|
|
מן-לחם אבירים/ שיר מאת אהובה קליין(c)
הם יוצאים ממצרים
נפתחים שערי שמים
לחם אבירים כמים
לקטו וטחנו ברחיים.
השדות כמרבד צחור
שטופי חמה ואור
חשים בגן עדן עלי אדמות
זרוע מן כגרגירי חולות.
מראהו כזרע גד לבן
נאסף היישר לסל
ממנו יכינו מטעמים
כלשד השמן מעדנים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך-סיפור ירידת המן.[חומש במדבר].
פרשת בהעלותך- מהו המן ומה היה גנוז בו?
מאמר: מאת אהובה קליין.
בפרשתנו התורה מתארת את ירידת המן:"והמן כזרע-גד הוא ועינו כעין הבדולח: שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והיה טעמו כטעם לשד השמן וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו"[במדבר י"א,ז-י]
לעומת התיאור כאן, ישנו תאור שונה בחומש שמות:"ויקראו בית- ישראל את-שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש"
[שמות ט"ז,ל"א]
השאלות הן:
א] כיצד ניתן לישב את הסתירה בין תאור המן בפרשתנו-שטעמו:" לשד השמן" לבין התיאור בחומש שמות בו נאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש"
[כעוגה מתוקה]?
ב] באיזה אופן היה יורד המן?
ג]מה נהגו לברך לפני אכילת המן?
ד]מה היה גנוז במאכל מיוחד זה?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת חז"ל:הזקנים היו טועמים במן טעם של צפיחית בדבש ואילו תינוקות היו טועמים טעם:"לשד השמן"[שמות רבה [כ"ה,ג]
האבן עזרא מפרש:[בדבריו:שמות ט"ז,ל"א]כשהיו אוכלים את המן ללא בישול הטעם היה:"כצפיחית בדבש",אך אם היה מבושל טעמו היה כ:"לשד השמן"
הרשב"ם [רבי שמואל בן מאיר] מפרש:כשאוכלים את המן כמו שהוא בטבע בלי כל פעולה-ללא טחינה,טעמו:"צפיחית בדבש"
בדומה לאגוזים,טרם טוחנים אותם הם מתוקים,אבל אחרי טחינה הטעם :"לשד השמן" בדומה לכך המן.
התשובה לשאלה ב]
הייתה יוצאת רוח צפונית ומטאטאת את המדבר ואחרי זה היה יורד מטר ומנקה את האדמה ,הטל עולה והרוח נושבת ועושה מחולות המדבר- שולחנות של זהב ועליהם יורד המן.
התשובה לשאלה ג]
במסכת ברכות [מ"ח,ע"ב]נאמר:"משה תיקן לישראל ברכת "הזן"[ברכה ראשונה בברכת המזון] בשעה שירד להם המן" ובהמשך בגמרא ניתן ללמוד –קל וחומר,אם חייבים לברך בתום הסעודה["הכוונה לברכה אחרונה- כשהאדם שבע ]בודאי שחייבים לברך לפני הסעודה["ברכה ראשונה- כשהוא רעב"]
ומעניין מה ברכו עם ישראל במדבר טרם אכלו מהמן?
לכך כמה תשובות.
לפי דעה אחת:"המוציא לחם מן השמים" וזאת מהטעם:שהמן קרוי:"לחם" כמו שכתוב:"אני ממטיר לכם לחם מן השמים"[שמות ט"ז,ד] ועוד נאמר:"הוא הלחם,אשר נתן ה' לכם לאוכלה"
[שמות ט"ז,טו]"
לפי דעה שנייה:"בורא מיני מזונות.זאת מהטעם שנאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש".
לפי דעה שלישית:"שהכול ניהיה בדברו" וזאת מהטעם שנאמר במסכת ברכות [ו,ב]"על כולם"-[על כל מיני מאכל ומשתה]
ויש גם דעה האומרת:שלא היו חייבים לברך כלל.
התשובה לשאלה ד]
במן היה גנוז מכשיר להכרת מהותו של האדם ובכך הוא נחשב למאכל מיוחד במינו.
כפי שהתורה אומרת:"למען אנסנו"
בעל אמרי יוסף מספינקא מפרש על פי דעת חז"ל[ביומא.ע"ה]:המן היה יורד על יד פיתחם של צדיקים,ואילו הבינוניים היו יוצאים לשטח ומלקטים בעצמם.
לעומת זאת,הרשעים היו צריכים להתאמץ יותר-"שטו ולקטו".
מכאן, שעל פי המן היו יודעים את דרגתו הרוחנית של כל אחד.
