פרשת שמיני – מה המשותף לפרשה ולהפטרה?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בשישי, 14 אפריל 2023 04:14

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1298

פרשת שמיני – מה המשותף לפרשה ולהפטרה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הפרשה פותחת בפסוקים: "וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֶל -אַהֲרֹן, קַח-לְךָ עֵגֶל בֶּן -בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה--תְּמִימִם; וְהַקְרֵב, לִפְנֵי ה'.  וְאֶל -בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  קְחוּ שְׂעִיר-עִזִּים לְחַטָּאת, וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי -שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה.  וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים, לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה', וּמִנְחָה, בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן:  כִּי הַיּוֹם, ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם". [ויקרא פרק ט ,א- ה]

בפסוקים הנ"ל -  התורה מתארת לנו כי ביום השמיני למילואים - להקדשת אהרון ובניו לתפקידי הכהונה במשכן - שזה  עתה הושלם בהקמתו, משה קורא  לאהרון ולבניו וגם לזקני ישראל.

השאלות הן:

א] באיזה יום מדובר ומה רומז  לנו הכתוב?

ב] מדוע היה משה צריך לקרוא לזקנים - מה היה תפקידם?

ג] מה הקשר בין הפרשה להפטרה בספר  שמואל- ב [ו'] ?

תשובות.

היום השמיני.

הפרשה נקראת בשם: "שמיני" מהטעם שהיא בתחילתה מתארת את היום השמיני למילואים - החל בראש חודש ניסן שבו הוקם המשכן בשנה השנייה ליציאת מצרים. מאותו היום השכינה החלה לשכון במחנה ישראל באופן קבוע.

חז"ל סוברים: [במסכת מגילה ו', ע"ב] באותו היום שהוקם המשכן הייתה שמחה גדולה מאד, ממש כמו ביום שנבראו בו השמים והארץ כפי שכתוב: "ויהי ביום השמיני" ואילו בבריאת העולם כתוב: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר"

מתברר שבכל מקום שכתוב: "ויהי"-  זוהי לשון צרה- צער  היה למשה שנלקחה ממנו הכהונה.[במסכת מגילה דף י'] "אמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידנו מאנשי הכנסת הגדולה, כל מקום שנאמר: "ויהי"- אינו אלא לשון צער.

רב  אשי מסביר שם: הצער הוא שמתו נדב ואביהוא שאין כמותם בכל ישראל, הצער הנוסף שמופיע במילה :"ויהי"- ראה משה ברוח הקודש שגדולתו וגדולת זרעו ,היינו – הכהונה - עוברת לאהרון ובניו.

מדוע הפסיד משה את הכהונה הרי  היה מגיע לו ולזרעו כהונה גדולה?

אלא, מפני שהפציר בשליחות ללכת לפרעה, - חרה  אף ה'  בו ביום ההוא ולקח לו את הכהונה לעולם. למרות שמשה היה ידוע כעניו מאד מכל אדם, כאן בעניין הכהונה – הצטער על ערך המצווה שלא ניתנה לו לכן "ויהי "- לשון צער.

"וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו -- וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל"

חז"ל שואלים: מדוע מדגישה התורה כי ביום השמיני  קרא משה לאהרון ובניו ולזקני ישראל? הרי בכל יום  ויום היו באים אהרון ובניו וזקני ישראל אל משה-  ללמוד מפיו תורה ואחר כך ללמדה את בני ישראל.

על פי רש"י: משה הזמין ביום השמיני את אהרון  ובניו  ואת כל זקני ישראל כדי להודיע להם: שעל פי ציווי מפורש של ה': אהרון יכנס וישמש ככהן גדול ולא יאמרו עליו שהוא נכנס  מאליו.

על פי פירוש זה: חשש משה -  שיבואו אנשים מתוך בני ישראל ויתנגדו  למינויו של אהרון לשמש כהן גדול במשכן , מהטעם הזה רצה משה להקדים רפואה למכה וזימן לפניו את נכבדי השבטים שלא יחשבו שאהרון לקח את משרת הכהונה על דעת עצמו - אלא המינוי היה מאת: ה'!

"אמר רבי שמעון בן יוחאי: בכמה מקומות מצינו שהמקום [ה'] חולק כבוד לזקנים. במצרים: שנאמר:

"וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ; וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם"  [שמות ג', י"ח]

בסנה: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל",[שם ג', ט"ז]

בסיני: "וְאֶל- מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-ה', אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק". [שמות  כ"ד, א]

באוהל מועד:[ביום השמיני  למילואים]: קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל". 

