק המן מלירד – נסתפקו ממן שירד בו ביום עד שהקריבו העומר בט"ז בניסן (רש"י בשלח טז, לה).
מכאן אנו למדים על צדיקים ונשיאי ישראל שבכל דור, שגם לאחר הסתלקותם, דואגים הם לבני ישראל לכל צרכיהם, כי "לא יפרדו מעל צאן מרעיתם".
שבת שלום!
מקור: לקוטי שיחות חלק ח"י עמ' 253 ואילך, חלק מהעיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה). לשלמות הענין יש לעיין בשיחה המקורית.
מוקדש באהבה לאדוננו מורנו ורבינו הרבי מליובאוויטש זי"ע, שממנו שאבנו, וממשיכים לשאוב, דברי אמונה ועוצמה לימים חשוכים. לרגל יום ההילולא – ג' בתמוז.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1947
"זאת חוקת התורה"
מפרש רש"י: נאמר בפרה אדומה "זאת חוקת התורה", לפי שהשטן ואומות העולם מצערים את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. לפיכך כתב בה "חוקה". גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".
ומדוע נאמר: "זאת חוקת התורה", מדוע לא: "חוקת הפרה האדומה", כמו: "זאת תורת העולה" (ויקרא ו, ב), "המנחה" (שם, ז), "החטאת" (שם, יח). אלא לומר לך שכל התורה כולה הוקשה לחוקת הפרה האדומה, חוקה היא, גזרה שאין לך רשות להרהר אחריה.
מספרים, שהיה כומר צורר, מלומד ומשכיל וחכם להרע, ששכנע את המושל לקיים ויכוח פומבי עם היהודים על הגשר הנטוי מעל הנהר השוצף וגועש, והשוטר יעמוד הכן, הראשון שיודה שאינו יודע להשיב יושלך אל הנהר בלי טענות ומענות!
הסכים המושל, ושלח להודיע לרב הקהילה. שמע הרב, וגזר יום תענית ותפילה לעזרת שמים מיד צר.
באותה עת, הגיע יהודי כפרי למכור תוצרתו בעיר והחנויות סגורות, הרחוב היהודי נטוש, אין נפש חיה. תמה, פנה לבית הכנסת, ושמע קול תחינה וזעקה. חשכו עיניו: ודאי חג הוא, ושכח. חיללו ברכיבה ומשא, עשה חגו חול! בוש בעצמו, ונכלם בבגדי החול, עלה לבית הכנסת ושאל בלחישה: "איזה חג היו?"
"חג?! יום אבל הוא!" ענוהו, וסיפרו על הגזרה.
נחה דעתו. אמר: "הביאוני לפני הרב". הודיע, שמוכן הוא להתעמת עם הכומר הצורר.
נד לו הרב: "אתה?! הן הכומר אדם משכיל הוא ויודע ספר. בקי בלשון הקודש וחכם להרע. מסתכן אתה בנפשך!"
"אף על פי כן", ענה, "הרינו מוכן ומזומן! אם אנצחו, מה טוב. אם לאו, אמרו: הדיוט שבנו ניצחת"...
יהי כן. הודיעו למושל, והמעמד זומן. במרכז הגשר נבנתה בימה, והמונים התגודדו משתי גדות הנהר. המושל ישב על כיסאו, הכומר ניצב בהתרסה, והנה עולה לגשר יהודי כפרי, לא תואר לו ולא הדר. "לא מצאו היהודים את מי לשלוח, אלא אותך? הן מתאבד אתה!" לעג הכומר בבוז.
הכפרי לא הגיב.
אמר הכומר בגבהות לב: "שאל את השאלה הראשונה, ותזכה בעוד דקת חיים".
שאל הכפרי: "אמור נא מה פרוש המילים העבריות: ,לא ידעתי פרושו?!'"
"אני לא יודע מה הפרוש", תרגם הכומר לשפה המדוברת.
שמע השוטר את ההודעה המפורשת, אחז במתני הכומר והשליכו אל המים השוצפים מתחת. כן יאבדו כל אויבי ה'!