מעניין כי בתהלים המן מכונה בשם:"לחם אבירים,כפי שכתוב:"לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע" [תהלים ע"ח,כ"ה]
ומדוע מכונה המן בשם זה? התשובה לכך היא: כי מזון ייחודי זה היה מאכל של מלאכי השרת ונבלע בגופו של האדם ללא הפרשת פסולת.
לסיכום,המן היה לחם מהשמים,מראהו היה כזרע גד לבן- עגלגל ולבן.
מעניין כי חז"ל באבות דרבי נתן אומרים: כי גדולה מלאכה,שאף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה"
אבל אחרי שחטא בגן העדן נתקלל- כי עבודתו תהיה מפרכת במיוחד,כמו שכתוב בבראשית:"בזיעת אפך תאכל לכם עד שובך אל—האדמה כי ממנה לוקחת כי- עפר אתה ואל עפר תשוב":[בראשית ג,י"ט]
והאדמה גם נתקללה כמו שכתוב:"ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר ציוויתיך לאמור לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך:וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה"[שם ג,י"ז-י"ח]
ולכן בירידת המן האדם היה פטור מ:"זיעת אפיים" בעבודתו,אך לא היה פטור מעמלו, ההוכחה שכתוב:"ולקטו" שיש בכך פעילות -החיונית לאדם גם למען האיזון הנפשי שלו,פרט לשבת, האדם היה משוחרר מעבודתו כשם שהיום הוא מצווה לנוח,כמו שנאמר בתורה:"ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות".
[שמות כ"ג,י"ב]
לכן בזמן שעם ישראל זכו לירידת המן במדבר- הם זכו לתקופה מבורכת בדומה לאדם הראשון שזכה בגן עדן טרם החטא:"לעובדה ולשומרה", אך היו פטורים לעמול בזיעת אפם.
לעלות ולהתעלות./שיר מאת: אהובה קליין.(c)
אדם השואף להתעלות
יטפס בסולם המעלות
הניצב מתוך מעמקים
נושק לגובהי מרומים.
דוגמת הנרות במשכן
הועלו ועלו מעצמם
האירו יומם וליל
רוממו קדושת האל.
אל לאדם להתפתות
למקסמי שווא והבטחות
שמא יצנח לשאול תחתיות
ריק מתוכן מלא בדמעות.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך [חומש במדבר]
פרשת בהעלותך- מדוע הציווי להעלות את הנרות ולא להדליקם?
/ מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת בתחילתה: בציווי ה' אל משה להעלות את הנרות:
"וידבר ה' אל- משה לאמור: דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות.."
השאלות הן:
1] מה המשמעות של :" בהעלותך את הנרות" האם לא היה מן הראוי להגיד: בהדליקך..."?
2] מה ניתן ללמוד מאופן העלאת הנרות- מבחינה חינוכית- באין מקדש?
3] מה המסקנה לגבי נושא זה בפרט ובכלל?
תשובה לשאלה 1]
על כך כמה דעות של מפרשים:
לפי דברי רש"י שלוש תשובות:
א] על שם שהלהבה עולה- יש כאן עניין של עליה.
ב]יש להדליק עד שהלהבה תעלה מאליה.
ג]לפי חז"ל הייתה מעלה- מדרגה לפני המנורה שעליה היה עומד הכהן וכך מיטיב את הנרות.
רבי אריה ליב צינץ אומר בספרו:"מלוא העומר"
כי המנורה הייתה בגובה של שמונה עשר טפחים[כמטר וחצי] אדם בגובה בינוני היה יכול להדליק את המנורה והיה מסתדר על ידי הרמת ידיו עד לגובה הנרות, אך מדובר באהרון הכהן שהיה לבוש בשמונה בגדים כראוי לכהן גדול ועל ראשו היה ציץ זהב שעליו כתוב:"קודש לה' "
ולפי דברי חז"ל במסכת תמיד [ז,ב]: ישנו איסור על הכהן הגדול להרים ידיו מעל גובה הציץ הקדוש שעל ראשו, מסיבה זו היה צריך אהרון לעמוד על המעלה ליד המנורה.
תשובה לשאלה 2]
המורה חייב ללמד את תלמידו תורה באופן שייתן לו גם כלים לחשיבה עצמאית כך שהתלמיד יוכל לחדש דבר מתוך דבר ותהיה לו אפשרות גם להעלות רעיונות משלו ואש התורה תעלה ותבער מתוכו-
עד שתאיר גם לסביבה-
כמו שאמר שלמה המלך:
"תן לחכם- ויחכם עוד"
"ישמע חכם- ויוסף לקח"[משלי ט,ט: א,ה]
התשובה לשאלה 3]
האדם באופן פרטי חייב לשאוף לעלות מדרגה בהתמדה- על ידי לימוד תורה וגם הפצת רעיונות משלו באופן שינצל את כישרונותיו – מתנת אלוקים בצורה הנכונה ביותר.
