פרשת בהעלותך
פסח שני
שיר מאת: אהובה קליין©
ויהי היום וילכו אנשים
אל משה גדול המנהיגים
לשטוח בפניו דין ודברים
כי לנפש אדם טמאים.
בליבם כאב נוצרים
מדוע מפסח ראשון נמנעים
כשאר אחיהם הישראלים
החוגגים ופסח מקריבים?
משה חש צער השואלים
חיש ידרוש מענה אלוקים
כהרף עין מלך המלכים
משיב פתרון לשואלים.
בחודש השני חוגגים
על מצות ומרורים
בהידור מצווה אוכלים
פסח שני מקיימים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת בהעלותך [חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1619
פרשת בהעלותך, מדוע נענשה מרים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
עצם שם הפרשה בא ללמדנו: כי על האדם לשאוף לעלות ולהתעלות מבחינה רוחנית- דוגמת העלאת הנרות במנורה, אך לקראת סוף הפרשה קורה דווקא משהו בניגוד גמור לכך: חטאה של מרים שהייתה בדרגה רוחנית כה גבוהה ואחת המנהיגות של ישראל ובזכותה היה להם מים במדבר- דווקא היא מועדת וחוטאת בלשון הרע:
וכך הכתוב מתאר את חטאה:
"ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח: ויאמרו הרק- אך...במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר וישמע ה' " [במדבר י"ב, א-ב] ובהמשך הכתוב מציין: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"
תגובת ה' :"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרון ואל מרים צאו שלושתכם אל—אוהל מועד ויצאו שלושתם: וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל ויקרא אהרון ומרים ויצאו שניהם: ויאמר שמעו- נא דבריי אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה בכל- ביתי נאמן הוא: פה אל—פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה?[שם י"ב, ד-י]
התוצאה: מרים נענשת בצרעת ונשלחת מחוץ לשלושת המחנות- מחנה שכינה, לוויה וישראל ומשה מתפלל עליה אל ה'. " אל נא רפא נא לה " [שם י"ב פסוק י"ג ]
השאלות הן:
א] מהו עוון לשון הרע?
ב] כיצד חטאה מרים בעוון לשון הרע ומדוע נענשה ללא רחמים?
תשובות.
עוון לשון הרע.
רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין הנקרא בכינוי: "החפץ חיים" מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה, שגם המדבר לשון הרע וגם המאזין לו - עלולים להיכשל בעבירות אלה מהן :מצוות עשה ומצוות לא תעשה- ועל כן חובה על כל אדם להתרחק מעוון זה – כי על ידי רכילות גורמים לשנאת חינם והרס בחיי הפרט והכלל.
נאמר: "לא תלך רכיל בעמיך"[ויקרא י"ט, ט"ז] אדם המדבר לשון הרע על זולתו דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו בבתים- בדומה לכך אדם העוסק ברכילות -הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ זאת בקרב החברה- בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.
על עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הישמר בנגע- הצרעת לשמור מאד ולעשות" [דברים כ"ד, ח] מכאן הסיקו חז"ל: כי בעבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.
ועוד נאמר: "ולפני עיוור לא תיתן מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]
הכוונה לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע בנוסף לחטאו- גורם לשומע לחטוא.
כמו כן כתוב: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך" [דברים ח', י "א]זוהי אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרהומי שחטא בעוון כבד זה- אינו זוכה לקום בתחיית המתים.
והחומרה של חטא זה גדל יותר כאשר אדם מנסה להגדיל את כבודו- על ידי שמוריד מערכו של הזולת, על כך נאמר בירושלמי[חגיגה פ"ב, ה"א] : "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא"
מתוך האמור לעיל – אנו לומדים כמה עוון לשון הרע הוא גדול ובהתאם לכך העונש על עבירה זו.
חטאה של מרים ועונשה המהיר.
רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי המביא דוגמאות לכך ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל] או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]
כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו- ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת ציפורה אמרה: אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.
כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.
על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו. ועל כך נענשה, ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח בוודאי שנענש.
הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.
על פי ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.
לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם הקב"ה.
הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י- התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.
על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה .
אם כן מדוע נענשה מרים – באופן מידי ללא רחמים- על כך שני טעמים:
א] על מנת להזהיר את המרגלים שהלכו לתור את ארץ ישראל- כמה עליהם להיזהר מלדבר בגנות הארץ הקדושה, עליהם היה ללמוד זאת מעונשה הכבד של מרים שכלל לא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא בשבחו. לכן פרשת המרגלים צמודה לפרשת בהעלותך.
ב] נאמר בפרשת זכור : "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים" [דברים כ"ד, ט] ועל כך אומר הרמב"ם:" התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה, שהייתה גדולה ממנו בשנים , גידלתו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים , והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעתה, שהשוותו לשאר הנביאים, והוא גם לא הקפיד על כל הדברים האלה, שנאמר: " והאיש משה ענו מאד " ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת , קל וחומר לבני אדם הרשעים והטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתן ולדבר עמהן, כדי שלא ייתפס אדם ברשת רשעים וסכלותם" [סוף הלכות טומאת צרעת]
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד מה גודלו של עוון לשון הרע- כמה יכול לפגוע בזולת ואף להרוס לאנשים את חייהם, ולכן העונש המידי היה: צרעת- שזו מידה כנגד מידה: אדם המרכל על חברו- גורם לו שיתרחקו ממנו אחרים וכך נשאר בודד בחברה.
כך גם עונשו של הרכלן: בעקבות הצרעת הוא נהפך טמא ומורחק מחוץ לכל המחנות.
מרים שהייתה מנהיגה בישראל בצד משה ואהרון, הייתה חייבת להיזהר על שמירת לשונה- על מנת לשמש דוגמא אישית לעם, אך היא נכשלה בכך וגם אם לא בכוונה, אלא מצורך לשבח את משה, אך עם זאת -מרים על ידי עונשה קידשה שם שמים למען ידעו הדורות הבאים כמה יש להיזהר מעוון חמור זה.
מי ייתן והדבר ישמש אות ואזהרה לנצח לעניין הקפדה על שמירת הלשון.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1664
מרים- חטאה ועונשה.
שיר מאת: אהובה קליין©
מנהיגה ברמ"ח איבריה
מרובת חסדים במעשיה
שמרה למשה אמונים
מתקופת רכותו בשנים.
שותפה לגאולת מצרים
זכויותיה כמרחבי שמים
בתוף ומחול חוללה
שירת מרים נקראה.
דאגותיה לאחיה המנהיג
כנהר אותה יציף
רגע חטאה בלשונה
על כך בצרעת שילמה.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך [חומש במדבר]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1520
פרשת בהעלותך- מה הקשר בין משה למנורה?
מאמר מאת: אהובה קליין .
פרשה זו כוללת נושאים רבים: מנורת הזהב במשכן, חצוצרות הכסף , מסע בני ישראל במדבר , המתאוננים ועוד ..
בפרשה משתקפת מנהיגותו של משה לאורך כל הדרך ומעניינת במיוחד-פנייתו אל יתרו בבקשה : שיתלווה אל עם ישראל בכניסה אל הארץ המובטחת, כפי שהכתוב מתאר: "ויאמר משה לחובב בן רעואל המדייני חותן משה נוסעים אנחנו אל— המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל : ויאמר אליו לא אלך כי אם אל- ארצי ואל מולדתי אלך: ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על- כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעיניים: והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך ": [במדבר י, כ"ט-ל"ב]
השאלות הן:
א]באיזה אופן פנה משה אל יתרו ומדוע רצה בהצטרפותו למסע העם?
ב] מהו המסר שמשה מעביר בדבריו אל יתרו?
ג] מה הקשר בין משה למנורת הזהב?
התשובות.
דברי משה אל יתרו.
דעת מקרא מתפלא: מדוע משה קורא ליתרו שהיה חותנו - בשם חובב בן רעואל ? והוא מביא את דברי רש"י על שמותיו של יתרו: רש"י מסתמך [לפי המכילתא] : כי ליתרו היו שבעה שמות : רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קני, פוטיאל, ויש אומרים: כי רעואל הוא אביו של יתרו.
שהרי מסופר על בנות יתרו: "ותבאנה אל רעואל אביהן"." מלמד שתינוקות קורין לאבי אביהן אבא".
