פרשת בהעלותך
פרשת בהעלותך- הדרך הבטוחה לעליה והצלחה-כיצד?
מאת: אהובה קליין.
פרשתנו פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר, אֶל אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן—אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת ־מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹורָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא: כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת ־ הַמְּנֹרָה". [במדבר ח', א'- ה']
השאלות הן:
א] מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?
ב] מה התקשה משה לעשות?
ג] מתי ידע האדם - שהוא עולה ומתעלה – להצליח?
תשובות.
פרשת המנורה נסמכה לפרשת הנשיאים.
רש"י שואל מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?
א] תשובתו: כיון שראה אהרון את חנוכת הנשיאים איך הם מעלים את עגלותיהם עם הקורבנות. הצטער שלא השתתף יחד עם שבט לוי בחנוכת המשכן גם כן.
הרגיע אותו הקב"ה ואמר לו: אתה זוכה למשהו יותר גדול - לפי שאתה תצטרך להדליק ולהיטיב את הנרות במקדש - "בהעלותך"-נאמר: על שם שהלהבה עולה מאליה. כתוב בהדלקה בלשון עליה והכוונה: עד שהיא כבר תעלה השלהבת מאליה.
ב] רבותינו סבורים: מכאן שהמעלה [המדרגה] הייתה לפני המנורה שעליה הכוהן היה עומד ומיטיב אל מול פני המנורה - והכוונה: השלהבות משני הצדדים היו פונים לשלהבת המרכזית.
ומדוע ? כדי שלא יגידו שאהרון זקוק לאור של המנורה. ונאמר: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן" לדבר בשבחו של אהרון שדייק בציווי ולא עשה שום שינוי.
בנוסף להסברים האלה עדיין נשאלת השאלה, מדוע חלשה דעתו של אהרון שלא השתתף עם הנשיאים? הרי היו לו תפקידים רבים?
אלא, מכאן נלמד מסר רוחני חשוב: אומנם אדם שנמצא במדרגה גבוהה מבחינה רוחנית- אין לו לעצור מלהתקדם- אלא עליו להתאמץ הלאה במטרה לעלות ולהתעלות בתורה ובמעשים טובים. ומכאן שגם אהרון רצה להרבות כבוד שמים-כאשר ראה את הנשיאים - חשב שחסרה לו עוד מעלה כדי להתקדם בעבודת ה' - ולכן חלשה דעתו.
על כן הוא זכה להעלות את הנרות במנורת הזהב במשכן ועל ידי זה המעשה הזה – היה גדול יותר משל הנשיאים - ונראה שמול שבעת הנרות במנורה - בקשת אהרון תמשיך להתעלות - עבור התורה הקדושה שתפקידה להאיר לקרוב ולרחוק.
מאמר חז"ל יפה מתאר: "אתה מוצא י"ב שבטים שהקריבו קורבנות- לחנוכת המזבח- ושבט לוי לא הקריב כלום, והיו - מצירין ומצטערין [מצטערים] ואומרים: למה רוחקנו מהקריב לחנוכת המזבח?
משל למה הדבר דומה? למלך שעשה סעודה והיה מזמין בכל יום אומנויות [אנשים שעוסקים ביצירות] והיה לו אוהב אחד- שהיה אוהב אותו ביותר ולא קרא אותו עמהם [כלומר: הוא לא קרא לו] והיה אותו איש ,מיצר לאמור:[ואותו איש שלא נקרא על ידי המלך - היה עצוב] [והוא חשב] : שמא יש בלבו של מלך עלי[אולי המלך כועס עלי] ולפיכך לא זממני [לא הזמין אותי] בכל הסעודות האלה, כיון שעברו כל אותם ימי הסעודות, קרא המלך לאוהבו [לאיש שהצטער] והזמינו ואמר לו: לכל בני המדינה עשיתי סעודה - ולך עצמך הריני עושה סעודה מיוחדת, לפי שאתה אוהבי וידידי, כך מלך מלכי המלכים-הקב"ה- כיון שעברה חנוכת המזבח על ידי י"ב נשיאי השבטים-אמר להם הקב"ה- לאהרון ובניו: כל השבטים עשו חנוכה ושבטך לא עשה? לכך נאמר: "בְּהַעֲלֹותְךָ, אֶת ־ הַנֵּרֹות" ואחר כך "קח את הלוויים",,,, [במדבר רבה, ט"ו, ב']
משה מתקשה בשלושה דברים
אומר הגאון מוילנא: הובא בגמרא: "שלושה דברים היו קשין לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבעו, ואלו הן: מנורה וראש חודש ושרצים.
מנורה: שכתוב: "וזה מעשה המנורה.[מסכת מנחות, כ"ט, א] ובאמת מדוע התקשה משה רבינו דווקא במעשה המנורה?
"אלא ידוע שהמנורה מסמלת חמישים שערי בינה. לכן היו בה 49 חלקים והם 22 גביעים,9 פרחים 11 כפתורים, 7 קנים, הרומזים יחדיו למ"ט שערי בינה שנבראו בעולם, כולם נתנו למשה רבינו וכלולים בתורה, אך גוף המנורה מסמל את שער חמישים –הכולל את כולם.
לכן התקשה משה במעשה המנורה, מאחר שזכה לכל מ"ט שערי בינה, אבל שער החמישים לא ניתן לו, כמו שלמדו מהפסוק על משה:
"וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ". [תהלים ח', ו']מהטעם שמשה לא השיג את שער החמישים.
אכן- מתברר ששער החמישים נמצא בגוף המנורה הכולל את שער החמישים!
לכן המנורה במקדש מרמזת על אור התורה כמו שאמר שלמה המלך: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" [משלי ו', ג']
על פי :"מצודת דוד: "כי נר מצוה" - המצווה שאדם עושה מאירה לו כנר, והלומד תורה - היא לו כאור היום, והשומע תוכחת מוסר הוא לו - דרך המביא חיים".
האדם עשוי לגלות-אם אכן הוא בדרך להצלחה - על ידי מעשיו.
האדם חייב להציב לו מטרה: ללכת בדרך האמת- בכך סולל לעצמו את הדרך לעליה- כדי להתעלות מבחינה רוחנית מתוך המעמקים.
