פרשת בהר - מאין ההוכחה שהתורה ומצוותיה ניתנו משמים?

פרטים

קטגוריה: פרשת בהר

פורסם בחמישי, 22 אוקטובר 2020 16:23

נכתב על ידי Super User

כניסות: 535

פרשת בהר - מאין ההוכחה שהתורה ומצוותיה ניתנו משמים?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה:  שנת השמיטה והברכה המובטחת לשומרי מצווה זו:  "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת:  הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ.  וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים.  וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן.  וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי. וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ". [ויקרא כ"ה, כ-כ"ד]

השאלות הן:

א] מצוות שמיטה שניתנה בהר סיני- מודגשת ,מדוע?

ב] מה גנוז במצוות השמיטה?

ג]  כיצד ניתן להתברך בברכות?

תשובות.

מצוות שמיטה ניתנה בהר סיני.

השאלה היא מה ענין שמיטה להר סיני ? אומר רש"י ללמדנו שכל  תרי"ג  מצוות, דקדוקיהן ופרטיהן נאמרו למשה בהר סיני?

ה"חת"ם סופר" [רבי משה סופר] כותב: מצוות שמיטה  מוכיחה שתורתנו היא מן השמים שהרי בלתי הגיוני שאדם בשר ודם יבטיח ברכה זו: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים" [כאן, כ"ה, כ"א] דבר שהוא נס ממש, משום כך נבחרה מצוות שמיטה להוכיח שכל המצוות שבתורה  כללותיהן ודקדוקיהן - נאמרו בהר סיני.

"החיד"א [רבי חיים יוסף דוד אזולאי] מבהיר: [על פי מסכת ברכות ל"ה, ע"ב]:  אמר להו [להם] רבא לרבנן [לתלמידי בית מדרשו] במטותא מנייכו [בבקשה מכם] בימי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי[ בימי  ניסן ובימי  תשרי אל תראו לפני בבית המדרש, אלא תעסקו בעבודות השדה הנחוצות] כי היכי דלא טרדו במזונייכו כולא שתא" [כדי שלא תהיו  טרודים בהשגת מזונותיכם במשך כל השנה] מדברי רבא אנו מסיקים: שמידי שנה , החודשים -  ניסן ותשרי  מוקדשים לענייני פרנסה ואז בטלים מלימוד תורה .מכאן שבמשך שש שנים מגיעים לביטול תורה של שנה שלמה ,את העוון הזה לביטול תורה מתקנים בשנת השמיטה - לפי שבתקופה זו אין עוסקים בעבודות האדמה, אלא בלימוד תורה בלבד. לכן ניתן להבין את הקשר בין שמיטה להר סיני שעליו ניתנה התורה לעם ישראל.  משום כך נבחרה מצוות השמיטה כ"בניין אב" להוכיח שהתורה כולה על כל  כללותיה ופרטיה -  ניתנה לעם ישראל במעמד הר סיני.

 מצוות השמיטה  ומטרתה.

 מתברר כי בקיום מצוות שמיטה נידרש היהודי להגביר את בטחונו בה' , ראיתי הסבר יפה בספרו של הרב חיים לייב שמואלביץ ["שיחות מוסר שערי חיים"] .

הוא מביא מדרש  [ויק"ר  פ"א, א]  "בָּרֲכוּ יְהוָה מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ".[תהלים ק"ג, כ] אמר ר' יצחק אלו שומרי שביעית, בנוהג שבעולם אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, שמא לכל ימות השנה? ודין חמי חקליה ביירא, כרמיה  ביירא ושתיק[ וזה רואה שדהו שוממה, כרמו שומם ושותק] יש לך גיבור גדול מזה?" ההסבר הוא: שאדם יכול להתגבר על יצרו יום, יומיים, ואם יתחזק במיוחד בביטחונו בה', יוכל לעמוד כנגד יצרו שבוע וגם חודש, אבל להחזיק מעמד במשך שנה שלמה - לראות איך שדהו נהפך להפקר  וכל דכפין בא ואוכל מפרי עמלו ואילו הוא בעל השדה – רואה ושותק!  הגבורה הזו היא מעל הטבע ,שכן טבעו של אדם שכל החלטה שלוקח על עצמו במשך הזמן ,התחזקות זו - נחלשת.