השם יתרו ניתן לו- מפני שיתר פרשה אחת בתורה- כלומר נקראה פרשה אחת על שמו: יתרו.
חובב- על שם שחיבב את התורה.
דעת מקרא מביא שני פירושים לשם: חובב.
א] חביב.
ב] מלשון 'חבאב'- שפירושו- נחש.
רבינו בחיי מביא כמה דעות על רצון משה בהצטרפות יתרו אל העם:
א] דעת הרמב"ן : משה היה מעוניין בהצטרפותו של יתרו למסע בני ישראל- כדי שישמש להם לעיניים ויראה להם את הדרך לכיבוש הארצות. ורמז שייתן לו אחוזה וארץ טובה כשכר על עזרתו בכיבוש הארץ.
ועל פי הרמב"ן התוצאה הסופית הייתה שיתרו נתרצה ועשה כן.
על כך רבינו בחיי מעלה קושייה: הרי ידוע שעמוד הענן היה מורה לעם ישראל את הדרך, אם כן מה צורך היה בעזרתו של יתרו?
ב] רבינו בחיי מפרש : כי משה רצה לחזק את קטני האמונה שליבם היה מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם.
ג] אונקלוס סובר כי: יתרו ישמש לעיניים- כלומר ישמש עדות בפני אומות העולם ויספר להם את כל האותות והמופתים שראה במו עיניו, והם ילמדו מוסר ויכנסו תחת כנפי השכינה.
ד] על פי המדרש: כל דבר שנעלם מעיני ישראל, יתרו יהיה מאיר עיניהם.
ה] פירוש נוסף: שיתרו יהיה חביב על עם ישראל כמו גלגל עיני העם.
כמו שנאמר: "ואהבתם את הגר" [דברים י]
ספורנו אומר: שמשה רצה שלפחות בניו של יתרו יצטרפו אל עם ישראל , כי אם הם יעזבו הם יגרמו לחילול ה' בעיני אומות העולם שיגידו : שאילו יתרו היה רואה בהם עניין אלוקי, לא היה עוזב אותם עם בניו.
מתברר, כי יתרו הסכים עם משה לגבי השארות בניו: בעוד שהוא חזר אל מדיין, בניו נשארו עם ישראל, כמו שנאמר בספר שופטים: "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה"[שופטים א, ט"ז]
המסר של משה בדבריו אל יתרו.
על פי דברי רבי צבי אלימלך שפירא בספרו: "אגרא דכלה" בכל התנ"ך נמצא הביטוי: "דיבר טוב" פעמיים.
פעם אחת במגילת אסתר [ד, ז] :"דיבר טוב על המלך" וכאן הכוונה למלך מלכי המלכים-הקב"ה.
וכאן בדברי משה אל יתרו: "כי ה' דיבר טוב על ישראל"
דבר זה מרמז שתמיד יש לדבר רק טוב על עם ישראל, ולא לקטרג על העם. ומי שנוהג להגיד דברים טובים על עם ישראל- כאילו דיבר גם דברים טובים על הקב"ה .
הקשר בין משה למנורת הזהב.
המנורה רומזת על אורה של התורה שהרי מקומה היה בצד דרום- בתוך היכל משכן.
ועל כך נאמר: "הרוצה להחכים ידרים" [בבא בתרא דף כה,ב]
הגר"א זי"ע כותב בספר: "אדרת אליהו" [פרשת דברים]איך המנורה מרמזת לחוכמת התורה ומביא את הכתוב ב:[מסכת ראש השנה דף כ"א, ב]
:" נ' שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד:, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים"
כאשר משה היה מתבונן במנורה, היה רואה שיש לה: 7 קנים 11 כפתורים,9 פרחים,22 גביעים, סך הכול הם 49 - כנגד מ"ט שערי בינה שניתנו למשה, ואילו מנורת הזהב היא כנגד שער החמישים שממנו יוצאים כל מ"ט השערים.
מסיבה זו אומרים חז"ל: " שנתקשה משה במעשה המנורה"[מנחות כ"ט] מפני שהמנורה רומזת לשער החמישים שהיה חסר למשה, לכן משה נתקל בקשיים בעשיית המנורה- עד שה' הראה לו באצבעו, כנאמר: "וזה מעשה המנורה"
רש"י מסביר: כי ה' הראה למשה באצבעו את המנורה לפי שמשה התקשה בה.