לכן זקוק להרבות בתפילות כמו שאומר דוד המלך: "אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל ־ הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי .עֶזְרִי, מֵעִם ה'-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ..." [תהלים קכ"א, א'-ב']
עוד נאמר: "קָרוֹב ה' לְכׇל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת".[שם קמ"א, י"ח]
והדבר מתבטא גם במילים שנאמרו לאהרון: "בְּהַעֲלֹותְךָ, אֶת הַנֵּרֹות",
להלן כמה עצות מחכימות מהמשנה:
"וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת": [מסכת אבות פרק ו', ב']
עוד נאמר:
"אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמוֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ":[שם, פרק ו', ה'] מכאן: שאדם חייב להתמקד ללכת בדרך התורה לעשות את רצון ה' ולא להתנהג בגאווה ולא ירדוף אחרי הכבוד!
רק יהודי שיש לו יראת שמים יכול להצליח- כנאמר: ההוכחה: "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר :כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ-
חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת [אבות. ג', ט']
מאברהם אבינו למדנו: כי יש למעט בדיבורים ולהרבות במעשים טובים ,אברהם רץ אל שלושת "האנשים"- שבעצם היו מלאכים - ועוד ביום השלישי למילתו כשהוא חלוש וכואב כפי שנאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה".[בראשית י"ח, א']
על זה נאמר במסכת אבות [פרק: ג, ט']
"הוּא הָיָה אוֹמֵר כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו ,אין חָכְמָתוֹ מִתְקַיּמֶת".
כאשר אברהם הלך לקנות קבר לשרה בחברון אנשי המקום העניקו לו כבוד גדול
רש"ר מסביר: למרות שאברהם היה במעמד של זר ביניהם , הם היו מכבדים אותו ופונים אליו בשם: "נְשִׂיא אֱלוקים" מהטעם: שהיה גר שנים רבות ביניהם ובתקופה זו עשה פעולות רבות על פי ציווי ה' ולכן לא דרשו ממנו תשלום - עבור קבורת שרה במקום מנוחתה הקבועה. אלא הוא רק הוצרך לבחור את מקום הקבורה הטוב ביותר בעצמו.
הם נתנו לו להבין שאיש מתוכם לא ימנע מהענקת הקבר עבור שרה.
למרות הצעתם הנדיבה של בני חת להצעת קבורה לשרה ללא כסף, אברהם הציע לרכוש את הקבר בכסף מלא ,כנראה ראה ברוח הקודש- כי בעתיד יבואו אויבים וידרשו את המקום לעצמם.
דוגמא יפה של נחישות ראינו בתורה במעשה המרגלים :
תחילה נאמר על כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה.
"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".[להלן י"ג, ל]
בהמשך נאמר על שניהם: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ--טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. אִם-חָפֵץ בָּנוּ, ה'--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אַךְ בַּיהוָה, אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם; סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַיהוָה אִתָּנוּ, אַל - תִּירָאֻם" [להלן י"ד, ו'- י']
לסיכום, לאור האמור לעיל: רק יהודי המחובר לספר התנ"ך- הולך בדרך האמת ובוטח באלוקים ,מכבד את הבריות ,מתרחק מלשון הרע על הזולת ועל ארץ ישראל - פועל בצניעות- זוכה –להתעלות וזוכה לברכה והצלחה!
כדברי דוד המלך:
"טַעֲמוּ וּרְאוּ, כִּי טוֹב ה'; אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר, יֶחֱסֶה בּוֹ" .[תהלים ל"ד, ט']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 91
אַהֲרֹן וְהַמְּנוֹרָה בַּמִּשְׁכָּן.
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©
מִשֶּׁרָאָה אַהֲרֹן אֶת הַנְּשִׂיאִים
לַחֲנֻוכַּת הַמִּזְבֵּחַ קָרְבָּנָם נוֹשְׂאִים
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ עַל זֶה הַמַּעֲמָד
שֶׁמָּא נִשְׁכַּח עִם שִׁבְטוֹ בַּצַּד?
רָאָה זֹאת מֶלֶךְ הַמְּלָכִים
שָׁלַח מֹשֶׁה הִרְגִּיעוּ בְּמִלִּים
אַתָּה תַּעֲלֶה אֶת הַנֵּרוֹת
תִּזְכֶּה הַלֶּהָבוֹת לְהַעֲלוֹת.
לַנֵּר הַמֶּרְכָּזִי הַפְּתִילוֹת יִתְבּוֹנְנוּ
כְּעַם יִשְׂרָאֵל לְבוֹרְאָם יִתְפַּלְּלוּ
כָּל שַׁלְהֶבֶת לוֹחֶשֶׁת אוֹרָה
דֻּגְמַת עָצְמַת סֵפֶר תּוֹרָה.
עַתָּה מְאֻשָּׁר כֹּה אַהֲרֹן
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם
חִישׁ בְּסֻלַּם הַקְּדֻשָּׁה עוֹלֶה
מִתְעַטֵּף שִׂמְחָה לָה' מוֹדֶה.
אַהֲרֹן אִישׁ צָנוּעַ יְרֵא שָׁמַיִם
אוֹהֵב הַבְּרִיּוֹת כְּיָם רְחַב יָדַיִים
שִׂמְחָתוֹ מַרְקִיעָה שְׁחָקִים
שֻׁתָּף לְהָאִיר הַתּוֹרָה לָעַמִּים.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹותְךָ [חֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 104
פרשת בהעלותך - עליות ומורדות בפרשה – ובתקופתנו ?
מאת: אהובה קליין .
הפרשה פותחת בנושא המנורה במשכן:
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל ־מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר, אֶל ־אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת, אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן—אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ: כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת ־מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד ־יְרֵכָהּ עַד ־פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא: כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת ־מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת ־הַמְּנֹרָה". [במדבר ח', א'- ה']
בפרשה, אנו קוראים על המתאוננים: ובהמשך על האספסוף בעלי התאווה:
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'; וַיִּשְׁמַע ה', וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל ־מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ־ה', וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. וַיִּקְרָא שֵׁם ־הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה: כִּי ־בָעֲרָה בָם, אֵשׁ ה'. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ, אֶת ־הַדָּגָה, אֲשֶׁר ־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת ־הַבְּצָלִים, וְאֶת ־הַשּׁוּמִים. ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל ־הַמָּן עֵינֵינוּ".[להלן במדבר י"א, א'- י"ז]
השאלות הן:
א] מה מסמלת המנורה במשכן?