ואם הם אכן מחזיקים מעמד במשך שנה שלמה להתגבר על יצרם ובוטחים בה'- הרי כוחם הוא למעלה מן הטבע. הם נחשבים למלאכי מרום, כמו שנאמר: "מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ"

חז"ל אומרים [מסכת שבת פ"ח, א]: בשעה שהקדימו ישראל נעשה ונשמע, יצאה בת קול ואמרה: מי גילה לבניי רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו? דכתיב :"ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברישא עושי והדר לשמוע" [מוכנים לעשות את הדבר טרם ישמעו, ולא כדרך שאר העבדים ששומעים תחילה את הדבר כדי לשקול, אם הם יכולים לקבל עליהם את הדבר [פירוש על פי רש"י]

מדברי הגמרא אנו למדים: כי עצם האמירה:":נעשה ונשמע"  היא סוד גבורתו של עם ישראל – הזהה לגבורת מלאכים  המקדמים עשייה לשמיעת הציווי, כי אין זה מאפיין את בן תמותה- להסכים לקיים מעשים טרם שמיעתם ובכוח זה זכו עם ישראל למעמד הר סיני וכוח זה הוא גם כוח של שומרי שביעית שאינם שואלים שאלות: בגבורה מעין זו שיש להם- אין יצר הרע שולט כלל. וממצווה זו ניתן ללמוד כמה עם ישראל כולו מרומם.

מנגד, תביעה זו חמורה מאד , שהרי אם חוטאים ואינם מקיימים את מצוות השמיטה - העונש הוא: גלות. כמו שכתוב:" אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת- שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ.  כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ." [ויקרא כ"ו, ל"ד- ל"ה]

ומדוע העונש כה קשה?   על כך  הרב שמואלביץ עונה: הסיבה היא: שישנה דרישה אלוקית מעם ישראל להשריש את מידת הביטחון בה'. אחת לשבע שנים ועל כל העם לחיות חיים עילאיים ללא בסיס חומרי וטבעי ,אלא להשליך את יהבם על הקב"ה.

על ידי כך שבמשך שנה זו  מידת הביטחון בה' תשתרש  בקרבם והיא תמשך עד השמיטה הבאה. לכן זוהי מידה חשובה מאד הנדרשת מעם ישראל ומשום כך היא ניתנה לכל שכבות העם -כולל לפשוטים ביותר ולכן העונש על העדר בטחון בה' – הוא כה קשה –"כי זה כל האדם הביטחון"

 ברכת ה'.

 "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית ?" על תמיהתם זו של עם ישראל- ישנה הבטחה: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים..."

ה"כל יקר" מסביר: שבשנה השישית האדמה תוציא יבול באופן רגיל כמו מידי שנה בשנה ולא  תהיה ביבול כמות חריגה מידיי, אלא ההבטחה שהתבואה תספיק לשלוש שנים-   פירושה: שיאכלו מעט, אך המאכל יתברך במעיהם, כמו שנאמר:ו"ַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע" [ויקרא כ"ו, ה] מכאן שעם ישראל נדרש להתחזק במידת הביטחון בה' שכמות התבואה המספיקה לשנה אחת תספיק לשלוש שנים.

 בדומה לכך , נדרשו עם ישראל להתחזק בביטחון בה' בירידת המן במדבר.

"וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלְקְטוּ, הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט.  וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר--וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר:  אִישׁ לְפִי-אָכְלוֹ, לָקָטוּ". [שמות ט"ז, י"ז]

רש"י מפרש: "יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט,  וכשבאו לביתם מדדו בעומר כל איש ואיש מה לקטו, ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת  והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת וזהו נס גדול שנעשה בו".

פרשת המן מלמדת אותנו: כי כל בריה  ובריה מקבלת את מה שנגזר עליה ולכן זה שמתאמץ יתר על המידה -לא ירוויח יותר ואם הרוויח יותר מאשר  נועד לו מלמעלה - הדבר ילך להוצאות שונות.

לכן אין מציאות של "כמות" , אלא "ברכה" כמו שנאמר: "ברְכַּת יְהוָה, הִיא תַעֲשִׁיר; וְלֹא-יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ". [משלי  י, כ"ב]

אומנם האדם חייב לבטוח בקב"ה שידאג לכל מחסורו, אך מנגד הוא גם חייב לעשות השתדלות בעבודתו ולהתאמץ וכל זה  נובע מחטאו של האדם  הראשון שנענש בקללה: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם"[ בראשית  ג י"ט] אך הברכה השורה  על הפרנסה  היא  בהתאם לברכת ה' ולא על פי יתר השתדלות של האדם.