אף לעתיד לבוא [באחרית הימים] הקב"ה חולק כבוד לזקנים שנאמר:

"וְחָפְרָה הַלְּבָנָה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה:  כִּי -מָלַךְ ה' צְבָאוֹת, בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם, וְנֶגֶד זְקֵנָיו, כָּבוֹד". [ישעיהו כ"ד, כ"ג]

הקשר בין הפרשה להפטרה בספר: שמואל- [ב, ו'] ?

בהפטרה אנחנו קוראים על תיאור העלאת  ארון הברית - אל עיר דוד תוך כדי הנסיעה עוזה נוגע בארון הברית  ומוצא את מותו. הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה- יש כאן פגיעה בקודש הקודשים, כי עוזה נגע בארון ה'- דבר שאסור היה שיקרה ! בפרשה בני אהרון - נדב ואביהוא  מקריבים קטורת על דעת עצמם בקודש הקודשים!

הקשר בין הפרשה  להפטרה מעלה שאלה חשובה  בדבר היחס בין הקודש למשרתיו, דוד המלך הולך עם אנשיו להעלות את הארון מבית אבינדב - שם שהה במשך עשרים שנה . כאן יש לחוש את הזיקה בין שני המאורעות: נדב ואביהוא נמצאים בתוך השם – אבינדב ,  אין זה הכרחי להגיד כי משפחת אבינדב  ממשפחה של כוהנים, אך נראה שהכתוב רוצה להכניסנו לאווירה של כוהנים.

דוד המלך מעלה את ארון הברית בשמחה גדולה בריקודים וכלי זמר שונים- ורבים - כפי שהכתוב מציין:

"וְדָוִד וְכָל -בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה', בְּכֹל, עֲצֵי בְרוֹשִׁים; וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים". [שמואל-ב. ו', ה]

תוך כדי התהלוכה מתרחש אירוע נוראי ,עוזה נוגע בארון הברית מפני שיש לו חשש שהארון ,אשר נמצא בתוך עגלה חדשה ,נוטה להישמט, מתברר שעוזה חטא בכך שנגע בארון הברית והחטא השני היה - שהם נשאו את הארון בתוך עגלה רתומה לפרים והרי  את הארון נהוג לשאת על ידי המוטות של  הארון על הכתף ולא בעגלה!

עוד חטאו בכך: ששרו מתוך שחוק ולא מתוך גיל ורעדה והשתמשו בכל מיני  כלי נגינה , היה מן הראוי שישמחו לפני ה' רק בכלי שיר המיוחדים לעבודה במקדש ועל ידי הלווים שתפקידם לשורר לפני ה'.

המלבי"ם סובר: שעוזה אחז בארון בחשבו שהארון - ברית ה' צריך תמיכה, הוא שכח שהארון - יש בכוחו לשאת את  נושאיו ובוודאי שנושא את עצמו  אך הבקר שמטו את הארון מרוב בהלה מפני קדושת הארון. לכן ברגע שעוזה שכח את קדושת הארון ונגע בו -  מיד מת  וזאת מפני שהייתה עליו הקפדה רבה. היות והוא נחשב לאחד ששוכח את יראת המלך בעומדו לפניו שחטאו גדול יותר.

אז הבין דוד את הטעות - שהייתה בהנהגתם עם הארון לא  באופן  ראוי ומכובד  והסיק כי הדבר גרם למותו של עוזה.

לכן הנציח את שמו - שם במקום האירוע – כפי שהכתוב  מציין:

"וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, פֶּרֶץ עֻזָּה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה" [שם  ו', ח'] בהמשך השאיר את הארון  בבית עובד הגיתי במשך שלושה חודשים ובאותו זמן אף אחד לא נגע בארון וכל המשפחה התברכה ,אשתו וכל אחת מכלותיו ילדה  שישה ילדים בבת אחת.

בתום התקופה הזו, דוד מעלה את הארון לעיר דוד - הפעם בשמחה ובאהבת ה'  ולא מתוך שחוק לא ראוי -ואף בדרך זבחו לה' שור מפוטם וגם ביטל דוד את כבודו מפני כבוד ה' בשלושה דברים.

א] בגופו - שהיה  מכרכר בכל כוחו לפני ה'.

ב] במלבושיו - לא התהדר במלבוש מלכות, אלא  חגור היה אפוד בד כדרך הכוהנים.

