חומש ויקרא
דבר החסידות – פרשת שמיני
- פרטים
- קטגוריה: פרשת שמיני
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:25
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 323
דבר החסידות – פרשת שמיני
לדעת לברך
אדמו"ר מהר"ש [רבי שמואל] מליובאוויטש (שיום הולדתו יחול השבוע, בב' אייר), ישב פעם בילדותו בעזרת-הנשים בבית-הכנסת ולמד.
פתאום ראה שנכנסה למטה אשה הממררת בבכי, פתחה את ארון הקודש ופרצה בזעקה לקב"ה שהיא אלמנה ואין לה פרנסה.
ריחם עליה הילד והכריז בקול "ישועתך קרובה לבוא. לכי לביתך וספרי שיש לך סגולה נפלאה לרפא חולים. וכשיקראו לך לחולה, קחי כוס מים, תברכי עליו שהכל, שתי את המים והחולה יתרפא. אולם הזהרי שלא לגלות לאיש היכן שמעת סגולה זו!".
האשה שלא ידעה מהיכן הגיע הקול, היתה בטוחה שהוא הגיע מ'מרומים' מאליהו הנביא או מלאך. היא מיהרה לביתה ופירסמה לשכנותיה על יכולתה לרפא חולים. וראה זה פלא, כל חולה שהגיעה אליו הייתה מברכת ושותה את המים והחולה הבריא. עד מהרה התפרסם שמה כמחוללת ישועות.
עברו שנים רבות, הרבי מהר"ש כבר ישב על כסא אביו כרבי בליובאוויטש. פעם חלה הרבי, גרונו התמלא מוגלה והרופאים לא הצליחו למצוא לו תרופה. בני ביתו של הרבי שמעו על האשה המסוגלת לרפא חולים ולאחר הסכמתו הזמינו אותה לרבי, אולי תצליח לרפאו.
כאשר באה האשה, שאל אותה הרבי מהיכן קיבלה את הסגולה שלה? בתחילה סירבה בתוקף לגלות, אבל אחרי שהבטיח לה שזה לא יזיק לסגולה – תיארה לו את אותו יום בו בכתה לפני ארון הקודש וה' שמע את תפילתה ושלח לה מלאכי מרום להושיעה. ומאז, סיימה האשה, ריפאתי כבר אלפי חולים...
כששמע הרבי את סיפורה ונזכר באותו יום – פרץ לפתע בצחוק גדול, שגבר מרגע לרגע, עד כי מרוב צחוק התפוצצה המורסה המוגלתית שבגרונו, והרבי הבריא לחלוטין.
(ספר רבותינו נשיאינו – אדמו"ר מהר"ש (רי"י קמינצקי), עמ' 133 ואילך)
~~~
בסיום עבודת היום השמיני למילואים, נאמר (פרשתנו ט, כב) "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם". מפרש רש"י: "ויברכם – ברכת כהנים: יברכך, יאר, ישא".
במפרשים הקשו על כך כמה שאלות:
א( הרי על ברכת כהנים נצטוו רק אח"כ בפרשת נשא, ומדוע מפרש רש"י שכבר עכשיו בירך אותם אהרן בנוסח ברכת כהנים, שטרם נצטוו עליה*?
ב) אם כבר החליט אהרן לקיים את מצוות ברכת כהנים (כמו שקיימו האבות את התורה עד שלא ניתנה) – מדוע לא הצטרפו אליו גם בניו, ככתוב "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו גו'"?
ג) אחרי שרש"י כבר כותב "ברכת כהנים" – מדוע צריך לפרט "יברכך, יאר, ישא", וכי לא ידענו ברכת כהנים מהי?
מבאר הרבי, שהקושיות מתורצות אחת בחברתה:
כי על כרחך יש לומר, שלדעת רש"י, אהרן כלל לא התכוון לברכם ב"ברכת כהנים"כמצווה, אלא ברכה שלו, שבחר בנוסח של ברכת כהנים**, מפני שהתאימה מאוד לארוע זה.
שהרי, המטרה העיקרית של עבודת ימי המילואים היתה לכפר לבני ישראל על עוון העגלולהשראת השכינה במשכן, ולכן עתה בסיום עבודת היום השמיני בחר בנוסח המבטא את משאלת לבבם:
יברכך – כהקדמה לברכה הדגיש אהרן שאין הברכה באה ממנו (שכן הוא עצמו זקוק לכפרה על חטא העגל וכיצד יוכל לברך אותם בכפרה) אלא היא בקשה שהקב"ה יברך אותם.
יאר – ברכה שהקב"ה יאיר פניו וישרה שכינתו בישראל, וכפי שרש"י מפרש בפ' נשא (ו, כה) "יראה לך פנים שוחקות".
ישא – ברכה שהקב"ה ישא עוונם של ישראל ויכפר להם על מעשה העגל, וכפירש"י בפ' נשא "יכבוש כעסו".
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כב, שמיני שיחה א (עמ' 39 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 43 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "דבר מלכות" השבועי עמ' סז. העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" ויקרא (היכל מנחם תשס"ט) עמ' קיז-ח.
______________
*) הרמב"ן כאן מפרש, שאמנם מצוות ברכת כהנים נאמרה כאן, והיא רק נכתבה מאוחר יותר (בסמיכות לפרשת "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" שהיה ביום השמיני) ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
אבל דוחק לפרש כן ברש"י, כי:
א) הו"ל לרש"י לכתוב כאן במפורש ש"אין סדר מוקדם ומאוחר בתורה", כדרכו בשאר מקומות (בראשית ו, ג. וישלח לה, כט. צו ח, ב. ועוד).
ב) אדרבה, מזה שרש"י כותב בפ' נשא (ה, ב) "שמונה פרשיות נאמרו בו ביום (שהוקם המשכן)", ופרשת ברכת כהנים אינה נמנית ביניהם (ראה רשימת הפרשיות בגיטין ס, א) – מוכח שלשיטת רש"י פרשה זולא נאמרה ביום השמיני למילואים.
**) וצ"ל שהנוסח היה מוכר לאהרן, שהרי כבר מצינו שקיימו האבות את כל התורה עד שלא ניתנה (רש"י תולדות כו, ה).