ב] מה גרם לעם להתלונן בפני משה במדבר?
תשובות.
המנורה במשכן ומשמעותה הרוחנית.
רשי"י מסביר מדוע נאמר: "בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת ־הַנֵּרֹת" וזאת - על שם שהלהבה עולה- שצריך להדליק את הנר עד שהיא עולה מאליה.
ורבותינו דרשו [ספרי נ"ט]: שהייתה מעלה [מדרגה] לפני המנורה שעליה היה עומד הכהן והיה מיטיב את הנרות.
נאמר: "אֶל ־מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"
סה"כ היו שבע שלהבות במנורה, שלוש –מצד ימין ושלוש מצד שמאל.
בעוד שהשלהבת המרכזית –פניה לשמים הרי שלושת השלהבות מכל צד- שלהבותיהן היו פונות לשלהבת המרכזית. וזה היה תפקידו של אהרון לכוון באופן זה את השלהבות.
מה הסיבה לכך שהשלהבות פונות לשלהבת המרכזית? על כך תשובת רש"י- כדי שלא יגידו שאהרון נצרך לאורה ועוד נאמר: "וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן"- להדגיש: את שבחו של אהרון שלא שינה מציווי ה'..
יש הרואים במנורה ובשלהבותיה הפונות למרכז סמל של חינוך לעליה:
המנורה מהווה סמל לחינוך - תהליך ההוראה של המורה אל התלמיד: התורה מדריכה כיצד להדליק את המנורה שתידלק אחר כך מאליה- הנמשל לכך- כיצד ידליק המורה את הנר- שהוא התלמיד באופן שהתלמיד במשך הזמן יהיה ללומד עצמאי ואף יוכל בעצמו לתת חידושי תורה ולא רק יסתפק בזכירת הפירושים ,או החומר הנלמד מהמורה.
המורה ייתן לו את הכלים ואת הדרכים השונות וסברות שונות של חכמים וכך יהיה בידי התלמיד כלים ללמוד עצמאי ועל ידי כך נוצר מצב שהתלמיד בעתיד ייהפך גם כן למורה ויהיה אדם עצמאי- המצב צריך להגיע ל: " יִשְׁמַע חָכָם, וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן, תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה".
[משלי. א', ה']
גם שהמורה כבר אינו ליד תלמידו ,הרי האש שסיפק לו , היינו הכלים שסיפק לו - באמצעותם ימשיך התלמיד בכוחות עצמו, בסייעתא דשמיא ,גם ללמד אחרים, כמו שאנו אומרים יום, יום: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד..."[כמילות התפילה בשחרית]
דעה נוספת: השלהבת המרכזית מסמלת את רוח התורה ואילו השלהבות משני הצדדים – מסמלות את עיניי עם ישראל המביטות אל השלהבת המרכזית –שהיא התורה- המאירה -וישנה התחברות למצוותיה וזה גורם להתרוממות ועליה אל ה' ברוח האמונה.
מכאן שכל יהודי חייב לשאוף לעלות ולהתעלות בסולם האמונה וזאת במגמה של עליה למידת האמת ולהאיר לסביבה ולכל אומות העולם.
תלונות העם בפני משה - ירידה רוחנית .
כאשר בני ישראל מקבלים במדבר הכול במגש של כסף מאת ה' – לפתע נוצרת ירידה רוחנית גדולה כנאמר:
"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי ה'; וַיִּשְׁמַע ה',...."
רש"י מסתמך על ספרי ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-ה' לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר י"ד, א]
על פי "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה, הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים למקום בו היו עבדים.
למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל הצליח להתגבר על הדוב והרגו ובמקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא , בכך שקלקל את עורו היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד.... כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]
"חידושי הרי"ם" טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה - נקנים בייסורים. במקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה'.
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר מתו, כאילו מתאבלים על עצמם. בעוד ענן ה' מעליהם וארון ברית ה' נוסע לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים מן העולם והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.
ה"נתיבות שלום" מסביר: כי עיקר חטאם של המתאוננים היה – ההתרחקות של העם מהדבקות באלוקים.
זה היה גם עוון המתאווים.
בהמשך האספסוף התחיל מתלונן ובוכה - כדברי רש"י - אלו היו הערב רב - שהצטרפו אל בני ישראל כשיצאו ממצרים. אליהם הצטרפו עתה גם בני ישראל שוב לבכות יחד איתם. הטענה הייתה : התאווה - לאכול בשר. כל זה למרות שלערב רב גם היה בשר, אלא חיפשו סיבה.
הרי כשנכנסו לארץ נאמר: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי ־גָד--עָצוּם מְאֹד" [במדבר ל"ב, א']
לסיכום, לאור האמור לעיל: בעוד שהמנורה במשכן - מסמלת את השלמות באמונה והעליה המתמדת בסולם - הרוחני מנגד - חלק מהעם נמצאים בירידה רוחנית נוראה - כפויי טובה כלפי ה' ומשה מנהיגם. שעליו נאמר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה".[להלן: י"ב, ג']
כאז – כן היום - לאור המחלוקת בעם הנובעת מהריחוק התורני וחוסר יראת השמים, משרד החינוך חייב לשים את הדגש על השבת התנ"ך למקצוע החשוב הראשון במעלת סולם החינוך - בכל מערכת החינוך בארץ ולהיות שותפים לדברי הנביא ישעיהו:
"לֹא ־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ; וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה. לֹא ־יִהְיֶה ־לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ, לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ, הַיָּרֵחַ לֹא ־יָאִיר לָךְ; וְהָיָה ־לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ". [ישעיהו ס', י"ח- כ']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 705
עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת בְּסֻלַּם
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
מְנוֹרַת הַזָּהָב בַּמִּשְׁכָּן
נֶאֱמָנוּת מְשַׁדֶּרֶת לָעָם
שַׁלְהֲבוֹתֶיהָ לוֹחֲשׁוֹת אֱמוּנָה
לָה' הַגָּדוֹל הָרָם וְהִנישָּׂא.