ג] השתתף עם כל ישראל - מעלים יחדיו את ארון ה' - בתרועה ובקול שופר- כאשר ארון ה' הגיע לעיר דוד ודוד מכרכר ומפזז לפני הארון, ראתה זאת- מיכל בת-שאול- אשתו מבעד החלון והרגישה ביזיון בליבה.

מתוך ההתבוננות בפרשה - במותם הפתאומי של בני  אהרון - שלא נהגו כבוד בקודש הקודשים והקריבו אש זרה ומצאו שם את מותם - כך גם בהפטרה- ניתן לראות: עוזה מצא את מותו בדרך  לכיוון  עיר דוד- כאשר עשה דבר שלא יעשה - אחז בארון ה'- לכן מצא שם את מותו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד- כמה יש לירא את ה' ולכבדו ולנהוג בקדושה עילאית- מתוך גיל ורעדה על פי ציווי ה' בלבד ובדבר הזה לא נהגו בני אהרון - נדב ואביהו , לכן מצאו את מותם . כך גם קרה לעוזה [בהפטרה] שנגע  בארון האלוקים – בניגוד לצוויי ה'! זה המכנה המשותף לפרשה ולהפטרה.

מה יפים וחשובים דברי הכתוב:

"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". [דברים י"ז, י"א]

דבר החסידות – פרשת שמיני

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בחמישי, 24 מרס 2022 12:21

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1626

ב"ה

דבר החסידות – פרשת שמיני

לעילוי נשמת הרב משה בן לב ז"ל קרביצקי הי"ד

משלוחי הרבי בעיר האבות באר שבע

שנהרג על קידוש השם, י"ט אדר שני ה'תשפ"ב. ת.נ.צ.ב.ה.

גלגולה של עברה...

מכיוון שחודש אדר טרם הסתיים, נפתח במילתא דבדיחותא:

פעם באו משכילים לגאון המלבי"ם ושאלו אותו:

מה אתם מרוויחים בכך שאתם עושים 'תשליך' וזורקים את העברות לנהר, הרי הדגים אוכלים את העברות, ואז אתם אוכלים את הדגים בשבת ומקבלים את העברות בחזרה!

-         השיב להם המלבי"ם: אבל אחרי שאנו אוכלים את הדגים בסוף הם מגיעים דרך מערכת הביוב לאשפה, ואז החזירים אוכלים אותם, ואח"כ אתם אוכלים את החזירים – נמצא שבסוף התהליך העברות דווקא מגיעות אליכם...