על כן המנורה שקולה כנגד חמישים שערי בינה.
על פי האר"י ז"ל: לפני חטא העגל משה היה משיג את כל שערי הבינה גם את שער החמישים , אך לאחר חטא העגל אמר ה' למשה: "לך רד כי שיחת עמך.." ל"ך הוא בגימטריא –חמישים -והכוונה שה' אמר למשה: לך רד משער החמישים שהגעת אליו.
השל"ה אומר: שבסוף ימיו של משה הוא עלה שוב לשער החמישים-שהרי נאמר עליו: "ויעל משה מערבות מואב" שנתעלה מ: מ"ט שערי חכמה "אל הר נבו" שעלה להר נבו- לראות את ארץ ישראל, האותיות: "נ'- בו" האות נ' במילה: נבו היא שער החמישים.
לסיכום, לאור האמור לעיל:
ניתן ללמוד על משה כמנהיג המצטיין בחכמתו – חכמה הקשורה לחוכמת התורה- ותבונה המשתקפת במנורת הזהב במשכן. באמצעות בינתו זו הוא הנהיג את עמו וכך גם ניסה לשכנע את יתרו שיצטרף אל עם ישראל ואכן בני יתרו הצטרפו לישראל.
מי ייתן ועם ישראל יזכה למנהיג מדרגתו של משה .
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1412
משה נצטווה מפי עליון
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1644
אחד הנושאים המעניינים בפרשה: אלוקים פונה אל משה בציווי ליצור שתי חצוצרות מכסף, כפי שנאמר:
התשובה לשאלה א]
התשובה לשאלה ב]
התשובה לשאלה ג]
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1721
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1734
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1819
מן-לחם אבירים/ שיר מאת אהובה קליין(c)
הם יוצאים ממצרים
נפתחים שערי שמים
לחם אבירים כמים
לקטו וטחנו ברחיים.
השדות כמרבד צחור
שטופי חמה ואור
חשים בגן עדן עלי אדמות
זרוע מן כגרגירי חולות.
מראהו כזרע גד לבן
נאסף היישר לסל
ממנו יכינו מטעמים
כלשד השמן מעדנים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהעלותך-סיפור ירידת המן.[חומש במדבר].
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1784
פרשת בהעלותך- מהו המן ומה היה גנוז בו?
מאמר: מאת אהובה קליין.
בפרשתנו התורה מתארת את ירידת המן:"והמן כזרע-גד הוא ועינו כעין הבדולח: שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והיה טעמו כטעם לשד השמן וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו"[במדבר י"א,ז-י]
לעומת התיאור כאן, ישנו תאור שונה בחומש שמות:"ויקראו בית- ישראל את-שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש"
[שמות ט"ז,ל"א]
השאלות הן:
א] כיצד ניתן לישב את הסתירה בין תאור המן בפרשתנו-שטעמו:" לשד השמן" לבין התיאור בחומש שמות בו נאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש"
[כעוגה מתוקה]?
ב] באיזה אופן היה יורד המן?
ג]מה נהגו לברך לפני אכילת המן?
ד]מה היה גנוז במאכל מיוחד זה?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת חז"ל:הזקנים היו טועמים במן טעם של צפיחית בדבש ואילו תינוקות היו טועמים טעם:"לשד השמן"[שמות רבה [כ"ה,ג]
האבן עזרא מפרש:[בדבריו:שמות ט"ז,ל"א]כשהיו אוכלים את המן ללא בישול הטעם היה:"כצפיחית בדבש",אך אם היה מבושל טעמו היה כ:"לשד השמן"
הרשב"ם [רבי שמואל בן מאיר] מפרש:כשאוכלים את המן כמו שהוא בטבע בלי כל פעולה-ללא טחינה,טעמו:"צפיחית בדבש"
בדומה לאגוזים,טרם טוחנים אותם הם מתוקים,אבל אחרי טחינה הטעם :"לשד השמן" בדומה לכך המן.