המוני הגויים האקו בבהלה, ובקרב היהודים שמחה וצהלה. הכפרי הורכב על כתפיים והובא לבית הכנסת לתפילת הודיה בקול רינה ותודה והמון חוגג.
שאלו הרב: "אמור נא, כיצד עלה בדעתך רעיון מופלא זה?"
"פשוט מאוד", ענה, "יהודי פשוט אני, ולומד פרשה חומש ורש"י עם תרגום עברי טייטש, לאידיש המודברת. ראיתי שרש"י מפרש את המילים: ועמוק אין מראה, לא ידעתי פרושו (ויקרא יג ד). לא הבנתי מה זה, והסתכלתי בתרגום. ראיתי שהוא מודע: אני לא יודע מה הפרוש. נו, אם המתרגם אינו יודע, הכומר הרשע הזה ידע? ידעתי שגם הוא לא ידע"...
כך יש לנו לקיים את המצוות, בפשיטות ובתמימות, והולך בתום ילך בטח! (והגדת).
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1747
עבד שנשבה
/ הרב הגאון הרב משה נחמיה זלץ שליט"א, אלעד/
'וישב ממנו שבי' (פרשת חוקת)
כתב רש"י: 'אינה אלא שפחה אחת'. הגרי"ז בספרו עה"ת כ' לבאר עפ"י מש"כ רש"י בגיטין ל"ח ע"א דילפינן התם בגמ' מהך קרא דנכרי קונה ישראל למעשה ידיו אף בחזקה, ופרש"י שם דהיינו חזקה של עבדות כגון הלבישו וכו' והקשו שם תוס' דאפי' ישראל מישראל לא קני ע,ע אלא בכסף או שטר וכ"ש נכרי.
וכ' לבאר דעת רש"י דישראל גמור אין נקנה לגוי אלא בכסף שזהו קנין האמור בע"ע בקרא מכסף מקנתו אבל בעבד הנשבה לגוי דבהא איירי שם בסוגיא כיון דהוא כבר עבד שפיר יכול לקנותו עכו"ם ואף שנתמעט עכו"ם מקנין גופו של ע"ע דילפי' מקרא דלא הם קונים מכם מקנין מעש"י לא נתמעטו וקונים אף בחזקה ואה"נ דלא משכח"ל אף לרש"י קנין חזקה בישראל גמור אלא בעבד וזהו, שפרש"י הכא אינה אלא שפחה אחת ולהכי מצו לקנותה בחזקה כיון דכבר היתה שפחה.
אלא דיש להבין דלכאורה מה שייך קנינו של האדון הישראל בקנוי לו בתורת עבד לקנינו של העכו"ם דמה"ט מצי העכו"ם לקנותו,
ויעוין בפנ"י שם בסוגיא שדייק מק' התוס' דהסוגיא איירי אף בע"ע והקשה דמנ"ל לתוס' לפרש כן ולא איירי אלא בעבד כנעני והתם שפיר ילפי' דזוכה העכו"ם מהפקר ע"י חזקה.
ובאמת מאי דפשיטא להפנ"י דבע"כ מצי שפיר לקנות ע"י חזקה, לפי"ד יש לעיין בזה טובא כיון דאחר שאינו ברשות רבו מהכ"ת דיזכה בו הגוי, אלא דהתם א"ש טפי מה שפי' הגרי"ז דהתם שפיר איכא למימר שקנין העבדות אינו רק כלפי רבו אלא הוי קנין ושינוי בחפצא דהגוי שנעשה עבד בעצמותו ולהכי מצי לזכות בו הגוי וכדחזינן מסוגית הגמ' בגיטין דף מ"ב דמספק"ל בכמה אנפי בדיני הע"כ היכא דהוי מעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה ואם זכה רבו בקנס וע"כ משום דקנין העבדות מהני להחשיבו עבד אף בלי זכויות רבו,
ויתכן הטעם הזה דהא צריך להטבילו לשם עבדות והטבילה הוי מעשה וחלות בעצמותו דומיא דטבילת גירות אשר מחילה להגברא הטובל לאדם אחר והטבילה לשם עבדות היא גופא המחילה לתורת עבד, וכמו שכ' הגר"ח בספרו הל' איסו"ב דאין ענין טבילת העבדות שנעשה ע"י הטבילה יהודי לכל דבריו וקנין העבדות מפקיעו מלהחשב יהודי גמור אלא טבילת העבדות גופה היא המחילה בו את קנין העבדות להחשב יהודי לחצאין.