(ע"פ "חד וחלק")

~~~

איך יתכנו חיות טמאות לעת"ל?

בפרשתנו (פרק יא) פורטו כל בעלי החיים המותרים ואסורים באכילה: "זאת החיה אשר תאכלו . . אך את זה לא תאכלו . . טמאים הם לכם".

והנה מבואר בספר התניא (סוף פ"ו ופ"ז) שיש שני סוגים של 'קליפות' וסטרא אחרא:

א)    שלוש קליפות הטמאות לגמרי (שמרומזים ביחזקאל א, ד: "רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת") – שמהם נמשכים כל בעלי החיים הטמאים ואסורים באכילה, וכן מאכלות אסורות מהצומח כמו ערלה, וכן אומות העולם ועוד

– וקליפות אלה אי אפשר להעלות לקדושה, ולכן הם אסורים [=קשורים] בידי החיצונים, עד כי יבוא יומם ויבולע המוות לנצח כמו שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

ב)    קליפת נוגה (שמרומזת ביחזקאל שם: "ונגה לו סביב") – שממנה נמשכים כל בעלי החיים והצמחים המותרים באכילה ועוד

– וקליפה זו אפשר להעלות לקדושה, כשאוכלים אותם לשם שמים או בשבת ויו"ט, ולכן הם מותרים [=לא קשורים בידי החיצונים].

והקשה החסיד הרב יעקב קידאנר (בביאוריו על התניא):

על פי מה שנאמר כאן בתניא, יוצא שלעתיד לבוא לא תהיה יותר מציאות של בעלי חיים לא כשרים, כי אז יתקיים "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". ולכאורה, הרי מפורש בכתוב (ישעי' יא, ו) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וגו'" – שכן יהיו בע"ח טמאים, וכן נאמר "ונהרו אליו כל הגוים", ואיך יתכן הדבר, הלוא כל אלה מתקיימים משלוש קליפות הטמאות*?

ומיישב הרבי:

שלשת הקליפות הטמאות אינן מקיימים או מחיים שום דבר, וחס ושלום לומר כן (כי "ואתה מחיה את כולם" כתיב). אלא: בע"ח הטמאים מתקיימים מניצוצי הקדושה שיש בהם, אלא שהקליפות מכסים ומסתירים עליהם עד שניצוצות אלו נחשכו כל כך, על דרך "חתיכה עצמה נעשית נבלה" [=הגדרה הלכתית (במקור לגבי בשר בחלב, חולין ק, א): שאם חתיכת בשר התבשלה בחלב, ונפלה אח"כ לקדרה של בשר – צריך שישים לבטל את החתיכה ולא מספיק שישים נגד החלב שנבלע בחתיכה, כי כל החתיכה נעשתה "נבלה"].

כלומר, בזמן הזה הקליפות שמכסות על החיה הן כל כך עבות, וניצוצות הקדושה שבתוכה הן כל כך נסתרות ו'חשוכות' – עד שכל החיה הופכת לחיה טמאה (כמו חתיכה נעשית נבלה).

אבל לעתיד לבוא שישברו הקליפות ויעברו מן העולם – יישארו רק ניצוצות הקדושה וממילא תחיה החיה רק מהקדושה וכבר לא תהיה טמאה (ולכן לא יהיו אז חיות טמאות, כי כל החיות תיעשנה טהורות).

אבל מקשה הרבי:

הרי אמרו רז"ל** "למה נקרא שמו חזיר? שעתיד הקב"ה להחזירו לנו" (ראה אוה"ח פרשתנו יא, ז: "אבל לעתיד לבוא יעלה גרה ויחזור להיות מותר"), משמע שרק החזיר יהיה טהור ולא שאר בעלי החיים הטמאים!?

ומיישב:

מבואר בכמה מקומות (ראה אגה"ק סכ"ו ועייג"כ פסחים סח, א) שיהיו שני זמנים לעתיד לבוא: תקופה ראשונה – כשעדיין יהיה אסור וטמא וכו'. תקופה שניה – כשרוח הטומאה אעביר מן הארץ. ולכן: בתקופה הראשונה רק החזיר יטהר, אבל בתקופה השניה תבטל כל ה"מרכבה טמאה" דגמל וכו'.

שבת שלום!

מבוסס על: אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ג עמ' קנב. נד' ג"כ ב"שערי גאולה" (היכל מנחם, תשנ"ב) ח"ב סוף סי' לו (עמ' רג). ועיי"ש בכל הנ"ל בעיון יותר.

______________

*)  והרבי מעיר: "ואיני מבין מפני מה אינו מקשה מגר בזמן הזה, או מדבר איסור שאכלו לפיקוח נפש שנעשו היתר גמור או מזדונות נעשו כזכיות, וכיו"ב".

**)  המקורות למארז"ל זה נסמנו בהערת הרבי בהמשך "מים רבים תרל"ו" (לאדמו"ר מהר"ש) ע' פז.

--

צעירי חב"ד – סניף מרום כנען

בהנהלת הרב חיים ודבורה זילבר