עליו "להעלות נר תמיד"
ויש לזכור כי כשם שהוא מסוגל לעלות במעלות התורה שהיא מקור החכמה, הוא עלול חס ושלום גם לרדת, כגון המתאוננים במדבר:"האספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה"[במדבר י"א, ד]
גם לאחר שהם ראו כל כך הרבה ניסים במדבר, חלה אצלם נסיגה רוחנית והם נפלו ברוחם והתלוננו.
בכך הם גרמו לאכזבה רבה בעיני משה.
דוגמא נוספת לירידה בעם: ראינו גם במעשה העגל, כאשר בני ישראל ראו כי משה בושש לבוא אליהם מהר סיני בקשו מאהרון ליצור תחליף- באומרם:"...קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי- זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" [שמות ל"ב,ב]
סופה של אותה ירידה- שבירת הלוחות, כמו שכתוב:"ויהי כאשר קרב אל- המחנה וירא את- העגל ומחולות וייחר-אף משה וישלך מידיו את- הלוחות וישבר אותם תחת ההר"[שם כ"ה,י"ט]
מכאן שירידה במוסר יכולה להביא לתוצאות קשות כולל הרס מוחלט.
על האדם לזכור:כל עוד הנר דולק אפשר לתקן ולכן עליו להיות בתנועה מתמדת ולנוע קדימה בדומה לאהרון הכהן.
ובדומה לפרט גם המדינה חייבת לנוע ,לדאוג לכך שתתעלה מבחינה רוחנית, ללכת בדרך התורה- התורה מלשון הוראה- היא מנחה את העם כיצד עליו לנהוג- ככל שהמדינה היהודית תתעלה, תתרחק ממקור הרע והאלימות ,תדבק בטוב ובקיום המצוות בין אדם לחברו,בין אדם למקום-אזי
תשמש אור לגויים ותגרום לכך שהאויבים יתרחקו מפניה תמיד.
וטוב תעשה ההנהגה אם תאמץ את רוחם של יהושע בן- נון וכלב בן-יפונה אשר הייתה להם:
"רוח אחרת" בניגוד לשאר המרגלים ששבו מלתור את ארץ ישראל ודיברו בגנותה- הרי הם בטחו בה' , כמו שנאמר:"וייהס כלב את- העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה!"
[במדבר י"ג,ל]
ולעומתם נאמר על יתר המרגלים:"והאנשים אשר עלו עימו אמרו לא נוכל לעלות אל- העם כי חזק הוא ממנו"[שם י"ג,ל"א] תוך כדי התבוננות בפסוקים נראה שמשה רמז למרגלים לעלות ולהתעלות וזאת ניתן ללמוד מתוך דברי משה:"ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את- ההר" [שם י"ג,י"ז]
על מצב עגום זה אמר דוד המלך:"יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג"[תהלים ק"ז,כ"ו]
יהי רצון ועם ישראל בארץ ישראל -ישכיל רק להתעלות ולהאיר באורו לכל תבל- ממש כמו שהמנורה האירה בזמן המקדש ,הדבר יגרום לכך שהשכינה תשרה בקרב העם תמיד, כמו שנאמר:
ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם" [ויקרא כ"ו,י"א- י"ב]
עליה והארה./ שיר מאת: אהובה קליין
אדם בורר דרכים
להשגת מטרות חיים
יש וילך על קצה קרחון
מועד לסכנה רבת אסון.
יש וילך דרך חתחתים
מהמורות רבות ומכשולים.
יחכים ישכיל לנתב דרכו
מתוך תחנוני תפילה לבוראו.
יעלה אט בשלבי סולם
יקטוף הצלחות יאיר כולם
דוגמת מנורת הזהב במשכן
הועלו נרותיה האירה לעולם.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך[חומש במדבר]
מן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
ישראל בני מלכים
בחולות מדבר מהלכים
לא בזיעת אפם יאכלו לחם
כי אם מאכל זך כגשם.
לחם אבירים
נבלע באיברים
טעם עליונים
מיני מעדנים.
על מגש הכסף יוגש
לא עשיר ולא רש
ה' צילו על- יד ימינו
לנצח- לא ייטוש עמו.
הערה: השיר נכתב בהשראת נושא ירידת המן במדבר- פרשת בהעלותך חומש במדבר.
פרשת בהעלותך- במה זכה אהרון? / מאת: אהובה קליין
פרשת בהעלותך פותחת בנושא המנורה וכך נאמר בלשון התורה:
"דבר אל אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות,
ויעש כן אהרון, אל— מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה ה' את משה"
מתעוררות כאן כמה שאלות:
א] מדוע נסמכה פרשת המנורה- לפרשת הקרבת הקורבנות על- ידי הנשיאים ביום חנוכת המשכן- כפי שמסופר בפרשת נשא?