לסיכום, לאור האמור לעיל: מצוות השמיטה משמשת כדגם ליתר המצוות שניתנו במעמד הר סיני-והיא הודגשה   לפי שברכתה  אלוקית מעל הטבע.  הבטחת סיפוק מזון למשך שלוש שנים- דבר שבן אנוש אינו יכול להבטיח ולקיים, מצווה זו מוכיחה שגם יתר המצוות ניתנו  במעמד הר סיני.

הדלקת נרות שבת

פרטים

קטגוריה: פרשת בהר

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:43

נכתב על ידי Super User

כניסות: 470

הדלקת נרות שבת

שיר מאת: אהובה קליין©

שעת בן  הערביים

עננים  מחוללים בשמים

האישה נושאת כפיים

עיניה בשלהבות השתיים.

רבות עמלה טרם השבת

 טיגנה   בישלה במחבת

בשר דגים ומגדים

חריצותה הרקיעה שחקים.

שפתיה לוחשות תפילה

בקשות תחינות מליבה

הישר ליושב במרומים

מלאכי השרת מאזינים.

מעליה  שרעפים מסוככים

בפיה הודיה לאלוקים

על כל הטוב והחסדים

למקדש עורגת בגעגועים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהר- בחוקותיי[חומש ויקרא]

פרשת בהר בחוקותיי – מה המכנה המשותף לשמיטה, שבת ומקדש?

פרטים

קטגוריה: פרשת בהר

פורסם ברביעי, 21 אוקטובר 2020 16:35

נכתב על ידי Super User

כניסות: 369

פרשת בהר בחוקותיי – מה המכנה המשותף לשמיטה, שבת ומקדש?  

 מאת: אהובה קליין.

פרשת בהר פותחת בנושא שנת השמיטה וחותמת  בנושא שמירת השבת:

כפי שנאמר:  "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה.  שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה"[ויקרא כ"ה, א- ג] בסיום הפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, ה'".

השאלות הן:

א] מה המכנה המשותף לשמירת  השמיטה  ושמירת השבת?

ב] מה הקשר בין השבת למקדש?

תשובות.

המכנה המשותף לשבת ולשמיטה. 

מבחינה מסוימת - שמירת השבת  ושנת השמיטה – גורמים כביכול, הפסד ממון, אך בסופו של דבר  מתברר- כי הפסד זה הוא מדומה וההיפך הוא הנכון כל שומרי השביעית ושומרי השבת - זוכים לשפע של ברכות מהקב"ה.

ההוכחה לכך: שנאמר לגבי שמירת השנה השביעית: "וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית" [שם , כ"ה, כ"א]

ולגבי שמירת השבת מובטחת לנו הברכה – עוד מימי בראשית, כפי שכתוב:  "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.  וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:  כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת". [בראשית  ב, א- ג]

נאמר במסכת ביצה: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים, והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת [שאם צמצם הוצאות אלו בביתו] פוחתין לו: ואם הוסיף- מוסיפין לו" ועוד נאמר שם:"[ט"ו, ע"ב]: "אמר להם  הקב"ה  לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום [- יום שבת] והאמינו בי- ואני –פורע".

ועוד רעיון מעניין:  בעל "הרוקח"- החכם רבי אליעזר מגרמיזה טוען : כי  קיים מכנה משותף - בין יום השבת לשנת השמיטה, כשם שנוהגים בשבת להוסיף מחול על קודש - היינו שמקדימים לקבל את פני השבת קודם השקיעה בערב  שישי ובמוצאי שבת לאחר יציאת השבת בפועל  - מאחרים  לצאת מקדושת היום בהוספת זמן מסוים.

באופן דומה נוהגים לגבי השנה השביעית מוסיפים: "מחול על קודש" ואכן על פי הלכה למשה מסיני, מתחילים איסורי  מלאכות הקרקע בשמיטה - שלושים יום קודם ראש השנה. ולזה קוראים: "תוספת שביעית"

למעשה, הלכה זו קיימת רק בזמן שבית המקדש קיים ,אך בתקופתנו - באין מקדש עדיין - מותר לעבד את הקרקע עד ראש השנה של שנת השמיטה. כפי שכותב זאת  הרמב"ם בהלכות שמיטה [ג, א] וכן נאמר בתוספתא: "רבן גמליאל ובית דינו התקינו, שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה"

דעה מעניינת נוספת של רבי  שמואל דויד לוצאטו [שד"ל]

הצד השווה בין  שמירת השבת  ושמירת  השנה השביעית -  הוא האמונה  שישראל נחשבים לעם קדוש לה'- באופן דומה מצוות שמירת שנת השמיטה  מבססת בתוכנו את האמונה שארץ ישראל- נתקדשה מכל  הארצות שבתבל ועל כן היא  נחה בשנה השביעית. וזאת בדומה לכך שהקב"ה שובת מכל מלאכתו בשבת .