שיעורים לנשים  |  מדרשיית נוער  |  מועדון לילדים  |  שיעור לעולים  |  ביקורי בית  |  מסיבות בחגים  |  דוכן תפילין ונרות שבת  |  התוועדויות  |  סדנאות מגוונות  |  תהילים לבנות  |  בדיקת תפילין ומזוזות  |  מכתבי יום הולדת  |  קייטנת גן ישראל  |  שיעור רמב"ם  |  הפצת חומר לשבת וחגים  |  מסיבות ראש חודש  |  ועוד

כתובת: רח' ביאליק 199/3, הר כנען, צפת

כתובת המקלט: רח' זמיר פינת אלכסנדר פצ'רסקי (ע"י המתקנים) איביקור, צפת.

טלפון: 0506-737410

מייל: This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

תוכלו לראות תמונות מהפעילות בסניף ע"י הקשה בגוגל 'צעירי חב"ד מרום כנען'.

פרשת שמיני - מטרת הטהרה – ומהי "שבת פרה"?

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם ברביעי, 23 מרס 2022 21:53

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1432

פרשת שמיני -  מטרת הטהרה – ומהי "שבת פרה"?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו מדברת על היום השמיני למילואים - הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן- כדברי רש"י.

מתברר, כי עד הקמת המשכן לא היו בני ישראל  מורגלים להיזהר מהטומאה, אך מהקמת המשכן הטומאה מהווה סכנת נפשות ממש,  כפי שהכתוב מציין: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִטֻּמְאָתָם; וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם, בְּטַמְּאָם אֶת-מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם". [ויקרא  ט"ו, ל"א]

הקב"ה לימד את משה ואהרון יחדיו את דיני הטומאה  על מנת שיעמדו שניהם בדייקנות על חומרת הטומאה ויעבירו הלאה לעם - כדי שיהיו זהירים  בדבר.

אשר לזמן שה' העביר זאת למשה ואהרון, יתכן שעוד לפני הקמת המשכן- או שהדברים נאמרו למשה ואהרון באוהל מועד הארעי - שהקים משה לאחר מעשה העגל במרחק מסוים מן המחנה, ושם דיבר ה' אל משה פנים אל פנים-  כפי שהכתוב מתאר:

"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה, כָּל-מְבַקֵּשׁ ה', יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.  וְהָיָה, כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן, וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְדִבֶּר, עִם-מֹשֶׁה.  וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן, עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ, אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.  וְדִבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" [ויקרא ל"ג, ז- י"א]

באופן זה ,  היו יכולים משה ואהרון ללמד את העם דיני טומאה בעוד מועד - על מנת שלא יסתכנו בטומאת המקדש וקודשיו בתום הקמת המקדש. ובכך תישמר הקדושה במשכן -  היות ובני ישראל הצטוו להקפיד על טהרתם בהיכנסם לתוך המשכן  וכך נזהרו ביראת המקדש ובמיוחד כלפי ה' ששיכן את שמו במקום זה.

התורה  מתארת  מצבים  שונים של טומאה  כשהתכלית לשמור על הטהרה!   דוגמת המעיין: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר" [להלן י"א, ל"ו]

בסוף הפרשה נאמר: "אַל- תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם.  כִּי אֲנִי ה', אֱלֹקיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כִּי אֲנִי ה', הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹקִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא, מ"ג- מ"ו] 

השאלות הן:

א] אימתי מים מסוגלים לטהר את הטמא?

ב] מה התכלית של  הטהרה?

ג] מהי "שבת פרה"

תשובות.

כוחם של מים לטהר  את הטמא.

נאמר: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְווֵה - מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר" ,

רש"י מסביר: מים שמחוברים לקרקע - אין הם מקבלים טומאה ועוד לומדים מזה- כי הטובל במים אלה - הוא טהור. אבל אם הוא טובל  – ובאותו זמן  נוגע  בנבלה – של שרץ - הוא נטמא!