אמנם להבנת התוס' דרש"י איירי אף לענין ע"ע ע"כ מבואר דאף בע"ע חל קנין העבדות בגופו ועצמותו, ובאמת איתא בקידושין דף י"ד ע"ב דע"ע קונה עצמו במיתת האדון והיינו דאינו עובד את יורשיו והא דאיתא שם בברייתא דעובד את בנו יעוי' שם בהמקנה דפי' דאינו משום ירושה אלא שקם הבן תחת אביו, ומבואר דאין קנין עבדותו אלא כלפי רבו וא"כ הק"ל דבע"ע איך מצי לקנותו העכו"ם בחזקה מחמת קנין רבו והא לכאורה אין משמעות הקנין אלא כלפי רבו וכמש"נ.
ואשר נראה בזה דהנה איתא בקידושין דף ט"ז ע"א אמר רבא ז"א ע"ע גופו קנוי ומדייק כן מדלא סגי שיאמר האדון לעבדו באפי תרי זיל אלא צריך דוקא גט שחרור, ופרש"י שם דכיון דגופו קנוי אין שייך בו לשון מחילת ממון אלא אלא לשון שחרור ושחרור מהני דלא גרע מעבד כנעני, ובביאור דברי הגמ' נחלקו הראשונים, דעת תוס' דג"ק היינו כלפי דיני הממון דבדיני הממון גו"ק ואינו יכול למחול על ממונו ובעי' גט שחרור, אבל הריטב"א ועוד ראשונים פי' דהוא מחמת קנין האיסור דכיון שע"ע מותר בשפחה כנענית ונמצא דע"י הקנין נשתנה דינו להיות מותר בש"כ האי היתר לא מצי להפקיעו ע"י הפקר או מחילה אלא בעי' שחרור, והנה הא ודאי אי נימא כדעת תוס' דהקנין הוי בעצם הממון ע"כ חזינן דאף שמפקירו או מוחל לו עדיין נחשב לעבדו וע"כ דאף בע"ע הוי שם העבדות בעצמותו של עבד ולהכי מצי לקנותו וכמו שבי' הגרי"ז, אמנם אי נימא כדעת הראשונים דהוא רק משום קנין האיסור א"כ אף דחזינן דשם העבדות לא פקע מ"מ אי"ז שייך לדיני הקנינים דמה"ט מצי השבאי לקנותו. אלא דהנמו"י ביבמות דף נ"ו הביא לדברי הריטב"א וכתב דאף בע"ע הנמכר לגוי הוי גופו קנוי ואף דהתם הא ליכא קנין איסור דע"ע הנמכר לגוי אסור בשפחה כנענית, ומה"ט יש שפי' דאף להריטב"א שפי' דגו"ק היינו מחמת האיסור אי"ז מחמת האיסור בפועל אלא קנין הממון המחיל נמי לדיני האיסור עכ"פ בע"ע הנמכר לישראל מה"ט אף בנמכר לגוי נחשב לגו"ק, ואי נימא כן אף לדברי הריטב"א מצינן למימר דע"י קנין העבדות הוי עבד בעצמותו ובתורת הקנינים אפשר לקנותו בחזקה אחר שקנאו רבו, אמנם ברשב"א וברמב"ן שם מבואר להדיא דגו"ק היינו רק מחמת האיסור בפועל ולדבריהם יש לעיין אם שייך לפרש כדברי הגרי"ז.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1654
מי מריבה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
ויהי היום התקדרו שמים
דמעות זלגו מכל עין
מרים השיבה נשמתה לאלוקים
וכל העדה צמאים זועקים.