חז"ל אומרים: כשם שהשבת היא מקור הברכה לכל ששת ימי השבוע, באופן דומה שנת השמיטה משפיעה  שפע  על ששת השנים - בין שמיטה לשמיטה.

ה"משך חכמה"- סובר: כי  התורה מצווה עלינו לעבוד את האדמה במשך שש שנים ולשבות בשנה השביעית- במקביל לששת ימי הבריאה שבסופם   באה השבת- אותה אנו מצווים לשמור. ומעניין כי בתורה נאמר פעמיים: "כי טוב" פעם אחת ביום השלישי לבריאה ופעם שניה ביום השישי למעשה הבריאה. [בראשית א', י' : י"ב. שם כ"ה, ל"א] לכן  ה' ציווה את עם ישראל לתת מעשר עני- בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה - וזאת על מנת להיטיב הטבה מיוחדת עם הנצרכים בזמן המקביל לימים שנאמר בהם פעמיים.

 הקשר בין השבת למקדש.

בפרשה נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה" [ויקרא  כ"ו, ב] חז"ל במסכת יבמות [ו', ע"ב] מסיקים מתוך  ההיקש: "מה שמירה  האמורה בשבת לעולם-[ במילים אחרות- כשם שהתורה דורשת מעם ישראל לשמור את השבת בכל מקום ובכל זמן ]אף מורא האמורה במקדש - לעולם"  כך אנו מצווים על מורא המקדש בכל הזמנים –כולל בימינו אסור  להיכנס למקום המקדש שלא בטהרה.

הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, פרק ו', פוסק: "קדושה ראשונה שקידש שלמה את העזרה [שהוא חצר המקדש] וירושלים- קידשן לשעתן וקידשן לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה[היות וה' הישרה במקום את שכינתו] ושכינה אינה בטלה" וכמו  שקדושת בית המקדש קיימת לעד הננו מצווים על מוראו בכל הזמנים וכך דין זה חל על בתי מדרש ובתי כנסיות שקדושתם נצחית ואינה פוסקת לעולם. ויש לנהוג בהם כבוד גם לאחר שחרבו.

במסכת מגילה: [ג' ,ג'] נאמר על הכתוב:  "והשימותי את מקדשכם" [ויקרא כ"ו, ל"א] "קדושתם אף כשהם שוממים".

הכוונה כי גם בימינו קדושתם נמשכת למרות שהם שוממים ויש לכבד את המקום.

הרב  שמשון רפאל הירש מבהיר: מקדש ה'  - כולל קדושת המקום-  הכוונה למקדש - והיום אלו  בתי כנסת - באמצעותם אנו מקדשים  את חיינו המוסריים.

גם קדושת הזמן - שבת ומועדים - המעניקים לנו צורה לחיינו הרוחניים והציבוריים. שני המקדשים האלה כוללים את כל המצוות שצוו ישראל - מראש החומש עד לכאן.

על פי דעת מקרא: באה התורה להזהיר לשמור את השבת ואת המקדש וחז"ל מפרשים שאיסורים ומצוות אלה- באים בסוף הפרשה המדברת על עבד עברי הנמכר לגוי-ללמדנו שלא יאמר: הואיל ורבי עובד עבודה זרה,  אף אני אעבוד עבודה זרה- וינסה לחקות את הרבי בכל המעשים האסורים.

הכוונה שלא יזלזל העבד העברי בכל המצוות גם כאשר הוא משעובד לגוי.

רבינו בחיי מוסיף: שכל המצוות הן בכלל- שבת והמקדש.- והכוונה כי השבת- "זכור ושמור" וכל המצוות- הלא תעשה ומצוות עשה - כלולים בהם.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי המכנה המשותף לשבת, שמיטה והמקדש - היא הקדושה.

השמיטה, השבת והמועדים - הם בבחינת - קדושת הזמן –המקדש ובתי התפילה - הם בבחינת קדושת המקום - אך למעשה כל קיום המצוות ככתבם ולשונם מהווים את מקדש ה'.

יהי רצון ועם ישראל יקיים את ציווי האלוקים לעד:  "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." [ויקרא י"ט, ב]

פרשת בהר - "כי ימוך אחיך" –נאמר בלשון יחיד – מדוע ?