שלא נאמר : קל וחומר: אם המים האלה  מטהרים את הטמאים  מטומאתם- קל וחומר שיצילו את הטהור מלהיטמא - לכן נאמר בהמשך הפסוק:

"וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא".

דעת מקרא מסביר: מדובר במעיין - מקור של מים הנובעים מן האדמה כפי  שנאמר: "מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים.." [שיר השירים ד', ט"ו]

שם מדובר במעיין המוקף גנים – או מעיין - שמימיו משקים גנים והם מים חיים הנובעים בכוח עצמם - ללא שאיבת אדם.

בכל אופן, אין הכוונה למקווה טהרה- אלא הכוונה גם לגומה בקרקע שמוכנסים בהם מים - כפי שכתוב:

" וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם ...וְעַל כָּל-מִקְוֵוה מֵימֵיהֶם" [שמות. ז, י"ט] מים שמחוברים לקרקע לא מקבלים טומאה.

 אונקלוס מתרגם: "מים חיים" שבתורה- מי מבוע.

רש"ר– [הרב שמשון רפאל הירש] מסביר:" מים אינם פועלים טהרה, אלא אם כן דומים הם: ל"מעין בור" הווי אומר: נאספים במקום עמוק שהוא חלק מן הקרקע ולא בכלי- כגון: גיגית, אמבטיה. המים גם אינם מטהרים אם שאובים והייתה בהם: "תפיסת ידי אדם" לפני שהגיעו למקום זה בקרקע"

מטרת הטהרה.

נאמר: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם."

חז"ל אומרים: [מסכת יומא ל"ט] "תנא דבי ישמעאל, אל תקרי: "ונטמאתם" אלא "ונטמטם"- כי העבירה-  מטמטמת את לב האדם.

כמו כן מובא בחז"ל [חולין ה']: "אין הקב"ה מביא תקלה לבהמתן של צדיקים, וכל שכן לצדיקים עצמן "

נאמר [תוס' [ד"ה "צדיקים"] שדווקא בדברי אכילה, אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים - כי זה גנאי לצדיק שהוא אוכל דבר איסור.

ומה שנאמר: שאין ה' מביא תקלה לצדיקים - הוא רק כאשר מדובר במאכל איסור- אך כאשר המאכל עצמו - מאכל היתר והוא נאכל רק  בזמן איסור -בזה לא חל הכלל: 'אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים"

מעשה שקרה: אחד מהאמוראים טעה בעיבור השנה ואכל בטעות ביום הכיפורים [מסכת ראש השנה כ"א]

מעשה נוסף: אחד מאמוראים טעה ואכל במוצאי שבת לפני ההבדלה [מסכת פסחים ק"ו]

בשני המקרים -  היה מאכל של היתר, אלא שנאכל בזמן אסור לאכילה. במצב זה לא נאמר שאין ה' מביא תקלה לצדיקים , אלא רק בזמן שהמאכל עצמו אסור!

נשאלת השאלה, הרי בשני המצבים הצדיק עבר עבירה והדבר גנאי לצדיק? ומדוע השגחת ה' עליו  משתנה?

התשובה לכך: כאשר הצדיק חטא ואכל אוכל טמא - יש בכך טמטום הלב- וזה גנאי לצדיק שהוא יכול להגיע לטמטום הלב , מה שאין כן במקרה שאכל מאכל כשר, אלא בזמן אסור.[על פי הספר "אור שלום"/ הרב שלום ברגר]

רבי ישראל מראדין – בעל "חפץ חיים" מסביר: כי התורה פונה באזהרה גדולה לבני ישראל: אל תנסו לטמא עצמכם באכילת נבלות וטרפות ושאר מאכלות אסורים ! כי בדרך כלל אדם נמנע לאכול אותם כל עוד לא נכשל בהם בחיים, מנגד אם אדם טועם דבר  איסור –פעם פעמיים - בסופו של דבר הוא מתרגל לזה והאיסור נעשה לו היתר וכתוצאה מכך- הוא שוקע בים הטומאה ומתקיים בו: "וְנִטְמֵתֶם בָּם."

משל לבעל חנות של בשמים - שירד מנכסיו ונאלץ לפתוח חנות של עורות - המפיצים ריח לא נעים.

בתחילה - הוא לקח זאת ממש קשה, בעבור הריח הרע של העורות - אך ככל שחלפו הימים - הוא התרגל לכך. עד שהדבר כלל לא הטריד  אותו.

הנמשל: בדומה למצב זה - קורה למי שאינו נזהר כראוי במאכלות אסורים, אפילו בשעת הדחק ליבו ונפשו מיטמטמים והולכים עד שאינו חש כלל בריח הרע של הנבלות והטרפות  הנכנסים לתוך  פיו....

חז"ל אומרים [מסכת אבות]: "עבירה גוררת עבירה" יש לכוון את דבריהם לדברי דוד המלך [תהלים קכ"א]  "ה' שֹׁמְרֶךָ; ה' צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".