עַם יִשְׂרָאֵל כִּפְנֵי הַשַּׁלְהָבוֹת
עֵינֵיהֶם בְּאוֹר הַתּוֹרָה נְעוּצוֹת
בְּמַעֲלוֹת הַחָכְמָה מִתְעַלִּים
לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם זֹהַר מְאִירִים.
מִתּוֹךְ יִרְאַת שָׁמַיִם פּוֹעֲלִים
בְּאַהֲבַת חִנָּם מִתְאַחֲדִים
מַרְבִּים מַעֲשִׂים טוֹבִים
בְּסֻלַּם הָעֲרָכִים עוֹלִים.
אַךְ יֵשׁ גַּם עֶרֶב רַב
רָחוֹק כְּמִזְרָח מִמַּעֲרָב
מִתּוֹרַת הָאֱמֶת כְּאַרְנַב נָס
עַל אוֹיֵב אַכְזָר חִישׁ חָס.
יוֹרֵד בִּשְׁבִילִים אֲפֵלִים
מְלַקֵּט פֵּרוֹת בְּאוּשִׁים.
הָבָה נִפְתַּח לוֹ שַׁעַר מֵאִיר
בְּאַהֲבַת הַמְּנוֹרָה לוֹ נָאִיר.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך [חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 641
הָאֲסַפְסוּף בִּפְנֵי מֹשֶׁה
מֵאֵת אֲהוּבָה קְלַיְן ©
וַיְהִי יוֹם חַם בַּמִּדְבָּר
כְּרַעַם בָּהִיר נָפַל דָּבָר
לְאָזְנֵי מֹשֶׁה בְּכִי תַּמְרוּרִים
כְּאַיָּל נִיצָּב עַל הַסְּלָעִים.
אֲסַפְסוּף כְּפוּיֵי טוֹבָה
חָכְמָתָם חִישׁ אָבְדָה
שׁוֹפְכִים דְּמָעוֹת כַּמַּיִם
נְטוּלֵי יִרְאַת שָׁמַיִם!
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצְטָרְפִים
אֶל הַבָּשָׂר מִתְגַּעְגְּעִים
אֶת - הַדָּגָה זוֹכְרִים
כְּפִיּוּת טוֹבָה מְגַלִּים!
שָׁכְחוּ עַבְדוּת מִצְרַיִם
הַמָּן טָחֲנוּ בְּרֵחַייִם
חֲפֵצֵי תַּאֲווָה כִּפְלַיִם
בְּזַעֲקָתָם מְרִימִים יָדַייִם.
מֹשֶׁה כּוֹעֵס פִּתְאוֹם
אוֹי לְאוֹתוֹ בִּזָּיוֹן
חִישׁ פּוֹנֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם
כֵּיצַד ייִשָּׂא אֶת זֶה הָעָם?
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: בְּהַעֲלֹותְךָ [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1273
פרשת בהעלותך - מי האספסוף במדבר ובימינו?
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו אנו נתקלים במידת התאווה של האספסוף במדבר: "וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּֽאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר׃ זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת ־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר ־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת ־הֶֽחָצִ֥יר וְאֶת ־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת ־הַשּׁוּמִֽים׃ וְעַתָּ֛ה נַפְשֵׁ֥נוּ יְבֵשָׁ֖ה אֵ֣ין כֹּ֑ל בִּלְתִּ֖י אֶל ־הַמָּ֥ן עֵינֵֽינוּ׃ וְהַמָּ֕ן כִּזְרַע ־גַּ֖ד ה֑וּא וְעֵינ֖וֹ כְּעֵ֥ין הַבְּדֹֽלַח׃ שָׁטוּ֩ הָעָ֨ם וְלָֽקְט֜וּ וְטָֽחֲנ֣וּ בָֽרֵחַ֗יִם א֤וֹ דָכוּ֙ בַּמְּדֹכָ֔ה וּבִשְּׁלוּ֙ בַּפָּר֔וּר וְעָשׂ֥וּ אֹת֖וֹ עֻג֑וֹת וְהָיָ֣ה טַעְמ֔וֹ כְּטַ֖עַם לְשַׁ֥ד הַשָּֽׁמֶן׃ וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל ־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו"׃ [במדבר י"א, ד'- י']
תגובת משה: "וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת ־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָֽהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר ־אַ֤ף ה' מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל ה' לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ לָשׂ֗וּם אֶת ־מַשָּׂ֛א כָּל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי׃ הֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם ־אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי ־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת ־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו׃ מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֔ר לָתֵ֖ת לְכָל ־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי ־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה׃ לֹֽא ־אוּכַ֤ל אָֽנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת ־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי׃ וְאִם ־כָּ֣כָה אַתְּ ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם ־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל ־אֶרְאֶ֖ה בְּרָֽעָתִֽי"׃ [להלן ,י"א, י'- ט"ז]
השאלות הן:
א] מי היו האספסוף ומדוע בני ישראל הצטרפו אליהם?
ב[ כיצד הגיב משה?
תשובות.
האספסוף והשפעתו על עם ישראל.
רש"י מסביר: אלו הם ערב רב - שהצטרפו אל עם ישראל בצאתם ממצרים הם בכו מתוך תאווה והדביקו את העם בבכיים אשר בקשו לאכול בשר. ורשי" מביע תימהון ושואל: וכי לא היה לבני ישראל בשר לאכול? הרי נאמר: "וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד".[שמות י"ב, ל"ח] אלא שהם מבקשים עלילה!- הכוונה : הוצאת דיבה על משה ואשמת שקר.
ספרי מפרש: "אלו הגרים שהתאספו מכל מקום.