פרטים

קטגוריה: פרשת בהר

פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 19:09

נכתב על ידי Super User

כניסות: 646

פרשת בהר - "כי ימוך אחיך" –נאמר בלשון יחיד – מדוע ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו הפותחת במצוות השמיטה- שמה דגש מיוחד לגבי התייחסות היהודי כלפי אדם עני מישראל :

נאמר :"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו.." [ויקרא כ"ה, כ"ה] ובהמשך נאמר:

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך: אל תיקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך: את כספך לא תיתן לו בנשך ובמרבית לא תיתן אכלך:  אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את—ארץ כנען להיות לכם לאלוקים"

 "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר—לך  לא  תעבוד בו עבודת עבד" [שם כ"ה, ל"ה-מ]

 השאלות הן:

א] על אילו דרגות עוני התורה דנה?

ב] מדוע התורה אסרה לקחת ריבית מבן- ישראל?

ג] מהו המסר באזכור יציאת מצרים ונתינת ארץ כנען לעם ישראל?

התשובות

דרגות עוני אצל בן- ישראל.

א] תחילה התורה מזכירה אדם שנקלע  למצב של עוני והוא נאלץ  למכור את אחוזתו,

רש"י מסביר: אין אדם רשאי  למכור את שדהו, אלא אם הגיע  למצב  של דוחק ועוני.

רבינו בחיי אומר: בדומה  לרשי"- אין אדם יכול למכור את שדהו אלא מתוך דוחק ועניות.  מאחוזתו - אך לא כל אחוזתו-כאן התורה מלמדת: דרך ארץ שאדם ישאיר לעצמו  חלק מהשטח. וכל זה במטרה שיבוא גואלו הקרוב אליו ויגאל את ממכר אחיו, דין זה – הוא ציווי מהתורה מתוך גילוי רחמים על המוכר שנקלע לקשיים כלכליים ,כדי שיוכל לגאול  אותו בעצמו לזמן קצוב אם יתאפשר לו, או אחד מקרוביו -על מנת שישוב לאחוזתו טרם היובל, אך אם התנאים אינם מאפשרים לו זאת, ימתין עד שנת היובל ויצא בחינם ויזכה לשוב אז לאחוזתו. בכל אופן אם מתאפשר לו כן לגאול את הנכס יוכל לגאול רק אחרי שנתיים כי תקופה זו דרושה להיות אצל הלוקח כדי שיאכל את תבואתה וההוכחה לכך שנאמר: "במספר שני תבואות יימכר לך"[שם כ"ה, ט"ו] המילה שני- פירושה דו משמעי- לשון שניים  ולשון שנים.

רבינו בחיי מביא מדרש שבו יש היבט רוחני: "וכי ימוך אחיך"- הכוונה לאנשי ישראל שעניים במצוות והגיעו למצב של  מכירת אחוזתם -שהם נמכרים ביד צוררי עכו"ם והגואל שבא- הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו - כפי שכתוב: "גואלם חזק ה'  צבאות שמו.." [ירמיהו נ, ל"ד]

"קרוב ה' לכל קוראיו" [ תהלים קמ"ה ] כשהם נחלשים מבחינה רוחנית- במצב זה הקב"ה כביכול  עוזבם ואז, כשהם נמצאים בצרות עושים  תשובה ומבקשים את פני ה'- כשהוא מבחין בתשובתם  שב אליהם  כפי שכתוב: "בצר לך ומצאוך.." ומחזיר להם את שכינתו.

 ועוד נאמר :"אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו [יודו ויכירו באשמתם] וביקשו פני בצר להם ישחרנני" [יתפללו אלי] [הושע ה, ט"ו]

ב] אדם הגיע למצב קשה מאד בעניות, כאן התורה מצווה- להחזיק בו.

לפי רש"י - אין להשאיר אדם זה עד שיפול מבחינה כלכלית  ויתמוטט  היות ואחר כך קשה יהיה להקימו, אלא יש מיד לסייע לו מרגע ההתמוטטות- בדומה לחמור שנושא על גבו משא כבד בעודו עומד ליפול- אחד האנשים יכול לתופשו  מיד ולעזור לו,  אבל אם המשא נפל לארץ-אפילו חמישה אנשים מתקשים להעמיד אותו. וכל זה אפילו שמדובר בגר ותושב. ואיזהו תושב?- כל מי שקיבל על עצמו לא לעבוד עבודה זרה.

