חומש במדבר

דבר החסידות – פרשת חוקת

דבר החסידות – פרשת חוקת

 

קלה כבחמורה

פרשתנו פותחת ב"זאת חוקת התורה". דיני הטהרה והטומאה אינם מובנים בשכל, כדברי המדרש (תנחומא פרשתנו ח) "לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי...".

למרות שרוב דיני הטומאה אינם נוהגים בימינו, הרי התורה היא נצחית ומובן שיש ללמוד ממנה הוראות גם לימינו, במיוחד שנאמר כאן "זאת חוקת התורה" שזה מורה על כך שהם "כללות התורה" (אור-החיים עה"פ).

בדיני הטהרה אנו מוצאים כמה דינים מיוחדים:

א) מן התורה אי אפשר שהטומאה תחול רק על מקצת הגוף*, אלא אם נגע אדם בדבר המטמא – נטמא על ידי זה כל הגוף.

ב) האדם נטמא גם ע"י נגיעה כלשהי בטומאה, באותה מידה שנטמא מי שאכל דבר טמא.

ג) גם אם הנגיעה היתה בשוגג או אפילו באונס הוא טמא ואסור לו לאכול קדשים ולהכנס לבית המקדש.

ההוראה בעבודת האדם: לפעמים יכול אדם לחשוב: העיקר שאני עושה את הדברים המרכזיים ונזהר מעבירות חמורות, אבל הפרטים הקטנים אינם חשובים כ"כ, אבל האמת היא כדברי המשנה )אבות פ"ב מ"א) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה".

והטעם, כי ברגע שאדם מזלזל במצוה אחת או נכשל בעבירה אחת, ואפילו בשוגג – הרי ב"נגיעה" קלה זו הוא מתנתק באותה שעה מהקב"ה, כיון שכל המצוות הם מלשון 'צוותא' וחיבור. ומזה מובן עד כמה צריך לייקר ולדקדק בכל המצוות כולם, הן לעצמנו והן בהשפעה על הזולת.

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יג, חוקת שיחה א (עמ' 66 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). הרעיון לעיבוד מספר 'מעיין חי' ח"ט עמ' 73 ואילך.

 

*) טומאת ידים כו' הוא רק מד"ס (רמב"ם הל' אבות הטומאות רפ"ח. הל' מקוואות רפי"א) דשלמה תיקן נט"י וכו' (שבת יד, ב. עירובין כא, ב).