ר"ש בן מנסיא אומר: אלו הזקנים שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" [במדבר י"א ,ט"ז]
דעת מקרא מבאר: זהו האספסוף.. וגם בני ישראל ! דרך התהוותה של תלונה, כפי שהתורה מתארת אותה - אופיינית היא לדרך שרגילות להתחולל התקוממויות ומרידות עמים, כל מיני תלונות מתחילות לנוע לאו דווקא בכיוון אחד, ולפעמים גם בכיוונים הפוכים זה לזה., והם מצטברים בכל זאת -
התוצאה: נוצרת קבוצה חזקה. תחילה רק האספסוף התאווה תאווה, תאווה זו עדיין לא הייתה מוגדרת. ואחר כך גם בני ישראל [האנשים המהוגנים יותר] מצטרפים אליהם ובוכים לאמור: מי יאכילנו בשר? מיד הם נזכרים במה שהיה במצרים. והנה עולים הגעגועים לבית העבדים שם. והוא הופך בדמיונם ובהתפרקותם למעין גן עדן. הזרמים המתאחדים לנחל שוטף של געגועים חוזרים אל המציאות. שנראית בעיניהם עגומה ביותר.- מתוך דברי העם קשה בדיוק להבין מה מקור התלונות באמת?
רבי אייזיל חריף [הרב של סלונים] מסביר: האספסוף: אלו בעלי האספות- שהכוח שלהם מתרכז רק בפיהם, בקהילות רבות ישנם אישי ציבור שהם יודעים רק לדבר, מקיימים אספות ונואמים- אך אין אצלם עשייה! בפועל.
לעניות דעתי: על כך מסר במסכת אבות: "הוּא הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּימֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַייֶּמֶת". [מסכת אבות. ג', ט']
רבי אברהם מנחם רפא סובר: האספסוף התנפל על משה בדרישה קנטרנית לקבל בשר- שיהיה לו טעם של דגים, דווקא, כנראה שבני ישראל היו רגילים לאכול דגים במצרים - לפי שהם היו מצויים בשפע בנילוס. לכן לאחר שמבקשים בשר הם מעלים את געגועיהם לדגים במצרים –כדבריהם: "זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת ־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר ־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם.."
על פי "בעל העקדה"- אין תאווה זו מיוחדת למאכלים מסוימים, אלא מטרתה היא: להשתחרר מכל סמכות מוסרית ורוחנית. כמאמרם של חז"ל: "חינם מן המצוות" כאשר יצאו ממצרים שוחרר גופם מהשעבוד הגשמי - אך שועבד נפשם לאלוקים. כעת הם רצו לשבור את הקשר הרוחני הזה!
לכן אמר ה' : "כִּי-מְאַסְתֶּם אֶת-יְהוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם, וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר, לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם". אומנם בפועל עם ישראל לא אמר זאת אלא יודע ה' - כי בליבם הם רוצים לפרוק עול מלכות שמים.
ה"כלי יקר" מסביר: התאווה לבשר הייתה רק אמצעי מכשיר לתאווה גרועה יותר, בשר מחמם את הגוף ומרבה תאווה, ולכך שאפו המתלוננים.
חז"ל במסכת יומא דף ע"ה ובמסכת שבת דף ק"ל ובמדרשים ובירושלמי מסבירים: הריב על הבשר והדגה נבע מתסיסה אנטי – מוסרית - וזאת במטרה לערער את חוקי האישות המקובלים בישראל, ניתן ללמוד זאת גם ממשמעות הכתובים: העם מדבר על הבשר ואחרי זה מזכיר את געגועיו לדגה - לפי חז"ל, המשמעות היא תאווה לפריצות.
ה" נתיבות שלום" מבאר: האספסוף שהיה במדבר- אינם מכלל ישראל - התעוררה אצלם –תאווה גשמית וכוונתם הייתה שעל ידי אכילת בשר רצונם לעורר תאוות- לכן ה' כעס עליהם מאד.
תגובת משה.
דעת מקרא טוען: שמשה הרואה את תגובת האספסוף הוא כואב את הכאב שלו כי זה אחד מהרגעים הקשים ביותר בשליחותו - הוא חש את כאבו ומשה מתחרט על כך שהסכים לקבל את שליחותו.
ושואל את ה' מדוע לא קיבלת את בקשתי שהפצרתי "שלח נא בידי תשלח". [שמות ד', י"ג] מדוע שמת את כל משא - העם על כתפיי.
ומשה שואל את הקב"ה:" וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ" המילה "מצתי" חסרה את האלף. ומשה שואל: "וְלָ֛מָּה לֹֽא ־מָצָ֥תִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ" שאלתו מבטאת: שלושה מרכיבים: הריון, לידה, אומן.
זאת להמחיש את התפקיד שהוטל עליו כמנהיג לבדו. שהרי אין לו שום חובה טבעית כלפי העם כמו חובותיהם של אב ואם כלפי ילדיהם.
הרי ה' הוא אבי האומה. כפי שמזכיר זאת משה בשירת "האזינו":
"הַלְ- ה', תִּגְמְלוּ-זֹאת -- עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם": [דברים ל"ב, ו']
לכן משה סבור שאין זה מן הדין שיישא בחיקו את העם - עד שיגיעו אל אדמת הארץ המובטחת.
לאור מצב זה, משה נשבר והוא מבקש את המוות.
רש"י מסביר: כי ה' הראה את הפורענות שהוא עתיד להביא על העם על מה שעוללו. לכן ביקש משה שה' יהרגהו,
רש"ר מסביר: גם בתחילת שליחותו ציפה משה שה' יעניק לו את מלוא העוצמה להנהיג את העם. וכאשר עזרה זו בוששה להגיע משה ראה בכך הוכחה נוספת שאינו מוכשר לשליחותו להנהיג את העם ,אך לא עלה כלל במוחו- כי תשישותו המתמדת בצירוף ענוותנותו הגדולה תהיה הראיה הנצחית של שליחותו!
לסיכום, לאור האמור לעיל: המסקנה: הניסיונות שמשה עבר במדבר עם העם - שברו את רוחו. לעניות דעתי, גם בימים אלה ממש - ימי מלחמה קיומית, עלינו להבחין מיהו החלק קטן הרעשני - בעם ישראל - שאינו מאוחד - ומתרחק מיראת אלוקים ,זוקף את כל מעשיו על כוחו הפיזי - ומפיץ שקרים - הדבר עשוי ,חלילה - לערער את השלטון בארץ ישראל-שנבחר על פי החוק! האם האספסוף במדבר – אינו מזכיר לנו - כיום את אותה הקבוצה הרחוקה מהאמונה בה' ומהחיבור לתורה הקדושה! קומץ של ערב רב - המנסה להתרחק ממלכות שמים - ולכפות את רצונו על רוב העם?