ההסבר: הקב"ה מתלווה אל האדם כמו צל - מתראה לו ומשקף את התנהגותו- אם האדם הולך בדרך ישרה ומחובר  לתורה הקדושה - כך ה' מסייע לו ללכת בדרך הטובה, אך חלילה במצב שאדם סוטה  מהדרך - ה' גומל לו  כפי מעשיו. [על פי תורה תמימה]

"שבת פרה"

משמעות "שבת פרה" -בשבת זו קוראים בשני ספרי תורה בבתי הכנסיות:

 א] פרשת השבוע "שמיני"

 ב] פרשת "חוקת" [במדבר י"ט, א- כ"ב).

המתחילה  בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר- צִוָּה ה' לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל.  וּנְתַתֶּם אֹתָהּ, אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו".[במדבר  י"ט, א-ג]

ה"נתיבות שלום" מבאר: יש אומרים: כי חובת קריאתה בתורה - היא מדאורייתא  ויש רמז בפסוק " וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר": 

פעמיים נאמר: לֵאמֹר. הסיבה לכפילות המילה: שגם בזמן שאין אפשרות  לקיים את המצווה הזו בפועל - יש לקיימה באמצעות קריאה בתורה.                         עוד  יש לשים לב למילה בעלת המשמעות החשובה: "חֻקַּת [הַתּוֹרָה]"               חוקת הפרה היא דומה ומזכירה לנו את " חוקת  הפסח" לכן המשמעות: שהיא חוקה לכל התורה .

מדוע פרה אדומה מתייחסת למשה?

תשובה: לפי שהיא מכפרת על  מעשה העגל. המטרה כאן לטהר מן הטומאה: הכהן צריך לקחת עץ ארז ואזוב ושני תולעת  -  ארז הוא הגבוה מכל העצים ואזוב נמוך מכולם - זה מסמל: הגבוה שהתגאה וחטא - כעת ישפיל עצמו כאזוב ותולעת - וכתוצאה מכך- יכופר  לו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: התורה  מצווה  עלינו להיות  עם קדוש וטהור ולהתרחק מהטומאה הגורמת נזקים ופגמים בנפש היהודי ועלינו – כעם הנבחר שקיבל את התורה בהר סיני –כאיש אחד בלב אחד- להתחבר לבורא עולם :

כִּי אֲנִי ה', הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹות לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"                                                                        

מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם ברביעי, 23 מרס 2022 21:51

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1381

מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה מִפֵּה לָאֹזֶן

נוֹדְדֵי מִדְבַּר בַּעֲלֵי חֹסֶן

נָדְדוּ  יָמִים רַבִּים

תָּרוּ אַחַר  אוֹצָרוֹת אֲבוּדִים.

דִּמְיוֹנָם הִרְקִיעַ שְׁחָקִים

כְּהֶרֶף עַיִן מִתְעַשְּׂרִים

לְפֶתַע , רוּחַ עַזָּה נָשְׁבָה

רִגְבֵי עָפָר  בִּפְנֵיהֶם פִּזְּרָה.

רְאִיָּתָם טִשְׁטְשָׁה

כַּוָּונָתָם בִּלְבְּלָה

חָשׁוּ עֲיֵיפוּת כְּבֵדָה

יָשְׁבוּ עַל הַמְּדוֹכָה.

עַל סֶלַע מְאֻבָּק מִתְדַּייְּנִים

ֶבְּנִבְלַת שֶׁרָצִים נוֹגְעִים

מִשֶּׁטֻּומְאָתָם לָהֶם נִתְגַּלְּתָה

עַתָּה , בַּקְּדֻשָּׁה נַפְשָׁם חֲפֵצָה.

חֲלוֹמָם  נִשְׁכַּח בִּמְהֵרָה

חִפְּשׂוּ אַחַר מְקוֹר טָהֳרָה 

לְהַפְתָּעָתָם נֵס גָּלוּי - מַיִם חַיִּים,

טוֹבְלִים גּוּפָם, טֻומְאָתָם מְסִירִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת "שְׁמִינִי"- [חֻמָּשׁ וַיִּקְרָא]. 

דרשה על פרשת שמיני

פרטים

קטגוריה: פרשת שמיני

פורסם בשישי, 09 אפריל 2021 09:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 1659

בס"ד

דרשה על פרשת שמיני

חיבר חי שקדאי     

לפי  הגות הרב מניטו ז"ל

מטרת ששת הימים הראשונים הייתה לבנות את הטבע והעולמים,

 בשביל האדם שיפעַל בהם במשך כל היום השביעי,

שיסתיים בבִיאַת ימי המשיח, בערב היום השמיני, כפי שהודיע לנוּ אליהוּ הנביא.

עלינו לעשות שהעולם יהיה בַית טוב לאדם

כי הוא שוּתף לה' יתקדש, ועלינו לבנוֹת בו בַית משוּתף, בֵית המקדש:

בספר התורה, המשכן מפוּרַט ומפוּרַש כדי שליום השמיני[1] נהיה כוּלנוּ מוּכנים למפגש.