ועל פי תורת כוהנים: "גר- זה גר צדק, תושב- זה גר אוכל נבלות"[ה]

חז"ל מסבירים- כי  אנחנו מצווים לעזור לא רק לאח, אלא גם לגר צדק וגם לגר תושב.

ג] אדם הגיע למצב שבעניותו – נמכר לעבד: במקרה כזה התורה מזהירה את האדון- לא להעביד את העבד עבודה בזויה, כגון: שלא יוליך את כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעל את נעליו, אלא יעסיק אותו כמו שכיר ותושב- בעבודות קרקע ומלאכת אומנות.

 איסור לקיחת ריבית

במצב  שהעני זקוק להלוואה-התורה מזהירה: לא לקחת "נשך ותרבית"-

על פי רש"י-  שניהם - דבר אחד כי בכל נשך יש תרבית ובכל תרבית יש נשך- והכוונה  שכלפי הלווה זה קרוי נשך בדומה לנחש.

כדי להדגיש את האזהרה- נאמר:" ויראת מאלוקיך" וזאת כדי שלא יתיר לעצמו ויחשוב  כי בעזרת הריבית הוא מפצה את עצמו על נזק שנגרם לו- היות ובזמן שהכסף נמצא אצל הלווה הוא אינו נהנה מכך רווח כספי.

רש"י מביא את דרשת רבא: לפיה כוונת הדברים לאדם שמלווה את כספו לנצרך וטוען שזהו כסף של גוי והוא רק השליח, לכן נאמר: "ויראת מאלוקיך"

ה"כתב סופר" טוען:  בדרך כלל בכל עיסוק שאדם מתפרנס הוא חש  צורך לסייעתא דשמיא, דוגמת האיכר שמצפה למטר משמים, על מנת שיראה ברכה ביבולו, העוסק במקח וממכר- מתפלל להצלחתו, מה שאין כן אצל המלווה בריבית: הוא חש  כאילו יכול להסתדר גם  ללא כוח עליון, כי הרווח שלו גדל מיום ליום- לכן התורה אוסרת לקיחת ריבית מבן ישראל וזאת  ,לעומת נוכרי שלגביו התורה התירה לקחת ריבית  מחשש הספק אם הנוכרי יפרע במועד את ההלוואה שניתנה לו? במקרה זה המלווה חש כי זקוק לעזרת  ה'.

אזכור יציאת מצרים  וארץ כנען.

רש"י מסביר בשני פירושים:

א] הקב"ה אומר: אני הבחנתי במכת בכורות במצרים- בין בכור לבין שאינו בכור -לכן ברור שאני יודע ומעניש את המלווה כסף לישראל ואומר כי זה שייך לגוי.

ב] מטרת יציאת מצרים הייתה שתקבלו עליכם את המצוות גם אם הן כבדות עליכם. כמו שנאמר: "כי אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לשכני בתוכם"[שמות כ"ט ,מ"ו]

ומדוע המשפט : "לתת לכם את ארץ כנען" מוזכר לפני: "להיות לכם לאלוקים"?

 התשובה : כי הישיבה בארץ ישראל היא בעצמה מהווה  קבלת עול מלכות שמים ,שכל הדר בארץ ישראל  אני לו האלוקים.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניכר כי התורה שמה דגש רב על היחס אל בן ישראל שהגיע למצב עניות – ופונה בלשון יחיד בעוד שברוב הפסוקים היא נוקטת לשון רבים.

רבי משה בן חיים אלשיך בספרו: "תורת משה" מביא הסבר יפה לכך, בדרך כלל כאשר עני מבקש עזרה מהזולת  הוא נענה בשלילה ובהצעה לפנות למישהו אחר עשיר יותר, לכן ישנה פניה לכל יחיד ויחיד בישראל לעזור באופן אישי לאח העני ואין  היתר להתנער ממצבו ולשולחו  לאחרים.

מי ייתן ועם ישראל יהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ויקיימו את מצוות התורה- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.               

אחיך העני.

פרטים

קטגוריה: פרשת בהר

פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 19:08

נכתב על ידי Super User

כניסות: 542

אחיך העני.

שיר מאת: אהובה קליין ©

וכי ימוך אחיך

לעזרתו חיש תחושה

מבור דלות תושיענו

מיגונו וצערו תגאלנו.

אם נצרך לעזרה כספית

תמאן מנשך ותרבית

אלוקים בך מביט

מראשית ועד אחרית.

אם נאלץ הוא לעבדות

תעבידהו בשדה ואומנות

כבדהו כאחד האחים

מתוך אהבה  ורחמים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהר [חומש ויקרא]