יהי רצון שנשכיל לשוב למקורות - להתחבר לתנ"ך ולזכור כי אין לנו על מי לסמוך - אלא על אבינו שבשמים!
ולמלא אחר צווי אלוקים:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע אֶל -הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת--לְמַעַן תִּחְיוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם, נֹתֵן לָכֶם. לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת -מִצְוֺת ה' אֱלֹקֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם" [דברים ד', א'- ג].
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1311
צִוּוּי הַחֲצוֹצְרוֹת לְמֹשֶׁה
מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©
מֹשֶׁה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר
שָׁקוּעַ עַד צַוּוָאר
דְּאָגוֹת יוֹמָם וְלֵיל
עֶבֶד נֶאֱמָן לְיִשְׂרָאֵל.
לְפֶתַע רוּחַ נוֹשֶׁבֶת
נַפְשׁוֹ מְעַט מְייַשֶּׁבֶת
מֵעָלָיו מַרְבָד רָקִיעַ
קוֹלוֹת אֱלוֹקִים שׁוֹמֵעַ.
עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת
מִקְשָׁה אַחַת , כֶּסֶף עֲשׂוּיוֹת
לְמִקְרָא עֵדָה וּמַסָּעוֹת
בְּעֵת צָרָה וּמִלְחָמוֹת...
מֹשֶׁה יָרֵא וּמַאֲזִין
עָלָיו לִיצֹר וּלְהַשְׁלִים
חֲצוֹצְרוֹת - צִוּוּי אֱלוֹקִים
שְׁלִיחוּת רַבַּת מַעֲשִׂים.
בְּלִבּוֹ נוֹשֵׂא תְּפִלָּה
לְמֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא
לְמַעַן הַצְלָחַת מְשִׂימָה
יְצִירַת אָמָּנוּת קְדוֹשָׁה.
הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1493
פרשת בהעלותך - גדולת משה ותכלית החצוצרות.
מאת: אהובה קליין.
בפרשה זו, אלוקים מצווה את משה ליצור שתי חצוצרות: "וַיְדַבֵּר ה', אֶל - מֹשֶׁה לֵּאמֹר. עֲשֵׂה לְךָ, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף--מִקְשָׁה, תַּעֲשֶׂה אֹתָם; וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה, וּלְמַסַּע אֶת - הַמַּחֲנוֹת. וְתָקְעוּ, בָּהֵן –וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל - הָעֵדָה, אֶל - פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְאִם -בְּאַחַת, יִתְקָעוּ--וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. וּתְקַעְתֶּם, תְּרוּעָה -- וְנָסְעוּ, הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים, קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, שֵׁנִית -- וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת, הַחֹנִים תֵּימָנָה; תְּרוּעָה יִתְקְעוּ, לְמַסְעֵיהֶם. וּבְהַקְהִיל, אֶת - הַקָּהָל--תִּתְקְעוּ, וְלֹא תָרִיעוּ. וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת; וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְדֹרֹתֵיכֶם. וְכִי - תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם, עַל -הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם--וַהֲרֵעֹתֶם, בַּחֲצֹצְרֹת; וְנִזְכַּרְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם, מֵאֹיְבֵיכֶם. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹקיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". [במדבר י', א'- י']
השאלות הן:
א] כיצד מתגלה משה כאיש אשכולות ?
ב] מדוע נועדו החצוצרות רק לתקופת משה במדבר ?
ג] מה תכליתן של החצוצרות?
תשובות.
גדולת משה.
מעניין לציין את תכונת הענווה שמשה הצטיין בה.
כאשר נבחר למנהיג על ידי ה' , הוא לא התלהב לקבל את השליחות הזאת בקלות – בטענה:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל -עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד- פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי". [שמות ד, י'] אך לאחר שקיבל את המנהיגות לידיו - הוא מתגלה כמנהיג ראוי להערצה, נאמן לעמו בכל רמ"ח אבריו, למרות שהיה כבד פה ולשון הוא עלה בסולם היראה והחכמה – לאורך כל הדרך הוא מתגלה כאדם ברוך כישרונות!
לעניות דעתי: הוא גם בקי באומנות אלוקית. הוא פיסל את הלוחות השניים - על פי ציווי ה':
"וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־ מֹשֶׁ֔ה פְּסׇל־ לְךָ֛ שְׁנֵֽי־ לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל ־הַלֻּחֹ֔ת אֶ֨ת ־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל ־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ" [שמות ל"ד, א']
משה מתגלה גם כרוקח של קטורת הסמים:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל -מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה: בַּד בְּבַד, יִהְיֶה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ. וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם. וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה--בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה".[שמות ל', ל"ד- ל"ח]
כאן בפרשה משה מצטווה ליצור חצוצרות מכסף שמיועדות רק לתקופתו.
משה מתגלה גם כשופט:
"וַיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת ־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל ־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד ־הָעָֽרֶב"׃[שמות י"ח, י"ג]
משה מתגלה כמרצה עילאי ונושא דברים לעם ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל- כָּל -יִשְׂרָאֵל,.." [דברים א, א]
אלו רק קצת מתוך ים כישרונותיו!
השוני בן החצוצרות לשאר כלי המקדש .
על פי חז"ל [מסכת מנחות כ"ח] ' כל כלי המקדש שעשה משה רבינו בשעתו , יוכלו להשתמש בהם לדורות הבאים, חוץ משתי החצוצרות שעשה משה, שהן תהינה פסולות לדורות הבאים, ויצטרכו לעשות חצוצרות חדשים.
הטעם לפסילתן בדורות הבאים - לפי שבתקופת משה במדבר היה תפקידן :"למקרא העדה" כלומר לאסוף את העם יחדיו כדי שישמעו את דבר ה'. אך בכל דור ישנה דרך שונה לקרוא לעם להקשיב לדבר ה' - ההוכחה שלא נוהגים בדור שלנו באופן זה - כי לכל דור יש את המנהג לאותה התקופה כיצד לקרוא לעדה. מהטעם הזה: החצוצרות שעשה משה רבנו באותה תקופה אינן נחשבות ככשרות לדורות הבאים -כי לכל דור יש את השיטה האופיינית לתקופתו לרכז את הקהל כדי לקרבם לה'.