עִידן בניין המשכן, ביום ראשון של חודש ניסן, העם מוּכן לבנוֹת ולַחנוֹך את המשכן.

בשבעת ימי המילוּאים, משפחת אהרון הכוהנים, בהדרכת משה וא'לוקים,

התקדשוּ ולמדוּ את תפקידם בעִידן חדש בתולדות האדם: יחס חדש בין ה' והעַם.

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי"[2] בו טקס חנוּכת הבִניין, בֵית מועד לקשרים ישירים

בין הבורא והעולמים. עד כה התגלה הא'לוקים לאבוֹת וגם לנביאים,

לפִי דרגת זכוּת מוּסרי  של האנשים.

ובכן מעכשיו במִשכָן שכינת-בורא-העולם תשכוֹן עִם בני אדם:

ישראל יהיה בתפקיד,  באופן מתמיד.

שמחת בניין המשכן

כשמחת בריאת העולם

בתלמוּד נאם החכם:[3] "לפני ה' שִׂמחה הייתה ביום חנוּכת המשכן

כְבְיום שבוֹ הוא ברא את העולם וצבאם."

אמר א'לוקים במעשה הבריאה: "ויהי ערב ויהי בקר, יום אחד"[4], יום שני, יום שלישי

עד יום שבת, יום השביעי, אז סיימתי את הכול בעולמי,

והנה אחר דוֹרוֹת, "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" קם בניין בֵית המוֹעד, בין אדם ובֵינִי

שכינתי זוהרת באור הידיעה: שיש וודאוּת לנוֹכחוּת ה' בעולם,

שאינוֹ קיים כתוצרת סתם, אלא מיוּסד ברצוֹן קיים,

אף אם בוֹראוֹ דוֹמה לפעמים כנעלם.

וכן וַדאוּת השכינה תלוּיה במדרגת המוּסר של האדם.

ה' רחוֹק לאדם ואף נגיש, על פי קיבוֹלת האדם להרגיש את קִרבַת ה' המַקדיש,

הוא אינסוֹף אך ליד כל איש.

השכינה בארץ וברקיע

מתאר המדרש[5] תנוּעוֹת השכינה: בימי הבריאה,

שכינת האדוֹן במְלוֹא העולם גלוּיה הייתה,

והשכינה, מהעולם התחתון, התרחקה לרקיע הראשון, בגלל החטא של האדם הראשון,

ואחר כך לרקיע השני, השלישי, הרביעי עד השביעי, בחטאי הדורות

 של הקיני, הבבלי, הכנעני, הסדומי והמצרי.

אך הוֹדוֹת לזכות דוֹרוֹת הצדיקים : אברהם, יצחק, יעקב: הסבים,

לוי, קהת, עמרם ומשה: דורות הבנים,

השכינה חזרה מהרקיע, ב7 שלבים, עד שנִגאלו העברים מִמצריָם.

"וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי"[6] כדי לתת לעם את התורה.

אז את המשכן משה בָנָה, והשיב את השכינה למקומה,

כְפִי שְשָׁרְתָה בימי הבריאה:

לכן כתוּב "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ"[7] עִם השכינה.

השכינה באבלות הגלות

השכינה הייתה סימן ממש להתגלוּת ולגאוּלה.

 יש דעה שמאז חורבן בית המקדש, יחד עִם ישראל היא גָלתָה

וליִוותָה אותנוּ בגוֹלה, וכִביַכוֹל אֵת סבלוֹתינוּ וייסוּרינוּ שם[8] חַוותָה.

אבל יש גם דעה שגלוּתֵנוּ היא ביטוּי אַבַלֵנוּ על הסתלקוּת השכינה מרצנוּ,

וגם יש גלוּת ה' שהיא אַבַלוֹ על התרחקוּתוֹ מֵעִם עַמוֹ.

התלמוּד  בסנהדרין מבשׂר: "האַבֵל בגלוּת לא יכוֹל  עוֹד לִסבוֹל את אבֵלוֹ!

דַיוֹ לאָבֵל שיעמוֹד באַבֵלוֹ "[9],

לפי חכמינו יש שתי דרישוֹת לגאוּלה ולסיוּם הגלוּת:

גם רצון האדם לסוֹף אבֵלוֹ , ולחזרת השכינה של בוֹראוֹ,

וגם רצון ה' לחזור להיות בבֵית המוֹעד

בקרב הבריוֹת שעלוּ מספיק לדרגת מוּסר התוֹרה.

לכן נאזוֹר תקווה וביטחוֹן בגאוּלת ישראל בהמוֹן !

[1] ויקרא ט,א: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי..." ויקרא ח,י: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן."  

מלכים א ח,סו: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי [שלמה] שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ.. וַיֵּלְכ֣וּ לְאָהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב .."  מלכים א ט,א: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה'..."

[2] ויקרא ט,א

[3] תלמוד בבלי, מסכת מגילה י/ב

[4] בראשית א

[5] מדרש בראשית רבה יט,ז

[6] שמות יט,כ

[7] תהלים לז,כט

[8] מכילתא בא, מסכתא דפסחא יד,ה

[9] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין צז/ב