כעסם כאש יורדת לעולם
מכלה הגיון לב חכם
על הסלע יכה פעמיים
ממנו יפרצו זרמי מים.
וכל העם מרווים צימאונם
כפויי טובה משתבש זיכרונם
שערי ארץ ישראל ננעלים
בפני משה הנעלה בנעלים.
הערה: השיר בהשראת פרשת חוקת[ חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1579
הֹר הָהָר ועדת ישראל
שיר מאת: אהובה קליין ©
ויהי כל העדה מגיעה
עדת מלאכים בה מביטה
מנער ועד זקן במדבר
למרגלות הֹר הָהָר.
גבם – נושא שובל נסים
מים, מן, בשר שלווים
בעורקיהם זורמת אמונה
עליהם סוככת שכינה.
מביטים בהר המכופל
ענני כבוד מרחפים מעל
כהרף עין ציווי מגבהים
יילקח אהרון לגִּנְזֵי מְרוֹמִים.
הערה:השיר בהשראת: פרשת חוקת [חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1589
פרשת חוקת, הֹר הָהָר-המקום בו אהרון - נקבר.
מאת: אהובה קליין.
פרשה זו גדושת אירועים : פרה אדומה ודיני הטהרה, מות מרים, צימאון העם במדבר, תלונות העם, מי המריבה, שירת הבאר, מלחמת ישראל נגד סיחון - מלך האמורי וחייליו. הניצחון על עוג מלך הבשן ותלונת העם על עצם הוצאתם ממצרים - אל המדבר,
הגעת עם ישראל להר ההר, ומות אהרון שם.
כך התורה מתארת את בואם של העדה למקום קבורתו של אהרון הכהן: "וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה". [במדבר כ, כ"ב-כ"ה]
השאלות הן:
א] מה היה טיבו של הֹר הָהָר- ומי הגיע לשם?
ב] מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל?
תשובות
הֹר הָהָר והבאים אליו.
על פי רש"י:
אל הֹר הָהָר- הגיעו כל עדת ישראל אשר ראויים היו להיכנס לתוך ארץ ישראל - לפי שאותו הדור שחטא בחטא המרגלים כבר מתו ולגבי הֹר הָהָר- היה זה הר ועל גביו עוד הר- כתפוח קטן על תפוח גדול.
אע"פ שהענן היה מהלך לפני בני ישראל והיה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר הנמוך ועושה אותם שווים ,פרט לשלושה הרים: הר סיני- לתורה , הֹר הָהָר- לקבורת אהרון והר נבו- לקבורת משה.
כפי שמסביר תנחומא - הענן שהיה הולך לפני בני ישראל היה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר השפל- והיה בכך משום נס גלוי ,שלא היו צריכים להתאמץ בני ישראל- כל פעם לעלות ולרדת מההר. אף על פי- שהענן היה מיישר להם את המדבר כמישור, למרות זאת, היה משאיר תמיד מקום גבוה יותר- עבור המשכן שיחנה שם. וכך נשארו שלושה הרים:
הר סיני- נועד לשכינה ולקבלת התורה.
הר נבו - לקבורת משה
הֹר הָהָר- לקבורת אהרון.
רבינו בחיי סבור: נאמר :"כל העדה"- לפי שאדום יצאו לקראתם כדי להילחם בהם וכאן הכתוב רוצה להודיע: שלא היה חסר מהם איש כאשר באו מארץ אדום להֹר הָהָר.
דעת מקרא מבאר: כי היו שני מקומות שידועים בשם:
"הֹר הָהָר" האחד נזכר כאן בפרשה- ההר בו נקבר אהרון הכהן,
והשני מוזכר בציון גבולות הארץ:
"וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן: מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת"; [במדבר ל"ד, ח]
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: "כָּל-הָעֵדָה" : נושא זה המופיע בפסוק לפני מות אהרון- בא ללמד: שלמרות שאהרון נפטר במדבר, לא בא מותו כתוצאה מהגזרה הכללית שמנעה מדור המדבר להיכנס ארצה, שהרי שהגיעו ישראל - להר ההר- כבר גזרה זו התבטלה, לכן אהרון מת רק בגלל חטא מי המריבה.