על כך עונה רש"י: כיוון שראה אהרון את חנוכת הנשיאים והקרבת קורבנותיהם במשכן- הצטער שלא לקח עימהם חלק- הוא וגם שיבטו, מייד הקב"ה הרגיעו- בכך שהוא יזכה להדליק ולהיטיב את הנרות.
הרמב"ן שואל: מדוע הקב"ה ניחם את אהרון דווקא בהדלקת נרות המנורה ולא בעבודה אחרת, כגון: מעשה הקטורת בעבודת יום הכיפורים ושאר עבודות הקודש שכשרות רק לכוהנים?
אלא , כאן ניתנת לאהרון הבטחה נצחית: שגם בעתיד לבוא כאשר בית המקדש יחרב- אהרון וצאצאיו ימשיכו להדליק את נרות החנוכה, שהרי החשמונאים היו מצאצאי אהרון הכוהן ובנוסף זכה אהרון-בברכת כוהנים- שהיא נצחית.
הסבר זה מובא במדרש רבה [ט"ו, ו] בזו הלשון:
"אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לאהרון: אל תירא!
לגדולה מזאת אתה מתוקן[מיועד] הקורבנות- כל זמן שבית המקדש קיים- הם נוהגים,
אבל בנרות [נרות חנוכה]- קיימים לעולם וכל הברכות וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני ישראל"
[ברכת כוהנים]
ב] השאלה השנייה היא:
מדוע נאמר:"בהעלותך את הנרות" ולא נאמר בהדליקך את הנרות?
על כך עונים חז"ל: כי הטבת המנורה במשכן ואחר כך במקדש- היא הכנה לקיום מצוות ההדלקה- כפי שראוי להדר בה במיוחד, ומעניין כי הקדמונים קבעו סייגים מיוחדים להטבת הנרות במיוחד.
מכאן ניתן להסיק: כי גדולה ההכנה לקיום המצווה מאשר המצווה עצמה -שכן ע"י שמתכונן לעבודה מכוון גם את ליבו ומתרכז- שהרי ידוע – מצווה ללא כוונה- היא כגוף ללא נשמה.
ג] השאלה השלישית היא:
מדוע התורה מציינת: "ויעש כן אהרון..." וכי היה ספק בדבר שאהרון ינסה לסרב לקיים את – דבר ה' ?
רש"י אומר: כי התורה מעוניינת להדגיש שאהרון עשה כפי שנצטווה על-ידי ה' ולא שינה במאומה- ובכך משבחת אותו התורה.
לפי הגה"ק ר' העשיל מקראקא זצ"ל – אשר דבריו מובאים בספר "חנוכת התורה":
בבריאת העולם אחרי כל דבר שנברא אמר אלוקים:"ויהי כן", כגון: "יהי רקיע... ויהי כן" ואילו כאשר ברא את האור לא כתוב "ויהי כן ".
התשובה לזאת מובאת בגמרא [חגיגה דף י"ב] כאשר ברא אלוקים את האור, ראה כי בעתיד לבוא- יחטאו דור המבול ודור ההפלגה- גנז את האור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא והדבר גם מבואר בזוהר הקדוש.
לעתיד לבוא יזכו כל עם ישראל ליהנות מכך, כמו שנאמר : "ועמך כולם צדיקים"[ישעיה ס, כ"א]
לא כן- הרשעים... על כן לא יקומו רשעים במשפט.." [תהילים א]
אמר הקב"ה: אני בראתי את העולם במילים: "ויהי כן" ואתם אומרים:"לא כן"- לכן הרשעים לא יקומו במשפט, ואהרון על- ידי שעשה את המוטל עליו- בהטבת נרות המנורה- הוא תיקן- כאילו החזיר את המילה:"כן" שה' השמיט בבריאת האור מבראשית.
בעתיד לבוא בזכות שאהרון תיקן את המילה:"כן" שנעדרה בבריאה ביצירת האור- עתיד האור הגנוז להאיר מחדש, כמו שנאמר:"אור חדש על ציון תאיר..."
ויהי רצון שנבואה זו תתגשם במהרה בימינו אמן ואמן.
אהרון והמנורה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
אל מול פני המנורה
ניצב אהרון הדור אורה
נשמתו קטורת בשמים
ריח ניחוח גן שושנים.
ידיו יושיט להיטיב הנרות
איש חסדים אוהב הבריות
האש מתעלה נוסקת גבהים
מרקיעה שחקים למחוזות חדשים.
כהרף עין תפתח שערים
לאור גנוז הצפון לצדיקים
אור חדש על ציון יאיר
עם ישראל מתרדמתו יעיר.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך חומש במדבר.