תכליתן של החצוצרות
רבינו בחיי אומר: כי הסוד הגדול שהיה טמון בחצוצרות: ההבנה כי משה הוא אישיות מכובדת וגדולה ועניין החצוצרות היה לכבודו של משה כי : "כן תכסיס המלך שתוקעין לפניו בשופר כי כן יצווה לאסוף חילותיו, ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מידת הרחמים לכך ציווה אותן לעשותן של כסף"
כלומר: משה היה מתנבא מכוח הקב"ה - במידת הרחמים, לכן נצטווה לעשות את החצוצרות מכסף ולא ממתכות אחרות, שנאמר במסכת מנחות: החצוצרות היו - מן העשת של הכסף. הכוונה לגרוטאות של כסף כשר והיות ומשה זכה לדיבור של הקב"ה פנים אל פנים ובמידת הרחמים - לכן מספרן של החצוצרות היו שתיים והיו מקשה אחת ותקיעה זו שהייתה לאסוף את העם - היא במידת הרחמים , מתוך אש כפי שכתוב: "ביום דיבר ה' אליכם בחורב מתוך האש," והתקיעה האחת שהייתה מיועדת לקריאת הנשיאים היה בכך -רמז אדיר על גדולתו וייחודו של משה שהיה שומע מתוך התקיעה את קולו של אלוקים.
מעניין כי החצוצרות נגנזו עוד בחייו וההוכחה לכך שבשעת פטירתו נאמר: "הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטרכם" [דברים ל"א] ונשאלת השאלה היכן היו החצוצרות כשהמטרה היא להקהיל את העם?, אלא מתברר שנגנזו לקיים מה שנאמר": "אין שלטון ביום המוות" [קהלת ח]
עוד סיבה שהיו שתי חצוצרות: לפי שהיה בכך רמז לתקיעה ותרועה- כנגד:
"על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו"
דעת מקרא סובר : כי חצוצרה בדרך כלל עשויה מכסף - ושל בית המקדש – תמיד עשויה כסף [מסכת מנחות כ"ח, ע"א] יש להניח שעד כה לא נמצא כלי מעין זה בחפירות ,רק על גבי קשת טיטוס ניתן לראות זוג חצוצרות.
כמו כן גם על גבי מטבע כסף מתקופת מרד בר כוכבא.
שימוש החצוצרות היה גם במסעות בני ישראל במדבר, אחד הסימנים על פיהם נסעו המחנות והיה בשימוש גם למקרא העדה והנשיאים ובשעת מלחמה, גם בהקרבת קורבנות.
התקיעה בשתי חצוצרות היה סימן שעל כל העדה להתקהל- זו הייתה תקיעה ללא תרועה.
אם היו תוקעים רק באחת החצוצרות זה יהיה אות לנשיאים בלבד להיקהל. גם כאן התקיעה הייתה ללא תרועה.
על פי הספרי, סימן מסע המחנות: תקיעה, תרועה ותקיעה.
עוד על תכליתן של החצוצרות:
ספורנו סובר :כי תכליתן של החצוצרות היו גם כמטרה לכיבוש הקרוב:
"בהיות הכוונה עתה לנסוע להכניסם לארץ, מיד ציווה בחצוצרות לתרועת מלך, גם בנסוע הארון, בנסוע המקדש ובצאתם להילחם"
הכוונה: זה צעד של משטר ומשמעת - הדרושים לצרכי מלכות.
גם על מקרא העדה והנשיאים אל פתח אוהל מועד ,לפני ה' רצוי שתהיה קריאתם באמצעות החצוצרות לכבוד המלך השם.
אבן עזרא סבור:
"תמיד בכל מלחמה יריעו הכוהנים בחצוצרות, כשם שהם מצווים על כך בנסיעתם זו"
רש"י סבור: בעקבות המדרש: כי תרועה זו היא מגינוני מלכות - היות ומשה נחשב למלכם של ישראל. כמו שנאמר: "ויהי בישורון מלך".
הרמב"ן המסביר פעמים רבות לפי תורת הסוד אומר: כי התרועה מרמזת על מידת הדין "והיא המנצחת במלחמה" לכן הצטווינו להריע בזמן המלחמה גם יריחו נפלה על ידי תרועות - כפי שנאמר ביהושע. אך תקיעה שהיא פשוטה מרמזת על מידת הרחמים.
כי ימינו פשוטה לקבל שבים, לכן ביום שמחתכם ומועדכם ותקעתם- ואילו אם יבוא אויב - אז והריעותם.
אברבנאל מוסיף דברים נוספים: תרועה היא - מתוך דחק ולחץ, כדי לזרז את השומעים ואילו תקיעה - מכריזה על גבורה ונצחון.
להלן, רעיון חסידי מעניין:"ובהקהל את הקהל"- כאשר היו מאוחדים רבי משה אליקים מקוז'ניץ אומר: אז "תתקעו"- תהיו תקועים כיתד נאמן במקומכם, "ולא תרעו"- השונאים שלכם לא יוכלו להרע לכם.
לסיכום , לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עשיית החצוצרות בידי משה - הייתה חשובה ורב תכליתית לעם ישראל בתקופת הליכתם במדבר ומשה ראוי לדברי השבח: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" [דברים ל"ד, י']
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1455
פרשת בהעלותך - מדוע צעק משה?
מאת: אהובה קליין
אחד הנושאים בפרשתנו: נגע הצרעת - בה לקתה מרים - אחות משה ואהרון כפי שהכתוב מתאר:
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי -אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח. וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, ה'. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם. וַיֵּרֶד ה' בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ. לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה', יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. וַיִּחַר- אַף ה' בָּם, וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ--הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד- הֵאָסֵף מִרְיָם". [במדבר י"ב, א- ט"ז]
השאלות הן:
א] במה חטאה מרים?
ב] מה הייתה תשובת ה' ועונשה?
ג] כיצד התפלל משה לרפואתה?
תשובות.
חטאה של מרים.