אהרון לא זכה להיכנס לארץ.
חז"ל מתפלאים, מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל הרי נאמר במפורש שמשה היכה על הסלע - ולא נאמר כך על אהרון?
על כך תשובתם : לא במקרה התורה מתארת את הכאת הסלע פעמייםעל ידי משה:
"וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.[במדבר כ, י"א]
דווקא בפסוק זה טמון חטאו של אהרון בעניין הכאת הסלע, ולמה?
שאילו היה משה מכה על הסלע רק פעם אחת לא הייתה סיבה להאשים גם את אהרון בדבר- שבוודאי הופתע מן המעשה שלא התאים לדברי אלוקים במילים:
"וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם" [שם, כ' ,ח]
אך ברגע שמשה הרים את המטה להכות שנית בסלע, היה יכול אהרון לעצור אותו מהכאה זו, היות ולא עצר אהרון את משה בפעולה השנייה של ההכאה על הסלע- לכן נענש- בכך נעשה שותף לאחיו משה- בחטא מי המריבה ולכן נגזר על שניהם למות במדבר בשנת הארבעים ליציאתם ממצרים.
ה"שפת אמת" –המבסס דבריו על רש"י- מביא פירוש מעניין לסיבת מותו של אהרון במדבר: לפי שישראל התחברו לעשיו הרשע ובכך גרמו שיחסר להם אהרון. ועל כך היה אומר: רבי בונם מפשיסחה: "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" מלך בשר ודם שמעניש אדם חוטא, אינו צודק בדינו ,אלא כלפי הנדון החוטא בלבד, אבל לא כלפי קרוביו וידידיו של הנידון, אשר פסק הדין גורם להם צער- חינם בלתי צודק, שכן במה אשמו הם! ואילו ה' יתברך בהענישו אדם חוטא, הרי גם צערם של הקרובים אינו לחינם, כי אם מגיע להם בעד חטאים אשר חטאו" כך הדין גם לגבי אהרון הכהן ,התורה מסבירה:
"יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛לאֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה"׃ [במדבר ,כ', כד].
אך רש"י מפרש את צערם של עם ישראל- על מות אהרון שהיה מאד חביב עליהם ,לפי שהיה אהרון צדיק וזה משום "שנתחברו כאן להתקרב לעשיו הרשע"
רש"י מסביר: ביום שנפטר אהרון כל עם ישראל בכו- גברים ונשים, לפי שהיה ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו ועל כך אומר הלל:
"... הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה": [מסכת אבות א, י"ב]
"משך חכמה" [רבי מאיר שימחה מדווינסק] טוען: שבמשך כל ארבעים שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, לא היה מצב- של רוצח נפש בשגגה שהוצרך לגלות למחנה לוויה- שאילו כן היו גולים כאלה בתקופה זו- היו זוכים לשוב לבתיהם במות הכהן הגדול [אהרון הכהן] כפי שמתואר בפרשת: "מסעי":
"כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת, הַכֹּהֵן הַגָּדֹל--יָשׁוּב הָרֹצֵחַ, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ".
ולכן במות אהרון היה עשוי להיות להם יום שמחה ולא יום בכי ומספד.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי למרות שלמראית עין לא נראה אהרון חוטא במי מריבה- הרי אלוקים נוהג ומדקדק עמו כחוט השערה ,היות ולא עצר את משה בזמן הכאתו על הסלע במי המריבה בשנית. לכן נענש ולא זכה לעלות לארץ ישראל- אלא נקבר בהֹר הָהָר,
לפי שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות קכ"א /ב)
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת חוקת
- כניסות: 1511