התשובה לשאלה ב]
הייתה יוצאת רוח צפונית ומטאטאת את המדבר ואחרי זה היה יורד מטר ומנקה את האדמה ,הטל עולה והרוח נושבת ועושה מחולות המדבר- שולחנות של זהב ועליהם יורד המן.
התשובה לשאלה ג]
במסכת ברכות [מ"ח,ע"ב]נאמר:"משה תיקן לישראל ברכת "הזן"[ברכה ראשונה בברכת המזון] בשעה שירד להם המן" ובהמשך בגמרא ניתן ללמוד –קל וחומר,אם חייבים לברך בתום הסעודה["הכוונה לברכה אחרונה- כשהאדם שבע ]בודאי שחייבים לברך לפני הסעודה["ברכה ראשונה- כשהוא רעב"]
ומעניין מה ברכו עם ישראל במדבר טרם אכלו מהמן?
לכך כמה תשובות.
לפי דעה אחת:"המוציא לחם מן השמים" וזאת מהטעם:שהמן קרוי:"לחם" כמו שכתוב:"אני ממטיר לכם לחם מן השמים"[שמות ט"ז,ד] ועוד נאמר:"הוא הלחם,אשר נתן ה' לכם לאוכלה"
[שמות ט"ז,טו]"
לפי דעה שנייה:"בורא מיני מזונות.זאת מהטעם שנאמר:"וטעמו כצפיחית בדבש".
לפי דעה שלישית:"שהכול ניהיה בדברו" וזאת מהטעם שנאמר במסכת ברכות [ו,ב]"על כולם"-[על כל מיני מאכל ומשתה]
ויש גם דעה האומרת:שלא היו חייבים לברך כלל.
התשובה לשאלה ד]
במן היה גנוז מכשיר להכרת מהותו של האדם ובכך הוא נחשב למאכל מיוחד במינו.
כפי שהתורה אומרת:"למען אנסנו"
בעל אמרי יוסף מספינקא מפרש על פי דעת חז"ל[ביומא.ע"ה]:המן היה יורד על יד פיתחם של צדיקים,ואילו הבינוניים היו יוצאים לשטח ומלקטים בעצמם.
לעומת זאת,הרשעים היו צריכים להתאמץ יותר-"שטו ולקטו".
מכאן, שעל פי המן היו יודעים את דרגתו הרוחנית של כל אחד.
מעניין כי בתהלים המן מכונה בשם:"לחם אבירים,כפי שכתוב:"לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע" [תהלים ע"ח,כ"ה]
ומדוע מכונה המן בשם זה? התשובה לכך היא: כי מזון ייחודי זה היה מאכל של מלאכי השרת ונבלע בגופו של האדם ללא הפרשת פסולת.
לסיכום,המן היה לחם מהשמים,מראהו היה כזרע גד לבן- עגלגל ולבן.
מעניין כי חז"ל באבות דרבי נתן אומרים: כי גדולה מלאכה,שאף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה"
אבל אחרי שחטא בגן העדן נתקלל- כי עבודתו תהיה מפרכת במיוחד,כמו שכתוב בבראשית:"בזיעת אפך תאכל לכם עד שובך אל—האדמה כי ממנה לוקחת כי- עפר אתה ואל עפר תשוב":[בראשית ג,י"ט]
והאדמה גם נתקללה כמו שכתוב:"ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר ציוויתיך לאמור לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך:וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה"[שם ג,י"ז-י"ח]
ולכן בירידת המן האדם היה פטור מ:"זיעת אפיים" בעבודתו,אך לא היה פטור מעמלו, ההוכחה שכתוב:"ולקטו" שיש בכך פעילות -החיונית לאדם גם למען האיזון הנפשי שלו,פרט לשבת, האדם היה משוחרר מעבודתו כשם שהיום הוא מצווה לנוח,כמו שנאמר בתורה:"ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות".
[שמות כ"ג,י"ב]
לכן בזמן שעם ישראל זכו לירידת המן במדבר- הם זכו לתקופה מבורכת בדומה לאדם הראשון שזכה בגן עדן טרם החטא:"לעובדה ולשומרה", אך היו פטורים לעמול בזיעת אפם.
- פרטים
- נכתב על ידי Super User
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- כניסות: 1809