נאמר בתורה : "לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, יְהוָה". [ויקרא י"ט, ט"ז]
אדם המדבר לשון הרע על זולתו - דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים - בדומה לכך אדם העוסק ברכילות - הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה - בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.
על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד, וְלַעֲשׂוֹת: כְּכֹל אֲשֶׁר-יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם--תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". [דברים , כ"ד, ח-ט]
מכאן הסיקו חז"ל: כי עבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.
עוד נאמר: "ולפני עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]
הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע בנוסף לחטאו - גורם לשומע לחטוא.
עוד נאמר:
"הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם".[דברים ח', י"א]
זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה - אינו זוכה לקום בתחיית המתים.
אם כן נשאלת השאלה כיצד חטאה מרים בלשונה?
נאמר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח".
רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על מדרש בספרי - המביא דוגמאות לכך ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות" [בראשית מ"ב, ל] או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]
כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו - ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת ציפורה אמרה: אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה - הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש - באופן שמשה פרש ממני.
כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.
רש"ר מביא את דברי הספרי המוסר לנו את דברי חז"ל:
"שמרים ואהרון גינו את משה משום ש"פרש מן האישה" וזו עובדה שרק עתה נודעה להם, כאשר אותה הנבואה נחה על שבעים הזקנים - הם ראו בפרישה זו –עוול שנעשה לאישה, משום שהיו סבורים שנבואת משה אינה מחייבת אותו לפרוש מהאישה, שכן הם עצמם והאבות לפניהם נמצאו ראויים לשמוע את דברי ה' ללא שיוטלו עליהם סייגים בחיי נישואיהם.
אולם נעלם מעיניהם ההבדל בין דרגת משה לדרגתם שלהם, ולא היו ידועות להם ההוראות שניתנו לאחר מתן תורה. לעם נאמר:
"לֵךְ, אֱמֹר לָהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם, לְאָהֳלֵיכֶם". [דברים ה, כ"ו] ובכך הותר לחזור לחיי משפחה ויחסי אישות, בעוד שמשה נצטווה להישאר בפרישות שכן נאמר לו: "וְאַתָּה, פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ" [שם ה, כ"ז]
מה הכוונה- "אישה כושית"?
רש"י מסביר: יש לך אישה שהיא נאה - אך אינה נאה במעשיה ויש לך אישה שהיא נאה במעשיה ולא ביופייה - אבל ציפורה הייתה נאה בכל - גם ביופייה החיצוני וגם במעשיה.
"אישה כושית" -על שם יופייה נקראה ציפורה - אשת משה: "אישה כושית" – בדומה לאדם שקורא לבנו הנאה: "כושי"- כדי שלא תשלוט בו עין הרע ומרים אמרה- כי משה גירש אותה.
עונשה של מרים ותפילת משה.
תגובת ה' הייתה:
"וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם—ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ. לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה', יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה".
רש"ר סבור : במילים אלה רצה ה' להסביר ולהדגיש: כי לעומת נביאים אחרים- ה' נראה להם בחלום - הרי משה זוכה להתגלות ישירה , פי ה' מדבר אל פי משה! לא במראה ולא בחלום!
עונשה של מרים : נגע הצרעת - לבן כשלג וכאשר אהרון התקרב אל מרים ובדק את הצרעת הוא הבחין שזה אחד מסוגי הצרעת המוזכרים בתורה - המציינים את האדם שלקה בו - כמי שה' כועס עליו.
תפילת משה:
"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ".
רש"י מסביר: באה התורה ללמדנו: דרך ארץ, השואל דבר מחברו צריך להגיד שניים, או שלושה דברי תחנונים ורק אחרי זה יבקש את בקשותיו.
ומוסיף ואומר: מפני מה לא האריך משה בתפילה? זאת כדי שלא יאמרו בני ישראל: כשאחותו של משה נמצאת בצרה משה מרבה עליה בתפילה ,לכן רצה משה לקבל תשובת ה' האם תפילתו התקבלה.
דעת מקרא מבאר: זוהי תפילה הכוללת חמש מילים וכל מילה –היא בת הברה אחת בלבד.
אונקלוס מתייחס למילה: "נָא"- המופיע פעמיים בתפילת משה,
הראשונה : מלשון בקשה.
והשנייה: מלשון :עתה.
רבינו בחיי מסביר את אופן תפילת משה על מרים אחותו:
משה הצטער מאד על אחותו והתפלל עליה והתפילה הייתה באמירה מוחלטת ולא במחשבה,
וזה על פי רז"ל: שאומרים: "המתפלל, צריך שיחתוך בשפתיו - וטעם החיתוך- כדי שיצטיירו האותיות ברוח פיו של אדם - בקול, רוח ודיבור, ותעלה התפילה מצוירת ברוח לפניו יתלה"
ממשיך רבינו בחיי לבאר: אתה אלוקים - שהכוח בידך שלח רפואה – עתה – לה למרים ויש בתפילה זו - דין כלול ברחמים.
ספורנו סבור: משה פונה אל ה' ומבקש:" בבקשה אני שואל שתרפא עכשיו את מרים ולא נצטרך לביישה – להוציאה מחוץ למחנה.
ה' אמר למשה אחר תפילתו על מרים.
"וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ--הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף".
אמרו חז"ל: במידה שאדם מודד, בה מודדים לו, מרים המתינה למשה הקטן בהיותו בתיבה מוסתר ביאור - לפיכך המתינו לה בני ישראל במדבר - עד שנרפאה מן הצרעת.
לסיכום, לאור האמור לעיל: מרים שלא התכוונה לפגוע בציפורה אשת משה ודיברה עליה שלא מתוך כוונה רעה, אלוקים הקפיד עליה והעניש אותה בצרעת, משה הצטער מאד על אחותו והסתפק בתפילה קצרה ,אך בעלת עוצמה - באופן של צעקה - אל ה'- וזאת בשקול דעת וחכמה - תפילתו התקבלה בשמים ומרים אומנם נענשה , אך הייתה במחנה בסגר של שבעה ימים בלבד- העם המתין לה מתוך כבוד והערכה.
מעתה נזכור את מילות שלמה המלך: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" [משלי כ"א, כ"ג]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1649